יוסי שריד היום ב"הארץ" מסמפט את נבחרת הכדורגל הגרמנית:
...המגוון האתני והתרבותי של נבחרת גרמניה הוא סוד קסמה, והוא שנותן לה כח. אמנם היא מייצגת את מדינתו של עם הגרמני אך גם את מדינת כל אזרחיה, ואין סתירה עויינת בין שתי ההגדרות, אלא השלמה מרצון עם מציאות חיים; גם וגם....
נכון, נבחרת צרפת תלתה קודם לגאווה את קשת צבעיה הרחבה, ובכל זאת נפלה הפעם משמים, אך יש הבדל: בצרפת מתעקשים לצרפת את הזרי-מתאזרחים, ואילו בגרמניה אין עומדים עליהם לגרמן אותם. בגרמניה, שלא כבצרפת, מוכנים לצרף אותם מבלי לצרוף את תודעתם. הם לא חייבים לשורר על גרמניה כעל ארץ חמדת אבות, וגם לא על נפש גרמניה הומיה...טיעון נחמד ואלגנטי. רק חבל שלא ממש נכון. אולי נכון בתחום הכדורגל - על זה אני לא אתיימר לדעת הרבה (אם כי הפרשנים טוענים שהנבחרת הגרמנית השנה מצויינת, ובחדשות אנגלה מרקל ומשה צימרמן נראים די מרוצים) ואולי גם ביחס להרכב האתני של הנבחרת הגרמנית, שעליו לא עשיתי מחקר כמו ששריד עשה, אבל הטענה שגרמניה היא דוגמה לדמוקרטיה רב תרבותית ופוסט לאומית היא, איך לומר, לא ממש מדויקת.
ברמה החוקית - גרמניה היא הדוגמה המובהקת ביותר במערב לדמוקרטיה עם מרכיבים אתניים: זו הדמוקרטיה המערב אירופית האחרונה בה הבסיס לאזרחות הוא לפי "זכות הדם" בלבד כלומר - רק ילדים של אזרחים גרמניים הם אזרחים, ועד לשנת 2000 לידה וחיים על אדמת גרמניה לא העניקו כל בסיס לטענה לאזרחות; גרמניה היא מהמדינות הבודדות בעולם שמעניקות עד היום אזרחות אוטומטית לגרמנים אתניים בכל רחבי העולם, ומאידך לא מעניקה אזרחות ל1.7 מיליון הטורקים שחיים כבר שלושה דורות על אדמתה. חוק האזרחות הגרמני אמנם שונה בשנת 2000 והקל על התאזרחות, אבל הוא עדיין מהמגבילים ביותר באירופה, ולמשל מונע מעובדים זרים שרוצים להתאזרח לשמור את אזרחותם הקודמת (מתוך ידיעה ברורה אך לא מוצהרת שסעיף זה ימנע מרוב המהגרים להתאזרח); גם ההקלות המוגבלות האלו התקבלו לאחר מאבק קשה כשכל החצי הימני של המפה הפוליטית מתנגד להן בקולניות. דה פקטו, עדיין כ10% מאוכלוסיית גרמניה אינם אזרחים, מהשיעורים הגבוהים בדמוקרטיות המערב.
ברמה התרבותית - הטענה שגרמניה היא "מדינת כל אזרחיה" ודמוקרטיה רב תרבותית מופרכת עוד יותר; גרמניה מוגדרת בחוקתה כ"מדינת העם הגרמני"; אין בה שפות רשמיות או חינוך שאינם בגרמנית; למעשה, הסעיף הראשון בתקנות ההתאזרחות שלה קובע כי"גרמניה אינה מדינת הגירה", (למרות ש10% מאוכלוסייתה היא של מהגרים) וממילא אין בה תוכניות לשלב את אוכלוסית המהגרים; המונח הגרמני המקובל למהגרי עבודה הוא "עובדים אורחים", המדגיש את ההנחה שהם יחזרו לארצותיהם (גם לאחר שלושה דורות של חיים בגרמניה...), ולבסוף העובדה שנושא ההגירה עולה אחת לכמה שנים כנושא בחירות מלהיט רוחות מעידה שהיא לא ממש חיה בשלום ו"ללא סתירה עוינת בין ההגדרות". יש בגרמניה ויכוח משמעותי על הזהות הלאומית, ויש בה קבוצות גדולות שמעוניינות שגרמניה תהפוך למדינה רב תרבותית, אבל הם עדיין לא ממש שם (עוד על הנושא, להמונים מכם שמעוניינים, אפשר לקרוא למשל בספר הזה).
האמת היא שבלא מעט דברים, בעיקר בקשר בין מדינה ללאום ואתניות, גרמניה מזכירה לא מעט אותנו. אני מסכים עם שריד, יש הרבה מה ללמוד מהדמוקרטיה הגרמנית; אולי הדבר הטוב ביותר ללמוד הוא איך ניתן להיות דמוקרטיה מערבית לדוגמה וגם מדינת לאום (ואתם יודעים מה, כנראה שבתחום הזה גם אנחנו מסתדרים יחסית לא רע). בכל מקרה, קצת קשה להסתכל על גרמניה,עדיין, כדוגמה של המדינה הפוסט-לאומית ששריד היה רוצה. אולי שריד היה צריך להפנות את עיניו לארה"ב, אבל על כך בפוסט אחר.
הרבה אנשים שאני מכיר מסתובבים עם הפוסט הראשון בראש. כלומר, הם אומרים שאם הם יום אחד יכתבו בלוג, ברור להם מה יהיה הפוסט הראשון. גם לי יש כזה פוסט בראש (שעוסק בפוליטיקה אמריקאית ומתחיל בשירותים של שדה תעופה), אבל הוא מוצלח מדי, כנראה שאשמור אותו לימים שבהם העיתון פחות מעצבן / משעשע אותי. בינתיים נתחיל בגרמניה וביוסי שריד, כי זה אולי מדגים את רוב מה שאכתוב - על דברים שמעניינים אותי, על דברים מעניינים שקראתי וכנראה שבעיקר על הסטוריה ופוליטיקה של כל מיני מדינות בעולם (וכנראה שארה"ב תתפוס פה מקום משמעותי), ומכאן הכותרת (היומרנית מדי אולי?) של הבלוג. אני מניח שמדי פעם אכתוב על דברים שמעצבנים אותי, אבל בכל מקרה אשתדל להיות מקורי ולא להיכנס לטיעונים שדופים וממחוזרים על הפוליטיקה המקומית. אני מקווה שיהיה לכם מעניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה