סופשבוע ארוך, שנה חדשה

סופשבוע ארוך, שנה חדשה - אז יש שלל סיפורים לספר ולינקים ללנקק.

1. לאחר ההופעות הגרועות בדיבייטים, ריק פרי מדרדר בסקרים (לראשונה מאז שנכנס למירוץ, מיט רומני שוב עוקף אותו). קצת לא יפה לצחוק עליו במצב זה, אבל ממתי זה מנע ממני לעשות זאת בכל זאת, ועוד בעשרת ימי תשובה? (ואם צריך צידוק, אז אתם יודעים, חום, מטבח, כל הסיפור)
אז ללא הקדמות מיותרות, קבלו למשל את דיבוב השפתיים הפיקטיבי הזה לפרסומת שבה התחיל את הקמפיין שלו:

2. ואם כבר אנחנו בענייני ריק פרי, לכל קוראי החילונים שהיו בחתונות דתיות ולא הבינו איך רוקדים ריקודי מעגלים דוסיים: זה לא כל כך קשה. אפילו ריק פרי יכול:

3. סיבה א' להיות אופטימי לקראת השנה החדשה: שיח' אל-אזהר הוציא פתווה חריגה במתינותה הקוראת לסובלנות בין הדתות, ומציינת שהיחסים בין מוסלמים לנוצרים ויהודים צריכים להיות מבוססים על "הכרה הדדית". קצת סיבות לאופטימיות לקראת השנה החדשה.
4. סיבה ב': שנה טובה מאיראן
5.. טוויסט חדש בויכוח על חבר האלקטורים (לרקע, ראו כאן) מתרחש בפנסילבניה: פנסילבניה היא מדינה מתנדנדת  שבארבע מערכות הבחירות האחרונות הצביעה לדמוקרטים, אבל מאז 2010 נשלטת ביד רמה ברמה המדינתית בידי רפובליקאים - הן המושל והן שני בתי המחוקקים. כעת, עלתה יוזמה חדשה בבית המחוקקים של פנסילבניה, לשנות את השיטה שבה המדינה תקצה את האלקטורים שלה: במקום ":המנצח לוקח הכל", השיטה שבה מוקצים האלקטורים עד היום בפנסילבניה ובשאר 47 מדינות (פרט לנברסקה ומיין), לפי ההצעה החדשה 18 מ20 האלקטורים של פנסליבניה יחלוקו כל אחד למחוז קונגרסיאלי, והאלקטור ינתן למועמד שניצח במחוז, ושני האלקטורים הנוספים, שניתנים לפנסילבניה כנגד מושבי הסנט שלה, יוענקו למועמד שקיבל את מירב הקולות בכל המדינה.זו השיטה שתקפה בנברסקה ובמיין. התוכנית הזו נועדה כמובן לפגוע בדמוקרטים, שבשיטה הקיימת קיבלו בכל מערכות הבחירות האחרונות את כל האלקטורים של פנסילבניה, ולפי הש/יטה החדשה יקבלו פחות מחצי. והדמוקרטים לא יכולים לעשות דבר כדי למנוע זאת. חוץ מלשכנע את הציבור שזו תוכנית גרועה - ובזה הם מצליחים: רוב של 52%-24% נגד התוכנית - בין השאר מכיוון שהיא תוריד את החשיבות ותשומת הלב שפנסליבניה מקבלת במצב הנוכחי, בהיותה מדינה מתנדנדת. נראה לאן זה מתגלגל. (בנברסקה, אגב, שב2008 השיטה הזו גרמה לכך שאלקטור אחד שמחמשת האלקטורים של המידנה הרפובליקאית הזו ילך לאובמה, שכן אובמה קיבל רוב באחד מהמחוזות הקונגרסיאליים, זה שמכיל את אומהה, הממשל הרפובליקאי מנסה לחזור לשיטת "המנצח לוקח הכל")
6. לגו יכול להפוך כל תמונה קלאסית לחמודה לאללה:

(ויש עוד כאלה כאן)

7. מה שעצוב במשבר החובות האירופי, הוא שלאנשים רבים ברור מה הדבר היחידי שיכול לעבוד: תוכנית הצלה רחבת היקף, הכוללת בניה מחדש של החובות של יוון, פורטוגל ואירלנד, משהו דומה לתוכנית הצלת הבנקים של בוש בתחילת המשבר הכלכלי ב2008; לכולם ברור שיש את היכולת הכלכלית לעשות זאת, אבל אין את היכולת הפוליטית (בכל זאת, אומר לעצמו הבוחר הגרמני, יש גבול לכמה שאני צריך לשלם בשביל היוונים). אז אפשר לסכם זאת בדיאגרמת ון הפשוטה ואכזרית הבאה:

(באדיבות פול קרוגמן)

8. ללא ספק, המגזר הכלכלי שהפוליטיקאים האמריקאים הכי אוהבים להלל הוא בעלי העסקים הקטנים. קל לדמיין בעל עסק קטן כמי שמגשים את החלום האמריקאי - מתחיל מעסק קטן ובעזרת הרבה עבודה קשה הופך למילונר - וזו גם הדרך הקלה ביותר לרפובליקאים להצדיק מדיניות שנועדה להיטיב עם העשירים, שכן לרוב עסקים קטנים נכנסים לאותה מדרגת מס כמו עשירים. ולכן מהללים שוב ושוב את העסקים הקטנים כקטר של הצמיחה הכלכלית; חבל רק שזה כנראה לא נכון: לפי מחקר חדש, צמיחה כלכלית באה לרוב מגידול בפעילות הכלכלית של חברות גדולות (מה שדי הגיוני, כי הן כבר מבוססות) ועל כל HP שהתחיל בגראז' יש אינספור מסעדות ומכבסות שלא גדלות כלל, שלא לדבר על סטארטאפים שנכשלים. אז לחיי השכירים, מחוללי הצמיחה הכלכלית!

9. אם תמיד חשבתם שזה מטומטם שנוקבים מחירים כ29.99 במקום 30, מתברר שזה עובד: מחקר חדש, שבדק נכונות של אנשים לקנות מכוניות משומשות לפי מספר המיילים שהן נסעו, הראה שיש קפיצה גדולה ומשמעותית סטטיסטית בנכונות לקנות מכונית כשהספרה השמאלית ביותר יורדת, למשל מ1000 ל999.
10. המציאות עולה על כל דמיון, גם על "להתראות לנין".
11. ליברמן מתעלל בהמנון הלאומי.

12. הDNC - הגוף העליון של המפלגה התדמוקרטית - עושה קצת צימעס מתגובות הקהל בדיבייטים הרפובליקאים האחרונים:

13. וזה סתם בשביל מצב רוח טוב לשנה החדשה (הקליפ מורכב אך ורק מחברי פייסבוק של הזמר):

שנה טובה!