השבוע, לכבוד הפריימריז שהתרחשו שם ביום שלישי, קולורדו.
קולורדו נמצאת באמצע הרי הרוקיז, ועד השנים האחרונות, ככל שאר המדינות ממערב למיסיסיפי (פרט למדינות החוף המערבי, קליפורניה, אורגון ווושינגטון) היתה מדינה רפובליקאית למדי. עם זאת בשנים האחרונות המדינה נטתה בצורה די חדה שמאלה; יתכן שזה קשור לעובדה שקולורדו היא היעד העיקרי להגירה השלילית הרבה מקליפורניה. מכל מקום, המושל ושני הסנטורים דמוקראטיים, והמדינה אף העניקה את קולות האלקטורים שלה לברק אובמה ב2008.
אלא שקולורדו מציגה דוגמה יפה למגמה שמתחילה להיות די קבועה בסיבוב הבחירות הזה: מצד אחד, הדמוקראטים מאוד מאוד לא פופולאריים, ונראה שהם הולכים להפסיד לא מעט משרות (בקולורדו מדובר בשנטור ובמושל); מצד שני הרפוליקאים מנסים כמה שיותר בלחבל בסיכוייהם עצמם באמצעות מלחמות פנימיות, ובתחרות עזה מי ישבור יותר חזק ימינה.המירוץ למושב הסנט בקולורדו, שהתפנה לאחר שהסנטור קן סלזר הלך לשרת בקבינט של אובמה, הוא דוגמה יפה, שבה בפריימריז הרפובליקאים ניצח קן בק, מועמד די אלמוני וחביב האגף האולטרא שמרני (וגם הצד הדמוקראטי בפריימריז האלה מציג זוית משעשעת: שם התמודדו הסנטור הנוכחי מייקל בנט שמונה לאחר שסלזר עזב, ונתמך על ידי אובמה והבית הלבן, אל מול רומנוף, מועמד שנתמך בין השאר על ידי הקלינטונים. אחף הנוסטלגיה ל2007-8...)
אבל החגיגה האמיתית היא בפריימריז למשרת המושל: שם הצד הדמוקראטי התאחד כנגד ראש עיריית דנבר ג'ון היקנלופר, ואילו בצד הרפובליקאי - שם התחולל הסיפור הבא: בפריימריז התמודדו שניים, דן מייז וסקוט מקאיניס. בתחילה נראה היה שמקאיניס - שנתמך על ידי הממסד הרפובליקאי - מוביל, אבל אז התברר שחלקים ניכרים ממאמר שפרסם היו גנבה ספרותית (זה נשמע קצת מגוחך, אבל שווה לזכור שבזמנו סגן הנשיא דהיום ג'ון ביידן נחשב למועמד רציני לנשיאות מטעם הדמוקראטים עד שהתברר שחלקים ניכרים מהנאום הקבוע שלו בקמפיין - מה שנקרא stump speach - גנובים. האמריקאים לוקחים את זה ברצינות). ואכן דן מייז תפס את ההובלה ואף ניצח בפריימריז ביום שלישי. טוב ויפה, אלמלא העובדה שדן מייז הוא - כרגיל בזמן האחרון - ימני קיצוני למדי שבטוח בין השאר שתוכנית של חלוקת אופניים לשימוש קצר מועד בדנבר (מהסוג שקיים הערים רבות באירופה וגם לדעתי בתל אביב) היא לא פחות ממזימה של האו"ם להשתלט על העיר.
נכנס איפוא לזירה טום טנקרדו - חבר קונגרס רפובליקאי שהתפרסם בעיקר בגלל שמ2007 לערך הוא נושא את דגל ההתנגדות הקיצונית להגירה. ההתנגדות הזו זכתה אותו בפופולריות גדולה בימין הקיצוני ובהתנגדות גדולה מצד כל השאר. טנקרדו הבין ששני המועמדים בפריימריז הרפובליקאים הם די - סלחו לי על המילה - דרעק - ולכן הציב להם אולטימטום, שיפרשו שניהם או שהוא מכריז על מועמדות עצמאית. הם לא פרשו, וכך הוא עשה, ונראה שהחשש הרפובליקאי מתממש בשיאו - לפי כל הסקרים הקולות הרפובליקאים מתחלקים שוה בשוה בין טנקרדו למייז, והדמוקראטים הולכים לנצח כתוצאה מכך. מה שבטוח, הניסיון של ראש המפלגה הרפובליקאית בקולורדו להתעמת על טנקרדו על העניין ברדיו - שהסתיים בויכוח צעקני - לא עוזר להם במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה