בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום ראשון, 28 בפברואר 2016

דרום קרוליינה בשנית

יש סכוי גבוה למדי שהתוצאה אתמול בדרום קרוליינה - נצחון סוחף של קלינטון, 74%-26% - מעידה על סופו של המירוץ הדמוקרטי השנה. הילרי ניצחה בדרום קרוליינה בעיקר בזכות תמיכה ברמות הזויות בקרב הקהילה השחורה: היא ניצחה את הקולות השחורים בפער של 86%-14%, תוצאה טובה יותר מזו של אובמה ב2008 (והוא כזכור שחור...). קלינטון ניצחה גם בקרב השחורים הצעירים (גם אם בפער קטן יותר, 50-40), קבוצת הגיל שעד כה נטתה לכיוון סנדרס באחוזים גבוהים, ובקרב השחורים המבוגרים ביותר, מעל 65, זכתה בלא פחות מ96% מהקולות. בקיצור, נראה שמאמציו של סנדרס לחדור לקהילה השחורה הסתיימו בכשלון חרוץ.
מכיוון שהשחורים מהווים בערך רבע מהקולות הדמוקרטים בכלל הפריימריז בארה"ב, אם המגמה הזו תימשך - ואין סיבה להניח עד כה מכל הסקרים של מדינות סופר טיוזדיי שהיא תשתנה - סנדרס יצטרך לנצח את כל הקולות הלא-שחורים בפער של בערך 30%. בפרספקטיבה הזו, גם הנצחון החזק ביותר שלו בניו-המפשייר (95% לבנה) היה 5% נמוך מדי, וזאת בהנחה שהצלחתו בקרב ההיספאנים זהה לזו בקרב הלבנים, הנחה שאפילו הקמפיין שלו לא טוען (הוא טוען שהם בצילחו להתקדם עם ההיספאנים, אבל עדיין מכירים בכך שהם יותר חלשים בקהילה הזו מאשר בקרב לבנים).

בועידה הדמוקרטית יש 4,764 נציגים. 715 מתוכם הם נציגי-על (715 בכירי מפלגה - חברי קונגרס, סנטורים, מושלים, וחברי הנהלת המפלגה הלאומית והמפלגות המדינתיות), שמקבלים אוטומטית מקום בועידה והם יכולים להצביע למי שהם רוצים (זו היתה תוצאה של הפקת הלקחים מועידות 1980 ו1984, שהפריימריז בחרו מועמדים מאוד לא בחירים - קרטר ומקגוורן - והממסד ביקש לעצמו קצת יותר כח בתהליך). רוב מכריע מהם כרגע בעד קלינטון, אבל נשאיר אותם בצד, שכן אם סנדרס ינצח את רוב הנציגים מהפריימריז יקשה על נציגי-העל להצביע הפוך (גם ב2008 בהתחלה רוב נציגי-העל היו בעד קלינטון). נשארנו עם 4049 נציגים, כלומר צריך 2025 נציגים כדי לנצח.
 קלינטון עלתה הלילה ליתרון של 26 נציגים - 91 מול 65. בסופר טיוזדיי, בעוד יומיים, נבחרים 1017 נציגים, מתוכם 476 בשש מדינות דרומיות - אלבמה, ג'ורג'יה, טנסי ארקנסו, טקסס ווירג'יניה - שההרכב הגזעי שלהן דומה לשל דרום קרוליינה, ושבהן נסדרס אפילו לא מנסה להתחרות (הוא לא משקיע שם כסף בפרסום). שלוש המדינות הטובות ביותר של סנדרס בסופר טיוזדיי הן מינסוטה (77 נציגים) - מדינה לבנה עם קאוקוסים,קולורדו (66 נציגים), מדינה עם קאוקוסים, ומסצ'וסטס (91 נציגים) השכנה לורמונט; במסצ'וסטס רוב הסקרים מראים פחות או יותר על תיקו;ואם נניח שסנדרס יצליח לשחזר במינסוטה וקולורדו את ההישג המדהים שלו מניו-המפשייר הוא ירויח תוספת של 29 נציגים על פני קלינטון, בעוד ששש המדינות הדרומיות יעניקו לקלינטון עודף של לפחות כ100 נציגים. לכן סביר שמסופר טיוזדיי קלינטון יוצאת עם פער של 100-200 נציגים, ויוותרו רק עוד 2876 נציגים, כלומר כדי להשלים את הפער סנרסר יצטרך לנצח בממוצע ב5% בכל אחת משאר המדינות - כולל עוד כמה מדינות דרומיות שלא יצביעו בסופר-טיוזדיי כמו מיסיסיפי וצפון קרוליינה. בקיצור זה נשמע מאוד מופרך שהוא יצליח.

דרך אחרת להסתכל על זה: הנה טבלה שנייט סילבר הכין של מה להערכתו סנדרס צריך להשיג בכל מדינה כדי להגיע לשוויון.
עד אתמול היה נראה שסאנדרס מפגר אחרי הבנצ'מארק הזה אבל מתקדם, בנוודה הוא היה כבר במרחק 5%. בדרום קרוליינה הוא קרס ל20% פחות ממה שהוא צריך. 

למה הילרי מצליחה אצל השחורים?
1. הקלינטונים היו מאוד פופולארים בקהילה השחורה עוד מיומיו של ביל קלינטון כמועמד. סיפור חייו, ילדותו בבית עני בדרום יצרו קרבה תרבותית בינו לבין הקהילה השחורה (עד כדי המחוות הסימבוליות כמו נגינה בסקסופון). ההתקפות על קלינטון מימין נתפסו בקרב השחורים כדומות לקשיים שמערימים עליהם.
2. הקלינטונים שמרו לאורך כל השנים על קשרים מאוד חמים עם מנהיגים בקהילה השחורה, כמו למשל חבר הקונגרס ג'ים קלייבורן מדרום קרוליינה, חבר הקונגרס השחור הבכיר ביותר, מספר 3 בהנהגה הדמוקרטית, והפוליטיקאי החזק ביותר בדרום קרוליינה. תמיכתו בהילרי מאוד עזרה לה אתמול.
שתי הסיבות האלה אגב גרמו לביל ולהילרי קלינטון להיות מאוד מואכזבים מעריקת השחורים לטובת אובמה ב2008, וההתבטאויות של ביל קלינטון לפני ההפסד של הילרי בדרום קרוליינה באותה השנה היו מהסימנים הראשונים של התפרקות הקמפיין שלה.
3. כתבתי לפני שבוע על העדר המסר של הילרי אבל היא הצליחה להפוך לימונים ללימונדה, ולבנות את המסר שלה כמסר של מאבק מתמיד איטי ומתמשך, הבונה על ההישגים של אובמה ושואף להתקדם בכל החזיתות. למסר הזה שלושה חלקים, שפופולאריים בקרב השחורים: ראשית, הרחבה של המסר מעבר לעניין הכלכלי; ספציפית עבור שחורים, יש בעיות נוספות של אפליה, אחזקת נשק, ההתנגשויות בין משטרה למפגינים שחורים (כמו מאורעות פרגוסון) וכד' שמאוד חשובים להם ושמהם סאנדרס קצת מתעלם. בהקשר הזה הביקורת על סאנדרס והתנגדותו לכמה הגבלות על החזקת נשק בשנות ה90, והביקור של הילרי בפלינט, מישיגן, עיירה שחורה שבה התגלתה שערוריה של הרעלת מים ע"י הממשל המדינתי, היו מאוד אפקטיביים. שנית, החיבוק של הילרי את אובמה, שמאוד פופולארי בקרב השחורים, עזר לה. ושלישית, המסר של מאבק מתמשך אבל ריאלי, מדבר אל בוחרים שחורים, בעיקר בוחרות (בקרב השחרוים ביחס בין בוחרות לבוחרים הוא 2:1) מבוגרות ומפוכחות, שכמה מהן רואות בתמיכה בהצהרות המהפכה הפומפוזיות של סאנדרס פריוילגיה של סטודנטים לבנים.
4. בניגוד לצד הרפובליקאי, בצד הדמוקרטי לממסד יש השפעה. כאמור, קלייבורן תמך בקלינטון אחרי שב2008 תמך באובמה, בדומה, בנוודה הארי ריד, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנט והפוליטיקאי הדמוקרטי החזק במדינה, תמך בקלינטון אחרי שב2008 תמך בשקט באובמה. זה עזר לה שם.

ולבסוף, רוב הציטוטים מנאום הניצחון של קלינטון התיחסו לעקיצה כנגד טראמפ "despite what you here, we don`t need to make America great again. America never stopped being great". חלקם גם ציטטו את העקיצה "We don't need more walls, we need to break down barriers". אבל ההתקפה העמוקה ביותר על טראמפ וסאנדרס, שניהם מועמדים שהתמיכה בהם מונעת בעיקר מזעם וכעס, באה בסוף הנאום. אני אצטט את הסוף, בכאב גדול שאין אף מנהיג שיכול לתת השראה דומה אצלנו:
I know it sometimes seems a litlle add for someone running for president these days and these times to say we need more love and kindness in America. But I'm telling you, from the bottom of my heart, we do. We do. We have so much to look forward to, there's no doubt in my mind that America's best years can be ahead of us.We have got to believe that. We've got to work on that, we have to stand with each other, we have to hold each other up, lift each other up, move together to the future that we will make. Thank you, god bless you, and gold bless America.
והנה הנאום כולו:

על הקרקס הרפובליקאי נדבר לקראת יום שלישי

2 comments:

  1. כל הדברים שהיא אומרת נשמעים ריקים מתוכן, פרופגנדה עם משחקי מילים קלושות. מדהים שזה עוד עובד על האמריקאים. זו צביעות. אצל השחורים הם מצביעים עבור מי שהמנהיגים שלהם אומרים להם להצביע. ב 2008 היא מנתה את חולשותיו של אובמה ופתאום הוא האליל שלה. בסקרים של הפינגטון פוסט סאנדרס הגיע לפני ימים ספורים ל 5.7% פער מקלינטון וכעת המספר קפץ ל 9.2%. מאז שהוא מתחרה נגדה הפער רק קטן בהתמדה.

    השבמחק
  2. מבחינתי הפער יכול להמשיך ולהצטמצם כל עוד היא ממשיכה לנצח באלקטורים. לדעתי שיטת הבחירות של האמריקאים חשפה את הפתטיות של הדור הצעיר שבא לנאומים באוניברסיטאות כי זה מגניב וכולם הולכים אבל לא טורח להגיע להצביע

    השבמחק