בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 21 בדצמבר 2012

10 המלים של נפתלי בנט

אין ספק שהעונה הרביעית של "הבית הלבן": היא הטובה מכולן, אבל התחרות בתוכה על הפרק הטוב ביותר היא תחרות קשה. מכל מקום, הפרק על הדיבייט הוא מהמתחרים הרציניים. ברטלט במערכת בחירות צמודה לכהונה שנייה מול מושל פלורידה הרפובליקאי ריצ'י, והמצב מתגלגל לכך שיש רק דיבייט אחד בינו לבין יריבו; הציפיות מברטלט גבוהות מאוד והמתח רב. כמובן שברטלט מנצח בנוקאוט, ואחד מהחלקים של הנוקאאוט הזה הוא בנושא ה"תשובות של 10 מלים". הצוות של ברטלט מחפש לפני הדיבייט כמה משפטים שהוא יכול להשתמש בהם כ"תשובה של 10 מלים" על נושא מסויים. הם כמובן שונאים את זה, אבל מנסים למצוא בכל זאת. ואז, במהלך הדיבייט, ברטלט מצליח לסכם את הנושא יפה:
למי שלא יכול או רוצה לצפות, הלינק כאן: http://www.youtube.com/watch?v=85dKvletfSo והפואנטה היא זו:
Moderator: Governor Richie, many economists have stated that the tax cuts that are the centerpiece of your economic agenda would actually harm the economy. Is now really the time to cut taxes?
Richie: You bet it is. We need to cut taxes for one reason: The American people know how to spend their money better then the federal government does.
Moderator: Mr. president, your rebuttle.
Bartlet: There it is. That's the ten word answer my staff's been looking for two weeks, there it is. Ten word answers could kill you in a political ca,paign, they're the tip of the sword. Here's my question: What are the next ten words of your answer? Your taxes are too high? so are mine. Give me the next ten words: how are we going to do it? Give me the ten after that, I'll drop out of the race right now.
ריצ'י שותק
Every once in a while. every once in a while there's a day with an absolute right and an absolute wrong. But those days almost always include body counts. other then that, there aren't many un-nouanced moments in ledaing a country that's way too big for ten words.
אם יש פוליטיקאי במערכת הבחירות הזו שמסמל את גישת עשר המילים, זה יאיר לפיד. אני לא זוכר אצל מי קראתי את ההגדרה המבריקה לגישתו של לפיד: "העצלות לקרוא בויקיפדיה עד הסוף". יש אפילו קבוצת פייסבוק המוקדשת למבוכות שלו. אבל אחרי שהתחלתי לעקוב קצת אחרי נפתלי בנט - בעקבות הפניית הוועדה הרוחנית - הוא נראה כמתחרה רציני על התואר, כמעין יאיר לפיד, בלי ג'ל ועם כיפה. אלא שעוד לא קם מישהו (לפחות שאני ראיתי) שיחשוף את העניין לאשורו, אז במקום שאין איש, אהיה איש, ואני חונך את פינת "נפתלי בנט ועשר המלים" השבועית (שתנכס לעצמה בדיעבד את הפוסט הזה והזה)
בהערת אגב: תשאלו מה יש לי מבנט? אז ראשית, הוא עומד להיות ראש המפלגה השלישית בגודלה. שנית, הוא מייצג את הצד שאמור להיות הצד הרגיל, הנורמלי והבורגני של הציונות הדתית, אנשי רעננה וגבעת שמואל שאמורים להיות הקונטרה למרדכי אליהואים ולדב ליאורים. ושלישית, הוא עומד להכניס לכנסת על גבי האהדה הציבורית אליו את ח"כי האיחוד הלאומי (לא כצלה ואריה אלדד, שכן הם פרשו,  אבל כן אורי אריאל) כמו למשל אורית "שרמוווווווטה" סטרוק. [תיקון: כרמל העיר לי שתקרית ה"שרמוווווטה" היתה של יפעת אלקובי ולא סטרוק. צודק. אבל לסטרוק יש גם כמה פנינים בעברה, כמו ארגון הפלישה לבית המריבה בחברון או יוזמת הזכוי למרגלית הר-שפי] אז לפחות שהציבור ידע למה הוא מצביע.

