tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post1009196307734628838..comments2023-10-12T01:32:33.299+03:00Comments on סדנא דארעא חד הוא: בין קודש לחולאור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comBlogger8125tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-39164623899612280892017-01-17T08:14:06.238+02:002017-01-17T08:14:06.238+02:00שאלה טובה וקשה.
קודם כל, בכלל ההגדרה של הציבור הדת...שאלה טובה וקשה.<br />קודם כל, בכלל ההגדרה של הציבור הדתי-לאומי וגבולותיו מאוד בעייתית: מחקר מרתק של המכון הישראלי לדמורטיה מ2014 מצא שמתוך הציבור שמגדיר עצמו דתי לאומי, רק כ50% מגדירים עצמם דתיים - בניגוד למסורתיים, חילונים או חרדים (https://www.idi.org.il/media/6197/the_national_religious_sector_book.pdf). גם ההגדרה של "מקיים אורח חיים דתי" היא בעייתית שכן אף אחד לא מקיים באמת את כל תרי"ג המצוות (אני מתקשה להאמין שגם החרדי המקפיד ביותר באמת מקפיד על איסור בורר בשבת), השאלה היא מה נחשב עברה חשובה מספיק כדי להוציא מישבהו מהמחנה, וכמובן זו הגדרה שלא מקובלת על כולם: עבור חרדים כל הכיפות הסרוגות לא מקיימות אורח חיים דתי, עבור החרד"לים הדתיים הליברלים כבר לא דתיים וכו'. וכמובן, הפרספקטיבה שלי לתוך הציבור הזה מאוד מאוד מוגבלת, שכן רוב ההיכרות שלי היא עם צידו היותר ליברלי.<br /><br />ואחרי כל זה, הייתי מנחש כך: לגבי הציבור הדתי-לאומי הקלאסי או הליברלי (לא חרדים ולא חרד"לים) אני חושב שחלק ניכר מהדתיים מאמינים בקיום אלוהים בצורה זו או אחרת, ושהאחוז שחושב שאלוהים ממש לא קיים קטן. אני חושב שהרוב מאמין במעמד הר סיני ובסיפורי התורה ככלל, החל ממצרים, אם כי האחוז שלא מאמין שהם קרו כלשונם כבר גדול יותר. ככלל, אחרי הצבא אני חושב ששאלות אמונה מעסיקות את הדתיים באותה התפלגות כמו חילונים, אולי אפילו פחות.<br />אור רפל-קרויזרhttps://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-524018583724046422017-01-16T20:49:16.699+02:002017-01-16T20:49:16.699+02:00יש לי שאלה: מניסיונך, כמה מהאנשים שמקיימים אורח חי...יש לי שאלה: מניסיונך, כמה מהאנשים שמקיימים אורח חיים דתי הם גם דתיים במובן האמוני (מאמינים בקיומו של אלוהים, במעמד הר סיני וכו')? זה לא בינארי, כמובן, אבל אם נדמיין לרגע שיש סקאלה של דתיות במובן האמוני, איך נראית התפלגות הדתיות במובן האמוני בקרב דתיים מבחינה סוציולוגית (נניח בהשוואה להתפלגות בקרב חילונים סוציולוגית)? באיזו מידה שאלות אמוניות בכלל מעסיקות את הדתי סוציולוגית מהיישוב?Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/13905809409574055643noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-35497219500020891332012-01-02T15:29:00.973+02:002012-01-02T15:29:00.973+02:00תודה רבה!תודה רבה!אור רפל-קרויזרhttps://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-14674072683649041122012-01-02T15:18:41.896+02:002012-01-02T15:18:41.896+02:00היי אור,
הגעתי לכאן מפוסט אחר שלך ואין לי באמת מה ...היי אור,<br />הגעתי לכאן מפוסט אחר שלך ואין לי באמת מה להוסיף, רק רציתי להגיד שהזדהיתי עם כל מילה כמעט.<br />התחבטתי בכל השלבים שאתה מתאר ובסופו של דבר התהליך שמציג הלברטל הוא שהכריע את הכף. במובן מסוים הרגשתי פעם קצת רע עם זה, כאילו העובדה שההזרה היא הדרגתית מעידה על כך שלא הייתה בחירה שקולה ומודעת. עזרת לי להבין עד כמה התהליך הזה בלתי נמנע, לפחות עבורי.<br />תודה, מאוד נהניתי.מיכלnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-44718472017467920512011-10-21T14:11:45.554+02:002011-10-21T14:11:45.554+02:00אז הרבה זמן חשבתי אם להגיב או לא.
אבל שוב ביקשת – ...אז הרבה זמן חשבתי אם להגיב או לא.<br />אבל שוב ביקשת – אז הנה....<br />במשך חיי למדתי מקרוב את הדתלשים והחרדלשים.<br />קשה להגדיר באופן כללי את עזיבת הדת כי כל מקרה הוא פרטני לגופו. כל דתי שחייו דינאמיים הוא נפגש עם היצר הרע שלו וזה לא איזשהו עב"מ כי הרצון הזה לעשות רע, שזה אומר, ההיפך ממה שאתה מצווה קים אצל כולם. כאן באה הנקודה העיקרית. לפעמים זה קשה. מלחמה זה דבר מתיש ויש רגעי משבר. אם אין לך מפקד כמו בעופרת יצוקה שאומר לך : אין שבויים!, יתכן מאוד שיהיו , ואז צריך הרבה כח פוליטי להשתחרר משם. כן, וצריך עסקת טיעון, וכאן יש שתי שיטות. או בכוח. נלחמים! מכניעים את היצר, קמים עליו ומשביעין אותו. או שאומרים לו לאט לאט , תשחרר מידע, קודם קלטת, מכתב ועוד. עד שהוא חזרה אצלנו. <br />כל טיעון סוציולוגי הוא רק תרוץ. וזה רק כהפגנה כלפי חוץ. <br />מי שעוזב את הדת בגלל שהוא אמר או אחר אמר, או: "לא מצא חן בעיני" היחס הכללי , הוא עוזב את הדת לאחרים. לא לעצמו. וכן ודאי, אם זה היה בגלל טיעון רציונאלי הוא לא היה עוזב כי הוא יודע בנקודת האמת שלו שדרך החיים הזאת לעצמו היא מוטעית.<br />וכל זה נובע באמת לדעתי מאותה נקודה שצינת, ששאלו דתיים למה הם שומרי דת והם הופתעו. כלומר לא כל רגע הם חיו עם מטרה ועם נקודה פנימית אמיתי ועם קשר לבורא.<br />אלא הם השליכו את חייהם על מהלכם הטבעי, כלשון החזו"א, ומדי פעם צץ להם דעת ההלכה. חייו של היהודי לפי התורה הם מתחילים כשכליים. אח"כ , התפקיד שלו וזה הקשה ביותר לחבר את השכל עם הרגש, שהרגש האמיתי יהיה אף הוא לפי השכל. ועל זה מתפללים כל יום בשמו"ע "חונן הדעת". <br />וגם אתה תסכים איתי שהורדת הכיפה היא מעשה סימלי בלבד. עזיבת הדת מתחילה באי קיום מצוות עשה שנובע מעצלות וחוסר כוח להילחם ואח"כ בהעזה קטנה של לעבור על לא תעשה.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-62652479268500041342011-05-09T11:20:45.748+03:002011-05-09T11:20:45.748+03:00קודם כל זה "צודקת". אבל לא יכולת לדעת, א...קודם כל זה "צודקת". אבל לא יכולת לדעת, אני מניחה, אלא אם כן היכרת את מקור הכינוי.<br /><br />חוסר רצון/יכולת לקלוט את השם לא בהכרח היה מתבטא בשגיאה עקבית, אבל כאן באמת נראה שמדובר בשגיאות הקלדה (ראיתי אותן גם בפוסטים אחרים. אני מאוד רגישה לעניין, אבל מצד שני, גם נופלת בזה בעצמי פעם אחר פעם - כפי שניתן לראות בקלות גם בתגובה הראשונה שלי, ה"מפורטלת").goldmoonnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-46272611223124109342011-04-10T18:32:47.324+03:002011-04-10T18:32:47.324+03:00בפינת הקטנוניות - צודק לחלוטין, תיקנתי. למרות שזה ...בפינת הקטנוניות - צודק לחלוטין, תיקנתי. למרות שזה לא כל-כך מחוסר רצון/יכולת לקלוט את השם, יותר שגיאות הדפסה (חוסר רצון/יכולת היה מתבטא בשגיאה עקבית; שגיאות רנדומליות יותר מבטאות שגיאות הקלדה). אבל קוראי ולחילופין שאנשים אותם אני מצטט ראויים להגהה יותר רצינית מצדי...<br />ולגופו של עניין - תודה רבה!אור רפל-קרויזרhttps://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-5891063666854943082011-04-10T15:34:42.526+03:002011-04-10T15:34:42.526+03:00תגובה ארוכה ומפורטלת שכתבתי נמחקה ללא יכולת שחזור....תגובה ארוכה ומפורטלת שכתבתי נמחקה ללא יכולת שחזור...<br /><br />בפינת הקטנוניות, רציתי להעיר איך הצלחת לשבש את שמו של בוגוסלבסקי בכל אחת ממהפעמים בהן הזכרת אותו, כל פעם שיבוש שונה, ולהפנות אותך לפוסט הזה: http://dubikan.com/archives/1062.<br /><br />לגופו של עניין, אהבתי מאוד את הניתוח בפוסט (הלברטל נהדר, ללא ספק) ובהחלט מצאתי את עצמי בו.<br />תוך כדי הקריאה חשבתי הרבה על ההודה/זרם יהודי החביבים עליי, מרדכי קפלן/הרקונסטרוקציוניזם, והצלחתי במידה מסוימת ליישם עליו את רוב האמור בפוסט: קפלן עצמו הכריז שמדעי החברה ומדעי הדתות הם שגרמו לו להבין כי היהדות איננה מחזיקה באיזה מונופול על אמת אונוטולוגית בנוגע לאלוהות; וכאלטרנטיבה, יצר הגות שסובבת סביב התפקיד המוסרי של העם היהודי, וקיום המצוות כמשהו תרבותי שמעצב ומשמר את הזהות היהודית (שבמרכזה המוסר). אבל אעפ"י שהתזה של קפלן מנמקת בהיגיון קיום מצוות, קפלן עצמו הלך והידרדר באדיקות הקיום שלהן. כנראה שאסתטיקה גברה על האתיקה בסופו של דבר.Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/05657358997693271411noreply@blogger.com