בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 28 ביולי 2012

מדינת רווחה בהתנחלויות

לפני שבועיים פרסם כלכליסט תחקיר על כך שההשקעה לתושב התנחלויות גבוהה משמעותית מזו בתוך הקו הירוק, ודר' גלעד פדבה כתב מאמר פובליציסטי בכתורת "יש צדק חברתי, בהתנחלויות".  מסקנת התחקיר לא צריכה להפיל אף אחד מהכיסא ואף די מובנת מאליה, והמאמר של פדבה בכלל בינוני ומטה. אבל הלל גרשוני בחר להשתמש במאמר ובתחקיר כדי ללכת צעד נוסף ולהפריך את המיתוס - לטענתו - של מדינת הרווחה שמעבר לקו הירוק. 
קראתי את הפוסט של גרשוני וחיככתי את ידי בהנאה. זה זמן לא נתקלתי בבליל טיעונים מהצד הימני של המפה הפוליטית שיהיה תענוג למוטטו, מה גם שזו הזדמנות לשחק קצת עם אתר התקציב הפתוח והלמ"ס. אם כן, שנתחיל?

אם נקרא את הפוסט של גרשוני בעיון, אפשר לחלץ ממנו את הטיעונים הבאים:
  1. ויכוח על העובדות: המועצות המקומיות ביו"ש לא מופלות לטובה. את הטענה הזו גרשוני מבסס על:
    1. הטענה כי אחד הנתונים שפדבה מביא - הקצאת 25% מתקציב מעונות היום של משרד התמ"ת להתנחלויות - מובא ללא סימוכין
    2. חוויתו האישית - הוא גר הן בתוך ישראל הריבונית והן בהתנחלות, ולא חש בהבדל.
    3. העובדה שמועצות מקומיות נוספות כגון מעלה יוסף, שער הנגב, שדות נגב, אשכול, חבל אילות, שפיר וחורפיש נמצאות גם הן בראש רשימת ההוצאה לנפש.
  2. הכללת נתונים שלא ממין העניין, או שאינם באשמת ההתנחלויות:
    1. הכללת תקציב גדר ההפרדה, שהמתנחלים התנגדו לה ובהזזתה החוזרת ונשנית היא באשמת ארגוני שמאל
    2. פנוי גבעת האולפנה, שגם הוא פנוי מיותר שכולו באשמת ארגוני שמאל
  3. גם אם ישנה אפליה לטובה, היא נובעת ממניעים לגיטמיים: גרשוני מודה שהוא "לא בדק" אבל הוא מסיק שכל האפליה לטובה בתקציבים מוסברת בשלושה גורמים:
    1.  צרכי הבטחון
    2. מספר ילדים גבוה למשפחה
    3. העובדה שההתנחלויות מצויות באיזור עדיפות לאומית א'  - שגם היא כשלעצמה מוצדקת לטענתו, מכיוון שהן "בחזית האש, פריפריה למופת".
  4. ולבסוף, גם אם ישנן עלויות גבוהות להתנחלויות, הן עדיין נמוכות יותר מהעלויות של התסריט האלטרנטיבי, של פנוי ההתנחלויות, בשל:
    1. עלויות גבוהות של הפנוי עצמו, ועליית מחירי הנדל"ן בתוך הקו הירוק בשל כניסת 300,000 קונים חדשים
    2. עלויות בטחון גבוהות בשל הדרדרות המצב הבטחוני
מלבד אלה מתבל גרשוני את הפוסט בלעג לפדבה ("התהדרותו בתואר ד"ר לא עושה כבוד לתואר הזה") ולתחקיר כלכליסט ("אמירה שהיה די בה כדי לגנוז את "התחקיר המרעיש" כולו) כמו גם מוסיף שני טיעונים שלא קשורים ישירות לעניין:
5. המתנחלים מגינים בגופם - בהיותם מטרה קלה יחסית - על תושבי ישראל גופא
6. קיימת בהתנחלויות רשת של ארגוני סיוע וחסד, שראויה לחקוי בקרב הציבור הכללי
ניגש לעבודה אפוא.
  1. נתחיל בדיון על העובדות:
    1. גם אם הנתון של פדבה לגבי מעונות היום לא נכון (ואני לא יודע שהוא לא נכון, אבל נניח ש) אזי ישנם עוד עשרות סעיפים בתקציב שמיטיבים עם ההתנחלויות - כפי שאפרט בהמשך.
    2.  נסיונו האישי של גרשוני - עם כל הכבוד לחוויות אישיות - הוא לא באמת תחליף להתבססות על נתונים ממשיים.
    3.  באשר לרשימת ההוצאה לנפש של הרשויות - נניח לעבודה שהפרכה מסוג "גם הם עושים זאת" זוכה לציון בין מספיק למספיק בקושי בפרימידת אי ההסכמה של גראהם; גרשוני ממש עושה מניפולציה הנתונים.  הוא אמנם בחר בפינצטה את הרשויות הגבוהות ביותר ברשימה המצויות בתוך תחומי ישראל הריבונית, אבל עיון ברשימה המלאה מגלה כי עשר הרשויות הגבוהות ביותר בהוצאה לנפש הן: הר חברון, ערבות הירדן, מגילות ים המלח, עמנואל, מעלה אפרים, מעלה יוסף, שער הנגב, נחל שורק, אשכול, עמק המעיינות; כלומר חמש מתוכן - למעשה, חמש הרשויות הגבוהות ביותר - נמצאות מחוץ לקו הירוק. גם אם נסתכל רק על ישובים עירוניים, היישובים הגבוהים ברשימה הם: קרית ארבע, קרני שומרון, בית אל, קדומים,  חורפיש, קציר-חריש, קרית יערים ובית שאן - שוב, ארבעת הראשונים הם התנחלויות. 
