עולם הסקרים האמריקאי כמרקחה. פתאום אנשים מתחילים לשאול את עצמם האם הסקרים שהם בולעים כל יום (וג''אנקים פוליטיים אמריקאים קוראים הרבה סקרים כל יום) באמת אמינים - ויש להם חשש שאולי לא. החל בכך שניתוחים סטטיסטיים מראים שחברת רסמוסן, שמבצעת המוני סקרים (כמעט חצי מכלל הסקרים כרגע) כנראה מוטה למדי לכיוון הרפובליקאי, וכלה בתביעה שהגיש אתר בלוגים שמאלי ידוע בשם דיילי קוס נגד חברת הסקרים שהוא עצמו עבד איתה כמה חודשים, בטענה שהחברה - research 200 - פשוט פיברקה נתונים. החברה כמובן הגיבה בתקיפות, איימה בתביעה, והסיפור עוד מתגלגל.
ובין שני הקצוות הללו הכי הרבה רעש דווקא נוצר מדו"ח שהכין נייט סילבר. נייט סילבר הוא סטטסיסטיקאי שהקים לפני כשנתיים אתר בשם 538 (על שם סעיף 538 הנודע לשמצה בחוק הבחירות האמריקאי, שבאמצעותו קבוצות חיצוניות יכולות להתערב בקמפיינים פוליטיים) ובו ניתוחים פוליטיים שונים - בעיקר "סקרי סקרים" המנסים לחזות תוצאות בחירות על בסיס סקרים קיימים, אבל גם כל מיני ניתוחים אחרים, שבעיקר מעידים שהבחור אוהב מספרים וגראפים ופוליטיקה (האתר כאן להמונים מכם המעוניינים). את תהילת העולם שלו השיג סילבר בבחירות 2008 כאשר חזה במדויק מי ינצח ב49 מתוך חמישים המדינות - הישג שאף אחד מהסוקרים הגדולים לא הצליח להשתוות אליו.
והנה, לפני מספר שבועות, פתח סילבר בפרויקט פשוט - לדרג את הסוקרים. לקח כמה שיותר סקרים מכל הרמות - סנטורים, חברי קונגרס, מושלים וכמובן בחירות לנשיאות, בדק עד כמה הם צדקו, שקלל בכל מיני משקולות (בכל זאת, יכול להיות שסקר מחודשיים לפני הבחירות יתן תוצאה שונה מתוצאות בחירות לא כי הסקר טעה אלא כי הציבור שינה את דעתו) ובנה טבלה המדרגת את רמת הדיוק של כל חברת סקרים.
איזו מהומת אלוהים שזה יצר: קודם כל כולם באו אליו בטענות שהוא לא שקוף בחישובים שלו. אז הוא פרסם את כל הנתונים הגולמיים שעליהם התבסס. ומאז כל חברות הסקרים שקיבלו ציונים גרועים מחפשות אותו, מחפשות טעויות שלו (אמיתיות, לא אמיתיות, ואפילו לא אמיתיות עד כדי גיחוך) ואחת אף איימה עליו בתביעה.
אבל אותי פחות מעניינות החברות הגרועות - כולנו יודעים שיש חברות סקרים גרועות. אותי מעניינות הטובות, או ליתר דיוק העובדה שיש הבדלים. כמו בכל תחום בחיים, בסקרים יש מקצוענות ויש חברות טובות וגרועות. בארץ לא ראיתי מישהו שניסה לבדוק את הנושא הזה (אבל אם פספסתי אתם מוזמנים להפנות אותי), יש מין תפיסה כללית שסקרים די גרועים ואי אפשר לסמוך עליהם יותר מדי. כולם זוכרים את הלילה שהם הלכו לישון עם פרס וקמו עם ביבי, או את 40 המנדטים של קדימה ב2006 שהצטמקו ל29 ברגע האמת. אבל אולי לא כולם גרועים? אולי חלק טובים יותר? זה קל מדי לפתור את עצמנו ב"כולם גרועים".
זו קלות דומה לקלות המרגיזה שבאמירה "כל הפוליטיקאים מושחתים". הרי זה לא נכון: לא דין אולמרט והירשזון וליברמן (שכנראה לקחו שוחד גדול) כדין דרעי (שלקח שוחד קטן) כדין נתניהו (שהסתבך עם שטויות של מתנות לא מדווחות) כדין ברק (שעבר על חוקי מימון מפלגות אבל לא לקח כסף לכיסו) כדין ציפי ליבני (שככל הידוע לי, לא מושחתת בכלל). האמירה שכולם מושחתים היא הדרך הקלה לפטור את עצמנו מההכרח כן להבדיל את ההבדל, והיא בהכרח גורמת עוול לפוליטקאים הפחות מושחתים או אפילו אלה שממש ישרים, כמו גם לחברות הסקרים שמדייקות יותר מאחרות.
ואזכור היסטורי קצת קיצוני לסיום: לאחר מלחמת יום הכיפורים יצא הנשיא דאז אפרים קציר באמריה "כולנו אשמים". זו היתה אחת האמירות שהכי הכעיסו את הציבור; כי זה לא נכון. יש אשמים קטנים (הציבור שהיה באופוריה) אבל יש אשמים גדולים - גולדה, דיין, דדו, זעירא. האמירה כולנו אשמים בעצם אומרת - החברה האלה לא ממש אשמים. אז כדאי שיהיה לנו מדי פעם איזה נייט סילבר שיזכיר שיש אנשים שעושים עבודה יותר טובה מאחרים, ולא הגון לכלול את כולם בסל אחד.
ובין שני הקצוות הללו הכי הרבה רעש דווקא נוצר מדו"ח שהכין נייט סילבר. נייט סילבר הוא סטטסיסטיקאי שהקים לפני כשנתיים אתר בשם 538 (על שם סעיף 538 הנודע לשמצה בחוק הבחירות האמריקאי, שבאמצעותו קבוצות חיצוניות יכולות להתערב בקמפיינים פוליטיים) ובו ניתוחים פוליטיים שונים - בעיקר "סקרי סקרים" המנסים לחזות תוצאות בחירות על בסיס סקרים קיימים, אבל גם כל מיני ניתוחים אחרים, שבעיקר מעידים שהבחור אוהב מספרים וגראפים ופוליטיקה (האתר כאן להמונים מכם המעוניינים). את תהילת העולם שלו השיג סילבר בבחירות 2008 כאשר חזה במדויק מי ינצח ב49 מתוך חמישים המדינות - הישג שאף אחד מהסוקרים הגדולים לא הצליח להשתוות אליו.
והנה, לפני מספר שבועות, פתח סילבר בפרויקט פשוט - לדרג את הסוקרים. לקח כמה שיותר סקרים מכל הרמות - סנטורים, חברי קונגרס, מושלים וכמובן בחירות לנשיאות, בדק עד כמה הם צדקו, שקלל בכל מיני משקולות (בכל זאת, יכול להיות שסקר מחודשיים לפני הבחירות יתן תוצאה שונה מתוצאות בחירות לא כי הסקר טעה אלא כי הציבור שינה את דעתו) ובנה טבלה המדרגת את רמת הדיוק של כל חברת סקרים.
איזו מהומת אלוהים שזה יצר: קודם כל כולם באו אליו בטענות שהוא לא שקוף בחישובים שלו. אז הוא פרסם את כל הנתונים הגולמיים שעליהם התבסס. ומאז כל חברות הסקרים שקיבלו ציונים גרועים מחפשות אותו, מחפשות טעויות שלו (אמיתיות, לא אמיתיות, ואפילו לא אמיתיות עד כדי גיחוך) ואחת אף איימה עליו בתביעה.
אבל אותי פחות מעניינות החברות הגרועות - כולנו יודעים שיש חברות סקרים גרועות. אותי מעניינות הטובות, או ליתר דיוק העובדה שיש הבדלים. כמו בכל תחום בחיים, בסקרים יש מקצוענות ויש חברות טובות וגרועות. בארץ לא ראיתי מישהו שניסה לבדוק את הנושא הזה (אבל אם פספסתי אתם מוזמנים להפנות אותי), יש מין תפיסה כללית שסקרים די גרועים ואי אפשר לסמוך עליהם יותר מדי. כולם זוכרים את הלילה שהם הלכו לישון עם פרס וקמו עם ביבי, או את 40 המנדטים של קדימה ב2006 שהצטמקו ל29 ברגע האמת. אבל אולי לא כולם גרועים? אולי חלק טובים יותר? זה קל מדי לפתור את עצמנו ב"כולם גרועים".
זו קלות דומה לקלות המרגיזה שבאמירה "כל הפוליטיקאים מושחתים". הרי זה לא נכון: לא דין אולמרט והירשזון וליברמן (שכנראה לקחו שוחד גדול) כדין דרעי (שלקח שוחד קטן) כדין נתניהו (שהסתבך עם שטויות של מתנות לא מדווחות) כדין ברק (שעבר על חוקי מימון מפלגות אבל לא לקח כסף לכיסו) כדין ציפי ליבני (שככל הידוע לי, לא מושחתת בכלל). האמירה שכולם מושחתים היא הדרך הקלה לפטור את עצמנו מההכרח כן להבדיל את ההבדל, והיא בהכרח גורמת עוול לפוליטקאים הפחות מושחתים או אפילו אלה שממש ישרים, כמו גם לחברות הסקרים שמדייקות יותר מאחרות.
ואזכור היסטורי קצת קיצוני לסיום: לאחר מלחמת יום הכיפורים יצא הנשיא דאז אפרים קציר באמריה "כולנו אשמים". זו היתה אחת האמירות שהכי הכעיסו את הציבור; כי זה לא נכון. יש אשמים קטנים (הציבור שהיה באופוריה) אבל יש אשמים גדולים - גולדה, דיין, דדו, זעירא. האמירה כולנו אשמים בעצם אומרת - החברה האלה לא ממש אשמים. אז כדאי שיהיה לנו מדי פעם איזה נייט סילבר שיזכיר שיש אנשים שעושים עבודה יותר טובה מאחרים, ולא הגון לכלול את כולם בסל אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה