בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום חמישי, 4 באוקטובר 2012

דיבייט ראשון: תוצאות

למיט רומני יש תכונה דומה במקצת להילרי קלינטון לפני ארבע שנים (ותאמינו לי שאני בעצמי מתקשה להאמין שאני משווה את ההשואה הזו): כשנראה שהקמפיין שלו עומד בפני נקודת התפרקות, הוא מצליח לעשות קמבק. בדיבייט שהסתיים זה עתה אין ספק שמיט רומני היה טוב יותר.
לא היה כאן נוקאאוט, וגם לאובמה היו רגעים טובים (בעיקר כשהוא תקף את רומני על כך שהוא לא מציג שום פרטים בתוכניותיו), אבל רומני היה הרבה יותר חד, תקף בצורה משכנעת ומדוייקת את אובמה, הגן בתוקף כנגד הבעייה התדמיתית העיקרית שלו - שמתומצתת כבעיית ה47% - ונראה כמו אלטרנטיבה לגיטימית לנשיאות. 

לאוהדי הדמוקרטים שמבואסים כמו אוהדי הפועל ב"סע לאט" של אריק איינשטיין כדאי להזכיר שאחרי כל זה, כמו שהסברתי אתמול בבוקר, דיבייטים משנים את תוצאת הבחירות לעתים נדירות. הדיבייט הזה הועיל מאוד לרומני בקרב הממסד הרפובליקני, התורמים והפעילים, שהחלו להתייאש ממנו ולבדוק את האפשרות להפנות את המשאבים למירוצים לסנט ולקונגרס; יש סכוי גבוה שהוא החזיר את המירוץ למצב צמוד יחסית, כפי שהיה עד לפני הועידה הדמוקרטית, בעוד שבשבועיים האחרונים נראה שאובמה מצליח לפתוח פער (את זה נראה בודאות בסקרים של הימים הקרובים). אובמה והקמפיין שלו יצטרכו לעבוד קשה כדי לנצח את הבחירות האלה, כפי שראוי שיעבדו. אבל בחשבון אחרון, המירוץ הזה היה סטטי בצורה קיצונית; קשה להאמין שהאחוז הקטן יחסית של מצביעים שלא החליטו או שנכונים לשנות את דעתם באמת צפו בדיבייט והוא יעשה עבורם את ההבדל (דברים כאלה קורים רק בסדרות של ארון סורקין, לא במציאות). ולכן, (ובניגוד למה שתקראו מנטשה מוזגוביה בימים הקרובים), אני לא חושב שהדיבייט הזה ישנה בחשבון אחרון; ואני עדיין מהמר שאובמה יבחר לכהונה שנייה.

2 תגובות:

  1. לא רק שרומני היה יותר טוב, אלא שרומני ניצח בגדול. אובמה היה עייף, לא מרוכז, מגמגם לעיתים כמנסה למצוא את המילה הנכונה, טוען ולא גומר את הטענה. ממש מצב מביך. למחרת היום הוא היה נמרץ כי היה לו טלפרומפטר. והוא העיז לומר שבלילה הקודם הופיע אחד שטען שהוא רומני.... אם ככה רואה אובמה את המציאות אז הוא באמת לא ראוי להיות נשיא ארה"ב.
    רומני לא צריך להראות שום תוכנית מפורטת כי רומני עדיין לא נשיא. מספיק שהוא מציג את העקרונות והמטרות שלו. כוונתו לצמצם את המיסים לבעלי עסקים כדי שהם יוכלו להעסיק יותר. יותר מועסקים משמעות הדבר יותר מיסים. אובמה הלך הפוך והעלה מיסים ובכך תרם להחרפת האבטלה (שירדה השבוע ל-7.8%, אם כי לדעתי יש בפועל יותר מובטלים - אותם מובטלים שמעל 8 חודשים שכבר התייאשו ולא מתייצבים בלשכות העבודה). רומני חזר בו מטענת ה-47% אם כי לדעתי הוא צדק. מספר מקבלי הסיוע הפדרלי עלה ב-4 שנות אובמה ב-27 מיליון איש ל-47 מיליון.
    הדיבייט יכול לשנות את תוצאות הבחירות. ניקסון הפסיד לקנדי ב-1960, פורד הפסיד לקרטר ב-1976 ורייגן ניצח את קרטר ב-1980. לדעתי גם אל גור הפסיד לבוש השני בגלל התנהגות בלתי מוסברת ומוזרה ב-2000. לי יש תחושה שאם לא תקרה פשלה לרומני אז הוא ייבחר לנשיא.

    השבמחק
    תשובות
    1. 1. איך רומני מצפה שהבוחר יתייחס אליו כאלטרנטיבה רצינית אם הוא לא מציג תוכנית מפרוטת? גם אם התוכנית הזו לא תהיה התוצאה הסופית, הוא צריך להתחיל מאיזושהי תוכנית. אחרת זה שקול לכך ששלי יחימוביץ' תכריז: אני אביא לכך שאיראן תנטוש את תוכנית הגרעין שלה ותחתום איתנו על הסכם שלום. כשישאלו אותה איך, תענה: זה לא תפקידי להציע תוכנית מפורטת, אני עדיין לא ראש ממשלה. אני רק מציגה עקרונות ומטרות.
      2. הטענות על האבטלה - שוב, talking point רפובליקאי פופולארי אבל לא נכון. זאת מכיוון שהיחס בין שיעור המועסקים לאוכלוסיה גם הוא עלה ב0.4%. אם שיעור האבטלה היה יורד רק כי אנשים מפסיקים לחפש עבודה, היחס הזה היה צריך להשאר סטטי או לרדת.
      3. אני לא מכיר את המספר של עליה מ27 מליון ל47 מליון נתמכים - אם תביא מקור אשמח להתיחס אליו.
      4. הסקרים לפני הדיבייט ניקסון-קנדי הראו תיקו, ולאחריו קנדי הרויח שני אחוזים, שדעכו עד הבחירות (את הבחירות ניצח ב0.1%). ב80 וב2000 הסקרים לפני ואחרי הדיבייט מאוד דומים. המקרה היחידי שאפשר לטעון הוא 1976, וגם אם כן - זה 1 מתוך 8. לא תקדים הסטורי משכנע לדעתי.

      מחק