בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום רביעי, 13 בספטמבר 2017

הדתה שמדתה

שי גולדן פרסם סרטון חדש, מז'אנר ה"אין הדתה":


הטעויות העובדתיות המביכות - הציונות נובעת מהדת, והשימוש בעברית נובע המדת - כמו גם המעבר להשמצות אישיות - אם אתם מתנגדים להדתה אתם אוטו-אנטישמים - כבר זכו להפרכות טובות ממני. אני בכל זאת רוצה לתרום את אלפית המעלה שלי בהתחממות הגלובלית כתוצאה מהאנרגיה לתחזוקת הסרברים שמחזיקים את הפוסט הזה, כי יש בסרטון נקודה מעניינת שחוזרת אצל הרבה מהימנים החדשים - אברי גלעד, עירית לינור ודומיהם: בסוף, צריך ללמוד, ולכבד, את הדת היהודית כי היא ההצדקה לציונות, לכך שאנחנו פה. אצל גולדן: "כי הציונות היא בעצם אקט של הדתה. כי הסיבה שאנחנו כאן כולנו בארץ ישראל, מדינת היהודים, היא כי אבותנו החליטו, כי הם קראו בתורה, שיש קשר הסטורי בין העם הזה לבין המקום הזה, שנקרא ציון". אצל גלעד: "הרוב [של העמותות הדתיות שנכנסות לבתי הספר הממלכתיים ללימודי דת - א.ר.ק] - אנשים ונשים טובים וטובות, שרוצים לתת ממה שהם למדו לאלה שצריכים מישהו שיראה להם את השורש המשותף של קיומנו כאן". אצל לינור: "בעיני הוא נראה כמו אכזבתם של אלה שהאמינו באמונה שלמה שאפשר לקיים את מדינת היהודים בלי יהדות" ועוד כהנה וכהנה.
אני רוצה מעט לפרק את הטיעון הזה. למה בדיוק הכוונה "הדת היא הסיבה לכך שאנחנו כאן"?
ברמה האינדיוידואלית, רובנו כאן כי נולדנו כאן. אנחנו לא מהגרים מכאן או כי טוב לנו כאן, או כי איננו יכולים להגר (אני לא חושב שפובליציסטים-דה-לה-שמאטע, מנחי שעשועונים או תוכניות בוקר אלה מקצועות שנותנים עדיפות בתור לגרין קארד), או כי למצער המחיר של הגירה גדול מהמחיר של ההשארות בארץ (כלכלית, תרבותית, משפחתית, ועוד. מבחינתי האישית, המעבר לתפיסה גלותית של מיעוט המנוכר למדינתו הוא מחיר חמור מדי, כתבתי על זה פה). עבור מי שאינו שומר תורה ומצוות, דת לא קשורה לכך.
לגבי השאלה למה הורינו או סבינו הגיעו לכאן, ראשית, כמו שאחרים (למשל תומר פרסיקו) כבר אמרו, הזיקה ההסטורית לארץ ישראל נבעה משלל גורמים, והציונות עצמה היתה דווקא תנועה של מרידה בדת. זה לא חדש, וכל בוגר מערכת החינוך שיודע אפילו מעט הסטוריה יודע את זה. אלא שמעבר לכך, גם אם הזיקה ההסטורית לארץ ישראל מקורה בדת, זה פרט אינפורמציה מעניין מבחינה הסטורית, וצריך ללמוד אותו במסגרת שיעורי ההסטוריה - כפי שעושים - אבל הוא לא באמת רלוונטי ללימודי דת כיום. התיאולוגיה הפוריטנית היתה הגורם העיקרי להגירתם של הפוריטנים למסצו'סטס בבסיס של מה שיהפוך (ביחד עם ההגירה לוירג'יניה) לארה"ב של ימנו. בשיעורי הסטוריה בארה"ב לומדים את זה, אבל אף אחד לא חושב שזה דורש ללמוד תיאולוגיה פוריטנית בבתי הספר; למעשה לימודים כאלה בבתי ספר ציבוריים אסורים על פי הפירוש המקובל לתיקון הראשון לחוקה.
אלא שלדעתי לא לכך באמת גולדן ושות' מתכוונים. כשהם אומרים שהדת עומדת בבסיס "הסיבה שאנחנו כאן" או "השורש המשתוף של קיומנו כאן" היא שהדת עומדת בבסיס האמנה החברתית של מדינת ישראל, כלומר בבסיס החוזה הלא כתוב הבסיסי בין כל חלקי החברה שהופך אותם מחויבים אליה. המושג הזה מגיע מהוגי הנאורות (ולואי שהיו לומדים קצת גם אותם במערכת החינוך) ובעקבותיהם כל המדינות המודרניות מבססות את האמנה החברתית שלהן על התפיסה שהשלטון נועד להגן על זכויותיהם של אזרחיו. בימי הביניים זה לא היה כך: התפיסה הימי-ביניימית היתה שהשלטון ניתן למלך מאלוהים. בעקבות מהפכת הנאורות התבססה התפיסה שבני אדם מקימים חברה כדי להגן על זכויותיהם, ולכן שהמטרה הבסיסית של השלטון היא להיטיב עם אזרחיו; הסיבה ל"למה אני כאן", או "למה אני חלק מהחברה הזו" היא כי החברה הזו מגנה עלי או מיטיבה עמי. התפיסה הזו עומדת כמובן בבסיס המשטר הדמוקרטי, אבל לא רק: גם משטרים דיקטטורים וקומוניסטיים טענו שהם נועדו להיטיב עם אזרחיהם ושאבו את הלגיטימציה שלהם, לפחות לכאורה, מהאזרחים. אילו מדינות בכל זאת פנו לדת כדי לקבל לגיטימציה? או דיקטטורות ימניות ששירתו במובהק רק את שכבות האוכלוסיה הגבוהות - פרנקו, פינושה, החונטה בארגנטינה; או משטרים המבוססים על עליונות של קבוצה אחת ודחיקה של קבוצה אחרת: דרא"פ של האפרטהייד, ג'ים קרואו. החברות האלה השתמשו שימוש אינטנסיבי בדת כדי לבסס את החוזה החברתי, מכיוון שהוא באופן מובהק לא מבוסס על טובת כל התושבים, אלא על דכוי של חלקם ע"י חלק אחר.
כך שמידה מסויימת גולדן ושות' לא טועים או בורים, השאלה היא למה הם מתכוונים בציונות. אם ציונות היא זכות ההגדרה הלאומית של היהיודים בישראל במדינתם - לא צריך לכך שום קשר לדת, הזכות הזו קיימת בהיותם בני אדם. אם מהות הציונות בעיניהם היא דכוי של פלסטינים ע"י יהודים, אז כן, כנראה שצריך דת כדי לבסס חברה שמטרתה היא דכוי כזה. אני לא רואה כך את החברה בישראל או את הציונות.

הערת אגב: חיפשתי די הרבה ולא מצאתי מחקר על שיעור הדתיות של לבנים בדרא"פ לפני וחארי נפילת האפרטהייד. אם הייתי צריך לנחש הייתי מנחש ששיעור הדתיות בקרב לבנים ירד משמעותית. מישהו ראה מחקר בנושא?