אז ליבול השבועי - רובו מדף הפייסבוק של בנט, שם הוא חולק לרוב את הגיגיו:
1. מיום שני:
אסור להעלות את המס על העסקים הקטנים!
 (נא שתפו על מנת להסביר לעם ישראל מהו עסק קטן)
**
בימים האחרונים הפופוליזם חוגג. למרות גירעון ענק של 15 מיליארד ש"ח, הציעו עכשיו להגדיל את ההוצאות ב138 מיליארד ש"ח (!). כן, קראתם נכון.
 **
ואיך מממנים? אחד המקורות שיחימוביץ, גלאון וחבריהם אוהבים לומר זה: "העלאת מס החברות". נשמע הוגן, לא? הרי אנחנו מדמיינים את החברות כארגוני ענק אכזריים וחמדנים.
 **
אבל המציאות היא שונה: רוב החברות הם עסקים קטנים. חברת מוניות. אינסטלטור. חברת תוכנה של 15 חבר'ה. משרד רואי חשבון. מפעל פלסטיק בדרום. לול תרנגולים. מכולת שכונתית.
 **
 עסקים אלו מחזיקים את כלכלת ישראל. הם יצרני מקומות העבודה הגדולים בישראל. ועליהם נופל כל העומס: קושי בגיוס אשראי. מע"מ. מוסר תשלומים ירוד של ממשלת ישראל. ומעל לכל--מסים.
 **
אז שלי יחימוביץ מציעה להעמיס עליהם עוד.
 **
מה יקרה? אלפי עסקים קטנים ייסגרו. מאות אלפי עובדים יאבדו את מקומות העבודה. עסקים שיוכלו לעבור למדינה אחרת יעברו.
 **
מי שמציע להעלות מסים כנראה מעולם לא ניהל עסק. לא מבין מה זה לפטר עובד. לעמוד מול ספקים. להתחנן לתשלום מלקוחות. לאבד שינה בלילה על תזרים.
 **
צריך לסייע לעסקים הקטנים. הם הקטר של כולנו.

אז ככה:
 א. מס חברות מוטל על חברות בע"מ. אינסטלטור, לול תרנגולות ומכולת שכונתית סביר מאוד להניח שאינן חברות בע"מ אלא עצמאיים. משרד רו"ח בהגדרה איננו חברה בע"מ מכיוון שאסור לו ע"פ החוק להתאגד כך (כמו משרד עו"ד).
ב. אם בנט היה קורא את התוכנית עד הסוף (בפרט עד עמוד 47) הוא היה  רואה שהעלאת מס החברות היא רק על החברות שנמצאות בעשירון העליון של ההכנסות, ובכל מקרה מס החברות מתוכנן להכניס רק 12.5 מיליארד ש"ח בחמש שנים מתוך 138 מיליארד ש"ח של התוכנית, כלומר 8%.
ג. "מסוי פוגע בעסקים הקטנים, שהם הקטר של הכלכלה" הוא talking point פופולארי של הרפובליקאים בארה"ב, דווקא כנגד העלאת מס ההכנסה ולא מס החברות מכיוון שעסקים קטנים רבים (כך לפי הטענה) משלמים מס כיחידים, ובשל גודל המחזור מגיעים למדרגות מס גבוהות למרות שהמתפרנסים מהם לא עשירים, וכך העלאת מס על העשירים פוגעת בהם. כך לפחות התיאוריה הרפובליקאית. מכל מקום, ההנחה שהעסקים הקטנים הם עיקר הכלכלה מוטלת בספק גם בארה"ב, אבל שם היא לפחות תופסת כי היא מתישבת עם המיתוס האמריקאי של האינדיוידואל שעם הרבה עבודה קשה הרים את עצמו מעוני לעושר. בארץ המיתוס הזה לא ממש תופס (מיתוס הקמת המדינה הוא סויצאליסטי דווקא), וברמת הנתונים, אשמח לראות איזשהו ביסוס לטענה הזו, ובכל מקרה, בחיאת, בנט, תמציא איזה talking point ישראלי מקורי, אל תעתיק מהרפובליקאים בלי לחשוב.

2. מיום שלישי:
למה מעלים עכשיו את המשכורות של עובדי הנמל שגם ככה הם פי שלושה מהמשכורות במשק? איפה קולות ה"חברתיים" כשבאמת צריך אותם? ומה צריך לעשות בעניין?
**
הממשלה מעלה היום את את המשכורות של חלק מעובדי נמל אשדוד בכ4000 ש"ח לחודש.
 **
מה מצבם של עובדי הנמל? עלות השכר ה*ממוצעת* של עובד נמל הוא כבר היום 400,000 ש"ח בשנה. זהו פי שלוש מהמשכורת הממוצעת במשק, של 130,000 ש"ח בשנה.
 **
אז למה מעלים להם עוד יותר? כי יש להם כוח. כי בפקודה אחת של ראש וועד העובדים הם יכולים להשבית את הנמל, ולחסום את הייבוא והייצוא של מדינת ישראל.
 **
ולמה הממשלה לא עושה בעניין כלום? כי מפחדים מהם. בוודאי לפני בחירות.
 **
ולמה ההסתדרות לא דורשת שכספים אלו יעברו לחלשים באמת? כי ההסתדרות דואגת בעיקר לוועדים החזקים ביותר במשק. לא לחלשים.
 **
ומי משלם את המחיר? אנחנו. כי אנחנו באופן אישי מממנים משכורות אלו מהמסים שאנו משלמים.
 **
אז מה צריך לעשות? מה הפתרון? לייצר תחרות בנמלים. כמו שהיה בסלולרי. אם נמל אחד הוא בלתי יעיל, או יקר במיוחד, אפשר יהיה לעבור דרך נמל אחר.
אני מסכים עם בנט בביקורתו על הנעשה בנמלים. את עיקר הביקורת צריך כמובן להפנות לממשלה, אבל גם העובדה שיחימוביץ' לא יוצאת כנגדם היא נקודה לרעתה לדעתי (אם כי אפשר לשאול כמה בדיוק נזק הם גורמים אל מול בעיות אחרות במשק). אבל בואו נחשוב שניה על הפתרון של בנט: הפרטה ותחרות. בישראל יש שני נמלים (נמל אילת כבר בקושי מתפקד). אם יופרטו, גם אם כל אחד לגורם אחר, התרחיש הסביר ביותר שיווצר דואופול שבו אין תחרות אלא תיאום אפקטיבי של מחירים גבוהים - כמו בסלולרי, רק שאי אפשר להכניס שחקנים נוספים לשוק, מכיוון שבשביל להכניס שחקנים נוספים צריך לבנות נמל חדש. וזה עוד מבלי שדיברנו על הגורמים המבניים שמקשים על תחרות בין נמלים גם במדינות עם יותר גמישות, כמו התחבורה אליהם ומהם - לא יפרקו נפט באשדוד כי בתי הזיקוק בחיפה, ומפעל בחיפה לא ישלח את התוצרת שלו דרך אשדוד; אלה גורמים שמביאים לכך שגם במקומות עם יותר גמישות - כמו בארה"ב - כמעט ואין תחרות בין נמלים.
ואם תאמרו - טוב, אבל הממשלה תפעיל רגולציה שתמנע ניצול של מצב זה מצד בעלי הנמלים , אני אשאל: אם הממשלה לא מסוגלת להתמודד עם הועד, למה שתוכל להתמודד עם בעלים מונופוליסט? ואם אתם רוצים דוגמה קונקרטית, ראו את ההתנהלות מול מונופול הגז של תשובה, והמחירים השערורייתיים שחח"י עומדת לשלם לו על הגז.
הפתרון הוא כמובן לא בהפרטה דווקא אלא בהתנהלות אגרסיבית מצד שר התחבורה ובעיקר רוה"מ מול ועד הנמלים, אבל זה הרי בדיוק הפוך מהDNA של נתניהו, שכמו זרם חשמלי מעדיף את הpath of least resistance.

ג. ולראיון שעשה הכי הרבה רעש, בדבר סירוב פקודה:
(http://www.youtube.com/watch?v=xE1FHA9JZAY). החלק המעניין בדקה 16:15, ואני ממליץ לכם לקפוץ ישר לשם כי משעל באמת מראיין איום ונורא. בכל מקרה נראה מה בדיוק נאמר:
משעל: אם תקבל פקודה לפנות מאחז או יישוב כלשהו, מה תעשה. אל תמרח עכשיו ובלי נאומים! מה תעשה?
בנט: שמע. תשמע. אם אני אקבל פקודה לפנות יהודי מביתו ולגרש אותו, אני אישית, המצפון שלי לא יאפשר, אני אבקש מהמפקד לפטור. אני לא אקרא פומבית לסירוב פקודה. אני לא מסוגל להכנס...
משעל: כלומר, תעדיף ללכת לכלא?
בנט: כן.
משעל: כן?
בנט: כן, במצב קצה אני אפעל ... הכל כדי שזה לא יקרה.
משעל: כלומר, תסרב פקודה. במלים אחרות, בעברית.
בנט: יש, אני למדתי, בתור חייל...
משעל: תסרב פקודה.
בנט: למה אתה לא מקשיב?
משעל: תענה לי. זה סירוב פקודה.
בנט: אני לא מסוגל. לא מסוגל, מצטער. להכנס לבית... כמו שלא הייתי מסוגל לבוא ... אגב, אני לא הייתי...
משעל: אתה, מנהיג הבית היהודי, שרוצה להיות...
בנט: מגרש ערבי מהבית, אני לא מסוגל!
משעל: שרוצה להיות שר בממשלה...
בנט: אבל אני לא אקרא לסירוב פקודה
משעל: אומר בשידור חי שהוא יסרב פקודה. ילך לכלא.
בנט: תשמע, נסים. 22 שנה אני חייל. הובלתי חיילים למלחמות ולמבצעים. אל תטיף לי פה אל מה אני אעשה ולא ...
משעל: אני כן אטיף לך! סירוב פקודה? זה חוצה קוים!
בנט: אני אגיד לך, יש חלק מובנה בלהיות חייל זה סירוב על רקע מצפוני. אם חלילה, חלילה, ירצו לגרש 400,000...
משעל: אתה שומע מה אתה מדבר?
בנט: אתה שומע מה אתה מדבר? אני לא מסוגל!
משעל: לחיילים הצעירים שרואים אותך, אז מה אומרים? גם אנחנו נסרב פקודה!
בנט: תשמע, אני חושב שזו תהיה טעות נוראית, ואני אתחנן...
משעל: כך חינכת את החיילים שלך, כרב סרן?
בנט: אני חינכתי את החיילים שלי שפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה לא מקיימים. לגרש אנשים מהארץ הזו זה דבר איום ונורא, אני אפעל בכל נפשי, בכל מרצי לא לתת לזה לקרות, ואני, בעזרת ה', אם נהיה ליד ההגה ואם יתנו לנו את הכח נמנע את האסון הזה.

