בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שני, 15 ביולי 2019

אפרטהייד

היה לי שרשור מפלצת לכתוב על הערותיו של הרב רפי בנושא אפרטהייד וכבר החלטתי לוותר, jet lag and all, אבל אבא שלי עודד אותי בכל זאת לכתוב אז here goes.
לא מעט בטוויטרספירה הסבו את תשומת הלב לכך שבעוד שהערותיו של הרברפי על טיפולי המרה ללהט"בים עוררו סערה, חזונו בדבר משטר האפרטהייד של ישראל ביו"ש עבר בשקט ולא עורר כמעט תגובות. האמת היא שזה לא מפתיע אותי כלל, וזאת ממספר סיבות:
א. ביו"ש כבר כיום מתנהל אפרטהייד, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. אפרטהייד כזה מתקיים גם באופן חוקי ורשמי במזרח ירושלים (שטח בריבונות ישראלית שתושביו הפלסטנים הם, בשל לאומיותם, תושבי קבע חסרי זכויות פוליטיות ולא אזרחים). כך שנכון שחזונו של הרברפי מדבר על לגיטימציה חוקית וקיבוע למצב שהוא לכאורה זמני אבל כאשר הכיבוש של הגדה בן 52 (כמעט 3/4 מאורך חיי מדינת ישראל), וממשלת ישראל בעשור האחרון לפחות עושה כל שביכולתה להמשיך ולקבע אותו, טענת הזמניות קצת מצחיקה. אז הצעתו של הרברפי היא בסך הכל לקרוא לילד בשמו.
ב. זו גם לא הפעם הראשונה. סמוטריץ' ומיקי זוהר העלו הצעות דומות במפורש, וזו גם המסקנה המתבקשת מ"תכנית ההפרדות" של בנט.
ג. חלקים ניכרים מהחברה הישראלית שלמים עם ההצעה הזו וזה לא כי זו חברה לא מוסרית בצורה חריגה. ראשית, רובן המכריע של עוולות הכיבוש נסתר מהישראלים. הסכמי אוסלו עשו outsource לניהול חיי היום של חלק ניכר מהפלסטינים לרש"פ, וחילי מילואים לא משרתים בשטחים מזה עשורים. כתוצאה מכך רוב מכריע של הישראלים מעולם לא נפגש עם פלסטינים רגילים ובודאי שלא משתתף בדכויים (כפי שהשתתף בשנות ה80, מה שהביא למיאוס בכיבוש ולהסכמי אוסלו) ומי שכן נפגש הוא חיילים בסדיר, עם עומק השיפוט המוסרי של בני 18-21. עוצמת ההתנגדות לשוברים שתיקה מעידה על עומק הצורך הנפשי הישראלי להדחיק את מה שקורה ביו"ש.
מעבר לכך, הכיבוש מעניק לחברה הישראלית יתרונות ממשיים (החל מבטחון יחסי וכלה ביתרונות כלכליים לא זניחים) ומעטות החברות בהסטוריה שויתרו על יתרונות כאלה משיקולים מוסריים גרידא (אני יכול לחושב רק אולי על ביטול העבדות באימפריה הבריטית ב1834 ויציאת הצפון האמריקאי למלחמת האזרחים ב1861, וזו גם פרשנות מוטלת בספק). גם ישראל ביצעה את שתי הנסיגות המשמעותיות שלה מהשטחים - אוסלו וההתנתקות - בעקבות גלי אלימות - האניתפאדה הראשונה והשניה.
ובכל זאת, הבעיה כאן היא לא רק בתנאי היסוד אלא גם בויכוח שמנהל השמאל הישראלי. דנה וייס מסיימת את הדיון בנושא המשטר הרצוי ביהודה ושומרון בכל שהיא אומרת "זה נקרא אפרטהייד", והרברפי מתפתל קצת ומנסה לקרוא לזה בשם אחר אבל די ברור שהמבט שלו אומר "נכון, אז מה?". הבעיה היא שמבחינת דנה וייס ברגע שהיא אמרה "אפרטהייד" היא הוכיחה את מה שהיה להוכיח ומבחינת חלק לא קטן מהציבור הישראלי ממש לא. אריה פרידסון כתב בשרשור הזה על הבעייתיות שבקלישאות פוליטיות שהופכות את הדיון לעקר וחסר משמעות. אני לא בטוח שאני מסכים איתו שזה היה רלוונטי בשרשור שאליו התייחס, אבל כאן זה לגמרי רלוונטי: עבור, לדעתי, חלק נכבד מהציבור הישראלי כשאומרים "אפרטהייד" זה סתם כאילו מקללים אותם. אין בכך שום דבר מלמד או מעורר מחשבה, שלא לומר משכנע. השמאל הישראלי חייב לחזור לדיון על מוסכמות היסוד ועל למה אפרטהייד בכלל רע.
אני הייתי מצפה להמשך ראיון מסוג כזה:
הרברפי: אבל זכות הצבעה בסוגיות הפוליטיות? זה לא
וייס: למה בעצם? למה לך מגיעה זכות הצבעה לממשלה שמחליטה על חייך?
הרברפי: כי זו מדינה יהודית
וייס: כלומר אתה סבור שיהודים נעלים על ערבים ולכן מגיעות להם זכויות פוליטיות ולערבים לא?
הרברפי: לא נעלים, אבל זו המדינה שלנו.
וייס: אבל יש 1.5 מליון פלסטינים ללא זכויות פוליטיות שגרים תחת שלטוננו, אתה מציע לגרש אותם?
וכו' וכו'

לחילופין:
הרברפי: אבל זכות הצבעה בסוגיות הפוליטיות? זה לא
וייס: למה בעצם? למה לך מגיעה זכות הצבעה לממשלה שמחליטה על חייך?
הרברפי: רובם המכריע של הפלסטינים חיים בשטחי A, והם שולטים על עצמם
וייס: אז אתה מציע להקים מדינה פלסטינית בשטחי הרשות
הרברפי: מה פתאום
וייס: אם שטחי A אינם מדינה חזרנו לנקודת ההתחלה, אנחנו שולטים בפלטסינים.
וכו'.

הבעיה העיקרית בעיני עם זעקות ה"אפרטהייד" הן שמבלי שדנים ב*למה* אפרטהייד כה לא מוסרי - מכיוון שהוא מערכת משטר שמניחה שגזע אחד עליון על האחר, ובעצם מפקפקת באנושיות של הגזע השחור, הנחות יסוד שתקפות גם ביחס למשטר הישראלי ביו"ש - זה סתם הופך לבטוי חסר משמעות שבסוף מאבד מהכח הרטורי שלו (כמו שקרה ל"פשיסט" למשל).

ואנקדוטה לתזכורת לסיום למה מראש מהרברפי לא היתה לי שום ציפיה.
אנדקוטה: לפני כך וכך שנים היינו בחתונה של חברה טובה של הגורמים המוסמכים. החתן למד בזמנו במכינת עצמונה והעריץ את הרברפי, ולכן ביקש ממנו לחתן. החופה התחילה כמובן באיחור, כי הרברפי איחר, אבל זה כמובן לא מנע ממנו לשאת נאום ארוך לפני החופה. ובנאום הוא הזכיר וסיפר על החתן ותכונותיו ומשפחתו. ועל הכלה? אף מילה. אז זה הבנאדם
תזכורת: ואחרי הכל צריך תמיד להזכיר, כמו קאטו הזקן: כשמדברים על דיון מוסרי עם בני הציונות הדתית צריך לזכור שכציבור, זה ציבור שעדיין שם בראשו את הרב דרוקמן, המגן הסדרתי על עברייני מין שעוד בשנות ה90 *החזיר את הרב קופולוביץ' לנהל את ישיבת נתיב מאיר למרות שידע שיש עליו תלונות לעברות מין*. מדובר במגזר, שכמגזר - ואני לא אומר זאת בקלות - לא אכפת לו מפגיעות מיניות בילדיו שלו. אז שיהיה אכפת לו מאישזהו שיקול מוסרי אחר?