    4. מעבר לכך, העדפה תקציבית של ההתנחלויות נמצאת על כל צעד ושעל. קשה מאוד לסכם את כל העלות התקציבית של האפליה לטובה של המתנחלים, מכיוון שתקציב המדינה, במיוחד בהקשרים אלה, מאוד לא שקוף; עם זאת ניתן לדוג כמה דוגמאות בולטות. כך למשל: אם מממצעים את הצאות והכנסות הרשויות המקומיות לנפש בהתנחלויות, אל מול כלל האוכלוסיה, הרי שההוצאות לנפש פחות או יותר דומות, אבל שבעוד שבכלל מדינת ישראל כ60% מההכנסות באות מהכנסה עצמית של הרשות (ארנונה וכד') ו40% מהממשלה, בהתנחלויות המצב הפוך: 40% היא הכנסה עצמית, 60% תמיכת הממשלה (עיבוד של נתוני הלמ"ס מכאן; זהירות, אקסל). דוגמאות נוספות, מהסקר החברתי של הלמ"ס ל2010: בקרב כלל הציבור, שיעור האנשים שלא חיפשו עבודה אי פעם - וממילא, נסמכים על מדינת הרווחה לפרנסתם - הוא 25%, בהתנחלויות שיעור זה הוא 33%. מבין המועסקים, שיעור המועסקים בענפים של המגזר הציבורי - שירותים ציבוריים וחינוך - הוא בכלל הציבור 26%; בהתנחלויות שיעור זה הוא 34%. וכמובן, ישנן הטבות רבות שמגיעות להתנחלויות מתוקף היותר באיזור עדיפות לאומית א' (ראו פירוט של חלק מהן כאן), או תקציבים שמיועדים להתנחלויות באופן מלא  - למשל, תקציב מרחב מרכז של החטיבה להתישבות במשרד החקלאות, שכולל רק את ישובי יו"ש, ומגיע לכדי 9 מליון ש"ח (בנוסף לחלקו של המרחב מתקציב המטה של החטיבה, שהוא בכללו 31 מליון ש"ח ואין פירוט על הקצאתו)- או באופן חלקי, למשל תקציב ישיבות ההסדר, 22 מליון ש"ח ממשרד הבטחון (יש גם תמיכה ממשרד החינוך וממשרד הדתות, אבל היא מתחבאת בסעיף לא שקוף) - אין שום מקום עם נתונים שקופים על מספר התלמידים בכל ישיבה אבל הערבה סבירה היא שכמחציתם נמצאים בישיבות מחוץ לקו הירוק. ועוד ועוד.
  2. לעניין הכללת נתונים בעלות ההתנחלויות:
    1. אני מסכים שהכללת כלל עלות גדר ההפרדה בעלות ההתנחלויות אינה סבירה. אבל כמעט כל המקומות שבהן הגדר הוסטה מהקו הירוק ההסטה היתה כדי לכלול התנחלות כזו או אחרת ממערב לגדר, ולכן ההפרש בין אורכה הממשי של הגדר - 750 ק"מ - לבין הקו הירוק - כ300 ק"מ - הוא רובו ככולו בשל ההתנחלויות. ומכאן שכ60% מעלות הגדר - כלומר, כ5 מיליארד ש"ח (מתוך עלות כוללת של 8.5 מיליארד ש"ח) - הם לחלוטין בשל ההתנחלויות. הטענה כי המתנחלים התנגדו לגדר לא מדוייקת - כל תושבי ההתנחלויות ממזרח לה התנגדו לה, אבל ראשי התנחלויות שהיתה שאלה בדבר הכללתם ממערב לגדר או ממזרח לה, למשל אלפי מנשה, נאבקו בכל כוחם להכללתם ממערב לגדר, ובצדק: הם מעריכים הערכה סבירה שבמוקדם או במאוחר זה יהיה הגבול בין ישראל לפלסטין, והם מעוניינים להכלל בישראל. באשר לטענה כי עלות הגדר היא בשל עתירות קנטרניות של ארגוני שמאל שהביאו לשנוי תואי הגדר - ראשית, לא ברור לי כמה מתוך עלות הגדר נובע משנויי התואי, אבל מעבר לכך, שנויי התואי נבעו מכך שתואי הגדר פגע שלא לצורך ברכושם ובפרנסתם של פלסטינים שהגדר ניתקה מאדמותיהם ו/או נבנתה עליהן, והעתירות באו רק כדי לודא שיעשה צדק עם פלסטינים אלה. אולי עבור גרשוני רכושם ופרנסתם של פלסטינים אינם גורם במשואה, עבורי הם כן.
    2. בדומה, גבעת האולפנה פונתה לא בשל תירה קנטרנית של שלום עכשיו אלא מכיוון שהיא נבנתה על קרקע גזולה, והקבלנים ו/או הרוכשים הם גזלני קרקע (הרוכשים טענו טענת תום לב אבל לדעתי ראוי לפקפק בה, כתבתי על זה בעבר). במדינה מתוקנת, לא היו מפצים אותם, היו שולחים אותם לבית הסוהר.
  3. קשה לי לראות איך בדיוק גרשוני יכול לטעון שכל ההעדפה התקציבית נובעת משלושת הסעיפים שטען, כאשר הוא לא יודע לפרט מה בדיוק החלוקה של ההעדפה הזו לתקציביה השונים (גם לגרשוני לא, שכן כאמור, הוא "לא בדק"); תקציב המדינה, בפרט בחלקים אלה, סובל משקיפות מאוד מאוד מועטה. הדוגמאות שהבאתי לעיל, מכל מקום, לא נובעות לא מצרכי בטחון ולא מרבוי ילדים. לעניין איזור עדיפות א', ברור שאין בהכרזה על ההתנחלויות כאיזור שכזה אלא העדפה פוליטית בלבד. ההתנחלויות אינן פריפריאליות במיוחד, שכן, בניגוד לטיעון המצחיק משהו שנובע מהפוסט, פריפיאליות לא נובעת מסיכון בטחוני אלא מנגישות למרכזי תעסוקה, חינוך ותרבות (איש לא היה טוען שירושלים בתחילת שנות ה2000, עם הסיכון הבטחוני המוגבר שבה בשל הפיגועים, הפכה לפריפריה). רובן של ההתנחלויות הן פרברים של ירושלים או פרברים מרוחקים של תל אביב, וככאלה אינן סובלות מנגישות מועטה במיוחד למרכזים אלו, ואכן שקלול ממוצע לתושב של יישובי יו"ש במדד הפריפריאליות של הלמ"ס (הנתונים מהקובץ אליו לינקקתי מקודם) מציב אותן במקום גבוה באשכול החמישי מתשעה, דומה למועצה האזורית חוף הכרמל. בדומה, לא ניתן לטעון שההתנחלויות סובלות ממצב סוציו-אקונומי נמוך במיוחד, הדורש לתת להן העדפה מתקנת (או שיסביר את העדפתן במונחי מדינת רווחה כלליים): שקלול ממוצע של האשכול הסוציו-אקונומי של ההתנחלויות יציב אותן במרכז האשכול הרביעי מתשעה (או בדיוק באמצע), בדומה לירושלים; שקלול של ההכנסה הממוצעת לנפש הוא 2,194 ש"ח לחודש, בדומה לאשדוד (וזה כולל את העובדה שמשפחות מתנחלים דתיות הן מרובות ילדים). הסיבה היחידה אפוא להכללתן של התנחלויות באיזור עדיפות לאומית א' הוא בחירה של הממשלה לעודד התישבות באיזורים אלה מסיבות אידיאולוגיות ופוליטיות. זו בחירה לגיטימית, רק שהיא צריכה להיות ברורה ושקופה, והציבור יחליט האם הוא תומך בה.
  4. לעניין העלות האלטרנטיבית:
    1. לא ברור שהאלטנרטיבה המיידית היא פנוי ההתנחלויות. אפשר להתחיל פשוט בלהפסיק את העדפתן התקציבית, ולהפנות יותר תקציבים לתחומי ישראל הריבונית. אבל גם אם מגיעים עד לפנוי (שאני כמובן סבור שהוא נצרך, אבל כדי להבטיח את עתידה של ישראל, והסיבות הכלכליות הן משניות בלבד), הרי שעלויות הפנוי הן חד פעמיות, ולדעתי גם היו מופרזות למדי לפחות בהתנתקות (שבה כל משפחה זכתה ללמעלה ממליון וחצי ש"ח); העלות התקציבית של המשך החזקת ההתנחלויות היא מתמשכת ומצטברת משנה לשנה.
    2. כאן גרשוני עושה את הטעות הקבועה בשיח הפוליטי הישראלי, והיא לערב בין קיום ההתנחלויות לבין השליטה הצבאית בשטח. פנוי התנחלויות לא בהכרח מחייב את פנוי צה"ל משליטה ישירה או למצער עקיפה בשטח. יתכן ששליטה שכזו הכרחית עד שיושג הסכם שלום (כפי שמגדירה המדיניות המוצהרת של ממשלות ישראל עוד מ67, ואף ממשלה לא שינתה אותה באופן רשמי); קיום התנחלויות לעומת זאת נועד למנוע כל פנוי שטחים גם אם יושג הסכם שלום, ואין לו שום תועלת בטחונית. ההוכחה המובהקת לכך היא ישובי צפון השומרון, שפנויים בהתנתקות לא הביא לכל עליה בפעילות עויינת מאיזור זה, בו צה"ל אפילו לא שולט ישירות אלא רק באופן עקיף (אני גם סבור שייחוס כל ההדרדרות הבטחונית בגבול עזה להתנתקות הוא מוטעה או לכל היותר מוגזם, אבל זה כבר דיון אחר). 
  5. מעבר לעובדה שבטיעון הזה גרשוני סותר את הקביעה המרירה שלו עצמו מאמצע המאמר לפיה הגדר "מפלה בין דם לדם" (השיעור הראשון בסדנת דיבייט: try to do the upmosot not to contradict yourself), הטיעון הזה פשוט לא הגיוני. שהרי ממה נפשך: אם פגיעה במתנחלים כואבת לישראל יותר או במידה זהה לפגיעה בישובים ובערים בישראל גופא - אז מה התועלת שב"הגנה שבגוף" זו של המתנחלים, שהרי הם רק נחשפים לסיכון בטחוני גבוה יותר בשבתם בלב הישוב הפלסטיני; ואם הפגיעה במתנחלים כואבת לישראל פחות מפגיעה בערים ובישובים שבתחומה הריבוני, אז למה שהמחבלים, שמטרתם לגרום את הפגיעה המשמעותית ביותר שהם יכולים בישראל, לא ירו מלכתחילה לכיוון ישובים בתחומי הקו הירוק? וכאמור, גם המציאות בצפון השומרון מוכיחה שאין בטיעון זה דבר.
  6. כבר עייפתי אתכם בודאי, קוראי היקרים, אז לא נכנס לדיון על משמעות מדינת הרווחה מול הסתמכות על ארגוני צדקה. רק נציין שטיעון זה במהותו פוסט ציוני, שהרי מהות הציונות בהקמת ריבונות יהודית, וכאן גרשוני מציע להסיט חזרה חלקים ניכרים מאחריות המדינה לאזרחיה לארגוני חסד, משל חזרנו לשטעטעל באוקריינה. אאכמ"ל.

11 תגובות:

  1. נחמד, אני מכיר את שניכם. מחכה שהלל יגיב פה. ואור, מה עם Newsroom?

    השבמחק
    תשובות
    1. לצערי (ממש לצערי) The Newsroom די אכזבה אותי. ההברקות הסורקיניות עדיין שם, אבל: א. הוא קצת נצמד יותר מדי לאירועים שהיו במציאות, זה נותן הרגשה כאילו הסדרה היא ונטילציה של סורקין, בסגנון "ככה לעזאזל הם היו צריכים לסקר את זה!!!". וב. קוי העלילה הרומנטיים ממש מגושמים - אין מה להשוות למתוח בין ג'וש ודונה, שהצליחו לבנות במשך שבע עונות. בקיצור, ניתן לה עוד צ'אנס אבל בינתיים "הבית הלבן" היא לא.

      מחק
  2. לאור הפתיחה המרשימה ("בליל טיעונים שיהיה תענוג למוטטו") ציפיתי לאיזו מתקפה מופתית ושיטתית על טיעוניי, אך לאכזבתי נתקלתי בעיקר בחוסר הבנת הנקרא (נו, גם אני אשם בזה שלא הרחבתי בדבריי למנוע אי-הבנות) ובמקבץ טיעוני נגד, ותו לא. אני לא בקי ברזי ה-debate אבל אני מניח שיש איזשהו כלל שאומר "אל תציב רף ציפיות גבוה מדי בראשית דבריך", וחבל שלא יישמת אותו כאן.

    לפיכך לא אקדיש פוסט תגובה כפי שעלה בדעתי מלכתחילה, ואסתפק בתגובה כאן.

    1. הטענה על כך שהנתון שפדבה הביא מובא ללא סימוכין לא באה לשלול את הנתון הזה, אלא לומר שאין לי יכולת ממשית להתמודד עמו, כיון שאיני יכול לבדוק אותו במקורו. הניסיון מעיד כי בדרך בין הפרחת נתונים סטטיסטיים לחלל האוויר לבין בדיקתם בשטח יש לעתים פער עצום ורב. בכל פעם שאני קורא כתבה כלשהי שאני מבקש לעיין בה, אני מנסה ללכת "אחורה" כמה שאפשר, אל המקור עצמו, ולרוב מגלה פערים מדהימים בין המקור לבין הייצוג העיתונאי/פובליציסטי שלו, שנוהג בדרך כלל לשטח את הדברים ולהפוך אותם לסיסמה. האמת כמעט תמיד מורכבת מכדי שתבוא לידי ביטוי בכותרת צעקנית או בטור דעה נחרץ. משום כך אינני יודע אם אכן יש איזו אפליה לטובה של מעונות היום בהתנחלויות, ואם יש אפליה, מה הסיבה לכך - האם היא דמוגרפית, מסיבות של אפליה מתקנת, או מסיבות אחרות. מה שאני כן יודע, ולזה התייחסתי, זה שהשר הממונה על הדברים הוא שר שמאל מובהק, ולא ממש ידיד ההתנחלויות, ולכן אדרבה יש דווקא בנתון זה כדי ללמד על הכלל, שמה שנראה לנו לעתים כאיזו אפליה נובע פשוט משיקולים פרוזאיים ביותר, שגם משרד שבראשותו איש שמאל לא יכול להתעלם מהם. אילו יכולתי לבדוק את הנתונים יכולתי קרוב לוודאי גם להוכיח זאת ברחל בתך הקטנה, אך אני לא, ולכן אני משאיר את הדברים באוויר.

    2. החוויה האישית שלי חשובה לצורך אחר. באופן כללי בשיח הפסידו-כלכלי כלפי ההתנחלויות יש כמה וכמה טיעונים שלעתים משמשים בערבוביה. אחד מהם (מהמגוחכים שבהם, יורשה לי להוסיף) טוען משהו כזה: "המתנחלים הם נגד המחאה משום שהם חיים במדינת רווחה משל עצמם ופוחדים שיקחו להם את כל השמנת שהם מלקקים כל היום". כלפי זה חשובה דווקא החוויה האישית שלי: אני לא חש באיזו "מדינת רווחה" וכמי שאוכל ושותה את התקציבים של המדינה. אדרבה, כמי שגר בהתנחלות אני משלם גם מסים נוספים - מס של היישוב, מסי אמנה, אגרת שמירה, וגם שכר דירה לא הכי זול עבור קראוון הממוקם ביישוב שאליו יש שישה אוטובוסים ביום לירושלים וממנה, כשכל אוטובוס עושה דרך מפותלת של שעה לכל כיוון. וזו לא רק חוויה אישית שלי - החוויה סופרה כדי להוריד אל הקרקע את הדיון על המספרים. בכלל, הטיעון הזה מגוחך גם כי רוב ה"מגזר" חי מהעבר המערבי של הקו הירוק, וגם הוא לא ממש שותף פעיל במחאה.

