בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום חמישי, 12 באפריל 2018

יום השואה 2018

יש שיר אלגנטי מאוד של צור ארליך שרבים אוהבים לצטט אותו בתקופת ימי הזכרון:
שני ימי זכרון סמוכים כל שנה
לטובת החישוב הכללי
כמה עולה לנו עם מדינה
וכמה עולה לנו בלי 
אוהבים לצטט אותו גם כי הוא כתוב יפה מאוד וגם כי הוא מבטא את האחד הנראטיבים הרווחים ביותר בישראל סביב השואה, והוא שמדינה היתה מונעת את השואה. אם היתה לנו מדינה, השואה לא היתה מרחשת, בודאי לא במימדים שהתרחשה. אבל בעצם זה נרטיב די אוילי.
תמיד משחק בהסטוריה אלטרנטיבית הוא בעייתי, אבל נניח שהיו מקימים את מדינת ישראל ב1920, והיא היתה מצליחה להתגבר על היישוב הערבי ולהתייצב עד שנות השלושים, כך שבשנות השלושים היא היתה קולטת מליוני יהודים מאירופה. הנאצים כידוע הציבו את השמדת היהודים גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלהם, גם כשהיא פגעה במאמץ המלחמתי בצורה משמעותית. אתם באמת חושבים שאם הם היו חושבים שהשמדת היהודים חשובה מספיק הם לא היו משטחים את מדינת ישראל הצעירה בהפצצות עד שהיתה מושמדת? עד 1942 הנאצים הכריעו את צרפת, פולין וכל מדינות מרכז ומערב אירופה, וכמעט והכריעה את בריטניה ובריה"מ, האימפריות האדירות ביותר בעולם באותה התקופה (פרט לארה"ב). למדינת ישראל הצעירה והקטנה היה סכוי נגדם? אם כבר, המדינה היהודית היתה מקלה עליהם את המלאכה מכיוון שהיא רכזה את כל היהודים עבורם בגטו אחד גדול.
כפי שכבר הצביע ישעיהו ליבוביץ', מדינת ישראל כמקלט בטוח ליהודים לא ממש תופסת. יש הרבה יתרונות ליהודים במידנת ישראל: השתייכות לחברת הרוב, המנעות מאנטישמיות "פעוטה" - כמו קללות או אף אלימות פה ושם - כפי שמתרחשת במדינות שונות, ותחושת סוכנות, העובדה שגם אם אתה מאויים כיהודי יהיה מי שיגיב וינסה להגן עליך, בדמות צה"ל. אבל, כמובן, שיבתם של היהודים להסטוריה באה תוך קונפליקט עם תושביה הערביים של א"י והעולם הערבי והמוסלמי ככלל ולכן גם כיום כנראה שבהערכת סיכונים ריאלית מדינת ישראל היא מקום מסוכן יותר ליהודי לחיות בו מאשר רוב מדינות העולם.
אם יש צעד הסטורי שבאמת כנראה היה מציל יהודים רבים זה לא הקמת מדינה יהודית לפני השואה אלא ביטול חוק ג׳ונסון ריד מ1924, שסגר כמעט הרמטית את ארה"ב להגירה ממזרח ודרום אירופה. אם הגירה המונית לארה"ב היתה מתאפשרת בשנות ה30 כפי שהתאפשרה בתחילת המאה ה20, מליונים רבים של יהודים היו יכולים להגר למדינה שבאמת היתה בטוחה עבורם במהלך המלחמה. כך שאם כבר רוצים ללמוד לקח הסטורי מהשואה, הוא שצריך להקל את חוקי ההגירה לארה"ב.
כמובן, זה לא הלקח שאני חושב שצריך ללמוד מהשואה. פשוט כי אין מה ללמוד שום לקח מהשואה. השנה הויכוח המלאה על לקח אוניברלי מול פרטיקולרי בא בעקבות חוברת של חיל חינוך שהחרד"לים מתרעמים עליה; לפני שנתיים זה היה בעקבות נאומו של יאיר גולן וכתבתי על זה אז. אז לא אחזור באריכות, אבל בקצרה: השואה היא אירוע הסטורי. אפשר (ואולי גם צריך) לזכור אותו כחלק מתהליך האבל הלאומי, ואפשר (ואולי גם צריך) ללמוד אותו באירוע הסטורי, שהשפיע ועיצב על העולם שאנחנו מכירים היום: הוא הביא בין השאר להקמת מדינת ישראל כמו גם להפיכת תפיסת זכויות האדם לבסיס המוסר המודרני כמו שמוכר לנו היום, ולשני התהליכים הללו היו הצלחות וגם כשלונות. אבל אין מאירוע הסטורי לקח מוסרי.
יש משהו מטעה בנאצים מכיוון שהם גם עשו מעשים מחרידים מוסרית וגם נכשלו לבסוף, ולכן קל לנו לחשוב על הלקח ההסטורי שיש ללמוד מהם, כי הכשלון ההסטורי הביא גם להוקעה מוסרית (ובמשתמע, אנחנו גם חושבים שהגורל ההסטורי "הגיע להם" בשל העוול המוסרי שביצעו). אבל מאו צה דונג ביצע מעשי זוועה גרועים כמו הנאצים או אף יותר, ואיש לא שואל מה הלקח של משטר מאו צה דונג, כי המשטר הקומוניסטי בסין עוד עימנו. הדרום האמריקאי ביסס משטר עבדות משך מאות שנים וגם כיום איש לא שואל מה הלקח ההסטורי שיש ללמוד מכך, מכיוון שלמרות שהדרום הפסיד במלחמת האזרחים הצפון החליט לקבל את הנאראטיב הדרומי כחלק מהנאראטיב הלאומי ולכן הוא מעולם לא הוקע. דיון מוסרי צריך לעשות על ערכים מוסריים - למדינת ישראל יש צידוק לקיומה בשל זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ללא קשר לשואה, וזכויות אדם צריך לכבד מכיוון שהן בסיס להתיחסות לאדם כאדם, לא כי הנאצים היו נוראיים.
מה שכן, יש נקודה שאני כן מסכים בה עם חיל החינוך: אין משהו מהותי שמונע מפרסטון הבריטי, אשלי האמריקאית או דניאל היהודי להיפך לנאצי כמו שטרודה נהפכה. ההסטוריה של גרמניה, המוסדות שבנתה (או העדרם), והתנאים הפוליטיים. הכלכליים והחברתיים של שנות ה20 וה30 הביאו לכך שהפכה לנאצית, ובמובן הזה כמובן ששום חברה לא עוברת תהליך דומה. אבל זה לא נובע מאיזו מהות אינהרנטית של פרסטון, אשלי, דניאל וטרודה, אלא בדיוק מהמוסדות וההסטוריה של החברה שלהם, והמוסדות הללו יכולים להשתנות, וחו"ו לאורף הזמן לאפשר נאציזם; כמו כן, חברות אחרות יכולות להגיע לתהומות מוסריים בגוונים אחרים, כפי שמוכיחה כאמור סין של מאו צה דונג או אטלנטה של "חלף עם הרוח".
וחשוב מאלה: אני מאוד מתקשה עם ספרים על השואה, אבל את "דו"ח על הבנאליות של הרוע" של חנה ארנדט לא יכולתי להוריד מהיד. אני יודע שיש הרבה בעייתיות בטיעון ההסטורי של ארנדט - בעיקר כלפי היודנראטים - אבל בבסיסו יש טענה שאותי מאוד משכנעת, והיא שפעולת ההשמדה של הנאצים היתה תלויה גם בשיתוף פעולה של הרבה גורמים במדינות הכבושות, וככל שהיתה התנגדות משמעותית יותר - בין אם בין מדינות שונות או בזמנים שונים באותה מדינה - ההשמדה הואטה או אפילו נעצרה. ולכן העובדה שבאמת ההשמדה הצליחה להתבצע היא כי רוב מכריע של האנשים היו מספיק אדישים לה מכדי להתנגד בצורה אפקטיבית. זה לא אומר משהו בהכרח על האירופאים של שנות ה40, זה בעיקר אומר על כל אדם: צריך הרבה אומץ וכח להיות דיסידנט, ולכן רוב מכריע של האנשים משתפים פעולה ברמה כזו או אחרת. גם אני, כנראה, אם הייתי צרפתי או פולני או אפילו גרמני שנקלע למקום הזה ולתקופה הזו, הייתי בין הממוצעים ולא בין הדיסידנטים. צריך יוהרה להיות בטוח שאתה, הקורא הספציפי, היית מתנהג אחרת.

6 תגובות:

  1. הי, וקודם כל תודה על רשימה חכמה ומעוררת מחשבה. ולא שיש לי כרגע מסקנות נחרצות, אבל רציתי לשתך בכמה הרהורים ראשוניים.

    אני מסכימה שיש הרבה מאד בעייתיות בדיון ב"היסטוריה אלטרנטיבית"- אבל אני גם לא בטוחה שאפשר לומר נחרצות שאם מדינת ישראל היתה קיימת בשנות העשרים או השלושים של המאה הקודמת, הדבר לא היה מונע את השמדת היהודים אלא רק מקל עליה. במקרה האידאלי (שאותו אתה מתאר- של מליונים שעוזבים את ביתם הנח ועולים למדינה הצעירה, והיא מצידם מצליחה לקלוט אותה) אולי הרגשות האנטישמיים הקשים שהובילו להשמדה אפילו לא היו עולים כי כי חא היו מספיק יהודים בסביבה שיעוררו אותם. אני מודה שזה נשמע מופרך.הטיעון הרציני יותר שיכול להיות מושמע הוא לגבי ההדרגתיות בה התגבשה תכנית ההשמדה, כשבשנים הראשונות לשלטון הנאצי לא היה ברור לנאצים מה הם רוצים לעשות עם היהודים וכזכור היתה אפילו תכנית לגירוש שלהם למדגסקר- תכנית שהגה אייכמן, אותו אייכמן שבהמשך סירב לוותר על רצח של יהודי בודד זה או אחר (שמעתי הרצאה של גבריאל בך שנתן דוגמאות מצמררות לבקשות שהגיעו לאייכמן מנאצים בכירים- והוא חא קיבל אף אחץ מהן).תכנית ההשמדה נהגתה בסופו של דהר גם לנוכח שערי העולם הסגורים. האם לא יכול להיות שלו היה ליהודים מקום.להגר אליו היתה נמנעת ההשמדה? כמובן שהדבר נכון גם לגבי שערים במקום אחר כמו ארה"ב- כפי שציינת.

    יש לי עוד כמה הרהורים להוסיף כאן, אבל אתמול כבר נמחקה לי התחלת תגובה שכתבתי, אז אני שולחת עכשו ומקווה להגיע ליתר בהמשך. יום טוב!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, וסליחה בשם הפלטפורמה שנמחקה לך תגובה...
      אני חושב שאני צריך קצת לעדן את הטענה שלי. בהחלט יתכן שהסצנריו שאת מתארת - מליוני יהודים עולים ארצה בשנות ה30, הנאצים מגרשים את השאר, והגרמנים נעצרים באל-עלמיין ולא מגיעים לכבוש אעת הארץ - אפשרית.
      אני כמובן יכול לחשוב על כל מיני סיבוכים בסצנריו הזה - איך הבריטים מגיבים? היה להם אינטרס עילאי בתעלת סואץ, האם הם מוכנים שמדינה שלידם תקלוט מליוני מהגרים ממדינות הציר? איך ישראל מגיבה למלחמה? סביר שהיא מצטרפת לחזית נגד הנאצים, ואז האם הנאצים לא משקיעים מאמץ מיוחד לכבוש אותה? אחרי הכל יש לה מעמד סימבולי משמעותי, ויש עדויות לא מעטות לכך שגם כאשר הקרב על סטלינגרד היה אבוד, היטלר המשיך להתעקש על כיבוש העיר בין השאר בגלל שמה, האם לא דביר שהוא מקדיש מאמץ מלחמתי מיוחד לכבוש ולהשמיד את מידנת היהודים?
      אבל גם אם מתעלמים מהסיבוכים הללו, והגירה המונית לישראל מצילה מליוני יהודים, זה נובע משקלול של רצון פוליטי מועט מדי של הגרמנים עם הגיאוגרפיה של ישראל - שנמצאת מחד במקום לא חשוב במלחמה ומאידך מאחורי מקום שמאוד חשוב לבריטים להגן עליו - תעלת סואץ. לא מעצם קיום מדינה. אם ישראל היתה מוקמת בשטח של בלגיה, היא לא היתה מונעת את השמדת יהדות אירופה.

      מחק
    2. טוב, אכן אי אפשר לדעת- מה שאומר שאני כנראה מסכימה לטענה הבסיסית שלך שאין ודאות בכך שאם היתה מדינת ישראל היתה נמנעת ההשמדה. מאידך בהנתן הרקע ההיסטורי גם לא סביר להניח שלו היתה קמה מדינה יהודית זה היה קורה באירופה (אם כי היה איזה ניסיון לישב יהודים באזארביג'אן או משהו כזה?)

      לגבי הביטחון כיהודי בישראל ומחוצה לה- אם אני מבינה נכון הסכנה להפגע בעקבות היותך יהודי אכן גדולה יותר בישראל מאשר במקומות אחרים בעולם. אבל האם עצם הקיום של מדינת ישראל, וההודה שיש ליהודים מדינה משלהם, לא מעלה גם את הבטחון של יהודים במקומות אחרים? אולי ממש לא, ובכל מקרה אין ספק שגם ליהדות ארה"ב יש כח השפעה משמעותי (שבתקופת השואה אמנם לא ממש הועיל), אבל בשעתו הרי לא היה מדובר על "אנטישמיות פעוטה"- היה מדובר על פוגרומים, וגם כשלא ממש פוגורמים- אז סכנה אמיתית שאיזה אנטישמי שיכור יכלה בך את זעמו. האם השינוי באירופה לא התרחש גם בעקבות קום המדינה? וכשאני חושבת על מזרח אירופה במאות שעברו (ובהמשך כידוע גם על מערבה)- במקרים רבים מאד היהודים אכן היו חסרי אונים לחלוטין וחסרי יכולת כלשהי להגן על עצמם. זה כמובן מאד שונה היום- בטח שבמקום כמו ארה"ב, וגם באירופה. אני אכן לא בטוחה האם תחושת הביטחון בישראל היא פסיכולוגית גרידא, אבל תחושת הביטחון בסך הכל ביומיום נראית לי גבוהה בהרבה מאשר של אותו יהודי שיצא לרחוב במזרח אירופה לפני מאה- מאה חמישים שנה.

      וקשה לי מאד להניח לשואה כמאורע היסטורי ולומר שלא ניתן ללמוד ממנו דבר.השאלה למה לא נלמד לקח דומה ממאו צה טונג או מסטלין היא שאלה טובה, אבל אחרת. הרי בכל מיני מקומות בעולם מוכרים טי-שירטים עם התמונות של שני הרודנים האלה, וממורביליה סובייטית(כלומר, בכאילו- כובעים סיכות וכ"ד לכאורה תקופתיים)- ואנשים כמוני וכמוך קונים ולובשים/חובשים/ עונדים אותם, בתור סוג של בדיחה. אף אחד שלא מזדהה עם הניאונאצים לא ילבש חולצה עם דיוקנו של היטלר או יענוד צלב קרס. זה נכון שמעשי הזוועה של השניים הוקטנו מאד בהיסטוריה ולפחות בישראל יודעים עליהם ומתרגשים מהם הרבה פחות. במקרה של ישראל הדבר מן הסתם קשור לקשר האישי יותר שלו לשואה- אבל זו תופעה כלל עולמית, שקשורה גם לכך שסטלין היה בין ממגרי השואה. מצד שני יש גם גישות, לפחות מחקריות, שמדברות על ג'נוסייד והמאפיינים שלו באופן כללי, ולא ממש עושות אבחנה. האם באמת אין שום דבר שניתן ללמוד גם מג'נוסייד באופן כללי? בדיוק שמעתי למשל שחנה יבלונקה דיברה על רפובליקת ויימאר שהיתה דמוקרטיה עם "חוקה מופלאה", ושלא לקח לה יותר מדי זמן להפוך לדיקטטורה אימתנית, ומכאן יש ללמוד וללמד על השבריריות של הדמוקרטיה. אני לא יכולה להסכים יותר.

      מחק
    3. א. אני לא חושב שסביר שהיתה מוקמת מדינה יהודית באירופה, הבאתי את הדגומה הזו כדי להבחין בין היכולות שעצם הקמת המדינה נותנות לבין היתרונות שבאו מהגאוגרפיה הספציפית.
      ב. זו שאלה טובה האם השנוי בנורמות האנטישמיות בא בשל הקמת המדינה. אני מניח שהיה לכך חלק (לגבי העליה בבטחון העצמי של יהודי ארה"ב, רוב ההסטורינוים מסכימים שהיא קשורה בהקמת המדינה), אבל גם לגורמים אחרים: בעולם המערבי לפחות, הרבה מכך קשור לזעזוע שגרמה השואה ולמשטר הנורמטיבי של זכויות האדם שבא בעקבותיה. גם אלימות נגד צוענים, שהיתה רווחת באירופה לפני השואה, נעלמה כמעט לאחריה (אם כי אני חושב שמעמדם לרוב נמוך יותר מזה של יהודים). בגוש המזרחי לפחות להלכה, האידיאולוגיה הקומונסיטית התנגדה במפגיע לאנטישמיות, ומאידך במקומות שבהם המשטר כן פנה לאנטישמיות (למשל במשפטי פראג) - עובדה שמדינת ישראל לא מנעה את זה. גם אחרי הקמת המדינה, היהודי הבודד במזרח אירופה היה עדיין חסר הגנה לחלוטין. מדינת ישראל לא יכלה לעזור לו וגם להגר אליה לרוב לא יכל; כך שהבטחון היחסי של יהודים באירופה היום אולי קשור בהקמת המדינה אבל באותה מידה, אם לא יותר, במשטר זכויות האדם.
      ג. מה שמדינת ישראל נותנת זו סוכנות. אני לא מזלזל בה בכלל; זו לא סתם פיקציה פסיכולוגית אלא הבסיס לתחושת הבטחון האישי. רק שזה לא קשור בעיני לשואה או למניעת השמדה אם חו"ח מתכננים כזו עבורנו.
      ד. אני טוען שני דברים: 1. אי אפשר ללמוד מוסר מההסטוריה. לפעמים הלא מוסריים מנצחים, לפעמים המוסריים מפסידים. 2. אי אפשר ללמוד מההסטוריה אל העתיד. הנסיבות תמיד שונות, ואי אפשר לבודד מה בדיוק הגורם שהביא להתפתחות כזואו אחרת. ברפובליקת ויימר הדמוקרטיה לא שרדה עם חוקה מופלאה, ומאידך בבריטניה, בלי חוקה, הדמוקרטיה שורדת יופי. אולי זה אומר דווקא שהדמוקרטיה חזקה, ולא שברירית? אני חושב שמעניין ללמוד הסטוריה כדי להבין את ההווה (וגם כי אלו סיפורים מעניינים). אבל לחזות את העתיד או לומר אמירות כלליות על התפתחויות אנושיות? קשה מאוד לדעתי.

      מחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. מדינת ישראל ללא ספק לא הצליחה למנוע אנטישמיות בגוש הקומיניסטי- משפטי הרופאים של סטלין נפסקו כזכור מפני שסטלין מת במהלכם- ובהחלט היה נראה שהוא פנה לכיוון אנטישמי בתקופה הזו. אבל הגנה לא הרמטית אין פירושה חוסר יכולת מוחלט להשפיע.

    ואני לא כל כך מבינה מה הקשר בין הפקת לקחים למוסר. כמובן שיכול להיות שהלא מוסריים ינצחו- אבל איך זה קשור לכך שניתן או לא ניתן ללמוד מהנצחון שלהם, לבדוק מה אפשר אותו וכן הלאה? זה המובן שבו אני מבינה את "הפקת הלקחים"- האם אנחנו פשוט מדברים על שני דברים שונים?

    ואני מסכימה שיכולת היישום של מה שהובן בדיעבד (או לא הובן אבל נשמע כמו תיאוריה משכנעת) היא מוגבלת, אבל האם היא בלתי אפשרית לחלוטין? למשל, אם מניתוח מקרים שונים של רצח עם מסתבר שיש כמה שלבים מובחנים שחוזרים על עצמם (ולמיטב הבנתי אכן יש תאוריות כאלה)- האם לא ניתן ליישם לזהות כ ביתר קלות את השלבים הללו ולנסות לפעול בעוד מועד?


    השבמחק