בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום רביעי, 18 במרץ 2015

פוסט אורח: שבטי ישראל - נקודות לדמותם, והפעם בכנסת העשרים

שלום לכולם, גם למי מכם שמדוכדך מתוצאות הבחירות, וגם למי שלא. שוב תודה לאור על הנכונות לארח כאן את הפוסט הזה.

ברוכים הבאים לניתוח הססטיסטי של התפלגויות ההצבעה בכעשרת אלפים הקלפיות (10,110 נכון לרגע זה) שנספרו בבחירות לכנסת העשרים. נעשה כאן אנליזה דומה לזאת שעשינו עבור הכנסת התשע עשרה, אבל ננסה קצת לשכלל אותה הפעם.

הניתוח שלנו נבדל מזה שנעשה באתרים אחרים בכך שהוא מסתכל על הנתונים בפילוח של קלפיות ומנסה ללמוד מזה משהו מעניין. בגלל דפוסי המגורים בארץ, קלפיות מאופיינות בקהל מצביעים הומוגני יחסית מבחינת מאפיינים סוציודמוגרפיים ואתניים, וכך אנחנו יכולים לללמוד מניתוח מבוסס קלפיות על דפוסי הצבעה בקרב קהלים שונים, ולאפיין את המניעים הסוציו-אקונומיים והאתניים בהצבעות של הבוחר הישראלי, שההצבעה שלו שבטית למדי. ויובהר שוב, שבכל הדיון שלהלן, כל נקודה בכל אחד מן הגרפים מייצגת קלפי בודדת (ולא מצביע בודד!).

ניתוח כזה יאפשר לנו למשל לנסות לענות על שאלות כדוגמת:
1. מיהן הקלפיות במגזר הערבי (רק מפילוח הנתונים, מבלי להביא בחשבון נתוני חוץ על זהות היישובים), וכמה קולות מקבלות שם הרשימות הציוניות?
2. כמה קולות קיבלה הרשימה המשותפת בקלפיות שאינן במגזר הערבי?
3. מה המתאם (או חוסר המתאם), על פני מרחב הקלפיות, בין הצבעה ל"יש עתיד" ול"כולנו", כביכול שתי רשימות מאוד דומות מבחינת המסר שלהן, אבל עם דפוסי הצבעה שונים.
4. מי המפלגה בעלת בסיס התמיכה הרחב ביותר (מבחינה ה"פיזור" הדמוגרפי והגאוגרפי).
5. כמה "שבטים" ישראלים יש?

(על חלק מהשאלות ננסה להשיב כבר עכשיו, וחלק ייענו בהמשך כאמשיך בניתוח הנתונים).

לכל קלפי יש ברשותנו 26 נתונים של מספר הקולות האבסולוטי לכל אחת מן הרשימות (ובהם נעסוק פה בעיקר), וכן נתונים על מספר המצביעים מתוך מספר בעלי זכות הבחירה בקלפי (מספר הקולות הפסולים זמין גם הוא אבל איננו מעניין במיוחד). יש לנו גם כתובת מדויקת (שאותה, בעזרת ממשק מיוחד של גוגל, תרגמנו לקואורדינטות מדוייקות, אבל לעת עתה נמעט מאוד להשתמש במידע הזה) ומספר יישוב, שיאפשר לנו להציג גם פיזור קלפיות בערים המרכזיות.
נתחיל אפוא בתרשים boxplot של מידת התמיכה שלה זכתה כל רשימה בכל אחת מהקלפיות. זה סוג תרשים שמאפשר לראות את הפיזור של נתון כלשהו, במקרה זה מידת התמיכה. הקו האדום הוא החציון, והתיבה מייצגת את הגבולות שבין האחוזון ה-25 לאחוזון ה-75. האזור המקווקו מראה את שני הרבעונים הנוספים, למעט הנקודות שמחוץ לו שהן עקרונית רחוקו במיוחד מהחציון. כאן יש קצת יותר פירוט איך מפרשים גרף כזה. 

ניתן לראות באופן לא מפתיע שהרשימה המשותפת ויהדות התורה הן בעלות הפיזור עם השונות הכי גבוהה - ברוב רובן של הקלפיות הן מקבלות תמיכה מזערית וכל התמיכה האמיתית שלהן היא ב"זנב" של הנקודות שמחוץ לאזור המקווקו. זאת להבדיל למשל מהליכוד או העבודה או אפילו "כולנו" או "יש עתיד" שיש להן פיזור תמיכה הרבה יותר אחיד על פני הקלפיות.
נעבור למטריצת קורלציות בין כל רשימה ורשימה, על פני כל הקלפיות. מקדם חיובי מייצג קורלציה חיובית ומקדם שלילי מייצג אנטי-קורלציה. האלכסון לא מעניין כי אלו הקורלציות המושלמות של כל רשימה עם עצמה...
ניתן להבחין שיש קורלציה גבוהה יותר בין המחנה הציוני ו"יש עתיד" מאשר בין "כולנו" ו"יש עתיד", וכן קורלציה גבוהה יותר בין הליכוד ו"כולנו" מאשר בין "כולנו" ו"יש עתיד". קורלציה די גבוהה יש בין הצבעה ל"בית היהודי" ו"יחד", באותה מידה כמו בין ש"ס ל"יחד".
תרשים פיזור הדדי בין כל רשימה ורשימה, על פני כל הקלפיות השונות. בכל אחד מן התרשימים שאינו על האלכסון, כל נקודה היא קלפי, וניתן לראות את הפיזור ההדדי בין התמיכה ברשימה ששמה בראש השורה לרשימה ששמה בתחתית הטור.




כדי לעבור מהמרחב בעל 26 המימדים למרחב דו-מימדי שבו נוח יותר לעשות ויזואליזציה לנתונים, אנחנו משתמשים בטכניקה שנקראת ניתוח רכיבים עיקריים, או principal component analysis. המחשב מוצא בעבורנו מערכת צירים בעלת מספר מימדים קטן יותר (במקרה הזה שני מימדים בלבד) שמיטיבה לתאר את הפיזור במרחב המקורי בצורה הטובה ביותר. זאת מערכת צירים סינטית, אבל היא מאפשר לנו ויזואצליה נוחה שתופסת הרבה מהפיזור של נתוני הקלפיות, אף שבמקור הם במימד הרבה יותר גבוה.  במלים אחרות, כלומר המרחב ה-26 מימדי מוטל למרחב דו-מימדי שמיטיב לתאר את הפיזור בו. במרחב הדו-מימדי הזה נצייר את מיקומה של כל קלפי. צמצום המימדים הזה נעשה רק לצרכי הוויזואליזציה, אבל כל שאר הניתוח של הנתונים מתבצע במרחב בעל 26 המימדים.
שיעור ההצבעה (מסומן בסקאלה צבעונית) בכל קלפי, על מערכת הצירים הראשיים של הרכיבים העיקריים. כפי שנראה בהמשך כאשר נמפה את האזורים השונים בתרשים הזה, שיעורי ההצבעה הגבוהים מאפיינים כאן בעיקר קלפיות חרדיות, קלפיות של שמאל-מרכז (בעיקר עם דומיננטיות ליש עתיד), ובמגזר הערבי התמונה מורכבת ולא אחידה מבחינת שיעור ההצבעה.
עכשיו ננקוט בטכניקה אחרת מעולם הלמידה הממוחשבת (הקרויה K-Means), ונבקש מהמחשב לחלק את הנקודות (במרחב ה-26 מימדי) לקטגוריות, לפי הקרבה שבין תוצאותיהן במרחב הזה. אף שהמחשב לא יודע כלום לא על מהות המפלגות, ולא על המפה הפוליטית בארץ, וגם לא השתמשנו כאן בנתונים על המיקום הגאוגרפי של הקלפיות והיישובים, מתקבלת חלוקה טבעית של תוצאות ההצבעה - הקבוצה הירוקה כאן תואמת לקלפיות ביישובים ערביים, האדומה לקלפיות עם יתרון בולט למרכז-שמאל, התכלת ליתרון בולט לימין, והכחולה לקלפיות חרדיות.
ואכן, אלה ממוצעי ההצבעה (באחוזים) לכל אחת מהרשימות שעברו את אחוז החסימה, בפילוח לפי ארבע הקטגוריות שמצא המחשב, ראו כמה הם שונים מקטגוריה לקטגוריה.

אם נבקש מהמחשב לחלק לחמש קטגוריות, נקבל את הפיזור שלהלן. כמו בבחירות הקודמות, גם כאן הפילוח הבא לקטגוריה חמישית (וסליחה על הצבעים שהתחלפו) מניב לנו קטגוריה חדשה שקשה להבחין משני הצירים לבדם שהיא נפרדת, וזאת הקבוצה הסגולה שתואמת קלפיות עם דומיננטיות לבית היהודי ול"יחד".  ואכן, התבוננות בממוצעי הרשימות על פני הקלפיות, בפילוח לפי הקבוצות, מגלה שיש קבוצה מובחנת עם תמיכה כזאת במפלגות הימין האידיאולוגי.

חלוקה לשש קטגוריות כבר לא מניבה משהו מעניין במיוחד. החלוקה לקבוצה הירוקה החדשה שנוספה היא מעין קלפיות פשרה בין קלפיות עם דומיננטיות לימין ואלה עם דומיננטיות לשמאל.
חלוקה לשבע קטגוריות.
נעבור לנסות למפות את פיזור הקלפיות במערכת הצירים של הרכיבים העיקריים, מהתבוננות במידת התמיכה במפלגות השונות על פני מערכת הצירים הזאת.

נתחיל במידת התמיכה ביהדות התורה בקלפיות השונות. סקאלת הצבעים מימין. ניתן לראות את בסיס התמיכה המצומצם (מבחינת מספר הקלפיות) שבו מצביעים ליהדות התורה.
מידת התמיכה ב"יש עתיד" בקלפיות השונות. בסיס תמיכה רחב למדי, וקרוב על מערכת הצירים הזאת לבסיס התמיכה של מפלגת המחנה הציוני.
שיעור ההצבעה למחנה הציוני. שוב, בסיס תמיכה גדול למדי, וכמות קלפיות גדולה (ודי מפתיעה) עם שיעור תמיכה גבוה מאוד (מעל 50 אחוז) - אולי בקיבוצים למשל? וגם בתל אביב? נבחן זאת עוד בהמשך. גם תמיכה כלשהי במגזר הערבי.
שיעור ההצבעה לבית היהודי. בסיס תמיכה מצומצם יחסית ופיזור שאיננו מוסבר היטב כל כך במערכת הצירים הזאת.
שיעור ההצבעה ל"ישראל ביתנו". כמה קלפיות עם שיעור תמיכה גבוה במיוחד. קרוב על מערכת הצירים הזאת לבסיס התמיכה בליכוד.
שיעור התמיכה ב"כולנו". זה הפיזור הכי אחיד מבין הרשימות ביחס לגודל הרשימה. אפשר לראות תמיכה מתונה בקלפיות רבות, ואין כמעט "בייס" שבו שיעור התמיכה גבוה מאוד - רק בקלפיות ספורות שהן חריגות בנוף הקלפיות וחורגות מגוש הקלפיות במערכת הצירים הזאת.
שיעור התמיכה בליכוד. בסיס תמיכה גדול ביחד עם קלפיות רבות עם שיעור תמיכה גבוה במיוחד. תמיכה לא מעטה בקלפיות שאפיינו קודם כקלפיות המגזר הערבי.

מידת התמיכה ברשימה המשותפת. שיעור תמיכה גבוה במיוחד בקלפיות הערביות. הנקודות שבתווך בין שני גושי הנקודות הן קלפיות חריגות - בין אם ביישובים ערבים שבהם זכו גם רשימות אחרות בתמיכה, או ביישובים מעורבים. על פניו נראה שאין כמעט בנמצא קלפיות מובהקות במגזר היהודי שיש בהן תמיכה .
שיעור התמכיה בש"ס. אפשר לראות שאלה הקלפיות ש"מגשרות" בין קלפיות המגזר החרדי לקלפיות שאפיינו כדומיננטיות בימין האידיאולגי. בסיס תמיכה רחב יותר משל יהדות התורה.

שיעור התמיכה ב"יחד" של אלי ישי. די דומה לפיזור של ש"ס, רק מעט מצומצם יותר, ובכל מקרה קרוב למדי במערכת הצירים של הרכיבים העיקריים.
לבקשתו של הלל גרשוני, ננסה לנתח מה קרה למפלגות שהתמודדו בבחירות הקודמות ובבחירות הנוכחיות תחת אותו שם (הליכוד, שס, יש עתיד, הבית היהודי - וגם אחרות בהמשך). נתחיל בתרשימי פיזור של התוצאות שלהם. כל מה שמתחת לאלכסון הוא ירידה, כל מה שעליו - עלייה.




אבל יותר מעניין אולי לראות את התזוזה (השינוי) בכוח שקיבלה רשימה אחת לעומת מה שקרה לרשימה שנייה באותה קלפי. כך למשל ניתן לראות כאן שככל שהשינוי של הליכוד היה חיובי יותר (מכנסת 19 (אז ביחד עם ישראל ביתנו, נא לזכור) לכנסת 20) כך על פי רוב השינוי בכוח של הבית היהודי היה שלילי יותר. ואותו דבר בדיוק קורה בין הליכוד לבין שס: רוב הקלפיות הן ברביע השני (X חיובי, Y שלילי).



לרשומה הזאת יתווספו עוד תרשימים וניתוחים בימים הקרובים בכפוף לזמן שיעמוד לרשותי. כף שמי שמתעניין מוזמן לחזור ולבקר ברשומה הזאת ולראות מה עוד התעדכן.

אשמח לקבל מהקוראים שאלות, בקשות והצעות לניתוחים נוספים (דרך מערכת התגובות של הבלוג) ואשתדל להיעתר לבקשות ככל הניתן.

יום שישי, 6 בפברואר 2015

המגזר, ועכשיו באופן מדעי

חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה (גלעד בארי, אלה הלר, חנן כהן, יובל לבל, חנן מוזס, קלמן נוימן) בתזמון מושלם הוציאו מחקר מעמיק ומרתק על הציבור הדתי לאומי, בעקבות סקר רחב וקבוצות מיקוד שעשו. אני באמת מציע לכם לקרוא את כולו, הוא כאן. אני רק אציין את הפכים הקטנים שאני מצאתי מעניינים.

קודם כל, הממצא הכי מפתיע הוא לגבי עצם ההגדרה של המגזר הדתי לאומי. החוקרים חיפשו כמה מתודות לאבחן את המגזר מבין כלל משיבי הסקר, ולבסוף הם שאלו: "באיזו מידה היית אומר שאתה שייך למגזר הדתי־לאומי גם לפי אורח החיים שלך וגם לפי השקפותיך?" ולקחו רק את מי שהשיב "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד", בתור מי ששייכים למגזר הדתי לאומי. התוצאה היא שהמגזר מכיל לא פחות מ22% מהאוכלוסיה היהודית, ומה שעוד יותר מפתיע הוא ההגדרה העצמית הדתית בתוכו:
כלומר, מי שהיינו חושבים כ"ציונות דתית" קלאסית - דתיים לאומיים, דתיים ליברלים/מודרנים וחרד"לים/תורניים מכילים רק כ50% מהמגזר. 
אז מה כן מגדיר אותו? אין כמובן תשובה אחת שמצליחה להגדיר באופן מובהק את המגזר, אבל יש תחום אחד בו האחידות היתה גבוהה מבכל תחום אחר: השייכות הפוליטית. בשאלה "כיצד היית מגדיר עצמך מבחינה פוליטית" 80% בחרו ימין (מתון או מובהק). בניגוד למצופה, אגב, הדתיים הליברלים מודרניים לא היו באופן דרמטי פחות ימניים מהשאר.
הנתון הזה בא לידי ביטוי בעוד שאלות בתחום המדיני, ובתחום היחס לערכים דמוקרטים, אבל הנתון המדכא ביותר בעיני הוא בשאלה הבאה: "בידי מי צריכה להיות הסמכות העליונה לאשר הסכם שלום שיכלול נסיגה של ישראל משטחי יהודה ושומרון ופינוי יישובים?" התשובות היו: הכנסת; אזרחי ישראל היהודים בלבד, במשאל עם של כלל אזרחי ישראל, יהודים ולא־יהודים, במשאל עם; פוסקי הלכה/ רבנים.
התשובות לא פחות ממדהימות: 50% טוענים שהסמכות הפוליטית העליונה נתונה בידי משאל עם ליהודים בלבד (עוד 14% טוענים שלרבנים, ו2% טוענים שלאיש אין סמכות כזו. רק 34% טוענים שלכסנת או למשאל עם כללי). רוב מובהק של הציבור הזה מוכן להצהיר בריש גלי שמדינת ישראל עבורו היא מדינת אפרטהייד: מדינה שה"דמוס" שלה, העם, שלו נתונה הריבונות, מכילה רק קבוצה אתנית אחת ושאר הקבוצות מודרות ממנה. (כמובן, עוד לא דיברנו על עוד איזו קבוצת אנשים שולית, הפלסטינים שעליהם אנו שולטים ביהודה ושומרון - לאיש לא היה הווא אמינא שלהם יש איזושהי אמירה בדבר מי שישלוט עליהם). שלא יעלה בדעתכם שהדתיים הליברלים/מודרנים היו טובים יותר מהממוצע: בקרבם 51% חושבים שההכרעה הפוליטית העליונה נתונה בידי יהודים בלבד.  הקבוצות היחידות בתוך המגזר שפחות מחזיקות בתפיסות ממשל אפרטהייד הן החילונים (21% בלבד למשאל אתני) והמסורתים-חילוניים (25% למשאל אתני יהודי), אגב, אחוזים מעט נמוכים מאחוזי התמיכה באפשרות האפרטהיידית בכלל הציבור היהודי (31%).
התפיסה האתנוצנטרית לא מסתיימת רק בשאלה הזו. למשל, בשאלה על מידת ההסכמה לטענה שרק יהודים על פי ההלכה יהיו זכאים לעליה על בסיס חוק השבות (ולא גם בני משפחותיהם, כפי שקובע החוק היום וכפי שקבעו חוקי נירנברג לגבי מי שהיה זכאי לרדיפה ע"י הנאצים) 63% הסכימו בהחלט ו20% הסכימו. בשאלה האם תהיו מוכנים לתרום את אבריכם ללא-יהודי הציבור הציוני-דתי התפלג כמעט חצי-חצי (44% הסכימו, 43% התנגדו, מתוכם 4% מתנגדים ככלל לתרומת איברים). בשאלה "האם חייל שמתנגד להחלטת ממשלה על פינוי יישובים יהודיים בשטחים צריך או לא צריך לסרב פקודה לפנות?" 40% סברו או היו בטוחים שהחייל צריך לסרב פקודה; 43% מתוך הדתיים-ליברלים.

בשאלות של מעמד האישה ויחס כללי למודרנה הציבור קצת יותר מגוון: למשל, בשאלה האם מעמדה ההלכתי של האישה צריך להשתנות, ברוב הקרב הדתיים הליברלים/מודרנים, 48%-45%, היה נמוך משמעותית מזה בקב הדתיים לאומיים 58%-30% (בקרב כלל הציבור הדת"ל, היחס היה 56%-33%). בשאלה באיזה שלב במערכת החינוך (מגיל 0, גן, בי"ס יסודי, חט"ב, תיכון, שירות צבאי/לאומי) צריכה להתחיל הפרדה בין המינים, אם בכלל, הממוצעים היו כך (את התשובה "אף פעם" תרגמתי ל21):
יש גם הבדלים מובהקים יחסית בין דתיים לאומיים לחרדים וחרד"לים, אבל הם פחות עניינו אותי. באופן כללי לא נמצאו שסעים מאוד מאוד מובהקים, אם כי השסע הכי גדול היה בין חרדים וחרד"לים לבין שאר הקבוצות.

נקודה אחרונה היא בדבר ההתנהגות בשטח. הציבור הדתי לאומי מרבה להרגיש מקופח במערכת המשפט והתקשורת למשל, אבל בשטח הוא ממשיך לצרוך תקשורת חילונית: רק 16% צורכים עיתונות מגזרית בלבד, בעוד ש57% קוראים תקשורת לא-מגזרית בלבד. מקור ראשון נקרא ע"י 9% בלבד,בשבע ע"י 5%; גלי ישראל מואזנת ע"י 4%. העיתונים החרדיים ותחנות הרדיו החרדיות זוכות ליותר חשיפה. יש כאן תסביך הקולוניאליסט - עד כמה שהדתיים הלאומיים שונאים את התקשורת והתרבות החילונית, הם לא מצליחים להימנע לצרוך אותה, בדיוק כמו ההודים דוברי האנגלית האוקספורדית.

אז איך אפשר להבין את המגזר? המטאפורה של עורכי המחקר, ואני חושב שהיא נכונה, היא של התנועה הקיבוצית אל מול תומכי תנועת העבודה ככלל. בשנות היישוב ותחילת המדינה חלקים ניכרים מהציבור ראו עצמם חלק מתנועת העבודה, כי הם הזדהו עם ערכיה, עם מוסדותיה, וכד'. מתוכם, התנועה הקיבוצית היתה קבוצת הליבה, היא היתה האידאל, הגרעין השרוף. היא היתה גם המובילה בעמדות ההנהגה, ורבים מתומכי תנועת העבודה קיבלו את ההנהגה הפוליטית ובעיקר הערכית הזו, גם אם לא ממשו אותה בפועל. היום המגזר הדתי לאומי הוא מגזר הלאומנות. מותכו יש את קבוצת הליבה - שגם מגדירים עצמם דתיים - אבל המאפיין העיקרי של המגזר הוא השקפתו הפוליטית הלאומנית והאתנוצנטרית, ה"יהודית", ובעקבותיה גם החלקים שאינם שומרים תורה ומצוות מוכנים לבל את ההנהגה של קבוצות הליבה הדתיות לאומיות.
בשולי פרשת אלי אוחנה, אני חושב שיש במטאפורה הזו הרבה. למעשה, גם בתוך המגר הרבה אוהבים אותה: לא מאמר אחד ולא שניים במקור ראשון רואים לעיני רוחם שחזור של "ממעמד לעם" של בן גוריון בגרסת "ממגזר לעם" - מגזר שכאליטה, ידאג לערכיו ולמוסדותיו וגם ינהיג את המדינה. אבל צריך לדייק: המשמעות של "ממעמד לעם" היתה בדיוק ההתפרקות מהיומרה המגזרית וחתירה אל הממלכתיות. הגרסה שרואה הנהגה של אליטה שאליה העם יצטרף היתה זו של מפ"ם, שההישג המרשים שלה בבחירות 49 - 15 מנדטים - היה גם נקודת השיא ממנה התחילה ליפול. ההתעסקות בויכוחי אימים בין האיחוד והמאוחד, בצד הדאגה המגזרית והיומרנות וההתנשאות, מזכירים כולם אחד לאחד את הבית היהודי של ימנו. לא בכדי הוא אפילו לא טרח לפרסם מצע כלכלי - הנושא המשמעותי עבור רוב הציבור; לא בכדי למקור ראשון אין בכלל מדור כלכלי.