    3. הטיעון שלי מהמועצות האחרות נועד להראות: א. אין פה איזו אפליה גורפת של ההתנחלויות בלבד. המערכת פשוט מורכבת מאוד, ובאופן כללי כולם "מופלים" איש איש בדרכו. ב. נניח לרגע שנסיר את כל ההתנחלויות מהרשימה. עדיין יש ב"טופ טן" הרבה מאוד "שמנת" לכאורה. האם שם יש "כיסי התנגדות" למחאה? שטויות. האם יש לפנות את אותן מועצות, כי הן עולות הרבה כסף למדינה? קשקוש.

    (יש המשך....)

    השבמחק
  3. 4. באופן כללי, טיעונים של ממוצעים הם תמיד בעייתיים. ברגע שאתה לא מצביע על סעיף מסוים מפלה, אלא מדבר על ממוצע ועל "נתונים לא שקופים", אתה מדבר באוויר. כשאתה בודק את הנתונים בשטח, אתה מגלה הפתעות מעניינות. כך למשל כתבו ב'מבט ליו"ש' (http://eyeonyosh.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_19.html): "חלק גדול (לעיתים מעל 50%) מהתקציב המועבר לרשויות ביהודה ושומרון עבור חינוך משמש עבור הסעות ממוגנות ירי. המדינה מחייבת את הרשויות להשתמש בהסעות אלו עבור התלמידים לאחר הסכמי אוסלו ובעיקר לאור הטרור שהחל בשנת 2000.
    "לדוגמא, כרבע מתקציבה הכולל של מועצה אזורית דרום הר חברון, משמש למימון הסעות ממוגנות. בדומה לכך, בשל מדיניות חדשה של מגן דוד אדום, נטל הפעלת האמבולנסים נפל גם הוא על המועצות האזוריות, והוא נכלל בתקציבן השוטף. גם הוצאות שונות הנובעות מהמצב שנוצר אחרי הסכמי אוסלו, עם סגירתם של כבישים והצרכים הביטחוניים הייחודיים שנוצרו בשטח נוספו לתקציבי המועצות השוטף".

    בנוסף, יש כשל גדול בכך שאתה מחשב את יו"ש כגוש מונוליטי אחד. 33% (!) מתושבי יו"ש הם חרדים (המרוכזים בעיקר בערים מודיעין עילית, ביתר עילית, עמנואל). אלו באופן מסורתי נמצאים פחות במעגל העבודה, מה שהופך אותם ליותר נשענים על תקציבי המדינה. למותר לציין שגם אילו היית מפנה אותם לעיר החדשה חריש, הנתונים לא היו משתנים. בנוסף, אחוז קליטת העלייה ביו"ש גדול יחסית, וגם לכך יש השפעה לא מבוטלת על הנתונים שהבאת, שכן עולים חדשים מהווים בדרך כלל נטל כלכלי גדול על המדינה, ושיעור מעורבותם בשוק העבודה נמוך.

    הלאה, "תקציב מרחב מרכז של החטיבה להתישבות במשרד החקלאות, שכולל רק את ישובי יו"ש, ומגיע לכדי 9 מליון ש"ח". זו הרי בדיחה, לא רק בשל התקציב הזעום (9 מיליון ש"ח? זה פחות מאחד חלקי 40 אלף מתקציב המדינה), אבל בעיקר משום שזו דווקא דוגמה לאי-אפליה מובהקת, שהרי זהו תקציב זהה לחלוטין לתקציב שני המרחבים האחרים, מרחב דרום ומרחב צפון.

    את הסיפור על תקציבי ישיבות ההסדר מוטב אם היית חוסך לעצמך. כמו במקרים רבים, ישיבות ההסדר אינן מקבלות תקציב לפי מיקומן, וגם לו היית מפנה את כולן ואת כל תלמידיהן, מספר התלמידים, ולכן התקציב, היה נותר בעינו.

    זה באופן כללי אמירה על הרבה מאוד טיעוני פסידו-כלכליים כאלה: רוב הנתונים על "אפליה מתקנת" נובעים מנתונים שהיו עוברים גם לצד השני של הקו הירוק בלי שינוי. החרדים והעולים עדיין היו נתמכים, ישיבות ההסדר לא היו משתנות, היחס הדמוגרפי השונה עדיין היה קיים, וכו' וכו'.

    טוב, הולך ונגמר לי הכוח להמשיך לכתוב. אז אעבור לכתיבה קצרנית:

    2. גדר ההפרדה הוא רעיון "שמאלני" שנועד ליצור גבול בתוככי הארץ, ולכן כל גלגול שלו על "הימין" הוא חסר היגיון. זהו רעיון של השמאל, שעלה המון-המון כסף למדינה. זה כמו ששלום עכשיו כללה את ההתנתקות בטיעון שלה שההתנחלויות עולות לנו מיליארדים.

    3. גם לתת עדיפות לאומית לנגב או לגליל היא החלטה "פוליטית". יש למדינה גם שאיפה ליישוב הנגב והגליל, וזו אחת הסיבות לאותה עדיפות לאומית. אפרופו ירושלים, לא מכבר נקבע באמת שגם ירושלים תוכרז כאזור עדיפות לאומית א'. כל ההחלטות האלה, אגב, הן "ברורות ושקופות". אלא מה, תגיד, הנה כאן המתנחלים עושקים את דמנו ומוצצים את לשדנו? גם הירושלמים עכשיו עושקים את דמנו, וגם הגלילאים וגם הנגבים. שמא תצא במסע צלב גם נגדם?

    השבמחק
  4. 4. 1. בהתנתקות קימצו בצורה שלא תיאמן במתן פיצוי (עד היום יש שיעור אבטלה גבוה בקרב המפונים, אנשים גרו במגורים זמניים במשך שנים רבות, ועוד ועוד), והיא עלתה הרבה יותר מהתחזיות. אפילו בית המשפט העליון, שלא ידוע בימניותו הרבה, התערב והוסיף לפיצויים הרבה מעבר למה שהממשלה רצתה. ברור שההתנתקות היא מודל-אב לפינוי עם פיצוי מינימליסטי ביותר. עלות של "מגה התנתקות" כזו, לפי החישוב הזה, תהיה משהו כמו כל תקציב המדינה השנתי. זו עלות חד-פעמית כה גבוהה, שאף אם תטען שהמצב שלאחר מכן יהיה גן עדן של ממש, עם צמיחה עצומה ושלום פורח, זה ייקח שנים רבות מאוד עד שהתקציב יתאזן.

    2. אם הנוכחות הצבאית נשארת, למה לעזאזל אתה מפנה את המתיישבים? סתם בשביל האכזריות? איזה מין מהלך דבילי ומרושע זה, לפנות מאות אלפי אנשים מבתיהם כאשר בסופו של דבר אתה נשאר ריבון בשטח? בשביל מה? רק בשביל לחסוך כמה פרוטות בטווח הרחוק?

    באופן כללי, יש כאן טיעון חשוב ועקרוני: הרעיון שאתה יכול לפנות אנשים מביתם רק כי הם עולים לך כמדינה כך וכך יותר שקלים, בגלל מיגון וכיוצא בזה, הוא רעיון אנטי-מוסרי מזוויע שיש לעוקרו מן השורש. אתה יכול לטעון שמשיקולים כאלה ואחרים עדיף לך להשקיע מראש בהרחבה של יישובים קיימים על פני יצירת יישובים חדשים. סבבה. אבל האם עכשיו תבוא ותפנה את כל היישובים המבודדים בנגב ובגליל בשם אותה יעילות כלכלית? איזה מין היגיון עקום זה?

    (אגב, לא ענית לטענה על כך שפינוי מיו"ש יוביל לזינוק במחירי הנדל"ן בארץ, ובפרט במרכז, כפי שהוכיח מחקר שבדק את הדברים.)

    5. זה לא היה "טיעון" אלא יותר אמירה, שבסופו של דבר המתנחלים אינם "שמנת". הם בחרו לגור במקום מסוכן יחסית ובעייתי, שנמנעים ממנו שירותים רבים (סתם דוגמה קטנטנה, שלוש פעמים נזקקתי השנה לתקן את המחשב הנייד שלי. לפי הסכם האחריות הם היו אמורים להגיע עד הבית כדי לקחת את המחשב וכדי להחזיר אותו. אבל אני גר ביו"ש, אז זה לא חל.) כן, אני בחרתי בזה, ויש גם יתרונות בלגור באזור מרוחק יחסית, עם מעט תחבורה ציבורית (מחירי שכירות נמוכים יותר, קהילה מצוינת ותומכת ועוד). לא באתי אלא לצאת נגד הטיעון השטירמרי על המתנחלים השמנים והתל אביבים הרזים והמסכנים.

    6. באופן כללי הטיעון שלי הוא שאכן המדינה צריכה להתערב כמה שפחות בענייני הפרט. זהו טיעון ליברלי-ליברטריאני, ואכן מודל השטעטל יכול להיות מודל לא רע לצורך העניין. וכמוך אסיים באכמ"ל.


    [אני יודע שיש דברים שלא התייחסתי אליהם, או שהתייחסותי אליהם הייתה בקצרנות. כאמור, פשוט נגמר לי הכוח. אסכם בקצרה את הטיעונים שלי:

    א. המתנחלים אינם חיים ב"מדינת רווחה" יותר מאזרחי ישראל האחרים, מבחינת התחושה האישית שלהם. נכון הוא שבסעיפים מסוימים (בעיקר ביטחון) יש עליהם הוצאה גדולה יותר, אבל זה לא מוסיף לנוחות שלהם (ולעתים להיפך. דוגמה בולטת: הסעות ממוגנות. לא כיף חיים במיוחד).

    ב. יש לעתים "צ'יפור" תקציבי ליו"ש. הנושא הבולט הוא ההכרזה על יו"ש כאזור עדיפות לאומית א'. אבל צ'יפור כזה יש גם למקומות רבים אחרים, בהקשרים אחרים. אם אתה משמאל תעדיף כמובן לסגור את הברז להתנחלויות. אבל בטח תעדיף לשפוך את הכסף הזה על מה שאני אישית רואה בו כדברים מיותרים (חלקית או לגמרי), כמו תקציבי תרבות וספורט, תקציבים ל"מדעי החברה" באוניברסיטאות ועוד כהנה וכהנה.

    ג. ה"חיסכון" התקציבי שיהיה לך בפינוי ההתנחלויות, אפילו בסצנריו שבו יש שקט ושלווה בגבול אחר כך, יהיה קטן מאוד, כיון שרוב ההשקעות יעברו עם המתנחלים אל הצד השני של הקו הירוק (למשל, החרדים ימשיכו להיות חרדים, והם והדתיים ימשיכו להוליד ילדים רבים). כך שהחיסכון-לכאורה בעלות לאורך זמן לא מתחיל להצדיק (אפילו מבחינה כלכלית קרה) את המהלך היקר-עד-כאב של פינוי התנחלויות.

    ד. אף אם נניח שפינוי ההתנחלויות יהיה איכשהו פתרון כלכלי מזהיר, הרעיון שלפיו חישוב כלכלי קר כלשהו יכול להוביל מדינה לפנות את אזרחיה הוא רעיון אסוני ומזוויע. הרי אפילו על פולשים פורעי חוק מובהקים, שבית המשפט פסק שוב ושוב נגדם (ע"ע אל-עראקיב) נאבקים ארגוני השמאל במסירות נפש. קל וחומר בהתנחלויות שנבנו ונתמכו על ידי המדינה עצמה.

    ה. בשורה התחתונה, אם אתה חושב שצריך לפנות את ההתנחלויות מסיבות מוסריות/גאופוליטיות כלשהן, כי אז העלות הכלכלית לא באמת תעניין אותך ("יעלה כמה שיעלה", כפי ששמתי בפיו של אופנהיימר). ואם אתה חושב שהדבר הוא רעיון בלתי נסבל מבחינה מוסרית/גאופוליטית, כי אז תתנגד לכך גם אם העלות תהיה גבוהה. מה שאני מבקש הוא להסיר את הדיון ה"כלכלי" מהשטח, ולחזור לטיעונים האמיתיים. זה הכול.]

    השבמחק
  5. הפתיחה שלי אכן היתה דמרטית מדי. בוא נשאיר מכאן את הלעג בצד ונחזור לטיעונים הענייניים. ולפי הדוגמה שהצבת, בקצרנות

    1. ההנחה ששלום שמחון הוא איש שמאל מובהק ניתנת לויכוח; מכל מקום בודאות יש חלקים ניכרים מתקציב כל משרד שהשר לא שולט בדיוק לאן הן מופנים, במיוחד שתקציבים שמופנים להתנחלויות נסתרים בתתי סעיפים לא מזוהים. כך או כך, אתה כנראה לא מתוכח על העובדות, אז הטיעון הזה הולך לסעיף2 (ההוצאה קיימת אבל מוצדקת)
    2. זה בכלל לא הטיעון. הטיעון הוא, שיש כספים רבים שמושקעים בהתנחלויות ובימים שבהם ראש הממשלה פונה לאזרחים ומכריז על צנע, העלאת מסים וקיצוץ בשירותים הציבוריים אפשר וראוי להפנות את הכספים הללו בחזרה אל הקו הירוק. השאלה למה המתנחלים והמגזר בכלל לא השתתף במחאה היא שאלה סוציולוגית ופסיכולוגית מעניינת ואפשר לדון בה בנפרד, אבל לא כך הבנתי את לב הדיון. מכל מקום "להחזיר את הדיון מהמספרים לקרקע המציאות" זו שטות. המספרים הם לב העניין כאן.
    3. כאשר מספר בלתי פרופורציונאלי בעליל של רשויות בראש הרשימה הן רשויות מעבר לקו הירוק, אז כן, מסקנה סבירה היא שיש העדפה להתנחלויות. בהמשך הרשימה יש גם רשויות אחרות - חלקן באופן מוצדק (אשכול, שדות נגב ושער הנגב הן בעוטף עזה) וחלקן אולי כן ואולי לא. זה לא אומר ש"כל אחד מופלה איש איש בדרכו", זה אומר שאולי יש עיוותים נוספים בהקצאה התקציבית שמפלים רשויות ספציפיות. גם אותם צריך לתקן, זה לא סותר את העובדה שההתנחלויות מופחות לטובה.
    4. כאמור, אין נתונים מפורטים על הקצאות וחלקים ניכרים מהנתונים צריכים להתבסס על נתונים עקיפים, לצערי. אבל בהקשר הזה דווקא הממוצעים על השתתפות בכח העבודה למשל נותנים סיפור הרבה יותר מדוייק, מכיוון שהם נותנים את תמונת היער מבעד לכל העצים. לגבי ההרכב הדמוגראפי: שיעור החרדים ביו"ש הוא 28%, לא 33% (לפחות לפי נתוני הלמ"ס) וזה שיעור קטן יותר מירושלים (30.1%) שבה שיעור מי שלא עבד אי פעם הוא 16%, ושיעור העובדים בענפים של ההציבורי הוא 25.5%. אין לי נתונים על שיעור העולים, אבל אם טענתך הוא שהאפליה לטובה מוסברת בשיעור גבוה של עולים, אנא גבה בנתונים.
    תקציב החטיבה להתיישבות הוא פינטס, הוא רק נועד לתת דוגמה. אבל כל מחוז מרכז מכיל רק את יו"ש, יש מקום לשאול למה צריך אותו מלכתחילה. תקציב ישיבות ההסדר רלוונטי מכיוון שהוא עדיין דרך עקיפה בה מסבסדים את החיים בהתנחלויות. אם וכאשר תעבורנה הישיבות לתחומי ישראל הריבונית, נראה מה יהיה תקציבן.

    2. הגדר היא אכן רעיון שמאלני, ואני כשמאלני גאה בו וחושב שהוא הציל חיים רבים וככזה היה שווה את השקעת הכספים. זה לא סותר את העובדה שהיא הוארכה בלמעלה מפי שניים (והתאם, עלותה גדלה בלמעלה מפי שניים) כדי להכליל התנחלויות ממערב לה.
    3. נכון מאוד, גם העדפת הנגב, הגליל וירושלים הן החלטות פוליטיות. יתכן שבעידן הצנע המתרגש עלינו גם להן יקומו מתנגדים. אני לא חושב שיקומו הרבה כאלה. מכל מקום, לדעתי בהקשר של הנגב, הגליל וירושלים אפליה זו מוצדקת ובהקשר של יו"ש לא, ואני מאמין (אבל זה כבר סובייקטיבי לחלוטין) שאם יוצג לציבור ביושר כמות ההעדפה הכלכלית שלהן זוכות ההתנחלויות, הוא יסכים איתי.
    4. 1. שיעור האבטלה הגבוה בקרב המפונים נובע בדיוק מהפירוק המהיר של מדינת הרווחה שממנה נהנו מעבר לקו הירוק, שכן 65% מהמועסקים בגוש קטיף הועסקו במגזר הציבורי (זה לפחות הנתון בוויקיפדיה, לא בדקתי אותו), (במובן זה יש לי אליהם את כל האמפתיה), וכן מהעובדה שהם סרבו בתוקף להתכונן להתנתקות, בעוד שישובים שהתכוננו לה כמו עצמונה שהשתקמה בשומריה, השתקמו בצורה טובה יותר (ובמובן זה יש לי פחות אמפתיה)
    לעניין המספרים, ממזרח לגדר ישנם כ100,000 מתנחלים. לפי תקדים ההתנתקות (שלא ברור שיהיה תקף, שכן פנוי בסדר גודל גדול יותר סביר שיהיה יותר יעיל) העלות תהיה 100 מליארד שקל - עלות גבוהה, אבל לא במימדים המבהילים שאתה מצייר - זהו בערך רבע מתקציב המדינה השנתי. אפשר לדון אם זה שווה את זה או לא, אני סבור שמכיוון שזה יציל את עתידה של ישראל זה שוה את זה. אתה יכול לטעון שקיום ההתנחלויות יציל את עתידה של ישראל וזה טיעון לגיטימי, אבל ראוי להצהיר על כך ביושר ולתת לציבור להחליט.

    השבמחק
  6. 2. הסיבה היא פשוטה: ההתנחלויות נועדו למנוע כל הסדר שלום בעתיד, וככל שהן מתפתחות הן מקשות יותר על השגת הסדר כזה. התפתחותן גם מבססת משטר אפרטהייד של אזרחים יהודים בעלי זכויות אזרח ונתינים פלסטיניים חסרי זכויות כאלה בשטחים שקיומו מערער את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. שליטה צבאית בשטח לא מונעת הסדר כאשר יושג, מה גם שלא נדרשת שליטה בתוככי השטח כדי לייצר יציבות (כפי שאין שליטה כזו בשומרון).
    לעניין מחירי הנדל"ן, אני לא חולק שפנוי התנחלויות יו"ש יהיה משימה לאומית שתדרוש משאבים רבים, בין השאר בבניה מואצת (כפי שנדרש בעת העליה הגדולה מרוסיה). עם זאת זו הוצאה חד פעמית ולדעתי נדרשת.
    6. הדיון הליברטריאני מעניין כשלעצמו אבל נדון בו בדיון אחר.


    ואם לסכם:
    א. איש לא טען שבשל העלות הכלכלית יש לפנות התנחלויות. כן נטען עם זאת שהן זוכות להטבות תקציביות רבות שאינן מוצדקות אלא כהחלטה פוליטית מובהקת, ושזו החלטה פוליטית שעל הימין הישראלי להגן עליה ולהצדיק אותה בפני הציבור כאשר ראש הממשלה בעצמו טוען שאין כספים לצרכים חברתיים שחלקים ניכרים מהציבור דורש.
    ב. בהתאם, בהקשר הזה של הדיון איש לא קפץ ישר לפנוי התנחלויות. פתרון ראשוני סביר הוא קודם כל להפסיק את העדפתן הדרמטית בהקצאת תקציבים, או את הצעדים הננקטים לטובתן (כגון התווית התואי המפותל של הגדר) בעלי משמעות תקציבית כה רבה.
    ג. לאחר מכן, אפשר וצריך לדון גם על פנוי התנחלויות, ונכון הדבר שהסיבה לפנוי כזה לא תהיה העלות הכלכלית שלהן, אלא סיבות משמעותיות הרבה יותר. עם זאת, אם העלות הכלכלית של פנוי כזה עולה כטיעון נגדו, רק הוגן הוא לסכם גם את התועלת הכלכלית שפנוי שכזה יביא.

    השבמחק
  7. סעיף 5 (הטיעון השטרימרי על תל אביבים מסכנים ומתנחלים שמנים) חמק ממני. אז לגביו: הסתמכות על הקופה הציבורית אין פירושה בהכרח איכות חיים גבוהה. סביר להניח שאיכות החיים בתל אביב גבוהה יותר, מכיוון שתושבי תל אביב עובדים לפרנסתם ומתפרנסים יפה. ואשריהם שכך. יתכן, וסביר, שאיכות החיים בהתנחלויות נמוכה יותר אבל אם הם נסמכים יותר על הקופה הציבורית, גם כדי לתמוך באיכות חיים נמוכה יותר, מאחיהם שמצידו הריבוני של הקו הירוק, זו הסתמכות שיש להצדיק אותה - במיוחד אם אתה ליברטריאן.

    שבוע טוב ולילה טוב.

    השבמחק
  8. כמו שבטח הבנת, אין לי כוח להמשיך את הוויכוח. רק שמתי לב פתאום ששם הבלוג שלך לא מנוקד נכון. צ"ל saddanadearaa (סַדָּנָא).

    השבמחק
    תשובות
    1. אד הומינם. מספיק בקושי בפירמידת ההפרכה של גראהם.

      מחק