בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום חמישי, 5 במאי 2016

הערות ליום השואה

1. הרבה מהפיד השמאלני שלי משתף את הנאום של יאיר גולן, אבל אני לא מעוניין לעשות את זה. לא כי הנאום לא משמעותי ואמיץ, ויש בו הרבה צדק, אלא כי אני מאוד לא מאמין בטענות "לקחי השואה", או בהשוואה היסטורית כטיעון מוסרי.
השואה היא אירוע היסטורי דרמטי (כמובן), שיאו של תהליך היסטורי מאוד מפותל ומורכב. לא בכדי יש גישה היסטורית שקושרת את "דרכה המיוחדת של גרמניה בהסטוריה" החל במרטין לותר וכלה בהיטלר. אי אפשר ללמוד לקח מאירוע היסטורי מכיוון שהמשמעות של לימוד לקח היא ניסיון לנתח את האירוע ולראות מה ממנו רלוונטי להיום, וניתוח שכזה לעולם יהיה חסר, כי אף סיטואציה היסטורית לא דומה לחברתה.
וכך, לכאורה אנחנו אומרים שצריך ללמוד לקחים אוניברסליים מהשואה, אבל לא עושים דבר מול רצח העם המתרחש מעבר לגבול בסוריה (ואף לועגים לאירופים שמוכנים לקלוט פליטים משם); אנחנו אומרים שצריך ללמוד לקחים פרטיקולריים מהשואה, אבל מתכנסים למדינה אולי הכי מסוכנת ליהודים בעולם בימנו. תגידו מיד, ותצדקו, שזה לא אותו הדבר: לא ברור שיש לנו דרך להתערב בצורה אפקטיבית בסוריה, הרצח שם לא שיטתי כמו הנאצים, וכו'; ומאידך בישראל המצב מסוכן אבל יש לנו צבא להגן על עצמנו, ובכל מקרה כאן אנחנו רוב ולא מיעוט, וכו' - נכון, אבל זו בדיוק טענתי: במקום לקח, אנחנו מתחילים לדון על השוואה היסטורית ומוצאים הבדלים בין אז לעכשיו, כי תמיד יש הבדלים כאלה.
דיון ערכי צריך לעשות על ערכים. גזענות וקסנופוביה היא פסולות מוסרית לא רק כי הן מובילות לשואה. הדרום האמריקאי השקיע מאות שנים בבנית חברה גזענית ודכאנית, ומעולם לא הדרדר לא לדיקטטורה ולא להשמדת עם. זה עדיין היה פסול מוסרית, גם אם זה לא היה השואה. הגזענות, ההתלהמות, האלימות והקסנופוביה שמתרחבים בישראל הם בעיה ערכית, בלי קשר להשוואה לגרמניה של שנות ה30.הטיעון הזה הוא לא רק ביחס לגולן ולטיעונים משמאל; ההשואה הקבועה של נתניהו לשואה מגוחכת באותה מידה.
2. זה מתקשר לדיון הדי מטופש על לקחים אוניברסליים מול פרטיקולריים שהתחילה הוגת הדעות עירית לינור (אני מתיחס לאו דווקא ללינור ספציפית אלא כמייצגת של קו מחשבה די רווח בציבור, רובו בימין). זה דיון די מטופש בעיני במבט ראשון כי כאמור, אין ממש משמעות ל"לקחי השואה" בעיני. אבל הוא משמעותי מכיוון שהוא חושף את הטענה המוסרית והערכית של הטוענים. לינור טוענת שהשואה היא אירוע פרטיקולרי בלבד וניתן ללמוד ממנו עבור היהודים בלבד. אבל ניתן ללמוד כל מיני לקחים: למשל, לקח פרטיקולרי הגיוני הוא שיהודים תמיד צריכים להיות מוכנים להגר כאשר הם חשים בסכנה, וכך אם ראש ממשלתם מזהיר שוב ושוב מפני שואה אטומית, הצעד הראוי הוא לחפש מיד דרכון זר. אבל זה לא הלקח הפרטיקולרי שלינור מתכוונת אליו - הלקח שהיא מתכוונת אליו הוא שמכיוון שהיהודים עברו את השואה, יש למדינתם, ישראל, פטור משיקולים מוסריים שלעמים אחרים יש, יש לה נורמות מוסריות משלה. זה אולי טיעון לגיטימי מצד ניצולי שואה עצמם (למשל קישון, שהיתה לו את ההגינות לומר את זה לפחות בצורה יותר מפורשת), אבל זה הדיבור של פוסט-טראומטיים; כמדינה, וכחברה שרובה כבר בני דור שני, שלישי וכבר רביעי לשואה, אנחנו לא יכולים לדבר מתוך הטראומה, וצריך לעמוד ביושר מאחורי הטיעון: הטיעון שמכיוון שהיינו קרבן, אנחנו פטורים משיקולים מוסריים. מעבר לכך שזה אבדן עשתונות ערכי (כפשוטו), האירוניה היא שזה בדיוק הטיעון הפוסט-קולוניאלי שלינור והימין מתרעמים עליו כאשר הוא מופעל כלפי קרבנות אחרים בהסטוריה - הרי לינור ואחרים טוענים, ובצדק, שהעובדה שקבוצה היתה קרבן לא מעניקה לה פטור מביקורת מוסרית.
3. ולבסוף, פטור מבלי פוליטיקה אמריקאית אי אפשר - דונאלד טראמפ התבטא אתמול בעד המשך הבניה הישראלית בהתנחלויות. מה שמבטיח התכנסות של הימין הישראלי סביבו. כדאי לזכור במקביל שאותו דונלד טראמפ סירב להתנער מתמיכתו של דייויד דיוק, מנהיג הKKK, שבתורו, ממש היום, בתזמון מושלם, טען שהיהודים בארה"ב הם ה"בעיה האמיתית".

11 תגובות:

  1. פוסט מעניין כתמיד, ועם חלק מהרעיונות אני מסכים בהחלט.
    אבל אני לא מסכים שאי אפשר להפיק לקחים מאירועים היסטוריים כיוון שכל ניתוח לעולם יהיה חסר. זה נכון שכל ניתוח לעולם יהיה חסר, אבל זה לא הופך את הניתוח לחסר ערך לחלוטין.
    כשאובמה מהסס להתערב בסוריה כלקח מאפגניסטן, עיראק ולוב, למשל, זה לא תהליך למידה סביר?
    (סליחה שאני מנסה להפיק לקח מתהליך הפקת לקחים אחד לתהליכי הפקת לקחים אחרים...)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה!
      אני לא חושב שאי אפשר לנסות ללמוד מההסטוריה, לגבי ההתרחשויות במציאות - מה אפשר לצפות שיקרה בעקבות המעשים שלנו - במובן הזה זה מה שאובמה עשה (אם כי גם זה צריך להיות מאוד בזהירות - מחלקת המדינה האמריקאית עשה עבודת מטה אינטנסיבית שמראה מההסטוריה למה כיבוש עיראק יהיה הצלחה מסחררת). הטענה שלי היא נגד הנסיון להפיק לקחים מוסריים וערכיים מההיסטוריה. בדרך כלל מי שעושה את זה בא עם הערכים מהבית, ופשוט מנסה להשתמש בהסטוריה כדי להצדיק אותם. ואז מישמתנגד לערכים האלה יראה למה האירוע ההיסטורי לא רלוונטי לימנו. ואז אנחנו נכנסים לדיון עקר בהאם האירוע הרלוונטי יותר דומה או יותר שונה לימנו במקום הדיון האמיתי והוא הטיעון הערכי, ואיך מצדיקים או מפריכים אותו. ראה למשל מקרה יאיר גולן: הוא טעון - לדעתי בצדק - שהחברה הישראלית עוברת תהליכים של התרחבות של גזענות, אלימות, התלהמות וקסנופוביה. אבל מרגע שהוא השווה את זה לשואה הוא פותח פתח לחיים נבונים למיניהם לטעון - אבל זה ממש לא כמו השואה כי היהודים בשואה לא היו עוינים למדינתם, וכי גרמניה לא היתה מאויימת על ידם וכו' וכו' ואז איבדת לחלוטין את הדיון, כי כל הדיון הפוך להיות האם אנחנו כן גרועים בדיוק כמו הנאצים או לא; ואפרת לחיים נבונים של העולם להרגיש סבבה עם כל הגזענות האלימות והקסנופוביה שסביבם כי אנחנו לא גרועים כמו הנאצים.

      מחק
    2. אני לא בטוח שאני מבין מה זה אומר "לקחים מוסריים וערכיים". אם הכוונה לשיקול תועלתני של אילו ערכים ואיזה מוסר כדאי לנו לאמץ, אז אין הבדל יסודי בין זה לבין הפקת לקחים מהסוג של מה אפשר לצפות שיקרה בעקבות המעשים שלנו.

      אני מסכים שמבחינה טקטית השוואות היסטוריות יכולות להתגלות כגולים עצמיים, כי הן מזמינות את הצד השני לדיון להצביע על ההבדלים, כפי שהסברת. מצד שני, זה לא אומר שככלי רטורי אין בהן ערך בכלל. למען האמת לפעמים הן כמעט בלתי נמנעות - די קשה להסביר לאנשים למה כדאי להם להיפטר מערכיהם הגזעניים בלי לתת דוגמאות היסטוריות, למשל. (לא שעם דוגמאות היסטוריות זה קל...)

      מחק
    3. האבחנה שאני עושה היא בין לומר "X קרה בעבר, ולכן ניתן ללמוד שבתנאי Y יקרה Z", לבין "X קרה בעבר ולכן צריך לעשות A". היומרה ללמוד מההסטוריה ערכים קופצת את הקפיצה מ"בתנאי Y יקרה Z" ל"צריך לעשות A עכשיו". אלא שהדרישה לעשות A ממש לא נובעת ישירות מ"בתנאי Y יקרה Z".
      לדוגמא: יש מספר מקרים שבהם ארה"ב התערבה התערבות צבאית, שלמרות שהשיגה את ההשיג הצבאי, הניהול המדיני הכושל לאחר מכן גרם בדיעבד למצב גרוע יותר. ניתן ללמוד מכך שעל ארה"ב לא להתערב יותר - זה מה שאובמה למד מסוריה ומלוב, ואפשר ללמוד מכך שעל ארה"ב להתערב בצורה חכמה יותר - זה מה שלמד FDR כאשר התערב במלחמת העולם השניה למרות שההתערבות במלחה"ע הראשונה בדיעבד הוכחה ככושלת (וממנה רצו הבדלנים ללמוד בדיוק את הלקח של אובמה בסוריה היום). לגבי השאלה "צריך לעשות A" כל אחד בא עם התפיסות המקוריות שלו, ובמקום שבו אנחנו חושבים שהמקרה ההסטורי מוכיח את העמדה שלנו, מי שמתנגד לה יראה למה התנאים לא זהים.
      סםציפית לגבי גזענות, כאמור, אפשר להשוות להסטוריה ככלי רטורי, בעיקר כדי ליצור שוק, אבל זה לא ממש מחזיק כטיעון. צריך להלחם בגזענות ע"י הדגמת העוול המוסרי שבה.

      מחק
    4. לא ברור איך אפשר להדגים את העוול המוסרי שבגזענות למי שמחזיק במוסר גזעני מלכתחילה. זה הרי מעגלי: מה שאתה מגדיר כעוול הוא לא מגדיר כך. טוב, אולי אני כותב את זה תחת הרושם המצטבר מדיונים רבים שקיימתי לאורך חיי עם אנשים שכלתניים בעלי חיבה למודלים מופשטים, אבל עדיין זה יש לזה תוקף אוניברסלי כלשהו, אני חושב. מה שכן ניתן לשכנע בו כל אדם רציונלי, לפחות באופן פוטנציאלי, הוא שהאקסיומות שלו מוליכות לתוצאות לא רצויות עבורו (או, באופן שקול, שיש סתירה פנימית במערכת הערכים שלו). זה מתקשר לכך שבמובן מסוים כולנו מחזיקים במוסר תועלתני, גם אם לא ברמת המוסר עצמו, אז לפחות ברמת המטא-מוסר. כלומר, כששואלים, כצופים מבחוץ, מדוע פלוני מחזיק בעמדות מוסריות כאלה ולא באחרות, התשובה היא אף פעם לא שהן מוסריות יותר (הטיעון הזה הרי חסר משמעות מהפרספקטיבה הזאת), אלא שהוא ינק אותן מסביבתו, שהן משרתות צרכים חייתיים שלו וכן הלאה. מהמישור הזה יכול לצמוח שינוי בעמדות המוסריות. ועם זאת, אם תטען שכל זה תיאורטי ובפועל כשאדם משנה את עמדותיו המוסריות זה לרוב נובע מכך שמשהו בעולם החיצוני התחבר לאינטואיציות מוסריות שהיו טבועות בו מלכתחילה, איאלץ להסכים, כמובן.

      מחק
    5. אה, וגם: הדרישה לעשות משהו ספציפי כן יכולה לנבוע מקשר סיבתי בין אירועים (תחת הנחות ערכיות מתאימות, כמובן). אם בתנאי Y יקרה Z (קשר סיבתי) ו-Z לא רצוי לנו (הנחה ערכית), ואם שלילת A מוליכה ל-Y ולהפך (קשר סיבתי), אז אפשר לגזור את המסקנה שצריך לעשות A.

      מחק
    6. מעניין. אני מסכים עם חלק ולא מסכים עם חלק.
      זה נכון שבסוף מוסר חוזר לאקסיומות. אם מישהו לא חולק בשום צורה את הנחות הבסיס והיאנטואיציות המוסריות שלי, לא אוכל לשכנע אותו. עם היטלר אי אפשר להתוכח
      אבל אני לא מסכים שהמוסר הוא בסוף רק תועלתני. בסוף, יש לנו אינטואיציות מוסריות. הם לא מנוסחות במונחים אתיים; הן אניטואציות אסטתיות כמעט, רגשיות, ואח"כ אנחנו מפרמלים אותם למסגרת אתית. אנחנו מופעלים מסבל ורוצים למנוע אותו; אנחנו נגעלים מגלוי עריות; אנחנו בזים למי שמתנכר לילדיו וכו'.
      הטיעונים המשתמשים בהסטוריה משתמשים בזה. ההשואה של תהליכים שקורים בישראל לנאצים באה לא כי באמת צריך את ההסטוריה של גרמניה כדי ללמוד למה תהליכים כאלה יכולים להביא - זה אגב לימוד לא נכון, הדרום האמריקאי למשל מלמד אותנו שחברה יכולה להיות גזענית, אלימה ודכאנית מבלי להתגלגל לדיקטטורה או להשמדת המונים.ץ ההשואה לנאצים היא כי הנאצים נתפסים, באינטואיציה, כרוע, גם על ידי מי שכן תומך בעמדות גזעניות או גזעניות במובלע, כלומר החיים נבונים של העולם. וזה לא רק כי הנאצים גרמו לנו רע (כלומר, חשיבה תועלתנית) - ניקח דוגמה אחרת: אפרטהייד. רוב מכריע של הישראלים, גם כאלה שתומכים בהפרדה בין יולדות בבתי חולים ובין יהודים לערבים באוטובוסים בשומרון, נזעקים כשמכנים זאת אפרטהייד. כי אפרטהייד, אינטואיטיבית, נתפס להם כרע. לבסוף, כך גם עם גזענות עצמה. יש קבוצה בציבוריות הישראלית שבוחרת לקרוא לעצמה גזענית, במוצהר. אבל היא מאוד קטנה (ודתית לרוב). רוב מכריע של הציבור לא יסכים להגדיר עצמו גזעני.
      הויכוח הערכי צריך להיות ע"י חשיפת הקשר בין עמדות שאנחנו חושבים שהן לא מוסריות לבין מקומות שבאינטואיציה של רוב הציבור הם רעים. לא נכון להכנס לדיון הסטורי בשביל זה אלא לדיון מהותי בתוכן הדברים

      מחק
    7. אוקי, אני חושב שאנחנו פחות או יותר מסכימים, ואולי רק מנסחים את הדברים קצת אחרת.

      כשדיברתי על השאלה המטא-מוסרית מדוע פלוני מחזיק בתפיסות מוסריות מסוימות, וטענתי שמהפרספקטיבה הזאת הסברים רלבנטיים הם למשל שהוא ינק אותן מסביבתו, שהן משרתות צרכים חייתיים [המילה חייתיים מעוררת אסוציאציה שדווקא לא התכוונתי לעורר, אז תמחק אותה] שלו וכן הלאה - התכוונתי לשאול מנין באות אותן אינטואיציות מוסריות שאתה מדבר עליהן.

      אגב, צריך לזכור שאמנם המודל המקובל של מוסר הוא מבנה היררכי של ערכים שבבסיסו אסקיומות, ואמנם יש אנשים שהמודל הזה די תקף לגביהם, אבל בפועל רוב האנשים לא מחזיקים בתורת מוסר סדורה, אלא בבליל של רעיונות, חלקם מעורפלים למדי, וזה מייצר גם קשיים וגם הזדמנויות כשמקיימים איתם דיון. בהקשר הזה אציין שאני חושב שהדבר שהכי מכשיל אותי באופן אישי בדיונים הוא שאני לא ממושמע ובמקום לשאול את עצמי מה עשוי להביא את בן שיחי לשנות את עמדותיו בפועל, אני מתעקש לקיים את הדיון האידיאלי מבחינתי. הדוגמה הכי טריוויאלית אולי היא שאני לא ממש מנסה לעשות מניפולציות רגשיות. וזה מצחיק, כי אני כן מרבה להשוות דברים לשואה ולנאציזם, אבל לא כדי לעורר רגשות, אלא סתם כי הדוגמה הזאת זמינה וההמוחלטות שבה מיד מזדקקת מכל דבר את תמציתו וחוסכת כמה שלבים בפינג-פונג הדיוני.

      ועוד משהו בעניין הזה: כשהייתי צעיר יותר היה לי חשוב, ואף מלהיב, לנסח את התפיסות המוסריות שלי כמשנה סדורה ומאורגנת. זה מן הסתם בא מאותו מקום שדחף אותי ללמוד מתמטיקה. בכל אופן, בעקבות חוויה חוזרת ונשנית של ויכוחים מתסכלים עם ימנים שמנסחים את התפיסות שלהם כמשנות סדורות גם כן, הגעתי למסקנה שלא רק שזה לא בהכרח דבר רצוי, אלא לפעמים דבר בלתי רצוי: הרגשתי שהשכלתנות שלהם מאפשרת להם לדחוס את כל האפלה שבנפשם לתוך אקסיומות סטריליות, וזה המכניזם שמאפשר להם לרחוק מכל מיני תפיסות מוסריות אינטואיטיביות, שאחרת לא היו נותנות להם מנוח. טוב, אני מניח שלא גיליתי פה את אמריקה - כל התדרדרות מוסרית קולקטיבית בהיקף כזה שמחייב מעורבות של מרכיב אינטלקטואלי ניתן לתאר במושגים כאלה.

      מחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. אורי,
    מקובל מאד שיש הבדל בין המוסר כמו שמגדיר בן אדם וכמו שהוא שופט בעזרתו את האנשים סביבו, הארועים בחדשות, הפולטיקאים, לבין ההתנהגות האישית שלו שבדרך כלל לא עומדת בכללי המוסר האלו. בחיי היום יום בדרך כלל אדם ידרוש כללים מחמירים יותר מאשר הוא דורש מעצמו. איך אתה מסביר את הסתירה הזו אם לא ערכים שנובעים מתועלתיות?

    השבמחק
    תשובות
    1. אם זה אמור להתכתב עם משהו שכתבתי אני, תצטרך להיות יותר מפורש, כי אני לא לגמרי מבין מה הקשר. התופעה שאתה מתאר מוכרת ויש לה הסברים די טריוויאליים (הטיית שיפוט ביחס לעצמי, חולשת כוח הרצון וכו' וכו'). כשאני מדבר על תועלתנות אני מתכוון לגזירת כללי מוסר וערכים בכפוף לאיזו פונקציית תועלת מדומיינת שמבקשים למקסם. זו לא חייבת להיות תועלת אישית.

      מחק