בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שני, 21 בנובמבר 2016

פרידה (לבינתיים)

זה כנראה פוסט פרידה לתקופה הקרובה; בעצם די עזבתי את הבלוג כבר לפני כמה שנים וחזרתי רק לכבוד הבחירות. כמות הדלק שנדרשת כדי לייצר חשמל להחזיק את הסרברים שמחזיקים את הררי המלים שנכתבו ועוד יכתבו על תוצאות הבחירות יכולים לקנות לאיראנים עוד צי שלם של אוניות נגד צוללות (ואז אולי באמת תהיה הצדקה לקנות עוד כמה צוללות לצה"ל) ולכן לא נראה לי שיש לי הרבה מה להוסיף. בכל זאת כמה נקודות קטנות ואחת גדולה יותר.
1. אני חושב שנעשה עוול גדול מאוד לנייט סילבר. בימים האחרונים לפני הבחירות הוא הבהיר שתי נקודות: האחת, שבמצב של מרוץ צמוד, מצבה של קלינטון בחבר האלקטורים מאוד בעייתי, בניגוד לאובמה ב2012, שמצבו בחבר האלקטורים היה טוב ממצבו בקרב הציבור הכללי, והשניה, שטעות של שלושה אחוזים, לכאן או לכאן, היא בגדר אופציה מאוד סבירה לאור ההסטוריה. לכן הוא נתן לטראמפ סכוי של כשליש להבחר. סכוי של שליש הוא סכוי בכלל לא קטן, ובמאורע יחיד, העובדה שקרה אירוע בסכוי של שליש ממש לא צריכה להפתיע. מי שעשו עוול היו מי שהניחו שאם קלינטון מובילה, בכל אחוז, זה סימן שהיא בודאות מנצחת.
2. זו נקודה מאוד קשה בהיסטוריה האמריקאית, אבל היו כבר נקודות קשות. היתה עבדות, היתה מלחמת אזרחים, היה כינונו של משטר ג'ים קרואו אחרי המלחמה, היה המקרתיזם. מאידך, יש לנו "הטיית השרידות": העובדה שאנחנו רואים את המוסדות, המדינות וכו' ששרדו מטה אותנו לחשוב שהם גם תמיד ישרדו, אבל גם האימפריה הרומית עברה תקופות קשות והתאוששה, ואז הפסיקה להתאושש. האמת היא שאין לדעת.
3. ליברלים אומרים "ההסטוריה תמיד הולכת לקדמה, גם אם עכשיו זו נקודת שפל, בסוף ננצח"; לאומנים אומרים "האינסטיקנטים של הלאום חזקים ובסוף הוא ינצח", שמרנים אומרים "האדם מחפש מסורת, בסוף המסורת תנצח" האמת היא שההסטוריה לא מובטחת לאף אחד. והעובדה שצד אחד "מנצח" - או גם מפסיד - לא הופכת עמדתו למוסרית. האירופאים השמידו במאות ה15-18 השמדת עם את האוכלוסיה הילידית באמריקות, במימדים דומים לשואה. מאו, רוצח ההמונים הגדול בהסטוריה כנראה, עדיין נערץ בסין ותמונתו עדיין מתנוססת מעל כיכר טיינאנמן. הליברליזם, העצמת המיעוטים, קידום שוויון הזכויות ומשטר זכויות האדם שהעמיקו בעשרות השנים האחרונות היו מוסריים מכיוון שאלה כיוונים מוסריים. אני חושב, ומקווה, שהם גם ימשיכו ויעמיקו, אבל גם אם תחול בהם נסיגה מוסריותם בעינה עומדת.
4. הנורמליזציה של ממשלת ישראל את כלל חלקי משטר טראמפ החדש, כולל סטיב באנון - שהאתר שלו מפרסם מאמרים של אנשים ששולחים איחולים לעיתונאים יהודיים שהמשרפות מחכות להם, שהעיד שהוא בעצמו לא מעוניין שילדיו ילמדו עם יהודים, וכו', מעיד כאלף עדים על השנוי בתפיסתה העצמית את ישראל כמדינת היהודים: אנטישמיות כבר איננה שנאת יהודים כיהודים, אלא ביקורת על השלטון הישראלי ביו"ש. גם יהודים, כיהודים, לא ראויים להגנה מצד ממשלת ישראל - החרדה העמוקה והביקורת הנוקבת של רובם המכריע של יהודי אמריקה על מנויו של באנון לא מנעו מנפתלי בנט ומרון דרמר ללכת לאירוע לכבודו, כי בסך הכל אלה יהודים שמאלנים, הם לא באמת רלוונטים. מצד שני, כפי שכתב חמי שלו, בעצם זו לא עמדה מאוד חדשה. בזמן המלחמה המלוכלכת של החונטה בארגנטינה, "נעלמו" אלפי יהודים, כ10% מכלל ה"נעלמים", אחוז גבוה בהרבה מהאחוז הכללי של יהודים בארגנטינה (כ1%). לא רק שממשלת ישראל התעלמה, היא אף מכרה נשק בהיקפים גדולים לחונטה. אחרי הכל, אלה היו יהודים מרקסיסטים ושמאלנים ברובם, אז למי אכפת. ביושר יש לומר שלעוול הזה היו שותפות הן ממשלת רבין הראשונה והן ממשלות בגין.


הנקודה שרציתי יותר להעמיק בה היא חזרה לנושא הפוליטקלי קורקט, שהימין הישראלי - כמו גם האמריקאי - חוגג את מותו עם הבחרו של דונלד טראמפ. הגיע הזמן להפסיק עם הטרלול הזה של "מרחבים בטוחים" באוניבסטיאות שבהם ללבן אסור להכנס; שאסור לומר כבר דברים, גם אם הם אמת, מחשש שיעליבו מיעוט כזה או אחר; מהפירוק הפוסט-מודרני, שמרדד כל דבר ליחסי כח.
אבל אז נתקלתי בעימותון האחרון בין נפתלי בנט ל"גב האומה". במונולוג חביב ב"גב האומה", ליאור שליין לעג לסרטון של בנט על צידוק ישיבתנו בארץ בהבטחת ה' לאברהם, והתעלמותו מקיומם של ערבים. בגדול, עובדתית הדברים שאמר שליין, גם אם הם בוטים ומעליבים, הם אמת: אברהם אבינו הוא דמות פיקטיבית, והיחידים שמאמינים ברלוונטיות הסיפור הזה למציאות ימנו הם כמה מליוני יהודים מתוך 7 מיליארד תושבי העולם. בנט התרעם על שליין כהאי לישנא:
ליאור שליין,
זכותך לא להאמין בתנ״ך ולא להאמין שהייתה דמות כזו, אברהם אבינו, כפי שהצהרת אמש (וזה עוד הדבר הפחות בוטה שאמרת כנגד סיפורי התנ״ך).
אבל הדרך בה אתה מתגרבז על מיליוני ישראלים שומרי מסורת היא דוחה.
זלזלת במזרחיים ובמשורר ארז ביטון, שהעיד כי נפגע ממך עד עמקי נשמתו.
אתה מזלזל בקביעות ביהודים מאמינים כמוני ובשומרי מסורת בפריים טיים,
ושום מכונת צחוקים מוקלטים לא תהפוך את ההתנשאות הפריווילגית הזו ל״סאטירה״.
שימו לב: הטענה היא אפילו לא לויכוח עובדתי, אלא לכך ששליין מזלזל באוכלוסיה גדולה בסטירה שלו. בנט אפילו משתמש במילה האסורה "פריוילגי". כך שבעולם של הימין הישראלי יש אוכלוסיות שאסור לזלזל בהן - דתיים, מזרחיים - ויש שמותר: פליטים אפריקאים ("סרטן", בלשון מירי רגב, התבטאות שלא הפריעה לאף אחד), או ערבים, אותו רסיס בישבן של בנט, וכו'. מה ההבדל? ההבדל הוא לדתיים ומזרחיים מצביעים. יש להם כח פוליטי. וכאן מרים מישל פוקו את ראשו: הכל כאן, שוב, חוזר ליחסי כח. אסור לזלזל במי שיש לו כח פוליטי, מותר לזלזל - או גרוע מכך, לשלול זכויות - במי שאין.
זו פרשנות סבירה גם להבחרו של טראמפ: הקואליציה של טראמפ איננה רק לבנים אבל היא ברובה לבנים, שמעוניינים להשיב לעצמם את הכח העודף שהיה להם בחברה על פני מיעוטים אחרים.אני לא יכול להתווכח עם הנכונות הפוליטית של העמדה הזו. באמת מבחינה פוליטית, לא כדאי לזלזל בציבור עם כח פוליטי שאתה זקוק לו, ואין בעיה לזלזל בציבור בלי כח כזה.אבל זו עמודה לא מוסרית בעליל, אירוני מצד מנהיגי ציבור שטוענים שיש להם עומק מוסרי. לטעון שזכויות מגיעות רק למי שיש לו כח, זו עמדה אנטי מוסרית בעליל.

