בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 30 ביולי 2010

מפה ומשם

יש לי עוד פוסט ארוך בדרך אז אולי אכתוב אותו מחר. ובינתיים:
1. האם חבר האלקטורים בדרך למות? אחד החלקים היותר ביזאריים בשיטת הבחירות האמריקאית היא חבר האלקטורים - הבוחר האמריקאי לא בוחר ישירות את הנשיא; במקום זאת מוקצים לכל מדינה אלקטורים (במספר השווה לסך הסנטורים וחברי הקונגרס שלה) והאלקטורים של כל מדינה מצביעים למועמד שזכה ברוב הקולות של המדינה (חוץ מבנברסקה ובמיין, אבל אלה פרטים לא חשובים). יש כל מיני סיבות הסטוריות לשיטה - החל מהרצון לחזק את כח המדינות וכלה בעובדה שבסוף המאה ה18 היה צורך באנשים שפיזית יגיעו לוושינגטון וייצגו כל מדינה בבחירת הנשיא; אבל היום השיטה יוצרת עיוותים לא קטנים; מחד קולו המיעוט בכל מדינה נזרקים לפח, וכך למשל מיליוני קולות של רפובליקאיחם בקליפורניה ובניו-יורק ושל דמוקרטים בטקסס לא נספרים, ומאידך מכיוון שלכל מדינה ניתנים שני אלקטורים נוספים (המקבילים לשני הסנטורים) ללא קשר לגודלה, למדינות קטנות יש ייצוג גדול יותר.  בדרך כלל העיוותים האלה מקזזים אחד את השני אבל בבחירות צמודות הם עלולים לעוות את רצון הבוחר - הדוגמה הידועה ביותר היא בחירות 2000 (גור זכה ברוב הקולות אבל בוש ניצח). בנוסף, השיטה גורמת לכך שברוב המדינות בהן ברור מי ינצח מערכת הבחירות לא מורגשת כלל (ובהתאם מצביעים רבים לא טורחים להצביע), וכל המאמצים מושקעים במספר מצומצם של מדינות מתנדנדות (battleground) -פלורידה ואוהיו זכו לכבוד הזה במערכות הבחירות האחרונות.
אבל, כדי לשנות את השיטה צריך לתקן את החוקה וזה תהליך כמעט בלתי אפשרי כיום (צריך רוב של שני שליש בשני בתי הקונגרס וגם אישור של 3/4 מהמדינות). אז במקום זאת המתנגדים לשיטה בחרו דרך עוקפת - הם מנסים לאסוף כמה שיותר מדינות שיחתמו על חוק מדינתי (שאותו כמובן הרבה יותר קל להעביר) ולפיו המדינה תעניק את קולות האלקטורים שלה לא למנצח ברוב קולות המדינה אלא למנצח ברוב הקולות הכללי, וזאת בתנאי שמספיק מדינות חתמו על החוק. המשמעות היא שברגע שמדינות בסך 270 אלקטורים (רוב של אלקטורים) יעבירו את החוק, מיידית כל האלקטורים של המדינות הללו יצביעו לפי תוצאת רוב הבוחרים הכללי ומכיוון שיש למדינות הללו רוב בחבר האלקטורים למעשה שיטת האלקטורים תעוקר מתוכן. ולמה אני מספר את כל זה? כי כנראה שלניו-ג'רזי, אילינוי, הוואי ועוד מספר מדינות שכבר העבירו את החוק עומדת להצטרף מסצ'וסטס; אם קליפורניה וניו יורק גם יעבירו את החוק (והן בדרך, יש סיכוי לא רע שהן יעבירו את החוק) תומכי החוק יגיעו ל 147 מתוך 270 הנדרשים - עוד רחוק מהקו, אבל כבר לא כל כך בלתי נתפס.
2. קליפורניה לא מפסיקה להפתיע - 7 שנים אחרי שבצעד חסר תקדים בוחרי קליפורניה החליטו לפטר את המושל גריי דייויס מתפקידו באמצע הקדנציה ולבחור בשוורצנגר במקומו, מתברר שהיום רוב הקליפורניים מעדיפים את דיוויס בחזרה על פני שוורצנגר. זה לא מפתיע לאור העובדה שקליפורניה משותקת לגמרי (היא כבר כמה חודשים לא משלמת לעובדי הציבור בדולרים אלא במין אגרות חוב שלא ברור למה מישהו מכבד אותן), אבל זה מוכיח שכנראה, ולמרות תקדים רייגן, היותך שחקן קולנוע גרוע לא תמיד מכשיר אותך להיות מושל טוב או פופולרי.
3.ואולי ההסבר הפשוט ביותר להתנהגות תושבי קליפורניה היא שהם על חשיש. אחרי הכל, בעוד חצי שנה יש סיכוי לא רע שזה יהיה שם חוקי.
3. והנה הדבר הכי חמוד שראיתי באינטרנט אי פעם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה