בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שבת, 12 בינואר 2013

אתה יכול לפרוט לי טריליון דולר?

ערמה גדולה של לינקים, שלא לדבר על משפטי 10 מלים של נפתלי בנט, מצטברים בשקט בצד. תורם יגיע. אבל הפוסט הזה מוקדש למטבע הטריליון דולר.
במה מדובר? ובכן, עם סיום משבר הצוק הפיסקאלי, הוכנה הבמה ישירות למשבר הבא, הלא הוא תקרת החוב (או אם נדייק, תקרת החוב מכה שנית). כזכור, בקיץ 2011 הקונגרס הרפובליקאי ביצע מהלך חסר תקדים: במקום לאשר העלאה של תקרת החוב, כפי שנעשה עשרות פעמים בעשורים האחרונים, הם החליטו להשתמש בתקרת החוב כאמצעי במו"מ, כדי להשיג מצד הנשיא קיצוצים בתקציב. הבית הלבן נשא ונתן, והתוצאה היתה גל קיצוצים מיידיים ועוד קיצוצים נדחים. העלאת תקרת החוב של אז מספיקה עד לבערך מרץ הקרוב ולכן שוב המערכת הפוליטית בוושינגטון נערכת לקרב מחודש על תקרת החוב: הבית הלבן הגדיר שהוא לא עומד יותר לשאת ולתת על תקרת החוב - אם הקונגרס רוצה לא להעלות אותה ולהביא את ארה"ב לחדלון פרעון, זו בעיה שלו - אבל אף אחד לא מאמין שזו באמת תשאר עמדת הבית הלבן עד הסוף.
וכאן אנחנו מגיעים למטבע הפלטינה. יש סעיף קטן ונשכח בחוק, המאפשר לנשיא להורות למטבעה הפדרלית לטבוע מטבע פלטינה בכל ערך, ללא צורך באישור הקונגרס. אומרים הדמוקרטים, ובכן, יטביע הנשיא מטבע פלטינה בשווי טריליון דולר, והנה יש לו כסף להגדיל את התקציב מבלי צורך להעלות את תקרת החוב. בדרך כלל זה יעורר לחצים אינפלציונים אבל המצב כרגע הוא שהריבית הריאלית על אג"ח של ממשלת ארה"ב היא שלילית כך שזה לא סביר שזו תהיה הבעיה.
לא ברור אם זה מה שיקרה. אבל מעבר לשעשוע שבסיפור הזה, מה שיפה בו בעיני הוא שבמהלך הזה הממשל האמריקאי מפעיל פרקטיקות של חכמי הלכה: חלקים מסויימים בחוק כבר בלתי ניתנים לשנוי (למשל, בגלל שהקונגרס עוין) אז במקום להכנס למאבק ולמשבר סמכויות (כפי שהיתה מביאה ההצעה האחרת לפתרון מהצד הדמוקרטי, והיא להשתמש בתיקון ה14. התיקון הזה, שתוקן לאחר מלחמת האזרחים, קובע לקונגרס אין סמכות למנוע מהממשל לשלם את חובותיו ותוקן כדי לוודא שחובות הממשל ממלחמת האזרחים ישולמו) מוצאים דרכים שמשתמשים במערכת כדי להגיע לתוצאות הרצויות בדרך עקיפה. מטבע הפלטינה בתור שעון שבת, או מעלית שבת. זה לא המקרה היחיד: כך גם למשל היוזמה לביטול חבר האלקטורים עליה כתבתי באחד הפוסטים הראשונים בבלוג. מכיוון שתיקון לחוקה הוא דבר די בלתי אפשרי בימנו (אלא אם זה יהיה משהו סופר קונצנזוסיאלי), הם משתמשים בשיטה כדי לבטל אותה עצמה: כל המדינות שהעבירו את החוק מתחייבות שאם יצטרפו לחוק מדינות שסך האלקטורים שלהם עובר את 269 הנדרשים, כל המדינות בחוק יקצו את האלקטורים שלהם למי שניצח ברוב הקולות הארצי; כך למעשה חבר האלקטורים מבוטל מתוכן מבלי צורך לשנות את החוקה. או השימוש הנרחב במנגנון הreocnciliation - מנגנון שמאפשר לחוקק חוקים בסנט מבלי שאפשר לעשות עליהם פיליבסטר. משהפיליבסטר נהפך לכלי שמשתמשים בו באופן נדיר לכלי שמשתמשים בו בדרך קבע, גם המנגנון הזה  - שנועד במקור רק כדי לסתום חורים חוקיים כדי שהמספרים בתקציב יסתדרו - למנגנון בו עוברת חקיקה דרמטית כמו קיצוצי המסים של בוש או אובמקייר.
בניגוד למה שהייתם מצפים, אני לא חושב שזה נלעג - לא במקרה של ההלכה ולא במקרה האמריקאי. זו הדרך לשמר מסורת מחד תוך התאמתה למציאות מאידך. ההלכה היא מסורת בת 2000 שנה, אבל גם הממשל האמריקאי הוא כבר בעל מסורת מכובדת, ודרכים כאלו זו הדרך היחידה שבה אימפריה פוסט-תעשייתית במאה ה21 יכולה להתנהל על בסיס חוקה שנכתבה לחברה חקלאית של המאה ה18. כשחושבים על זה, אל רק שזה לא נלעג בעיני, זה יפהפה בעיני.

2 comments:

  1. יפה מאוד.
    הזכיר לי את:
    http://en.wikipedia.org/wiki/The_Trouble_with_Trillions
    עם זאת, בניגוד להלכה ששם מתפתל הפוסק בין ערך המסורת ובין הצורך בהתאמה למציאות. המשחק הפוליטי מתקיים בין אנשים, והערך העליון הוא המשחק עצמו. מציאת מעקפים או פרצות יכולה לפגוע בכללי המשחק ואז כולם נפסדים. בדוגמא דנן, יכול להיות שהרפבליקנס סתם מתנכלים לאובמה, אבל למעשה זו הדרך שלהם להתנגד ובכך לאזן את המשחק.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה נכון, אם כי גם במקרה ההלכתי יש מקרים של מאבקים תוך-דתיים שכל צד מגייס את ההלכה לטובתו (וראה הפמיניזם הדתי המשתולל ברחובותינו).
      כמובן, אפשר לדון רבות מי שבר ראשון את כללי המשחק... אבל זה נכון שבמצב היום כל צד רואה את הצעדים שלו ככאלה שנועדו לאזן את המשחק.

      מחק