בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 31 בדצמבר 2010

ובכל זאת

הבטחתי שלא אומר עוד כלום על קצב, אבל אני לא יכול להתאפק. אז שלושה דברים:

א. יוסי ורטר כתב הבוקר בהארץ סיפור מדהים: שמעט לפני השבעתו לנשיאות של קצב, עמד אחד העיתונים הגדולים (תנו לי לנחש - ידיעות?) ידיעה גדולה על כך שקצב מטריד את פקידותיו. אריק שרון פנה אל העורך בבקשה שלא יפרסם כי המתלוננות לא פנו למשטרה וכי "עם ישראל לא צריך את זה עכשיו". העורך נעתר, והשאר הוא היסטוריה. זה מדהים בעיני: אין הגדרה יותר ברורה לרשלנות ציבורית, ועדיין אותו עורך לא מעלה בדעתו לבוא לפני הציבור ולומר טעיתי. וגם ורטר מתחשב בו, ולא מפרסם את שמו. והערב באולפן ששי גם רוני דניאל מתאר שפנו אליו ב96 (96!! הוא היה לכל למנוע שני מעשי אונס!!)  והוא לא פרסם כי "הוא לא יכול לחקור דברים כאלה".. ואף אחד לא תובע ממנו דין וחשבון.
אבל העיתונאים זה נניח הכסף הקטן: מה שבעיקר מתברר מהסיפורים האלה הוא שאנשים ידעו. לא שהוא אנס, אבל שהוא מתנהג לא בסדר עם נשים, שיש סביבו שמועות. וזה גם לא יכול להיות אחרת, שלא ידעו - הרי אנשים ראו נשים יוצאות בוכות מהלשכה, אנשים ראו את קצב מפלרטט עם העובדות; כמו במקרי קופולוביץ' ומוטי אלון, תמיד יש שובל שמועות מאחורי הדברים האלה. אני לא מצפה שיפנו למשטרה על בסיס שמועות, אבל אותם ח"כים שבחרו בו לנשיא המדינה - מה הם חשבו?
בעצם, יש לי הערכה מה הם חשבו וזה מה שכל כך מרתיח אותי. הרי הבחירה של קצב היתה במסגרת ההתפרקות הכללית של קואליצית ברק בשנת 2000: ח"כים - בעיקר ש"ס אבל כנראה גם מהעבודה - ראו בכך הזדמנות לעשות תרגיל לברק ודרך להשפיל את שמעון פרס, כי אם אפשר אז למה לא. באותו זמן בערך גם תיזמר סילבן שלום את העברתו של חוק משפחות ברוכות ילדים, וכששאלו אותו ברדיו האם הוא לא מודע לנזק שהחוק גורם הוא ענה (הציטוט מהזכרון של אבא שלי אז יתכן שהוא לא מדויק): "בשביל להפיל את הקואליציה מותר לעשות הכל". וזה גם ההגיון שהביא לבחירתו של אנס לנשיאות: בשביל להביך את הקואליציה, ואם אפשר אז גם להשפיל את פרס בדרך, אז נבחר בקצב. אז יש סביבו שמועות, אז מה.
האם שמעתם היום מישהו - מישהו אחד (!) - מאילו שבחרו בו לנישאות אומר את המשפט הקטן "טעיתי"? לא חשבתי כך.
ב. ואם יש לי עוד סיפוק קטן בהכרעת הדין הזו הוא שאולי היא תפגע קצת בפרנסתם של ציון אמיר ואביגדור פלדמן, שלפחות לפי התנהלותם בתקשורת נראים כמייצגים את שני סוגי הטיפוסים היותר נאלחים של עורכי דין: ציון אמיר כחתול רחוב, ערס בחליפה שלא בוחל בשום רמה של השמצה כלפי הצד שכנגד, אבל חמור ממנו פלדמן, שראיון "נשף המסכות" שלו לאילנה דיין לפני כמה חודשים היה שיא מסויים, בו הוא אמר "אלה הכללים. המשפט הוא משחק השקר... אני מייצג את השקר שלו, אני מוסיף לו מהתבונה שלי, מהיכולת שלי, מהאסתטיקה שלי. שקר צריך להיות אסתטי". אז מעבר לכך שהוא פילוסוף דה לה שמאטע, טוב לראות שמדי פעם יש מי שמפריך את הפוסט מודרניזם הניהליסטי הזה. כמו שכותבת אבירמה גולן, בסיפור הזה יש אמת ויש שקר, ויש אשם ויש זכאי. לא הכל הוא משחק השקר.
ג. זה גם דיווח מכלי שלישי, מאמא שלי ששמעה את ערן זינגר מדבר ברדיו על הסיקור של הרשתות הערביות (אולי אלחנן יכול לכתוב על זה), שאמנם חוגגים על המבוכה הישראלית אבל לא מעט מהן טורחות לציין שבעולם הערבי עליונות כזו של שלטון החוק על השליט לא עולה על הדעת (ונוסיף רק שמבחינת שליט לוב, גם לשלטון החוק השווייצרי אין עליונות על בנו, כשהוא מבצע עברות מין בשווייץ), והזכירו גם שראש ההרכב, ג'ורג' קרא הוא ערבי ישראלי. אז יש בכך גם אמירה מעודדת לגבי הדמוקרטיה הישראלית.

בתקוה, שבוע הבא חוזרים לאמריקה...

יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה

ואם לא נאמר אז ייאמר.
האמת שיש לי דבר אחד להוסיף לזה, אבל אבי הגדיר אותו במדוייק אז אני אצטט אותו:
לא היה ח"כ בכנסת ישראל שלא הכיר את התנהגותו המבזה והדוחה של קצב במהלך כהונתו כח"כ וכשר ולמרות זאת, ומבלי למצמץ, רובם בחרוהו לנשיא מדינת ישראל.
זה מדהים ומדאיג עד כמה לא קיימת בכנסת שום אחריות לאומית או מוסר בסיסי! אפילו לא במקרה זה, כשהח"כים הצביעו מאחורי פרגוד ולא היו צריכים להתמודד עם שום לחץ מלבד מצפונם.
ואני אוסיף רק עוד:
א. התפקיד המדובר הוא נשיא המדינה. תפקיד ייצוגי בלבד. פרצופה של המדינה. כנראה שהתנהגות המחשידה בעברות מין היא קווליפיקציה לגיטימית להיות פרצופה של המדינה לפי הח"כים שלנו.
ב. האם שמעתם איזהו ח"כ היום עושה חשבון נפש? אומר "טעיתי"?. לא חשבתי כך.

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

בין יהודים, גויים ולוחות שנה

דוד האיר את עיני שטעיתי והטעיתי גם אתכם, עשרת קוראי היקרים, בפוסט הקודם, שכן יש עוד מאורע שהיהודים מציינים לפי לוח השנה הלועזי. הסיפור הוא כזה: בתפילת שמונה עשרה, ישנם שני מקומות שהם נוסח התפילה משתנה לפי עונות השנה. בברכת גבורות, בה מהללים את ה' על גבורותיו, מוסיפים בחורף "משיב הרוח ומוריד הגשם", בעוד שבקיץ, בארץ ישראל, אומרים "מוריד הטל"; ובברכת השנים, בה מבקשים מה' שנה טובה, יבול טוב ובמשתמע גם פרנסה, מבקשים בחורף "ותן טל ומטר לברכה" ובקיץ "ותן ברכה". ומתי מתחיל ונגמר החורף? אז בכל מקרה מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"ותן טל ומטר לברכה" בפסח. ו"משיב הרוח ומוריד הגשם" מתחילים לומר בשמחת תורה. אבל "ותן טל ומטר לברכה" מתחילים לומר בז' בחשוון (שבועיים לאחר סוף סוכות, כדי שהולכי הרגל יספיקו לחזור הביתה לפני הגשם). וזהו, כך חשבתי (ציוני בור שכמותי) ודוד האיר את עיני שבחו"ל מתחילים לומר "ותן טל ומטר לברכה" ב5 בדצמבר אם פברואר מעובר, וב6 לדצמבר אם פברואר לא מעובר. ויכול להיות שיש עוד מועדים שנשמרים לפי הלוח הלועזי.
ואם אנחנו כבר בענייני לוחות שנה, לא רק היהודים מציינים ימים לפי לוח השנה של הנוצרים, גם הנוצרים מציינים חלק מחגיהם - למעשה, החג החשוב ביותר מבחינה תיאולוגית לנוצרים, חג הפסחא - לפי לוח השנה היהודי. נסביר: הפסחא נחגג ביום ראשון הראשון שלאחר הירח המלא הראשון שלאחר ה21 במרץ (לכל מי שחשב שהחגים האמריקאים, עם ה"יום חמישי השלישי של נומבר" שלהם, מסובכים - הם לא המציאו כלום). ולמה זה קשור ללוח השנה העברי? מכיוון שהציווי הבסיסי שעומד מאחורי העיבור של השנה העברית - הפסוק "זכור את חודש האביב" - מפורש באופן מסורתי כך שיש לוודא שחודש האביב - בפרט פסח - יצא בזמן הקרוב ביותר, אך לאחר, יום השוויון האביבי, כלומר ה21/3. ומכיוון שפסח מתוארך לט"ו בניסן, כלומר, תמיד יוצא בזמן ירח מלא, הרי ש"יום ראשון הראשון שלאחר הירח המלא שלאחר ה21/3" הוא בעברית פשוטה "יום ראשון שלאחר שבת חוה"מ פסח".
זה אגב לא מקרה, שכן פסחא מציין את צליבתו, תחייתו ועלייתו לשמים של ישו. ישו ותלמידיו הגיעו לירושלים כדי לעלות לרגל לכבוד פסח, ועלייתו לרגל הניעה את סדרת המאורעות שהביאה לבסוף לצליבתו. המתח המשיחי הרב בעיר, שהיה כרוך בהגעתו של ישו, היה קשור גם לפסח, חג הגאולה. אני לא בקיא בפרטים המדויקים ולכן התארוך שאני הולך לתאר יכול להיות מוטעה, אבל הפירוש שאני מכיר הוא שהסעודה האחרונה הייתה סעודת ליל הסדר; ישו נצלב ביום ששי, ויומיים לאחר מכן (כלומר ביום שלישי לצליבתו) ביום ראשון קם לתחייה ועלה לשמיים. ולכן מכאן ואילך שומרים הנוצרים את יום ראשון המדובר כפסחא. (אגב, גם אחד המאורעות שאחראים יותר מכל לאנטישמיות לאורך הדורות הוא סביב פסח: לפי הברית החדשה הנציב הרומי פונטוס פילאטוס הציע לקהל היהודי שהתקהל ליד ארמונו לשחרר פושע אחד לכבוד הפסח - ישו או בראבא, גנב פשוט; הקהל דרש את בראבא ושישו ייצלב, ולשאלתו ובקשותו של פילטוס שיחשבו שנית ענו לו היהודים "הוציאוהו לצליבה, דמו על ידינו ועל ידי בנינו". המשפט הפשוט הזה אשם במיליוני רציחות של יהודים).
התארוך המדויק של פסחא יכול אף להעיד על חוסר דיוק קטן בחישוב העיבור היהודי; כאמור, חישוב העיבור נועד לוודא שפסח יצא קרוב ככל האפשר, אך לאחר, ה21/3, ובמאות השנים הראשונות ההחלטה מתי לעבר הייתה סוד איזוטרי. בשנת 359 התגבש  ע"י רבי הלל נשיאה לוח מדויק לעיבור, המורכב ממחזור של 19 שנים, ובו השנה השלישית, הששית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השעב עשרה והתשע עשרה הן מעוברות. זה חישוב מאדש מדוייק יחסית אבל יש בו סטייה קטנה מאוד קדימה, כלומר הוא  דוחק את פסח מעט מעט קדימה בכל מחזור. וכך יצא שבשנים האחרונות הדחיקה הזו הגיעה לכדי מצב שבאחת השנים האחרונות, פסח יצא לאחר ה21/4, כלומר חודש מאוחר מדי לעומת הכוונה המקורית,  ולראשונה בהיסטוריה פחות או יותר לא התלכד עם הפסחא. אבל בשלב זה פוסקי ההלכה היו שמרנים מדי מכדי לשנות את העיבור.
אבל עוד יותר יפה מכך שהוא - וכאן אני אומר סברת כרס לחלוטין, אבל עדיין - שהפסחא הנוצרי יכול לפסוק בהלכה שעמדה במחלוקת שנים ארוכות. אחת המחלוקות הידועות במשנה בין הפרושים (חכמי בית שני היו אבות המסורת ההלכתית עד ימינו) לצדוקים (קבוצה דתית-הלכתית אחרת שהייתה מרוכזת סביב הכהנים), היא בפירוש זמן ספירת העומר. ספירת העומר - וחג השבועות הנגזר ממנה - נלמדת מהפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת...שבע שבתות תמימות תהיינה". הצדוקים פרשו - פירוש שלדעתי יותר משתלב עם הפשט - ש"ממחרת השבת" פשוטו כמשמעו, מיום ראשון - כלומר מיום ראשון שלאחר שבת חוה"מ פסח, ומכאן ששבועות יוצא לפי גישתם שבעה שבועות לאחר מכן, תמיד ביום ראשון אך התאריך לא קבוע. הפרושים לעומתם פרשו "ממחרת השבת" ממחרת חג ראשון של פסח, וכך נוהגים אנו עד היום - מנהג שמציב את שבועות בתאריך קבוע בז' סיוון. (ישנן כנראה עוד כתות - כמו זו שכתבה את ספר היובלים - שפרשו כמו הצדוקים). מכל מקום, אם נלך לרגע לנוצרים, גם להם יש חג מקביל לשבועות - הפנטקוסט - המציין את ירידת רוח הקודש על השליחים - הנחגג 50 ימים בדיוק לאחר הפסחא - כלומר, בדיוק במועד של חג השבועות, לפי הגישה הצדוקית. ומכיוון שהברית החדשה נחשבת למקור מהעתיקים ביותר לתקופת בית שני, יתכן שיש כאן הוכחה לאותנטיות של הגישה הצדוקית.
וייתכן כמובן שלא. ראשית, לא ברור לי ממתי התארוך של הפסחא והפנטקוסט מוסד, ומעבר לכך, הנוצרים לא בהכרח ייצגו קבוצה מרכזית בעם היהודי; יש הטוענים שמקורם בכלל באיסיים. מה שכן ברור הוא שמקורם בקבוצה עויינת מאוד להנהגה הפרושית, שכן אם יש לורד וולדמורט בברית החדשה הרי שאלו הפרושים. אבל עדיין זה מעניין.

----
ותודה לרן שמצא לי כמה וכמה אי דיוקים גם בפוסט הזה...
----

בהמשך השבוע על פרסום מכעיס, ובינתיים שבוע טוב!

יום שבת, 25 בדצמבר 2010

האם כבר חתכתם את נייר הטואלט?

ישנם שני ימים שבהם אסור ללמוד תורה: תשעה באב, שבו נחרב מקדשנו, ובחג המולד או הניטלנאכט שבו נולד אותו האיש, שהביא כל כך הרבה צרות לעם ישראל. אז מה כן עושים אם אסור ללמוד תורה? אז בהווי החרדי יש כל מיני מיתוסים, ואחד מהם הוא שביום הזה חותכים את כל נייר הטואלט שצריך לחתוך לכל שבתות השנה. ומה עושים אם, כמו השנה, הניטלנאכט נופל בשבת? שאלה טובה. מכל מקום, בניטלנאכט אסור ללמוד תורה, ועל כך אומרים הליטאים שהנה, ישנה מצווה שבה מקפידים החסידים הקפדה גדולה, שהרי הם לא לומדים תורה כל השנה.
ועוד אנקדוטה אחת משעשעת היא שזהו המועד היחידי שהיהודים שומרים לפי לוח השנה הלועזי, וליתר דיוק לפי לוח השנה של הגויים סביבם: חסידי חב"ד למשל לא למדו תורה לפי חג המולד היוליאני, בתאריך שנחוג ברוסיה, כאשר הרבי חי שם, אך משעבר הרבי לברוקלין, עברו כל חסיי חב"ד לא למוד תורה בחג המולד לפי הלוח הגרגוריאני - כפי שהם עושים עד היום.
ושאר דברים משעשעים מהאינטרנט:
1. זה מה שקורה בזימבאבווה, בה האינפלציה הגיעה כבר לעשרות אלפי אחוזים (קצת מזכיר את תמונות הירקנים מישראל של שנות השמונים, עם המחירים כתובים בגירים כי הם השתנו מיום ליום. אבל מי שרוצה לקרוא תיאור באמת מדהים של אינפלציה, קיראו את תיאור שנות ה20 בגרמניה ב"סיפורו של גרמני" של סבסטיאן הפנר. מכל מקום - הקרדיט לאלנה קגן).
2. פינת הfollow up:  מחקר חדש מראה שספציפית, צפייה בפוקס ניוז מגבירה את הסכוי של הצופה להחזיק תמונה מוטעה על העולם (כתבתי כאן).
3. אמריקה אמריקה, לעולם לא תחדל לשעשע אותי בדתיותה הנאיבית משהו. בכל מקרה, התכוננו ל21 למאי. ובאותו הקשר, 40% מהאמריקאים בטוחים שהאדם נוצר בבריאה ישירה של אלוהים . (הקרדיט לרן)
4. גוגל מנסה להכריז על מותו של מקש הCAPS LOCK.
5. מחקר חדש מראה שהיה יותר נעים ונח לגור באנגליה הימי-ביניימית מאשר בחלק מהמדינות העניות בעולם כיום.
6. בפינת הfollow up השניה, לכבוד שמואל אליהו (שכתבתי עליו כאן): אז יש משהו אירוני בכך שפאשלת הסולר בצינורות המים של תושבי שכונת כנען בצפת הביאה את שמואל אליהו לחפש גויים כדי שיהיו שואבי מים בשבת (באופן מילולי, לא מטאפורי). אבל זה מעבר למצחיק, זה מאבק אמיתי מכיוון שמה ששמואל אליהו מנסה לטעון הוא שהוא מתנער באופן עמוק מכל יומרה לערכים דמוקרטיים, ושהוא גזען במוצהר ובלי להצטדק, ולא זו בלבד אלא שזה גם "המוסר היהודי" כנגד "המוסר הנוצרי" המעוות המאמין ב"זכויות אדם". הוא כמובן לא לבד, כך גם פסק הלכה של יצחק שפירא, או מאמר ב"עולם קטן" - עלון בתי כנסת מיינסטרימי למהדרין. 
אני בדרך לל לא פומפוזי, אבל זו לדעתי מלחמה אמיתית וצריך להגדיר בה את הגבולות: זכותכם, ניתן לומר לחברה האלה, להגדיר כך את התורה, אבל זו לא התורה שלי ואין אתכם שיג ושיח, רק מאבק. וזה נדרש כי מעבר לאמירה המוסרית הבסיסית, הקסנופוביה לא נעצרת כמובן בערבים; לא במקרה אלי ישי הוא הדובר הכי בוטה וחסר עכבות ביחס לפליטים מאפריקה, ולא במקרה המאמרים להם לינקקתי מגדירים את ה"שמאל" הדמוני כאויב. כשאני חושב על זה מיד עולה לי מרטין נימלר לראש:
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים. אני לא הרמתי קולי כי לא הייתי קומוניסט.
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי יהודי.
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי.
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי.
וכאשר באו לקחת אותי, לא נשאר מי שירים את קולו למעני.
כמובן, אלה לא נאצים. רחוק מכך. אבל הם כן גזענים, ופונדמנטליסטים, וחשוכים. והם מחללים את התורה באופן עמוק, ולכן חשוב להרים קול, ולהעמיד קו בחול ולומר תורתכם אינה תורתי. למשל בעצומה הזו.

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

שניים סינים

נפתח בחידה: בכל אחד מזוגות המשפטים שלהלן, משפט אחד נאמר על ידי חכם סיני עתיק, והאחר לא. מיהו המשפט שנאמר על ידי חכם סיני? ומי אמר את המשפט השני? (תשובות בסוף)

"דרך שניתן לדבר עליה אינה דרך קבועה"
"אין אדם נכנס לאותו הנהר פעמיים"

"את אשר תדור שלם. טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם"
"מי שאינו מתון בדבריו, לא יוכל לעמוד בהבטחותיו"

"אלה שיודעים אינם מדברים, ואלה שמדברים אינם יודעים"
"סייג לחוכמה שתיקה"

בסמסטר הנוכחי, כדי להשלים את ההשלמות שאני צריך לתואר שני בהסטוריה, אני לומד באו"פ קורס על הסטוריה סינית. זו חוויה מאוד מעניינת, כי מצד אחד זו אחת האפשרויות היחידות ללמוד הסטוריה שהתפתחה באופן נפרד לחלוטין, כמעט ללא השפעה, מהנרטיב ההסטורי המוכר לנו של המערב, ומצד שני מדהים לראות עד כמה יש נקודות דמיון; לא רק במין אמירות הסטוריוגרפיות כלליות וגורפות כגון "כל אימפריה עוברת שלושה שלבים של צמיחה, שיא ושקיעה (גיבון בודאי מתהפך בקברו מהקיצור הנמרץ שעשיתי לתיאוריה שלו) אלא בשלבים מאוד דומים שציוויליזציה הסינית והמערבית עברו בערך באותו הזמן: התיעוד הכתוב הראשון בסין מופיע תקופת שושלת שאנג, במאה ה15 לפנה"ס - לא רחוק מהזמן שמופיעות השושלות הגדולות במצרים; הפריחה התרבותית הגדולה בסין של תקופת "מאה האסכולות" במאות 5-2 לפנה"ס - באותו הזמן שנחתם המקרא, ופעלו הפילוסופים היווניים והרומיים הגדולים; הקמת אימפריה ריכוזית כוללנית במאות השניה לפנה"ס עד השניה לסה"נ - במקביל לאימפריה הרומית, והתפוררות הסדר הזה ליחידות קטנות ומסוכסכות, והשתלטות של שבטים זרים על חלק ניכר מהעולם הסיני במאה השניה לסה"נ, תהליך מאוד דגומה להתפוררות האימפריה הרומית מאתיים שנה לאחר מכן; ויש עוד (עד לכאן הגעתי בקורס בינתיים...)
כמובן, יש גם הבדלים משמעותיים: העולם הסיני הצליח לשמור על רצף בזמן, כך שהעם הסיני רואה את עצמו כבעל הסטוריה המתחילה אי שם באלף השני לפנה"ס - היחידים שיכולים לטעון לרצף כזה בעולם המערבי הם היוונים ואנחנו; כמובן האחדות הפוליטית, שסין הצליחה לשקם במאה החמישית לסה"נ ואירופה מעולם לא הצליחה לשקם מאז חילק קונסטנטינוס את האימפריה הרומית לשתיים (אני עוד לא הגעתי לאיך הסינים עשו את זה. שבוע הבא אעדכן :-) ); העובדה שסין מעולם לא חוותה מונותיאיזם, ויש מושגים מרכזיים בהגות המערבית שזרים לה ולהיפך; כל אלה הם גורמים משמעותיים שהופכים את ההשוואה מאוד מעניינת, אבל עדיין הדמיון מרשים אותי בעוצמתו.
וכאן אני מגיע לדוגמאות של תחילת הפוסט: במיוחד ביחס להגות סינית יש במערב - בעיקר עם עידן הניו-אייג' - איזו מיסטיפיקציה. היא נתפסת אקזוטית ובשל כך מכילה חוכמה נסתרת. אז ברור שהניו-אייג' שמעריץ סתם כך תרבויות אקזוטיות הוא מטופש אבל עדיין אנחנו מתייחסים אחרת לתפיסות שבאות מחכמי סין של המאה החמישית לפנה"ס מאשר לתפיסות שבאות מהתנ"ך או מסוקרטס, אפלטון ואריסטו, למרות שלא זו בלבד שהם נכתבו באותה תקופה, יש בהם גם הרבה מאוד גורמים דומים; לא רק בפרגמנטים מקריים אלא גם ברעיונות שלמים, מורכבים ומשמעותיים יותר: לאו-דזה עומד על חמקמקותה של הידיעה, ועל האבסורדיות בעולם - שעליהם גם עומדים הרקליטוס וסוקרטס; קונפוציוס, מו-דזה ואחרים דנים דיונים עמוקים באופיו של השליט הרצוי והאידיאלי - בדיוק כפי שאפלטון דן ומפרט ב"פוליטיאה" ו"החוקים"; קונפוציוס משרטט דמות ראויה של איש מוסר - בדיוק כפי שמצוות בין אדם לחברו בתורה ונבואות הנביאים מעצבים ומדגישים. זה לא נסיון אפולוגטי להגן על תרבות המערב, פשוט בהנתן הדמיון הכל כך משמעותי באופיין של הבעיות והרעיונות הן בהגות המערב המוקדמת והן בהות הסינית המוקדמת - יש משהו מפתיע בהבדל התהומי בתפיסה הפופולארית של השתיים.

ועוד נקודה אחת: דווקא ביחס להבדלים: הבדל מאוד משמעותי שכן קיים בין הציוויליזציה הסינית למערבית היא העדרו המוחלט של מונותיאיזם בראשונה, ומעבר לכך, רוב ההגות הסינית היתה הרבה יותר ארצית, ויחסית יש בה מעט תפיסות מטפיזיות. זו כמובן הפרכה מסיבית של הטענות כנגד חוסר הסובלנות של המונותיאיזם והקורבנות ומלחמות הדת שהוא גרם, שכן מאו דזה-דונג הצליח להתעלות על כל רוצחי ההמונים שהעולם המערבי הצליח להעמיד עד היום (והוא לא הראשון, ההסטוריה הסינית מלאה במלחמות אזרחים עקובות מדם).אפשר גם להמשיך ולטעון, שהתפיסה הפוליתיאיסטית, שלא רואה שום דבר מעבר לעולם, יכולה להסביר חלק מהסטגנציה החברתית הסינית, ואת העובדה שאין כמעט תפיסה של שנוי חברתי (בסין כמו גם כמובן בהודו) - אבל אלה באמת הכללות גורפות, שאין לי ממש בסיס משפק לטעון אותם חוץ מסברת הכרס שלי.

תשובות למי ששרד עד סוף הפוסט:
"דרך שניתן לדבר עליה אינה דרך קבועה" הוא משפט הפתיחה של "ספר הדרך והסגולה" של לאו-דזה, סין, מאה חמישית לפנה"ס, שהיה בסיס לטאואיזם במאות שלאחר מכן. "אי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים" אמר הרקליטוס, אסיה הקטנה היוונית, מאה הששית לפנה"ס.
"את אשר תדור שלם. טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" - אמר כמובן קהלת (בקריאת הבר מצווה שלי :-) ), לפי המסורת שלמה מלך ישראל, המאה העשירית לפנה"ס, לפי המחקר נכתב בא"י במהלך התקופה ההלניסטית, מאה רביעית לפנה"ס. "מי שאינו מתון בדבריו, לא יוכל לעמוד בהבטחותיו" - קונפוציוס, גדולי חכמי סין, המאה החמישית לפנה"ס.
"אלה שיודעים אינם מדברים, ואלה שמדברים אינם יודעים" - גם כן מ"ספר הדרך והסגולה", בעוד "סייג לחכמה שתיקה" בא כמובן מפרקי אבות א', נכתב בא"י, לא ברור מתי.

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

שקדים וצימוקים

אין פוסט ארוך, אבל גם הדברים הקטנים יוצאים די גדולים השבוע. אז בינתיים:
1. קצת שמחה לאיד של אוהדי הילרי קלינטון בפריימריז לקראת הבחירות לנשיאות ב2008... אל הפריימריז האלה הגיעה הילרי קלינטון בתור הפיבוריטית, אבל אובמה שבה את דמיון הבוחרים - בעיקר השחורים והצעירים - והתקשורת נשבתה בקסמו, עד כדי כך שטיעוני הביקורת של מחנה קלינטון על אובמה - חוסר הנסיון שלו, העובדה שנאומיו אוויריריים אבל חסרי תוכן ממשי, העובדה שהוא מעולם לא נכנס באמת למאבקים - זכו לביקורת חריפה של התקשורת שראתה בהם חמיצות פנים ונסיון הכפשה פוליטי מבלי להתייחס לתוכנם. דוגמה טובה לכך היא הנאום הזה של טום בפנברגר - פעיל של האיגודים המקצועיים ומאוהדי קלינטון, שטען שאובמה טוב בדיבורים אבל לעולם לא באמת מוכן להכנס לעימותים פוליטיים כדי לנצח. בזמנו הנאום הזה נתפס כקטנוני ומרושע, והתקשורת הפכה אותו ליותר מזיק לקלינטון מאשר לאובמה. חלפו חודשים, אובמה ניצח בפריימריז ובבחירות, השנה הפסיד את הרוב בבית הנבחרים, והשבוע חתם על עסקה עם הרפובליקאים ביחס להארכת קיצוצי המסים של בוש. העסקה הזו מאוד הכעיסה הרבה מהדמוקרטים, כי הם טוענים שאובמה ויתר יותר מדי (אחרי הכל, במקרה הזה הזמן היה לטובתו - כי קיצוצי המסים עמדו לפקוע בתחילת השנה האזרחית, והרפובליקאים ממש ממש ממש רצו להאריך אותם, והציבור היה לטובתו - רוב אדיר של הציבור תמך בעמדתו אובמה, שיש להאריך את קיצוצי המסים רק למעמד הבינוני, בפרט רק למי שמשתכר עד 200,000$ לשנה). עם הויתור, פתאום התחילו חלקם להזכר ולשים לב שזה בדיוק מה שבמברגר אמר. אין כל כך פואנטה לנקודה הזו, אולי רק קצת שמחה לאיד בדיעבד של תומך הילרי מתוסכל...
2. העסקה של אובמה עם הרפובליקאים הכילה כמובן גם התפשרות מצידם - בעיקר הארכת תקופת דמי הזכאות לדמי אבטלה ל99 שבועות. את חלק מהרפובליקאים הימניים זה מאוד הכעיס, עד כדי כך שהפשרה הזו - ביחד עם מותה של אליזבת אדוארדס, אשתו של המועמד לנשיאות ג'ון אדוארדס וגיבורה דמוקרטית, מסרטן, הביא את קריסטין אודונל - הלא מכשפה חביבת המדור מדלוור- להצהיר את אמרת השפר:
Tragedies come in threes: Pearl Harbor, Elizabeth Edward's passing and Barack Obama's announcement of extending tax cuts, which is good, but also extending the unemployment benefits
3. מסתבר שיש גם אקדמיה ללשון הספרדית, שהחודש החליטה, בלי בושה, לבטל שתי אותיות. וזו היתה הזדמנות מצויינת ליואב קרני לכתוב מאמר ארסי אך מצוין (ואת איתמר קסטנר להרחיב) נגד תיאורית ה"ישראלית" של גלעד צוקרמן, אחד האנשים המעצבנים בתבל. מה שמזכיר לי טענה שקראתי בזמנו, אני לא זוכר איפה, על כך שאקדמיות ממונות על השפה קיימות במדינות קתוליות - צרפת, ספרד, פורטוגל - בעלות מסורת של ניהול ריכוזי, בעוד במדינות פרוטסטנטיות - הדוגמה הידועה היא שאין "אקדמיה לשפה האנגלית" - אין. אני לא בדקתי אם זה אכן נכון, אבל אם כן, זה מעניין.
4. אנשים כנראה מאוד מאוד אוהבים את האנטי-וירוס של אווסט. עד כדי כך שרשיון אחד שלו מוחזר לשימוש יותר מ700,000 פעם.
5. כבר כתבתי על זה בעבר, אבל תמיד משעשע לראות שיוצא עוד דירוג של הנשיאים האמריקאים, ושוב ג'ורג' וו. בוש במקום האחד לפני אחרון.
6. בין שאר החוקים שהדמוקרטים רצו להעביר במושב האחרון של הקונגרס הוא חוק לפיצוי כספי על נזקי בריאות של כבאים, שוטרים ודומיהם שחשו לעזרה ב11/9. מכיוון שלפי כללי הpay-go של הסנט, לכל הוצאה חדשה חייבים למצוא או הכנסה תואמת או קיצוץ במקום אחר, החוק גם כלל סגירת פרצות מס לתאגידים, ולכן הרפובליקאים כמובן מתנגדים (בהתחלה הם התנגדו כי הם לא היו מוכנים לעשות שום דבר עד שלא יפטרו ממס את האמריקאים העשירים ביותר על ידי הארכת כל קיצוצי המסים של בוש, ולאחר מכן סתם כדי למנוע הישג מהדמוקרטים). בכך הם הביאו את הציניות הפוליטית באמת לרמות חדשות - בכל זאת, חוק לכסוי הוצאות בריאות של מחלות ופגעים שקרו לגיבורי ה11/9, בשל פעולותיהם ב11/9 - זה צריך להיות די המובן מאליו, או כמו שג'ון סטוארט קורא לכך - לחוק היה צריך לקרוא The "the very least we can do" no brainer act of 2010. סטוארט התייחס בתוכניתו לנושא כמה פעמים - השיא מבחינתי היה כשהוא הסביר שהרפובליקאים משתמשים ב11/9 שימוש פוליטי כל-כך רב שהם היו צריכים לאשר את החוק אם לא כדי לפצות את גיבורי ה11/9, אז כי הם חייבים לתת להם תמלוגים - אבל הציניות הפוליטית הקיצונית הביאה גם אותו לתגובה קיצונית ואת תוכניתו האחרונה של השנה הוא הקדיש לדיון בנושא בצורה רצינית, בין השאר על ידי שהביא לאולפן ארבעה מנפדעי ה11/9 שזקוקים לאישור החוק ופשוט נתן להם להשמיע את דבריהם נגד אי אישורו. זה קטע חזק, וללא ספק אחד האישומים הכי חזקים שראיתי נגד המפלגה הרפובליקאית מזה הרבה זמן. וכל מי שמוצא קשר בין זה לבין מפלגות ישראליות שמוצאות לנכון לתפוס עמדות ניציות אך להלחם בכל מחיר על כך שבניהם לא יחויבו לשאת בתוצאות העמדות הללו על ידי שירות מלא בצבא - הקשר על אחריותו האישית בלבד.
7. וקצת כדי לשפר את מצב הרוח, אין לי סיבה מיוחדת ללנקק לשיר הזה חוץ מזה שהוא פשוט עושה לי - ובתקוה גם לכם - מצב רוח טוב לקראת השבוע החדש.

שבוע טוב!

יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

שקדים וצימוקים

1. השנה האזרחית מתקרבת לסיומה, ומתחילה עונת הסיכומים. ביניהם, עורך ספר הציטוטים של ייל, שבחר את עשרת הציטוטים של השנה. בראשם, קריסטין אודונל, המועמדת הרפובליקאית לסנט מדלוור, ומחביבות הבלוג, והכרזתה "אני לא מכשפה".
2. זה אולי אתר מסחרי, אבל המפות האלה פשוט נהדרות. (ותודה לאמא על הלינק)
3. עד לפני כמה שנים ישיבה יוניברסיטי - האוניברסיטה האורתודוקסית בניו יורק שהרב סולובייצ'יק היה מראשיה ובר אילן הוקמה כדוגמתה - היתה אנונימית לחלוטין. הנגיעה הראשונה שלה בתהילה היתה בפרק  post hoc ergo propter hoc  של "הבית הלבן", ובו ג'וש ליימן , אחד מגיבורי הסדרה, מביא אותה כדוגמה לאוניברסיטה עם נבחרת פוטבול גרועה. הנגיעה השניה בתהילה החלה לפני שבוע, כאשר מקהלת הבנים של הואניברסיטה הוציאה קליפ של שיר חנוכה ממש חמוד ליו טיוב. צפו בו. ואחר כך שימו לב שלא פחות משלושה מליון אנשים צפו בו. (יש קרדיט, אבל הממוען לקרדיט בטח לא רוצה שאתן. אז כדי לא להחסיר גאולה מהעולם, הקרדיט לאלנה קגן)
4. לא רק הרב אלישיב, או בוחרים רפובליקאים - כנראה שגם האפיפיור חי בסגירות קוגניטיבית, ולמעשה מנותק מהעולם באופן עמוק.
5. איזה כיף! שרה פיילין - בטיולה הראשון בחו"ל, לא פחות - באה לבקר אותנו!
6. נחשו, ילדים, מתי ואיפה צולמה התמונה הזו. (והקרדיט לאלון).

יש עוד, אבל נשמור אותם לפוסטים הבאים.

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

השכנים אינם נאים בעיני

"הארץ" (לפחות המודפס) החליט לקחת את המאבק בפסק ההלכה של שמואל אליהו האוסר להשכיר דירות לערבים לכותרת הראשית. אז איזה יופי שיש לי בלוג. אפשר להפיץ לעולם את מחשבותי בנושא.
אז נתחיל בשמואל אליהו ושאר החותמים - האמת היא שתומר פרסיקו מסכם זאת הרבה יותר טוב ממני כשהוא מבהיר שזו הסתכלות על העולם ברמה של המסאים בקניה. סליחה, יכול להיות שזו אמירה חריפה מדי, שהרי אני לא מכיר מספיק את המסאים בקניה, יתכן שיש להם עוד נקודות זכות ולא צריך להחריף את השיפוט עליהם עד כדי השוואה לשמואל אליהו.בקיצור, מדובר בגזען קטן ודי פרימיטיבי, שאיבד אותי סופית לפני שנתיים כשטען בשם אביו שהוא שלח את רחל אימנו לעזור לחיילי צה"ל בזמן מבצע עופרת יצוקה.
 כמובן, שמבחינת כללי הפנים של ההלכה, ברור שזו פרשנות הלכתית לגיטימית (ואולי גם היותר מתבקשת) לאיסור "לא תחנם". אבל הדיון ההלכתי לא באמת רלוונטי מכיוון שהפרשנות הזו אינה הכרחית. ישנן גם דרכים אחרות לפרש את האיסור - קחו למשל את הרב יובל שרלו; לא בכדי עוקץ הרב אלישיב כשהוא מזכיר שאותם רבנים מעקרים את איסור "לא תחנם" כאשר הם מתירים את היתר המכירה בשנת השמיטה. (שהרי על איסור לא תחנם מבססים החרדים את הטיעון ההלכתי להתנגדותם להיתר המכירה). כך שהשאלה היא באיזו פרשנות בוחרים ומה המניעים מאחוריה, וזו שאלה אידאולוגית - שמואל אליהו מתנגד להכשרת דירות לערבים כי הוא גזען, הרב שרלו יוצא נגדו גם כי הוא לא גזען וגם כי האידיאולוגיה שמאחוריו רואה ערך בשותפות לערכים הדמוקרטיים של רוב האוכלוסיה היהודית, החרדים מתנגדים להיתר המכירה כי הם לא ציונים, ובאף אחד מהמקרים הללו לא מדובר במסקנה מחוייבת המציאות מבחינה הלכתית. השאלה היא רק מי מודע מספיק כדי להודות ששיקולים אידיאולוגיים עומדים מאחורי החלטותיו והשיפוט הערכי של האידיאולוגיה עצמה.
ועם זאת, לגופו של עניין המצב קצת יותר מורכב, שכן ישראל היא בכל זאת מדינה בה שני לאומים נתונים במאבק לאומי - גם אם לא אלים, ובה הציבור הערבי דורש זכויות קבוצתיות רבות; הטענה שהגזענות לא מתחילה בשמואל אליהו אלא בעצם רעיון ייהוד הגליל, וכל יומרה כזו איננה דמוקרטית, היא קצת פשטנית  - וגם לא ממש נכונה עובדתית אלא אם גם בלגיה וקוויבק אינן דמוקרטיות: בלגיה, המגדירה בחוקתה את הלאומיות של כל אחד מהאזורים, המתבטאת בין השאר באיסור ללמד בצרפתית בפלנדריה ולהיפך ובאיסור של מפלגות מאיזור אחד להתמודד באיזור אחר, וקוויבק המעדיפה בגלוי ובפרהסיה את דוברי הצרפתית במדינה. ישנם כמובן הבדלים, העיקרי שבהם הוא שמדינות אלה לא מגיעות לכדי אפליה אישית, אלא רק אפליה בזכויות קבוצתיות, בעוד שבישראל מצב האפליה האישית של ערבים הוא יתר בעייתי, אבל טענת הקיצון ההפוכה שעצם רעיון ייהוד הגליל הוא גזעני ולא דמוקרטי לדעתי גם הוא פשטני וחוטא למציאות.
מה שמביא אותי לנקודה האחרונה והיא שפסק ההלכה המדובר בעיקר מעיד על כישלון וחולשה. שמואל אליהו לא היה נזקק לפסק בוטה שכזה אם צפת היתה במצב טוב; הסיבה לחוסר האטרקטיביות של צפת, כרמיאל נצרת עילית וכו' איננה העובדה שערבים שוכרים וקונים שם דירות אלא להיפך, ערבים שוכרים שם דירות כי הערים הללו אינן אטרקטיביות מספיק ויהודים עוזבים. ובהקשר הזה, ישנו מקום אחד בארץ בו אכן מתרחש ייהוד, מסיבי, בדרכי שלום (לרוב), ללא צורך אפילו בסיוע ממשלתי שלא לדבר על התלהמות גזענית, וזה יפו. האוכלוסיה היהודית ביפו גדלה שנים האחרונות באופן דרמטי, ומסיבה פשוטה - תל אביב נהייתה יקרה מדי, אבל נשארה אטרקטיבית כמובן, ויפו מציעה מחירים זולים יחסית לקרבה לתל אביב ולים. ולכן אם רוצים לייהד את הגליל, לא צריך להידרדר לפסקים גזעניים, צריך להפוך את צפת להיות אטרקטיבית, כלכלית ותרבותית, כמו תל אביב. הציונות לא תגיע דרך התלהמות דתית, היא תגיע דרך היי-טק; סטף וורטהיימר אחראי להרבה יותר ציונות בהקשר הזה משמואל אליהו.

שתי פיקנטריות לסיום:
א. העובדה שהארץ נתלה ברב אלישיב להלחם את המלחמה הליברלית די מצחיקה ומריחה כמו שמעון פרס, שנות ה80 (החרדים יצילו אותנו מהימנים), שכן קריאה בגוף המאמר מראה כי אלישיב אלא מתנגד לפסק מעמדה מוסרית, אלא רק בשל העמדה החרדית הקבועה של "מה יאמרו הגויים" (בתוספת, כמובן, ההזדמנות ללעוג לציונות הדתית)
ב. בלגיה היא סיפור משעשע ככלל, מהסבה הבאה: הסיבה העיקרית לכך שאין ממשלה בבלגיה מזה שנתיים, והנושא  החם במערכת הפוליטית הבלגית מזה שנים הוא איזור הבחירות "בריסל-ואלה". האיזור כולל את בריסל ופרבריה, שנמצאים בתחום פלנדריה. מכיוון שהאיזור כולל את בריסל, פתקי ההצבעה שבו כוללים הן מפלגות וולוניות והן פלמיות; עד לפני כ10 עד 20 שנה לא היתה בכך בעיה אבל אז החל תהליך פרבור בבריסל שהביא ולונים לעבור לפרברים, הנמצאים כאמור בתחום פלנדריה. לפי החוקה, תושבי פלנדריה יכולים לבחור רק במועמדים פלמים אבלב בשל העיוות באיזור הבחירה ולונים בפרברי בריסל יכולים טכנית לבחור במועמדים ולונים והם עושים זאת. הפלמים דורשים אפוא לפרק את איזור הבחירה והולונים מתנגדים - וזו הסיבה לחוסר היכולת להקים ממשלה בבלגיה מזה שנתיים.

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

יום שני, 6 בדצמבר 2010

Nickels and Dimes

1. בטח כבר ראיתם את זה, ובטח התעצבנתם כמוני. אז יש לי שני דברים לומר על זה: א. אם נחכה מספיק, אמסלם יהיה האשם ולא מחללי שבת, וב. הרב עובדיה לא מקורי. כבר ב1985 הכומר ומנהיג הימין האמריקאי פאט רוברטסון טען שיש בכח התפילה שלו לשנות מסלולי הוריקן כך שלא יפגעו במטה שלו ויכו בחוטאים.
2. והנה דבר מדהים: הFBI מעריך שלא פחות משליש מכמות הספאם בעולם, מקורו בבחור רוסי אחד.
3. סיפור משעשע על נוכל שהצליח לשטות באלגוריתם הpage rank של גוגל: הוא הקפיד להעניק שירות נוראי ללקוחותיו. אמנם הם פרסמו עליו ביקורות נוראיות, אבל עצם אזכור שמו כל כך הרבה פעמים הביא לכך שהאתר שלו תפס את המקום הראשון בחיפוש "משקפי יוקרה" (שזה מה שהוא מוכר). תשאלו - ומה, גוגל לא יודעים לנתח האם האזכור של האתר הוא בהקשר חיובי או שלילי? אז גוגל עונים שכן, יש להם אלגוריתמים כאלה, אבל אם משתמשים בהם אז פוליטיקאים רבים, כמו גם באופן כללי נושאים השנויים במחלוקת, לא היו עולים בתוצאות חיפוש.
4. התוכנית 60 דקות שידרה אתמול ראיון עם מרק צוקרברג (כאן וכאן) בעקבות השקת העיצוב החדש של פייסבוק, אבל כנראה שבעיקר בעקבות יציאת הסרט "הרשת החברתית". ראיתי אותו בשבת, ויש כל מיני דברים לומר עליו - דיאלוג הפתיחה, שהוא עוד 5 דקות של גאונות מבית היוצר של אהרון סורקין; המיתוס על החיים הפרועים והממכרים של חברות סטארטאפ; ההכרה הקשה שהסרט מטיל בפני כל אחד (חוץ ממרק צוקרברג עצמו, כמובן) שהוא כבר לא יהיה מרק צוקרברג; אבל הדבר שגרם לי את תחושת אי הנוחות הכי קשה בסרט הוא שהוא מציג את הפן האכזרי ביותר בחיי החברה האמריקאים - התחרות האינסופית, הדירוג הקבוע. בסרט עצמו צוקרברג דן עם התאומים וינקלווס (שמהם גנב או לא גנב את הרעיון) במה יהיה האתר שהם מציעים שונה משאר אתרי המדיה החברתית - שהתחילו לצוץ מכל מיני כיוונים (Myspace היה אתר מאוד גדול כשפייסבוק קם) והם ענו, שדבר אחד: היוקרה. הסיומת harvard.edu, שרק כתובות מייל הנושאים אותה יוכלו להצטרף לאתר. וזה עבד, זה המנוע שהצליח להקפיץ את פייסבוק, היוקרה שלו - בהתחלה רק הרוורד, אח"כ גם קולומביה, ייל וסטנפורד; כמובן, רק בהזמנה ממישהו שכבר מחובר לאתר. וככה, לאט לאט, עד שmyspace נהיה שם נרדף לwhite trash וכל האתרים האחרים גוועו. ואם מבינים את הנקודה הזו רואים שבעצם המרדף אחרי יוקרה חברתית, המאבק הבלתי נגמר בתחרות הגדולה של החיים - זה הכח המניע את כל הדמויות, ובעיקר את צוקרברג. אז אני לא יודע אם זה נכון - אחרי הכל, הסרט לא נעשה בשיתוף פעולה אתו - אבל גם בראיון מצליחים להעביר את תחושת התחרותיות התזזיתית בפייסבוק עצמה. ויכול להיות שגם התיאור בראיון חוטא למציאות, מכל מקום, הסרט מצליח להעביר לדעתי בדייקנות את התחושה המטרידה עד כדי מטריפה שיש כל הזמן תחרות; אתה כל הזמן מדורג; תזהר, שלא ידרכו עליך בדרך למעלה.

יום שישי, 3 בדצמבר 2010

שריפה, אחים, שריפה

קודם כל צריך לומר ביום כזה ברוך דיין האמת. מותם של 45 גיבורים שנספו כשבאו לחלץ אנשים אחרים מהלהבות הוא טרגדיה אמיתית.
אבל מיד לאחר מכן אני הולך לומר אמירה שהיא נראה די חריגה בימים הללו: לדעתי ההתמודדות עם השריפה בכרמל הוא תעודת כבוד לממסד הישראלי; אם יש כאן מחדל הוא של התקשורת הישראלית, על דיווח שטחי, רדוד ומתלהם.
בוא נתחיל מנימוק הטענה הראשונה שלי. לשם כך, בואו נסתכל על הנרטיב הבא ביחס לשריפה בכרמל: במדינת ישראל מתרחשת בחושיים האחרונים בצורת חריגה; הפעם האחרונה שהתרחשה בצורת כזו, בה לא ירד גשם עד תחילת דצמבר, היא שנת 1950. כתוצאה מכך, השריפה בכרמל התפשטה למימדים חריגים והפכה לאסון טבע, שניתן לצפות לשכמוהו פעם בחמישים שנה אם לא יותר. שירותי הכבאות לא היו מסוגלים לכבות שריפה שכזו באמצעים שיש להם, ונזקקו ל24 שעות, עד להגעת תגבור מחו"ל, כדי להשתלט על השריפה; לאורך כל יום אתמול הם טענו שאם יגיעו מטוסי כיבוי למחרת הם ישתלטו על השריפה עד שעות אחר הצהרים ואכן כרגע זה נראה כי השתלטו על השריפה. במהלך 24 השעות הללו התמקדו הכבאים בהגנה על יישובים ופנויים, ואכן פרט לבית אורן - כמובן, אני לא מזלזל לרגע בטרגדיה שכרוכה בנזק הרב שנגרם לקיבוצם, אבל מדובר בקיבוץ אחד בין 200 נפש - לא נפגעו באופן ממשי יישובים; האש התקרבה מי פעם לעוספיא, ניר עציון, עין חוד, טירה ודניה אבל אף פעם לא נכנסה באופן ממשי ליישובים הללו (אחד הסיקורים המדהימים שראיתי היום בבוקר היה מטירה, שהאש החלה להתקרב ליישוב. שני מטוסי ריסוס - ישראלים - התסערו עליה ובלמו אותה). בשל צפיפות האוכלוסיה בישראל השריפה הזו - בניגוד לרוב שריפות הטבע בעולם - התרחשה קרוב למרכזי אוכלוסיה ולכן 17,000 איש נאלצו להתפנות מבתיהם, ולמרות הזאת הפנוי היה מסודר ורגוע; הפנוי היה כמעט תמיד זמן מספק לפני שהאש ממש התקרבה ולכן לא נרשמו מנוסות או פקקי תנועה; נראה כי עירית חיפה ומועצת חוף הכרמל התארגנו כך שיש למפונים היכן לשהות בינתיים ורוח ההתנדבות הישראלית הביאה להצפה של הצעות עזרה. תאונת האוטבוס היא אכן טרגדיה, אבל היא יותר תאונה מאשר בשל השריפה, ובאותה מידה יכולה לקרות כתאונת דרכים. פרט אליה - ולסיפור הגבורה המדהים של אהובה תומר -  היו מספר נפגעים מועט יחסית, ואיש לא נלכד בביתו בזמן האש; לא נדרשו חילוצים הירואיים של תושבים מבתים בוערים.
לאור התיאור הזה לדעתי ישראל עמדה בכבוד באסון, שכמו כל אסון טבע, לצערנו הרב קורה מדי פעם, ומזכיר לנו עד כמה אנחנו קטנים וחסרי אונים מול אכזריות העולם. ואיך התמודדה עם כך התקשורת? בואו נתאר אנטומיה של סיקור אסון ישראלי:
שלב א' - היסטריה. לא שמעתי את רוב דיווחי אתמול אז אני צריך להתמך על עדות מיד שניה, אבל התקשורת עלתה מיד לגלים פתוחים אבל מכיוון שאין יותר מדי מה לשדר שידרה סבבים הולכים וגדלים של היסטריה. הדוגמה הפשוטה שלי היתה בחדשות ערוץ 2, שם לאורך כל הערב התמידו עם הכותרת "אבדה השליטה על האש". YNET פותח במאמרים כמו "חלום בלהות", וערוץ 2 הגדירו את השריפה בשלב מסויים האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה (וגם ynet  מסכים) עד שאפילו הם התעשתו. כאשר בכל קיץ שריפות ענק מכלות מאות קמ"ר (כן, מאות. השריפה הזו כילתה כ30 קמ"ר, מבלי לזלזל מעוצמתה) בקליפורניה, פוקס ניוז - רשת שלא ידועה באיפוק רב - מדווח בדרך כלל "Massive wildfires inCalifornia still x% contained). (אני לא חושב שהטענה הזו סותרת את טענתי אגב שמדובר באסון טבע גדול; במימדים של ישראל והתמודדותה עם שריפות זה אכן אסון טבע, אבל קצת פרופורציה בסיקור).
שלב ב - ה"מחדל". כבר אתמול בערב החלו שדרי החדשות, שהפכו בין רגע למומחים גדולים לכבאות, לטעון שמדובר פה במחדל איום. יוסי שריד מיד קבע שאנחנו עולם שלישי, אמיר אורן קרא להעמיד את האחראים (הוא לא יודע מי הם, את "האחראים") ברצח, אלוף בן חזר מיד אל המטפורה החביבה "יום כיפור של הכבאים" (אם בארה"ב יש אינפלציה בשימוש ב"גייט", אצלנו ללא ספק יש אינפלציה בשימוש ביום כיפור), ודן שילון הבוקר חתם את שידורו במסקנה "מדובר ללא ספק במחדל" ברצינות המנסה לחקות את הטון של מוטי אשכנזי, אביב 1974. וכל זאת מבלי שאיש מהם באמת מבין בכבאות או יכול לתת שביב של עדות לאיזה מחדל בדיוק הוא מתכוון. בשלב מסוים עלה נושא מטוסי הכיבוי, כמו גם טענה שבישראל יש תת-איוש של שירותי הכבאות, תוך האשמה מובלעת, הקבועה במקומותינו, של פקידי האוצר (אגב, מי אמר? אני לא יודע מה נתוני התקן לשירותי כבאות ולא שמעתי נתון אחד בנושא מהתקשורת הביומיים האחרונים; קצת באינטנרט אל זה נתונים מנציג הכבאים בכתבה על שביתתם כך שהוא קצת אינטרסנטי). בהחלט יכול להיות ששירותי הכבאות בארץ במצב רע ובתת תקצוב, אבל סביר להניח שהמצב קצת יותר מורכב; מדובר בסדר עדיפויות תקציבי, מדובר בשירותי כבאות הכפופים לשלטון המקומי (שבדרך כלל - אגב, בכל העולם ולא רק בישראל -  מכיל פוליטיקאים ופקידים ברמה נמוכה) - שקשה מאוד לאחד אותו לאיגוד ארצי בשל הסכמי שכר (שמעתי את פורז מדבר על זה היום אחה"צ, מהיחידים שדיברו דברי טעם בנושא), וכנראה שפקידי האוצר, גם אם הם טועים, לא לגמרי מטומטמים אז אני רוצה לשמוע גם את שיקוליהם . בקיצור, נושא מורכב שצריך להבין אותו עד הסוף, ובדיוק זו הסיבה שלא נכון לנהל אותו תחת אש, תרתי משמע.
שלב ג - שלב ה"כולנו אשמים" וה"יש לחקור". מכיוון שמצד אחד בהחלט יכול להיות שישנם ליקוים במערכות שונות - כפי שיש בכל מערכת ציבורית בכל העולם - ומצד שני, ברור לכל המעורבים בדבר שאם הם יראו סימן קל שבקלים של הודאה בטעות מיד הם ייתלו בכיכר העיר (או שאמיר אורן יתבע אותם לדין על רצח). מיד מתגייס משפט האימים של קציר מ73, "כולנו אשמים" ובניסוח נתניהו 2010, "מדינת ישראל לא היתה ערוכה להתמודד עם שריפת צמרות עצים בשום דרך".אמצעי התקשורת מלאים בשאלה הרטורית הידועה "למה אצלנו צריך אסון כדי שיזוז משהו". פוסטים מתלהמים מתחילים להאשים את כל המערכת הפוליטית המושחתת והמסואבת ש"לא שמה עלינו ז.." (אין לי רצון ללנקק. תחפשו כל פוסט מתלהם מזדמן, יש הרבה כאלה מסתובבים). ואחיו התאום של המשפט - יש לחקור, או כהצעת אלי ישי, דצמבר 2010 - יש להקים ועדת חקירה ממלכתית.
שלב ד' - ועדת החקירה. אה-מחייה, הגענו אל פתרון הקסם, אל נקודת הג'י, אל ועדת החקירה הממלכתית. כולם מעלים כמוצאי שלל רב את הדרישה - יש למנות ועדת החקירה ממלכתית, שתמצא מי אשם. לתקשורת יש במה לעסוק במשך שבועות וחודשים תוך הענקת תחושה שהיא נותנת לאסון בכרמל את הכבוד המגיע לו ואף משפרת את המצב, המערכת הפוליטית כולה נכנסת לסחרור אימים של האשמות והאשמות נגד, שכירת עורכי דין, עדויות דרמטיות, שידורים ישירים עד שלבסוף יוצא דו"ח שבמקרה - הטוב או הרע, לא ברור - יחיש את נפילתו הפוליטית של פוליטיקאי לא אהוד (ע"ע וינוגרד, 2007), ובמקרה - שוב הטוב או הרע - מסקנותיה ישכחו - ע"ע שמגר, 1996, אור, 2001, ועוד ועוד. ושוב-  יכול להיות - אפילו סביר - שיש מה לחקור ומה לתקן, אבל היו סמוכים ובטוחים שהתיקונים הללו לא יגיעו מתהליך החקירה שהולך להתנהל בחודשים הקרובים.
בתוך כל התהליך הזה, התחושה הלאומית והשיח הציבורי יתקבע: ישראל היא מדינת עולם שלישי, מדינת פרטצ', ששום דבר לא מתנהל בה כמו שצריך וצריך אסונות כדי לנער אותה. וזה לא נכון. ויותר חמור, האנשים שעשו את עבודתם נאמנה, ולדעתי ניהלו את האסון הזה בצורה ראויה לשבח - לא רק שיעשה עמם עוול (לא ישירות, אלא עצם האווירה הציבורית שנוצרת), אלא שהם יפנימו את המסר שלא שווה להם לעשות עבודה טובה כי בכל מקרה הם נתפסים כאשמים. אני לא מדבר על הכבאים הגיבורים או על אהובה תומר, שכולם עכשיו יחבקו אותם ובצדק; אני מדבר על הלוגיסטיקה, על המתאמים בפיקוד העורף או קציני המטה של מכבי האש או מה כל האנשים בעורף העשייה, שכולם יתגוללו עליהם מהיום ואילך.

ולמה כל זה קורה? זה קורה לדעתי כי שריפה כזו מעמידה בפני כולנו שתי אמיתות לא נעימות שקשה לנו להתמודד איתן.
הראשונה היא שכולנו עושים כל הזמן בחירות שיש להן משמעות גם בחיי אדם. ניתן להתגולל כמה שנרצה על אותו חסכון של האוצר שגרם לעיכוב של כבוי השריפה ב24 שעות ולבקשת עזרה ממדינות העולם אבל בכלל לא בטוח שזו לא ההחלטה הנכונה; אחרי הכל, השקעה בהמוני כבאים שאין הצדקה להעסקתם גוזלת כסף ממקום אחר, וכסף, לצערנו, הוא משאב מוגבל. זה מחריד לחשוב שהחלטות כאלה עולות בחיי אדם אבל כולנו עושים כל יום החלטות שעולות בחיי אדם; אחרת לא היינו עולים על הכביש, כי אם לא היינו נוסעים כלל במכוניות היינו חוסכים 350 הרוגים בשנה מתאונות דרכים. אמיר אורן יכול לחפש אשמים ברצח, אבל גם השימוש האינטסיבי שלו - כמו של כולנו - באנרגיה מביא לא רק לעושר גדול לאויבנו ויכול להיות שבאופו ישיר לטילים בידי החזבאללה, אלא גם לפליטות פחמן דו חמצני הבונות את  אפקט החממה, שכנראה קשור לבצורת הביאה עלינו את השריפה הנוראה.
אבל ההכרה השניה היא יותר עמוקה ובסיסית, ויעל דן סיכמה את חוסר היכולת להתמודד איתה במשפט קצר וקולע, מדהים, שיצא לה בטעות כאשר היא ראיינה את יובל שטייניץ, וניסתיה לחלץ ממנו הודאה כלשהי באשמה. הוא ענה שלא צריך לחפש כרגע אשמים והיא הגיבה: "אבל יש כעס כל כך גדול; כולם כרגע כל כך כועסים ולכן חייב להיות מישהו שאשם".
יש אסונות טבע בעולם. יכול להיות שאם שירותי הכבאות היו מאורגנים ומתוקצבים טוב יותר היה להם קצת יותר קל לתמודד עם השריפה, אבל לא באופן מהותי. תרשו לי גם לשער ששני מטוסי הכיבוי המדוברים לא היו משנים בהרבה, אחרי הכל גם עם 20 מטוסים לוקח כמה שעות טובות להשתלט על השריפה. שריפות כאלה מעמידות אותנו אל מול העובדה המפחידה שעם כל יכולותינו, אנחנו עדיין קטנים, קטנים מאוד אל מול איתני הטבע; ווען דער מענטש טראכט, גאט לאכט. זו עובדה קשה, ומפחידה, ודורשת הרבה משאבי נפש וחוסן נפשי להתמודד איתה; בדרך כלל אנחנו מדחיקים אבל שריפה כזו מעמידה אותה בפנינו. ומה שמבדיל אדם בוגר מילד קטן היא יכולתו של הבוגר להתמודד עם חוסר הודאות בעולם, ועם ההכרה שלא הכל בשליטתו ושיכול להיות שיקרו לו דברים רעים שהוא לא יכול למנוע. והתקשורת הישראלית מגלה את אותו חוסן נפשי של ילד בן שלוש, וזה מה שכל כך מאכזב בה. וזה לא היה כל כך משנה אם ההתמודדות הילדותית של התקשורת לא היתה גורמת לכל כך הרבה נזק, לכולנו, בחודשים הקרובים.

וכל זה מבלי לגרוע את תנחומי למשפחות ההרוגים וההזדהות העמוקה עם כל מי שנפגע באסון הנורא הזה.


עדכון קצר: רק דוגמה אחת מהשידורים ברגע זה:
    עודד בן עמי: האם יש סכנה לשכונת דניה?
    מפקד שירותי כבאות גליל: "אני לא יכול להחייב להמשך כי הרוח מתעתעת אבל נכון לכרגע אין סכנה לשכונת דניה".
הכיתוב בכותרת בבאנר בתחתית המסך: "האש מתקדמת לשכונת דניה".