13 תגובות:

  1. 1. לגבי נייט סילברס, כל כך הרבה נכתב אצלו שאפשר לבחור את הדברים שנוח לבחור כדי להציג אותו באור קצת יותר חיובי. בהשוואה לשתי מערכות הבחירות הקודמות בהן נייט קנה את עולמו כשקלע ל 48 מתוך 50 ו 50 מתוך 50 - בהשוואה לפעמים ההן הפעם הוא היה פחות מדוייק. להסב את תשומת לבך ליפתח דיין שטען שאם יש אי דיוק בסקרים במדינה מתנדנדת אחת האי דיוק כנראה זהה בכל 5-6 המדינות המתנדנדות ולכן לטראמפ יש סכוי טוב משחושבים
    2. עוד מוקדם לחשוב שמוסדות יפלו כתוצאה מטראמפ, כנראה חלק גדול מהחשש נבע מהתעמולה שהציגה אותו כשחור משחור, הוא הרי היה צריך כל חייב לעבוד עם המערכת כקבלן ויזם, נסיון יש לו.

    האם באמת טראמפ אלו הלבנים שרוצים להחזיר לעצמם את הכוח שאבד? או את השפיות. הם כבר לא מבינים מה קורה סביבם אבל הוא פחות נוח ממה שהיה בעבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. 1. ברור שהוא היה פחות מדוייק הפעם, אבל הבחירות הקודמות היו בידעבד הרבה יותר קלות לחזות, כי האלקטורט היה הרבה יותר מקובע לאורך כל הקמפיין. אני לא חושב שהוא כתב הרבה דברים סותרים (אם כי כותבים שונים כתבו דברים שונםי). בגדול נראה לי שהסיכום שכתבתי די מייצג נאמנה את מה שאמר בימים האחרונים לפני הבחירות. נכון שזו לא תחזית מדוייקתף, אבל מכאן ועד ההספדים והלעג, לדעתי המרחק גדול. סך הכל הוא נתן תחזית לא רעה (אם משווים לתחומים בהם קשה לחזות), ואם מישהו קרא אותו והבין מזה שהילרי בטוח מנצחת ולכן הופתע ביום רביעי האשמה בקורא לדעתי.
      2. מסכים שאין לדעת מה יהיה. זו בדיוק היתה הנקודה שלי. אני עם זאת בז לחלוטין לטענת הנסיון העסקי - נסיוני עם חברות גדולות - אמריקאיות או לא - הוא שרוב הפעמים הם מנוהלות בצורה בינונית עד איומה, והעובדה שמישהו ניהל אחת מהן לא מעידה כלל על יכולות. הקמפיין שלו נוהל בצורה איומה, עד שהגיעה קליאן קונווי וגם אז נוהל בצורה מאוד בעייתית; הזכיה היתה די למרות הקמפיין ולא בגללו (בתחילת ערב הבחירות גם בקמפיין טראמפ היו משוכנעים שהוא מפסיד). מאידך, הממשל הפדרלי הוא מערכת ענקית ומורכבת, ומאוד מאוד קשה לשנות דברים בו. אם הייתי צריך לנחש (והבלוג מעיד עד כמה הניחושים שלי לא שווים הרבה) הייתי מנחש שההתנהלות בבית הלבן תהיה של קן הקוקיה, כאשר טראמפ עושה לפי מי שדיבר איתו אחרון ולכן יש תחרות מתמדת על מי מדבר איתו ועל חנופה לו, אבל שבטווח של כמה שנים תהיה לכך השפעה אבל לא ברמה הסטורית. נניח, יתכן שטראמפ יתחיל מלחמת סחר שתביא לעליות מחירים ולאינפלציה, או למשבר כלכלי מסוג כזה או אחר; אבל לא לנפילת האימפריה הרומית. עם זאת, התנהלות כזו לאורך שנים יכולה להביא לשחיקה ולירידה משמעותית ביכולות של ארה"ב, כפי שיוכיח נתניהו אצלנו.
      3. מה שהתשנה בשנים האחרונות עבור מצביעי טראמפ הוא לא הדרדרות במצבם הכלכלי - הדה-תיעוש במערב התיכון כבר הסתיים לפני 15 שנה, והמשבר הכלכלי של בוש פגע אמנם בכולם אבל מאז 2009 מצבם הכלכלי דווקא השתפר; וגם לא שנוי אמיתי בהגירה, שכן דווקא בשנים האחרונות המהגירה ממקסיקו נבלמה ומאזן ההגירה בין ארה"ב למקסיקו מאוזן. מה שהשתנה הוא הנוכחות הפוליטית והתרבותית, ותביעת הזכויות מצד קבוצות שקודם לכן נדחקו לשולי החברה: הדרישה לא לקרוא לקבוצת פוטבול "רדסקינס", העובדה שבמענה טלפוני ממוחשב יש אופציה לקבל מענה באנגלית או בספרדית, וכו'. זה נראה כמו "אובדן השפיות", אבל השפיות הזו בעצם מייצגת דר חברתי שבו לבנים ממעמד הביניים הוא במרכז החברה, והם באמת איבדו כח פוליטי ותרבותי בשנים האחרונות לטובת קבוצות מיעוטים. הם רוצים להחזיר את השפיות במובן של להחזיר את תמונת התרבות והחברה המייצגת את עמדת הכח שהיתה להם. (אגב, יש לי הרבה אמפתיה; אני בטוח שעבור בוחרים לבנים במחוז מקוב, מישיגן, באמת נראה שהעולם פחות נח מבעבר. אבל הנוחות הזו בעצם ביטאה כח פוליטי)

      מחק
  2. אתה כותב: ליברלים אומרים "ההסטוריה תמיד הולכת לקדמה, גם אם עכשיו זו נקודת שפל, בסוף ננצח"; לאומנים אומרים "האינסטיקנטים של הלאום חזקים ובסוף הוא ינצח", שמרנים אומרים "האדם מחפש מסורת, בסוף המסורת תנצח" האמת היא שההסטוריה לא מובטחת לאף אחד. והעובדה שצד אחד "מנצח" - או גם מפסיד - לא הופכת עמדתו למוסרית.

    בתור ליברל, אני כבר תקופה אני באמת חושב ש"ההסטוריה תמיד הולכת לקדמה, גם אם עכשיו זו נקודת שפל, בסוף ננצח". יש לי איזו תחושה מעצבנת שזאת נקודת מבט די רדודה, אבל אני לא מצליח להבין למה - עובדתית, ההיסטוריה באמת הולכת לקידמה כבר כמה מאות שנים, וכרגע אני לא רואה מצב שהתהליך הזה יעצר. אתה יכול אולי לעזור לי להבין מה הבעיה בדרך ההסתכלות הזו?

    אגב, מבאס שאתה לא מתכוון לכתוב יותר. אני וקורא ה-RSS שלי נהיה פה אם תשנה את דעתך... :-)

    השבמחק
  3. במאות השנים האחרונות ההסטוריה התקדמה לכיוונים שנראים לנו מוסריים יותר - המהפכה המדעית, הנאורות, הליברליזם - אבל במקביל גם לכיוונים נוראיים - הקולוניאליזם, מלחמות העולם, השואה... ההסטוריה מאוד מורכבת ורבת פנים. אבל מעבר לכך אני חושב שנקודת המבט הזו בעייתית כי היא מעין אקסיומה, כמעט כמו עיקר אמונה דתי. למה בעצם שההסטוריה בהכרח תלך קדימה? גם רומאי ב190 לסה"נ היה בטוח שההסטוריה הולכת כל הזמן קידמה, ואז נפל עליו משבר המאה השלישית. אין שום הכרח או לוגיקה שההסטוריה תלך בהכרח לכיוון חיובי, אין נימקו עמוק לכך לדעתי. זה מה שמפריע לי במשפט הזה.

    תודה על המחמאות, ותודה על הקריאה...

    השבמחק
  4. אני מתחיל להבין, נראה שזה מתחבר ל"הטיית השרידות" שהתייחסת אליה יותר מוקדם בפוסט...
    אם זה לא מוגזם, אפשר אולי לבקש ממך המלצה לספר שיתן לי פרספקטיבה בנושא הזה?
    בינתיים הכי קרוב שהגעתי זה The Righteous Mind, שנמצא כרגע בראש ה-todo list.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא יודע על ספר בשלוף, אבל אחשוב.... תודה!

      מחק
    2. על הרעיון של הטית השרידות (survival bias) קראתי אאל"ט בVOX

      מחק
  5. היכן המאמר של חמי שלו על מה שהתרחש בארגנטינה?

    השבמחק
    תשובות
    1. http://www.haaretz.co.il/news/world/america/us-election-2016/.premium-1.3126261

      נראה לי שזה מאחורי הפיוול, אז הקטע הרלוונטי הוא זה:

      אין פלא שיהודים רבים חשו השבוע מעט יתומים, ללא מטריה מגוננת; לא בממשל העתידי שלהם, לא בקונגרס החדש שיתכנס בקרוב, לא בממסד היהודי המאובן וגם לא אצל ממשלת ישראל, שנציגיה יחגגו ביום ראשון בערב עם בנון. קרן האור הדקיקה והבודדה באפלה הזאת היא דווקא הדיפלומט המתנחל דני דיין, המשמש עתה כקונסול כללי בניו יורק. בניגוד לדנון ולדרמר, שהחרים בעת כהונתו את ג׳יי סטריט אך הסכים לאחרונה לקבל פרס מאחד האיסלמופובים הקיצוניים בארה"ב, דיין מסתייג מארגוני ימין קיצוני השנואים על היהודים, ומקפיד לקיים קשר גם עם קבוצות המבקרות את הממשלה, ובהם הרפורמים, ג׳יי סטריט ובאופן פחות פורמלי גם הקרן החדשה. זה עניין של אופי והשקפת עולם, הוא אומר, אבל אולי גם הד למציאות הקשה שחוותה ארץ מולדתו, ארגנטינה, כמה שנים אחרי שעזב אותה בשנת 1971 ועלה לישראל.

      בסוף שנות ה–70 קיימה ישראל קשרים ענפים עם שלטון הגנרלים בבואנוס איירס, למרות הסנטימנטים הפרו־נאציים והאנטישמיים שפשו בו. אחרי שארצות הברית ואירופה הטילו אמברגו, ישראל מכרה לחונטה הצבאית נשק במיליוני דולרים ששימש, בין היתר, להשלטת משטר דיכוי רצחני במדינה. אף שהשגרירות הישראלית בבואנוס איירס הקדישה מאמצים לאיתור יהודים שנעצרו על ידי השלטונות, הממשלה בירושלים העדיפה לא לעשות גלים גם כשהיה ברור שיהודים מהווים יעד במסע הדיכוי של המשטר: הם היוו רק אחוז מהאוכלוסייה אך כמעט עשרה אחוזים מבין 30 אלף הנעלמים שגורלם לא נודע.

      בישראל טענו אז שמחאה פומבית היתה מזיקה יותר מאשר מועילה, אבל אין ספק שעיקר מעייניה של הממשלה היו נתונים לשמירת היחסים הצבאיים והמדיניים המשופרים עם המשטר. רבים מאלה ששרדו את התופת, יחד עם קרוביהם של הנעלמים, משוכנעים עד היום שגורלם נחרץ כי היו שמאלנים ומרקסיסטים, וכי לממשלת הימין בארץ לא היה בהם כל חפץ, לא בהצלתם בארגנטינה ולא בשכנועם לעלות לישראל. המצב בארה"ב של טראמפ לא דומה בשום צורה, כמובן, אבל זה לא אומר שהזיכרון איננו מטריד.

      מחק
    2. כמה מהטיעון הזה הוא עובדתי? נאמרים כאן דברים קשים על בגין ביחסו ליהודי ארגנטינה

      מחק
    3. הנה למשל: http://www.haaretz.co.il/misc/1.893047. אם אתה רוצה מחקר אקדמי, פרופ' ריין התיחס לזה לא מעט בספרו "ארגנטינה, ישראל והיהודים"

      מחק
  6. התגובה שלך להיבחרו של טראמפ מתנשאת. בחרת בנקודת התצפית של בוחרי קלינטון שעבורם בחירתו של טראמפ היא קץ הקידמה. וטעות היא.

    השבמחק
    תשובות
    1. טראמפ נכנס לזירה הפוליטית ע"י קידום הבירת'ריזם (הקונספירציה שברק אובמה לא נולד בארה"ב) ע"מ ליצור דלגיטימציה המבוססת על צבע עורו.
      הוא פתח את הקמפיין שלו בהשמצות פרועות ולא מבוססות כלפי מהגרים ממקסיקו ובקידום מדיניות הגירה גזענית. התמות האלה המשיכו לאורך כל הקמפיין.
      בקמפיין שלו הוא כמות בלתי נתפסת של שקרים, ללא התיחסות כלל למה נכון עובדתית או לא; גם ללא קשר לקמפיין, הוא מקדם קנספירציות שקריות ואנטי-מדעיות, בין אם שהן נוחות פוליטית לימין האמריקאי (למשל שהתחממולת הגלובלית היא המצאה של הסינים) או סתם כי מישהו אמר לו (למשל שחיסונים גורמים אוטיזם).
      טראמפ התרברב בכך שככוכב הוא יכול לתקוף מינית נשים בלי בעיה, ולמעלה מ10 נשים התלוננו שאכן תקף אותן לאורך השנים.
      מנהל הקמפיין שלו ניהל את אתר ברייטברט, שמקדם בגאווה את ה"אלט רייט", תנועה שבעיקרה מעוניינת להחזיר את הגזענות, המיזוגניה והאנטישמיות בחזרה למיינסטרים האמריקאי.
      בעצרות שלו לא פעם קידם טראמפ אלימות פוליטית

      אני לא יודע מה היא "קדמה", ההסטוריה לא הולכת בהכרח למקום אחד; אבל גזענות, אלימות מינית מיזוגניה, קידום שקרים, קידום אלימות - אלה כולם ערכים מנוגדראים לעולם הערכים הליברלי שהתבסס במערב במאתיים השנים האחרונות, וחשוב מכך, אלה ערכים לא מוסריים בעליל.
      זו הטענה שלי. היא לא קשורה להתנשאות. אם כבר, קמפיין טראמפ - כמו גם הפרוייקט הפוליטי של הליכוד והימין הישראלי ככלל בשנים האחרונות - מבוסס על התנשאות ורמיסה של הקבוצות החלשות בחברה (שחורים, מהגרים במקרה של טראמפ; ערבים, פליטים אפריקאים בישראל) כדי לתפוס כח פוליטי וחברתי עבור קבוצות הביניים (לבנים בני מעמד הביניים והנמוך בארה"ב, יהודים מזרחיים או דתיים בישראל).

      מחק