1. הבלגים לא צריכים אותי לצחוק עליהם, הם עושים את זה יופי בעצמם (תודה לדוד, וכמחוה לפטריוטיות בלגית באשר היא):
זה מזכיר לי את הסרטון הבא, שהסתובב באינטרנט די מזמן, בו איטלקים צוחקים על עצמם. מה שהכי משעשע הוא שבדיוק על אותם דברים ישראלים צוחקים על עצמם:
2. במוסף פסח של מוסף "שבת" של מקור ראשון פרסם עורך המוסף, יואב שורק, הצעה רדיקלית למדי עבור הציבור הדתי לאומי והיא לבטל בעצם את הציבור הזה. כלומר לבטל את האבחנה הסוציולוגית בין דתיים לחילוניים (המהלך הסמלי שהוא עשה הוא להוריד את הכיפה). רציתי להתייחס למאמר כשהתפרסם אבל לא הסתייע, וגם עכשיו הנושא הזה ראוי לפוסט משל עצמו, אז אני לא ארחיב (למרות שאני מסכים עם חלק וחולק על חלק). אבל משום מה, באיחור מסויים, הדיון שוב התחדש במלוא עוזו כאשר ישראל רוזן, בשער האחורי של שבת בשבתו, תקף את שורק בכל הכח - עד כדי כנויו "מסית ומדיח" (על כל המשמעות הנלווית למושג. אף פעם על תזלזלו ביכולותיו של רוזן לכוון את רמיזותיו בדיוק רב). כמובן רוזן בעצמו - לחכם גדול ולא טיפש קטן - לא היה חשוב כשלעצמו אם הוא לא היה הפובליציסט המוביל של עלון בתי הכנסת הותיק והנפוץ בארץ. מצד שני, לשורק קמו גם לא מעט תומכים (החל במערכת העיתון שלו), ונראה שהמאמר יצר דיון מעניין למדי - שאף הגיע אל החילויינים (למשל כאן וכאן). אני עוד לא בטוח מה הפואנטה העיקרית שלי בעניין - כאמור מגיע לו פוסט נפרד - אבל כך לפחות אני מוודא שלא אחמיץ זאת שוב...
3. עולם התקשורת במרקחה: נוחי דנקנר קנה את מעריב וכעת מנסה לרוקן את מערכת הארץ, במקביל לכך שכותרות מעריב לאחרונה נהיות יותר ויותר סולידיות אה-לה הארץ ופחות ופחות צעקניות אה-לה ידיעות (ראו למשל כאן), ונראה שמתהווה לנגד עינינו מערכת מרובעת - ידיעות מול ישראל היום, מעריב מול הארץ (או זה מה שדנקנר אולי רוצה). ומהצד השני, עמוס שוקן מוכר 20% מעיתונו לאוליגרך רוסי עם - איך נאמר זאת - עבר מפוקפק. אני דווקא מסכים עם רביב דרוקר שזה לא כל כך נורא, ואפילו די טוב - החשוב הוא שיהיו הרבה עיתונים, גם אם לכל אחד מהם תהיה את הנקודה העיוורת שלו. אם יהיו מספיק עיתונים בריאים וחסונים אז הארץ ודה-מרקר יזכירו לנו מספיק על בעיית הריכוזיות ומקומו של נוחי דנקנר בה, ומעריב יזכיר מספיק על עברו הלא ברור של נבזלין, כמו שמלחמת ידיעות וישראל היום עשתה לא רע לתקשורת ככלל. זו גם סיבה להזכר במי שכן עצבנו אותי מאוד, והם אנשי גל"צ, שלא זו בלבד שחיים מתקציב הבטחון ללא שום הצדקה; ולא זו בלבד שמקבלים מתנה בדמות כח אדם בחינם - דבר שלא קיים לשום חברה במשק - מה שנותן להם יתרון תחרותי לא הוגן בעליל מול שאר שוק הרדיו; ולא זו בלבד שהם גם משדרים פרסומות, אלא שהם גם באים בטענות כאשר הממשלה לא אשרה להם מהר מספיק את המשך שידור הפרסומות. עם כל כך הרבה חמאה על הראש, הייתי מצפה לקצת יותר צניעות.
