בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שלישי, 1 במרץ 2011

ה"מוסד המיוחד" שלנו

בעוד בערך כחודש (חודש ואחד עשר יום ליתר דיוק) עומד לחול יום שנה הסטורי חשוב: אז ימלאו בדיוק 150 שנה להתקפת המליציה של דרום קרוליינה על הבסיס הפדרלי פורט סמטר שבמפרץ צ'ארלסטון, מה שנחשב כמאורע שהתחיל את מלחמת האזרחים האמריקאית. אך יש חולקים על ההגדרה הזו; הגישה המקובלת השניה מגדירה את תחילת המלחמה בבחירות לנשיאות בנובמבר 1860, בהם נבחר אברהם לינקולן לנשיאות ומיד לאחר מכן דרום קרוליינה פרשה מהאיחוד.
מה שהיה מדהים בבחירות הללו הוא שלינקולן נבחר ללא קול אחד מהדרום. הכוונה איננה לקול של אלקטור אלא לקול ממש: בכל 13 המדינות שירכיבו את הקונפדרציה הדרומית לא היה ולו אזרח אחד שתמך בלינקולן. זו תוצאה מדהימה, והיא מייצגת את שיאו של תהליך שיש הטוענים שהוא המרכזי ביותר להבנה כיצד הדרדרה ארה"ב למחלמת האזרחים: במשך השנים שקדמו למלחמה התפיסה הדרומית החלה לבסס את כלל השיפוט שלה על החיים והעולם על שאלה אחת: בעד או נגד עבדות. העבדות, שכונתה our peculiar institution , שהחלה כהסדר שמקורו צורך כלכלי כדי לגדל שדות כותנה נרחבים החלה להתפס, בעיני הדרום עצמו, יותר ויותר כמגדירה את עצם אופיו ומהותו של הדרום ולכן כל דבר, אדם, מדינה, או עקרון מוסרי נשפט על בסיס שאלה אחת ושאלה אחת בלבד: האם הוא תורם או מחליש את העבדות. עקרון עצמאות המדינות למשל היה מחד מקודש בעיני הדרומיים כאשר פירושו הוא שהממשל הפדרלי לא יכול להגביל את העבדות בתחומן אבל מאידך לא היתה להן שום בעיה לדרוש לכפות על מדינות הצפון חוקים שיחייבו הסגרת עבדים בורחים; התרחבות מערבה היתה מעשה מבורך ואף מחוייב כאשר מדובר באיזורים דרומיים המתאימים לגידול כותנה ולכן מועדים לכלכלת עבדים אבל הדרום התנגד נחרצות להתרחבות מערב באיזורים צפוניים יותר; בית המשפט העליון היה חסר חשיבות עד שאישר בפסק דין דרד סקוט את העבדות; ומפלגה כמו המפלגה הרפובליקאית שדגלה בהגבלת העבדות באיזורים המערביים (אפילו לא ביטולה במדינות הדרום, רק הגבלתה למדינות אלו) היתה כל כך בלתי נתפסת ובלתי נסבלת שלא נמצא ולו אזרח אחד מבין מיליוני אזרחי הקונפדרציה שיצביע ללינקולן. ומכיוון שההסטוריה פעלה נגד העבדות, וברור שהמוסד הזה לא יכול לשרוד לאורך זמן, הדרום השקיע עוד ועוד מהאנרגיה שלו להגן עליו עד שלא נותרה לו ברירה אלא לצאת במלחמת מאסף חסרת סכוי שהביאה עליו חורבן נורא שלקח לו יותר ממאה שנים להתאושש ממנו מבחינה כלכלית, ובמידה רבה מבחינה מוסרית לא התאושש ממנו עד היום.

אחד התהליכים הבודדים שאני מרגיש שהשתניתי בהם מבחינה תפיסתית בשנה וחצי מאז הורדתי את הכיפה הוא ששערוריות בציבור הדתי שפעם היו מוציאות אותי מדעתי מכעיסות אותי הרבה פחות. ועדיין, מכתב התמיכה ששלמה אבינר, צבי טאו ואחרים שלחו למשה קצב, כמו גם הנסיון הפתטי משהו של אבינר להסביר את עמדתו בדרשת ארוחת צהרים בישיבה שלו (מעולם לא הכרתי מוסד כזה בישיבות, כנראה שלמדנו משהו מהתקנון הדומיניקני) הצליחו להוציא אותי משלוותי. אני לא מנסה להבין מה הניע את אבינר ושות' עצמם, בין אם מניעים אידיאולוגיים, סתם יוהרה אדירה או נסיון לעשות דה-לגיטמציה לטענות אונס, כי אולי יש להם עצמם שלדים בארון. עליהם עצמם אין לי מושג והם לא באמת מעניינים. אני רוצה להבין איך ייתכן שהציבור הדתי לא מוקיע אותם מיד.
נכון, החשודים המיידיים כתבו תגובות מגנות - החל ברב בני לאו והרב ליכטנשיין, וכלה בפובליציסטים של ה"בורגנות הדתית" כאפרת שפירא רוזנברג - וייאמר לזכותם שאלה תגובות חריפות יותר מבדרך כלל. אבל אלה החשודים המיידים, אלה ה"שמאלנים". כשהציבור הדתי רוצה באמת להוקיע אנשים מקרבו הוא יודע לעשות את זה - ותשאלו את הרב יואל בן נון או את יונתן בשיא. מכתב תמיכה באנס לא מזכה בהוקעה שכזו (חוץ מהשוליים השמאליים של דרום ירושלים. אבל הם שוליים יחסית ולכן כל הטענה שאטען בהמשך היא על כלל הציבור הדתי חוץ מהם). למה?
כבר כמה ימים שאני מסתובב עם השאלה הזו ורק היום (בעזרתם של אבא וניצן) הצלחתי להבהיר לעצמי את התשובה: זו החד מימדיות המוחלטת. במחינת רוב רובו של הציבור הדתי, העולם, השאלות המוסריות, השיפוט האישי - מצטמצמים לנושא אחד בלבד: מפעל ההתנחלויות. תפיסת הגאולה הקוקניקית ומפעל ההתנחלויות הנגזר ממנה הוא הpeculiar institution שלנו, זה המגדיר והמייצג הבלעדי שלנו; מי שבעד ההתנחלויות הוא איתנו והוא ראוי לזכות - גם אם הוא אנס; מי שנגדן - כפי שנתפס בית המשפט - הוא נגדנו, ולכן כל מה שהוא פוסק הוא מוטעה, גם אם מדובר כאמור באונס.
תאמרו בודאי: אור, זה הרי לא נכון. יש לציבור הדתי אג'נדות רבות נוספות. ואני אומר - אתם צודקים. אבל הן כולן מתיישרות עם אותה תפיסת עולם יסודית חד מימדית, עם אותו "מוסד מיוחד". הציבור הדתי לאומי מעוניין להשפיע בנושאי דת ומדינה, או להעמיק את הקשר עם החלקים היותר חלשים של החברה הישראלית אבל מבחינתו אלה רק פנים נוספים של אותה החזית. העולם המוסרי מוכוון למטרה אחת, עם מטרות משנה בתחום הדתי, הפוליטי או החברתי. ולכן כל נושא, שאלה, מוסד או אדם נבחנת לפי הקריטריון האחד והיחיד - יחסו למטרת העל הזו. ולראיה, אני מאתגר אתכם להראות לי מקרה אחד שבו הציבור הדתי או מנהיגותו היו מוכנים לפגוע במפעל ההתנחלויות למען מטרה אחרת.
ולכן, הציבור הדתי לעולם לא יכול לפסוק כנגד מישהו שנתפס בצד "שלנו" ותורם למטרת העל (נשיא מזרחי וימני) או בעד מוסד שנתפס "נגדנו" (בית המשפט, ועוד כשבראש ההרכב עומד ערבי נוצרי). העובדה שמבחינה מוסרית בסיסית תמיכה באנס היא פשוט מזעזעת היא לא רלוונטית; אפילו העובדה שהשיפוט בעד קצב במקרה הזה עומד בסתירה גמורה לעצם פרוייקט ה"צניעות" - החל מהפרדה מגדרית של סניפי בני עקיבא וכלה בפסיקות הלכתיות לגבי האיסור של אשה לחשוף אף את החוליה העליונה ביותר בגבה - שאותו מוביל אותו אבינר עצמו חומקת מעיניהם; שכן העולם נשפט לפי קריטריון אחד בלבד, ואין יכולת לשאת את המורכבות המינימאלית, שתביא להבנה שייתכן שבמקרים מסויימים המוסר דורש לתמוך בבית המשפט ולא בנשיא לשעבר המקיים אורח חיים דתי מהליכוד.
ולכן, אני חושב שהמסקנה מהשערוריה הזו היא יותר חריפה מאשר שחלק מהציבור הדתי מנתק סופית את קשריו מהמדינה. החד מימדיות המביאה לכך שכלל השיפוט המוסרי מושעה לטובת מטרה אחת ומטרה אחת בלבד היא פשיטת רגל מוסרית, לא רק אמירה פוליטית-סוציולוגית של מעבר לעולם החרדי. ואם תוסיפו לכך שבדומה לעבדות, ההסטוריה פועלת נגד מפעל ההתנחלויות ונגד תפיסת הגאולה הקוקיניקית, המסקנה היא לדעתי שבסופו של דבר הציבור הזה הולך לעמוד בפני שבר אידאולוגי ומוסרי מאוד קשה.

