tag:blogger.com,1999:blog-21134495296618736012024-02-07T15:45:29.729+02:00סדנא דארעא חד הוא...אבל כל מדינה עושה את זה קצת אחרת.אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.comBlogger371125tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-24574329699349688912020-04-11T21:14:00.001+03:002020-04-11T21:14:28.993+03:00אסטרטגיית יציאה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אז אחרי "לשטח את העקומה" כולם התחילו לדון ב"אסטרטגית היציאה", שזה נחמד אבל אין לזה שום סכוי. וכדי להסביר למה לא רציתי לפתוח שרשור ענק אז ניערתי את האבק מהבלוג, והנה זה בא:<br />
במהלך הקריירה שלי עבדתי עד לפני כשלוש שנים בבברייטסורס, חברה שמתכננת, בונה ומפעילה תחנות כח סולאריות בטכנולוגיה של מגדל שמש. העין של סאורון באשלים - זה אנחנו. בבסיס הטכנולוגיה יש שדה של עשרות אלפי מראות, שמכוונות את אור השמש לדוד בראש מגדל, שם נוצר קיטור שמפעיל טורבינה. בדור הנוכחי מחומם מלח מותך שמאפשר לאגור את האנרגיה לשעות הלילה.<br />
אחד החסרונות של הטכנולוגיה הזו היא שהיא מאוד מורכבת. היא מורכבת ממספר חלקים - מכניקה (בנית ההליוסטטים), אלקטרוניקה (שליטה על ההליוסטטים) הרבה מאוד תכנה (מערכת הבקרה, מצלמות תרמיות ועוד), הנדסת תהליך, תכנון הדוד, ועוד ועוד. להביא שדה סולרי כזה לפעילות כך שייצר את 100% מהחשמל שתוכנן שייצר זה פרוייקט מאוד מורכב, ובכך הוא מזכיר את אסטרטגיות היציאה למיניהן (ואגיע לכך בהמשך). היו לברייטסורס כמה וכמה מתחרות, אבל הלכה למעשה בעצם החברה היחידה שהצליחה לבנות ולהפעיל שדה כזה כמו שצריך היא ברייטסורס. ואני חושב שיש לכך שתי סיבות משמעותיות:<br />
הראשונה היא נסיון. בתכנון והפעלה של מערכות מורכבות כאלה אין תחליף לנסיון. מודל, טוב ככל שיהיה, לא תופס את כל המציאות ורק נסיון מפנה אותך לאיזורים שעלולים להיות בעייתיים (ספציפית, כל הההנהלה של ברייטסורס היו בוגרי לוז, חלוצת הטכנולוגיה הסולארית תרמית).<br />
והשניה היא מטה וניהול ביניים. לבעיה מורכבת יש הרבה חזיתות. מנהל צריך להיות מסוגל להפקיד כל אחת בידי מנהל ביניים חזק, ולאפשר לעצמו להתמקד כל פעם בנקודה הכי בוערת, בידיעה ששאר החזיתות גם מטופלות. צריך אמון ושיתוף פעולה בין המנהלים, כך שכל אחד יבצע את חלקו בצורה הטובה ביותר והתגובה תהיה מתואמת.<br />
<br />
ומה קורה בקורונה?<br />
יש 5 מדינות שהצליחו להתומדד בצורה סבירה עם הנגיף: סין, דר' קוריאה, טאיוון, סינגפור וניו זילנד. ניו זילנד הצליחה למנוע בכלל התפרצות אז היא לא רלוונטית לנו. סין התמודדה עם הקורונה כמו עם מהפכת התרבות: המשטר הכריז על "מלחמה עממית", נקט באמצעים מאוד אלימים בעצמו ועודד את האזרחים לנקוט את אלימות זה כנגד זה. את זה אנחנו לא רוצים. דרום קוריאה, טאיוון וסינגפור נקטו כולן בשיטה אחת: איתור מהיר של הנדבקים, בידודם (לרוב מחוץ לבית) ועצירת שרשראות ההדבקה. אגב, זה לא מפתיע שהן הצליחו בגלל שהיה להם נסיון מהסארס. עד כאן אני לא מחדש לכם כלום, בודאי קראתם ושמעתם על זה. לכן מחרפן אותי שכל הדיבורים על אסטרטגית היציאה מנסים להתחכם עם מודלים כאלה ואחרים ולהמציא את הגלגל ולא פשוט אומרים: בואו נעתיק את דרום קוריאה. (למשל, הבוס הנוכחי שלי פרופ' שעשוע. אבל גם הדו"ח של המל"לח מתיחס מאוד ברפרוף לנסיון בעולם, ובכלל לא מתיחס לשאלת הבידוד; הדו"ח היחידי שראיתי שמתיחס לזה הוא של צוות האפידמיולוגים המייעץ למשרד הבריאות)<br />
ולמה לא אומרים את זה? כי להעתיק את דרום קוריאה זו בעיה מאוד מורכבת: צריך להאיץ את הבדיקות, מה שדורש רכש, והשמשת מעבדות, ואולי פיתוח בדיקות חדשות; צריך לבנות מתחמים לבידוד מחוץ לבית, מה שדורש התקשרויות חוזיות עם מלונות, ולוגיסטיקה של אוכל וציוד למבודדים; צריך למזער כמה שיותר התנגדויות לצאת לבידוד מה שואמר שצריך תנאים סבירים במתחמי הבידוד וצריך להתמודד עם אבטחת הפרנסה של המובדדים וטיפול בילדיהם; צריך לאפשר מבנה משפטי לבודד גם את מי שלא מוכן לצאת מביתו; צריך את כל זה לתקשר בצורה טובה לכלל האוכלוסיות בארץ; צריך לבודד כראוי את הנכנסים מנתב"ג; וזה רק from the top of my head. אין כמעט משרד ממשלתי שלא צריך להשתתף במאמץ הזה.<br />
ואם חוזרים לקריטריון ההכרחי לביצוע משימות מורכבות כאלה - מטה חזק, עם אמון הדדי ושיתוף פעולה - הרי שאחת ממורשות נתניהו המרכזיות וההרסניות היא בדיוק הרס האפשרות הזו. לשכת ראש הממשלה היא בדיחה, שמובלת על ידי טופז לוק ויונתן אוריך; מנכ"לי משרד רוה"מ מתחלפים כל הזמן כי אי אפשר לעבוד עם נתניהו ואישתו, וכיום יש שם אלמוני חסר נסיון לחלוטין; השרים - כנ"ל, כי נתניהו דאג למזער כל מי שיכול חס וחלילה להצליח, ולכן נשארנו עם מירי רגב וגלעד ארדן; וגם השרים הקיימים עסוקים יותר בקרבות קרדיט ובחילופי האשמות (ואל תגידו לי שזה תמיד ככה בפוליטיקה. גם פרס האויב הגדול של רבין לא יצא נגדו במהלך מבצע דין וחשבון למשל).<br />
ולכן - ועוד לפני שהתחלנו לדבר על חוסר היכולת הקרדינלי של נתניהו להודות בטעות, הנרקיסיזם שלו או פרשת הסדר שלו ושל ריבלין - לדעתי אין שום סכוי לאסטרטגית יציאה מוסדרת. הסיפור הזה גדול על נתניהו בשבע רמות.</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-65648230218919718492019-07-15T09:12:00.002+03:002019-07-15T15:06:40.364+03:00אפרטהייד<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
היה לי שרשור מפלצת לכתוב על הערותיו של הרב רפי בנושא אפרטהייד וכבר החלטתי לוותר, jet lag and all, אבל אבא שלי עודד אותי בכל זאת לכתוב אז here goes.<br />
<div>
לא מעט בטוויטרספירה הסבו את תשומת הלב לכך שבעוד שהערותיו של הרברפי על טיפולי המרה ללהט"בים עוררו סערה, חזונו בדבר משטר האפרטהייד של ישראל ביו"ש עבר בשקט ולא עורר כמעט תגובות. האמת היא שזה לא מפתיע אותי כלל, וזאת ממספר סיבות:</div>
<div>
א. ביו"ש כבר כיום מתנהל אפרטהייד, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. אפרטהייד כזה מתקיים גם באופן חוקי ורשמי במזרח ירושלים (שטח בריבונות ישראלית שתושביו הפלסטנים הם, בשל לאומיותם, תושבי קבע חסרי זכויות פוליטיות ולא אזרחים). כך שנכון שחזונו של הרברפי מדבר על לגיטימציה חוקית וקיבוע למצב שהוא לכאורה זמני אבל כאשר הכיבוש של הגדה בן 52 (כמעט 3/4 מאורך חיי מדינת ישראל), וממשלת ישראל בעשור האחרון לפחות עושה כל שביכולתה להמשיך ולקבע אותו, טענת הזמניות קצת מצחיקה. אז הצעתו של הרברפי היא בסך הכל לקרוא לילד בשמו.</div>
<div>
ב. זו גם לא הפעם הראשונה. סמוטריץ' ומיקי זוהר העלו הצעות דומות במפורש, וזו גם המסקנה המתבקשת מ"תכנית ההפרדות" של בנט.</div>
<div>
ג. חלקים ניכרים מהחברה הישראלית שלמים עם ההצעה הזו וזה לא כי זו חברה לא מוסרית בצורה חריגה. ראשית, רובן המכריע של עוולות הכיבוש נסתר מהישראלים. הסכמי אוסלו עשו outsource לניהול חיי היום של חלק ניכר מהפלסטינים לרש"פ, וחילי מילואים לא משרתים בשטחים מזה עשורים. כתוצאה מכך רוב מכריע של הישראלים מעולם לא נפגש עם פלסטינים רגילים ובודאי שלא משתתף בדכויים (כפי שהשתתף בשנות ה80, מה שהביא למיאוס בכיבוש ולהסכמי אוסלו) ומי שכן נפגש הוא חיילים בסדיר, עם עומק השיפוט המוסרי של בני 18-21. עוצמת ההתנגדות לשוברים שתיקה מעידה על עומק הצורך הנפשי הישראלי להדחיק את מה שקורה ביו"ש.</div>
<div>
מעבר לכך, הכיבוש מעניק לחברה הישראלית יתרונות ממשיים (החל מבטחון יחסי וכלה ביתרונות כלכליים לא זניחים) ומעטות החברות בהסטוריה שויתרו על יתרונות כאלה משיקולים מוסריים גרידא (אני יכול לחושב רק אולי על ביטול העבדות באימפריה הבריטית ב1834 ויציאת הצפון האמריקאי למלחמת האזרחים ב1861, וזו גם פרשנות מוטלת בספק). גם ישראל ביצעה את שתי הנסיגות המשמעותיות שלה מהשטחים - אוסלו וההתנתקות - בעקבות גלי אלימות - האניתפאדה הראשונה והשניה.</div>
<div>
ובכל זאת, הבעיה כאן היא לא רק בתנאי היסוד אלא גם בויכוח שמנהל השמאל הישראלי. דנה וייס מסיימת את הדיון בנושא המשטר הרצוי ביהודה ושומרון בכל שהיא אומרת "זה נקרא אפרטהייד", והרברפי מתפתל קצת ומנסה לקרוא לזה בשם אחר אבל די ברור שהמבט שלו אומר "נכון, אז מה?". הבעיה היא שמבחינת דנה וייס ברגע שהיא אמרה "אפרטהייד" היא הוכיחה את מה שהיה להוכיח ומבחינת חלק לא קטן מהציבור הישראלי ממש לא. אריה פרידסון כתב בשרשור <a href="https://twitter.com/considerthefish/status/1150119708907200518">הזה</a> על הבעייתיות שבקלישאות פוליטיות שהופכות את הדיון לעקר וחסר משמעות. אני לא בטוח שאני מסכים איתו שזה היה רלוונטי בשרשור שאליו התייחס, אבל כאן זה לגמרי רלוונטי: עבור, לדעתי, חלק נכבד מהציבור הישראלי כשאומרים "אפרטהייד" זה סתם כאילו מקללים אותם. אין בכך שום דבר מלמד או מעורר מחשבה, שלא לומר משכנע. השמאל הישראלי חייב לחזור לדיון על מוסכמות היסוד ועל למה אפרטהייד בכלל רע.</div>
<div>
אני הייתי מצפה להמשך ראיון מסוג כזה:</div>
<div>
הרברפי: אבל זכות הצבעה בסוגיות הפוליטיות? זה לא</div>
<div>
וייס: למה בעצם? למה לך מגיעה זכות הצבעה לממשלה שמחליטה על חייך?</div>
<div>
הרברפי: כי זו מדינה יהודית</div>
<div>
וייס: כלומר אתה סבור שיהודים נעלים על ערבים ולכן מגיעות להם זכויות פוליטיות ולערבים לא?</div>
<div>
הרברפי: לא נעלים, אבל זו המדינה שלנו.</div>
<div>
וייס: אבל יש 1.5 מליון פלסטינים ללא זכויות פוליטיות שגרים תחת שלטוננו, אתה מציע לגרש אותם?</div>
<div>
וכו' וכו'</div>
<div>
<br /></div>
<div>
לחילופין:</div>
<div>
<div>
הרברפי: אבל זכות הצבעה בסוגיות הפוליטיות? זה לא</div>
<div>
וייס: למה בעצם? למה לך מגיעה זכות הצבעה לממשלה שמחליטה על חייך?</div>
</div>
<div>
הרברפי: רובם המכריע של הפלסטינים חיים בשטחי A, והם שולטים על עצמם</div>
<div>
וייס: אז אתה מציע להקים מדינה פלסטינית בשטחי הרשות</div>
<div>
הרברפי: מה פתאום</div>
<div>
וייס: אם שטחי A אינם מדינה חזרנו לנקודת ההתחלה, אנחנו שולטים בפלטסינים.</div>
<div>
וכו'.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
הבעיה העיקרית בעיני עם זעקות ה"אפרטהייד" הן שמבלי שדנים ב*למה* אפרטהייד כה לא מוסרי - מכיוון שהוא מערכת משטר שמניחה שגזע אחד עליון על האחר, ובעצם מפקפקת באנושיות של הגזע השחור, הנחות יסוד שתקפות גם ביחס למשטר הישראלי ביו"ש - זה סתם הופך לבטוי חסר משמעות שבסוף מאבד מהכח הרטורי שלו (כמו שקרה ל"פשיסט" למשל).</div>
<div>
<br /></div>
<div>
ואנקדוטה לתזכורת לסיום למה מראש מהרברפי לא היתה לי שום ציפיה.</div>
<div>
אנדקוטה: לפני כך וכך שנים היינו בחתונה של חברה טובה של הגורמים המוסמכים. החתן למד בזמנו במכינת עצמונה והעריץ את הרברפי, ולכן ביקש ממנו לחתן. החופה התחילה כמובן באיחור, כי הרברפי איחר, אבל זה כמובן לא מנע ממנו לשאת נאום ארוך לפני החופה. ובנאום הוא הזכיר וסיפר על החתן ותכונותיו ומשפחתו. ועל הכלה? אף מילה. אז זה הבנאדם</div>
<div>
תזכורת: ואחרי הכל צריך תמיד להזכיר, כמו קאטו הזקן: כשמדברים על דיון מוסרי עם בני הציונות הדתית צריך לזכור שכציבור, זה ציבור שעדיין שם בראשו את הרב דרוקמן, המגן הסדרתי על עברייני מין שעוד בשנות ה90 *החזיר את הרב קופולוביץ' לנהל את ישיבת נתיב מאיר למרות שידע שיש עליו תלונות לעברות מין*. מדובר במגזר, שכמגזר - ואני לא אומר זאת בקלות - לא אכפת לו מפגיעות מיניות בילדיו שלו. אז שיהיה אכפת לו מאישזהו שיקול מוסרי אחר?</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-6895496352738623032019-03-03T08:36:00.001+02:002019-03-03T08:36:30.903+02:00הערה מנהלית חשובה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בחירות 2020 בפתח (אני יודע, קשה להאמין, אבל אנחנו כבר שם), וחמשת קוראי בטח כססו ציפורניים בהמתנה - מתי אחזור לכתוב?<br />
אז החדשות הרעות הן שאני לא חוזר לכתוב בבלוג כרגע. החדשות הטובות הן שזה מכיוון שהחלטתי לעבור טכנולוגיה ולפרסם את הגיגי בפודקאסט ביחד עם חברי אבי לב. הקשיבו כאן: https://soundcloud.com/user-814665301 או חפשו "אמריקה 2020" באיטיונז או בספוטיפיי. להתראות!</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-75077912323839748502018-08-26T18:13:00.000+03:002018-08-26T18:14:12.595+03:00היצע וביקוש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
שנויי האלוגריתם האחרונים בפייסבוק הביאו לכך שסופית הפייסבוק שלי הפך לנורא משעמם, ולכן עברתי סופית לטוויטר. דא עקא, שכאשר אני רוצה לכתוב משהו ארוך, טוויטר הוא, במהותו, לא פלטרפומה מתאימה. אז שבתי לכאן. והפעם, לאחר שבשבת קיימתי את תחביבי הקבוע - לפתוח את מוצ"ש של "מקור ראשון" בטורו של חיים נבון ולהתעצבן - הנה סיבה לחזור לבלוג, כי אני חושב שנבון עושה <a href="https://www.facebook.com/haravnavon/posts/1864453570299954">בטור</a> כשל שאני רואה לא מעט בטיעונים בצד הימני של הדיון הכלכלי.<br />
אתם מוזמנים לקרוא את כל <a href="https://www.facebook.com/haravnavon/posts/1864453570299954">הטור</a>, אבל אם אסכם אותו בקצרה:<br />
א. המחירים ש"גזלנים" גובים עבור מוצריהם באיזורים נידחים (למשל בסוף מסלול הזויתן) אינם מופקעים, מכיוון שהם מייצגים את שיווי המשקל בין היצע וביקוש. וכך גם באופן כללי, אין דבר כזה "מחירים מופקעים", מכיוון שהם מייצגים היצע וביקוש. זה נכון גם לחניות בבתי חולים או במחירי הדיור.<br />
ב. ספציפית לגבי "גזלנים", המחיר הגבוה גם מגלם את התשומות הנוספות הנגזרות מכך שהוא מוכר במקום נידח<br />
ג. ואם המחירים היו אכן גבוהים מדי, הם היו יורדים בעקבות תחרות.<br />
ד. במקרים כמו מחירי הדיור או חניות בבתי חולים, הורדה מלאכותית של המחיר תביא לתוצאות משניות לא רצויות - בפרט, להורדת המוטיבציה לטיפול בחוסר ההיצע, שהוא הבעיה הבסיסית.<br />
העניין העיקרי כמובן הוא הטיעון הראשון, שהוא רווח למדי בטיעונים מצד ימין של המפה הפוליטית. אלא שהוא דוגמא די מובהקת ל<a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Is%E2%80%93ought_problem">בעית הרצוי-מצוי של יום</a>. נכון שהמחיר של מוצר מסויים הוא כזה מכיוון שזו נקודת המפגש בין ההיצע לביקוש (בהנחה של המודל הכלכלי הפשטני ביותר, כמובן שזה הרבה יותר מסובך). זה תיאור של *המצב הקיים*. אך האם *ראוי* שיהיה כך? הרי כל מהותו של המוסר הוא הטלת חוקים שונים על ההתנהגות האנושית, ולשנות אותה מכפי שהיתה לולא אותם חוקים. חלק מהאנשים במצוקה כלכלית יגנבו. האם זה אומר שאין איסור על גניבה? להיפך, כל חוק מוסרי בא בדיוק כדי לאסור התנהגות קיימת "במצב הטבעי". נבון עצמו, כמאמציו להצדיק את המוסרנות המינית שהוא מוצא ביהדות, מצדיק איסורים רבים על התנהגות מינית טבעית - אוננות, קיום יחסי מין בשבועיים מתוך החודש, ועוד.<br />
<div style="text-align: right;">
האמת, שאפילו נבון מרגיש שהטיעון על היצע וביקוש לא ממש מספיק, ולכן הוא עובר לטיעון ב' (וגם ביחס למשכירי דירות, מחליק את הטענה, שלא ראיתי לה שום ביסוס, שרוב המשכירים הם פנסיונרים שזו הכנסתם היחידה). כאן יש טיעון משתמע אחר: שמחיר "הוגן" הוא כזה שתלוי בתשומות שהושקעו במוצר. מכיוון שטילון בסיום נחל הזויתן (או בסיום ניווט בקורס קצינים) הוא מוצר אחר מטילון במכולת - מושקע בו הבלאי של הרכב של הגזלן, הסיכון שלקח ועוד - הוגן שהוא ימכר ב15 ש"ח במקום ב5 ש"ח. ומכיוון שבתחום הגלידות בסוף מסלולי טיולים התחרות די חופשית, סעיף ג' אכן מוודא שכנראה שהמחיר קרוב יחסית לתשומות. אלא שכאן בדיוק ההבדל בין הגזלן לבין הדוגמאות האחרות: סעיף ג' לא תקף לדוגמאות האחרות: משכירי הדירות, והחניות בבתי החולים, נהנים ממחיר גבוה לא מכיוון שהושקעו תשומות גדולות יותר, אלא מכיוון שיש הגבלה מלאכותית או טבעית להיצע של המוצר. רוב גדול של הישראלים מעוניינים לגור בתל אביב (הסמולנית, ולא נניח בבית אל ב', אבל זה כבר לפוסט אחר); מקומות החניה שליד בתי החולים נהנים מכך שהם ליד בית החולים. אפשר לפנטז שאלו בעיות שניתן לפתור בבנית עוד חניות ועוד דירות אבל האמת שרובנו יכולים לחשוב מעבר לערך במילון יסוד למונחי הכלכלה ולהבין שכנראה שאלה מוסצרים שישארו במחסור: גם אם נגביה את כל הבניינים במרכז ת"א פי שניים ושלוש, ונגדיל את היצע החניה בבתי החולים, עדיין המחירים יהיו די גבוהים. </div>
<div style="text-align: right;">
האינטואיציה המוסרית שלנו היא שיש מושג כזה של "הפקעת מחירים", שיש מחירים שהם גבוהים מדי. יתכן, שהדרך הטובה ביותר להגיע לכך היא באמצעות תחרות, אלא שכולנו יודעים שזה הרבה פעמים לא מספיק. יתכן שאמצעים רגולטרוים הם לא פתרון טוב, או שיהיו להם תוצאות משניות לא רצויות. זו עדיין לא סיבה להסיק שהמטרה לא ראויה; צריך לחפש את אמצעים שיגיעו למטרה הזו במינימום נזק. הקפיצה מתיאור הסיבה לכך שמחיר הוא ברמה שהוא להצדקה המוסרית שראוי שהוא יהיה כך היא כשל, והיא כנראה נובעת מכך שלנבון באמת לא ממש מפריעים המחירים. מה חבל שלא כך לכולנו. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-6916861221005059142018-04-12T11:23:00.001+03:002018-04-12T12:47:16.161+03:00יום השואה 2018<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
יש שיר אלגנטי מאוד של צור ארליך שרבים אוהבים לצטט אותו בתקופת ימי הזכרון:<br />
<blockquote>
שני ימי זכרון סמוכים כל שנה<br />
לטובת החישוב הכללי<br />
כמה עולה לנו עם מדינה<br />
וכמה עולה לנו בלי </blockquote>
אוהבים לצטט אותו גם כי הוא כתוב יפה מאוד וגם כי הוא מבטא את האחד הנראטיבים הרווחים ביותר בישראל סביב השואה, והוא שמדינה היתה מונעת את השואה. אם היתה לנו מדינה, השואה לא היתה מרחשת, בודאי לא במימדים שהתרחשה. אבל בעצם זה נרטיב די אוילי.<br />
תמיד משחק בהסטוריה אלטרנטיבית הוא בעייתי, אבל נניח שהיו מקימים את מדינת ישראל ב1920, והיא היתה מצליחה להתגבר על היישוב הערבי ולהתייצב עד שנות השלושים, כך שבשנות השלושים היא היתה קולטת מליוני יהודים מאירופה. הנאצים כידוע הציבו את השמדת היהודים גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלהם, גם כשהיא פגעה במאמץ המלחמתי בצורה משמעותית. אתם באמת חושבים שאם הם היו חושבים שהשמדת היהודים חשובה מספיק הם לא היו משטחים את מדינת ישראל הצעירה בהפצצות עד שהיתה מושמדת? עד 1942 הנאצים הכריעו את צרפת, פולין וכל מדינות מרכז ומערב אירופה, וכמעט והכריעה את בריטניה ובריה"מ, האימפריות האדירות ביותר בעולם באותה התקופה (פרט לארה"ב). למדינת ישראל הצעירה והקטנה היה סכוי נגדם? אם כבר, המדינה היהודית היתה מקלה עליהם את המלאכה מכיוון שהיא רכזה את כל היהודים עבורם בגטו אחד גדול.<br />
כפי שכבר הצביע ישעיהו ליבוביץ', מדינת ישראל כמקלט בטוח ליהודים לא ממש תופסת. יש הרבה יתרונות ליהודים במידנת ישראל: השתייכות לחברת הרוב, המנעות מאנטישמיות "פעוטה" - כמו קללות או אף אלימות פה ושם - כפי שמתרחשת במדינות שונות, ותחושת סוכנות, העובדה שגם אם אתה מאויים כיהודי יהיה מי שיגיב וינסה להגן עליך, בדמות צה"ל. אבל, כמובן, שיבתם של היהודים להסטוריה באה תוך קונפליקט עם תושביה הערביים של א"י והעולם הערבי והמוסלמי ככלל ולכן גם כיום כנראה שבהערכת סיכונים ריאלית מדינת ישראל היא מקום מסוכן יותר ליהודי לחיות בו מאשר רוב מדינות העולם.<br />
אם יש צעד הסטורי שבאמת כנראה היה מציל יהודים רבים זה לא הקמת מדינה יהודית לפני השואה אלא ביטול חוק ג׳ונסון ריד מ1924, שסגר כמעט הרמטית את ארה"ב להגירה ממזרח ודרום אירופה. אם הגירה המונית לארה"ב היתה מתאפשרת בשנות ה30 כפי שהתאפשרה בתחילת המאה ה20, מליונים רבים של יהודים היו יכולים להגר למדינה שבאמת היתה בטוחה עבורם במהלך המלחמה. כך שאם כבר רוצים ללמוד לקח הסטורי מהשואה, הוא שצריך להקל את חוקי ההגירה לארה"ב.<br />
כמובן, זה לא הלקח שאני חושב שצריך ללמוד מהשואה. פשוט כי אין מה ללמוד שום לקח מהשואה. השנה הויכוח המלאה על לקח אוניברלי מול פרטיקולרי בא <a href="https://twitter.com/IdoBenp/status/984165354288173058">בעקבות חוברת של חיל חינוך שהחרד"לים מתרעמים עליה</a>; לפני שנתיים זה היה בעקבות נאומו של יאיר גולן <a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.il/2016/05/blog-post.html">וכתבתי על זה אז.</a> אז לא אחזור באריכות, אבל בקצרה: השואה היא אירוע הסטורי. אפשר (ואולי גם צריך) לזכור אותו כחלק מתהליך האבל הלאומי, ואפשר (ואולי גם צריך) ללמוד אותו באירוע הסטורי, שהשפיע ועיצב על העולם שאנחנו מכירים היום: הוא הביא בין השאר להקמת מדינת ישראל כמו גם להפיכת תפיסת זכויות האדם לבסיס המוסר המודרני כמו שמוכר לנו היום, ולשני התהליכים הללו היו הצלחות וגם כשלונות. אבל אין מאירוע הסטורי לקח מוסרי.<br />
יש משהו מטעה בנאצים מכיוון שהם גם עשו מעשים מחרידים מוסרית וגם נכשלו לבסוף, ולכן קל לנו לחשוב על הלקח ההסטורי שיש ללמוד מהם, כי הכשלון ההסטורי הביא גם להוקעה מוסרית (ובמשתמע, אנחנו גם חושבים שהגורל ההסטורי "הגיע להם" בשל העוול המוסרי שביצעו). אבל מאו צה דונג ביצע מעשי זוועה גרועים כמו הנאצים או אף יותר, ואיש לא שואל מה הלקח של משטר מאו צה דונג, כי המשטר הקומוניסטי בסין עוד עימנו. הדרום האמריקאי ביסס משטר עבדות משך מאות שנים וגם כיום איש לא שואל מה הלקח ההסטורי שיש ללמוד מכך, מכיוון שלמרות שהדרום הפסיד במלחמת האזרחים הצפון החליט לקבל את הנאראטיב הדרומי כחלק מהנאראטיב הלאומי ולכן הוא מעולם לא הוקע. דיון מוסרי צריך לעשות על ערכים מוסריים - למדינת ישראל יש צידוק לקיומה בשל זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ללא קשר לשואה, וזכויות אדם צריך לכבד מכיוון שהן בסיס להתיחסות לאדם כאדם, לא כי הנאצים היו נוראיים.<br />
מה שכן, יש נקודה שאני כן מסכים בה עם חיל החינוך: אין משהו מהותי שמונע מפרסטון הבריטי, אשלי האמריקאית או דניאל היהודי להיפך לנאצי כמו שטרודה נהפכה. ההסטוריה של גרמניה, המוסדות שבנתה (או העדרם), והתנאים הפוליטיים. הכלכליים והחברתיים של שנות ה20 וה30 הביאו לכך שהפכה לנאצית, ובמובן הזה כמובן ששום חברה לא עוברת תהליך דומה. אבל זה לא נובע מאיזו מהות אינהרנטית של פרסטון, אשלי, דניאל וטרודה, אלא בדיוק מהמוסדות וההסטוריה של החברה שלהם, והמוסדות הללו יכולים להשתנות, וחו"ו לאורף הזמן לאפשר נאציזם; כמו כן, חברות אחרות יכולות להגיע לתהומות מוסריים בגוונים אחרים, כפי שמוכיחה כאמור סין של מאו צה דונג או אטלנטה של "חלף עם הרוח".<br />
וחשוב מאלה: אני מאוד מתקשה עם ספרים על השואה, אבל את "דו"ח על הבנאליות של הרוע" של חנה ארנדט לא יכולתי להוריד מהיד. אני יודע שיש הרבה בעייתיות בטיעון ההסטורי של ארנדט - בעיקר כלפי היודנראטים - אבל בבסיסו יש טענה שאותי מאוד משכנעת, והיא שפעולת ההשמדה של הנאצים היתה תלויה גם בשיתוף פעולה של הרבה גורמים במדינות הכבושות, וככל שהיתה התנגדות משמעותית יותר - בין אם בין מדינות שונות או בזמנים שונים באותה מדינה - ההשמדה הואטה או אפילו נעצרה. ולכן העובדה שבאמת ההשמדה הצליחה להתבצע היא כי רוב מכריע של האנשים היו מספיק אדישים לה מכדי להתנגד בצורה אפקטיבית. זה לא אומר משהו בהכרח על האירופאים של שנות ה40, זה בעיקר אומר על כל אדם: צריך הרבה אומץ וכח להיות דיסידנט, ולכן רוב מכריע של האנשים משתפים פעולה ברמה כזו או אחרת. גם אני, כנראה, אם הייתי צרפתי או פולני או אפילו גרמני שנקלע למקום הזה ולתקופה הזו, הייתי בין הממוצעים ולא בין הדיסידנטים. צריך יוהרה להיות בטוח שאתה, הקורא הספציפי, היית מתנהג אחרת.</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-17191006179231911542018-03-30T17:38:00.001+03:002018-03-30T17:43:00.352+03:00צדיק יסוד עולם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לפני מספר ימים <a href="http://www.srugim.co.il/247387-%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99-%D7%A8%D7%9E-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%A2%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%98%D7%A8">פורסם</a> כי הרב שמואל אריאל, ר"מ בישיבת עתניאל, התפטר מהישיבה בשל "טענות שהישיבה לא מציבה גבולות ודברי כפירה נלמדים בישיבה כדעות לגיטימיות"; הטריגר הספיציפי היה מאמר של ד"ר שלום צדיק (מחזור י"א הרטמן כבוד!) בעלון הישיבה. והנה, סערה זוטא חדשה במגזר.<br />
<div style="direction: ltr;">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הטענה העיקרית של <a href="https://www.academia.edu/36010733/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA_-_On_the_alliance_between_atheism_and_conservative_religious_opinion">המאמר</a> היא כי לעמדה האתאיסטית והשמרנית יש בסיס משותף והוא הטענה כי הדת מחייבת להחזיק באמיתות עובדתיות - מטאפיזיות, פיזיקליות או הסטוריות; אם אמיתות אלה מתערערות, מתערערת ממילא המחויבות לקיום תורה ומצוות. לעומתן, העמדה של פיסלוסופיה היהודית - שהמייצג הגדול שלה הוא הרמב"ם - היא כי הדת לא תלויה בהכרח באמיתות ספציפיות, שכן כל טענה עובדתית ניתן לפרש באופן שיתישב עם הבנתנו (כפי שעושה הרמב"ם ביחס להתגלות, נבואה, גאולה ועוד). השאלה היא האם כדאי לעשות זאת היא פוליטית - האם הדת מביאה ערך חברתי, ולכן שווה לעשות את המאמץ הפרשני הזה - כעמדת הרמב"ם - או שלהיפך, הדת מביאה נזק ולכן דווקא כדאי להעמיד אותה על אמיתות שקל להפריך, כעמדת שפינוזה. ומכיוון שצדיק חושב שהדת מביאה ערך, ראוי וכדאי לעשות את המאמץ הזה. צדיק לא חושב שבהכרח הטענות העובדתיות של היהדות של ימנו לא נכונות, ולמעשה מטרתו - המוצהרת במאמר - היא ללחום קודם כל באתיאיזם; הוא רק טוען שמי שמתקשה עם הטענות העובדתיות ביהדות לא בהכרח חייב לאמץ את העמדה האתיאיסטית, שכן ניתן לפרש כל טענה אונתולוגית בצורה שתתישב עם תפיסותנו. זו גם ההמלצה החינוכית שלו בסוף המאמר: עבור בני נוער שחשים שהטענות העובדתיות שבתורה אינן נכונות, עדיף לא להתוכח עמם על כך, אלא לחשוף אותם למסורת הפילוסופית ולהבנה שניתן לפרש כל טענה עובדתית בדרך שתשביע את רצונם.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אז לא יכולתי להתאפק והנה השנקל שלי.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
א. התגובה הראשונה שלי היא - זה כל הסיפור? זו הכפירה הגדולה? צדיק לא אומר שום דבר על הרמב"ם שלא לומדים בשיעורים הראשונים בשנה א' במחשבת ישראל (או בכיתה ט' בתיכונים אלה ואחרים), והרמב"ם אומר את טענות צדיק עליו די במפורש בפרקים שונים במורה נבוכים. די מפתיע אותי שמישהו מופתע מכך. זאת ועוד, התזה של צדיק די מוכיחה את עצמה בקרב דתיי ימנו. אני מעז להניח שיש מעט מאוד אנשים, לפחות בקרב הציבור הציוני דתי, שמאמינים שאלוהים מריח את הקרבנות, שבני אלוהים ירדו להזדווג עם בנות האדם ומהם יצאו גיבורים חצאי אלים, שהרקיע הוא אובייקט פיזי שמבחין בין השמיים לאדמה, או שסיפור מגדל בבל התרחש כלשונו. את הטענות האלו - שכולן מופיעות בתורה - מפרשים בצורה כזו או אחרת. אז נכון, ישנן טענות שגם כיום דתיים רבים מרגישים שהן חיוניות ל"נכונות" הדת כמו שלמות ואלוהיות התורה; אבל בדורות קודמים חשבו כך גם על התיאור המילולי של בריאת העולם או על העל-אנושיות של יצירת חז"ל, טענות ששלילתן נראית מובנת מאליה לרוב הדתיים של ימנו. כך שבתזה העיקרית שלו צדיק צודק; באמת ניתן לפרש כל טענה עובדתית כך שתתישב עם מה שנח לשכלנו לקבל. ולכן אני די משתומם על התרעמה הגדולה לגבי הטענה החינוכית שלו. היא נשמעת לי סבירה לגמרי (מה גם שאם תורשה לי ספקולציה קלה, אני חושד שיש בה מין הנסיון האישי בימנו העליזים עם אבינועם רוזנק ודוד דישון)</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
ב. אבל בטענה החינוכית צדיק גם מפספס בגדול, מכיוון שלדעתי לפחות הוא בכלל לא מתיחס לתהליך הריאלי של דתל"שות בימנו. הוא טוען שהעצה החינוכית שלו היא בעקבות שיחות עם נערים רבים שנותרו נבוכים מול הקביעות העובדתיות ביהדות, כך שאני קצת מסייג את נחרצות הטיעון שלי - צריך אולי לעשות סקר דתל"שים כדי להכריע - אבל התחושה שלי היא שכפירה כיום לא נעשית מסיבות של אונתולוגיה. היא נעשית מסיבות של אתיקה ואסתטיקה. הטריגר למחשבות דתלשות הוא לא האם יש אלוהים או לא. הוא למה אני מוצא את עצמי מחויב למערכת שכל כך מפלה נשים? שמתעללת בלהט"בים? למה אני מחויב לפרקטיקה כל כך לא נכונה של התבגרות מינית, כולל שלל איסורי הנגיעה והאוננות? ולמה בעצם מקדישים כל כך הרבה מאמץ למצוות פולחניות שבינן לבין מוסר אין דבר? אפשר להרחיב רבות אבל הרחבתי בזמנו ב<a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.il/2011/03/blog-post_24.html">פוסט הדתל"שות</a>, ובכל זאת החג בפתח. </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
כעת, צודק צדיק שבעיות בתחום עיקרי אמונה הן פחות בעייתיות עבור היהדות - מה שאין כן לגבי הנצרות למשל, ולכן היא הקדישה כל כך הרבה מאמץ החל בחיבורים פילוסופיים וכלה במלחמות דת רוויות דם בדיונים כריסטולוגים. כי היהדות היא דת של פראקסיס. אבל כאשר הבעיות עצמן הן בתחום הפראקסיס - למה מפלים נשים, למה אוסרים על אוננות, וכו' - זו בעיה הרבה יותר חמורה מבחינת מחויבות לדת היהודית. ואת זה צדיק מפספס לגמרי.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
ג. לבסוף, בקטנה: אחרי שצדיק פורס את גישת הרמב"ם מול שפינוזה לגבי התועלת הפוליטית שבדת הוא מרמז שהוא היה מכריע כשיטת הרמב"ם (אם כי אני לא יודע אם הוא אישית באמת דוגל בשמירת מצוות רק בשל התועלת הפוליטית שבהן), דהיינו שלדת יש ערך חיובי בשמירת החברה, מכיוון שחילונות מביאה להדרדרות בערך המשפחה ולירידה בילודה, שמחייבת הגירה המונית. זה טיעון רווח בקרב כותבים דתיים שמרנים כמו הרב חיים נבון, ואני מוכרח לציין שהוא מעט מטופש בעיני. ראשית, ההנחה שירידה בילודה מחייבת הגירה המונית לא מוכחת, ולמעשה יפן מפריכה אותה. אבל מעבר לכך, מה בעצם כל כך נורא במצב הילודה כעת? במדינות המערב החילוניות הילודה לרוב מעט מתחת לשיעור החלפת האוכלוסיה; לאורך רובה המכריע של ההסטוריה האוכלוסיה האנושית בקושי גדלה מסיבות מלתוסיאניות ורק מאז המהפכה התעשייתית יש גידול מטורף באוכלוסיית העולם. בפרספקטיבה הזו הירידה בילודה היא בקושי בגדר חזרה לממוצע.ומכל מקום,אם אנחנו באמת משווים את חוסנה של החברה האם תרצו לטעון שחברות מערב אירופה החילוניות מתפוררות, אל מול החברות הערביות הדתיות כ"כ, השרויות במלחמות אזרחים, שחיתות שלטונית, עוני, שבטיות וחמולתיות? אחרי הכל, הפליטים בורחים מהעולם הערבי הדתי למדינות אירופה החילוניות, ואמריקאים מעדיפים לגור בסן פרנסיסקו מאשר בקהילה כפרית דתית במיסיסיפי. אתמהה.</div>
</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-69400778665762161162018-03-03T10:20:00.000+02:002018-03-03T10:20:02.458+02:00ג'רי, מי יגל עפר מעיניך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://compote.slate.com/images/8cf13425-9702-4f78-94fb-6accd233e521.jpeg?width=780&height=520&rect=897x598&offset=0x11" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="520" data-original-width="780" height="266" src="https://compote.slate.com/images/8cf13425-9702-4f78-94fb-6accd233e521.jpeg?width=780&height=520&rect=897x598&offset=0x11" width="400" /></a></div>
<br />
המפה המופלאה הזו היא מפת 18 המחוזות הקונגרסיאליים של פנסילבניה. הם נראים די מכוער, ולא ממש הגיוניים, ולכן אם אתם באמת רוצים להבין למה הם שורטטו כך, אולי עדיף להסתכל על המפה הבאה:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjn2B8HM_f-9UFyJ4knQ6ERM3vPTgDoyD7LqLGipAxkJaPeul9w7rM_fF63Yl-sK__6Ikzkzma_wIYQmPxH9Z4TM2cNRJDgq_BTjms_TlJ5gb5FrkeQ0eg2RCLREmvuO4S6fRWJiOT4AfA/s1600/Pennsylvania+113th+Congress+House+Districts.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="577" data-original-width="1000" height="230" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjn2B8HM_f-9UFyJ4knQ6ERM3vPTgDoyD7LqLGipAxkJaPeul9w7rM_fF63Yl-sK__6Ikzkzma_wIYQmPxH9Z4TM2cNRJDgq_BTjms_TlJ5gb5FrkeQ0eg2RCLREmvuO4S6fRWJiOT4AfA/s400/Pennsylvania+113th+Congress+House+Districts.png" width="400" /></a></div>
אלה תוצאות הבחירות ב2016. למרות שהתפלגות הקולות בפנסילבניה היתה בערך חצי חצי, הרפובליקאים זכו ב12 מתוך 18 המחוזות. זה כמובן לא במקרה, המחוזות שורטטו ע"י בית המחוקקים הרפובליקאי כדי למקסם את ההשפעה הרפובליקאית: לדחוס כמה שיותר קולות דמוקרטיים לכמה שמעט מחוזות - בפילדלפיה ברום מזרח, בפיטסבורג בדרום מערב וסקרנטון בצפון מזרח - מחד, ולפזר את הקולות הרפובליקאים בין שאר המחוזות כך שבכל מחוז יהיה רוב רפובליקאי בטוח מספיק אבל לא גדול מדי כדי לא לבזבז קולות. זו לא טכניקה חדשה; קוראים לזה ג'רימנדרינג וזו פרקטיקה נואלת שרווחת מאז המאה ה18. אבל הרפובליקאים בשלל מדינות - ובפרט, בפנסילבניה - הגדילו לעשות בשנים האחרונות והביאו את הג'רימנדרינג לקיצונות כמו זו שרואים כאן.<br />
ולכן, בתגובה, בכמה וכמה מדינות דמוקרטים עתרו לבתי המשפט כדי לבטל את המפות הללו. ברוב המקרים העתירות הגיעו עד לבית המשפט העליון, שרובו שמרני, והוא דחה אותן (אם כי, אם אני לא טועה יש עוד עתירה ביחס לצפון קרוליינה שעוד מחכה לפסיקה). אבל בפנסילבניה העותרים עתרו לבית המשפט העליון המדינתי בטענה שהמפה סותרת את החוקה של פנסליבניה, שאוסרת על כל "כח...להתערב כדי למנוע את זכות ההצבעה". בית המשפט - ששופטיו בפנסילבניה נבחרים ע"י הציבור, ורובם כרגע ליברלים - פסק לטובת העותרים והטיל על בית המחוקקים והמושל לשרטט מפה חדשה סבירה יותר, ובפרט שהמחוזות קומפקטיים: שלא יפרקו מחוז (כבמובן של county' היחידה המנהלית הבסיסית באיזורי הכפר) עיירה או עיר שלא לצורך. בית המחוקקים הציע הצעה אבל המושל - שהוא כיום דמוקרט - הטיל עליה וטו, ולכן בית המשפט שרטט מפה בעצמו, שנראית כך:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://static1.squarespace.com/static/596bb83e414fb513abf3de15/t/5a8d14dac83025bb098378c8/1519195366691/pa-redistricting_custom-5caadd0c4389b612eb5532d2f082dbdf7c2d70a4-s1200.png?format=1000w" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="509" data-original-width="800" height="253" src="https://static1.squarespace.com/static/596bb83e414fb513abf3de15/t/5a8d14dac83025bb098378c8/1519195366691/pa-redistricting_custom-5caadd0c4389b612eb5532d2f082dbdf7c2d70a4-s1200.png?format=1000w" width="400" /></a></div>
או! זה כבר נראה הרבה יותר טוב!<br />
האמנם? ומה עם המפה הזו?<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.post-gazette.com/image/2018/02/09/1140x_q90_a10-7_cTC_ca3,13,1149,838/20180209HO-Rep-redistrict-map.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="559" data-original-width="800" height="278" src="https://www.post-gazette.com/image/2018/02/09/1140x_q90_a10-7_cTC_ca3,13,1149,838/20180209HO-Rep-redistrict-map.jpg" width="400" /></a></div>
(מתנצל שאין אחידות בפורמט המפות, לא מצאתי אתר אחד שמציג את כולן באותו פורמט). המפה הזו היא המפה שהציע בית המחוקקים של פנסילבניה, והיא היתה צפויה להשיג בערך 11 מחוזות לרפובליקאים מול 7 לדמוקרטים, בעוד שהמפה של בית המשפט צפויה להשיג בערך חצי חצי.<br />
האמת היא שמבחינת "קומפקטיות", המפה של בית המשפט מצליחה להגיע פחות או יותר למינימום של חיתוכי מחוזות בהנתן האילוצים: הצורך להשיג שוויון אוכלוסיה פחות או יותר, הצורך ליצור מספיק מחוזות שבהם רוב המצביעים בני מיעוטים (הוראה של חוק זכויות האזרח מ1965, שנועדה למנוע את המצב שהתרחש עד אז במדינות הדרום, שבו השתמשו בין השאר בגבולות המחוזות כדי לבטל את היכולת של שחורים להשפיע על הבחירות). אבל היא לא האופציה היחידה שמגיעה לתוצאה הזו, ובכל מקום שבו היה צורך לקבל החלטה נראה שהשופטים החליטו בצורה שתיטיב עם הדמוקרטים, למשל השליטה שבצפון מערב המחוז השישי כוללת את העיירה רדינג, מעוז דמוקרטי, והפוכת את המחוז הששי ךיותר תחרותי עבור הדמוקרטים.<br />
אהה! תאמרו (כפי שאומרים הרפובליקאים בפנסליבניה), זה שוב פעם ג'רימנדרינג, פשוט הפוך! אז לא בדיוק, השאלה היא למה הכוונה בהוראה לייצר מפה "הוגנת". הבעיה של הדמוקרטים היא לא *רק* ג'רימנדרינג, אלא העובדה שהקולות שלהם מפוזרים בצורה מאוד לא יעילה גיאוגרפית. בערים כמו ]ילדלפיה או פיטסבורג (או ניו יורק, או כל עיר גדולה אחרת) יש להם מעל 90% מהקולות, בעוד שהרוב הרפובליקאי בפרברים ובאיזורי הכפר הוא בערך 70%. ולכן אם היו משרטטים את המחזוות בצורה גיאוגרפית טהורה כנראה שהיה יתרון לחרפובליקאים. אך האם זה באמת הוגן? האם זה לא כשלעצמו סותר את הוראת החוקה של פנסליבניה לקיים "בחירות הוגנות ושוות"? ואם כן, האם אין חיוב בעת שרטוט המפות לאזן, עד כמה שניתן, את אי ההגינות הזו?<br />
מאידך, בעצם הקונספט של בחירות ישירות יש אי הגינות, למשל כלפי מועמדים ממפלגות קטנות. כל הרעיון הוא שערכים אחרים - כמו קשר ישיר עם הבוחר, אפשור ייצוג לכל אזור, ויציבות מפלגתית, באים לידי בטוי בשיטה בצורה שמפצה על אי ההגינות הגיאוגרפית.כמו שאנחנו יודעים, השיטה היחסית יוצרת הרבה מאוד בעיות בפני עצמה.<br />
במסגרת הדיונים הרבים על ג'רימנרינג, עלתה גם <a href="http://swingstateproject.com/diary/6166/contest-entry-ny-280-with-58-obama-or-more-finding-limits">ההצעה הבאה</a> על איך אפשר לחלק את מדינת ניו יורק כך שכל 27 המחוזות שלה יהיו דמוקרטיים:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://i902.photobucket.com/albums/ac222/abgin/NewYork28-0G1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="451" data-original-width="783" height="230" src="https://i902.photobucket.com/albums/ac222/abgin/NewYork28-0G1.jpg" width="400" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://i902.photobucket.com/albums/ac222/abgin/NewYork28-0G2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="457" data-original-width="782" height="233" src="https://i902.photobucket.com/albums/ac222/abgin/NewYork28-0G2.jpg" width="400" /></a></div>
<br />
היא זכתה לכנוי baconmandering כי כל המחזות צרים כמו רצועות בייקון, שיוצאות מתוך העיר ניו יורק. זה כמובן נראה מגוחך. אבל is it really? מי אמר שדווקא הקריטריון הגיאוגרפי הוא הנכון לחלק מחוזות? באתונה העתיקה כל שבט הורכב משלושה חלקים, חלק אחד מהעיר, חלק אחד מאיזור החוף וחלק אחד מהכפר. אולי דווקא נכון שכל חבר קונגרס יצטרך להתיחס לכמה סוגים של בוחרים? אולי הקריטריון הנכון לייצוג הוא דווקא כלכלי - 10 סנטורים לכל עשירון?<br />
<br /></div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-91624884502066774112017-12-23T20:00:00.000+02:002017-12-24T10:00:50.666+02:00מה אנחנו עושים כאן?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בחירתו הסנסציונית של דאג ג'ונס בשבוע שעבר כסנטור הדמוקרטי מאלבמה והעברת רפורמת המס של הרפובליקאים אתמול מזכירים מאוד את אירועי 2009 במהופך: אז בחירתו של אובמה הצליחה לעורר גל זעם נרחב מהצד הרפולביקאי שיצר את תנועת "מסיבת התה"; הדמורקטים עסקו במשך שנה על חוק הבריאות שנודע בשם "אובמהקייר", והרפובליקאים תקפו את החוק שוב ושוב עד שבחורף 2008-9 הוא כבר היה מאוד לא פופולארי. בכל זאת בית הנבחרים העביר את הגרסא שלו והסנט- שבו היה לדמוקרטים רוב חסין-פיליבסטר של 60-40 - העביר את הגרסא שלו. ואז היו אמורים לעבור לתהליך של conference - יצירת חוק מאוחד, ששני הבתים היו צריכים לאשר אותו. אלא שאז טד קנדי, הסנטור הדמוקרט האגדי ממסצ'וסטס, נפטר, ומרת'ה קוקלי, המועמדת הדמוקרטית להחליף אותו, היתה כ"כ גרועה, והרוח היתה כ"כ לטובת הרפובליקאים, שסקוט בראון הרפובליקאי ניצח אותה במסצ'וסטס הכחולה.<br />
זה גרם לשני דברים: ראשית, ברמה הטכנית, הרוב הדמוקרטי בסנט ירד ל59. זה אומר שהדמוקרטים לא יכלו להעביר גרסה מאוד שונה של החוק בסנט (הם יכלו להעביר רק דברים תקציביים דרך תהליך שנקרא reconicliation, ונגע בזה בהמשך). ושנית, כל הסנטורים ובעיקר חברי בית הנבחרים הדמוקרטים מאוד מאוד נבהלו מחוסר הפופולאריות של החוק. היה חשש אמיתי שבדקה ה90 החוק עומד ליפול.<br />
ואז אובמה עשה מעשה. הוא אסף את כל הנציגים הדמוקרטיים ונאם להם. בדרך כלל אובמה האמין בנאומים הרבה יותר מההשפעה האמיתית שלהם, אבל הפעם הנאום זה באמת עשה את ההבדל. הוא אמר להם פחות או יותר כך (זו פראפרזה שלי, אין לי את הנוסח המדוייק מול העיניים): נכון, החוק הזה מאוד לא פופולארי עכשיו. יש לנו יסוד להניח שהוא יהפך פופולארי עם הזמן, אבל יתכן שלא או יתכן שמאוחר מדי עבור חלק מכם. ייתכן שעבור חלקכם זה career ending vote. אבל אתם עדיין חייבים להצביע בעד. כי אנחנו דמוקרטים, זה מה שבאנו לכאן לעשות. במשך עשורים אנחנו מדברים על הרחבת הנגישות לביטוח בריאות, והנה, יש לנו הזדמנות לעשות את זה. אם לא נעשה את זה - אז מה אנחנו עושים כאן בכלל? למה אנחנו טורחים להבחר?<br />
זה עבד. בית הנבחרים העביר את החוק, והיום אובמקייר עוד איתנו (חבוט ע"י פגיעות שונות מהחקיקה הרפובליקאית, אבל בינתיים עוד איתנו).<br />
אני חושב שאותו הגיון עומד מאחורי ההעברה של חוק המס של הרפובליקאים השבוע. הוא חוק מאוד מאוד לא פופולארי. יש יסוד להניח שבניגוד לאובמקייר, הוא לא יהפך לפופולארי יותר עם הזמן מכיוון שבעוד שבאובמקייר החלקים הבעייתיים - כמו הindividual mandate ומס על כמה אביזרי בריאות - הגיעו קודם, בעוד שההטבות, כמו הרחבת מדיקאייד או השווקים האינטרנטיים לביטוח, הגיעו מאוחר יותר, ואילו ברפורמת המס של ראיין ומקונל המס יורד עכשיו ועל המעמד הבינוני הוא יעלה מחדש עוד כמה שנים (בשל אילוצי תהליך הreconciliation שדרכו העבירו את החוק ללא צורך לשבור פיליבסטר בסנט, לכך אין להם רוב) - אבל עדיין הרפובליקאים העבירו אותו. מכיוון שזה מה שהם באו לעשות; הורדת מס לעשירים (ולאחר מכן קיצוץ תוכניות רווחה לעניים) זה לב האג'נדה של המפלגה הרפובליקאית. את תכניות הרווחה לא בטוח שיצליחו לקצץ, אבל לפחות להוריד מס לעשירים הם יכולים.<br />
ונזכרתי בזה גם בהקשר של הדיון של השוחד של נתניהו. מלך הווטאבאוטיזם קלמן ליבסקינד חזר השבת במאמרו על אחד הטיעונים הקבועים של מאתרגי נתניהו והוא האתרוג של שרון בזמן ההתנתקות. אז מעבר לכך שהמקבילה לא מלאה - גם עם כל האתרוגים ממשלת שרון לא נסתה לפגוע באמצעות חקיקה בחקירות המשטרה נגדו; ומעבר לכך שלימין לא היתה בעיה לא רק עם שחיתות נתניהו היום אלא אם אותה שחיתות של שרון, עד לרגע שהכריז על תכנית ההתנתקות; ומעבר לעובדה שהרקורד של השמאל קצת יותר מורכב, שכן השמאל הוא שהפיל את אולמרט על שחיתות (לקול קריאות טהרנות של ישראל היום. זוכרים את התקופה שישראל היום התיימר לדבר בשם שלטון החוק?) ראוי להתיחס גם להשוואה הזו, כי אני חושב שיש הבדל מהותי.<br />
נכון, ראוי לומר ביושר: השמאל היה מוכן לסלוח לשרון על שוחד כדי שיבצע את תכנית ההתנתקות. מפלגת העבודה נכנסה לממשלת שרון גם לאחר שהמשטרה המליצה להעמידו לדין על שוחד. מכיוון השמאל ראה בתכנית הזו הזדמנות הסטורית לסיים את המבצע הצבאי המתמשך של תחזוקת מובלעות יהודיות בלב אוכלוסיה פלסטינית, על ההדרדרות הבטחונית, האלימות היומיומית והעוולות הקבועות המתלוות למבצע הזה. השמאל היה מוכן לסלוח לשרון על שוחד כדי שיבצע את ההתנתקות, ולא יותר. כי זה מה שהשמאל בא לעשות: לסיים את משטר האפרטהייד הכרוך בתחזוק התחלויות יהודיות בתוך אוכלוסיה פלסטינית הנתונה תחת משטר צבאי. ויתכן שבשביל הזדמנות הסטורית כזו ראוי לסלוח זמנית לשחיתות, כהוראת שעה, לצורך ספציפי חד פעמי.<br />
ליבסקינד מנסה לגזור את הגזרה השווה: "אז אם השמאל חושב שלטובת צורך מדיני, לגיטימי לשים בצד את חוש הריח ואת הדאגה לטוהר המידות...למה לא לגיטימי שהימין יחשוב כך גם הוא, ויסביר שמבחינתו התפקוד המדיני של נתניהו חשוב יותר מסיגרים?" קודם כל, זה כמובן לגיטימי, אבל ראוי להבהיר מה הטענה הזו אומרת: מה הכוונה "התפקוד המדיני של נתניהו"? מה הוא בא לעשות? התשובה המובלעת היא כמובן, שהוא לא בא לעשות דבר אלא למנוע: למנוע נסיגה מיהודה ושומרון. אם היה משהו שהוא היה יכול לעשות כדי להבטיח בצורה ודאית יותר שלא תהיינה נסיגות בעתיד הימין בודאי היה דורש זאת ממנו בתמורה לתמיכה על אף השוחד, אבל כנראה שאין דבר כזה. יש רק מניעה. יש כמה השלכות מרכזיות לטענה הזו:<br />
א. עומק השבריריות של מדיניות הימין: הסנטימנט מאחורי הטיעון הימני הוא שברגע שתעלה ממשלת שמאל-מרכז, בראשות לפיד או גבאי, היא מסוגלת להביא לנסיגה משמעותית ביהודה ושומרון. כל מפעל ההתנחלויות לא מחזיק כנגד מנהיגים די טירונים שהימין לא מפסיק להביע זלזול בהם, ושאחד מהם לפחות מכריז השכם והערב שהוא בכלל לא מעוניין לפנות התנחלויות. ועדיין, הסיכון שיעלו כה חמור שהוא שווה לסלוח בעבורו על שוחד של שלושת-רבעי מליון שקל. זאת ועוד, שלטון הימין - לפי ההנחה הזו - תלוי אך ורק באדם אחד- בנימין נתניהו. שהרי מבחינה חוקתית, אם הוא מתפטר יכולה לקום ממשלת ימין חדשה ואפילו לא צריך ללכת לבחירות. אלא שההנחה היא כנראה שירידתו מהזירה משמעותה אובדן שלטון הימין. מה זה אומר על המחנה הזה?<br />
ב. הטענה הזו בעצם הופכת את כל המאמץ לחסר תוחלת. אני אישית לא מאמין בדטרמיניזם הסטורי, אבל כן ברור שההנחה שהמצב ישאר לעד בדיוק כך לא תתגשם במציאות. מתישהו משהו ישתנה, מתישהו השלטון יתחלף. אם הימין בטוח שברגע שזה יקרה כל המפעל שלו קורס, אז זה די חסר טעם לדחות את הקץ, לא?<br />
ג. יש הבדל מהותי בין לסלוח לשוחד כהוראת שעה, עבור מהלך ספציפי, לבין לסלוח לשוחד לשם שמירה על השלטון עצמו. אם צריך לסלוח לנתניהו כי הוא נתניהו, על מה לא נסלח? על פדופיליה? (זה לא תיאורטי, הרפובליקאים קראו לבוחרי אלבמה לשלוח פדופיל לסנט כי הוא רפובליקאי). ועד מתי? לנצח? בניגוד לויתור מקומי, האמירה שנסלח על שוחד כדי לשמר את השלטון כי המטרה היא רק שמירה על השלטון מבטיחה הטמעה של תרבות שוחד ושחיתות בכל מערכות השלטון, כי על כל שוחד נסלח, ולעד, כדי לשמור על שלטון הימין - בעצם, ספציפית על שלטון נתניהו. וזה כבר הבדל מהותי.<br />
<br /></div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-24555585303384595542017-11-24T11:41:00.002+02:002017-11-24T11:48:13.267+02:00על הרצף<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
עקיבא נוביק יצר <a href="http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1275108">סדרת כתבות</a>, ששודרה השבוע בערוץ 10, על "דתיי הרצף" - קבוצה שקצת השתנתה בין הכתבות אבל בגדול כוללת את המנעד בין דתיים בלאי לבין דתל"שים בלאי. הסדרה עוררה הרבה עניין - הכתבות הללו מתקרבות לשבור את שיא הצפיה בכתובת בנענע-10 - ועשתה הרבה רעש, וכמובן שמכיוון שכל אחד אוהב לראות שמדברים עליו בטלויזיה, צפיתי בה באדיקות. היא שטחית משהו - כפי שניתן לצפות מכתבות מגזין בנות כמה דקות - ובעיקר מצגיה תופעה שלדעתי די מוכרת לעייפות (די! יש דתיים ששותים בירה בשוק מחנה יהודה? הרגתם אותי עכשיו!) אבל יתכן שאלה מגבלות המדיום. מכל מקום, זו הזדמנות לכתוב קצת שוב על החילון, מה החדש בדתיי הרצף - או, אם נהיה פחות פוליטיקלי קורקט, בתכלס במסורתיים אשכנזים - ומה ההבדל בינם לבין המסורתיים ממסורת עדות המזרח (אני כאן כותב סתם מהגיגי ליבי, אין לי סיומכין למה שאני כותב, אבל זרמו איתי רגע). בזמנו כתבתי על זה את <a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.il/2011/03/blog-post_24.html">אחד הפוסטים האהובים עלי</a>, ומעניין לראות גם מה השתנה.<br />
א. אפיסטמולוגיה: לא בדקתי לעומק אבל מצפייה ראשונית נראה לי שיש מילה אחת שלא נאמרה בכל 45 הדקות של הסדרה: אלוהים. זה לא מפתיע; מאז קאנט והמהפכה המדעית, קיומו של אלוהים הפך להיות מהודאות הבסיסית ביותר בתמונת העולם לעובדה חוויתית במקרה הטוב, בודאי לא כזו שאפשר להתוכח ולשכנע בקיומה. לא זו אף זו, עבור הדתי לאומי הממוצע, גם אם הוא מאמין באלוהים, הידע שלו על העולם סותר את ההבנה הפשוטה של לפחות חלקים מהתורה: בריאת העולם, המבול, אברהם אבינו, מעמד הר סיני. אני מסופק כמה דתיים לאומיים באמת מאמינים בקיומם ההסטורי והממשי של כל אלה, ולכן גם אם הם מאמינים שאלוהים קיים, דתיים לאומיים צריכים לעשותו אקרובטיקה כזו או אחרת כדי להצדיק מקיומו את החיוב במערכת ההלכתית כמו שאנחנו מכירים אותה. במסורתיות המזרחית אלוהים קיים הרבה יותר - אבל גם שם, הוא לא מספיק כדי לתת תחושת חיוב בכל ההלכה.<br />
ב. אתיקה: מה שמאוד שונה לדעתי בין דתיי הרצף לבין מסורתיים מזרחיים הוא היחס למערכת הנורמטיבית של ההלכה. הנחת היסוד של המסורתיות המזרחית היא שההלכה היא מערכת נורמטיבית ראויה; שאדם דתי הוא מוסרי יותר. גם אם המסורתי המזרחי לא מקיים הלכה, הוא מעריך את מי שכן. הוא חושב שהוא מוסרי יותר. אנחנו צופים בבית בעונה האחרונה של "מחוברים", ואחת הדמויות היא רינת גבאי. באחד הרגעים היא מפקפקת בחינוך שנתנה לילדותיה: אולי אם הייתי שולחת אותן לבית ספר דתי הן היו יוצאות טובות יותר. זו הסיבה שהרב נבון למשל כל כך אוהב מסורתיים כאלה: הם מקבלים את העליונות המוסרית של הדתיים. זו גישה שדתיי הרצף של נוביק חולקים עליה בגדול: הם לא חושבים שההלכה מייצגת מערכת נורמטיבית מוסרית יותר. למעשה כל הסדרה היא ביקרות של דתיי הרצף על המערכת ההלכתית.<br />
ג. אסתטיקה: אז מה נשאר? אסתטיקה. תרבות, טקסים, פולקלור. בעצם הקרבה של דתיי הרצף לדת היא לאלה - לפן האסתטי, הפולקלוריסטי, של אורח החיים הדתי. אני לא אומר את זה בזלזול, זה אספקט מאוד חשוב. זה למעשה הבסיס העיקרי ל"בלאי" של הדתל"ש בלאי שלי. אבל זה ההבדל העיקרי בין דתיי הרצף של נוביק למסורתיים המזרחיים - האם הקרבה לדת היא לפן הערכי או האסתטי.<br />
ד. עוד קצת על אתיקה. הרב אילעי עופרן כתב <a href="https://www.facebook.com/ilay.ofran/posts/1349304515192083">פוסט</a> בתגובה לכתבות על כך שהמיתוג של "דתיים" הוא רק במצוות הפולחניות - שבת, תפילין, לבוש - ולא במצוות שבין אדם לחברו. עניתי שם שזה לא מיתוג, זו בעיה מהותית. זה לא באג, זה פיצ'ר. עד המודרנה, כשם שהדת עמדה בבסיס ההבנה את העולם, הדת עמדה גם בבסיס המוסר: לא ניתן היה להיות אדם מוסרי מבלי להיות דתי. אלא שמאז החילון זה לא כך. יושר, צדק, אהבה, חסד, תיקון עולם ואהבת הגר - אלה הפכו לנחלת כל החברה, גם הדתית וגם החילונית. וכשזה המצב, מה שנשאר מגדיר את הדתי בניגוד לחילוני הוא המצוות הפולחניות - שהן נייטרליות ביחס למוסר - או מקומות שבהם ההלכה מורה בשונה או אפילו בניגוד למוסר האנושי.<br />
אוקיי, אז מה הבעיה עם זה? הבעיה היא שההלכה היהודית דורשת הרבה מאוד ממאמיניה. גם בחיי היומיום, היא מטילה איסורים והגבלות רבות, וגם מבחינה אידיאולוגית, הדת דורשת קדימות ועליונות על כל ערך אחר. אבל אם אלוהים קיים בספק, ואם אפשר להיות מוסרי גם כשאתה חילוני - אז האם הקשר האסתטי שווה את כל זה? בקהילות עם קשיים - משפחות מפורקות רבות, פשיעה גבוהה יחסית וכד' - הדת הרבה פעמים מהווה השראה לתנהגות חברתית נורמטיבית ומוסרית יותר. אני חוטא בסטראוטיפ ומראש מתנצל על כך, אבל יתכן שזה מה שעומד מאחורי ההערכה הערכית של חלק מהמסורתיים המזרחיים את ההלכה. אבל זה לא המצב אצל דתיי הרצף: הם לא רואים עוגנים אתיים בהלכה, ולכן רבים מהם יוצאים בשאלה.<br />
עם זאת התמונה יותר מורכבת. אם אנחנו חושבים על תחומים בהם אנחנו מגדירים הבדל בין דתיים לחילוניים, התחומים הללו כוללים גם תחומים אתיים, שלכאורה היו יכולים להיות עוגנים:<br />
הראשון הוא צניעות ויחסים בין המינים. זה תחום שבו במובהק ההלכה, והציבור בעקובתיה, גוזרת התנהגות שונה מזו הרווחת בציבור החילוני, וזאת מתוך יומרה לעליונות מוסרית, מתוך טענה שההתנהגות הזו היא מוסרית יותר. בתחום הזה באמת יש מהפכה בשנים האחרונות: מיתרון, הצניעות נהפכה לחסרון. כפי שהפרק על מיניות, והדיון הסוער בעקבותיו, מראה יפה, בתחום הזה רווחת בקרב חלק לא קטן מהציבור הדתי לאומי התחושה שהנורמות והחינוך בתחום הזה - ההפרדה בין המינים, המלחמה באוננות, דחיית מגע ומין עד לאחר החתונה, הומוסקסואליות, וכו' וכו' - הם דווקא בעייתיים.<br />
השני הוא הצדקה. לפני עשור או שניים, הקהילות הדתיות היו הרבה יותר בולטות בתחום הצדקה; החרדים עד היום מאוד בולטים בכך. עם זאת, בעוד שייתכן שבשטח התמונה הזו לא השתנתה, מבחינה אידיאולוגית מאז המחאה החברתית של 2011 תחום הצדקה והצדק החברתי ירד באופן מובהק מגדולתו בקרב האידיאולוגים הדתיים לאומיים: למעשה, האידיאולוגים הגדולים ביותר של מדיניות כלכלית קפליטלסטית הם דתיים, והעוינות הכי גדולה למאבקים חברתיים באה מקרב דתיים (ראו מאבק הנכים האחרון).<br />
ולבסוף, כמובן, ארץ ישראל. אם יש תחום שבו הדתיים לאומיים גזרו מהדת התנהגות נורמטיבית שונה ביחס לציבור החילוני הוא ביציאה ליישב את שטחי יו"ש ביהודים. אלא שמתברר שגם כאן הנורמות האלה לא מחייבות שמירה על כל ההלכה. הפרק האחרון מראה שבקרב גנבי האדמות בשדה בועז ובחוות גלעד יש גם דתל"שים; ונוביק הביא סקר לפיו רק 22% מהדתל"שים מעידים שנטו שמאלה מאז הורדת הכיפה. כאן זה קצת יותר טריקי: כן צריך איזשהו עוגן נורמטיבי אנטי-ליברלי כדי ללכת ולהתישב ביו"ש, שכן המעשה הזה בבסיסו מנסה לעגן משטר של פריווילגיות ליהודים; אבל מתברר, שהעוגן הנורמטיבי הזה לא דורש את כל ההלכה. המחשבה שלי לא סגורה לגמרי בתחום הזה. אני גם לא יודע מספיק פרטים - האם רוב הדתל"שים נשארים ימניים מסיבות בטחוניות (ובכך שותפים לחילונים רבים גם בתחומי הקו הירוק) או משתייכים יותר לגרעין הקשה המאמין בזכותנו על יו"ש ללא קשר לנימוק בטחוני; אני לא בטוח שהמציאות כאן כבר התייצבה; ולבסוף, בעוד שנוביק ניסה לטעון שהנתון המפתיע הוא שדתל"שים נשארים ימניים, אותי הסקר דווקא הפתיע בכיון ההפוך: לאור העובדה שהמאפיין המשמעותי ביותר של הציבור הדתי לאומי הוא הדעה הפוליטית (ראו <a href="https://www.idi.org.il/media/6197/the_national_religious_sector_book.pdf">המחקר הזה</a> של המכון הישראלי לדמוקרטיה), אותי הנתון ש22% אומרים שהשמאילו בדעותיהם מפתיע בגודלו. (תוספת: עבור מעט מזער של שמאלנים דתיים, יתכן שהתחום הזה הפך להיות דומה לתחום הצניעות: מיתרון לחסרון; כלומר שההתייצבות המובהקת של הציבור הדתי לאומי מאחורי מערכת כה אניטנסיבית של עוולות, מבאישה את ריח ההלכה ככלל. יתכן שזה מה מעומד מאחורי העובדה שבקרב פעילי אגוני זכויות אדם יש אחוז גבוה להחריד של דתל"שים)<br />
ולבסוף, סוציולוגיה: נוביק לא דיבר על זה במפורש בכתבות אבל כן טען מסביב כל הזמן שהשונה בדתיי הרצף הוא רצונם להשאר בתוך הציבור הדתי לאומי. אני לא יודע אם זה נכון או לא, מעניין לעשות על זה סקר. האמירה החריפה ביותר בכתבות היתה דווקא הפוכה: הבן של הרב אבינר אמר שלא אכפת לו שילדיו יהיו חילונים או דתיים אבל שלא יהיו כמו אבא שלו (וזו תגובה שדי חזרה בכתבות). בכל מקרה, ראשית, הטענה שגבולות המגזר הם לא חדים כ"כ ויש רצף סוציולוגי היא לא חדשה. גם בדור של הורי היו זוגות מעורבים, ובתי ספר ליברליים יותר, וכו'. שנית, בודאי שהרצף הזה מתעבה בשנים האחרונות, אבל זה גם לא חדש: בי"ס קשת קיים כבר למעלה מעשור. ולבסוף לבסוף, השאלה היא לאיזה חינוך כל דתיי הרצף הללו ישלחו את ילדיהם. ואני לא בטוח שהתשובה היא החמ"ד.</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-88798603712206021592017-10-18T15:46:00.002+03:002017-10-18T15:46:30.413+03:00קמפיין me too<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
קמפיין me too הצליח להבהיר בצורה מאוד חזקה שבאמת כמעט כל אישה חוותה הטרדה או הטרדות מיניות, פעמים רבות תקיפה או תקיפות מיניות, ופעמים הרבה יותר רבות משהיינו חושבים נסיונות אונס. זה גלוי די מטלטל - גם אם אני יודע באופן רציונלי שהטרדות ותקיפות מיניות ונסיונות אונס כל כך רווחים, זה לא דומה לגלוי הספציפי: גם היא, וגם היא, וגם היא.<br />
הקמפיין גם עורר הרבה תגובות וכמה מהן הביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה. אני אנסה להתנסח בזהירות בפוסט כי אני גבר, ולכן עם סיכון הרבה הרבה יותר נמוך להיות הצד הנפגע.<br />
האחת - למשל כמו בפוסט <a href="https://www.facebook.com/adi.winterful/posts/10155686409008898">הזה</a> - טוען שהקמפיין הראוי היה של גברים, שיתוודו על מעשיהם: שיתוודו שהם מטרידים ותוקפים ומנסים לאנוס. מכיוון שגברים הם אחראים ועליהם "לנקות את הלכלוך", ומכיוון שאם יראו שכל כך הרבה גברים באמת תוקפים מינית אז אולי זה יעשה את האימפקט הדרוש. היו גם כל מיני ביקורות על הכיוון הזה (בין השאר, שהקמפיין -נועד בראש ובראשונה לנשים שירגישו שהן לא לבד), אבל אני לא חושב שהוא נכון מסיבה אחרת מכיוון שקמפיין כזה בסך הכל מביא לזיכוך עצמי: "היי, תראו, תקפתי, אבל איזה פמיניסט אני שהודתי בזה בפייסבוק!". אני גם אישית מאמין שלא כל הגברים תוקפים כמו שכמעט כל הנשים מותקפות: גבר אחד יכול לתקוף הרבה נשים. אבל ייתכן שאני טועה, ובכל מקרה זה לא רלוונטי: זה לא אומר שהגברים לא אשמים, הם אשמים בגדול אבל מכיוון אחר.<br />
התגובה השניה היתה בפוסט <a href="https://www.facebook.com/ilay.ofran/posts/1318770791578789">הזה</a> של הרב עופרן ובתגובות אליו. בקצרה הרב עופרן חושש שהלכה למעשה, הקמפיין עלול להביא לתגובה של משיכת כתפיים - זה המצב ואין מה לעשות. הרב עופרן מציע להתיחס להטרדות ותקיפות מיניות כמו לתאונות דרכים ולהתמודד עימן מערכתית, בעיקר דרך חינוך; בתגובות לו מציעים כל מיני המלצות רדיקליות יותר - החל בשיעורי הגנה עצמית לכל הנשים וכלה בדיני ייחוד הלכתיים. וכל הדיון הזה מדגים בדיוק למה כל הגברים אשמים.<br />
אחד הטקסטים הטובים ביותר שקראתי בחיי הוא הפוסט <a href="https://meandiscourse.wordpress.com/2012/11/13/risks_of_sex/">הזה</a> על פמיניזם וסיכון. אני אעשה עוול בלסכם אותו בקצרה אבל בכל זאת לטובת העניין, הטענה היא שאחד הגורמים הבסיסיים שמאפיינים את הפטריארכיה - כמו גם פריוילגיות של קבוצות דומיננטיות אחרות, כמו יהודים, אשכנזים, סטרייטים וכו' - הוא שלקבוצה הדומיננטית - לגברים במקרה הזה - שמורה הזכות להיות בסיכון מזערי שיעשה להם עוול. אנחנו אולי מוכנים לתת זכויות לנשים, אבל בתנאי שזכויות אלו לא יגדילו את הסיכון שלגברים יגרם עוול. כמובן שלנשים כתוצאה מכך נגרם עוול כל הזמן.<br />
והנה תראו מה קרה פה: מתברר לנגד עיננו שלנשים נגרמות עוולות כל הזמן, על הציר שבין מעיקות לקטסטרופליות. לא נשים ערטילאיות: כל הנשים מסביבנו: בנות הזוג שלנו, חברותינו, בנות המשפחה שלנו. ולא סיכון ערטיאלי: עוולות ממש, שגורמות לכך שלכל אישה יש סיכון לא מבוטל לפגיעה מינית שמלווה אותה כל הזמן. ועדיין, כל ההצעות לפתרון נעות בציר בין הצעות כלליות שלא משנות את משוואת הסיכון (חינוך) לבין הצעות שמטיילות עול נוסף וסיכון נוסף על נשים (קורס הגנה עצמית, הדרה מסיטואציות מסויימות בשל דיני יחוד). אפילו ההצעה הרדיקלית, להטיל על הגברים להתוודות בעצמם, משאירה את היוזמה בידי הגברים. מכיוון שבחברה שלנו לא יעלה על הדעת להעלות את רף הסיכון לגברים כדי להוריד עוולות לנשים.<br />
הנה הצעה: אם ניקח את ההקבלה לתאונות דרכים. מה אם היינו מתייחסים להטרדות אקראיות כמו לעברות תנועה חמורות? מקימים יחידה במשטרה, על טהרת הנשים, שכל תפקידה הוא להטיל קנסות גבוהים על הטרדות קטנות ברחוב. תפסו אותך מפסק רגליים באוטובוס? בום, 5,000 ש"ח. נתפסת שורק לאישה ברחוב? בום, 10,000 ש"ח. אישה התלוננה שהלכת לידה בצורה מטרידה? בום, 20,000 ש"ח. הרי ברור שפתאום כולנו הרבה יותר ניזהר, וארני מעריך שכמות ההטרדות הקטנות תרד משמעותית. נכון, יש גם סיכון שגברים חפים מפשע ידפקו. שיעשה להם עוול. זה לב העניין, מעבירים קצת מהסיכון אל הגברים.<br />
או ביחס לתקיפות ומעשי אונס: תארו לעצמכם (וזו הדוגמה מהפוסט) שכל מה שהיה נדרש כדי להוכיח אונס הוא שאישה התלוננה עליו ושניתן להוכיח באופן סביר שהתקיימו יחסי מין. בלי חקירה במשטרה, בלי משפט. אני יכול להעריך שמספר מקרי האונס ירדו. מאידך, גם הסיכון לתלונות שוא. זה הרי בדיוק העניין.<br />
אני יכול לחשוב על מקרה אחד שבו מהלך חקיקתי באמת שינה במידת מה את חלוקת הסיכון: החוק למניעת הטרדה מינית ב1998. זה סוג השנויים שיכולים לעשות באמת הבדל. אם יש משהו שגברים יכולים לעשות הוא לא להזדעזע או להתוודות, הוא לקרוא לשנוי חוקי משמעותי שיגן יותר על נשים גם במחיר של סיכון מוגבר לגברים.<br />
<br />
---<br />
<br />
בהערת אגב, זה מצב מאוד דומה ביחס לישראל ולפלסטינים. אני חושב שיש כמעט קונצנזוס מוחלט בקרב הציבור היהודי בארץ שהכיבוש ביו"ש גורם עוול. יש גם רוב שהיה מעוניין לצאת מהשטחים אם היה מובטח לו שאין בכך סיכון בטחוני. אבל גם יש כנראה רוב גדול נגד נסיגה כיום: הנחת היסוד היא שקודם כל הסיכון עבוד יהודים צריך להיות מזערי, ורק לאחר מכן אפשר לדבר על זכויות אדם לפלסטינים. </div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-19131872280873238552017-09-13T14:05:00.001+03:002017-09-13T14:05:23.498+03:00הדתה שמדתה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
שי גולדן פרסם סרטון חדש, מז'אנר ה"אין הדתה":<br />
<br />
<iframe allowfullscreen="true" allowtransparency="true" frameborder="0" height="315" scrolling="no" src="https://www.facebook.com/plugins/video.php?href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Freshet.tv%2Fvideos%2F10154795813850373%2F&show_text=0&width=560" style="border: none; overflow: hidden;" width="560"></iframe>
<br />
הטעויות העובדתיות המביכות - הציונות נובעת מהדת, והשימוש בעברית נובע המדת - כמו גם המעבר להשמצות אישיות - אם אתם מתנגדים להדתה אתם אוטו-אנטישמים - כבר זכו להפרכות טובות ממני. אני בכל זאת רוצה לתרום את אלפית המעלה שלי בהתחממות הגלובלית כתוצאה מהאנרגיה לתחזוקת הסרברים שמחזיקים את הפוסט הזה, כי יש בסרטון נקודה מעניינת שחוזרת אצל הרבה מהימנים החדשים - אברי גלעד, עירית לינור ודומיהם: בסוף, צריך ללמוד, ולכבד, את הדת היהודית כי היא ההצדקה לציונות, לכך שאנחנו פה. אצל גולדן: "כי הציונות היא בעצם אקט של הדתה. כי הסיבה שאנחנו כאן כולנו בארץ ישראל, מדינת היהודים, היא כי אבותנו החליטו, כי הם קראו בתורה, שיש קשר הסטורי בין העם הזה לבין המקום הזה, שנקרא ציון". אצל <a href="https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1426191760807083&id=442617815831154">גלעד</a>: "הרוב [של העמותות הדתיות שנכנסות לבתי הספר הממלכתיים ללימודי דת - א.ר.ק] - אנשים ונשים טובים וטובות, שרוצים לתת ממה שהם למדו לאלה שצריכים מישהו שיראה להם את השורש המשותף של קיומנו כאן". אצל <a href="https://www.haaretz.co.il/magazine/tozeret/.premium-1.4234699">לינור</a>: "בעיני הוא נראה כמו אכזבתם של אלה שהאמינו באמונה שלמה שאפשר לקיים את מדינת היהודים בלי יהדות" ועוד כהנה וכהנה.<br />
אני רוצה מעט לפרק את הטיעון הזה. למה בדיוק הכוונה "הדת היא הסיבה לכך שאנחנו כאן"?<br />
ברמה האינדיוידואלית, רובנו כאן כי נולדנו כאן. אנחנו לא מהגרים מכאן או כי טוב לנו כאן, או כי איננו יכולים להגר (אני לא חושב שפובליציסטים-דה-לה-שמאטע, מנחי שעשועונים או תוכניות בוקר אלה מקצועות שנותנים עדיפות בתור לגרין קארד), או כי למצער המחיר של הגירה גדול מהמחיר של ההשארות בארץ (כלכלית, תרבותית, משפחתית, ועוד. מבחינתי האישית, המעבר לתפיסה גלותית של מיעוט המנוכר למדינתו הוא מחיר חמור מדי, כתבתי על זה <a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.il/2011/03/blog-post_11.html">פה</a>). עבור מי שאינו שומר תורה ומצוות, דת לא קשורה לכך.<br />
לגבי השאלה למה הורינו או סבינו הגיעו לכאן, ראשית, כמו שאחרים (למשל <a href="https://www.facebook.com/tomer.persico/posts/10155031795889065">תומר פרסיקו</a>) כבר אמרו, הזיקה ההסטורית לארץ ישראל נבעה משלל גורמים, והציונות עצמה היתה דווקא תנועה של מרידה בדת. זה לא חדש, וכל בוגר מערכת החינוך שיודע אפילו מעט הסטוריה יודע את זה. אלא שמעבר לכך, גם אם הזיקה ההסטורית לארץ ישראל מקורה בדת, זה פרט אינפורמציה מעניין מבחינה הסטורית, וצריך ללמוד אותו במסגרת שיעורי ההסטוריה - כפי שעושים - אבל הוא לא באמת רלוונטי ללימודי דת כיום. התיאולוגיה הפוריטנית היתה הגורם העיקרי להגירתם של הפוריטנים למסצו'סטס בבסיס של מה שיהפוך (ביחד עם ההגירה לוירג'יניה) לארה"ב של ימנו. בשיעורי הסטוריה בארה"ב לומדים את זה, אבל אף אחד לא חושב שזה דורש ללמוד תיאולוגיה פוריטנית בבתי הספר; למעשה לימודים כאלה בבתי ספר ציבוריים אסורים על פי הפירוש המקובל לתיקון הראשון לחוקה.<br />
אלא שלדעתי לא לכך באמת גולדן ושות' מתכוונים. כשהם אומרים שהדת עומדת בבסיס "הסיבה שאנחנו כאן" או "השורש המשתוף של קיומנו כאן" היא שהדת עומדת בבסיס האמנה החברתית של מדינת ישראל, כלומר בבסיס החוזה הלא כתוב הבסיסי בין כל חלקי החברה שהופך אותם מחויבים אליה. המושג הזה מגיע מהוגי הנאורות (ולואי שהיו לומדים קצת גם אותם במערכת החינוך) ובעקבותיהם כל המדינות המודרניות מבססות את האמנה החברתית שלהן על התפיסה שהשלטון נועד להגן על זכויותיהם של אזרחיו. בימי הביניים זה לא היה כך: התפיסה הימי-ביניימית היתה שהשלטון ניתן למלך מאלוהים. בעקבות מהפכת הנאורות התבססה התפיסה שבני אדם מקימים חברה כדי להגן על זכויותיהם, ולכן שהמטרה הבסיסית של השלטון היא להיטיב עם אזרחיו; הסיבה ל"למה אני כאן", או "למה אני חלק מהחברה הזו" היא כי החברה הזו מגנה עלי או מיטיבה עמי. התפיסה הזו עומדת כמובן בבסיס המשטר הדמוקרטי, אבל לא רק: גם משטרים דיקטטורים וקומוניסטיים טענו שהם נועדו להיטיב עם אזרחיהם ושאבו את הלגיטימציה שלהם, לפחות לכאורה, מהאזרחים. אילו מדינות בכל זאת פנו לדת כדי לקבל לגיטימציה? או דיקטטורות ימניות ששירתו במובהק רק את שכבות האוכלוסיה הגבוהות - פרנקו, פינושה, החונטה בארגנטינה; או משטרים המבוססים על עליונות של קבוצה אחת ודחיקה של קבוצה אחרת: דרא"פ של האפרטהייד, ג'ים קרואו. החברות האלה השתמשו שימוש אינטנסיבי בדת כדי לבסס את החוזה החברתי, מכיוון שהוא באופן מובהק לא מבוסס על טובת כל התושבים, אלא על דכוי של חלקם ע"י חלק אחר.<br />
