בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום רביעי, 18 באוקטובר 2017

קמפיין me too

קמפיין me too הצליח להבהיר בצורה מאוד חזקה שבאמת כמעט כל אישה חוותה הטרדה או הטרדות מיניות, פעמים רבות תקיפה או תקיפות מיניות, ופעמים הרבה יותר רבות משהיינו חושבים נסיונות אונס. זה גלוי די מטלטל - גם אם אני יודע באופן רציונלי שהטרדות ותקיפות מיניות ונסיונות אונס כל כך רווחים, זה לא דומה לגלוי הספציפי: גם היא, וגם היא, וגם היא.
הקמפיין גם עורר הרבה תגובות וכמה מהן הביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. אני אנסה להתנסח בזהירות בפוסט כי אני גבר, ולכן עם סיכון הרבה הרבה יותר נמוך להיות הצד הנפגע.
האחת - למשל כמו בפוסט הזה - טוען שהקמפיין הראוי היה של גברים, שיתוודו על מעשיהם: שיתוודו שהם מטרידים ותוקפים ומנסים לאנוס. מכיוון שגברים הם אחראים ועליהם "לנקות את הלכלוך", ומכיוון שאם יראו שכל כך הרבה גברים באמת תוקפים מינית אז אולי זה יעשה את האימפקט הדרוש. היו גם כל מיני ביקורות על הכיוון הזה (בין השאר, שהקמפיין -נועד בראש ובראשונה לנשים שירגישו שהן לא לבד), אבל אני לא חושב שהוא נכון מסיבה אחרת מכיוון שקמפיין כזה בסך הכל מביא לזיכוך עצמי: "היי, תראו, תקפתי, אבל איזה פמיניסט אני שהודתי בזה בפייסבוק!". אני גם אישית מאמין שלא כל הגברים תוקפים כמו שכמעט כל הנשים מותקפות: גבר אחד יכול לתקוף הרבה נשים. אבל ייתכן שאני טועה, ובכל מקרה זה לא רלוונטי: זה לא אומר שהגברים לא אשמים, הם אשמים בגדול אבל מכיוון אחר.
התגובה השניה היתה בפוסט הזה של הרב עופרן ובתגובות אליו. בקצרה הרב עופרן חושש שהלכה למעשה, הקמפיין עלול להביא לתגובה של משיכת כתפיים - זה המצב ואין מה לעשות. הרב עופרן מציע להתיחס להטרדות ותקיפות מיניות כמו לתאונות דרכים ולהתמודד עימן מערכתית, בעיקר דרך חינוך; בתגובות לו מציעים כל מיני המלצות רדיקליות יותר - החל בשיעורי הגנה עצמית לכל הנשים וכלה בדיני ייחוד הלכתיים. וכל הדיון הזה מדגים בדיוק למה כל הגברים אשמים.
אחד הטקסטים הטובים ביותר שקראתי בחיי הוא הפוסט הזה על פמיניזם וסיכון. אני אעשה עוול בלסכם אותו בקצרה אבל בכל זאת לטובת העניין, הטענה היא שאחד הגורמים הבסיסיים שמאפיינים את הפטריארכיה - כמו גם פריוילגיות של קבוצות דומיננטיות אחרות, כמו יהודים, אשכנזים, סטרייטים וכו' - הוא שלקבוצה הדומיננטית - לגברים במקרה הזה - שמורה הזכות להיות בסיכון מזערי שיעשה להם עוול. אנחנו אולי מוכנים לתת זכויות לנשים, אבל בתנאי שזכויות אלו לא יגדילו את הסיכון שלגברים יגרם עוול. כמובן שלנשים כתוצאה מכך נגרם עוול כל הזמן.
והנה תראו מה קרה פה: מתברר לנגד עיננו שלנשים נגרמות עוולות כל הזמן, על הציר שבין מעיקות לקטסטרופליות. לא נשים ערטילאיות: כל הנשים מסביבנו: בנות הזוג שלנו, חברותינו, בנות המשפחה שלנו. ולא סיכון ערטיאלי: עוולות ממש, שגורמות לכך שלכל אישה יש סיכון לא מבוטל לפגיעה מינית שמלווה אותה כל הזמן. ועדיין, כל ההצעות לפתרון נעות בציר בין הצעות כלליות שלא משנות את משוואת הסיכון (חינוך) לבין הצעות שמטיילות עול נוסף וסיכון נוסף על נשים (קורס הגנה עצמית, הדרה מסיטואציות מסויימות בשל דיני יחוד). אפילו ההצעה הרדיקלית, להטיל על הגברים להתוודות בעצמם, משאירה את היוזמה בידי הגברים.  מכיוון שבחברה שלנו לא יעלה על הדעת להעלות את רף הסיכון לגברים כדי להוריד עוולות לנשים.
הנה הצעה: אם ניקח את ההקבלה לתאונות דרכים. מה אם היינו מתייחסים להטרדות אקראיות כמו לעברות תנועה חמורות? מקימים יחידה במשטרה, על טהרת הנשים, שכל תפקידה הוא להטיל קנסות גבוהים על הטרדות קטנות ברחוב. תפסו אותך מפסק רגליים באוטובוס? בום, 5,000 ש"ח. נתפסת שורק לאישה ברחוב? בום, 10,000 ש"ח. אישה התלוננה שהלכת לידה בצורה מטרידה? בום, 20,000 ש"ח. הרי ברור שפתאום כולנו הרבה יותר ניזהר, וארני מעריך שכמות ההטרדות הקטנות תרד משמעותית. נכון, יש גם סיכון שגברים חפים מפשע ידפקו. שיעשה להם עוול. זה לב העניין, מעבירים קצת מהסיכון אל הגברים.
או ביחס לתקיפות ומעשי אונס: תארו לעצמכם (וזו הדוגמה מהפוסט) שכל מה שהיה נדרש כדי להוכיח אונס הוא שאישה התלוננה עליו ושניתן להוכיח באופן סביר שהתקיימו יחסי מין. בלי חקירה במשטרה, בלי משפט. אני יכול להעריך שמספר מקרי האונס ירדו. מאידך, גם הסיכון לתלונות שוא. זה הרי בדיוק העניין.
אני יכול לחשוב על מקרה אחד שבו מהלך חקיקתי באמת שינה במידת מה את חלוקת הסיכון: החוק למניעת הטרדה מינית ב1998. זה סוג השנויים שיכולים לעשות באמת הבדל. אם יש משהו שגברים יכולים לעשות הוא לא להזדעזע או להתוודות, הוא לקרוא לשנוי חוקי משמעותי שיגן יותר על נשים גם במחיר של סיכון מוגבר לגברים.

---

בהערת אגב, זה מצב מאוד דומה ביחס לישראל ולפלסטינים. אני חושב שיש כמעט קונצנזוס מוחלט בקרב הציבור היהודי בארץ שהכיבוש ביו"ש גורם עוול. יש גם רוב שהיה מעוניין לצאת מהשטחים אם היה מובטח לו שאין בכך סיכון בטחוני. אבל גם יש כנראה רוב גדול נגד נסיגה כיום: הנחת היסוד היא שקודם כל הסיכון עבוד יהודים צריך להיות מזערי, ורק לאחר מכן אפשר לדבר על זכויות אדם לפלסטינים. 

2 comments:

  1. אתה נאיבי. נשים ינמלו ומנצלות את זה להאשמות חסרות בסיס. תלך תקרא את פסקי בתי המשפט לגרושין הן קורעות את הגברים הם לא צדיקות תמימות הן נבלות. אז שרקתי לבחורה אז מה? זה יותר גרוע ממישהי שמקללת אותי? העולם המערבי מזמן לא פטריארכלי הוא יצא מגבולות ההגיון

    השבמחק