ממלכת השוקולד

הפריימריז בטקסס שלשום העניקו למיט רומני את הנציגים שנדרשו לו לעבור את קו היעד של 1144 נציגים, והוא עכשיו המועמד הרשמי של המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ב2012 (טוב, לא באמת רשמי - רשמי זה יהיה רק בועידה הרפובליקאית בטמפה באוגוסט, אבל עכשיו אין שום דרך שבועידה הזו רומני לא יבחר, אז בתכל'ס זה רשמי). מזל טוב!

אבל הסיבה לפוסט איננה זו, אלא דווקא יום עיון ששמעתי אתמול באונ' ת"א על הפדרליזם הבלגי. דיברו שלושה פרופסורים מבלגיה ואלי בר נביא על ההתפתחות והעתיד של בעיית השפות והפדרליזם הבלגי (יש הסבר די משעשע על מורכבותו כאן). היה ממש מעניין, אז במחווה לרבע הבלגי שלי (ולצרפתים מבין חמשת קוראי - דיר בלאק, תשמרו את הלעג שלכם לעצמכם), קצת מחשבות מאתמול:

1. הסטוריה. הדעה המקובלת היא שבלגיה היא מין יציר כלאיים של ההסטוריה. עד תחילת המאה ה19 היא נשלטה ע"י האימפריה ההבסבורגית (הספרדית, ולאחר מכן האוסטרית) שהיתה מטבעה רב לשונית; לאחר מלחמות נפוליאון היא נוצרה (למעשה אוחדה עם הולנד ולאחר מכן יצאה לעצמאות) כמגבלה לעוצמתה של צרפת, ומעולם לא היה רציונאל לאומי אמיתי באיחוד דוברי הצרפתית והפלמית לכדי מדינת לאום אחת. אלא שמבט מקרוב מעלה שהתמונה הזו לא כל כך מובנת מאליה: בלגיה יצאה לעצמאות ב1830, 30 שנה לפני שאיטליה אוחדה ו40 שנה לפני שגרמניה אוחדה; הן באיטליה והן בגרמניה השטח המאוחד כלל דוברי ניבים שונים בצורה משמעותית שלא יכלו להבין אחד את השני. הסיבה היחידה שהם נחשבים היום ניבים ושרובם נכחדו הוא שלאחר האיחוד כחלק מהפרוייקט הלאומי נעשה מאמץ מכוון, בעיקר דרך מערכת החינוך, להשליט את הhochdeuch בגרמניה ואת האיטלקית הפיידמונטית באיטליה (אחרי הכל, שפה היא ניב עם צבא. בהערת אגב, לאכזבת הילדים הישראלים באשר הם, זה גם עיקר מטרתו ותוכנו של הספר "הלב" של דה אמיציס, וסיפורו המרגש של מרקו הוא רק חלק מזערי ושולי מהסיפור הכללי, שבכלל מדבר על כיתה של ילדים מכל מחוזות איטליה). אפילו בצרפת - הדוגמה בהא הידיעה למדינה אוניטרית - לפני המהפכה הצרפתית כ50% מהאוכלוסיה לא דיברה צרפתית תקנית, אלא בניבים מקומיים שחלקם בכלל לא ממשפחת השפות הלטיניות; השלטת השפה הצרפתית היתה פרוייקט מכוון ואף כמעט אלים לעתים של המהפכה. בלגיה שונה לא במהותה אלא בהסטוריה שלה, בפרט, בכך שהאליטה דוברת הצרפתית (והאליטה דיברה צרפתית הן בפלנדריה והן בוולוניה) לא ראתה לנכון לבנות פרוייקט לאומי בלגי, והשקיעה מעט מאוד בחינוך להמונים. חוק חינוך חובה הונהג בבלגיה רק ב1918,וגם אז רק עד גיל 14. מכיוון שהכלי העיקרי להשלטת שפת המדינה היה מערכת החינוך, ההזדמנות ל"צירפות" של בלגיה חלפה, והפער הלשוני, שחפף גם לפער מעמדי הביא לצמיחת תנועה לאומית בפלנדריה, אך כזו פלמית המכוונת נגד בלגיה, שבדיעבד גם יצרה את השפה הפלמית - בתחילת המאה ה19 גם ברחבי פלנדריה לא היתה שפה אחת אלא ניבים שונים מאוד זה מזה. גם המצב היום הוא לא סימטרי - יש תנועה לאומית פלמית אבל לא ממש כזו וולונית - הוולונים בעיקר רוצים להשאר בבלגיה, או מיעוט מהם רוצה להסתפח לצרפת.

2. עתיד. החלק השני של הדעה המקובלת הוא שבלגיה עתידה בסופו של דבר להתפרק. לחצים מקומיים מחד ונטילת חלק ניכר מהתפקיד הלאומי על ידי המוסדות האירופים באידך תביא לכך שהמדינה הבלגית תהיה מיותרת, והתפרקותה תהיה הדוגמה לעידן הפוסט לאומי שלפנינו. אלא שזה לא כל כך פשוט ולמעשה בלתי אפשרי בעליל. זה לא כל כך פשוט כי המשבר הכלכלי האחרון, והאינקומפוטנטיות הדרמטית של המנהיגים והמוסדות האירופאים להתמודד עם משבר האירו, מוכיחים כי - בפראפרזה על משפטו המצוטט לעייפה של מרק טווין - השמועות של מותה של מדינת הלאום היו מוגזמות למדי. וזה בלתי אפשרי בגלל סיבה אחת פשוטה - בריסל. כפי שתמצת פרופ' בן פריז - ללא ספק הדובר המוצלח אתמול - הן פלנדריה והן וולוניה לא מוכנות לעזוב בלי בריסל; הן פלנדריה והן וולוניה לא יכולות לעזוב עם בריסל (כי הצד השני לא ייתן להן). זה מזכיר, ולא בכדי, עוד עיר בירה חשובה רגשית לשני עמים הנמצאים בסכסוך לאומי. אלא שבניגוד לירושלים - שהיא בעצם איחוד של שני ערים שהקשר ביניהן, הגם שהוא קיים, הרבה יותר חלש מהקשרים הפנימיים בתוך כל אחת - את בריסל אי אפשר לחלק. הפער בבריסל הוא לא בין שני חלקים של העיר, אלא בין אוכלוסיה לגיאוגרפיה: האוכלוסיה פרנקופונית (ובאופן הולך וגובר; מבין בני 15-30, רק 2% דוברים פלמית כאחת משפות האם שלהם. זה לא המקום השני - המקום הזה שמור לערבית, ש20% מתושבי בריסל דוברים אותה כאחת משפות האם שלהם - ואפילו לא השלישי, אותו חולקת הפלמית עם התורכית) אבל מבחינה גיאוגרפית, בריסל מצויה בתוך השטח הפלמי. זאת ועוד; בעוד שירושלים משמעותית בעיקר מבחינה רגשית, האיזור המטרופוליני של בריסל מייצר כ30% מהתל"ג של בלגיה כולה. בקיצור, בעיה.

3. פתרונות - אז בלגיה כנראה כאן לעוד זמן, והשאלה היא מה עושים. אחרי הכל, מצב שבו לוקח 540 יום להרכיב ממשלה הוא לא מצב בריא. אז דיברו על כל מיני שיפורים לפדרליזם הבלגי - בעיקר הפשטות - אבל מה שהכי שעשע אותי הוא שכולם חזרו לרעיון של מחוז בחירה מאוחד. בבלגיה שיטת הבחירות היא לפי מחוזות בחירה רב נציגיים, והמחוזות (פרט למחוז BHV המפורסם, המכיל את בריסל ופרבריה והוא הסיבה הנוכחית למשברים הקואליציוניים הבלתי נגמרים; הסברתי כאן) האם פלמיים או וולוניים. כל המוסדות - מפלגות, מדיה, אוניברסיטאות וכו' - מחלוקים לחלק פלמי וחלק וולוני ולכן התוצאה היא שכל חבר פרלמנט בלגי, שר או אפילו ראש הממשלה, מתייחס ומחוייב - וגם עומד לבחירה - רק בחלק אחד של המדינה. ולכן הפתרון שכולם מציעים הוא לבחור לפחות את חלק מחברי הפרלמנט במחוז בחירה מאוחד שיכיל את כל בלגיה, וכך הם יהיו מחוייבים כלפי כלל האוכלוסיה. ולמה זה משעשע אותי? כי זה בדיוק ההצעה ההפוכה מההצעה הקבועה לפתרון שיטת הבחירות אצלנו - מעבר לשיטה מחוזית - אבל היא נובעת מאותה טעות בסיסית, שמניחה שפתרון בשיטת הבחירות יפתור את כל הבעיות. המציאות כמובן הפוכה - הבעיות קיימות, והן פשוט מתבטאות בתוצאות הבחירות; אמנם השיטה יכולה לסייע להחמיר אותן או להקל עליהן אבל היא לא באמת תצליח לפתור אותן. אבל תמיד נחמד לחשוב שזה יהיה פתרון הקסם - אחרי הכל, סדנא דארעא חד הוא.

ובינתיים

אז מחינו, צפינו בדיבייטים, הלכתנו לישון עם בוז'י וקמנו ... בלי בוז'י; ומה חוץ?

1. אתמול - עוד דיבייט רפובליקאי, הפעם בחסות הtea party וCNN. ועוד כמה רגעים מזעזע מצד הקהל:  בראשון, המנחה, וולף בליצר, שואל באופן פרובוקטיבי את רון פול האם צעיר בן 30 שלא קנה ביטוח רפואי ונפגע בתאונה, וכעת בתרדמת, מי צריך לשלם; פול עונה שזה סיכון שהאדם לקח. בליצר שואל באפון פרובוקטיבי "אז תתן לו למות?" והקהל צועק בתגובה: "כן!!"

ובשני, הקהל מריע כאשר בליצר מזכיר את הצהרתו של פרי מלפני כחודש שהוא היה שופט את בן ברננקי, נגיד הפדרל רזרב, בעוון בגידה (דקה 2:30):

2. גם מסלוטייפ אפשר לעשות אומנות:


Tape Generations from johan rijpma on Vimeo.
(מתוך "חורים ברשת")
3. תיאוריה מעניינת של דרק תומפסון, ולפיה חלק מהסיבה שחינוך ובריאות הם כל כך יקרים ומכאן כל כך מעיקים על מרכות ברווחה היא שהם לא עברו כמעט התייעלות בעשורים האחרונים בדומה לייצור תעשייתי למשל. זה נשמע מאוד הגיוני, במיוחד אם חושבים על כך ששני העשורים האחרונים עברו קפיצה מטורפת ביעילות העובד, בעקבות מהפכת המחשוב, אבל המהפכה הזו כמעט ולא הגיעה לחינוך ולבריאות (כמה זמן רופאים למשל היה נחסך אם כל המערכת היתה ממוחשבת והם לא היו ממלאים תיקים ידנית? כמה מהבדיקות השגרתיות שלכם אצל רופא, או מחלות פשוטות שצריך ללכת לרופא כדי לקבל אנטיביוטיקה היו יכולות להיות מוחלפות במחשב מספיק מתוחכם? כמה הוצאות תחזוקה היו נחסכות לאוניברסיטה אם היא לא היתה צריכה לתחזק אולמות כי היו מעבירים את ההרצאות דרך האינטרנט?). מצד שני, נראה שהמהפכה בדרך: חברת וולפוינט הודיעה שהיא מפתחת טכנולוגיה על בסיס ווטסון, המחשב שניצח במלך הטריוויה, לקבלת החלטות רפואיות - לא ממש להחליף רופא אנושי, אבל לעזור לו. כנראה שבסופו של דבר ניתן יהיה להחליף חלקים לא מבוטלים מכל מקצוע אנושי במחשב (סוחרי בורסה ועורכי דין גם כבר על הכוונת) חוץ ממתכנת - אנחנו מוגנים ע"י בעיית העצירה...
4. הידעתם שגזרים בכלל לא היו כתומים במקור, והם הפכו לכתומים בעקבות התתלהבות פטריוטית של ההלונדים בעקבות מלחמת הצעמאות שלהם ועליית בית אורנג' לשלטון בהולנד?
5. בטח כבר ראיתם את זה: מה קורה שמחפשים "ריכוזיות" באתר דה-מרקר (שהחליט להלחם בנוחי דנקנר לפני או אחרי שזה קנה את מעריב) אל מול אתר כלכליסט (מבית ידיעות, נשלט ע"י מש' מוזס):

6. כמה פציעות לדעתכם מגיעות לחדרי המיון האמריקאים בשל משחקי פיינטבול בכל יום? נחשתם נכון, 56.
7. יש סכוי שהטמטום (שלא לומר, משב הריח) של חליצת בנעליים בעליה לטיסות בארה"ב בדרך להסתיים.
8. מסתבר, שלפארסה הפוליטית של בלגיה יש יתרונות: בגלל שאין שם ממשלה מכהנת אלא רק ממשלת מעבר מזה שנה וחצי, הממשלה הזו לא יכלה לקצץ באופן משמעותי בתקציב - ולכן רמת ההיצע במשק לא קטנה כבמשקים אירופאיים אחרים, ובלגיה נהנתה מהצמיחה הגבוהה ביותר במערב אירופה (אמנם רק 0.8%, אבל גבוה יותר מכל האחרות). כמובן, הצד השלילי הוא שהחוב הבלגי הולך וגדל, אבל את הויכוח הזה נשאיר כבר לקיינסיאנים מול ההיאקיאנים.
9. כצפוי, בעת מיתון אנשים יותר ישנים ויותר רואים טלויזיה (כי יש יותר מובטלים שכך מבלים את זמנם). אבל יש גם צד חיובי: כתוצאה מכך,  מתברר שאנשים נהיים יותר מעורבים פוליטית, ובפרט מצביעים יותר למשרות בהמשך פתק ההצבעה כמו חבר בית הנבחרים או מושל.
10. "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי. רוצו לקנות. אחד הספרים הטובים שראתי בשנים האחרונות.

בלגים, איטלקים, עיתונאים, קומיקאים, ורפובליקאים מטורפים

1. הבלגים לא צריכים אותי לצחוק עליהם, הם עושים את זה יופי בעצמם (תודה לדוד, וכמחוה לפטריוטיות בלגית באשר היא):

זה מזכיר לי את הסרטון הבא, שהסתובב באינטרנט די מזמן, בו איטלקים צוחקים על עצמם. מה שהכי משעשע הוא שבדיוק על אותם דברים ישראלים צוחקים על עצמם:


2. במוסף פסח של מוסף "שבת" של מקור ראשון פרסם עורך המוסף, יואב שורק, הצעה רדיקלית למדי עבור הציבור הדתי לאומי והיא לבטל בעצם את הציבור הזה. כלומר לבטל את האבחנה הסוציולוגית בין דתיים לחילוניים (המהלך הסמלי שהוא עשה הוא להוריד את הכיפה). רציתי להתייחס למאמר כשהתפרסם אבל לא הסתייע, וגם עכשיו הנושא הזה ראוי לפוסט משל עצמו, אז אני לא ארחיב (למרות שאני מסכים עם חלק וחולק על חלק). אבל משום מה, באיחור מסויים, הדיון שוב התחדש במלוא עוזו כאשר ישראל רוזן, בשער האחורי של שבת בשבתו, תקף את שורק בכל הכח - עד כדי כנויו "מסית ומדיח" (על כל המשמעות הנלווית למושג. אף פעם על תזלזלו ביכולותיו של רוזן לכוון את רמיזותיו בדיוק רב). כמובן רוזן בעצמו - לחכם גדול ולא טיפש קטן - לא היה חשוב כשלעצמו אם הוא לא היה הפובליציסט המוביל של עלון בתי הכנסת הותיק והנפוץ בארץ. מצד שני, לשורק קמו גם לא מעט תומכים (החל במערכת העיתון שלו), ונראה שהמאמר יצר דיון מעניין למדי - שאף הגיע אל החילויינים (למשל כאן וכאן). אני עוד לא בטוח מה הפואנטה העיקרית שלי בעניין - כאמור מגיע לו פוסט נפרד - אבל כך לפחות אני מוודא שלא אחמיץ זאת שוב...
3. עולם התקשורת במרקחה: נוחי דנקנר קנה את מעריב וכעת מנסה לרוקן את מערכת הארץ, במקביל לכך שכותרות מעריב לאחרונה נהיות יותר ויותר סולידיות אה-לה הארץ ופחות ופחות צעקניות אה-לה ידיעות (ראו למשל כאן), ונראה שמתהווה לנגד עינינו מערכת מרובעת - ידיעות מול ישראל היום, מעריב מול הארץ (או זה מה שדנקנר אולי רוצה). ומהצד השני, עמוס שוקן מוכר 20% מעיתונו לאוליגרך רוסי עם - איך נאמר זאת - עבר מפוקפק. אני דווקא מסכים עם רביב דרוקר שזה לא כל כך נורא, ואפילו די טוב - החשוב הוא שיהיו הרבה עיתונים, גם אם לכל אחד מהם תהיה את הנקודה העיוורת שלו. אם יהיו מספיק עיתונים בריאים וחסונים אז הארץ ודה-מרקר יזכירו לנו מספיק על בעיית הריכוזיות ומקומו של נוחי דנקנר בה, ומעריב יזכיר מספיק על עברו הלא ברור של נבזלין, כמו שמלחמת ידיעות וישראל היום עשתה לא רע לתקשורת ככלל. זו גם סיבה להזכר במי שכן עצבנו אותי מאוד, והם אנשי גל"צ, שלא זו בלבד שחיים מתקציב הבטחון ללא שום הצדקה; ולא זו בלבד שמקבלים מתנה בדמות כח אדם בחינם - דבר שלא קיים לשום חברה במשק - מה שנותן להם יתרון תחרותי לא הוגן בעליל מול שאר שוק הרדיו; ולא זו בלבד שהם גם משדרים פרסומות, אלא שהם גם באים בטענות כאשר הממשלה לא אשרה להם מהר מספיק את המשך שידור הפרסומות. עם כל כך הרבה חמאה על הראש, הייתי מצפה לקצת יותר צניעות.
4. ואם במלחמות תקשורת עסקינן - תוכנית הדגל של פוקס ניוז היא תוכניתו של כריס וואלאס,  Fox News Sunday, שהיא הבמה המכובדת ביותר של הערוץ, ומשקל הנגד למצעד המטורפים בסגנון גלן בק. ביום ראשון התארח שם ג'ון סטוארט, שפוקס ניוז היא מהנושאים החביבים עליו בתוכנית הסטירה שלו, והעימות בין סטוארט לוואלאס מרתק. הקטע הוא 25 דקות, אבל עדיין אני ממליץ לכם לצפות בכולו. וואלאס מנסה לאורך הראיון לטעון כי ברשתות התקשורת הממוסדות (הMaim stream media הידועה לשמצה) יש הטיה שמאלית, ולכן פוקס עושים את אותו הדבר "בצד השני של הספקטרום". שזה כשלעצמו רגע של כנות מרשימה מצד רשת התקשורת שססמתה היא Fair and Balanced (ואפילו זה מה שכתוב בפנים הספלים שלהם). אבל סטוארט מנסה לטעון בפניו את האבחנה הבאה, שוואלאס פשוט לא מסוגל - או לא רוצה - לתפוס: ההבדל הוא שפוקס היא תחנה אידיאולוגית, שמשדרת חדשות ככלי, כאשר הכח המניע העיקרי, הבסיסי, שלה הוא אידיאולוגי; הוא עצמו, כמו גם שדרנים אחרים, הם בעלי עמדות ודעות - ורובם בצד השמאלי של המפה - אבל עיקר עיסוקו הוא קומדיה. קומדיה שקשורה גם לדעותיו, נכון, אבל הוא לא פעיל פוליטי שמשתמש בקומדיה, הוא קומיקאי עם עמדות. חבל שהאמריקאים לא מכירים מספיק את מוסד העיתונות המפלגתית, כי בעצם סטוארט ניסה לומר לוואלאס: "אתם דבר, או על המשמר, או חירות". וואלאס לא רק שאין לו מה לענות על כך (כמה מההתחמקויות שלו די מביכות) נראה שהוא אפילו לא מבין על מה סטוארט מדבר; שהוא מצוי בעולם כל כך מוטען פוליטית שהוא לא מסוגל לקבל שיש עולם אחר, בספרה שבה המניע הראשוני הוא לאו דווקא המניע הפוליטי-אידיאולוגי.
ואז מגיעים לפרפראות: בשלב כלשהו סטוארט כבר ממש מתעצבן, ומטיח בפני וואלאס את המשפט הבא:
"Who are the most consistently misinformed media viewers? The most consistently misinformed? Fox, Fox viewers, consistently, every poll."
כפי שאפשר להניח, הראיון הזה יצר הרבה שמרנים כעוסים ששמחו לציין בפני סטאורט שהוא טועה, ומטעה, בעצמו. צפו בתגובה שלו, כל מילה שלי מיותרת:

5. נצלו את הזמן שאתם יכולים להשתמש בשם "שרה פיילין". הסימן הרשום על השם "שרה פיילין" עומד להכנס לתוקף.
6. אתם מתכוננים? שרה פיילין (סימן רשום), ניוט גינגריץ', מישל בקמן, וג'ו ליברמן יצטרפו לגלן בק בעצרת בירושלים. שמח!

יש עוד הרבה פרפראות, אבל על כך בפוסטים הבאים. 

ערב שקופיות

את הרעיון הסברתי בערב שקופיות שעבר, אז עכשיו אפשר לגשת ישר לעניין.

בלגיה

בפסח שעבר סיקר בארץ בן דוד של אמי, שחי עם כל החלק הזה של המשפחה בבלגיה. כשדיברנו הגענו מפה לשם למצב בבלגיה, והוא סיפר שבלגיה בשקיעה: התעשיות הכבדות שהיו הבסיס הכלכלי של המדינה בשקיעה מזה עשורים, וגם תעשיית היהלומים של אנטוורפן סובלת מתחרות הולכת וגוברת (בעיקר מהרוסים); המערכת הפדרלית לא מתפקדת (ונגיע לכך); ובעיקר מה שהפריע לו הוא שרוב המפעלים הגדולים בבלגיה כיום הם בבעלות בינלאומית, כך שבזמנים כתיקונם הכל בסדר אבל אם יגיעו זמנים קשים אין שום ודאות שהם לא פשוט יסגרו, שכן חברה גרמנית או צרפתית קודם כל תסגור את המפעל הבלגי לפני שתסגור את המפעל בגרמניה או בצרפת. בבסיס, הוא טען, אין כמעט פטריוטיות בלגית, ואין מחויבות של אנשים למקום. למשל, הוא אמר - בהולנד תראה הרבה דגלים. בבלגיה לא תראה את הדגל כמעט בשום מקום.

הפתיע אותי לראות אפוא שדווקא את הדגל הבלגי רואים לא מעט (בעוד שבהולנד למשל לא ראיתי דגלים בכלל). אבל זו הזדמנות לבדוק מה שלום הפארסה הפוליטית ששמה בלגיה.

דווקא הבלגים יכולים להיות גאים, שכן מדינתם זכתה לאחרונה בשיא עולם חדש: בלגיה, שנכון להיום מתנהלת מזה 372 ימים ללא ממשלה מכהנת, היא המדינה עם הזמן הארוך ביותר ללא ממשלה מכהנת (היא שברה את השיא הקודם של עיראק, 249 ימים). וכל כך למה?

הנושא הבסיסי הוא כמובן היחסים המתוחים בין פלנדריה (שסמלה מופיע בתמונה) לוולוניה, החלק דובר הצרפתית של בלגיה, אבל יותר ספציפית הנושא הוא מחוז הבחירות בריסל-האלה-וילוורד. שיטת הבחירות בבלגיה היא שיטה אזורית רב נציגית, כלומר המדינה מחולקת למחוזות בחירה וכל מחוז בוחר מספר נציגים. לפי החוקה, במחוזות הבחירות המצויים בפלנדריה נמצאות רק רשימות פלמיות בפתק ההצבעה, במחוזות הבחירות של וולוניה נמצאים רק רשימות וולוניות ובבריסל מצויות רשימות משתי הקהילות בפתק ההצבעה. דא-עקא, שמחוז הבחירות של בריסל - בריסל-האלה-וילוורד, או BHV, הוא רחב יותר מטווח העיר העצמה ומכיוון שבריסל היא מובלעת דוברת צרפתית בתוך פלנדריה מחוז BHV מכיל גם חלקים בפלנדריה. ובשל תהליך הפירבור של העשורים האחרונים, תושבים דבורי צרפתית של בריסל עברו אל מחוץ לתחום העיר והם מנצלים את האפשרות שנפתחה להם מתוך הטעות האדמיניסטרטיבית הזו ומצביעים לרשימות וולוניות למרות שהם גרים בפלנדריה - מה שמרתיח את הפלמים. ועל כן כל המפלגות הפלמיות דורשות שהמחוז יפורק לבריסל עצמה - ובה יתחרו מפלגות משתי הקהילות - ומסביבתה, שיהיה מחוז בחירה פלמי לכל דבר, והוולונים מתנגדים בתוקף. ומכיוון שבנוסף לכל זה המערכת הפוליטית מאוד מפוצלת ללא קשר לעניין הלשוני - בפרלמנט הבלגי מיוצגות לא פחות מ12 מפלגות כשהגדולה ביותר מחזיקה ב27 מתוך 150 מושבים - לא ניתן ליצור קואליציה בלי מפלגות משתי הקהילות ומפלגות אלה לא מצליחות להגיע להסכמה על עתידו של BHV.

כמובן, שBHV הוא רק סימבול או אבן דרך נוספת בתהליך ההתפרקות הבלגי. בלגיה התחילה כמדינה אוניטרית והמבנה הפדרלי שלה יחסית חדש - בין השאר הסיבה לחוסר הגיון האדמיניסטרטיבי שתואר לעיל; והתהליך הזה נובע מהיפוך יחסי הכוחות בין הקהילות. עד שנות ה60 צרפתית היתה שפת האליטה, השלטון והתרבות בבלגיה, ופלמית בכלל לא היתה שפה רשמית במדינה. החל משנות ה60 מעמדה של וולוניה הלך וירד, בין השאר בשל ירידה כלכלית משמעותית עם שקיעתן של התעשיות הכבדות בעוד שמצבה הכלכלי של פלנדריה השתפר, וכיום פלנדריה היא החלק החזק יותר במדינה (וגם רוב האוכלוסיה), והוא דורש את שלו. בעצם, הדבר העיקרי שמאחד כיום את הקהילות הוא בית המלוכה (האמירה הידועה היא שבלגים אמיתיים הם רק בית המלוכה והיהודים) ובריסל, ולכן BHV נושא כל כך הרבה אמוציות.

ובעצם המצב הזה לא כל כך נורא עבור שני הצדדים. הוולונים מעוניינים בשימור הסטטוס קוו, ולכן עדיף להם שלא תהיה ממשלה; לפלמים נח המצב הנוכחי כי הוא מוכיח שבעצם הממשלה הפדרלית בבלגיה מיותרת. ובמידת מה היא אכן מיותרת - את ענייני החוץ, הבטחון ועניינים מוניטריים ממילא מנהלים גופים רב לאומיים - הEU ונאט"ו; רוב רובם של ענייני הפנים מנוהלים בשתי הקהילות השונות; את העניינים מנהלת בינתיים ממשלת מעבר; ואחרי הכל, בשביל לייצר שוקולד וופלים ולקרוא טינטין ואסטריקס, כמה הם כבר צריכים ממשלה?

גרמניה

כשביקרתי בבוסטון לפני כמה שנים ביקרתי בהרוורד, ושם יש פסל המכונה "פסל שלושת השקרים" - כתוב בפסל: "John Harvard, Founder, 1638" ושלושת השקרים הם שהרוורד לא נוסדה ב1638, שלא הרוורד ייסד אותה (הוא רק תרם קצת כסף), ושהפסל בכלל לא של הרוורד אלא של אדם שנראה דומה לו. ואז כשביקרתי בייל מתברר שיש להם אגדה אורבנית דומה. 

ונזכרתי בזה כי המיתוס טוען שהכביש המהיר הראשון בעולם הוא הכביש המהיר בין קלן לבון, במקור אוטובאן 8 והיום כביש 555 (הכניסה אליו מצולמת למעלה) אותו חנך היטלר בתחילת שלטונו. ובכן, כביש 555 נסלל ב1932 לפני שהיטלר עלה לשלטון, ולמעשה מי שחנך אותו הוא דווקא אדנאוור - מי שהיה לאחר מכן הקנצלר הראשון ואביה של גרמניה המערבית, ושהיה באותה התקופה ראש העיר קלן; ובכלל, זה אינו הכביש המהיר הראשון בעולם, שכן כבוד זה מגיע לאוטוסטרדה הראשונה באיטליה.

קלן היא גם ליבו של האיזור הקתולי של גרמניה, והיא אף מכילה קתדרלה מרשימה. וזה הביא אותי לחשוב שגרמניה בעצם היא הדוגמה הנגדית החזקה ביותר לתיאורית הפרוטסטנטיות והקפיטליזם של מקס וובר. הרי מה טען וובר? שהפרוטסטנטיות הכילה ערכים שסייעו לצמיחתה של חברה קפיטליסטית ותעשייתית. אבל גרמניה - ערש הפרוטסטנטיות ומעוזו - דווקא עברה את המהפכה התעשייתית יחסית מאוחר, הרבה אחרי צרפת הקתולית למשל; ובעיקר בתוך גרמניה, החלקים המפותחים והתעשייתיים יותר הם דווקא החלקים המערביים - הריין והרור - הקתולים, בעוד שהמזרח הפרטסטנטי יותר מפגר כלכלית. אז נכון שהיום זה נובע הרבה בשל המורשת הקומוניסטית, אבל גם לפני מלחה"ע השנייה, אמנם היו איזורי תעשיה במזרח אבל עדייןם עיקר התעשייה היה במערב. זה קשור כמובן גם למשאבי טבע - בריין וברור היה הרבה פחם - אבל זה עדיין סותר את תיאורית ובר.

בריין עדיין מובילים פחם

במלחה"ע השניה הופצצה אאכן ונהרסה כמעט כולה, ולכן מבירתו של קרל הגדול לא נשאר הרבה. אבל הקדתרלה - שראשיתה עוד בימיו של קרל הגדול - נותרה על כנה ובקדמתה ארון שרידי הקדושים עם עצמותיו של קרל עצמו. אבל זה הכי קרוב שנותנים להתקרב.

הולנד

והולנד? להולנדים לא נותר אלא לחגוג ביום המלכה, כפי שמראה יצירת האומנות הזו, המבוססת על כמות שליחת הSMSים באמסטרדם במהלך החגיגות:

והגרסה של ערב השנה החדשה אפילו יותר יפה:

נ.ב. אנתוני וינר התפטר.