כך שמידה מסויימת גולדן ושות' לא טועים או בורים, השאלה היא למה הם מתכוונים בציונות. אם ציונות היא זכות ההגדרה הלאומית של היהיודים בישראל במדינתם - לא צריך לכך שום קשר לדת, הזכות הזו קיימת בהיותם בני אדם. אם מהות הציונות בעיניהם היא דכוי של פלסטינים ע"י יהודים, אז כן, כנראה שצריך דת כדי לבסס חברה שמטרתה היא דכוי כזה. אני לא רואה כך את החברה בישראל או את הציונות.<br />
<br />
הערת אגב: חיפשתי די הרבה ולא מצאתי מחקר על שיעור הדתיות של לבנים בדרא"פ לפני וחארי נפילת האפרטהייד. אם הייתי צריך לנחש הייתי מנחש ששיעור הדתיות בקרב לבנים ירד משמעותית. מישהו ראה מחקר בנושא?</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-84886055807007003372017-08-17T09:47:00.002+03:002017-08-17T10:42:14.331+03:00שארלוטסויל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
זו אולי רק אני, אבל התחושה שלי היא שאם היו עושים היום סקר בכל מדינות העולם לגבי התמיכה או התנגדות למצעד הנאצי בשרלוטסויל, המדינה שבה המצעד היה זוכה לתמיכה הרבה ביותר היא ישראל.<br />
<div>
אז אפשר להזדעזע ולהכנס לדכאון (לא משהו שנמנעתי ממנו, אל חשש. מזל שאלון ועופר כאלה חמודים). אבל אני חושב שזה גם מאיר עיניים ודורש דיון מעט יותר מעמיק מ"אתם תומכים בנאצים, לעזאזל" כי, כמסתבר, תמיכה בנאצים פעילים היא כבר לא טאבו במדינת היהודים. ומכיוון שלא שמענו מילה מהמנהיגות הפוליטית, פרט לאופוזיציה ולצדיק בסדום הקבוע, הנשיא ריבלין, ששלח איגרת סולידאריות למלקולם הונליין (מראש הממשלה לא שמענו כמובן, אבל גם לא משר החינוך והתפוצות נפתלי בנט, או מאיזשהו שר אחר); מאיזשהו רב (פרט לרב ביגמן, שוב, צדיק קבוע בסדום) או סתם ממובילי דעת הקהל הימנית, אני פונה למקור האותנטי ביותר בעיני להלך המחשבה של ישראלים ימנים תומכי נאצים, הפוסט של יאיר נתניהו:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi07OYTJWlPsv6jI0Zc_2_4QYz3iKTC27l3wj7-WvfAGyDh2a7b60dHC0XLd1uYtyfRBqWWihTyt7XS4o5UFA7LoCzJNxV1_DSyN5giur8aEI_Yd3K4FSKaZUW3JDlydmALns9hWp2o-_k/s1600/DHVgxVjXkAALoZ8.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="248" data-original-width="511" height="155" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi07OYTJWlPsv6jI0Zc_2_4QYz3iKTC27l3wj7-WvfAGyDh2a7b60dHC0XLd1uYtyfRBqWWihTyt7XS4o5UFA7LoCzJNxV1_DSyN5giur8aEI_Yd3K4FSKaZUW3JDlydmALns9hWp2o-_k/s320/DHVgxVjXkAALoZ8.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
אני לא אומר את זה בלעג. זה פוסט מנומק ובהיר, ואני חושב שהוא מייצג הרבה אנשים. חשוב רגע לדון במה כתוב בו.הטיעון של נתניהו מבוסס על ארבעה שלבים:</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
1. האירוע בשרלוטסויל היה עימות בין נאצים וKKK לBLM וantifa</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
2. נאצים וKKK זהים מבחינה מוסרית לפעילי BLM וantifa</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
3. הנאצים הם כבר לא באמת סיכון.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
4. BLM הם כן סיכון.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
לכן בעימות הזה אני בצד של הנאצים.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
1. זה כמובן תיאור שגוי לחלוטין של המצב, אבל אני לא בהכרח מאשים בזה את נתניהו, כי סביר שאת כל המידע שלו בהקשר הזה הוא מקבל מפוקס ניוז. התיאור המדוייק של המצב הוא: שארלוטסויל היא עיירה בדרום מערב וירג'יניה ובה האוניברסיטה של וירג'יניה (אותה יסד וגם תכנו אדריכלית תומס ג'פרסון). כמו בעיירות רבות בדרום, לאחר סוף הרקונסטרוקציה בשנות ה80 של המאה ה19, הוצבו בה פסלים ואנדרטאות לגיבורי הדרום במלחמה, בראשם הגנרל לי, מפקד ארמיית וירג'ניה (החלק המרכזי של צבא הדרום במלחמה) והגאון הצבאי של הדרום. בעשורים האחרונים ובעיקר בשנים האחרונות יש מגמה להוריד את האנדרטאות האלה - כי הן, אחרי הכל, מפארות גיבורים שלחמו כדי לבסס את מוסד העבדות, ושארלוטסויל מתכננת להוריד את הפסל של לי שמוצב בככר בעיר. הכוונה הזו היוותה טריגר להפגנת ענק של נאצים וKKK בשארלוטסויל בסופ"ש שעבר. כנגד ההפגנה הזו התארגנה הפגנת נגד, שבכלל לא הובלה ע"י BLM וantifa, אלא ע"י אזרחים רבים של העיירה.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
אחד המפגינים הנאצים גם ביצע פיגוע דריסה במפגינת נגד, אלא שהנקודה פה היא לאו דווקא הפיגוע. הביקורת היא על עצם האידיאולוגיה שהמפגינים הנאצים מקדמים - והייתה חריפה באותה מידה גם אם לא היה פיגוע. כך שהעימות כביכול לא רלוונטי.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
2. קצרה היריעה מלהתחיל להסביר למה האנלוגיה הזו שגויה, אבל אגע בזה בהרחבה בהמשך.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
3. זה נכון ולא נכון. נכון מכיוון שגם היום, עם העליה בנאציזם באמריקה, האיום הממשי המשתקף מהם ליהודים יחסית נמוך. הוא משמעותי ומפחיד (וכדאי לקרוא את השרשור של ברק רביד על העדות של ראש הקהילה היהודית בשארלוטסויל) אבל עדיין כיום באמריקה הרבה יותר קשה להיות שחור או היספני, ואני אף מעריך בזהירות שיש יותר איום פיזי להיות יהודי בישראל מאשר בארה"ב, גם כיום. מעבר לכך, זה בודאי נכון שהנאצים לא מהוים איום עבור יאיר נתניהו. הוא גר בישראל.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
זה לא נכון מכמה סיבות: ראשית ההכרזה שהנאצים "הם זן נכחד" נשמעת מאוד נחרצת אבל אין לה ממש על מה לסמוך. אם יש משהו שהסטוריון או נכד של הסטוריון (גם בינוני כמו בנציון נתניהו) צריך לדעת הוא שאי אפשר לחזות את העתיד. ב1923 אחרי כשלון פוטש הבירה הנאצים נראו כמו בדיחה עלובה; האפרטהייד נראה חזק ובלתי מנוצח ב1976, רגע לפני שמהומות סווטו הפכו את דרום אפריקה לבלתי נשלטת הלכה למעשה. שנית, אירועי השנה-שנתיים האחרונות מראים שהסיטנמנט הלאומני והאנטישמי דווקא בעליה במערב. שלישית, הטריגר להפגנה היתה הסרת פסלו של לי, ולא בכדי: הבסיס העמוק שלה הוא לא הנאציזם אלא העליונות הלבנה, בעיקר על השחורים. לעליונות הלבנה הסטוריה ארוכה באמריקה, ולמרות שיש התקדמות עקבית, ממש לא הייתי מספיד אותה בקרוב; כפי שמלמד כשלון הרקונסטרוקציה, גם כאשר נראה שהעליונות הלבנה על הקרשים, יש לה אפשרות להתאושש. ובהקשר הזה, הגזענות הופנתה תמיד קודם כל לשחורים, ואחר כך לזרים מובהקים אחרים - במאה ה19 לאירים וסינים, בתחילת המאה ה20 לאיטלקים ופולנים וכיום להיספנים - אבל תמיד היהודים היו שם גם ברשימת המטרות. הגזענות של תחילת המאה ה20 הביאה לחוק גו'נסון ריד של 1924, שסגר את ההגירה ליהודים ואולי אחראי יותר מכל, אחרי היטלר ומשתפי הפעולה איתו באירופה כמובן, להשמדת יהודי אירופה. ורביעית, וזה קצת מצחיק שצריך לומר את זה דווקא למי שחושב עצמו כשמרן, יש משמעות לזכרון הסטורי. אדנאוור היה גרמני אנטי-נאצי, ישראל היתה זקוקה נואשות לכספי השילומים, ועדיין בגין נאם נחרצות - עד כדי איום במהפכה אלימה - כנגד הסכם השילומים עם גרמניה המערבית; וגם בן גוריון כשהביא את ההסכם טען שמדובר ב"גרמניה האחרת". אם יוצאים רגע מויכוחי הטוויטר ומסתכלים רגע באופן קצת יותר רחב, לעשות נורמליזציה לנאצים, גם אם הם לא איום, זו פשוט הזיה.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
4. ראשית, המטרה של תנועת BLM בכלל לא מתיחסת לישראל, אלא להפסקת הקלות המזעזעת בה שוטרים הורגים שחורים חפים מפשע ולא נענשים על כך. יתכן שיש בתוכה גם פעילים שמתנגדים לישראל, אבל זו מטרה שולית בתנועה. שנית, התמיכה שיש בBDS בארה"ב נומכה עד שולית, ואין לה השפעה ממשית על כלכלת ישראל (כך למשל בדו"ח של <a href="http://www.haaretz.com/israel-news/.premium-1.636172">מרכז המחקר של הכנסת</a>). שלישית,גם אם פתאום הBDS יזכה להצלחה פנומנלית, מירב ההשפעה שיכולה להיות לו היא להחזיר את הכלכלה הישראלית לתחילת שנות ה90, לפני שהסכמי אוסלו הביאו לביטול החרם הערבי ולקפיצתה של ישראל לעולם הראשון. זו השפעה כלכלית משמעותית, אבל כמובן אין להשוות אותה להשמדה פיזית מוחלטת לה שואפים הנאצים. עם זאת, זה נכון שהנזק הפוטנציאלי הזה יכול להיות ממשי עבור יאיר נתניהו - הוא גר בישראל - וזה נכון שיש נזק שנגרם גם כיום, נזק תדמיתי: הם משמיעים ביקורת על ישראל, וגורמים לישראלים להרגיש לא נוח במדיניות ממשלתם.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
וכאן אני מגיע לנקודה העיקרית: מעבר לכשלים העובדתיים, אני חושב שהפוסט הזה חושף הלך מחשבה עמוק שמסביר לדעתי הרבה מהתנהגות (חלק מ) הימין הישראלי. והנקודה מתחילה בשאלה: למה הנאצים רעים. תשובה אחת היא, כי הם השמידו אוכלוסיה שלמה על לא עוול בכפה. תשובה שניה היא, כי הם הרגו אותנו. יאיר נתניהו מחזיק בתשובה השניה: הבעיה שלו היא לא עם הפגם המוסרי של מעשי הנאצים, אלא אם זהות הקרבן. ומכיוון שהיום הנאצים לא מאיימים עליו, והBLM כן - גם אם האיום הרבה פחות משמעותי - אז הוא עם הנאצים, ועם ויקטור אורבן ומארין לה-פן. וכאן אני חוזר לנקודה 2 - לכן מבחינת נתניהו הנאצים והBLM שווים מוסרית: שניהם שונאים אותו. השאלה של המעשים שהם מוכנים לעשות - אלה קוראים להשמדתו הפיזית, אלה לחרם כלכלי; השאלה מה ההקשר של הביקורת כלפיו - אלה יוצאים כנגד יהודים באשר הם יהודים, אלה מתנגדים למדיניות ספציפית של ממשלת ישראל; השאלה של מטרתם - אלה מתנגדים לקיומו בעולם, אלה קוראים לשנוי ההסדר הפוליטי בשטח בין הירדן לים; כל אלה לא רלוונטים, מכיוון שברגע שהוא הקרבן של ביקורת כלשהי, סימן שמותח הבקורת הוא עוול; ואם מישהו כיום הוא אויב של אויבי, אז אני סבבה איתו.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
דרך אגב, הגישה הזו ממש לא חדשה בישראל. אותה גישה הביאה את ישראל לתמוך במשטר האפרטהייד ובמשטר החונטות בארגנטינה (שגם הוא היה בעל נימות אנטישמיות, ושיעור היהודים שהרג היה גבוה משמעותית משיעורם באוכלוסיה). אלא שבעבר לפחות היתה יותר בושה בעניין. את השת"פ עם דרא"פ הלבנה לפחות ביצעו בחשאי. המייצג הבולט ביותר של הגישה הזו בעיני הוא אפרים קישון: בפיליטונים היותר פוליטיים שלו הוא הבהיר שכישראלי הוא מתעניין רק ביחסו של גורם זה או אחר לישראל, והמוסר? נשרף באושוויץ. אלא שמה שניתן להבין (גם אם לא להסכים) מניצול שואה קצת יותר קשה לקבל ממדינה בעלת ארסנל גרעיני.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
ואם השלכנו את היומרה המוסרית לפח - ואחרי שטענו שאין בעיה לשתף פעולה עם נאצים אני די חושב שאפשר להסכים שהשלכנו אותה לפח - נשארנו רק עם הטיעון התועלתני - כרגע יש לך כח, אבל מה תעשה אם לא יהיה לך כח? התשובה של נתניהו ודומיו היא פשוטה: פשוט לדאוג שתמיד אני אהיה בעל הכח. וזו תפיסה שחורגת מהאירוע הספציפי הזה, ומסבירה הרבה,לדעתי, מההתהגנות של הממשלה הנוכחית ותומכים נלהבים שלה בציבור. הממשלה הנוכחית שוחקת הרבה מהנורמות שמאפשרות קיום משותף: רידוד השיח לקונספירציות, קללות ואיומים; דהלגיטימציה מתמשכת של היריב הפוליטי; זהוי של טובת המדינה עם הטובה האישית; ציור כל יומרה אופוזציונית כנסיון להפיל את המשטר; ולאחרונה גם דרישה להתעלם משחיתות אישית. כעת, ניתן לטעון לטובת כללי היסוד הללו בשני טיעונים: הראשון הוא שיש לנו סולידריות חברתית ורצון להגיע לטוב משותף. אבל כנראה שאת זה אין - וצריך רק לשמוע את נתניהו האב לואט את המילה שמאל בכזה בוז ושנאה כדי להסיק די בודאות שאין הרבה שאיפה לטוב משותף. השני הוא טעיון תועלתני, שהכללים האלה מגבילים אותך כשיש לך כח אבל הם יגנו עליך כאשר לא יהיה לך כח; זה הטיעון שקלמן ליבסקינד לאחרונה הפנה כנגד בצלאל סמוטריץ' ביחס לשחיתות נתניהו. התשובה לכך של נתניהו הבן (כמייצג) היא פשוטה: אדאג שתמיד יהיה לי את הכח.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
אני לא בטוח שיש לי סיום אופטימי. אני לא יודע אם התהליך הזה יעצר. אבל מה שלמדתי כהסטוריון הוא שאי אפשר לדעת את העתיד. אני מאמין שרוב הציבור רוצה בטוב משותף, ולכן אני יכול לקוות שבשלב כזה או אחר תאוות הכח חסרת הגבולות תרחיק מספיק חלקים מהציבור. זו נסיון לנימת סיום אופטימית, אם כי יום שבו ישראלים כה רבים מתאמצים לתמוך בנאצים הוא יום לא קל לאופטימיות.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-36319285957320730262017-08-01T19:36:00.003+03:002017-08-02T18:36:35.805+03:00תשעה באב (take 2)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
12 השנים שבין 1865 ל1877 מכונות בהסטוריה האמריקאית תקופת הרקונסטרוקציה. בתקופה זו עסקה ארה"ב בעיקר בתוצאות מלחמת האזרחים ובפרט במה לעשות במדינות הדרום, שכל המבנה החברתי שלהן התפרק בעקבות ביטול העבדות. זו תקופה מרתקת ומורכבת. בנרטיב ההסטורי הסטנדרטי מקובל לחלק אותה לשלושה חלקים: בשלב הראשון, היא נוהלה ע"י הנשיא לינקולן ולאחר הרצחו, ג'ונסון. לינקולן וביתר שאת ג'ונסון - שהיה דרומי - נקטו בגישה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות והם דרשו שנוי חברתי מתון יחסית. ב1866 פקעה סבלנותם של הרפובליקאים בקונגרס, ולאחר שכמעט הצליחו להדיח את ג'ונסון נטלו את המושכות של הרקונסטרוקציה. הם הטילו משטר צבאי בדרום, כפו הענקת זכויות אזרח לשחורים וקידומם החברתי והכלכלי. לשלב הרדיקלי של הרקונסטרוקציה היו כמה השפעות ארוכות טווח - בראשן התיקון ה14 לחוקה, שהיה הבסיס לכל שאיפה לזכויות פוליטיות לאחר מכן - אבל ככלל הוא נחשב לכשלון. לבני הדרום התנגדו התנגדות עזה; הקו-קלוקס קלאן התפשט בדרום והלינצ'ים הפכו לתופעה קבועה; תפקידים רבים אוישו בידי מהגרים לרגע מהצפון שבאו לעשות רווחים קלים מהאפשרויות שנפתחו בפניהם - הם כונו ע"י הדרומיים carpetbaggers על שם התיק הזול, מבד שטיח, שרבים מהם נשאו, ועד היום זהו כנוי לפוליטיקאי מושחת שמגיע לאיזור לא לו לעשות רווח פוליטי מהיר. ב1873 הצפון החל לאבד עניין, והמנהיגות של הלבנים מלפני המלחמה החלה לאט לאט לכבוש מחדש את מוקדי הכח בדרום. שלב זה כונה ע"י לבני הדרום redmption, גאולה; כמובן שעם קבלת הכח בחזרה לידיהם החלו לבני הדרום בנישול השחורים מזכויותיהם הפוליטיות ומהרחקתם מהספרה הציבורית, אם כי ההפרדה נוסח ג'ים קרואו החלה רק שני עשורים לאחר מכן.<br />
ואז הגיעו בחירות 1876. סמואל טילדן, המועמד הדמוקרט, זכה ברוב ברור של סך הקולות, אבל כפי שילמדו אח"כ <strike>ניקסון (1960)</strike>, גור (2000) והילרי קלינטון (2016), סך הקולות זה אף פעם לא מספיק. בחזית האלקטורים, לטילדן היו 184 אלקטורים; להייז, המועמד הרפובליקאי, היו 165, ו20 אלקטורים היו שנויים במחלוקת: בפלורידה, לואיזיאנה ודרום קרלויינה כל מפלגה טענה שהיא נצחה, והיה אלקטור אחד מאורגון שנטען שמועמדותו לא חוקית כי הוא נבחר ציבור. כדי לצאת מהפלונטר הושגה פשרה: כל האלקטורים הוקצו לרפובליקאים והייז נבחר, ובתמורה הייז הוציא את כל שאריות הצבא הפדרלי שעוד נותרו במדינות הדרום והניח להן להשלים את הליך ה"גאולה", ובכך באה לקיצה תקופת הרקונטרוקציה, וניתן האות להתחלת חקיקת חוקי ההפרדה שיגיעו לשיאם בשנות ה90.<br />
כיום, כאשר ידוע שפשרת 1877 אפשרה לאחר מכן לבסס את חוקי ג'ים קרואו בדרום, היא נתפסת כבעייתית אבל בזמנה, ולמעשה עד לשנות ה60 של המאה ה20, היא נחשבה לצעד חשוב בפיוס בין הצפון לדרום. במידה מסויימת זה נכון אבל לא מדוייק: זה היה פיוס בין *לבני* הצפון ל*לבני* הדרום על חשבון השחורים.<br />
<br />
תשעה באב הוא דוגמא מדהימה לכוחה של פרשנות. אמנם יש את המימרא במסכת יומא על כך שבית שני חרב בשל שנאת חינם, ואת האדה בגיטין על קמצא ובר קמצא (שבאה אגב לא להראות דווקא שהבית חרב בשל שנאה, אלא יותר להראות שחרב בשל עניין פעוט ולא רציני; המשך האגדות מדברות על כך שבשל עץ ארז חרב טור-מלכא ובשל תרנגול ותרנגולת חרבה ביתר), אבל לאורך ההסטוריה קשה לומר ששנאת חינם תפסה כזה מקום בתשעה באב. יותר התאבלו על החיים עצמם, שהיו לא משהו עבור יהודים ב2000 שנה האחרונות. אני מאמין גדול בחידושים ולכן לא מפריע לי שמשמעותו של תשעה באב מאוד השתנתה. אבל יש משהו מעט צורם בפסטיבל ההדברות שתשעה באב הפך להיות. באופן כללי אני בעד הדברות, וברור שטוב להקדיש קצת זמן לתרבות דיון ולגיטימציה. אבל איכשהו עניין אהבת החינם השנה מרגישים לי קצת כמו 1877. אנחנו כל כך מרוצים לאחד את עצמנו, על בסיס שכיחת את הדבר הפעוט שנקרא האפרטהייד בגדה. אני לא נגד שאבי גבאי ילך לאפרת, חשוב לדבר עם כל אחד. אבל אולי כדאי היה שישאל אותם למה ב<a href="https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.4212653">נו את מועדון הנוער והספריה שלהם על קרקע פלסטינית פרטית</a>. <br />
<br />
הכותרת היא כי כבר כתבתי <a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.il/2010/07/blog-post_19.html">פוסט </a>תשעה באב לפני כמה שנים, יש כמה דברים מעניינים לדעתי ביחס לתשעה באב. הוא קצת יותר פייסני, כנראה שאני נהיה קצת מריר עם השנים.</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-20928173664244774652017-06-18T09:14:00.000+03:002017-06-18T10:43:16.181+03:00שלא נדע<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
עורך מקור ראשון והטרוריסט המורשע חגי סגל הקדיש את החלק האחרון של טור העורך לו ב"יומן" של השבת לפירוק המחלקה ההמטו-אונקולוגית ילדים ב"הדסה". דווקא מכיוון שזה נושא שלא מתישר לפי המחלוקת הפוליטית הרגילה של שליטה בשטחים כן או לא, ושמדובר בשתי פסקאות בלבד, יש משהו מאיר עיניים באיש במה שהקטע הזה אומר על חגי סגל והקבוצה (הקטנה מסך המגזר הדת לאומי בכללו, אבל קיימת) שהוא מייצג.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi57-Q60ndAs28Jf0ZIvdWPTzjIbEVwPjwXQnIqaw2a2dgH1E7sEcN6BUK4pdC_iXLQwZu3uasOHS1gmmlBN7WdaEY7mCtWwnaiOVgj9MPUVBVh6mqHCYkndbTNZdvmDKaqiXolGcnJEOs/s1600/xdk.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="1563" data-original-width="916" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi57-Q60ndAs28Jf0ZIvdWPTzjIbEVwPjwXQnIqaw2a2dgH1E7sEcN6BUK4pdC_iXLQwZu3uasOHS1gmmlBN7WdaEY7mCtWwnaiOVgj9MPUVBVh6mqHCYkndbTNZdvmDKaqiXolGcnJEOs/s320/xdk.jpg" width="187" /></a></div>
<div>
1. די ברור מהקטע שסגל לא קרא או שמע על הנושא מעבר לכתבה או שתיים בחדשות. מה הטענות הענייניות במאבק? מה בעתם הרופאים רוצים? מה רוטשטיין רוצה? למה זה התפרץ רק עכשיו? כל אלה נעדרים לחלוטין מהקטע. זה גם מסביר למה קל לו להאשים את הרופאים שכל עניינם הוא יחסי ציבור - אחרי הכל, אם הוא לא קרא, איך ידע שיש גם מחלוקת עניינית? ההעובדה שכנראה הוא לא מבין בעצם כלום בנושא לא מפריעה לסגל להביע עמדה נחרצת ומזזלזלת. רק על כך מגיע לו הפרס על שם עירית לינור וחיים נבון לפובליציסטיקה חסרת ידע.</div>
<div>
2. לא פחות משלוש פעמים משתמש סגל במילה "מרד" כדי לתאר את מהלך הרופאים. די תמוה: בית חולים הוא לא צבא, הוא שייך ליחסי העבודה של השוק האזרחי. ביחסים כאלה התפטרות היא בודאי לגיטימית. זה תמוה עוד יותר על רקע התמיכה הקבועה של סגל בליברליזם כלכלי באופן כללי, וסלידתו ממעורבות המדינה בכלכלה. אבל דווקא כאן כן? לשם התרגיל: נניח שלאחר התפוצצות פרשת 2000, עיתונאי הצמרת של ידיעות אחרונות - נחום ברנע, סימה קדמון וכו' - היו מחליטים שהגיעו מים עד נפש, ושהם עוזבים את העיתון ורוצים לעבור למקור ראשון. ונניח ששר התקשורת היה מחביבי ידיעות, והוא היה אוסר על מקור ראשון לקבל אותם - זה היה נראה לסגל הגיוני? הוא היה קורא לזה מרד?</div>
<div>
3. מעבר לדיון הענייני (שבעצם לא ממש נוכח כאן, ראו סעיף א) מה שבאמת מבחיל כאן הוא הנימה הזחוחה והמזלזלת: "כשהאבחנה בין כוחות האור לכוחות השחור", "הגיע הזמן שימחלו על כבודם" ועוד ועוד. אני לא אהיה מבקר הסגנון של סגל. אבל אני חושב שהסגנון מבטא משהו: לסגל באמת יש אפס אמפתיה לסבלם של הילדים חולי הסרטן והוריהם, שתומכים ברופאים, ובטענות הרופאים עצמם (שאותם כנראה לא קרא). לא חייבים להסכים עם הרופאים, אפשר גם לחשוב שליצמן ורוטשטיין צודקים, אבל גסות הלב הזאת בסבלם של מי שבאמת החיים התאכזרו אליהם יכולה לבוא רק ממי שבטוח, באופן הכי עמוק, שהמערכת תמיד תהיה לצידו. העדר האמפתיה הזה מעיד על כך שסגל לא מסוגל אפילו לדמיין מצב שהמערכת פונה נגדו במחיר של חיי ילדיו.</div>
<div>
4. וקשור לכך: הנימוק הענייני היחיד יחסית שהצלחתי לדלות הוא שסגל תומך ברוטשטיין כדי לא לזעזע את המערכת. זה מתקשר גם לעובדה שבתחילת המאבק הורי הילדים ניסו להחתים את כל חברי מועצת העיר ירושלים, ומכל הסיעות חתמו חוץ מסיעתו של ניר ברקת, הסיעות החרדיות והבית היהודי - שבינתיים, יאמר לזכותם, חזרו בהם. כשחושבים על זה, זה די מפתיע בעצם. שלא כמו הסיעות החרדיות, לדתיים הלאומיים אין קשר מיוחד לליצמן. מאידך, המחלקה בהדסה משרתת את ירושלים ואת הגדה, איזורים עם ריכוז גבוה של דתיים לאומיים. אם חו"ח ילדו של סגל היה חולה בסרטן, הוא היה מטופל שם.כך שהם האולי מהציבורים שהכי נפגעים מפירוקה דה-פקטו של המחלקה בהדסה. את המסקנה הבאה אני הולך לומר בזהירות, כי בצד התפועות שתיארתי גם יש תמיכה גדולה בצד הרופאים מהמגזר - הן רבנים ובתי כנסת והן מתנועות הנוער - האוהל מלא בשלטים מבנ"ע ועזרא. אבל לפחות חלקים מהמגזר או למצער מהנהגתו הפוליטית, כל כך מוזהים עם השלטון הקיים ועם הסטטוס קוו שהם לא מסוגלים לדון בשום נושא, גם אם הוא לא קשור בכלל, שלא דרך הפריזמה של "הלנו אתה או לצרנו"; היציבות השלטונית מעל לכל. ואם ימותו כמה ילדים מסרטן בדרך, ביג דיל.</div>