לזכותו של בנט יאמר שמשעל סתם ברוטלי, וגם לא מובן לי מה הוא מנסה להשיג בסדרת החינוך שהוא מעביר לבנט אחרי שבנט הבהיר את עמדתו בצורה די ברורה כבר בתשובה הראשונה. הרי ברור שזה לא שבנט פתאום ישתכנע ממנו וישנה את דעתו בשידור חי. משעל גם ברוטלי לאורך כל הראיון, והאמת לא ממש מובן לי למה, זה לא שיש איזו שאלה נורא חשובה שהוא שאל ושהציבור צריך לדעת ושבנט התחמק, את רוב החלק הראשון של הראיון הוא הקדיש בלדון על מערכת היחסים האישית של בנט עם ביבי, שהיא באמת לא ממש רלוונטית.
מכל מקום, לעניין עמדתו של בנט עצמה, שני דברים:
א. זו כמובן כשל אדיר במנהיגות. מה שבנט אומר פה למעשה הוא Do as I say, not as I do. הוא מתיר לעצמו מעשה שהוא לא חושב שנכון לקרוא לכולם לעשותו, שזה כמובן בדיוק ההיפך ממנהיגות; זה אפילו לא עומד בדרישה הבסיסית של הצו הקטיגורי של קאנט.
ב. אבל גם אם בנט לא היה מתיימר לעמדה מנהיגותית ופוליטית, אני טוען שהעמדה של בנט מכילה בתוכה סתירה פנימית מהותית; בנט נתלה בטענה שפנוי יישובים הוא פקודה בלתי חוקית בעליל, אבל "פקודה בלתי חוקית בעליל" הוא דין חפצא, לא גברא, הוא שייך למהות הפקודה ולא למי מבצע אותה. אם פנוי התנחלות הוא פקודה בלתי חוקית בעליל אז צריך למנוע את ביצועה - בין אם בסירוב אישי לה, בין אם בעידוד אחרים לסרב - העיקר כאן שלא תתבצע, ולא שייך מי אמור או לא אמור לבצעה (ניקח את הדוגמה הקלאסית לפקודה בלתי חוקית בעליל: ההרג של פועלי כפר קאסם שחזרו מהשדות בלילה ולא ידעו על עוצר הלילה ב56. כל חייל היה צריך לסרב לה, או אף למנוע את ביצועה אם סירובו האישי לא היה מספיק, הזהות הספציפית של החיילים לא רלוונטית). בנט לא חושב כך לגבי פנוי יישובים, שכן הוא מקפיד לומר שלא יקרא לאחרים לסרב, אולי מכיוון שהוא מרגיש שהוצאת השאלה העיקרית של הדיון הפוליטי הישראלי אל מחוץ לתחום הדיון הלגיטימי לתחום הפקודה הבלתי חוקית בעליל משמעותי עיקור מתוכן של עקרון הכרעת הרוב, וממילא את הריבונות (שלא לדבר על דמוקרטיה) הישראלית ואת השלמות של צה"ל. לעומת זאת, הנימוק שבנט עושה לאבחנה בין סירובו האישי לכך שלא יקרא לאחרים לסרב היא בתחום יכולותיו האישיות - הוא אישית לא יהיה מסוגל לבצע זאת. זה נימוק שהוא מהתחום הנפשי-ריגשי, לא המצפוני; הוא שקול לטענה של חייל שירצה לחמוק מיציאה למבצע מכיוון שהוא מפחד. אני לא מזלזל בקשייו של בנט, ושל חיילים אחרים, ויש מקום להתחשב בהם במידת האפשר (כמו גם בחייל המפחד. לא נדרוש מחייל עם הלם קרב למשל לצאת למבצע אלא אם ממש נהיה מוכרחים). אבל ברור שיש עקרונות חשובים יותר במבנה הצבאי שיגברו על הרצון להתחשבות זו, למשל במקרה שהיא מונעת את ביצוע המשימה. ואף מעבר לכך, אם חיילים דתיים מצהירים מראש על קשייו העתידיים בביצוע משימות, שלא יתפלאו שיש מפקדים בצה"ל שמעדיפים לא לקבל אותם במידת האפשר (וראו מחלוקתו של אלעזר שטרן עם ישיבות ההסדר).


למודאגים: אני יודע, יש יחסית הרבה פוליטיקה ישראלית לאחרונה אבל אמריקה תשוב בקרוב.

2 comments:

  1. דבר אחד לזכותו של בנט: הוא מחזיר את השיח לדיון סביב המדיניות. הוא מצליח לשבור במקצת את הכתוב ב"כלב שמירה דה לה שמאטע" ולהעלות את השיח מהרכילות למדיניות. לבחירות הקרובות זה לא יעזור, אבל בתקווה, זה פותח דרך ל'17 או '21.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה נכון אבל גם אחרים ניסו לעשות את זה (למשל, שלי יחימוביץ') וזה לא ממש עניין את התקשורת. גם עכשיו אפשר לראות שבעיקר יש סערה על התבטאות אחת שלו, וסביר להניח שביא תשקע בעוד יומיים כשהעניין הבא יצוץ.

      מחק