4. ואם במלחמות תקשורת עסקינן - תוכנית הדגל של פוקס ניוז היא תוכניתו של כריס וואלאס, Fox News Sunday, שהיא הבמה המכובדת ביותר של הערוץ, ומשקל הנגד למצעד המטורפים בסגנון גלן בק. ביום ראשון התארח שם ג'ון סטוארט, שפוקס ניוז היא מהנושאים החביבים עליו בתוכנית הסטירה שלו, והעימות בין סטוארט לוואלאס מרתק. הקטע הוא 25 דקות, אבל עדיין אני ממליץ לכם לצפות בכולו. וואלאס מנסה לאורך הראיון לטעון כי ברשתות התקשורת הממוסדות (הMaim stream media הידועה לשמצה) יש הטיה שמאלית, ולכן פוקס עושים את אותו הדבר "בצד השני של הספקטרום". שזה כשלעצמו רגע של כנות מרשימה מצד רשת התקשורת שססמתה היא Fair and Balanced (ואפילו זה מה שכתוב בפנים הספלים שלהם). אבל סטוארט מנסה לטעון בפניו את האבחנה הבאה, שוואלאס פשוט לא מסוגל - או לא רוצה - לתפוס: ההבדל הוא שפוקס היא תחנה אידיאולוגית, שמשדרת חדשות ככלי, כאשר הכח המניע העיקרי, הבסיסי, שלה הוא אידיאולוגי; הוא עצמו, כמו גם שדרנים אחרים, הם בעלי עמדות ודעות - ורובם בצד השמאלי של המפה - אבל עיקר עיסוקו הוא קומדיה. קומדיה שקשורה גם לדעותיו, נכון, אבל הוא לא פעיל פוליטי שמשתמש בקומדיה, הוא קומיקאי עם עמדות. חבל שהאמריקאים לא מכירים מספיק את מוסד העיתונות המפלגתית, כי בעצם סטוארט ניסה לומר לוואלאס: "אתם דבר, או על המשמר, או חירות". וואלאס לא רק שאין לו מה לענות על כך (כמה מההתחמקויות שלו די מביכות) נראה שהוא אפילו לא מבין על מה סטוארט מדבר; שהוא מצוי בעולם כל כך מוטען פוליטית שהוא לא מסוגל לקבל שיש עולם אחר, בספרה שבה המניע הראשוני הוא לאו דווקא המניע הפוליטי-אידיאולוגי.
ואז מגיעים לפרפראות: בשלב כלשהו סטוארט כבר ממש מתעצבן, ומטיח בפני וואלאס את המשפט הבא:
"Who are the most consistently misinformed media viewers? The most consistently misinformed? Fox, Fox viewers, consistently, every poll."
כפי שאפשר להניח, הראיון הזה יצר הרבה שמרנים כעוסים ששמחו לציין בפני סטאורט שהוא טועה, ומטעה, בעצמו. צפו בתגובה שלו, כל מילה שלי מיותרת:
5. נצלו את הזמן שאתם יכולים להשתמש בשם "שרה פיילין". הסימן הרשום על השם "שרה פיילין" עומד להכנס לתוקף.
6. אתם מתכוננים? שרה פיילין (סימן רשום), ניוט גינגריץ', מישל בקמן, וג'ו ליברמן יצטרפו לגלן בק בעצרת בירושלים. שמח!
יש עוד הרבה פרפראות, אבל על כך בפוסטים הבאים.
זה מזכיר לי את הסרטון הבא, שהסתובב באינטרנט די מזמן, בו איטלקים צוחקים על עצמם. מה שהכי משעשע הוא שבדיוק על אותם דברים ישראלים צוחקים על עצמם:
2. במוסף פסח של מוסף "שבת" של מקור ראשון פרסם עורך המוסף, יואב שורק, הצעה רדיקלית למדי עבור הציבור הדתי לאומי והיא לבטל בעצם את הציבור הזה. כלומר לבטל את האבחנה הסוציולוגית בין דתיים לחילוניים (המהלך הסמלי שהוא עשה הוא להוריד את הכיפה). רציתי להתייחס למאמר כשהתפרסם אבל לא הסתייע, וגם עכשיו הנושא הזה ראוי לפוסט משל עצמו, אז אני לא ארחיב (למרות שאני מסכים עם חלק וחולק על חלק). אבל משום מה, באיחור מסויים, הדיון שוב התחדש במלוא עוזו כאשר ישראל רוזן, בשער האחורי של שבת בשבתו, תקף את שורק בכל הכח - עד כדי כנויו "מסית ומדיח" (על כל המשמעות הנלווית למושג. אף פעם על תזלזלו ביכולותיו של רוזן לכוון את רמיזותיו בדיוק רב). כמובן רוזן בעצמו - לחכם גדול ולא טיפש קטן - לא היה חשוב כשלעצמו אם הוא לא היה הפובליציסט המוביל של עלון בתי הכנסת הותיק והנפוץ בארץ. מצד שני, לשורק קמו גם לא מעט תומכים (החל במערכת העיתון שלו), ונראה שהמאמר יצר דיון מעניין למדי - שאף הגיע אל החילויינים (למשל כאן וכאן). אני עוד לא בטוח מה הפואנטה העיקרית שלי בעניין - כאמור מגיע לו פוסט נפרד - אבל כך לפחות אני מוודא שלא אחמיץ זאת שוב...