<div>
<br /></div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-42407954868708631482017-05-18T09:15:00.003+03:002017-05-18T09:15:45.009+03:00בזמן שישנתם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בזמן שישנתם:<br />
<div>
<br /></div>
<div>
1. לאחר שהתפרסם שטראמפ דרש ממפכ"ל הFBI דאז (שבינתיים טראמפ פיטר) קומי מפורשות לסגור את החקירה נגדו בפגישה ביניהם בפברואר וכן התברר שקומי תעד בכתב את כל הפגישות שלו עם טראמפ, ועדת הפיקוח של בית הנבחרים זימנה את קומי להעיד בפניה בשבוע הבא, וכן ביקשה את כל המזכרים שקומי כתב. גם הועדה שמיוחדת של הסנט שעוסקת בחקירת קשרי טראמפ-רוסיה מעוניינת שקומי יעיד בפניה.</div>
<div>
2. התפרסם כי בפגישה סגורה של חברי קונגרס רפובליקאים ביוני שעבר קווין מקארת'י, מס' 2 בהנהגה הרופבליקאית של הקונגרס, אמר כי הוא חשוב שהרוסים משלמים לטראמפ. זה היה כאשר טראמפ כבר זכה למספר הנציגים הנדרש כדי לזכות במועמדות הרפובליקאית וכל המפלגה הרפובליקאית - כולל מקארת'י - עברה לתמוך בטראמפ. תוך כדי שמקארת'י מדבר פול ראיין עצר אותו, הפסיק את הדיון ודרש מכל הנוכחים לא להדליף. בפרסום הראשוני מקארת'י וראיין הכחישו, ומשהתברר להם שיש הקלטות הם חזרו בהם מההכשה ומקארת'י טוען שזו היתה בדיחה.</div>
<div>
3. רוד רוזנסטיין, סגן התובע הכללי, ומי שאחראי על כל נושא טראמפ ורוסיה במשרד המשפטים מכיוון שהתובע הכללי, ג'ף סשנס, פסל עצמו מלעסוק בכך לאחר שהתברר ששיקר לקונגרס במהלך השימוע שלו לגבי פגישותיו עם הרוסים (עברה פלילית כלשעצמה אבל זה כבר מזמן נשכח), מינה את מפכ"ל הFBI הקודם (לפני קומי) מולר לתובע מיוחד בפרשת טראמפ רוסיה. אלה חדשות ענקיות וניגע בכך בהמשך.</div>
<div>
4. הני"ט מדווח שטראמפ והקמפיין שלו ידעו עוד לפני השבעתו שמייקל פלין נמצא תחת חקירת FBI מכיוון שקיבל כסף מהטורקים ולא דיווח על כך (ישנה פרוצדורה למי שעוסק עם הממשל ומקבל תשלומים ממדינות זרות להירשם כspecial agent, בדומה ללוביסט. כך מוודאים שהוא לא נחשף לחומרים רגישים) עוד לפני ההשבעה, יתכן שאפילו כבר כמה ימים לאחר הבחירות. זה לא מנע ממנו למנות את פלין ליועץ לבטחון לאומי. אם הידע הזה היה בתוך קמפיין טראמפ סביר להניח (אם כי אין הוכחה ישירה) שגם סגן הנשיא פנס ידע מכיוון שהוא עמד בראש צוות מעברי הממשל. זאת ועוד, במקביל לכך שפלין תחת חקירת FBI על קבלת כסף מהטורקים, יומיים לפני ההשבעה הוא עצר מבצע נגד דאע"ש שהטורקים היו נגדו.</div>
<div>
5. התברר שסביב מסיבת העיתונאים של טראמפ וארדואן שומרי הראש של ארדואן הרביצו מכות רצח למפגינים כורדים שהפגינו בשקט ליד. משטרת וושינגטון התערב רק לאט ובאיחור.</div>
<div>
6. נתוני הרייטינג של השבוע, ובפרט ביום יום שלישי בלילה הראו שפוקס ניוז - במצב שכמעט ולא קרה - או לא קרה כלל - מזה 15 שנה, הפסידה בקרב הרייטינג בזמ הפריים טיים. בקרב האוכלוסיה הכללית פוקס הגיעו למקום שלישי אחרי CNN וMSNBC; בקרב בני 25-54 - שהם הדמוגרפיה שמעניינת מפרסמים - הם גם הפסידו לMSNBC</div>
<div>
<br /></div>
<div>
זו כמות חדשות מטורפת, וידברו עליה עוד הרבה. לי יש לומר שני דברים:</div>
<div>
לגבי נקודה 3. המשמעות של מנוי כזה היא שמולר יפקח על חקירת כל נושא שקשור בקשרי טראמפ-רוסיה, וכן כל נושא שמסתעף מהחקירה הזו (כך הוגדר בכתב המנוי של מולר); בכך החקירה יוצאת מפיקוחו של משרד המשפטים ובעקיפין מפיקוחו של טראמפ. טראמפ יכול לפטר את מולר - כמו שניקסון עשה ב"טבח יום ראשון" - אבל אז הקונגרס יכול למנות מחדש תובע מיוחד, ומכיוון שראשית, פיטורי קומי הם מה שהניעו את כל ההסתבכות האחרונה, ושנית, אחרי המנוי כל הסנטורים וחברי הקונגרס הרפובליקאים ברכו עליו (ועל כך בהמשך), ויהיה להם יותר קשה ציבורית להבליג על פיטוריו. למולר גם יש סמכות של תובע. הוא יכול לזמן חבר משובעים גדול כדי להגיש כתב אישום כנגד אנשים שהם לא הנשיא, ולהגיש לבית הנבחרים, בשבתו כחבר מושבעים גדול, כתב אישום להדחת הנשיא. בהקשר של תהליכי הדחה, לא הייתי עוצר את נשימתי. הם ארוכים מאוד ותלויים ברצון פוליטי, ואני עדיין מעריך שבסכויים גדולים לא תבשיל הדחה. אבל הצעד הזה הוא הפעם הראשונה שנכנס לסיפור שחקן בעל כח משמעותי, שאיננו רפובליקאי תומך טראמפ אלא עצמאי. תובע מיוחד יכול לעשות צרות נוראיות לממשל ולמעשה לשתק אותו (שלא לדבר על לגרום נזק פוליטי בבחירות אמצע הכהונה), גם אם התהליך לא מסתיים בהדחה, ונזכור את קן סטאר וביל קלינטון, </div>
<div>
מה שמרשים פה הוא שהסיפור הזה מוכיח עד כמה הפארסה ששמה כהונת טראמפ מתקיימת בזכות תמיכתו המתמשכת של המיינסטרים הרפובליקאי. רק אתמול בבוקר הצהירו סנטורים וחברי קונגרס רפובליקאים - כולל ההנהגה - שלדעתם אין צורך בתובע מיוחד. מרגע שמולר מונה, כולם פתאום הצהירו שזו החלטה מצויינת שהם בעדה. זה חוסר חוט שדרה שמעמיד אפילו את יובל שטייניץ באור מחמיא. והכל בגלל החלטה של אדם אחד, רוד רוזנסטיין, רפובליקאי, מינוי של ממשל טראמפ. פשוט הוא החליט שטובת אמריקה, כפי שהוא רואה אותה, יותר חשובה בעיניו משנאת הדמוקרטים או מההזדמנות לקצץ עוד קצת מסים לאלפיון העליון ולבטל ביטוח בריאות למליוני עניים או חולים. עבור מי שחושב באמת שטראמפ טוב לאמריקה, אוקיי. אפשר להתווכח. אבל המיינסטרים הרפובליקאי מכיר בנזקים של טראמפ (ראו הציטוט של מקארתי לעיל) ועדיין משתף עם זה פעולה. צריך מעט אומץ ואפשר לעשות שנוי גדול.</div>
<div>
לגבי נקודה 4: בכל הערב של יום שלישי, בזמן שכל שאר מקורות החדשות דיווחו על חשיפת המקור הבכיר ביותר בדאע"ש ע"י טראמפ לרוסים, פוקס ניוז דייוחו בהרחבה על תיאורית קונספירציה לפיה סת' ריץ', עובד בDNC שנרצחי בוושינגטון לא מזמן, הוא זה שהדליף לויקיליקס את האי-מיילים ולא האקרים רוסים, ולכן הקלינטונים ארגנו את רציחתו. כמובן שהדיווח שעליו כל הקונספירציה הזו התבססה התברר כשקרי, ומשפחתו של ריץ' הוציאה הודעה לפיה "מקום במיוחד בגיהינום שמור למי שמפיץ תיאוריות קונספירציה על רצח בננו". רק אחרי ההודעה הזו פוקס ירדו מזה. העובדה שפוקס מפסידים בקרב הרייטינג מעידה שייתכן וחלק מצופיהם רוצים לדעת על מה לעזאזל כולם מדברים, כי בפוקס לא מדווחים על כך, וכנראה שיותר מכך על עניין רב של ציבור ליברלי שמעלה את הרייטינג של MSNBC. בכל מקרה זה סימן שאמור להדאיג את הרפובליקאים.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
תהיינה עוד הרבה התפתחויות, אבל הסיגנל החושב באמת יבוא רק בעוד שבוע, כאשר מונטנה תבחר בבחירות מיוחדת את חבר הקונגרס היחיד שלה, כתחליף לראיין זינקה שמונה לשר הפנים. מונטנה מאוד אדומה ואמור להיות קל לרפובליקאים לנצח שם, אבל יש דיווחים על סקרים לא טובים לרפובליקאי (יש מעט מאוד סקרים פומביים. האחרון הראה על יתרון של 5% לדמוקרט, אבל זה שלפניו הראה על יתרון של 8% לרפובליקאי, כך שצריך מאוד להזהר בפרשנותם). בסוף, כל הסיפור של הדחה יקבע רק מרצון פוליטי, ורצון כזה יהיה רק אם הרפובליקאים יפחדו שהם עומדים בפני גל קטסטרופלי ב2018, או לחילופין - ולכך יש יותר סכוי מאשר שהרפובליקאים יפנו נגד טראמפ - רק אם גל כזה באמת יהיה והשליטה בבית הנבחרים אולי בסנט תעבור לדמוקרטים.</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-1199288738643351972017-05-08T10:55:00.002+03:002017-05-08T10:55:40.461+03:00שתי הערות על נצחונו של מקרון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
1. אז מה ההבדל? למה הברקזיט וטראמפ ניצחו בעוד שוילדרס ולה-פן הפסידו? יש כמובן הרבה הבדלים. מועמדים שונים (בלב כבד עלי להודות שהילרי קלינטון לא היתה מועמדת טובה מספיק, או לפחות לא מתאימה לזמן), תרבות פוליטית שונה, תנאים כלכליים וחברתיים שונים. ועדיין, בגדול ההבדל הוא זה: בכל המדינות הללו יש 20-30% שתומכים בימין לאומני וגזעני. השאלה היא מה עושים השאר.<br />
את הברקזיט הוביל נייג'ל פראג' הסהרורי, אבל גם אישים מרכזיים מהמפלגה השמרנית כמו בוריס ג'ונסון ומייקל גוב - אם כי זה לא חדש, המפלגה השמרנית תמיד היתה חצויה בנושא השילוב באיחוד האירופי. אלא שבברקזיט גם תמכו חברי פרלמנט מהלייבור ובעיקר מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, אמנם לא תמך רשמית ביציאה אבל גם לא ממש התנגד. הברקזיט עבר בגלל קולות המיינסטרים.<br />
וכמובן דונלד טראמפ - בפריימריז, כזכור, טראמפ השיג מעל 50% רק במדינות של סוף התהליך ובחישוב קולות כולל זכה במשהו כמו 40% מקולות הרפובליקאים. אלא שהמפלגה הרפובליקאית התלכדה סביבו ותמכה בו. טראמפ נמצא איפה שהוא נמצא לא רק בגללו, אלא בעיקר בגלל מיץ' מקונל, ופול ראיין, ושדרני פוקס ניוז. הוא שם כי הימין כולו תמך בו.<br />
בצרפת לעומת זאת, כבר בערב התוצאות של הסיבוב הראשון יצאו שני מועמד הימין פיון והמועד הסוציאליסטי המן בתמיכה במקרון. מועמד השמאל הקיצוני מלאנשון אמנם לא הביעה תמיכה במקרון (רק התנגדות ללה-פן), וזכה להרבה ביקורת על כך, אבל מתברר שמצביעיו בכל זאת הלכו עם מקרון, למעשה יותר ממצביעי פיון. בקיצור, המיינסטרים התלכד נגד לה-פן. יש לי הרבה ביקורת על הצרפתים אבל חייבים להוריד את הכובע בפניהם הבוקר.<br />
2. אחרי הבחירות הללו, כמו סביב כל הגל הפופוליסטי הנוכחי, יש דיבור גדול על העוול שנגרם למפסידים מהגלובליזציה, על אלו שנשכחו כשהמפעלים עברו מארה"ב למקסיקו ולסין ומצרפת לפולין. יש לי הרבה אמפתיה למי שאיבד את מקום עבודתו ושקוע באבטלה, אבל משום מה שוכחים שבתהליך הזה המפעלים עבור למקסיקו וסין ופולין והוציאו שם מאות מליונים מעוני מחפיר. הפרוטקציוניזם כמו זה שמקדם טראמפ או לה-פן (או למצער אצלנו שלי יחימוביץ') משמעותו לא רק עליית מחירים לצרכנים אלא גם סגירת מקומות העבודה לאותם מאות מליונים. זה מוסרי רק אם אתה חושב שצרפתי מבלפור שווה יותר מפולני ואמריקאי מקליבלנד שווה יותר מסיני.<br />
כעת, לגיטימי לטעון את תיאורית המעגלים - כלומר, שאני צריך קודם לדאוג למשפחתי, אח"כ ללאום שלי, למדינתי ורק אח"כ לאנושות כולה, ולכן לגיטימי שהמדינה תקדם תעשיות מקומיות. אבל ראשית לא לגיטימי להתעלם מכך שבכל זאת גם בצד השני יש בני אדם; ושנית כדאי לשים לב לכך שיש מעגלים שאנחנו לא מקבלים העדפה כלפיהם כלגיטימית. לא לגיטימי בעיננו שהמדינה תעדיף אשכנזים מכיוון שהוקמה על ידי אשכנזים. לא לגיטימי שתל אביב תעדיף להעסיק חילונים מכיוון שהיא עיר שברובה חילונית. לא לגיטימי שבעל מפעל שמאלני יסרב להעסיק ימנים מכיוון שהם ימנים. אז למה דווקא המעגל שסביב הלאום כל-כך מקודש ולגיטימי?<br />
<br /></div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-9708491094625532622017-01-16T13:48:00.001+02:002017-01-16T16:26:59.955+02:00קפיטליזם וסוציאליזם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לפני פרוץ הגורמים המוסמכים לחיי, הבלוג היה פעיל הרבה יותר, ובצד שמאל הצבתי קופסה קטנה ובה נושאים שרציתי לכתוב עליהם בהזדמנות אבל טרם הספיקותי. ובראש הרשימה הזו עמדה דרך קבע שאלת נדידתו של המגזר לעבר הימין הכלכלי. השתהיתי והשתהיתי עד שבסוף ויתרתי ובקול ענות חלושה הבוקסה הקטנה הזו ירדה מצד הבלוג. אלא שמסתבר עם הזמן שכיוונתי לדעת גדולים, ו<a href="https://toravoda.org.il/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-77/">הגליון האחרון</a> של "דעות" הוקדש כולו לתהליך שבו, כלשון אחד המאמרים "הופכת הציונות הדתית מחברה שדוגלת בערכים סוציאל-דמוקרטיים לחברה שהאליטות שלה מקדמות ערכים ניאו-ליברליים ושמרניים".<br />
לצערי רוב המאמרים הם בתשלום ולא מצאתי את הגליון בשום חנות ספרים, כך שאחכה עד לביקור הבא בקבוצת יבנה כדי לקרוא את הגליון של חמי בשלמותו; יתכן איפוא שמה שאכתוב כאן חוזר על דברים שנכתבו בגליון. מכל מקום בשלומיאליות שמאלנית טיפוסית אחד משני המאמרים המוצעים חינם הוא המאמר האופוזיציוני של הרב חיים נבון, הרואה בחיוב את התהליך - למעשה, הוא כחלק ממוביליו - ומצדיק למה הוא נכון וראוי. המאמר הזה יכול איפוא להיות בסיס מצויין לטענות שאני רוצה לטעון בנושא.<br />
אם ננקה קצת את המאמר מהנימה המתנשאת האופיינית לכותב (אחרי הכל, כותרת המאמר היא "להתבגר מן הסוציאליזם") ונסדר קצת, אני חושב שאפשר לזקק ארבעה טיעונים מרכזיים, חילופיים זה לזה.<br />
1. ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אלא שסוציאליזם הוא מכניזם גרוע מכיוון שהוא גורם נזק למטרה חשובה יותר, והיא השגשוג הכללי. ובלשונו "משק ריכוזי...הוא לא עובד". זו אמירה שטחית להחריד: איזה מאפיינים בדיוק של משק ריכוזי לא עובדים: הכוונה ממשלתית של הפעילות הכלכלית? מסוי גבוה? מערובות ממשלתית ישירה ע"י בעלות על חברות? ועדים חזקים? הרב נבון מביא לכל אחד מאלה אנקדוטות של כשלון אבל כמובן שגם לכל אחד יש דוגמאות שבהם הוא עבד טוב (גרמניה של שנות ה50 וה60 וסין של ימנו; סקנדינביה; סינגפור; ארה"ב של שנות ה40 וה50). כלכלה, כפי שהרב נבון עצמו מעיד, הרבה יותר מורכבת מזה. לטעון לאמירה אמפירית על המנגנונים הכלכליים היעילים והנכונים, נניח, למדינת ישראל של ימנו באמצעות כמה אנקדוטות ומבלי התיחסות אפילו לבסיס של הספרות הכלכלית בנושא היא לעשות צחוק מהקורא.<br />
אני גם לא כלכלן, ולכן לא אכנס בכלל לויכוח הזה; יש שלל אנשים מקצועיים ממני בנושא, החל ב<a href="https://orikatz.wordpress.com/">אורי כץ</a> או <a href="https://assafzim.wordpress.com/start_here/">אסף צימרינג</a> הימניים וכלה ב<a href="http://arielrubinstein.tau.ac.il/">אריאל רובינשטיין</a> השמאלי, ואף אחד מהם לא יטען את הטענה הגורפת שכל מעורבות ממשלתית מביאה לירידה בשגשוג, שאותה טוען הרב נבון (כפי שגם איש מהם לא יתמוך במשק מתוכנן באופן מלא בסגנון הקומוניסטי). אני גם לא חושב שהטיעון הזה הוא לב העניין, שכן לב הטיעון מתחבא בטיעונים האחרונים לדעתי. ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, שכן הרב נבון לא יוותר על ההזדמנות להביא נתונים שגויים או לכל הפחות מטעים. הנתון הקשה היחידי שהרב נבון מביא הוא "כל המדינות המובילות במדד החופש הכלכלי (של קרן הריטג') נהנות משפע ומשגשוג, וכל המדינות הנמוכות בדירוג זה סובלות מעוני מחפיר". אנקדוטלית, לרוסיה, במקום ה20 מהסוף, יש תל"ג לנפש גדול יותר מלצ'ילה, מקום שביעי. אבל אם נהיה קצת יותר רציניים, הנה הקשר בין הדירוג של הרטיג' לתל"ג לנפש לפי כח קניה של הבנק העולמי:
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2U4k4XuJ0NNBW3INRzm6UwQS-ZzEpdg2BSb5CAZILeZGkJmlYsEQK292w1E-nAQPwxffjsao9TkeE0S8N1EhJ4LbrM2yAxUF1fd08lZPEd-W0VvjJ-cCsnPnN6UO3wtb1yPu21MaOdUI/s1600/Untitled.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="190" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg2U4k4XuJ0NNBW3INRzm6UwQS-ZzEpdg2BSb5CAZILeZGkJmlYsEQK292w1E-nAQPwxffjsao9TkeE0S8N1EhJ4LbrM2yAxUF1fd08lZPEd-W0VvjJ-cCsnPnN6UO3wtb1yPu21MaOdUI/s400/Untitled.png" width="400" /></a></div>
מקדם הקורלציה הוא 37%, לא 0 אבל חלש למדי. וזה עוד מבלי שדיברנו על כך שמדד החופש מודד גורמים שלא קשורים בהכרח למה שהרב נבון מגדיר כ"סוציליזם" כמו שלטון החוק ושחיתות, וש"קורלציה פירושה סיבתיות" הוא כשל לוגי די בסיסי.<br />
2.ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אלא שהדרך לעשות זאת היא באמצעות רשויות מקומיות, יחידים וקהילות. זו כבר הנחה שלא מגובה בשום נתונים, אלא מוצגת בטענה המוכיחה את עצמה: "יחידים וקהילות עושים זאת הרבה יותר טוב מאשר המדינה". לא ברור לי למה הרב נבון מאמין שפקידי עיריה או רשות מקומית מוכשרים יותר מפקידי ממשלה; נסיון החיים שלי ואני מניח גם של רובכם לא ממש תומך בהערכה הפתאומית הזו לכשרונם של פקידי עיריה. אבל מעבר לכך ישנה בעיה אינהרטית בהצעה של הרב נבון והיא שאנשים נוטים להתכנס לקהילות יחסית הומוגניות מבחינה כלכלית. הרב נבון לא פוגש בעירו מודיעין הרבה עניים, הם נמצאים באופקים, בבני ברק ובג'סר א-זרקא. הגם שאני מסכים שמעורבות פעילה והתנדבות של כל אזרח ואזרח חשובה, והחולשה היחסית של המעורבות האישית בהתנדבות בישראל היא בעיה, אבל עדיין אין סכוי שהעמתות וקהילות יצליחו לכסות באופן מלא את כל המקרים. ארה"ב היא המדינה עם שעיור התרומות הגדול בעולם והיא עדיין מהמדינות הכי לא שוויוניות בעולם. אני לא נאיבי לחשוב שהמדינה יכולה באמת לפתור הכל, אבל יש לה לפחות את המטרה והיכולת להציע מדיניות כללית ואחידה; אותם קריטריונים להם לועג הרב נבון הם אלה שמוודאים שלכל אחד תהיה בסוף כתובת במצבים קשים, גם אם הוא לא מחובר במקרה לתורם כזה או אחר. זאת ועוד, חברת הצדקה לה כמה הרב נבון היא כזו המעמידה את העני במצב מובהק של בושה בעוניו. הדרישה לבקש בצורה ישירה מאנשים שאתה מכיר הופכת כל עני הזקוק לעזרה לקבצן.<br />
3. ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אבל פתרונה באמצעות מנגנוני המדינה פוגע בחירות של האזרחים. הרב נבון טוען זאת בעיקר דרך ההתמרמרות על מערכת החינוך, ועל אי יכולתו לבחור את בית הספר של ילדיו. בנימוק האמפירי של הרב נבון - שזו הסיבה לכשליה של מערכת החינוך - מפוקפק למדי,שכן לא ראינו שמערכת החינוך החרדית, הפרטית והתחרותית, טובה יותר; מה גם שדוגמת מערכת החינוך בירושלים, אותה הרב נבון עצמו מביא, מראה שניתן לשלב בחירה בחינוך עם מערכת ממלכתית ואינטגרטיבית, ואפילו לא מופרטת. אבל במידה עמוקה הרב נבון צודק: סוציאליזם מגביל את החופש. במקרה של מערכת החינוך, אם היינו מעניקים חופש מוחלט להורים, היינו מקבלים בתי ספר הומוגניים לעשירים ולעניים (כפי שהחופש המוחלט בשוק הדיור מביא לשכונות הומוגניות), ומצב כזה היה פוגע באופן די ודאי בשוויון ההזדמנויות של התלמידים העניים. אני לא יודע מה הפתרון האופטימלי, זו שאלה מסובכת, אבל לב הדיון כאן הוא הדיון הערכי והמוסרי: האם נכון להגביל במידה זו או אחרת את החופש של ההורים בשם ערך שוויון ההזדמנויות (רק אחרי שמסכימים שכן, צריך לראות איך לעשות זאת בצורה שלא תהיה אדיוטית). שכן לרב נבון אין שום בעיה בהגבלת חופש של אזרחים לנסוע בשבת, לקנות חמץ בפסח, לקנות בשר חזיר או לאמץ ילדים (אם הם הומוסקסואלים). אלא שלהקטנת אי-השוויון הכלכלי, או אפילו השגת שוויון הזדמנויות, אין ערך כזה בעיניו. וכאן אנחנו מגיעים לטיעון האחרון:<br />
4. בעצם אין ערך להקטנת אי שוויון. הרב נבון לא אומר זאת במפורש, למעשה הוא טוען ההיפך: "קפיטליסטים בשום אופן אינם אדישים לסבלם של עניים ונזקקים". אלא האמירה הזו עומדת בסתירה למה שהוא כותב בגוף המאמר. ראשית, בקטע ארוך שמנסה להסיק גישות כלכליות מודרניות מחוקי הקרקעות של חברה שבטית מתקופת הברזל (ועל הבעייתיות בלשון המעטה של נסיונות כאלה עומד יפה אריאל סרי לוי <a href="https://toravoda.org.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94/%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%A8%D7%99-%D7%9C/">במאמר מאותו הגליון</a>). אבל מעבר לכך במסקנתו הבסיסית שיש עוני, ככה זה. "ההכרה ריאליסטית בכך שהרבה בעיות אי אפשר לפתור.... הממשלה אינה יכולה לפתור את כל מצוקותיהם של אזרחיה". השאלה היא כמובן לא האם אפשר לפתור הכל אלא האם צריך לנסות בכלל לשאוף לכך; אם יש מאפיין כלשהו שניתן לזהות ביהדות לכל אורך ההסטוריה הוא הטענה שהמציאות כמות שהיא לא מושלמת ושצריך להשתפר. לפני כמה חודשים הוציא הרב נבון ספר על תפיסת המשפחה, ובספר וסביבו הוא מוביל מאבק בתפיסות שלדעתו מסוכנות למבנה המשפחה והחברה: הכרה במשפחה הומוסקסואלית, נישואין מאוחרים, עליית שיעור הגירושין. הרי באותה המידה ניתן לומר - הרבה מערכות יחסים לא מצליחות, ככה זה. ההכרה הריאליסטית היא שהרבה בעיות אי אפשר לפתור. אלא שזה נושא חשוב מספיק עבור הרב נבון כדי <b>לנסות </b>לפתור, או לצמצם, אותו (אני אגב חולק עליו לחלוטין בכך אבל זה דיון אחר). ואי-שוויון כלכלי פשוט לא חשוב מספיק.<br />
אחד הפוסטים האהובים עלי היה ה<a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.uk/2011/03/blog-post_24.html">פוסט על הורדת הכיפה שלי</a>. ושם התבססתי על הבחנה של פרופ' הלברטל, שאני חושב ששמעתי אותו מעמיק אותה בכמה מקומות אבל אין לי כרגע הפניה מדוייקת. בעיקרה הטענה היא שהתפיסות המסוריות שלנו לא מבוססות באמת על נימוקים רציונליים, הם מובססות על אינטואיציות: מה מרגיש לנו נכון, צודק וראוי אל מול מה שמרגיש לנו עוול, מכעיס, דוחה או מגעיל (תומר פרסיקו גם כתב על זה ב<a href="https://tomerpersico.com/2016/02/29/righteous_mind/">ביקורתו על ספרו של ג'ונתן הייט</a>). אפשר לדון עד מחר על הפרטים של המדיניות הכלכלית הנכונה או המוסרית, אבל הטיעון העמוק ביותר שעולה מהמאמר של הרב נבון הוא שאי שוויון כלכלי הוא לא כזו בעיה חשובה. ביג דיל, זה קורה. ובמובן הזה, אני חושב שהרב נבון מייצג באופן עמוק חלקים לא קטנים מהציבור הדתי לאומי של היום. הם לאו דווקא יגדירו עצמם קפיטליסטים, אבל אי-שוויון כלכלי הוא לא בעיה חשובה בעיניהם. בקישקעס זה לא מרגיש כמו משהו בעייתי.<br />
וזה נובע לדעתי משתי סיבות מאוד פשוטות עבור מציאות החיים של הציבור הדת"ל של ימנו. האחת היא, שהוא מרויח משמעותי מהשיטה הכלכלית של ימנו: מערכת החינוך שלו מסובסדת ב50% יותר מזו הכללית; הוא מקבל סבסוד דיור משמעותי בהתנחלויות; חלקים לא-פרופורציונים ממנו עובדים במערכת החינוך או בשירות המדינה. אז באמת לא נראה לו כ"כ רע. והשניה היא שעל אף הדיבורים גבוהה גבוהה על כלל ישראל, לא בכדי המגזר נשאר מגזר עד היום, המסתגר במערכת חינוך משל עצמו, ביישובים משל עצמו וכד'. את העניים הוא לא רואה אז זה לא מפריע לו. אפשר לרדת כמה שרוצים על הבועה התל-אביבית, אבל אותם שמאלנים משוקצים משלמים מסים גבוהים - ולא מתמרמרים על כך - למרות שהם יודעים שחלק לא קטן ילך למגזרים אחרים. כי יש להם סולידריות בסיסית לחברה, מה שהדתיים -לאומיים אולי אומרים שיש להם, אבל לא מגבים את זה בכסף.