אלא אם יקומו מספיק אנשים כנגד התהליך. אבל זו משימה ליותר מפוסט מתלהם אחד בבלוג קקיוני משהו על פוליטיקה אמריקאית.

והערת אגב: כמובן, הדתיים לאומיים הם לא היחידים שנופלים במלכודת החד מימדיות המוחלטת - החל במפגינים בבלעין שיש טענה שכיסו על הטרדה מינית באחת המפגינות בשם המאבק הפלסטיני, המשך בכנסיה הקתולית על חטאיה הרבים וכלה בקומוניסטים שיכלו להכשיר רצח המונים בשם גן העדן של הפועלים - תנועות דתיות (או מחזיקות בדת חילונית) רבות נפלו בכך. אבל היה מותר לקוות שהציונות הדתית, שפעם העלתה את המורכבות על נס, לא תדרדר לחברה מבזה שכזו.


12 תגובות:

  1. ואו, זה היה ממש מעניין.

    השבמחק
  2. איזה ניתוח היסטורי של ההווה...

    השבמחק
  3. שלום אור,
    שמחתי לראות את דעתך אני מתכוון דווקא לפרשת דעות הרבנים ולא לפרשת קצב ואין מה לעשות יש הרבה צדק בדבריך.
    אבל, משום מה כל מגזר מותר לו להביע את דעותיו אבל רק לרבנים, מותר להביע דעה כל עוד שזה תואם את תקינות הפוליטית (politically correct). אבל אם דעותיהם חורגים אזי אסור להם בשום פנים ואופן להביע דעה.
    זאת ועוד תקינות הפוליטית אינו מאפשר לעודד תוכחות אמיתיות של הרבנים "בעלי דעה חשוכה". מתי שמעתם יישר כוח על רבנים שכתבו נגד סחר בנשים או נגד השתמטות מעול המיסים או מעול הצבאי? זה לא מספיק מעניין? או שמא פוחדים לתת קרדיט לרבנים על דברים טובים.
    עיתונאים רבים ומשפטנים רבים כתבו על העיוותים במשפט קצב, הביקורות על הפרשה היו רבים אולם תקינות הפוליטית חייב את כל העיתונים להבליט רק את המצדדים ולהשתיק את המבקרים , וכי זה מה שקובע עבורנו את קביעת העמדה?
    האם רשות השופטת עומדת מעל כל ביקורת והאם אין לנו זכות או חובה להביע דעה על פסקי דין של בתי המשפט?
    אור, האם קראת את פסקי הדין והאם אתה מכיר את הביקורות שנכתבו עליהם? אני ממליץ לקרוא את מאמריו המנומקים של איתמר לוין שנכתבו http://www.news1.co.il/Archive/003-D-55334-00.html
    מה שמותר לאיתמר לוין אסור לרבנים בישראל?
    מה עוד שמכתב הרבנים נשלח לקצב כמכתב אישי שלא לפרסום [למרות שאני לא מיתמם הם ידעו שהמכתב יתפרסם]..
    גילוי נאות: איני מחבב את קצב , ולדעתי חוץ מזה שהוא אנס מרושע כל מה שבא עליו הוא מעט מזעיר על שתיקתו בהתנתקות, כמאמר הפסוק : אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה.
    ואין לי שום ספק שאם קצב לא היה נשיא בתקופת הקמת מפלגת החמלה והצדק "קדימה" הוא היה מרכיב חשוב מאד של מפלגה זו.

    נ.ב אור, שמת לב שהדברים של הרב אריאל לא פורסמו בהבלטה? האם הדברים לא היו מספיק פיקנטים?

    דוד

    השבמחק
  4. אור היקר,
    איני יכול להסכים איתך יותר וההשוואה לקונפדרציה הדרומית מרתקת וגם נכונה.

    ולמגיב שלפני מר yehuda:
    נראה לי שמה שהרב אבינר עושה לדת זה מה שקצב עשה לקורבנות שלו. הייתי מצפה מכל אדם שכיפה על ראשה להיות הראשון שיגנה את גיוס הדת לטובת אנס ומנוול. ואני חושב שזה מגוחך שרבנים מתערבים בפסיקה של בית משפט. אילו כלים מקצועיים יש ברשותם בכלל? עוד מעט הם גם יגידו לרופאים כיצד לנתח חולי לב.
    ולגבי הפסוק שציטטת איני רוצה לערב "שמחה" ב"שמחה" אבל הפוסל במומו פוסל שכן איני זוכר שהמתנחלים ביש"ע אי פעם היו קשובים לזעקת הדל הפלשתיני המהדהדת זה עשרות שנים סביבם.

    אה, דבר אחד אחרון והם דברי ביקורת לך, אור: הערת האגב שלך אינה במקומה. לא משום שהיא לא נכונה אלא בגלל שכל כולה נועדה לרכך את האגו הפצוע של האנשים אותם תקפת. לא יזיק לדתיים הלאומיים לספוג ביקורת ישר בפרצוף ללא ריכוך וללא שיוכלו להיתלות באילנות זרים.

    השבמחק
  5. אנונימי יקר,
    1. כתבתי לאור נקודה מעניינת דווקא על הרב אבינר כך שזה מצחיק שאת/ה מזכיר/ה אותו מכל הרשימה, אם אור יירצה לשתף אותך בשמחה, הפורום הזה איננו המקום מכיוון שכל טוקבק יתפרש כהגנה על הרשע קצב.

    2. מגנה את מעשיו של קצב בשם הכיפה שעל ראשי.

    3. בבקשה : תנועות שלום של מתנחלים: http://www.eretzshalom.org/

    השבמחק
  6. מעניין אבל יש לי הערה להערת האגב שלך:
    נכון שניסית לצאת בסדר עם כל הצדדים אבל האיזכור שלך לטענה שנטענה לגבי המפגינים בבילעין (אגב, לי זכור שזה היה נגד המפגינים בשייח ג'ארח אבל לא משנה) נדמה לי מיותר. הטענה נטענה ע"י כאלו שגם כך מתנגדים להפגנות ואילו המפגינים והמפגינות לא רק שהכחישו שהיה כיסוי אלא הם סיפרו בפירוט על התהליכים שהם עברו והסדנאות שהחלו להעביר בעקבות הטרדה שאכן הייתה.

    השבמחק
  7. פוסט מעניין מאוד.
    עם זאת, הרב אליקים לבנון דווקא פרסם חוות דעת (מעוררת חלחלה) משלו, שלדעתי סותרת את התזה שהעלית. הוא טען שקצב אולי אנס ואולי לא, אך מה שבטוח שהוא קיבל את עונשו על תמיכתו בהתנתקות (או אי פעולתו הנחרצת למנוע אותה).
    כך שהצגתו של קצב כימני-דתי שניצב באופן אוטומטי לצד מפעל ההתנחלויות לא בהכרח מקובלת על רבני הציונות הדתית.

    השבמחק
  8. אור, הסיפור שכתבת לגבי הבחירות של לינקולן נחמד, אבל איננו נכון היסטורית. לינקולן אמנם הפסיד בכל מדינות הדרום, אבל לא בגלל "שלא נמצא ולו אזרח אחד מבין מיליוני אזרחי הקונפדרציה שיצביע ללינקולן". זו גוזמה שאיננה נכונה.

    היו לא מעט אזרחים בדרום שהצביעו בעדו (בפרט לא בדרום העמוק), אלא עקב זאת שהם היו מיעוט (קטן), והכלל הוא שהזוכה ברוב לוקח את כל הסטייט, לכן לא היתה מדינה אחת בדרום שהצביעה בעדו. אצטט מויקיפדיה, ותראה שאתה טועה ומטעה.

    The men voting in the South were not as monolithic as an Electoral College map appears. In the three regions of the South, unionist popular votes for Lincoln, Douglas and Bell were a divided majority in four of the four Border South slave states (De, Md, Ky, Mo). In four of the five Middle Border states, unionist majority balloted (Va, Tn) or neared it (NC, Ar); (TX to Breckinridge convincingly). In the Deep South in three of the six, unionists won divided majorities in (Ga, La) or neared it (AL). Breckinridge won convincingly in the Deep South in only three of the six (SC, Fl, Ms). These three held among the four fewest whites in the Deep South states, 9% of all southern whites.

    The 1860 election was noteworthy for the exaggerated sectionalism of the vote in a country that was soon to dissolve into civil war. Of the eleven states that would later declare their secession from the Union, Lincoln was on the ballot only in Virginia, getting just 1.1 percent of the popular vote there. In the four slave states which did not secede (Missouri, Kentucky, Maryland, and Delaware), he came in fourth in every state except Delaware (where he finished third). Lincoln won only two counties of 996 in those four states, both in Missouri.

    http://en.wikipedia.org/wiki/U.S._presidential_election,_1860#Results

    זה בנוגע לעובדות. בנוגע לפרשנות שלך, נראה לי שהחמצת את העובדה שקצב לא היה אהוד בקרב המחנה הימני, עקב תמיכתו בהתנתקות. ראה למשל כאן: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/158777

    עובדה זו מפריכה את פרשנותך.

    לדעתי הסיבה להתייצבותם של הרע-בנים לצידו של קצב שונה. עקב פסיקות חוזרות ונשנות נגד מתנחלים, הימין (בעיקר המתנחל) פיתח נרטיב הגורס שמע' המשפט בישראל איננה מהימנה. לו הימין יודה שהמערכת מהימנה, אזי הדבר יטיל צל גדול על כל מפעל ההתנחלויות ועל האמונה שארץ ישראל מן הנהר עד הים כולה שלנו. לכן הימין גורס השכם והערב שמע' המשפט איננה מהימנה, ואין לסמוך על שום פסק שיוצא ממנה. כך הימין מסלק את הזבוב המשפטני המזמזם באזניו ויכול המשיך במעלליו ללא נקיפות מצפון. מסיבה זו הרעבנים מתייצבים לצידו של קצב: הקייס שלו מהווה עוד דוגמא בארנסל הדוגמאות של הימין לעיוות הדין שיוצא מידי מע' המשפט בישראל. העולה מזה שמכתב התמיכה איננו מכתב תמיכה בקצב כמו שהוא מכתב האשמה נגד מע' המשפט בישראל.

    צבי

    השבמחק
  9. קודם כל, חן חן על התגובות.
    מה שוויקפדיה טוענת הוא שהדרום לא היה כל כך חד מימדי במובן שבמדינות העבדות היו קולות לא מעטים בעד השארות באיחוד (ומכאן unionism) - אולי איפלו הרוב - אלא שהם התחלקו בין מספר מועמדים (לינקולן, דגלאס ובל) ולכן המועמד בעד הפרישה, בלנקנריג', זכה. אבל הצבעה בעד האיחוד אין פירושה הצבעה בעד הרפובליקנים; לינקולן בכלל לא היה על פתק ההצבעה בעשר מתוך 11 המדינות שלאחר מכן יפרשו, בוירג'יניה הוא זכה בכאחוז מהקולות.
    אני מודה בשתי טעויות - שהיו 11 מדינות בקונפדרציה (ולא 13) ושלינקולן אכן זה בכאחוז מהקולות באחת מהמדינות הללו, אבל אני חושב שזה לא הבדל כל כך משמעותי.
    לגבי הטענה לגבי הציבור הדתי, אני חושב שהחלק המשמעותי יותר בחלוקת ה"אנחנו" ו"הם" הוא ביחס לבית המשפט, מאשר לקצב עצמו. לא שכל כך אוהבים את קצב אלא יותר כל כך שונאים את בית המשפט שלא מוכנים לקבל את הכרעתו גם אם מדובר באונס. במובן הזה אני חושב שאנחנו די מסכימים.

    השבמחק
  10. אתה צריך להודות בעוד כמה טעויות.. :)

    כשאתה מדבר על "ה"דרום, ואינך מחלק בין החלקים השונים בו (למשל, בין המדינות שפרשו לבין המדינות שלא פרשו, ובין מדינות העבדים לבין המדינות שגבלו במדינות העבדים, שגם הם היו חלק מהדרום), אתה מציג מצג שווא של עמדה מונוליתית ביחס לעבדות, בעוד שהראליה היתה יותר מורכבת.

    זה שרובא דכולא של אזרחי מדינות העבדים לא תמכו בלינקולן לא בהכרח נבע מכך שהם תמכו בעבדות, על אף שברור שרובם המוחלט תמך, כי גם לינקולן היה מוכן להשאיר את העבדות על כנה. הוא רק לא היה מוכן להשאיר את העבדות במדינות שרצו לפרוש. כלומר הוויכוח האמיתי לא היה אודות העבדות אלא אודות צביון ארה"ב: האם כאיחוד של מדינות עצמאיות או של מדינה מרוכזת אחת. יש לא מעט ציטוטים מלינקולן שרואים ממנו שהוא ראה בעבדות זכות חוקתית לגיטימית, והיה מוכן להשאיר אותה על כנה, כל עוד האיחוד היה נשאר. למעשה הוא השתמש בעבדות כמכשיר פוליטי, ורק כשנה וחצי לאחר תחילת מלחמת האזרחים הפך את ההתנגדות לעבדות לאישיו מוסרי.

    ממליץ על ספריו הנכוחים של Thomas DiLorenzo ושל Thomas Woods בנושא, מהם הקורא יקבל תמונה שונה מהתמונה הוורודה המקובלת.

    צבי

    השבמחק
  11. אין ספק, נעים יותר לדון על מלחמת האזרחים של לפני 150 שנה מאשר על פוליטיקה של היום :-)
    נכון שהדרום לא היה מונוליטי לחלוטין. מרילנד, דלוור, קנטקי, מיזורי והמחוזות הצפון מערביים של וירג'יניה (שלימים הפכו למדינת מערב וירג'יניה) נחשבות מדרום לקו מייסון דיקסון אבל היו מתונות יותר (ושלא במפתיע, אחוז העבדים בהם היה נמוך בצורה דרמטית) ואכן כאשר נאלצו להחליט העדיפו להשאר באיחוד מאשר לפרוש; מדינות הגבול הדרומיות יותר - וריג'יניה, טנסי, צפון קרוליינה - חשו מחויבות לפרוש כאשר כל שאר הדרום פרש. אבל אף אחת מהמדינות הללו לא הצליחה להשפיע על הקו האידיאולוגי: מדינות הגבול שנשארו באיחוד התמזגו בעמדתו, ובסוף המלחמה אף ביטלו את העבדות בתחומן (למרות שלפי הצהרת שחרור העבדים של לינקולן לא היו מחויבות לכך) ומדינות הגבול שפרשו התייצבו עם הקונפדרציה במלוא הכח, ווירג'יניה אף תרמה את בכירי צבא הקונפדרציה ובראשם גנרל לי (שעל אחוזתו מצוי היום בית הקברות של ארלינגטון). כך שלמעשה, הקונפדרציה התיישרה עם הקו הקיצוני ביותר שהכתיבו מדינות הדרום העמוק.
    לעניין השני, נכון שמדינות הדרום טענו שהן נלחמות בשם זכויות המדינות אל מול הממשל הפדרלי (עד היום קוראים למלחמה בדרום "המלחהמ בין המדינות" ולא "מלחמת האזרחים") אבל הם השתמשו בזכויות המדינות רק כדי להגן על מוסד העבדות (שכן הוא, ולא אחר, היה הדבר החשוב ביותר מבחינתן). מדינות הדרום לא היססו למשל לדרוש לכפות על מדינות הצפון חוקי השבת עבדים בורחים - בניגוד לטענת זכויות המדינות של הצפון; וממילא אם כל הטענה היתה בשם זכויות המדינות אז לא היתה סיבה לדרום קרוליינה לפרוש מלכתחילה שכן לינקולן התחייב שלא יפגע בשום חוק או מוסד במדינה קיימת.
    הסיבה שדרום קרוליינה פרשה לא היתה שפגעו בזכויותיה הקיימות אלא שלינקולן דרש לאסור על עבדות בשטחים החדשים במערב. מכיוון שהכותנה מורידה באופן מהיר את איכות הקרקע, כדי לגדל כותנה יש צורך בעוד ועוד אדמות וכתונה הוא הגידול העיקרי שדרש כלכלת עבדים בהיקף גדול, ולכן הצעתו של לינקולן משמעה גוויעה איטית וטבעית של מוסד העבדות, ולכך מדינות הדרום - שהאליטה שלהן השקיעה את מרבית כספה בעבדים ופחדה פחד מוות (במידה מסויימת של צדק) ממתח בין גזעי אם עבדים ישוחררו - לא היתה מוכנה בשום פנים לתת למוסד העבדות להפ\גע, ולשם כך לא יכלה להשלים עם הגבלת הרחבות העבדות, כי העבדות היתה חייבת להתרחב או למות.
    פדרליזם הוא רעיון נאצל, אבל הוא הופך חסר משמעות כאר משתמשים בו כדי להכשיר עוולות - כך לפני מאה חמישים שנה, כך לפניח חמישים שנה כשאותן מדינות דרום ניסו להשתמש בו כדי למנוע מהממשל הפדרלי לכפות שוויון זכויות לשחורים. וזה (והמקבילות הרלוונטיות לימנו) בדיוק מה שרציתי לטעון...

    השבמחק
  12. שלום לכולם, אני כאן כדי לחלוק עדות קטנה. שמי שירה אליהו, אני בת 40, התחתנתי בגיל 31, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר ועושר. אחרי שנה של נישואים בעלי הפך להיות כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא עמוס מהבית לאישה אחרת, אני כל כך אוהבת אותו שאני לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שלי הבעל חוזר אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה מבקש עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה אנה ג'והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על אדם בשם ד"ר אלאבה, אמרה לי שהוא איש גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור והיא סיפרה לי איך הוא עזר לאינספור אנשים בבנייה מחדש של מערכת היחסים שלהם. הייתי ממש משוכנע, יצרתי קשר במהירות עם כתובת הדוא"ל שלו, dralaba3000@gmail.com או ה-WhatsApp / viber שלו עם המספר הזה +1(425) 477-2744. אני מסביר לו את כל הבעיות שלי, הוא אמר לי שאני לא צריך לדאוג שכל הבעיות שלי ייפתרו מיד. הוא אמר לי מה לעשות כדי להחזיר את בעלי, ואמרתי את זה, הוא אמר שאחרי 3 ימים בעלי יחזור ויתחיל להתחנן, וזה באמת קרה כמו שהוא אמר, מאוד הופתעתי, זה כל כך מדהים. התהילה של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים קרובה מאוד עכשיו ושנינו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אם נתקלתם בבעיה דומה, פנו אליו מיד ופתרו את הבעיה אחת ולתמיד. אני גם עד חי

    השבמחק