כמה מחשבות לא ממש קשורות אחת לשניה אבל קשורות כולן לתשעה באב.
1. בשנים האחרונות התוכן הציבורי העיקרי שיש לתשעה באב הוא הדיונים על שנאת חינם, משום ש"לא חרב הבית אלא על שנאת חינם", ומשם "על קמצא ובק קמצא חרבה ירושלים", וככלל, בגלל שלא היינו מאוחדים הפסדנו במרד הגדול ויצאנו לגלות בת אלפיים שנה. לטעמי זה קצת דביק ומעיק, ואפשר היה למלא את היום בתוכן אחר, למשל להתאבל בתשעה באב על אי אילו דברים רעים שקרו לעם היהודי מאז שנת 70 לספירה, אבל זה לא ממש מה שמעניין אותי בפוסט הזה. אני רוצה לטעון שטענת ה"בגלל שנאת חינם וכו' וכו" נכונה,אבל בעצם לא נכונה.
הטענה נכונה מכיוון שהמרד הגדול באמת יותר משהיה מרד, היה מלחמת אזרחים. רוב הצדדים הלוחמים בו היו בכלל יהודים, וגם כאשר נכנסו הרומאים למערכה החלקים הקיצוניים ביותר בצד היהודי היו יותר עסוקים בלהילחם ביהודים משתפי הפעולה מאשר ברומאים; הדוגמה הידועה ביותר לכך (למרות שלא ברור אם היא נכונה היסטורית) היא הבערת מאגרי המזון של ירושלים באש על ידי הקנאים. כך שנכון הוא שכנראה שחלק לא קטן מהתבוסה במרד הגדול ניתן ליחס לפלגנות וקיצונות, כמו גם סירוב ברור של החלקים הקיצונים יותר לשפוט באופן רציונלי את יחסי הכוחות מול הרומאים.
אבל סוף הטענה לא נכון, מכיוון שהמרד הגדול בעצם, בסופו של דבר, לא היה כל כך חשוב. נכון שחרב המקדש, ובעולם הדתי של אז חורבן זה גרם זעזוע ומשבר דתי עמוק, אבל הרומאים החריבו מקדשים של עמים מתמרדים מדי פעם בפעם, ואחרי כמה שנים או עשרות שנים הקימו אותם מחדש. המעמד המדיני של יהודה השתנה מעט מאוד בעקבות המרד - יהודה לא היתה עצמאית כבר מאז 66 לפני הספירה, עם מסעות פומפיוס למזרח, ומראית העין האחרונה של העצמאות נמוגה עם מותו של אגריפס הראשון, מלך יהודה האחרון, ב44 לספירה. השנוי המדיני היחידי בעקבות המרד הגדול היה שיהודה הפכה מפרובינציה שנשלטה על-ידי נציב סוריה לפרובינציה הזכאית לנציב משל עצמה. גם לא נגרמה גלות גדולה - אמנם הרומאים לקחו הרבה שבויים ומכרו אותם לעבדות ברומא (ועל כך עוד בהמשך) ולא מעט אנשים מתו במרד, אבל יהודה והגליל היו ונשארו יהודיות בעיקרן. לרומאים לא היתה מדיניות מוכוונת של הגליה. אפילו השנוי הדתי לא היה כל כך קיצוני כשל עמים אחרים שכן היהודים היו עם עם פזורה גדולה - ולפיכך עם שחלקו לפחות רגיל לחיות ללא מקדש קרוב - כבר מאות שנים.
השנוי הדרמטי קרה דווקא במרד בר כוכבא, בשנת 132 לסה"נ, כלומר 62 שנה לאחר מכן. המרד הזה התנהל כמעט הפוך מהמרד הגדול בכל הפרמטרים: היתה לו מנהיגות ברורה וחזקה (בר כוכבא) והעם היה מאוחד מאחוריה; היתה מחשבה אסטרטגית הגיונית במידה מסוימת מאחורי המרד (באותו זמן הפרתים, אויבי הרומאים, התחזקו במזרח והיתה תקוה שהם יגיעו עד לא"י ויעזרו למורדים), אלא שאתרע מזלם של בני אותו הדור; בניגוד למורדי המרד הגדול, שהתמודדו עם רומא יחסית חלשה שמנסה להתאושש מטרואמת שלטו נירון, בר כוכבא נתקל ברומא שהיתה באחת התקופות החזקות ביותר שלה מאז ומעולם; לזכותו יאמר שלמרות זאת הוא הצליח להשמיד לגיון שלם ולהחזיק מעמד שלוש וחצי שנים, ולכן גם הנקמה הרומאית היתה קשה וחמורה - אז (ולא אחרי המרד הגדול) התרוקנה יהודה מתושביה היהודים; אז (ולא אחרי המרד הגדול) נאסר על יהודים לשבת בירושלים; אז ירדה האפשרות של להקים את המקדש מחדש (דבר שעמים אחרים עשו למקדשיהם החרבים) סופית מעל הפרק; פרופ' הר מרחיק וטוען שאז איבדה היהדות את הבכורה על המונותיאיזם העולמי, לא פחות.
למה היום זוכרים את הסיבה לכל הצרות דווקא במרד הגדול ולא במרד בר כוכבא? אני לא יודע. אולי אתם יודעים.
2. באותו הקשר, מעניין לזכור שבעצם גם מעולם - גם לא אחרי מרד בר כוכבא - הייתה הגליה של היהודים. יהודים ישבו בא"י עוד מאות שנים, ולאט לאט עזבו אותה כאשר החיים נעשו קשים יותר ויותר (בעיקר לאחר התנצרות האימפריה הרומית ובסוף עם הכיבוש הערבי במאה ה7). על כך אומר פרופ' שמיר מבית הכנסת שלי - אנו מתפללים בחגים "מפני חטאנו גלינו מארצנו" - לא הוגלינו מארצינו, אנחנו גלינו מרצוננו מארצנו ואלה הם חטאינו...
3. עוד אחד מההבדלים המדהימים בין המרד הגדול למרד בר כוכבא הוא כמה יודעים על כל אחד. בעוד שעל המרד הגדול יש ידיעה היסטורית בפרטי פרטים, על מרד בר כוכבא - שכאמור, היה משמעותי באותה מידה ואולי אפילו יותר - ישנה מחלוקת היסטוריונים על פרטים בסיסיים של המרד: האם המרד הקיף את הגליל? את ירושלים? האם בנו מחדש את המקדש? האם השומרונים השתתפו? מה היתה הסיבה בכלל למרד? כל אלה שאלות פתוחות במחקר. המדהים הוא שהסיבה להבדלים הגדולים האלה בידע הוא אדם אחד וספר אחד - יוסף בן מתתיהו וספרו מלחמות היהודים, במתאר בפרוטרוט את מהלך המרד הגדול. הסיבה היחידה שאנחנו יודעים משהו בכלל - ובודאי ובודאי כל כך הרבה - על המרד הגדול היא שספרו שרד. תראו כמה הרבה ידע תלוי במקרה היסטורי. (בהערת אגב - תרגום השם "מלחמות היהודים" מטעה; הכוונה של יוסף בן מתתיהו לא היתה מלחמות היהודים בינם לבין עצמם אלא המלחמה היהודית - שכן הספר היה מכוון לקהל הרומאי והרומאים כינו את כל המלחמות שלהם על שם האויבים בהם נלחמו, כך למשל המלחמות הפוניות).
4. כשקוראים הסטוריה קלאסית, אספסיאנוס - שהחריב את מקדשנו - נחשב לקיסר טוב למדי, במיוחד לאחר השנים הקשות לרומא שלפני תקופתו (נירון ולאחריו שנת ארבעת הקיסרים, שמשלו בה - כפי שמרמז השם - ארבע קיסרים במשך שנה אחת) ואילו הדריאנוס - שדיכא את מרד בר כוכבא - נחשב לאחד מהקיסרים המעולים והנערצים ביותר. בהיסטוריה היהודית - למשל בספרות חז"ל - אלה הן הדמויות השנואות ביותר. זה לא מפתיע, שהרי הרומאים היו אויביהם המושבעים של היהודים; אבל מכיוון שהיהודים הם פחות או יותר העם הכבוש היחידי שהותיר ספרות מאותה תקופה, זוהי פחות או יותר הספרות היחידה המאפשרת לקבל פרספקטיבה אחרת על העולם הרומאי. הדוגמה הכי יפה לכך לדעתי היא האגדה המפורסמת בבבלי (שבת ל"ג ע"ב):
5. וקוריוז לסיום - בספר "תולדות הקיסרות הרומאית" כותב משה עמית:
1. בשנים האחרונות התוכן הציבורי העיקרי שיש לתשעה באב הוא הדיונים על שנאת חינם, משום ש"לא חרב הבית אלא על שנאת חינם", ומשם "על קמצא ובק קמצא חרבה ירושלים", וככלל, בגלל שלא היינו מאוחדים הפסדנו במרד הגדול ויצאנו לגלות בת אלפיים שנה. לטעמי זה קצת דביק ומעיק, ואפשר היה למלא את היום בתוכן אחר, למשל להתאבל בתשעה באב על אי אילו דברים רעים שקרו לעם היהודי מאז שנת 70 לספירה, אבל זה לא ממש מה שמעניין אותי בפוסט הזה. אני רוצה לטעון שטענת ה"בגלל שנאת חינם וכו' וכו" נכונה,אבל בעצם לא נכונה.
הטענה נכונה מכיוון שהמרד הגדול באמת יותר משהיה מרד, היה מלחמת אזרחים. רוב הצדדים הלוחמים בו היו בכלל יהודים, וגם כאשר נכנסו הרומאים למערכה החלקים הקיצוניים ביותר בצד היהודי היו יותר עסוקים בלהילחם ביהודים משתפי הפעולה מאשר ברומאים; הדוגמה הידועה ביותר לכך (למרות שלא ברור אם היא נכונה היסטורית) היא הבערת מאגרי המזון של ירושלים באש על ידי הקנאים. כך שנכון הוא שכנראה שחלק לא קטן מהתבוסה במרד הגדול ניתן ליחס לפלגנות וקיצונות, כמו גם סירוב ברור של החלקים הקיצונים יותר לשפוט באופן רציונלי את יחסי הכוחות מול הרומאים.
אבל סוף הטענה לא נכון, מכיוון שהמרד הגדול בעצם, בסופו של דבר, לא היה כל כך חשוב. נכון שחרב המקדש, ובעולם הדתי של אז חורבן זה גרם זעזוע ומשבר דתי עמוק, אבל הרומאים החריבו מקדשים של עמים מתמרדים מדי פעם בפעם, ואחרי כמה שנים או עשרות שנים הקימו אותם מחדש. המעמד המדיני של יהודה השתנה מעט מאוד בעקבות המרד - יהודה לא היתה עצמאית כבר מאז 66 לפני הספירה, עם מסעות פומפיוס למזרח, ומראית העין האחרונה של העצמאות נמוגה עם מותו של אגריפס הראשון, מלך יהודה האחרון, ב44 לספירה. השנוי המדיני היחידי בעקבות המרד הגדול היה שיהודה הפכה מפרובינציה שנשלטה על-ידי נציב סוריה לפרובינציה הזכאית לנציב משל עצמה. גם לא נגרמה גלות גדולה - אמנם הרומאים לקחו הרבה שבויים ומכרו אותם לעבדות ברומא (ועל כך עוד בהמשך) ולא מעט אנשים מתו במרד, אבל יהודה והגליל היו ונשארו יהודיות בעיקרן. לרומאים לא היתה מדיניות מוכוונת של הגליה. אפילו השנוי הדתי לא היה כל כך קיצוני כשל עמים אחרים שכן היהודים היו עם עם פזורה גדולה - ולפיכך עם שחלקו לפחות רגיל לחיות ללא מקדש קרוב - כבר מאות שנים.
השנוי הדרמטי קרה דווקא במרד בר כוכבא, בשנת 132 לסה"נ, כלומר 62 שנה לאחר מכן. המרד הזה התנהל כמעט הפוך מהמרד הגדול בכל הפרמטרים: היתה לו מנהיגות ברורה וחזקה (בר כוכבא) והעם היה מאוחד מאחוריה; היתה מחשבה אסטרטגית הגיונית במידה מסוימת מאחורי המרד (באותו זמן הפרתים, אויבי הרומאים, התחזקו במזרח והיתה תקוה שהם יגיעו עד לא"י ויעזרו למורדים), אלא שאתרע מזלם של בני אותו הדור; בניגוד למורדי המרד הגדול, שהתמודדו עם רומא יחסית חלשה שמנסה להתאושש מטרואמת שלטו נירון, בר כוכבא נתקל ברומא שהיתה באחת התקופות החזקות ביותר שלה מאז ומעולם; לזכותו יאמר שלמרות זאת הוא הצליח להשמיד לגיון שלם ולהחזיק מעמד שלוש וחצי שנים, ולכן גם הנקמה הרומאית היתה קשה וחמורה - אז (ולא אחרי המרד הגדול) התרוקנה יהודה מתושביה היהודים; אז (ולא אחרי המרד הגדול) נאסר על יהודים לשבת בירושלים; אז ירדה האפשרות של להקים את המקדש מחדש (דבר שעמים אחרים עשו למקדשיהם החרבים) סופית מעל הפרק; פרופ' הר מרחיק וטוען שאז איבדה היהדות את הבכורה על המונותיאיזם העולמי, לא פחות.
למה היום זוכרים את הסיבה לכל הצרות דווקא במרד הגדול ולא במרד בר כוכבא? אני לא יודע. אולי אתם יודעים.
2. באותו הקשר, מעניין לזכור שבעצם גם מעולם - גם לא אחרי מרד בר כוכבא - הייתה הגליה של היהודים. יהודים ישבו בא"י עוד מאות שנים, ולאט לאט עזבו אותה כאשר החיים נעשו קשים יותר ויותר (בעיקר לאחר התנצרות האימפריה הרומית ובסוף עם הכיבוש הערבי במאה ה7). על כך אומר פרופ' שמיר מבית הכנסת שלי - אנו מתפללים בחגים "מפני חטאנו גלינו מארצנו" - לא הוגלינו מארצינו, אנחנו גלינו מרצוננו מארצנו ואלה הם חטאינו...
3. עוד אחד מההבדלים המדהימים בין המרד הגדול למרד בר כוכבא הוא כמה יודעים על כל אחד. בעוד שעל המרד הגדול יש ידיעה היסטורית בפרטי פרטים, על מרד בר כוכבא - שכאמור, היה משמעותי באותה מידה ואולי אפילו יותר - ישנה מחלוקת היסטוריונים על פרטים בסיסיים של המרד: האם המרד הקיף את הגליל? את ירושלים? האם בנו מחדש את המקדש? האם השומרונים השתתפו? מה היתה הסיבה בכלל למרד? כל אלה שאלות פתוחות במחקר. המדהים הוא שהסיבה להבדלים הגדולים האלה בידע הוא אדם אחד וספר אחד - יוסף בן מתתיהו וספרו מלחמות היהודים, במתאר בפרוטרוט את מהלך המרד הגדול. הסיבה היחידה שאנחנו יודעים משהו בכלל - ובודאי ובודאי כל כך הרבה - על המרד הגדול היא שספרו שרד. תראו כמה הרבה ידע תלוי במקרה היסטורי. (בהערת אגב - תרגום השם "מלחמות היהודים" מטעה; הכוונה של יוסף בן מתתיהו לא היתה מלחמות היהודים בינם לבין עצמם אלא המלחמה היהודית - שכן הספר היה מכוון לקהל הרומאי והרומאים כינו את כל המלחמות שלהם על שם האויבים בהם נלחמו, כך למשל המלחמות הפוניות).
4. כשקוראים הסטוריה קלאסית, אספסיאנוס - שהחריב את מקדשנו - נחשב לקיסר טוב למדי, במיוחד לאחר השנים הקשות לרומא שלפני תקופתו (נירון ולאחריו שנת ארבעת הקיסרים, שמשלו בה - כפי שמרמז השם - ארבע קיסרים במשך שנה אחת) ואילו הדריאנוס - שדיכא את מרד בר כוכבא - נחשב לאחד מהקיסרים המעולים והנערצים ביותר. בהיסטוריה היהודית - למשל בספרות חז"ל - אלה הן הדמויות השנואות ביותר. זה לא מפתיע, שהרי הרומאים היו אויביהם המושבעים של היהודים; אבל מכיוון שהיהודים הם פחות או יותר העם הכבוש היחידי שהותיר ספרות מאותה תקופה, זוהי פחות או יותר הספרות היחידה המאפשרת לקבל פרספקטיבה אחרת על העולם הרומאי. הדוגמה הכי יפה לכך לדעתי היא האגדה המפורסמת בבבלי (שבת ל"ג ע"ב):
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס
5. וקוריוז לסיום - בספר "תולדות הקיסרות הרומאית" כותב משה עמית:
בשנת 1995 גילה האפיגרף גזה אלפרדי כי כתובת ידועה בכניסה לקולוסיאום בדבר תיקונים בבנין באמצע המאה החמישית נכתבה בגוש שיש שהייתה עליו כתובת קודמת באותיות נחושת. אותיות הנחושת נעקרו ממקומן, ובאן נותרו רק החורים שהוכנסו בהם הפינים שבאמצעותם ניצבו אותיות הנחושת. אלפלדי שחזר את הכתובת המקורית על סמך החורים האלה:
IMP.T.CAES.VESPASIANVS.AVG
AMPHITHEATRVM.NOVVM
EX.MANVIS ----- FIERI.IVSSIT
בעברית: האימפרטור טיטוס קיסר וספסיאנוס אוגוסטוס [שמו הרשמי של הקיסר טיטוס - מ.ע.] ציווה להקים אמפיתיאטרון חדש משלל ... (גוש השיש שבור במקום הריק בשורה השלישית. שם היה כתוב כנראה מקור השלל).
המלחמה היחידה שבעקבותיה לקח טיטוס שלל היתה המערכה לדכוי מרד היהודים בשנת 66-70.וכנראה זה לא רק כסף אלא גם עבודה. מכיוון שהקולוסיאום נבנה על ידי עבדים, בשנת 72, ומכיוון שאספקת העבדים לרומא היתה כמעט תמיד שבויי מלחמות, והמלחמה המשמעותית היחידה בשנים ההן הייתה המרד הגדול, סביר להניח שרוב כח העבודה שבנה את הקולוסיאום הורכב מאבות אבותינו.
לע"ד הסיבה לבלבול נעוצה בבורות. בטוחני שרוב האנשים אינם יודעים אפילו את התקופה של המרד הגדול וקל וחומר שאינם מבדילים בין המרד הגדול למרד בר כוכבא.
השבמחק