</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-70363126005412456782016-11-21T09:12:00.002+02:002016-11-21T09:12:47.734+02:00פרידה (לבינתיים)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
זה כנראה פוסט פרידה לתקופה הקרובה; בעצם די עזבתי את הבלוג כבר לפני כמה שנים וחזרתי רק לכבוד הבחירות. כמות הדלק שנדרשת כדי לייצר חשמל להחזיק את הסרברים שמחזיקים את הררי המלים שנכתבו ועוד יכתבו על תוצאות הבחירות יכולים לקנות לאיראנים עוד צי שלם של אוניות נגד צוללות (ואז אולי באמת תהיה הצדקה לקנות עוד כמה צוללות לצה"ל) ולכן לא נראה לי שיש לי הרבה מה להוסיף. בכל זאת כמה נקודות קטנות ואחת גדולה יותר.<br />
<div>
1. אני חושב שנעשה עוול גדול מאוד לנייט סילבר. בימים האחרונים לפני הבחירות הוא הבהיר שתי נקודות: האחת, שבמצב של מרוץ צמוד, מצבה של קלינטון בחבר האלקטורים מאוד בעייתי, בניגוד לאובמה ב2012, שמצבו בחבר האלקטורים היה טוב ממצבו בקרב הציבור הכללי, והשניה, שטעות של שלושה אחוזים, לכאן או לכאן, היא בגדר אופציה מאוד סבירה לאור ההסטוריה. לכן הוא נתן לטראמפ סכוי של כשליש להבחר. סכוי של שליש הוא סכוי בכלל לא קטן, ובמאורע יחיד, העובדה שקרה אירוע בסכוי של שליש ממש לא צריכה להפתיע. מי שעשו עוול היו מי שהניחו שאם קלינטון מובילה, בכל אחוז, זה סימן שהיא בודאות מנצחת.</div>
<div>
2. זו נקודה מאוד קשה בהיסטוריה האמריקאית, אבל היו כבר נקודות קשות. היתה עבדות, היתה מלחמת אזרחים, היה כינונו של משטר ג'ים קרואו אחרי המלחמה, היה המקרתיזם. מאידך, יש לנו "הטיית השרידות": העובדה שאנחנו רואים את המוסדות, המדינות וכו' ששרדו מטה אותנו לחשוב שהם גם תמיד ישרדו, אבל גם האימפריה הרומית עברה תקופות קשות והתאוששה, ואז הפסיקה להתאושש. האמת היא שאין לדעת.</div>
<div>
3. ליברלים אומרים "ההסטוריה תמיד הולכת לקדמה, גם אם עכשיו זו נקודת שפל, בסוף ננצח"; לאומנים אומרים "האינסטיקנטים של הלאום חזקים ובסוף הוא ינצח", שמרנים אומרים "האדם מחפש מסורת, בסוף המסורת תנצח" האמת היא שההסטוריה לא מובטחת לאף אחד. והעובדה שצד אחד "מנצח" - או גם מפסיד - לא הופכת עמדתו למוסרית. האירופאים השמידו במאות ה15-18 השמדת עם את האוכלוסיה הילידית באמריקות, במימדים דומים לשואה. מאו, רוצח ההמונים הגדול בהסטוריה כנראה, עדיין נערץ בסין ותמונתו עדיין מתנוססת מעל כיכר טיינאנמן. הליברליזם, העצמת המיעוטים, קידום שוויון הזכויות ומשטר זכויות האדם שהעמיקו בעשרות השנים האחרונות היו מוסריים מכיוון שאלה כיוונים מוסריים. אני חושב, ומקווה, שהם גם ימשיכו ויעמיקו, אבל גם אם תחול בהם נסיגה מוסריותם בעינה עומדת.</div>
<div>
4. הנורמליזציה של ממשלת ישראל את כלל חלקי משטר טראמפ החדש, כולל סטיב באנון - שהאתר שלו מפרסם מאמרים של אנשים ששולחים איחולים לעיתונאים יהודיים שהמשרפות מחכות להם, שהעיד שהוא בעצמו לא מעוניין שילדיו ילמדו עם יהודים, וכו', מעיד כאלף עדים על השנוי בתפיסתה העצמית את ישראל כמדינת היהודים: אנטישמיות כבר איננה שנאת יהודים כיהודים, אלא ביקורת על השלטון הישראלי ביו"ש. גם יהודים, כיהודים, לא ראויים להגנה מצד ממשלת ישראל - החרדה העמוקה והביקורת הנוקבת של רובם המכריע של יהודי אמריקה על מנויו של באנון לא מנעו מנפתלי בנט ומרון דרמר ללכת לאירוע לכבודו, כי בסך הכל אלה יהודים שמאלנים, הם לא באמת רלוונטים. מצד שני, כפי שכתב חמי שלו, בעצם זו לא עמדה מאוד חדשה. בזמן המלחמה המלוכלכת של החונטה בארגנטינה, "נעלמו" אלפי יהודים, כ10% מכלל ה"נעלמים", אחוז גבוה בהרבה מהאחוז הכללי של יהודים בארגנטינה (כ1%). לא רק שממשלת ישראל התעלמה, היא אף מכרה נשק בהיקפים גדולים לחונטה. אחרי הכל, אלה היו יהודים מרקסיסטים ושמאלנים ברובם, אז למי אכפת. ביושר יש לומר שלעוול הזה היו שותפות הן ממשלת רבין הראשונה והן ממשלות בגין.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
<div>
הנקודה שרציתי יותר להעמיק בה היא חזרה לנושא הפוליטקלי קורקט, שהימין הישראלי - כמו גם האמריקאי - חוגג את מותו עם הבחרו של דונלד טראמפ. הגיע הזמן להפסיק עם הטרלול הזה של "מרחבים בטוחים" באוניבסטיאות שבהם ללבן אסור להכנס; שאסור לומר כבר דברים, גם אם הם אמת, מחשש שיעליבו מיעוט כזה או אחר; מהפירוק הפוסט-מודרני, שמרדד כל דבר ליחסי כח.</div>
<div>
אבל אז נתקלתי בעימותון האחרון בין נפתלי בנט ל"גב האומה". <a href="https://www.blogger.com/%3Ciframe%20src=%22https://www.facebook.com/plugins/video.php?href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Flior.schleien%2Fvideos%2F949467361864958%2F&show_text=0&width=560%22%20width=%22560%22%20height=%22315%22%20style=%22border:none;overflow:hidden%22%20scrolling=%22no%22%20frameborder=%220%22%20allowTransparency=%22true%22%20allowFullScreen=%22true%22%3E%3C/iframe%3E">במונולוג חביב ב"גב האומה"</a>, ליאור שליין לעג לסרטון של בנט על צידוק ישיבתנו בארץ בהבטחת ה' לאברהם, והתעלמותו מקיומם של ערבים. בגדול, עובדתית הדברים שאמר שליין, גם אם הם בוטים ומעליבים, הם אמת: אברהם אבינו הוא דמות פיקטיבית, והיחידים שמאמינים ברלוונטיות הסיפור הזה למציאות ימנו הם כמה מליוני יהודים מתוך 7 מיליארד תושבי העולם. בנט התרעם על שליין כהאי לישנא:<br />
<blockquote class="tr_bq">
ליאור שליין,<br />זכותך לא להאמין בתנ״ך ולא להאמין שהייתה דמות כזו, אברהם אבינו, כפי שהצהרת אמש (וזה עוד הדבר הפחות בוטה שאמרת כנגד סיפורי התנ״ך).<br />אבל הדרך בה אתה מתגרבז על מיליוני ישראלים שומרי מסורת היא דוחה.<br />זלזלת במזרחיים ובמשורר ארז ביטון, שהעיד כי נפגע ממך עד עמקי נשמתו.<br />אתה מזלזל בקביעות ביהודים מאמינים כמוני ובשומרי מסורת בפריים טיים,<br />ושום מכונת צחוקים מוקלטים לא תהפוך את ההתנשאות הפריווילגית הזו ל״סאטירה״.</blockquote>
שימו לב: הטענה היא אפילו לא לויכוח עובדתי, אלא לכך ששליין מזלזל באוכלוסיה גדולה בסטירה שלו. בנט אפילו משתמש במילה האסורה "פריוילגי". כך שבעולם של הימין הישראלי יש אוכלוסיות שאסור לזלזל בהן - דתיים, מזרחיים - ויש שמותר: פליטים אפריקאים ("סרטן", בלשון מירי רגב, התבטאות שלא הפריעה לאף אחד), או ערבים, אותו רסיס בישבן של בנט, וכו'. מה ההבדל? ההבדל הוא לדתיים ומזרחיים מצביעים. יש להם כח פוליטי. וכאן מרים מישל פוקו את ראשו: הכל כאן, שוב, חוזר ליחסי כח. אסור לזלזל במי שיש לו כח פוליטי, מותר לזלזל - או גרוע מכך, לשלול זכויות - במי שאין.<br />
זו פרשנות סבירה גם להבחרו של טראמפ: הקואליציה של טראמפ איננה רק לבנים אבל היא ברובה לבנים, שמעוניינים להשיב לעצמם את הכח העודף שהיה להם בחברה על פני מיעוטים אחרים.אני לא יכול להתווכח עם הנכונות הפוליטית של העמדה הזו. באמת מבחינה פוליטית, לא כדאי לזלזל בציבור עם כח פוליטי שאתה זקוק לו, ואין בעיה לזלזל בציבור בלי כח כזה.אבל זו עמודה לא מוסרית בעליל, אירוני מצד מנהיגי ציבור שטוענים שיש להם עומק מוסרי. לטעון שזכויות מגיעות רק למי שיש לו כח, זו עמדה אנטי מוסרית בעליל.</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com13tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-14583196756439485982016-06-08T10:50:00.000+03:002016-06-09T08:53:29.517+03:00Driving down the 101<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOp4lhnhNWnS6Etq6EdwGik1VNQ6ZVkpX-Lk32EtCXwNzQgtvjVeYNNLqDOPswpiXwaUB8elGfTFxdjFObbOaF-RV7EOElLIyKWr34zCBDynsVLdJmlk9t9xDQZlejsLGXqy-Jp2mo6Ko/s1600/8f1263ee487f4f8599a620cad4d44b35_18.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOp4lhnhNWnS6Etq6EdwGik1VNQ6ZVkpX-Lk32EtCXwNzQgtvjVeYNNLqDOPswpiXwaUB8elGfTFxdjFObbOaF-RV7EOElLIyKWr34zCBDynsVLdJmlk9t9xDQZlejsLGXqy-Jp2mo6Ko/s320/8f1263ee487f4f8599a620cad4d44b35_18.jpg" width="320" /></a></div>
<div>
<br /></div>
הכותרת היא על קליפורניה, בשל חיבתי הרבה אליה, אבל בעצם הפוסט הוא לכבור סיום תהילך הפריימריז בכללו: למרות שברני סנדרס לא יודע להפסיד בכבוד ולכן לא פרש הערב, עדיין הפריימריז הדמוקרטים הסתיימו אתמול כאשר הילרי קלינטון ניצחה, ואף בהישגים גבוהים מעל למצופה: הפרש דרמטי של <strike>17</strike>% 27% (תודה לדורון על התיקון) בניו-ג'רזי; נצחון מפתיע בדרום דקוטה (שם נערכו פריימריז; בצפון דקוטה השכנה עם מאפיינים דמוגרפיים זהים אבל עם קאוקוס, סנדרס ניצח); וספירת הקולות בקליפורניה לא הסתיימה (היא תיקח כמה ימים שכן ניתן להצביע בדואר, וכל קול שיש עליו חותמת דואר של עד יום הבחירות תקף, ולכן יכול לקחת לקולות אלה קצת זמן) אבל עם 60% מהקלפיות קלינטון מנצחת ב17%. זה יצטמצם, מכיוון שרוב הקולות שנספרו עד כה הם של של מצביעים מוקדמים ואלה נוטים להיות מבוגרים שנוטים בתורם להיות מצביעי קלינטון, אבל עדיין סביר שקלינטון תנצח ובהפרש נאה בקליפורניה. חשוב מכך: אלה המדינות האחרונות להצביע (פרט לוושינגטון די.סי., שלא יכולה להשפיע ממש על התוצאות וגם סביר שתצביע לקלינטון ברוב מוחץ כי רוב האוכלוסיה היא שחורה או לבנה עשירה, שתי אוכלוסיות אוהדות קלינטון), ובכל פרמטר שניתן לחשב, קלינטון הגיע לרוב מוחלט: רוב של 3 מליון קולות, רוב של נציגים נבחרים, רוב של כלל הנציגים. נכון שתיאורטית נציגי העל יכולים לשנות את דעתם ולהצביע לסנדרס בועידה, אבל למה שיעשו זאת, כאשר רוב מובהק של המצביעים הדמוקרטים בחרו בקלינטון, וגם נציגי העל תומכים בה?<br />
<div>
כל אלה סוגרים את המירוץ, וגם השחקנים הראשיים - חוץ כאמור מסאנדרס, שנאם נאום די פתטי הלילה - מבינים זאת; ברק אובמה למשל הוציא הודעה שמברכת את קלינטון על השגת מספר הנציגים הדרוש להיות מועמדת, ומביע תמיכה בה. זו הזדמנות טובה לציין כמה נקודות שאני חושב עליהן כבר זמן.</div>
<div>
1. רק הערב עלתה לראשונה בדיון הציבורי בצורה משמעותית המשמעות ההיסטורית של בחירת קילנטון כאשיה הראשונה שנבחרה למועמדות לנשיאות של מפלגה גדולה. אז מעבר כמובן לברכות, זו הזדמנות לדון בכמה המגדר של קלינטון פגע בה, בדרכים קצת נסתרות מהעין. כולם מציינים כיום כמה קלינטון לא פופולרית אבל סיידי דויל <a href="http://qz.com/624346/america-loves-women-like-hillary-clinton-as-long-as-theyre-not-asking-for-a-promotion/">מזכירה</a> שקלינטון היתה מזכירת מדינה מאוד מאוד פופולרית; באופן דומה לפני הבחירה שלה לסנט היא היתה שוב לא פופולרית אבל בתור סנטורית היתה מאוד אהודה. קלינטון בבירור מתקשה בקמפיין, בניגוד לממשל (בניגוד לאובמה, שעושה קמפיין מצויין אבל יותר התקשה בממשל, לפחות בשנים הראשונות). אז נכון, שיתכן שזה נובע מתכונות אישיות שלה (אליזבת' וורן למשל היא קמפיינרית טובה יותר). אבל ישנן שתי אפשרויות מאוד תלויות-מגדר שעוזרות להסביר הרבה מהפער הזה. אפשרות אחת, שדויל טוענת, לדעתי בצדק, שיש בכך דוגמה לבעיה שמוצבת עבור נשים באופן כללי - אוהבים את העבודה שהן עושות, אבל לא אוהבים לראות אותן מקדמות את עצמן, מחפשות קידום או הכרה. אז הן נחשבות בי'ציות, אגרסיביות, וורקוהוליקיות וכו'. קלינטון הואשמה אינסוף פעמים שהיא לא "מתחברת" ו"אנושית" מספיק, כאשר ברור שכל סימן של רגשנות מיד יתייג אותה כאישה רגשנית שלא מסוגלת להנהיג. אפשרות שניה, שעזרא קליין <a href="http://www.vox.com/2016/6/7/11879728/hillary-clinton-wins-nomination">מציע</a>, הוא שהקמפיין המודרני מוכוון להעריך תכונות שאנחנו מזהים כטובות אצל גברים ופחות אצל נשים. סנדרס וטראמפ נחשבים כריזמטיים כי הם מתלהבים וצועקים בעצרות שלהם; כאשר הילרי קלינטון צועקת זה נחשב גס רוח. מאידך, קשריה המעולים של קלינטון עם כל הגורמים המשמעותיים במפלגה הדמוקרטית, שאותן בנתה לאורך שנים, לא נתפסים כעדות ליכולת לבנות קואליציות אלא לממסדיות שנואה. כך או כך, אני חושב שיש הערכת חסר משמעותית להישג של קלינטון להתגבר על הקשיים המאוד משמעותיים הללו. במידה מסויימת יש בכך אולי תקוה לשלי יחימוביץ', שלא מעט מהאנטגוניזם שהיא ספציפית גורמת קשור לתכונות שנתפסות שליליות אצל נשים - אסרטיביות, דעתנות, וכד'. </div>
<div>
2. נקודה שניה היא בצד המצביעות: בסקרים לקראת הבחירות הכלליות יש לקלינטון יתרון גורף בקרב נשים, אבל בדרך כלל יש לדמוקרטים יתרון בקרב נשים וטראמפ הוא מיזוגן די בוטה, כך שלא ברור שמגדרה של קלינטון הוא הגורם לפער. בפריימריז, מכל מקום, מגדרה של קלינטון לא עזר לה בקרב נשים: לא היה הבדל משמעותי בתמיכה לה זכתה בין המגדרים, בניגוד לקוי השבר האחרים שהבדילו בין הקלואיציות - לבנים מול שחורים והיספאנים וצעירים מול מבוגרים. זה ניגוד בולט ל2008, שם צבעו של ברק אובמה בפירוש עזר לו לסחוף את הקהילה השחורה מאחוריו, למרות קשריה הטובים של קלינטון עם הקהילה, שהתבטאו בתמיכה הגורפת לה זכתה בקרב השחורים השנה. זה מעלה אבחנה מעניינת בין סוגי מיעוטים: שחורים או היספאניים בארה"ב הם קהילה. יש להם מוסדות, קשרים עמוקים שמאחדים את כולם, וכו', ואלה מתרגמים לעוצמה פוליטית. למעשה הקהילה השחורה היא אחד מגורמי הכח המשמעותיים ביותר במפלגה הדמוקרטית, והם אולי הגורם העיקרי שהביא לנצחון של קלינטון בפריימריז. נשים אינן קהילה, והזהות הנשית מתבטאת הרבה פחות בפוליטיקה: הזהוי המפלגתי יותר חשוב. הסכוי שנשים רפובליקאיות יצביעו למועמדת דמוקרטית כי היא אישה הוא נמוך. כך בארץ, ההבדל בין חרדים ודתיים לאומיים - שהקהילה שלהן מתבטאת בכח פוליטי - לבין נשים או להט"בים, שמתפלגים על פני כל המפה. ולכן כל כך קשה לקדם נושאים שחשובים לציבורים האלה כציבורים (למשל, בדיני אישות).</div>
<div>
3. ולבסוף, לגבי התהליך. שני ההישגים הגדולים שכולם מציינים עבור סנדרס הוא היכולת שלו למשוך עד לסוף התהליך והשגת 40% מהקולות. ההישג השני הוא משמעותי, אבל בהינתן רמת התמיכה הזו, ההישג הראשון לא צריך להפתיע. אסביר: עד 2008, שני מנגנונים סייעו לקצר את תהליך הפריימריז בדרך כלל לכחודש - אחרי סופר טיוזדיי כבר היה מועמד פחות או יותר. שני המנגנונים האלה הם חוקי ההצבעה, והכסף. חוקי ההצבעה תקפים יותר בצד הרפובליקאי, שם ישנן הרבה מדינות שמחלקות את נציגיהן בצורה כזו או אחרת של "המנצח לוקח הכל". הצורה הזו גרמה להעצמה מלאכותית של רוב קטן, ולכך שמי שמוביל גם במעט קולות הוביל בכמות גדולה של נציגים. העובדה שרוב המדינות הראשונות בצד הרפולביקאי הקצו נציגים בצורה יחסית הביאה לכך שהמירוץ התארך עד מעבר אליהן; כאשר אחרי סופר-טיוזדיי התחילו להצביע מדינות עם שיטות שונות של המנצח לוקח הכל טראמפ הצליח לתרגם את היתרון שלו, שלא עלה על 35% בשלב זה, ליתרון עצום בנציגים, שהביא לכך שהנצחון שלו בניו-יורק סגר את הסיפור. בצד הדמוקרטי השיטה היא יחסית בכל המדינות, ומאז 1972, ולכן המנגנון הזה לא ממש עובד. המנגנון השני הוא כסף: קמפיינים צריכים כסף. עד אובמה ב2008, המקור העיקרי היה תורמים גדולים, שתרמו סכומים גדולים, ורצו לראות שהכסף שלהם לא סתם נזרק לפח ושהמועמד שלהם יכול לנצח. לכן, מועמדים שהתחילו לפגר בכמות הנציגים התקשו יותר ויותר בגיסו כספים עד שנאלצו לפרוש. אובמה, וביתר שאת ברני סנדרס, גילו את עוצמת גיוס ההמונים. גיוס ההמונים מאפשר קמפיין יותר נקי מכסף גדול - אם כי יש לו את הבעיות שלו, שכן המועמד מחוייב לפופוליזם טוקבקיסטי כדי להשאר בתודעה כל הזמן - אבל בכל מקרה, הוא מאפשר הרבה יותר אויר לנשימה לקמפיינים מפסידים. תורם גדול לא ירצה לתרום מליון דולר למועמד מפסיד, גם אם הוא מחבב אותו (אדלסון עשה את זה לניוט גינגריץ, ב2012, אבל נכווה ולאחר מכן לא נכנס לקמפיינים מפסידים). לעומת זאת, אם אני כתורם קטן מתבקש לתרום $27 למועמד שאני אוהב, יש סיכוי גדול שאעשה את זה גם אם אני יודע שהמועמד יפסיד - זה לא הפסד כלכלי גדול וזו הצהרה פוליטית (בדומה לקמפיין יהודה הישראלי - רוב התורמים לא באמת חיפשו לעזור כלכלית, שכן הקמפיין התארך הרבה מעבר לסכום הנדרש לשיפוץ, אלא כדי לטעון טענה פוליטית). מה שאומר לדעתי, שאם מועמד מצליח ליצור קואליציה משמעותית, אין סיבה שלא נראה מעתה באופן קבע קמפיינים מתארכים לכל אורך הפריימריז.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
ולבסוף, קצת על מה שקרה ומה שקורה. בפעם האחרונה שכתבתי, קלינטון הובילה ב7% על טראמפ. מאז הפער הצטמצם ליתרון של 1-2%, אבל בשבועיים האחרונים שוב החל להתרחב, והוא כעת כ4-5%. זה יכול להיות מוסבר בשני הסברים. הראשון הוא שבוע מאוד קשה שעבר על טראמפ. מזה כמה חודשים מתנהל משפט כנגד טראמפ על "אוניבריסטת טראמפ" - סדרת סמינרים וקורסים בנדל"ן שטראמפ שיווק כאוניבריסטה והתבררו כהונאה די גדולה. כעת מתנהל משפט כנגדו, כאשר השופט הוא אמריקאי שנולד באינדיאנה, ממוצא מקסיקני. טראמפ בשבוע שעבר החל להתגולל על השופט שהוא צריך להשעות עצמו מכיוון שהוא מקסיקאי, ולכן בבירור מוטה כנגד טראמפ. בסטנדרנטים של ההגנה המשפטית המטורללת של שרה נתניהו זה לא נשמע חידוש, אבל כזו גזענות בוטה עדיין נשמעת בעייתית בעיני חלקים לא קטנים בארה"ב, ובפרט בעיני הרפובליקאים המיינסטרימיים - אלה מצאו עצמם (שלא בהפתעה יש לומר) מקושרים לאמירות גזעניות כאלה. כך, פול ראיין יצא כנגד האמירה של טראמפ, בטענה שהיא גזענית בפירוש, אבל כשנשאל אמר שעדיין יצביע עבורו. זה הביא לכותרות כמו זו, בטבלואיד הניו-יורקי New York Daily News:</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://static1.businessinsider.com/image/57576b689105844e018c77a6-702/pasted%20image%20at%202016_06_07%2008_23%20pm.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://static1.businessinsider.com/image/57576b689105844e018c77a6-702/pasted%20image%20at%202016_06_07%2008_23%20pm.png" height="320" width="265" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
ראיין לא לבד בבעיה הזו, ויש מלמולים של כל מיני רפובליקאים בכירים לסגת מהתמיכה בטראמפ. זה לא בהכרח ישנה הרבה עבור הבוחרים שלהם, אבל זה כן משפיע על כמה אחוזים מהאלקטורט, שתזוזה שלהם הופכת מירוץ צמוד לכזה עם הובלה ברורה. אפשרות שניה לעליה בסקרים היא שהצמצום בפער במירוץ היתה תוצאה של התכנסות של המפלגה הרפובליקאית סביב טראמפ בעוד שהפריימריז הדמוקרטים עדיין התנהלו. בשבועיים האחרונים, כאשר הפריימריז הדמוקרטים מגיעים לידי סיום, בוחרי סנדרס מתחילים לחזור לתמוך בקלינטון. לא ברור שזה באמת קורה - כאמור, סנדרס עצמו עוד לא הודה בהפסדו ופרש - אבל העליה פער בסקרים, כמו גם ההישג הגבוה מהמצופה של קלינטון הערב, יכולים להעיד על כך שהבוחרים בדמוקרטים מחפשים אחדות כנגד טראמפ. </div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
האם סנדרס באמת יפרוש? אין לדעת. אין ספק שכל יום שעובר הוא יהפוך יותר ויותר פתטי, אבל הוא פוליטיקאי זקן, לא מקושר במיוחד למפלגה הדמוקרטית שעתידו די מאחוריו, כך שיתכן שלא מפריע לו להתבזות. אבל גם אם ישאר, בהחלט סביר שרוב בוחריו יתמכו בסוף בקלינטון אל מול האופציה של טראמפ.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
והערה אחרונה: אמנם קלינטון מובילה בהפרש לא זניח, אבל יש כמות חריגה של מתלבטים. בדרך כלל בשלב הזה יש 5-10% מתלבטים בעוד שברוב הסקרים כרגע יש כ20%. אלה לא באמת מתלבטים כנראה כמו אנשים שלא אוהבים את שני המועמדים, אבל הם כן מוסיפים מימד מסויים של אי-ודאות.</div>
<div>
<br /></div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-36475689835272814252016-05-05T10:17:00.001+03:002016-05-05T11:13:26.939+03:00הערות ליום השואה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
1. הרבה מהפיד השמאלני שלי משתף את <a href="http://www.mako.co.il/news-military/security-q2_2016/Article-a68c7d0af3d7451004.htm">הנאום של יאיר גולן</a>, אבל אני לא מעוניין לעשות את זה. לא כי הנאום לא משמעותי ואמיץ, ויש בו הרבה צדק, אלא כי אני מאוד לא מאמין בטענות "לקחי השואה", או בהשוואה היסטורית כטיעון מוסרי.<br />
השואה היא אירוע היסטורי דרמטי (כמובן), שיאו של תהליך היסטורי מאוד מפותל ומורכב. לא בכדי יש גישה היסטורית שקושרת את "דרכה המיוחדת של גרמניה בהסטוריה" החל במרטין לותר וכלה בהיטלר. אי אפשר ללמוד לקח מאירוע היסטורי מכיוון שהמשמעות של לימוד לקח היא ניסיון לנתח את האירוע ולראות מה ממנו רלוונטי להיום, וניתוח שכזה לעולם יהיה חסר, כי אף סיטואציה היסטורית לא דומה לחברתה.<br />
וכך, לכאורה אנחנו אומרים שצריך ללמוד לקחים אוניברסליים מהשואה, אבל לא עושים דבר מול רצח העם המתרחש מעבר לגבול בסוריה (ואף לועגים לאירופים שמוכנים לקלוט פליטים משם); אנחנו אומרים שצריך ללמוד לקחים פרטיקולריים מהשואה, אבל מתכנסים למדינה אולי הכי מסוכנת ליהודים בעולם בימנו. תגידו מיד, ותצדקו, שזה לא אותו הדבר: לא ברור שיש לנו דרך להתערב בצורה אפקטיבית בסוריה, הרצח שם לא שיטתי כמו הנאצים, וכו'; ומאידך בישראל המצב מסוכן אבל יש לנו צבא להגן על עצמנו, ובכל מקרה כאן אנחנו רוב ולא מיעוט, וכו' - נכון, אבל זו בדיוק טענתי: במקום לקח, אנחנו מתחילים לדון על השוואה היסטורית ומוצאים הבדלים בין אז לעכשיו, כי תמיד יש הבדלים כאלה.<br />
דיון ערכי צריך לעשות על ערכים. גזענות וקסנופוביה היא פסולות מוסרית לא רק כי הן מובילות לשואה. הדרום האמריקאי השקיע מאות שנים בבנית חברה גזענית ודכאנית, ומעולם לא הדרדר לא לדיקטטורה ולא להשמדת עם. זה עדיין היה פסול מוסרית, גם אם זה לא היה השואה. הגזענות, ההתלהמות, האלימות והקסנופוביה שמתרחבים בישראל הם בעיה ערכית, בלי קשר להשוואה לגרמניה של שנות ה30.הטיעון הזה הוא לא רק ביחס לגולן ולטיעונים משמאל; ההשואה הקבועה של נתניהו לשואה מגוחכת באותה מידה.<br />
2. זה מתקשר לדיון הדי מטופש על לקחים אוניברסליים מול פרטיקולריים שהתחילה <a href="https://www.facebook.com/iritlinur/posts/986116218172845">הוגת הדעות עירית לינור</a> (אני מתיחס לאו דווקא ללינור ספציפית אלא כמייצגת של קו מחשבה די רווח בציבור, רובו בימין). זה דיון די מטופש בעיני במבט ראשון כי כאמור, אין ממש משמעות ל"לקחי השואה" בעיני. אבל הוא משמעותי מכיוון שהוא חושף את הטענה המוסרית והערכית של הטוענים. לינור טוענת שהשואה היא אירוע פרטיקולרי בלבד וניתן ללמוד ממנו עבור היהודים בלבד. אבל ניתן ללמוד כל מיני לקחים: למשל, לקח פרטיקולרי הגיוני הוא שיהודים תמיד צריכים להיות מוכנים להגר כאשר הם חשים בסכנה, וכך אם ראש ממשלתם מזהיר שוב ושוב מפני שואה אטומית, הצעד הראוי הוא לחפש מיד דרכון זר. אבל זה לא הלקח הפרטיקולרי שלינור מתכוונת אליו - הלקח שהיא מתכוונת אליו הוא שמכיוון שהיהודים עברו את השואה, יש למדינתם, ישראל, פטור משיקולים מוסריים שלעמים אחרים יש, יש לה נורמות מוסריות משלה. זה אולי טיעון לגיטימי מצד ניצולי שואה עצמם (למשל קישון, שהיתה לו את ההגינות לומר את זה לפחות בצורה יותר מפורשת), אבל זה הדיבור של פוסט-טראומטיים; כמדינה, וכחברה שרובה כבר בני דור שני, שלישי וכבר רביעי לשואה, אנחנו לא יכולים לדבר מתוך הטראומה, וצריך לעמוד ביושר מאחורי הטיעון: הטיעון שמכיוון שהיינו קרבן, אנחנו פטורים משיקולים מוסריים. מעבר לכך שזה אבדן עשתונות ערכי (כפשוטו), האירוניה היא שזה בדיוק הטיעון הפוסט-קולוניאלי שלינור והימין מתרעמים עליו כאשר הוא מופעל כלפי קרבנות אחרים בהסטוריה - הרי לינור ואחרים טוענים, ובצדק, שהעובדה שקבוצה היתה קרבן לא מעניקה לה פטור מביקורת מוסרית.<br />
3. ולבסוף, פטור מבלי פוליטיקה אמריקאית אי אפשר - דונאלד טראמפ <a href="http://www.dailymail.co.uk/news/article-3571403/Trump-insists-Israel-building-West-Bank-settlements-says-Netanyahu-moving-forward-Palestinians-fired-thousands-missiles-Jewish-state.html">התבטא אתמול</a> בעד המשך הבניה הישראלית בהתנחלויות. מה שמבטיח התכנסות של הימין הישראלי סביבו. כדאי לזכור במקביל שאותו דונלד טראמפ סירב להתנער מתמיכתו של דייויד דיוק, מנהיג הKKK, שבתורו, ממש היום, בתזמון מושלם, טען שהיהודים בארה"ב הם ה"<a href="http://forward.com/news/national/340036/former-klan-leader-says-jewish-opposition-to-trump-will-expose-jews-as-the/">בעיה האמיתית</a>".</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-16357519272254122852016-05-04T16:32:00.002+03:002016-05-04T16:37:29.775+03:00הערות בשולי הדרך, 1<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
עם פרישתו של קרוז אחרי ההפסד הגדול באינדיאנה הפריימריז הרפובליקאים רשמית נגמרו, בעוד שהפריימריז הדמוקרטים שומרים על פטרן יציב שבסופו קלינטון מנצחת בבערך 15% (הפסדה באינדיאנה היה צפוי לאור המאפיינים הדמוגרפיים, ושומר על אותו פטרן). בשביל החדשות הללו לא הייתי פותח פוסט, אבל יש כמה אמיתות שנאמרות בקרב הפרשנים שאני חולק עליהן - והנה מקום טוב לפרוש את כל התיאוריות שלי:</div>
1. <br />
<blockquote class="twitter-tweet" data-lang="en">
<div dir="rtl" lang="iw">
המוסכמה המקובלת היא שקלינטון תקרע לטראמפ את הצורה. בהתחשב במצב המוסכמות הפוליטיות בכלל ב-2016, ובכך שהיא קמפיינרית לא מבריקה, יש לה מה לדאוג</div>
— Nadav Eyal (@NadavEyalDesk) <a href="https://twitter.com/NadavEyalDesk/status/727734231053545472">May 4, 2016</a></blockquote>
יש חיבה גדולה לחבוט בפרשנים על שלא הצליחו לחזות את עלייתו של טראמפ, והחביטה הזו מוצדקת. הפרשנים - גם הפרשנים המסורתיים וגם הזן החדש של פרשנים מוטי-דאטא כמו נייט סילבר - עד להצבעה באיווה בתחילת פברואר כולם העריכו שטראמפ הוא תפועה חולפת, ושאין לו סכוי לזכות במועמדות. יש הרבה חשבונות נפש בקרב הפרשנים, אבל נוטים לשכוח שיש נתון אחד שכן חזה לאורך כל הדרך את עוצמתו של טראמפ: הסקרים. הנה <a href="http://www.realclearpolitics.com/epolls/2016/president/us/2016_republican_presidential_nomination-3823.html">ממוצע הסקרים הלאומיים של RCP בשנה האחרונה</a>. טראמפ הכריז על מועמדותו ביוני.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj0msAlcoFgJql5OSmc5fPwH1Ukak-L0-On4ar8VwiWx65qGoqHAZtXTPZA4HG2eZik0E8MmBxCvz7Dz5QtItkkWLr8uCcZ96ckQVbd0d2OVK-0V96TKaVXK2py3FLy45cH7-x0r4Xmz1A/s1600/trump+polls.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="298" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj0msAlcoFgJql5OSmc5fPwH1Ukak-L0-On4ar8VwiWx65qGoqHAZtXTPZA4HG2eZik0E8MmBxCvz7Dz5QtItkkWLr8uCcZ96ckQVbd0d2OVK-0V96TKaVXK2py3FLy45cH7-x0r4Xmz1A/s400/trump+polls.png" width="400" /></a></div>
נכון, סקרים שנערכים כחצי שנה לפני הבחירות לא חוזים תמיד, או אפילו רוב הזמן, את התוצאה הסופית. אפילו במקרה דנן, ביחד עם עלייתו של טראמפ בסקרים עלה גם בן קרסון - רופא תמהוני מג'ונס הופקינס - והפופולריות שלו החלה לקרוס באיזור נובמבר. אבל הסקרים כן נותנים את נקודת ההתחלה. כל הפרשנים, כאשר הם דנו במועמדות טראמפ בקיץ ובסתיו שעבר, טענו משהו בסגנון: "נכון, הוא מוביל עכשיו בסקרים, אבל הוא תופעה חולפת והוא יקרוס". אלא שכמעט אף אחד לא ניסה לנתח למה ואיך זה יקרה. ההנחה היתה שכאשר מספר המועמדים המיינסטרימיים יצטמצם, התמיכה בהם תתלכד למועמד אחד - אבל ככך שעבר הזמן, ומועמדי המיינסטרים לא רק שלא פרשו, אלא הקפידו רק לתקוף אחד את השני ולא את טראמפ, התיאוריה הזו היתה צריכה להיות חשודה. לגבי הבחירות הכלליות, המצב הפוך. קלינטון מובילה כרגע בכ7% בממוצע. זה לא אומר שהיא תנצח, אבל כדי שהיא לא תנצח משהו צריך להשתנות. נקודת המוצא לפחות כרגע היא שהיא מובילה.<br />
2. טל שניידר <a href="http://www.talschneider.com/2016/05/04/endofprimaries2016/">מעירה</a>:<br />
<blockquote class="tr_bq">
סקרים. מומלץ לזרוק את כל הסקרים שנעשו עד היום לפח ולהתחיל לבחון את הנושא מחדש מקו אפס. קלינטון מובילה על טראמפ ברוב סקרי הראש-בראש, אך יחד עם זאת, עד אתמול לא היה ברור שאלה אכן המועמדים ולכן לא ניתן היה ליחס משמעות רבה לשאלות הסקר. רק סקרים חדשים, כאשר הציבור הנשאל מבין מי עומדת מול מי – שווים משהו.<br />
ועוד טיפ, למי שמקשיבים לסקרים: סקר כללי אמריקאי אינו רלבנטי. לפי פוליטיקו, חשוב לראות את הסקרים טראמפ נגד קלינטון במדינות הבאות – פלורידה (29), אוהיו (18), וירג׳ניה (13), קולורדו (6), נבדה (6) אייוה (6) וניו המפשיר (4). המספרים בסוגריים הם המשקל של כל מדינה בחישוב האלקטורל קולג׳. ולכן, אם קלינטון תוביל באופן משמעותי בסקרים בפלורידה, פנסילבניה ווירג׳ניה, מעכשיו ועד נובמבר, אז זה כבר רציני מבחינתה (וההפך). סימנים מוקדמים בנושא הזה מראים שבאוהיו היא לא מובילה בפער משמעותי. בפנסילבניה כרגע היא מובילה. אך כאמור, עדיין מוקדם.</blockquote>
על הנקודה הראשונה אפשר להסכים במידת מה, אם כי היא גם מוטלת בספק. לרוב היא נכונה כאשר המועמדים לא מוכרים, ולכן יש סכוי שהתפיסה הציבורית לגביהם תשתנה ככל שיהיו יותר מוכרים (כך קרה עם ברני סנדרס). אבל גם טראמפ וגם קלינטון מאוד מאוד מוכרים. זאת ועוד, גם טראמפ וגם קלינטון הם המובילים המובהקים במירוץ כבר זמן. נכון שבצד הרפובליקאי טראמפ עוד לא קיבל את החותמת הרשמית, ועכשיו משקיבל אותה יתכן שתהיה יותר התכנסות רפובליקאית סביבו. מאידך כנראה שתהיה גם יותר התכנסות דמוקרטית נגדו. מכל מקום, מימד הזמן אכן מוסיף חוסר ודאות, אבל לגבי סקרים לאומים זו נקודה ממש לא מדוייקת. כאשר הסקרים הלאומיים הם בפער קטן, אז שניידר צודקת, צריך להסתכל רק במדינות המפתח כי הן אלו שיקבעו. אבל כאשר הסקרים הלאומיים מורים של פער משמעותי לכאן או לכאן, זו גאות שמעלה את כל הסירות, כלומר התמיכה במועמד המוביל גבוהה יותר מהנורמל בכל המדינות. במקרה שלנו, פער של 7% לקלינטון אומר שהיא תנצח נצחון משמעותי במדינות שבבחירות צמודות תהיינה נוטות במידה מועטה לדמוקרטים (כמו פנסילבניה או וויסקונסין), תנצח במדינות שבבחירות צמודות הן מתנדנדות (כמו פלורידה ואוהיו הזכורות לטוב) ותהפוך את המדינות שבבחירות צמודות נוטות במידה מועטה לרפובליקאים (כמו צפון קרוליינה או אריזונה) למתנדנדות. יתכן מקרה חריג שבו הפער בין התוצאות במדינה מסויימת לבין התוצאות במדינה אילו היו הבחירות צמודות חריג באופן משמעותי מהפער ברמה הלאומית - למשל, יתכן שטראמפ יזכה לתמיכה נמוכה באופן קיצוני ביוטה, מכיוון שהוא מאוד לא פופולרי בקרב המורמונים, יותר מאשר בציבור הרחב. אבל לרוב הפער לטובת צד זה או אחר מתפלג באופו די אחיד בין המדינות, ביחס לנקודת המוצא שלהן.<br />
מאידך, סקרים לאומיים שמעידים על פער משמעותי יכולים להעיד גם על השפעה במירוצים נוספים. בבחירות בארה"ב יש מה שמכונה coat-tails - ההשפעה של המירוצים בפרופיל גבוה - כמו לנשיאות או לסנט - על מירוצים בפרופיל נמוך יותר, כמו לבית הנבחרים, לבתי מחוקקים מדינתיים וכו'. מכיוון שהרבה משרות עומדות לבחירה באותו יום בחירות, והן נמצאות על אותו פתק הצבעה, הרבה פעמים כאשר יש פער משמעותי לצד זה או אחר בבחירות לנשיאות למשל, הפער מחלחל גם למשרות נוספות, מכיוון שלפעמים בוחרים שלא מורצים ממועמד מפלגתם לנשיאות נשארים בבית ולא מצביעים גם למשרות הנוספות, או להיפך - בוחרים שנלהבים לצאת להצביע בגלל הבחירות לנשיאות מצביעים גם למשרות הנוספות. תיאורטית, בוחרים יכולים להצביע למועמד ממפלגה אחת למשרה אחת ולמועמד מהמפלגה השניה למשרה אחרת - לכך קוראים ticket splitting - אבל זה הופך פחות ופחות מקובל עם עליית הקיטוב המפלגתי בארה"ב בעשורים האחרונים. התופעה הזו מכונה coat tails מכיוון שמטאפורית, המתמודדים למשרות הנמוכות נאחזים בשולי מעילו של המועמד.ת לנשיאות. כך למשל, ב2008, נצחונו המשמעותי של אובמה (7%) גם הביא איתו נצחון דמוקרטי של 5 מושבים בסנט ו30 ומשהו מושבים בבית הנבחרים. על התופעה הזו - של גל משמעותי - מעידים הכי טוב סקרים לאומיים. כך שאם בסקרים הפער יצטמצם, צריך באמת לעבור ולהסתכל על המדינות המתנדנדות, אבל כל עוד הפער משמעותי, הסקרים הלאומיים הם אינדיקציה טובה למדי.<br />
<br />
יש לי עוד כמה מסקנות כלליות אבל הפוסט ארוך דיו גם כך. אני אסיים בפרסומת מדהימה של קמפיין ג'ונסון מ1964. מול ג'ונסון רץ הסנטור הרפובליקאי הסופר קיצוני ואף תמהוני משהו בארי גולווטר, שהפסיד הפסד מוחץ. את הפסרומת הזו הריץ נגדו קמפיין ג'ונסון. היא בת 4 דקות, כך שלא תשרוד היום, אבל אם הייתי בקמפיין קלינטון הייתי מיד חושב איך לשכפל אותה לימנו.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen="" class="YOUTUBE-iframe-video" data-thumbnail-src="https://i.ytimg.com/vi/LiG0AE8zdTU/0.jpg" frameborder="0" height="266" src="https://www.youtube.com/embed/LiG0AE8zdTU?feature=player_embedded" width="320"></iframe></div>
<br />
<div>
<br /></div>
<script async="" charset="utf-8" src="https://platform.twitter.com/widgets.js"></script></div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-2574137735900065282016-04-27T06:51:00.002+03:002016-04-27T06:51:52.611+03:00And it's over<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מעבר לתוצאות היום, החדשות הכי משמעותיות התרחשו לפני כמה דקות, כאשר קמפיין סנדרס הוציא הודעה לעיתונות שבה הוא מתחייב להמשיך לתחרות עד שכל אמריקאי יזכה להצביע בפריימריז וכדי להשפיע על מצע המפלגה בועידה. למעשה, המשמעות היא שקמפיין סנדרס מודה בכך שאין לו יותר סכוי לנצח את המועמדות, ולמרות שהוא ממשיך פורמלית להתחרות, הוא פורש למעשה מהמירוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית.<br />
ולתוצאות בהרחבה: קלינטון ניצחה במרילנד 63-33, בדלוור 60-40, בפנסליבניה 56-44 ובקונטיקט 50-47 והפסידה ברוד איילנד 43-55. מבחינת נציגים, נראה שהיא תרחיב את הפער בלמעלה מ60 נציגים; ביחד עם 30+ הנציגים שבהם זכתה בניו-יורק, הנצחונות האלה מוחקים כמעט לחלוטין את כל רצף הנצחונות של סנדרס מאז 15/3. כעת יש רצף של מדינות קטנות שיכולות להתחלק שוה בשוה - מדינות כמו מונטנה ואורגון יכולות להיות טובות מאוד לסנדרס, ומדינות כמו קנטקי ואידיאנה שאמורות להיות פחות או יותר בתיקו; אבל כל הרצף הזה מקצה פחות מ300 נציגים, ואז ב7.6 קליפורניה וניו-ג'רזי, והסיום עם וושינגטון די.סי. שבוע לאחר מכן. מבחינה מתמטית, סנדרס צריך לנצח בממוצע 2ל-1 כדי להשלים את הפער אבל זה כבר לא ממש רלוונטי כי למעשה הוא פרש מהמירוץ.<br />
אגב, התוצאה הכי מעיניינת בעיני היא דווקא קונטיקט, כי היא מדינה די דומה למסצ'וסטס שהצביעה בסופר טיוזדיי המקורי, 1/3, והתוצאה גם היא דומה. יש כמה פקטורים שבהם קונטיקט טובה יותר לקלינטון - זו מדינה עם פרייזמריז סגורים (רק דמוקרטים מצביעים) בעוד שבמסצ'וסטס אנשים יכלו להרשם כדמוקרטים באותו היום - אבל בגדול זה מעיד על כך שהלכה למעשה לא היה שנוי מאוד משמעותי במירוץ מאז סופר טיוזדיי, ושהתהפוכות בקמפיין היו בעיקר תוצאה של מאפיינים דמוגרפיים שונים של המדינות השונות שמצביעות.<br />
<br />
זו לא המקרה בצד הרפובליקאי. שם, דונלד טראמפ ניצח בפערים אדירים - 64% ברוד איילנד, 61% בקונטיקט, 58% בקונטיקט, 57% בפנסליבניה ו54% במרילנד. אלה תוצאות טובות משמעותית מכל מה שהיה לו עד כה - עד היום, טראמפ זכה בלמעלה מ50% מהקולות רק בניו-יורק לפני שבוע - ותוצאות טובות בהרבה ממה שציפו לו לפי המאפיינים הדמוגרפיים. כקוריוז - ברוד איילנד הוא כנראה יזכה ביותר נציגים מהמספר המקסימלי שכולם העריכו שהוא יכול לזכות, בגלל כללי הקצאת הנציגים - הם מוקצים 3 נציגים לכל מחוז קונגרסיאלי, כאשר כל מועמד שזוכה במעל 10% זוכה בנציג. מכיוון שקרוז כנראה יזכה בפחות מ10% מהקולות באחד המחוזות נראה שטראמפ יזכה בשני נציגים, מה שאיש לא העריך שאפשרי (כולם הניחו שהנציגים יתחלקו אחד לכל מועמד).<br />
כאמור, טראמפ הצליח הרבה מעל למצופה לפי התוצאות במירוץ עד כה, ולכן נראה שבניגוד לצד הדמוקרטי יש כאן שנוי של ממש בהעדפות המצביעים, ושישנה קבוצת מצביעים שעברו לתמוך בטראמפ. יתכן שאלו מצביעים שלא היו תומכים בו מלכתחילה אבל הטיעון של טראמפ שהשיטה עובדת נגדו - בעקבות הדיבורים על contested convention, והאפשרות שאם טראמפ לא יזכה ברוב של הנציגים הרבה נציגים יעברו לקרוז ויתנו לו את המועמדות - שכנע אותם, כלומר מצביעים שאולי מלכתחילה לא תומכים בטראמפ אבל בהנתן שהוא מוביל על פני המועמדים האחרים חושבים שראוי שיהיה המועמד. מכל מקום, מלבד ההשפעה התקשורתית, לתוצאות האלה יש השפעה של ממש על הקצאת הנציגים, ונראה כעת שהסכוי של טראמפ להשיג רוב מוחלט של נציגים לפני הועידה גדל משמעותית, בעוד שהסכוי לcontested convention ירד (לצערי).<br />
<br />
מכיוון שלמעשה זה נראה כמו אקורד הסיום של עונת הפריימריז, אני שוב אוריד את תדירות הפרסומים. אבל נחזור לקראת הבחירות הכלליות!<br />
<br /></div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-72688814236529645492016-04-20T14:46:00.002+03:002016-04-20T15:01:38.890+03:00A city so nice they named it twice<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אם שמעתם חדשות הבוקר אז את השורה התחתונה של התוצאות בפררימריז בניו-יורק אתם בודאי יודעים: בצד הדמוקרטי, קלינטון ניצחה 58%-42%; בצד הרפובליקאי טראמפ זכה 60% אל מול 25% לקייסיק ו15% לקרוז.<br />
<ul>
<li>מבחינת נציגים, קלינטון הגדילה את פער הנציגים שלה בקצת יותר מ30 נציגים. אחרי שסדרת הנצחונות של סנדרס בחודש האחרון הורידה את הפער מסביבות 300 ל213, כעת הפער עלה שוב ל244 (לפי החישוב של הניו יורק טיימס. יכולים להיות קצת וריאציות בין החושבים השונים בגלל כללי האלוקציה השונים של נציגים ממשיים במדינות).פער הנציגים שקלינטון זכתה בו - 31 מתוך 247 - הוא 12%, קטן מהפער בקולות של 16%, מכיוון שכמו במדינות אחרות, הנציגים חולקו בצורה פרופורציונית אבל חלק חולקו פרופורציונית לחלוקת הקולות בכל המדינה, וחלק חולקו פרופורציונית לתוצאות בכל מחוז קונגריסאלי (אם כי, בניגוד לרפובליקאים, כל מחוז קיבל מספר שונה של נציגים לפי שיעור הדמוקרטים שבו). בשל כך, בכמה וכמה מחוזות היה לקלינטון יתרון אבל לא כזה שמספיק כדי להשיג נציג נוסף. זו תופעה דומה, בהיפוך, למה שקרה לסנדרס בויסקונסין ובוויומינג.</li>
<li>מבחינה דמוגרפית, ניו-יורק למעשה די דומה לאלקטורט הדמוקרטי הממוצע, ובהתאם במצב של תיקו בין קלינטון לסנדרס התוצאה גם בניו-יורק היתה צריכה להיות קרובה לתיקו (למעשה, קצת לטובת סנדרס). כך ש31 הנציגים הללו מרחיקים אותו משמעותית מקלינטון (המטרות מחושבות ע"י סילבר <a href="http://projects.fivethirtyeight.com/election-2016/delegate-targets/democrats/">כאן</a>). לפי המודל של סילבר, כדי להשלים את הפער כעת זה מה שסנדרס יצטרך:</li>
</ul>
<table class="viz full" data-carpenter-slug="silver.nyliveblog.5" style="background-color: white; border-collapse: collapse; border-spacing: 0px; border: 0px; box-sizing: border-box; color: #222222; font-family: AtlasGroteskWeb, 'Helvetica Neue', Helvetica, Arial, sans-serif; font-size: 0.8em; font-stretch: inherit; height: auto; line-height: 26px; margin: 0px auto 1.5em; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline; width: 575px;"><thead style="border-bottom-color: rgb(0, 0, 0); border-bottom-style: solid; border-width: 0px 0px 2px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: 0.8em; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: bold; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; text-transform: uppercase; vertical-align: bottom;">
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><th class="text" colspan="1" style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: 400; line-height: 1.4em; margin: 0px; padding: 0.5em 0.5em 0.2em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: bottom;">STATE OR TERRITORY</th><th class="number" colspan="1" style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: 400; line-height: 1.4em; margin: 0px; padding: 0.5em 0.5em 0.2em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: bottom; width: 143px;">NO. ELECTED DELEGATES</th><th class="number" colspan="1" style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: 400; line-height: 1.4em; margin: 0px; padding: 0.5em 0.5em 0.2em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: bottom; width: 143px;">SANDERS’S PATH-TO-2026 PROJECTION</th><th class="text" colspan="2" style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: 400; line-height: 1.4em; margin: 0px; padding: 0.5em 0.5em 0.2em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: bottom;">POPULAR VOTE MARGIN NEEDED TO REACH TARGET</th></tr>
</thead><tbody style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;">
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-width: 0px 0px 1px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">California</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-width: 0px 0px 1px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">475</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-width: 0px 0px 1px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">280</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-width: 0px 0px 1px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-width: 0px 0px 1px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+18</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Pennsylvania</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">189</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">103</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+9</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">New Jersey</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">126</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">69</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+10</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Maryland</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">95</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">44</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Clinton</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+7</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Indiana</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">83</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">49</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+18</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Oregon</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">61</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">46</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+51</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Puerto Rico</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">60</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">34</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+13</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Connecticut</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">55</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">32</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+16</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Kentucky</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">55</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">34</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+24</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">New Mexico</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">34</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">19</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+12</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">West Virginia</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">29</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">20</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+38</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Rhode Island</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">24</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">16</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+33</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Delaware</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">21</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">10</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Clinton</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+5</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Montana</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">21</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">16</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+52</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">South Dakota</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">20</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">14</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+40</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">D.C.</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">20</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">9</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Clinton</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+10</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">North Dakota</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">18</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">14</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+56</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Guam</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">7</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">4</td><td class="text" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-bottom-color: rgb(205, 205, 205); border-bottom-style: solid; border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+14</td></tr>
<tr style="border: 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit; margin: 0px; padding: 0px; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: baseline;"><td class="text" style="border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Virgin Islands</td><td class="number" style="border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">7</td><td class="number" style="border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 143px;">4</td><td class="text" style="border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px 0px; box-sizing: border-box; font-family: inherit; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle;">Sanders</td><td class="number" style="border-top-color: rgb(241, 242, 242); border-top-style: solid; border-width: 1px 0px 0px; box-sizing: border-box; font-family: DecimaMono, Consolas, Monaco, monospace; font-size: inherit; font-stretch: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; height: 25px; line-height: 1.35em; margin: 0px; padding: 0.25em 0.5em; text-align: right; text-rendering: optimizeLegibility; vertical-align: middle; width: 38px;">+14</td></tr>
</tbody></table>
<ul>כדי לקבל הערכה כמה זה ריאלי, בסקרים כרגע סנדרס מפגר בקילפורניה ב13%, בניו ג'רזי ב9%, במרילנד ב23%.</ul>
<br />
<br />
<li>בצד הרפובליקאי טראמפ זכה בנצחון מרשים - זו המדינה הראשונה שבה זכה בלמעלה מ50% מהקולות. הוא גם יזכה כנראה בכ90 מ95 הנציגים. כזכור, 14 נציגים מחולקים ברמת המדינה למנצח אם זה זוכה בלמעלה מ50% - כפי שקרה לטראמפ - ובנוסף כל מחוז קונגרסיאלי מקבל 3 נציגים. אם המנצח זוכה בלמעלה מ50%, הוא מקבל את שלושתם, אחרת הוא מקבל שניים והמקום השני מקבל אחד. טראמפ ניצח בכל המחוזות הקונגרסיאליים חוץ ממחוז אחד, המכיל את האיסט סייד של מנהטן, וברוב המכריע של המחוזות ניצח בלמעלה מ50%, כך שנראה שקייסיק וקרוז יצליחו לגרד רק מספר בודד של נציגים.</li>
<li>ההישג של טראמפ מרשים אבל לא מטורף - הוא היה צפוי לנצח בניו-יורק, שהיא מדינת הבית שלו, כפי שהוא צפוי לנצח בשאר מדינות הצפון מזרח המצביעות בשבוע הבא והלאה. עדיין, זה לא מספיק כדי להגיע בודאות לועידה עם רוב מוחלט של נציגים - לשם כך הוא יצטרך נצחונות מרשימים גם באינדיאנה ובעיקר בקליפורניה.</li>
<li>אגב השיטה הביזארית של חלוקת הנציגים הרפובליקאים, כל מחוז כאמור קיבל מפר שווה של נציגים, אבל בניו-יורק יש הבדלים תהומיים בנטייה המפלגתית של מחזות שונים. המדינה כולה דמוקרטית, אבל המחוזות בפרברי ניו-יורק ובעיקר באפסטייט יחסית יותר רפובליקאים מהמחוזות בעיר עצמה, שהם דמוקרטיים בצורה קיצונית. וכך, את שלושת הנציגים של המחוז הקונגריסאלי הראשון, בלונג איילנד, בחרו כ50,000 מצביעים (רפובליקאים); את שלושת הנציגים של המחוז ה22, ממערב לאלבני, בחרו כ60,000 מצביעים (רפובליקאים). את שלושת הנציגים של המחוז ה15, בדרום ברונקס, בחרו 1,026 מצביעים (רפובליקאים) בלבד.</li>
<li>ותמונה יפה לסיום: במידה רבה אפסטייט ניו-יורק הוא ערש התנועה הפמיניסטית בארה"ב; הועידה המייסדת של התנועה התכנסה בסנקה פולז, וסוזן ב. אנת'וני, המנהיגה המובהקת של המאבק לזכויות הצבעה לנשים בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20, גרה באיזור וקבורה ברוצ'סטר. בארה"ב אחרי שאתה מצביע אתה מקבל מדבקה קטנה ועליה כתוב "I voted", בדומה למדבקת דם המכבים אחרי טקסי יום הזכרון אצלנו; כך ראה הקבר של אנת'וני ברוצ'סטר אתמול בערב:</li>
<br />
<div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://fbcdn-sphotos-h-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xfp1/v/t1.0-9/13015690_10208047984011880_4375878436304792034_n.jpg?oh=ad74b1442d407c8a63c56cd8d0321837&oe=5777630E&__gda__=1471492715_b833f2d6dcc8dd0942913a17e9d15f60" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://fbcdn-sphotos-h-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xfp1/v/t1.0-9/13015690_10208047984011880_4375878436304792034_n.jpg?oh=ad74b1442d407c8a63c56cd8d0321837&oe=5777630E&__gda__=1471492715_b833f2d6dcc8dd0942913a17e9d15f60" width="188" /></a></div>
<br /></div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-69523294001674990432016-04-18T09:01:00.000+03:002016-04-18T09:01:39.584+03:00פי.סי.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אחד המאפיינים הבולטים של המועמדות של דונלד טראמפ הוא גישתו הבוטה והישירה, ואחת המעלות הגדולות שלו בעיני תומכיו הוא שהוא מייצג מתקפה על התקינות הפוליטית, הpolitical correctness; באופן קבוע בסקר אחר סקר התכונה האהובה ביותר של דונלד טראמפ על אוהדיו היא שהוא tells it like it is. בקרב התומכים הרכים של טראמפ במיינסטרים - פרשנים שלא מעיזים לתמוך בטראמפ ישירות אבל טוענים שיש משמעות למועמדתו וצריך להתייחס לגורמים העמוקים שמאחוריה - הנושא הראשון שהם לרוב מעלים הוא מתקפתו כנגד הפוליטיקלי קורקט; הדוגמה הבולטת לכך בארה"ב היא ג'ו סקרסבורו, חבר קוגנרס רפובליקאי לשעבר וכיום מנחה תוכנית הבוקר הפופולארית יחסית של MSNBC; בארץ עמדת המיאוס מהפוליטיקלי קורקט הפכה לטיעון קבוע מהצד הימני של המפה. תומר פרסיקו <a href="https://7minim.wordpress.com/2016/04/01/au/">ניתח זאת</a> כרוח התקופה, המעריכה אותנטיות, גם כשזו גסת רוח וירודה.<br />
<div>
כל ההקדמה הזו היא הסבר לטריגר שהביא אותי לרצות לכתוב על, ובזכות, הפי.סי. אלא שדרור פויר הספיק וכתב את רוב מה שרציתי לכתוב לפני וטוב ממני, ראו <a href="http://www.globes.co.il/news/docview.aspx?did=1001117139&from=iglobes">כאן</a>. אם לאמל"ק את דבריו, הטענה היעקרית שלו היא שמי שמתנגד לפי.סי. הוא בדיוק מי שמעולם לא נפגע מהשפה; זה הגבר הלבן - או בארץ, הגבר היהודי - שהוא בדיוק זה שבדרך כלל פוגע; ועל כן הוא לא מודע לפגיעה שיש בשפה שבה הוא משתמש - בקצרה, בדיוק הפוגען שכנגדו הפי.סי. בא להגן. </div>
<div>
אלא שאני רוצה לטעון שיש כאן משהו עמוק הרבה יותר. פויר טוען שהוא בא לדבר "בזכות הפי.סי. בזכות הנימוס. בזכות התפיסה שחיים ומוות ביד הלשון"; במשתמע, שהתוקפים את הפי.סי. עושים זאת מתוך זלזול בחשיבות של השפה. וזה בכלל לא העניין. לשם כך נחזור לטראמפ: לפני כמה חודשים באחד הדיבייטים הרפובליקאים, טד קרוז תקף את דונלד טראמפ על כך שהוא לא שמרן אמיתי, ועל כך שהוא מחזיק ב"ערכי ניו-יורק" - כרמיזה לערכים ליברליים הרווחים בערי הצפון-מזרח ובניו-יורק בפרט, ממנה בא טראמפ. טראמפ הגיב בדיבייט כי גם הכבאים והשוטרים ב11.9 נשאו בערכי ניו-יורק, והטיעון של קרוז מזלזל בהקרבה העצומה שלהם. הוא חזר על הטיעון הזה שוב ושוב בוריאציות שונות בעצרות הבחירות שלו בימים האחרונים לקראת הפריימריז בניו-יורק. אבל שימו לב ללב הטיעון: טראמפ לא התווכח עם הטיעון של קרוז עצמו - ויכוח על טיב הערכים הליברליים או השמרניים; הוא טען שעצם הטיעון של "ערכי ניו-יורק" פוגעני כלפי שוטרי וכבאי ה11.9, שהם הסימבול הפטריוטי האולטימטיבי בארה"ב של ימנו. טראמפ מכיר בכך ש"חיים ומוות ביד הלשון", ומכיר בכך שישנן התבטאויות שראוי שתהיינה טאבו בשל פוגעניותן, כאשר הן פוגעות בערך הראוי בעיניו, כגון הפטריוטיות. בדומה, האמירה שאמריקה איננה אומה ייחודית ואיננה האומה הטובה בעולם היא טאבו של ממש בכל ארה"ב ובקרב הימין האמריקאי בפרט. כי היא לא פטריוטית.<br />
גם בישראל יש הרבה מאוד אמירות שאינן תקינות פוליטית, אבל לא במובן הפי.סי. המקובל, שאותו הימין תוקף: למשל, אמירה שצה"ל איננו בהכרח הצבא המוסרי ביותר בעולם, או שפלסטיני שפוגע בחיילי צה"ל איננו טרוריסט אלא לוחם גרילה. אלה אמירות אסורות כי הן לא פטריוטיות (ותשאלו את זוהיר בהלול). יש בישראל אפילו אמירות שהן טאבו בשל הרמיזה לאפליה, כאשר מדובר בתוך העם היהודי: אמירות פוגעניות כלפי יוהדים מזרחיים, או כלפי יהודים דתיים, אינן תקינות פוליטית ולימין הישראלי אין שום בעיה עם זה, להיפך (ותשאלו את יאיר גרבוז ואת ענת וקסמן).<br />
הטיעון העיקרי שעומד מאחורי הפי.סי הוא שמהותנות ככלל - כלומר, התפיסה שקבוצת אנשים מסויימת טובה במהותה מהשאר, ובשל כך מגיע לה יותר זכויות - גברים לעומת נשים, סטרייטים לעומת הומוסקסואלים, נוצרים לעומת מוסלמים - ופרט גזענות - כלומר אותה תפיסה ספציפית ביחס לגזע - לבנים כטובים יותר משחורים ומהיספאנים - היא פסולה מוסרית; ולכן אמירות פוגעניות על רקע מהותני הן טאבו. לא בכדי צמח הפי.סי. בארה"ב, החברה שאולי יותר מכל חברה מערבית (אולי חוץ מדרא"פ) עוצבה לאורך ההסטוריה שלה על רקע ציר גזע, והפי. סי. בא לעצב מחדש את הערכים בנושא הזה. המתקפה כנגד הפי.סי. היא לא כנגד עצם הרעיון שלשפה יש כח, ושבשל הכח הזה ישנן אמירות שגם אם אתה חושב אותן לא ראוי שתאמר אותן. היא גם לא הערכה מיוחדת אותנטיות כשלעצמה. הם באה בעצם בשם ערכים: הויכוח המסתתר כאן הוא מה הם הערכים שמותר להגן עליהם ומה הם הערכים שצריכים להשאר טאבו. ומתנגדי הפי.סי. סבורים מהותנות וגזענות הן לא כ"כ חמורות, ולכן הטאבו שמוטל עליהן מוגזם; לכן, אמירות לא פטריוטיות - ובארץ, אמירות המרמזות על מהותנות בתוך העם היהודי - הן כן טאבו, ואילו אמירות גזעניות או מיזוגניות - לא. כי בעצם האמירה היא על ערכים - שאנטי-פטריוטיות היא רעה, אבל גזענות? לא כל כך. לא נעים לטעון בזכות גזענות, אבל זה בעצם מה שעומד מאחורי הטיעון.</div>
</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2113449529661873601.post-49307558924298716922016-04-10T16:20:00.003+03:002016-04-10T16:20:35.083+03:00עונת מלפפונים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אז מה חדש?<br />
1. בוויסקונסין הצליח לסנדרס יותר מהמצופה, והוא זכה בפער של 13%. בנציגים הוא זכה ב48 אל מול 38 הנציגים לקלינטון, זה קצת פחות מהפער בקולות מכיוון ששיטת החלוקה קצת דפקה אותו: הנציגים חולקו למחוזות קונגרסיאליים ובתוך כל מחוז קונגרסיאלי, הנציגים חולקו לפי חלוקת הקולות במחוז. אלא שבמספר מחוזות, סנדרס זכה בפער לא מספיק כדי להגיע לפער של נציג באותו מחוז, והנציגים חולקו שוה בשוה במחוז. לכן בנציגים סנדרס השיג רק פער של 11%. מכל מקום, במונחים של קולות סנדרס השיג בוויסקונסין מה שהיה צריך להשיג כדי להדביק את קלינטון, בנציגים השיג פחות - למעשה, השיג את מה שהיה צריך להשיג אם לא היה לו פער להשלים.<br />
בוויומינג, למרות שסנדרס ניצח הוא למעשה ניצח בהרבה פחות מהמצופה. וויומינג אמורה להיות מדינה מעולה לסנדרס - קטנה, לבנה, כפרית, שהדמוקרטים בה ליברלים, ועם קאוקוסים (למעשה, זו מהמדינות האחרונות עם קאוקוסים: נותרו איי הבתולה, גואם, פוארטו-ריקו וצפון דקוטה). ביוטה ואיידהו השכנות והדומות, סנדרס זכה בלמעלה מ70%. בוויומינג סנדרס זכה רק בפער של 12%, ו14 הנציגים מחולקים שוה בשוה - שוב, הסיבה היא שהנציגים מחולקים קודם כל למחוזות (מחוזות מנהליים, county, ולא מחוזות קונגרסיאלים - כי כל וויומינג היא מחוז קונגרסיאלי אחד) ובתוך כל מחוז מחולקים לפי שיעור הקולות. בוויומינג סנדרס לא השיג אפילו את מה שהיה צריך כדי לעמוד ביעד של מירוץ מאוזן - 9 נציגים. יתכן שחלק מהסיבה היא שבוויומינג הקאוקוסים סגורים, דהיינו רק למצביעים דמוקרטים רשומים - מאפיין שגם הוא רווח במדינות המצביעות מכאן ואילך - ובקרב מצביעים אלה קלינטון בדרך כלל מצליחה יותר. וייתכן שמדובר באנטי-מומנטום - אגיע לכך בהמשך. (כל ההערכות על מה מועמד צריך להשיג הם מ<a href="http://projects.fivethirtyeight.com/election-2016/delegate-targets/democrats/">538 של נייט סילבר</a>).<br />
2. בצד הרפובליקאי, בוויסקונסין טראמפ השיג 35% מהקולות, שזה בערך מה שניתן לצפות לפי מאפיינים דמוגרפיים. בנציגים הוא השיג רק 6, כי הם מחולקים בwinner takes all ברמת המדינה וברמת המחוזות קונגרסיאלים והוא זכה רק בשני מחוזות. ההפתעה היותר גדולה היא שקרוז זכה ב48% מהקולות, יותר משניבאו לו הסקרים, בעוד שקייסיק זכה ב14%, פחות משניבאו הסקרים, מה שמעיד אולי על הצבעה אסטרטגית של מתנגדי טראמפ. מכל מקום קשה להעריך עד כמה ווסיקונסין מייצגת שנוי במירוץ, כי מעבר למאפיינים הדמוגרפים, כוחות הנגד לטראמפ היו בה חזקים במיוחד, כולל תוכניות הרדיו הימניות, והמושל ווקר שהוא מאוד פופולרי בווסיקונסין. במדינות הצפון מזרח שמצביעות כעת המצב הרבה יותר טוב לטראמפ.<br />
אלא שכרגיל החדשות הבאמת מעניינות התרחשו מתחת לרדאר השבת, בקולורדו, שבה הצביעה הועידה הרפובליקאית על נציג המדינה. כן, כמו בימים הטובים של הבוסים המפלגתיים, בצד הרפולביקאי בקולורדו לא ערכו לא פריימריז ולא קאוקוס, אלא הועידה המפלגתית בחרה את הנציגים, וכמו בתהליך בחירת שאר הנציגים במדינות שבו נערך לאחרונה, טד קרוז ניצח בגדול וזכה למעשה בכל 34 הנציגים של המדינה. זה הופך את הדרך של טראמפ לרוב מוחלט להרבה יותר קשה.<br />
3. עכשיו כולם מתרכזים בשבוע וחצי הקרובים בניו-יורק, שמצביעה ביום שלישי הבא. זה די נדיר שניו-יורק מעניינת - בבחירות הכלליות היא תמיד דמוקרטית, ובפריימריז בדרך כלל מצביעה מאוחר (ב2008 היא הצביעה בסופר טיוזדיי, אבל המון מדינות הצביעו אז ולכן ניו-יורק לא קיבלה תשומת לב מיוחדת), והפעם ניו-יורק מקבלת שבוע וחצי של תשומת לב מיוחדת, שכן היא היחידה שמצביעה ב19.4. זה מביא לכל מיני סצנות משעשעות כמו הילרי קלינטון מנסה להעביר את כרטיס הרכבת התחתית 5 פעמים עד שהיא מצליחה:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe width="320" height="266" class="YOUTUBE-iframe-video" data-thumbnail-src="https://i.ytimg.com/vi/c05QBQDKkcM/0.jpg" src="https://www.youtube.com/embed/c05QBQDKkcM?feature=player_embedded" frameborder="0" allowfullscreen></iframe></div>
(מתנגדי קלינטון מיהרו לחגוג על הסרטון כדוגמה לכך שהיא מנותקת מהעם הנוסע ברכבת התחתית, אלא שניו-יורקרים רבים דווקא הזדהו עם הקושי מול המכונות שלא פעם מסרבות לקבל את הכרטיס) או, וזה החביב עלי, טד קרוז הולך למאפיית מצות בברוקלין:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe width="320" height="266" class="YOUTUBE-iframe-video" data-thumbnail-src="https://i.ytimg.com/vi/z-KkNpXP0pc/0.jpg" src="https://www.youtube.com/embed/z-KkNpXP0pc?feature=player_embedded" frameborder="0" allowfullscreen></iframe></div>
במעט יותר רצינות, זו אחת הסיטואציות הבודדות בהן הקול היהודי משמעותי במובן של קולות ממש. לרוב הקול היהודי בעיקר משמעותי במובן של גיוס כספים, שכן כאחוז מהמצביעים היהודים הם מיעוט זניח. אלא שכ9% מאוכלוסיית מדינת ניו-יורק הם יהודים, וזה לא קול זניח בכלל.<br />
4. גם לברני סנדרס היה את רגע ה10 מלים (על רגע 10 המלים ראו הסבר ב<a href="http://sadnadearaa.blogspot.co.il/2016/04/blog-post.html">פוסט הקודם</a>) שלו, כאשר בראיון לניו יורק דיילי ניוז ענה על הרבה מאוד שאלות בחוסר ידע - הדוגמה הבוטה ביותר היתה כשהעריך שישראל הרגה 10,000 אזרחים בעזה, פי חמש ויותר מההערכות הכי מחמירות של חמאס, אבל היו גם דוגמאות רבות נוספות, כולל הנושא האהוב עליו, פירוק הבנקים, כאשר לא ידע להסביר כיצד הוא בדיוק מתכנן לעשות זאת, מה הסמכויות שיהיו לו כנשיא בנושא, ועוד.<br />
5. ולבסוף, לעניין המומנטום. יש מוסכמה, עד כדי קלישאה, בקרב הפרשנים הפוליטיים בדבר חשיבותו של מומנטום - שכאשר מועמד מנצח במדינה אחת, זה עוזר לו במדינות הבאות. באופן אירוני, המונח המפורסם לתופעה - the Big Mo - הוטבע ע"י ג'ורג' בוש האב, אחרי שזכה בקאוקוסים באיווה ב1980- והעריך שכעת יצליח הרבה יותר במדינות הבאות; האירוניה היא כמובן שבוש הפסיד בפריימריז הללו לבסוף לרייגן. אבל התופעה כן מתרחשת לעתים, הדוגמה הטובה ביותר הזכורה לי היא ג'ון קרי ב2004, שהיה די אלמוני עד איווה ולאחר שניצח באיווה, ניצח בפער משמעותי בניו-המפשייר ולאחר מכן סחף למעשה את כל המדינות וסיים את הסיפור כבר בסופר טיוזדיי. אלא שהמונח הזה עובר שימוש יתר, בעיקר בפריימריז כמו של השנה. כאשר המועמדים די אלמונים, בתחילת תהליך הפריימריז, יש משמעות רבה למומנטום: מועמד X מנצח, והמצביעים, שרבים מהם לא ממש נוטים לכיוון זה או אחר, קופצים על עגלת המנצח. אבל בפריימריז כמו של השנה - שלכל מועמד יש קואליציה די מגובשת ויציבה מאחוריו - מומנטום לא ממש משפיע, אולי אפילו משפיע השפעה שלילית, בעיקר בצד הדמוקרטי. בצד הדמוקרטי, בכל פעם שנראה שקלינטון סגרה את הסיפור סופית, חלק ממצביעיה מחליטים להשאר בבית או להצביע בצד הרפובליקאי (איפה שאפשר), וסנדרס זוכה מעל למצופה - כך במישיגן, ובסדרת המדינות מאז 15.3 ועד היום. כאשר נראה שקלינטון בסכנה, מצביעיה חוזרים הביתה - כך במדינות של ה15.3, וכך בוויומינג (ואני מעריך שגם יהיה בניו-יורק). תופעה דומה היתה גם ב2008, כאשר אובמה זכה בסדרת נצחונות בפברואר, ואז התחילו דיבורים על כך שקלינטון צריכה לפרוש, ואז קלינטון זכתה באוהיו ו(חלקית) בטקסס; ואז שוב אובמה זכה בסדרת נצחונות, וקלינטון זכתה בפנסליבניה. כמובן שהתפקידים הפעם הפוכים - אז אובמה היה זה עם הפער, שקלינטון לא הצליחה להדביק והפעם המצב הפוך - אבל במובן של אנטי-מומנטום, זו תופעה דומה.</div>
אור רפל-קרויזרhttp://www.blogger.com/profile/16517692826718503926noreply@blogger.com0