3. עולם התקשורת במרקחה: נוחי דנקנר קנה את מעריב וכעת מנסה לרוקן את מערכת הארץ, במקביל לכך שכותרות מעריב לאחרונה נהיות יותר ויותר סולידיות אה-לה הארץ ופחות ופחות צעקניות אה-לה ידיעות (ראו למשל כאן), ונראה שמתהווה לנגד עינינו מערכת מרובעת - ידיעות מול ישראל היום, מעריב מול הארץ (או זה מה שדנקנר אולי רוצה). ומהצד השני, עמוס שוקן מוכר 20% מעיתונו לאוליגרך רוסי עם - איך נאמר זאת - עבר מפוקפק. אני דווקא מסכים עם רביב דרוקר שזה לא כל כך נורא, ואפילו די טוב - החשוב הוא שיהיו הרבה עיתונים, גם אם לכל אחד מהם תהיה את הנקודה העיוורת שלו. אם יהיו מספיק עיתונים בריאים וחסונים אז הארץ ודה-מרקר יזכירו לנו מספיק על בעיית הריכוזיות ומקומו של נוחי דנקנר בה, ומעריב יזכיר מספיק על עברו הלא ברור של נבזלין, כמו שמלחמת ידיעות וישראל היום עשתה לא רע לתקשורת ככלל. זו גם סיבה להזכר במי שכן עצבנו אותי מאוד, והם אנשי גל"צ, שלא זו בלבד שחיים מתקציב הבטחון ללא שום הצדקה; ולא זו בלבד שמקבלים מתנה בדמות כח אדם בחינם - דבר שלא קיים לשום חברה במשק - מה שנותן להם יתרון תחרותי לא הוגן בעליל מול שאר שוק הרדיו; ולא זו בלבד שהם גם משדרים פרסומות, אלא שהם גם באים בטענות כאשר הממשלה לא אשרה להם מהר מספיק את המשך שידור הפרסומות. עם כל כך הרבה חמאה על הראש, הייתי מצפה לקצת יותר צניעות.
4. ואם במלחמות תקשורת עסקינן - תוכנית הדגל של פוקס ניוז היא תוכניתו של כריס וואלאס, Fox News Sunday, שהיא הבמה המכובדת ביותר של הערוץ, ומשקל הנגד למצעד המטורפים בסגנון גלן בק. ביום ראשון התארח שם ג'ון סטוארט, שפוקס ניוז היא מהנושאים החביבים עליו בתוכנית הסטירה שלו, והעימות בין סטוארט לוואלאס מרתק. הקטע הוא 25 דקות, אבל עדיין אני ממליץ לכם לצפות בכולו. וואלאס מנסה לאורך הראיון לטעון כי ברשתות התקשורת הממוסדות (הMaim stream media הידועה לשמצה) יש הטיה שמאלית, ולכן פוקס עושים את אותו הדבר "בצד השני של הספקטרום". שזה כשלעצמו רגע של כנות מרשימה מצד רשת התקשורת שססמתה היא Fair and Balanced (ואפילו זה מה שכתוב בפנים הספלים שלהם). אבל סטוארט מנסה לטעון בפניו את האבחנה הבאה, שוואלאס פשוט לא מסוגל - או לא רוצה - לתפוס: ההבדל הוא שפוקס היא תחנה אידיאולוגית, שמשדרת חדשות ככלי, כאשר הכח המניע העיקרי, הבסיסי, שלה הוא אידיאולוגי; הוא עצמו, כמו גם שדרנים אחרים, הם בעלי עמדות ודעות - ורובם בצד השמאלי של המפה - אבל עיקר עיסוקו הוא קומדיה. קומדיה שקשורה גם לדעותיו, נכון, אבל הוא לא פעיל פוליטי שמשתמש בקומדיה, הוא קומיקאי עם עמדות. חבל שהאמריקאים לא מכירים מספיק את מוסד העיתונות המפלגתית, כי בעצם סטוארט ניסה לומר לוואלאס: "אתם דבר, או על המשמר, או חירות". וואלאס לא רק שאין לו מה לענות על כך (כמה מההתחמקויות שלו די מביכות) נראה שהוא אפילו לא מבין על מה סטוארט מדבר; שהוא מצוי בעולם כל כך מוטען פוליטית שהוא לא מסוגל לקבל שיש עולם אחר, בספרה שבה המניע הראשוני הוא לאו דווקא המניע הפוליטי-אידיאולוגי.
ואז מגיעים לפרפראות: בשלב כלשהו סטוארט כבר ממש מתעצבן, ומטיח בפני וואלאס את המשפט הבא:
"Who are the most consistently misinformed media viewers? The most consistently misinformed? Fox, Fox viewers, consistently, every poll."
כפי שאפשר להניח, הראיון הזה יצר הרבה שמרנים כעוסים ששמחו לציין בפני סטאורט שהוא טועה, ומטעה, בעצמו. צפו בתגובה שלו, כל מילה שלי מיותרת:
5. נצלו את הזמן שאתם יכולים להשתמש בשם "שרה פיילין". הסימן הרשום על השם "שרה פיילין" עומד להכנס לתוקף.
6. אתם מתכוננים? שרה פיילין (סימן רשום), ניוט גינגריץ', מישל בקמן, וג'ו ליברמן יצטרפו לגלן בק בעצרת בירושלים. שמח!
יש עוד הרבה פרפראות, אבל על כך בפוסטים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה