בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

אז מה המצב

עשרה ימים לפני היום הגדול, מיליוני אמריקאים למעשה כבר הצביעו בהצבעה מוקדמת לפי כמה מההערכות, עד כדי שבעה מליון, שזה בערך חמישה אחוזים. ואל תשכחו שהצעה מוקדמת מתאפשרת רק בבערך חצי מהמדינות) ומצב המירוץ די מוזר. או, אם נדייק, ישנם שלושה נרטיבים רווחים כרגע לגבי מה מצב המירוץ:
הנרטיב הראשון, ששולט באופן מוחלט בתקושרת הימנית, אבל רווח בצורה ניכרת אצל רוב הפרשנים הפוליטיים, הוא זה של מומנטום: הדיבייט שינה באופן דרמטי את התפיסות הציבוריות לגבי המועמדים - רומני נראה אנושי, רציני ונשיאותי, לא הקריקטורה של Mr. Rich, שקמפיין אובמה עשה ממנו, ואובמה לעומתו נראה עייף ושחוק; השנוי הזה הביא לתנופת ממונטום לרומני; רומני מגיע לשיאו בדיוק בזמן הנכון והמומנטום הזה הוא שיוביל אותו לנצחון. לפי הנרטיב הזה, למרות שיש עדיין חוסר ודאות, נצחון של רומני הוא התוצאה הסבירה עד כדי בלתי נמנעת. הנה דוגמה של ג'ניפר רובין. הבעיה עם הנרטיב הזה הוא שהוא נשען על ראיות מאוד אנקדוטליות: התרשמויות מרמת ההלתהבות בעצרות פוליטיות; סקר פה או סקר שם (רבים אוהבים להשתמש בסקר של גאלופ, למרות שהוא הסקר הכי פרו-רומני מבין כ15 סקרים ארציים שמתפרסמים כל יום כעת). מצד שני, רוב הפרשנים הפוליטיים המקצועיים מאמינים בו, כמין עניין של אינטאיציה, של תחושה.
הנרטיב השני הוא זה המתבסס על הסקרים הארציים. לפי הנרטיב הזה המירוץ הוא ממש בתיקו (לפי השקלול של real clear politics, זה יתרון של 0.9% לרומני, לפי השקלול של polster.com, יתרון של 0.3% לרומני). הבעיה היא שבשלב זה הסקרים הארציים לא באמת משנים; אם רומני ינצח בג'ורג'יה 90-10 או 55-45 זה לא משנה, משנה מה יהיה מצבו במדינות המתנדנדות. מאידך, מצב שבו הזוכה בחבר האלקטורים שונה מהזוכה ברוב הקולות הוא מצב מאוד נדיר, וקרה רק 3 פעמים בהסטוריה.
הנרטיב השלישי הוא זה של אנשי הpolitical science, של המודלים המתבססים על כל המידע האפשרי, כולל, ובעיקר, סקרי מדינות. לפי הנרטיב הזה, אובמה מנצח בסכוי גבוה מאוד: לפי המודל של נייט סילבר, בסכוי של 74.4%,לפי המודל של סאם וואנג, כמעט ב90%, וכך גם במודל של האפינגטון פוסט (הם לא נותנים אחוזים, אלא סיווגים לכל מדינה, אבל לפי הסיווגים האלה אובמה מנצח). הבעיה העיקרית בנרטיב הזה שכל מודל כולל בתוכו הרבה מאוד הנחות (על האמינות של כל חברת סקרים, מה לעשות כאשר יש מידע סותר, וכו') וההנחות האלה יכולות להיות מוטות או סתם מוטעות.

אז איך מסבירים את ההבדל?

נתחיל בהבדלים בין הסקרים הארציים למודלים. באמת יש הבדל קבוע בין מצבו של אובמה בסקרים הארציים לבין מצבו לפי המדינות השונות. ההבדל הזה היה עימנו לאורך כל הקמפיין, והוא יכול לנבוע מאחת משתי סיבות: הראשונה, שאחד הצדדים טועה (והסטורית, בשלב זה של הקמפיין הסקרים לפי המדינות יותר מדוייקים); והשניה, שהפעם לאובמה יש יתרון מובנה מתוך השיטה האלקטורלית, וזאת מהסיבה הבאה: אם מסכמים את כל המדינות שאובמה די בודאות זוכה בהן, יש לו 237 אלקטורים. כעת אם נסתכל על המדינות המתנדנדות לפי סדר יורד של תמיכה באובמה (בשלב זה) הן: ויסקונסין (10), נוודה (6), איווה (6), אוהיו (18), ניו המפשייר (4), קולורדו (9)  וירג'יניה (13), פלורידה (29) וצפון קרולינה (15). די לאובמה לזכות בארבע הראשונות(למעשה, הוא יכול לוותר על נוודה או איווה) והוא מנצח, בעוד שרומני מצידו צריך לזכות לפחות ב7 הראשונות מצידו כדי לנצח. אבל, אם זה המצב, למה זה יש תיקו בסקרים הארציים, ולא יתרון קל לאובמה? זה יכול לקרות אם היתרון של אובמה במדינות הבטוחות שלו לא גדול כמו היתרון של רומני במדינות הבטוחות שלו. יש ראיות אנקדוטליות לכך - בפרט סקר גאלפו שהראה שהיתרון של רומני במדינות הדרום ענק, בעוד שלאומה יש יתרון קל בשלושת האיזורים האחרים (צפון מזרח, המערב התיכון והמערב). אבל זה סקר אחד, צריך לקחת אותו בערבון מוגבל.

לגבי הנרטיב הראשון - זו שאלה קשה וטובה. אני אישית מעריץ של מספרים, ולכן אין לדעתי כל צורך אפילו לנסות להצדיק את תחושות הבטן האלה כי אין להן כל ערך. אבל זה רק אני, וכל קורא ישפוט לעצמו; הבחירות האלה האלה יתנו נסוי פופריאני למופת לגבי אמינותם של מודלים מול מקצוענים פוליטיים.

8 תגובות:

  1. למה הורדת את הפוסט ״ספקולציה״?

    השבמחק
    תשובות
    1. הפוסט הספציפי הזה הביא טראפיק מטורף (יחסית לבלוג הזה כמובן), והגעתי למסקנה שאני לא רוצה שהדרך העיקרית שהבלוג שלי ירשם בתולדות האינטרנט היא על לכלוך שכזה.

      בכל מקרה, הנה הלינק לסילברסטיין: http://www.richardsilverstein.com/2012/10/26/israeli-minister-enmeshed-in-sex-bribery-scandal/. נראה בקרוב אם זה באמת מתפוצץ.

      מחק
  2. אוקי.
    רציתי להגיד שבדקתי עם ידידים מהליכוד, ומסתבר שהיום האחרון להגשת רשימת המועמדים בליכוד היה ביום שבו הודיעו על האיחוד.
    כך שבעצם, הם התאחדו באמת ברגע האחרון.
    אגב, היום האחרון להגשת הרשימות לכנסת הוא מאוחר מהיום האחרון להגשת הרשימות בליכוד.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא משכנע אותי - הרי לשנות את הנהלים הפנימיים בליכוד הם תמיד יכולים; גם כך הם צריכים לאשר את כל האיחוד הזה במוסדות הליכוד ובמוסדות ישראל ביתנו (דהיינו בין שתי אוזניו של איווט).

      מחק
  3. למה בכלל יש כל כך הרבה סקרים ארציים בתקשורת האמריקאית? או לפחות, למה לא דואגים לפרק אותם מיד לסקרים לפי-מדינה ומשם לאלקטורים? הרי לסקרים של Popular Vote אין שום משמעות...

    השבמחק
    תשובות
    1. לעשות סקר זה יקר. והרבה יותר קשה לסקור בתוך מדינה מאשר בכלל ארה"ב (אחוז העונים לסקורים קטן באופן מפתיע). אז הרבה יותר סביר לעשות סקר ארצי אחד מאשר תשעה סקרים מדינתיים, בתשע המדינות המתנדנדות, שיעלו ביחד פי תשע ויותר.
      בנוסף, כדי לעשות סקר טוב של מדינה, צריך להכיר טוב את הדמוגרפיה והמבנה שלה, וזה ידע שלא קיים בכל המכונים לגבי כל המדינות (לא בכדי, סקרי מדינות רבים נעשים דווקא באוניברסיטאות שבמדינה).
      ובגדול, בדרך כלל סקרים ארציים נותנים אינדיקציה די טובה על המצב גם ברמה האלקטורלית. מצב כזה של פער כמו השנה נדיר למדי.

      מחק
    2. ציינת שהמצב של זוכה ב-popular vote שמפסיד בספירת האלקטורים הוא מאוד נדיר - אבל אם זה יקרה הפעם, זו תהיה הפעם השניה ב-12 שנה. ייתכן שהתנאים הדמוגרפיים השתנו כך שהסיכוי למקרים כאלו הולך וגדל. בכל מקרה, זה נראה לי דומה לסקרי "מי אתה מעדיף כראש ממשלה" שממשיכים להעשות בארץ הרבה אחרי ששיטת הבחירה הישירה בוטלה.

      ואם זה יקרה שנית, אולי זה יניע את האמריקאים לזרוק סוף סוף לפח את שיטת האלקטורים. מעניין אם האמריקאי הממוצע מודע לכמה השיטה הזו נראית מוזרה בעולם הגדול...

      מחק
    3. התנאים אכן השתנו, בעיקר העובדה שהמערכת הפוליטית נהייתה הרבה יותר מקוטבת, והאלקטורט חצוי פחות או יותר באמצעו (די דומה לישראל של שנות ה80). זה גורם לתוצאות הבחירות להיות הרבה יותר קרובות, ולהרבה יותר תוצאות של כמעט תיקו, שבהן הסכוי לעיוות של שיטת האלקטורים גדול הרבה יותר.

      מחק