בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום רביעי, 19 במרץ 2014

שתי הערות

1. משום מה הפרשנות הרווחת לגבי ההתרחשויות באוקריינה היא כי המערב, וארה"ב בפרט, מגלות חולשה והססנות אל מול פוטין, שנחישותו מעניקה לו את היד העליונה במשבר. האמת? נשגב מבינתי למה. בואו נסתכל שניה מה קרה כאן: הנסיון של נשיא אוקריינה להתקרב לרוסיה על חשבון יחסים עם האיחוד האירופי הביאה למרידה עממית נגד המשטר הפרו-רוסי שם. פוטין לא נראה מסוגל עד כה להציל את משטר יושנקו. במצב הזה הוא עומד בפני סכנה אסטרטגית אמיתית: אוקריינה שולטת בחצי האי קרים שמהווה את הנמל החם (דהיינו, שלא קופא בחורף) היחידי של רוסיה הנמצא בקשר יבשתי עמה. יש עוד נמל חם בקלינינגרד (לשעבר קניגסברג) אבל הוא מובלעת רוסית מאחורי ליטא ולטביה שהן חברות בנאט"ו. כלומר, פוטין עמד בפני המצב שכל יכולתה הימית של רוסיה - ובמשתמע, יכולתה הגרעינית כי יכולת המכה השניה הגרעינית נשענת על צוללות - עמדה להיות מוגבלת בצורה קיצונית אם לא ממש בפני איום של חיסול. בנסיבות האלה אין פלא שהוא יצא לכבוש את חצי האי קרים (אני כמובן לא טוען שזה מוצדק או חוקי באיזושהי צורה, רק מנתח ניתוח של עוצמה או חולשה).
אבל הכיבוש והסיפוח מוכיחים למעשה כי המערכה הכללית פוטין הפסיד - אם הוא היה מעריך שהוא יכול לשמר את אוקריינה לצידו, הוא לא היה קורע ממנה את קרים, שבו למעלה ממליון מצביעים פרו-רוסיים; בכל בחירות באוקריינה שללא קרים המחנה הכתום מנצח בהרבה יותר קלות. פוטין כרגע מנסה להציב קו אדום על כך שאוקריינה לא תצטרף לנאט"ו, ואני לא בטוח שגם הקו האדום הזה יעמוד, אחרי הכל הוא ניסה לשים קו אדום על שת"פ כלכלי של אוקריינה עם אירופה וזה התפוצץ לו בפרצוף. כלומר, למעשה פוטין הגיע למצב שגבולה המערבי של רוסיה נמצא בנקודה המזרחית ביותר בה הוא היה מאז המאה ה17, ושיש סכוי לא רע שעל הגבול הזה יעמדו צבאות של ברית צבאית אנטי-רוסית בעליל. זה לא סימן של עוצמה, זה סימן של חולשה. וזה עוד לפני שדיברנו על כך שהרובל נמצא בערך הנמוך ביותר שלו מאז נפילת בריה"מ, שהעבודה הזו לא מונעת מבורסות המערב דווקא לעלות. בקיצור, הנחישות של פוטין על קרים וההססנות כביכול של המערב מולו נראים לי דומים לנחישות של אולבריכט להקים את חומת ברלין ב1961; גם אז טענו כנגד קנדי שהוא חלש מול הסובייטים.
(אגב, גם ביחס לתמיכת פוטין במשטר אסד, פוטין אולי עזר למאסד למנוע התערבות מערבית נגדו, אבל לא ממש הצליח לעזור למשטר אסד לצאת מהמשבר הקיומי בו הוא מתבוסס כבר שנתיים)
2. לפי הדו"חות הכספיים של "מקור ראשון", שנחשפו במסגרת הקפאת ההליכים של מערבי שאוחד עמו, מתברר שהעיתון בהפסדים לפחות מזה חמש שנים, ומתקיים רק בזכות הזרמת כספים של המו"ל בן צבי (או אם נדייק של חמיו). אני לא מעוניין ללעוג למקור ראשון, ואני מאוד אצטער אם יסגר או יצטמצם - הוא עיתון ברמה גבוה למדי, ולמרות שבתחום הפוליטי הוא נפל לפעמים לספקולציות מפורכות (למשל בעניין הקרן החדשה) דיונים מעניינים מאוד מתנהלים מעל דפיו, בעיקר בענייני המגזר אבל לא רק.
ועדיין, תרשו לי את האבחנה הקטנה הבאה: יש בישראל ארבעה עיתונים יומיים במגזר הכללי (נזניח את המעריב בהפך להיות שלד עיתון ללא קוראים): שני עיתונים ברמה גבוהה יחסית - הארץ ומקור ראשון, ושני טבלואידים - ידיעות וישראל היום. שנים מתוך העיתונים האלה שמאלנים במוצהר (הארץ) או מואשמים ככאלה (ידיעות), ושניים ימניים, או פרו-נתניהו, במוצהר - מקור ראשון וישראל היום. מתוך העיתונים הישראלים, שני עיתונים מעניינים מספיק קהל שגם מוכן לשלם עליהם כסף, כך שהם מחזיקים את עצמם - שני העיתונים השמאלנים, בעוד שכדי להחזיק עיתון ימני צריך הזרמה קבועה של כספים חיצוניים. העם אולי נגד התשקורת, אבל משום מה מוכן לשלם רק עבור התשקורת הסמולנית.

תגובה 1:

  1. קודם כל, נחמד לראות שאתה חוזר לכתוב, תמשיך. שנית, קרים לא מחובר לרוסיה דרך היבשה אלא לאוקראינה. זו הסיבה להחלטה השרירותית של חרושצ'וב להעביר את קרים לשליטה של אוקראינה הסובייטית. היום כל התשתיות של קרים מבחינת כבישים חשמל ומים מחוברים לאוקראינה ולא לרוסיה, כך שמבחינה אדמיניסטרטיבית חצי האי הוא יותר אוקראינה מרוסיה.
    לדעתי (הענייה) הסיבה לפלישה ולהתערבות של רוסיה היא הפחד הקמאי שלה מפני פלישה ממערב. על זה מבוססת כל תפיסת הביטחון שלה באזור לפחות מאז ימי נפוליאון ובוודאי לאחר מלחמת העולם השנייה. שנות ה-90 וה-2000 לא עשו טוב לרוסיה מהבחינה הזו כשברית נאט"ו והאיחוד האירופי התקדמו בעקביות מזרחה. פוטין, בהיותו אדם קר ומחושב, נהנה בתקופה האחרונה מחולשת המערב עקב המשבר הכלכלי מאז 2008. העובדה שהמערב החל לאט לאט לצאת מהמשבר העידה בעיניו כי חלון ההזדמנויות שלו נסגר. הוא עד אחרי האולימפיאדה כדי לדחוף חזרה לכיוון מערב ולהפגין את היכולת שלו להשתלט על שטחים ללא תגובה רצינית מצד מדינות המערב. בתכלס אפשר לראות שהמערב לא ממש יודע איך לאכול את הפעולה של רוסיה. אחרי שנים של הסתמכות על ארגונים בינ"ל המערב כבר לא זוכר מה זה לקחת פעולה ישירה - גם כשרוסיה פעלה למען האינטרסים שלה היא עשתה זאת דרך מנגנוני הארגונים הבינ"ל (מועבי"ט למשל). גם כשהמערב פעל באפגניסטן או בלוב זה נעשה במסגרת ארב"ל. ארה"ב נכוותה מהפעולה העצמאית האחרונה שלה (עיראק) ולא מוכנה לעשות זאת שוב, הבעייה היא שבארב"ל יש לה בעיה מול סין ורוסיה, שתפסו מקום משפיע מאוד הן בארגונים מדיניים/בטחוניים והן בארגונים כלכליים.
    אז אולי הגבול של רוסיה הוא המערבי ביותר מאז המאה ה-17, אבל בעולם גלובלי, כזה שרוסיה מחזיקה את אירופה בביצי האנרגיה ההו כה רגישות שלה, אין לזה הרבה משמעות מבחינת עוצמה.

    הייתי רוצה לשמוע את דעתך על מעמדה של פיילין בארה"ב עכשיו לאור העובדה שהיא "חזתה" את ההתרחשויות באוקראינה.

    השבמחק