tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post2177430751189771313..comments2023-10-12T01:32:33.299+03:00Comments on סדנא דארעא חד הוא: איך הפסקתי לאהוב והתחלתי לפחד מהימין האמריקאי - חלק ב'אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comBlogger2125tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-13390265558178770172010-10-01T20:54:04.815+02:002010-10-01T20:54:04.815+02:00א. תודה על המחמאות!
ב. ברור שזו תיאוריה כוללנית ול...א. תודה על המחמאות!<br />ב. ברור שזו תיאוריה כוללנית ולכן גם די גסה, לא כולם נופלים בדיוק בתאוריה, הרעיון הוא יותר על הכוונות הכלליות אבל יש יוצאים מין הכלל.<br />ג. יש חשיבות לרטוריקה, למרות שאני מסכים שרק רטוריקה זה לא מספיק ולכן:<br />ד. בזמן נשיאותו של ביל קלינטון, ארה"ב התערבה בשתי פעולות מלחתיות (יגוסלביה, סומליה) ובשני תהליכי שלום (צפון אירלנד, מזה"ת) שבארבעתם לא היה אינטרס אמריקאי ברור שעומד מאחוריהם. הראשון בכל אחד מהזוגות בצליח אבל כשלון השני מכל אחד מהשניים נשא תוצאות של פגיעה במעמד הפוליטי של קלינטון.<br />ג'ורג' בוש הבן לעומת זאת הכריז בפירוש במסע הבחירות שלו שהוא מעוניין להתעסק פחות בענייני העולם (זה היה לאחר העיסוק האינטנסיבי של קלינטון במזה"ת) ואכן עד ה11.9 הוא לא כ"כ התעסק בענייני העולם. הרטוריקה שלו לגבי דמוקרטיזציה למעשה היתה תקפה כמעט רק לעיראק, ואת הסיבות ללמה הוא פלש לשם צריך כנראה להסביר יותר פסיכולוג מאשר איש יחב"ל. בכל מקרה, הרטוריקה נעצרה למשל בגבולות סעודיה. ג'ורג' בוש האב כידוע הפסיק את מלחמת עיראק הראשונה בעודו קורא לשיעים להתמרד ונוטש אותם לטבח בידי סדאם חוסיין. ואפשר לחזור עוד ועוד אחורה- רייגן ואיראן-קונטראס, ניקסון והפלת סלוודור איינדה... כאמור, זה לא שהדמוקראטים מושלמים והרפובליקאים שטניים, אבל בכל זאת יש לדעתי הבדל מסויים במוטיבציות.אור רפל-קרויזרhttps://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-2785914056248132612010-10-01T20:15:05.635+02:002010-10-01T20:15:05.635+02:00אור,
הפוסטים שלך נפלאים.דרוש אבל עוד הסבר למה לדע...אור, <br />הפוסטים שלך נפלאים.דרוש אבל עוד הסבר למה לדעתך הרפובליקנים מקדמים את טובת ארה"ב והדמוקרטים - את טובת העולם. ההסבר שלך נשען על הרטוריקה של הדמוקרטים וזה לא מספיק. א. כי זו גם הרטוריקה של הרפובליקנים. להזכיר למשל את הרטוריקה של בוש ערב מלחמת עירק (ועד היום בעצם) על הצורך בדמוקרטיזציה בעולם. קלינטון אגב, פעל הרבה יותר ממניעים פנים-אמריקאיים כשהוא סבל את מדיניות הדיכוי של סדאם חוסיין בתמורה על שמירת יציבות באיזור. ב. כי זו רק רטוריקה.Anonymousnoreply@blogger.com