יום ראשון, 3 במרץ 2019

הערה מנהלית חשובה

בחירות 2020 בפתח (אני יודע, קשה להאמין, אבל אנחנו כבר שם), וחמשת קוראי בטח כססו ציפורניים בהמתנה - מתי אחזור לכתוב?
אז החדשות הרעות הן שאני לא חוזר לכתוב בבלוג כרגע. החדשות הטובות הן שזה מכיוון שהחלטתי לעבור טכנולוגיה ולפרסם את הגיגי בפודקאסט ביחד עם חברי אבי לב. הקשיבו כאן: https://soundcloud.com/user-814665301 או חפשו "אמריקה 2020" באיטיונז או בספוטיפיי. להתראות!

יום ראשון, 26 באוגוסט 2018

היצע וביקוש

שנויי האלוגריתם האחרונים בפייסבוק הביאו לכך שסופית הפייסבוק שלי הפך לנורא משעמם, ולכן עברתי סופית לטוויטר. דא עקא, שכאשר אני רוצה לכתוב משהו ארוך, טוויטר הוא, במהותו, לא פלטרפומה מתאימה. אז שבתי לכאן. והפעם, לאחר שבשבת קיימתי את תחביבי הקבוע - לפתוח את מוצ"ש של "מקור ראשון" בטורו של חיים נבון ולהתעצבן - הנה סיבה לחזור לבלוג, כי אני חושב שנבון עושה בטור כשל שאני רואה לא מעט בטיעונים בצד הימני של הדיון הכלכלי.
אתם מוזמנים לקרוא את כל הטור, אבל אם אסכם אותו בקצרה:
א. המחירים ש"גזלנים" גובים עבור מוצריהם באיזורים נידחים (למשל בסוף מסלול הזויתן) אינם מופקעים, מכיוון שהם מייצגים את שיווי המשקל בין היצע וביקוש.  וכך גם באופן כללי, אין דבר כזה "מחירים מופקעים", מכיוון שהם מייצגים היצע וביקוש. זה נכון גם לחניות בבתי חולים או במחירי הדיור.
ב. ספציפית לגבי "גזלנים", המחיר הגבוה גם מגלם את התשומות הנוספות הנגזרות מכך שהוא מוכר במקום נידח
ג. ואם המחירים היו אכן גבוהים מדי, הם היו יורדים בעקבות תחרות.
ד. במקרים כמו מחירי הדיור או חניות בבתי חולים, הורדה מלאכותית של המחיר תביא לתוצאות משניות לא רצויות - בפרט, להורדת המוטיבציה לטיפול בחוסר ההיצע, שהוא הבעיה הבסיסית.
העניין העיקרי כמובן הוא הטיעון הראשון, שהוא רווח למדי בטיעונים מצד ימין של המפה הפוליטית. אלא שהוא דוגמא די מובהקת לבעית הרצוי-מצוי של יום. נכון שהמחיר של מוצר מסויים הוא כזה מכיוון שזו נקודת המפגש בין ההיצע לביקוש (בהנחה של המודל הכלכלי הפשטני ביותר, כמובן שזה הרבה יותר מסובך). זה תיאור של *המצב הקיים*. אך האם *ראוי* שיהיה כך? הרי כל מהותו של המוסר הוא הטלת חוקים שונים על ההתנהגות האנושית, ולשנות אותה מכפי שהיתה לולא אותם חוקים. חלק מהאנשים במצוקה כלכלית יגנבו. האם זה אומר שאין איסור על גניבה? להיפך, כל חוק מוסרי בא בדיוק כדי לאסור התנהגות קיימת "במצב הטבעי". נבון עצמו, כמאמציו להצדיק את המוסרנות המינית שהוא מוצא ביהדות, מצדיק איסורים רבים על התנהגות מינית טבעית - אוננות, קיום יחסי מין בשבועיים מתוך החודש, ועוד.
האמת, שאפילו נבון מרגיש שהטיעון על היצע וביקוש לא ממש מספיק, ולכן הוא עובר לטיעון ב' (וגם ביחס למשכירי דירות, מחליק את הטענה, שלא ראיתי לה שום ביסוס, שרוב המשכירים הם פנסיונרים שזו הכנסתם היחידה). כאן יש טיעון משתמע אחר: שמחיר "הוגן" הוא כזה שתלוי בתשומות שהושקעו במוצר. מכיוון שטילון בסיום נחל הזויתן (או בסיום ניווט בקורס קצינים) הוא מוצר אחר מטילון במכולת - מושקע בו הבלאי של הרכב של הגזלן, הסיכון שלקח ועוד - הוגן שהוא ימכר ב15 ש"ח במקום ב5 ש"ח. ומכיוון שבתחום הגלידות בסוף מסלולי טיולים התחרות די חופשית, סעיף ג' אכן מוודא שכנראה שהמחיר קרוב יחסית לתשומות. אלא שכאן בדיוק ההבדל בין הגזלן לבין הדוגמאות האחרות: סעיף ג' לא תקף לדוגמאות האחרות: משכירי הדירות, והחניות בבתי החולים, נהנים ממחיר גבוה לא מכיוון שהושקעו תשומות גדולות יותר, אלא מכיוון שיש הגבלה מלאכותית או טבעית להיצע של המוצר. רוב גדול של הישראלים מעוניינים לגור בתל אביב (הסמולנית, ולא נניח בבית אל ב', אבל זה כבר לפוסט אחר); מקומות החניה שליד בתי החולים נהנים מכך שהם ליד בית החולים. אפשר לפנטז שאלו בעיות שניתן לפתור בבנית עוד חניות ועוד דירות אבל האמת שרובנו יכולים לחשוב מעבר לערך במילון יסוד למונחי הכלכלה ולהבין שכנראה שאלה מוסצרים שישארו במחסור: גם אם נגביה את כל הבניינים במרכז ת"א פי שניים ושלוש, ונגדיל את היצע החניה בבתי החולים, עדיין המחירים יהיו די גבוהים. 
האינטואיציה המוסרית שלנו היא שיש מושג כזה של "הפקעת מחירים", שיש מחירים שהם גבוהים מדי. יתכן, שהדרך הטובה ביותר להגיע לכך היא באמצעות תחרות, אלא שכולנו יודעים שזה הרבה פעמים לא מספיק. יתכן שאמצעים רגולטרוים הם לא פתרון טוב, או שיהיו להם תוצאות משניות לא רצויות. זו עדיין לא סיבה להסיק שהמטרה לא ראויה; צריך לחפש את אמצעים שיגיעו למטרה הזו במינימום נזק. הקפיצה מתיאור הסיבה לכך שמחיר הוא ברמה שהוא להצדקה המוסרית שראוי שהוא יהיה כך היא כשל, והיא כנראה נובעת מכך שלנבון באמת לא ממש מפריעים המחירים. מה חבל שלא כך לכולנו. 

יום חמישי, 12 באפריל 2018

יום השואה 2018

יש שיר אלגנטי מאוד של צור ארליך שרבים אוהבים לצטט אותו בתקופת ימי הזכרון:
שני ימי זכרון סמוכים כל שנה
לטובת החישוב הכללי
כמה עולה לנו עם מדינה
וכמה עולה לנו בלי 
אוהבים לצטט אותו גם כי הוא כתוב יפה מאוד וגם כי הוא מבטא את האחד הנראטיבים הרווחים ביותר בישראל סביב השואה, והוא שמדינה היתה מונעת את השואה. אם היתה לנו מדינה, השואה לא היתה מרחשת, בודאי לא במימדים שהתרחשה. אבל בעצם זה נרטיב די אוילי.
תמיד משחק בהסטוריה אלטרנטיבית הוא בעייתי, אבל נניח שהיו מקימים את מדינת ישראל ב1920, והיא היתה מצליחה להתגבר על היישוב הערבי ולהתייצב עד שנות השלושים, כך שבשנות השלושים היא היתה קולטת מליוני יהודים מאירופה. הנאצים כידוע הציבו את השמדת היהודים גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלהם, גם כשהיא פגעה במאמץ המלחמתי בצורה משמעותית. אתם באמת חושבים שאם הם היו חושבים שהשמדת היהודים חשובה מספיק הם לא היו משטחים את מדינת ישראל הצעירה בהפצצות עד שהיתה מושמדת? עד 1942 הנאצים הכריעו את צרפת, פולין וכל מדינות מרכז ומערב אירופה, וכמעט והכריעה את בריטניה ובריה"מ, האימפריות האדירות ביותר בעולם באותה התקופה (פרט לארה"ב). למדינת ישראל הצעירה והקטנה היה סכוי נגדם? אם כבר, המדינה היהודית היתה מקלה עליהם את המלאכה מכיוון שהיא רכזה את כל היהודים עבורם בגטו אחד גדול.
כפי שכבר הצביע ישעיהו ליבוביץ', מדינת ישראל כמקלט בטוח ליהודים לא ממש תופסת. יש הרבה יתרונות ליהודים במידנת ישראל: השתייכות לחברת הרוב, המנעות מאנטישמיות "פעוטה" - כמו קללות או אף אלימות פה ושם - כפי שמתרחשת במדינות שונות, ותחושת סוכנות, העובדה שגם אם אתה מאויים כיהודי יהיה מי שיגיב וינסה להגן עליך, בדמות צה"ל. אבל, כמובן, שיבתם של היהודים להסטוריה באה תוך קונפליקט עם תושביה הערביים של א"י והעולם הערבי והמוסלמי ככלל ולכן גם כיום כנראה שבהערכת סיכונים ריאלית מדינת ישראל היא מקום מסוכן יותר ליהודי לחיות בו מאשר רוב מדינות העולם.
אם יש צעד הסטורי שבאמת כנראה היה מציל יהודים רבים זה לא הקמת מדינה יהודית לפני השואה אלא ביטול חוק ג׳ונסון ריד מ1924, שסגר כמעט הרמטית את ארה"ב להגירה ממזרח ודרום אירופה. אם הגירה המונית לארה"ב היתה מתאפשרת בשנות ה30 כפי שהתאפשרה בתחילת המאה ה20, מליונים רבים של יהודים היו יכולים להגר למדינה שבאמת היתה בטוחה עבורם במהלך המלחמה. כך שאם כבר רוצים ללמוד לקח הסטורי מהשואה, הוא שצריך להקל את חוקי ההגירה לארה"ב.
כמובן, זה לא הלקח שאני חושב שצריך ללמוד מהשואה. פשוט כי אין מה ללמוד שום לקח מהשואה. השנה הויכוח המלאה על לקח אוניברלי מול פרטיקולרי בא בעקבות חוברת של חיל חינוך שהחרד"לים מתרעמים עליה; לפני שנתיים זה היה בעקבות נאומו של יאיר גולן וכתבתי על זה אז. אז לא אחזור באריכות, אבל בקצרה: השואה היא אירוע הסטורי. אפשר (ואולי גם צריך) לזכור אותו כחלק מתהליך האבל הלאומי, ואפשר (ואולי גם צריך) ללמוד אותו באירוע הסטורי, שהשפיע ועיצב על העולם שאנחנו מכירים היום: הוא הביא בין השאר להקמת מדינת ישראל כמו גם להפיכת תפיסת זכויות האדם לבסיס המוסר המודרני כמו שמוכר לנו היום, ולשני התהליכים הללו היו הצלחות וגם כשלונות. אבל אין מאירוע הסטורי לקח מוסרי.
יש משהו מטעה בנאצים מכיוון שהם גם עשו מעשים מחרידים מוסרית וגם נכשלו לבסוף, ולכן קל לנו לחשוב על הלקח ההסטורי שיש ללמוד מהם, כי הכשלון ההסטורי הביא גם להוקעה מוסרית (ובמשתמע, אנחנו גם חושבים שהגורל ההסטורי "הגיע להם" בשל העוול המוסרי שביצעו). אבל מאו צה דונג ביצע מעשי זוועה גרועים כמו הנאצים או אף יותר, ואיש לא שואל מה הלקח של משטר מאו צה דונג, כי המשטר הקומוניסטי בסין עוד עימנו. הדרום האמריקאי ביסס משטר עבדות משך מאות שנים וגם כיום איש לא שואל מה הלקח ההסטורי שיש ללמוד מכך, מכיוון שלמרות שהדרום הפסיד במלחמת האזרחים הצפון החליט לקבל את הנאראטיב הדרומי כחלק מהנאראטיב הלאומי ולכן הוא מעולם לא הוקע. דיון מוסרי צריך לעשות על ערכים מוסריים - למדינת ישראל יש צידוק לקיומה בשל זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ללא קשר לשואה, וזכויות אדם צריך לכבד מכיוון שהן בסיס להתיחסות לאדם כאדם, לא כי הנאצים היו נוראיים.
מה שכן, יש נקודה שאני כן מסכים בה עם חיל החינוך: אין משהו מהותי שמונע מפרסטון הבריטי, אשלי האמריקאית או דניאל היהודי להיפך לנאצי כמו שטרודה נהפכה. ההסטוריה של גרמניה, המוסדות שבנתה (או העדרם), והתנאים הפוליטיים. הכלכליים והחברתיים של שנות ה20 וה30 הביאו לכך שהפכה לנאצית, ובמובן הזה כמובן ששום חברה לא עוברת תהליך דומה. אבל זה לא נובע מאיזו מהות אינהרנטית של פרסטון, אשלי, דניאל וטרודה, אלא בדיוק מהמוסדות וההסטוריה של החברה שלהם, והמוסדות הללו יכולים להשתנות, וחו"ו לאורף הזמן לאפשר נאציזם; כמו כן, חברות אחרות יכולות להגיע לתהומות מוסריים בגוונים אחרים, כפי שמוכיחה כאמור סין של מאו צה דונג או אטלנטה של "חלף עם הרוח".
וחשוב מאלה: אני מאוד מתקשה עם ספרים על השואה, אבל את "דו"ח על הבנאליות של הרוע" של חנה ארנדט לא יכולתי להוריד מהיד. אני יודע שיש הרבה בעייתיות בטיעון ההסטורי של ארנדט - בעיקר כלפי היודנראטים - אבל בבסיסו יש טענה שאותי מאוד משכנעת, והיא שפעולת ההשמדה של הנאצים היתה תלויה גם בשיתוף פעולה של הרבה גורמים במדינות הכבושות, וככל שהיתה התנגדות משמעותית יותר - בין אם בין מדינות שונות או בזמנים שונים באותה מדינה - ההשמדה הואטה או אפילו נעצרה. ולכן העובדה שבאמת ההשמדה הצליחה להתבצע היא כי רוב מכריע של האנשים היו מספיק אדישים לה מכדי להתנגד בצורה אפקטיבית. זה לא אומר משהו בהכרח על האירופאים של שנות ה40, זה בעיקר אומר על כל אדם: צריך הרבה אומץ וכח להיות דיסידנט, ולכן רוב מכריע של האנשים משתפים פעולה ברמה כזו או אחרת. גם אני, כנראה, אם הייתי צרפתי או פולני או אפילו גרמני שנקלע למקום הזה ולתקופה הזו, הייתי בין הממוצעים ולא בין הדיסידנטים. צריך יוהרה להיות בטוח שאתה, הקורא הספציפי, היית מתנהג אחרת.

יום שישי, 30 במרץ 2018

צדיק יסוד עולם

לפני מספר ימים פורסם כי הרב שמואל אריאל, ר"מ בישיבת עתניאל, התפטר מהישיבה בשל "טענות שהישיבה לא מציבה גבולות ודברי כפירה נלמדים בישיבה כדעות לגיטימיות"; הטריגר הספיציפי היה מאמר של ד"ר שלום צדיק (מחזור י"א הרטמן כבוד!) בעלון הישיבה. והנה, סערה זוטא חדשה במגזר.
הטענה העיקרית של המאמר היא כי לעמדה האתאיסטית והשמרנית יש בסיס משותף והוא הטענה כי הדת מחייבת להחזיק באמיתות עובדתיות -  מטאפיזיות, פיזיקליות או הסטוריות; אם אמיתות אלה מתערערות, מתערערת ממילא המחויבות לקיום תורה ומצוות. לעומתן, העמדה של פיסלוסופיה היהודית - שהמייצג הגדול שלה הוא הרמב"ם - היא כי הדת לא תלויה בהכרח באמיתות ספציפיות, שכן כל טענה  עובדתית ניתן לפרש באופן שיתישב עם הבנתנו (כפי שעושה הרמב"ם ביחס להתגלות, נבואה, גאולה ועוד). השאלה היא האם כדאי לעשות זאת היא פוליטית - האם הדת מביאה ערך חברתי, ולכן שווה לעשות את המאמץ הפרשני הזה - כעמדת הרמב"ם - או שלהיפך, הדת מביאה נזק ולכן דווקא כדאי להעמיד אותה על אמיתות שקל להפריך, כעמדת שפינוזה. ומכיוון שצדיק חושב שהדת מביאה ערך, ראוי וכדאי לעשות את המאמץ הזה. צדיק לא חושב שבהכרח הטענות העובדתיות של היהדות של ימנו לא נכונות, ולמעשה מטרתו - המוצהרת במאמר - היא ללחום קודם כל באתיאיזם;  הוא רק טוען שמי שמתקשה עם הטענות העובדתיות ביהדות לא בהכרח חייב לאמץ את העמדה האתיאיסטית, שכן ניתן לפרש כל טענה אונתולוגית בצורה שתתישב עם תפיסותנו. זו גם ההמלצה החינוכית שלו בסוף המאמר: עבור בני נוער שחשים שהטענות העובדתיות שבתורה אינן נכונות, עדיף לא להתוכח עמם על כך, אלא לחשוף אותם למסורת הפילוסופית ולהבנה שניתן לפרש כל טענה עובדתית בדרך שתשביע את רצונם.
אז לא יכולתי להתאפק והנה השנקל שלי.
א. התגובה הראשונה שלי היא - זה כל הסיפור? זו הכפירה הגדולה? צדיק לא אומר שום דבר על הרמב"ם שלא לומדים בשיעורים הראשונים בשנה א' במחשבת ישראל (או בכיתה ט' בתיכונים אלה ואחרים), והרמב"ם אומר את טענות צדיק עליו די במפורש בפרקים שונים במורה נבוכים. די מפתיע אותי שמישהו מופתע מכך. זאת ועוד, התזה של צדיק די מוכיחה את עצמה בקרב דתיי ימנו. אני מעז להניח שיש מעט מאוד אנשים, לפחות בקרב הציבור הציוני דתי, שמאמינים שאלוהים מריח את הקרבנות, שבני אלוהים ירדו להזדווג עם בנות האדם ומהם יצאו גיבורים חצאי אלים, שהרקיע הוא אובייקט פיזי שמבחין בין השמיים לאדמה, או שסיפור מגדל בבל התרחש כלשונו. את הטענות האלו  - שכולן מופיעות בתורה - מפרשים בצורה כזו או אחרת. אז נכון, ישנן טענות שגם כיום דתיים רבים מרגישים שהן חיוניות ל"נכונות" הדת כמו שלמות ואלוהיות התורה; אבל בדורות קודמים חשבו כך גם על התיאור המילולי של בריאת העולם או על העל-אנושיות של יצירת חז"ל, טענות ששלילתן נראית מובנת מאליה לרוב הדתיים של ימנו. כך שבתזה העיקרית שלו צדיק צודק; באמת ניתן לפרש כל טענה עובדתית כך שתתישב עם מה שנח לשכלנו לקבל. ולכן אני די משתומם על התרעמה הגדולה לגבי הטענה החינוכית שלו. היא נשמעת לי סבירה לגמרי (מה גם שאם תורשה לי ספקולציה קלה, אני חושד שיש בה מין הנסיון האישי בימנו העליזים עם אבינועם רוזנק ודוד דישון)
ב. אבל בטענה החינוכית צדיק גם מפספס בגדול, מכיוון שלדעתי לפחות הוא בכלל לא מתיחס לתהליך הריאלי של דתל"שות בימנו. הוא טוען שהעצה החינוכית שלו היא בעקבות שיחות עם נערים רבים שנותרו נבוכים מול הקביעות העובדתיות ביהדות, כך שאני קצת מסייג את נחרצות הטיעון שלי - צריך אולי לעשות סקר דתל"שים כדי להכריע - אבל התחושה שלי היא שכפירה כיום לא נעשית מסיבות של אונתולוגיה. היא נעשית מסיבות של אתיקה ואסתטיקה. הטריגר למחשבות דתלשות הוא לא האם יש אלוהים או לא. הוא למה אני מוצא את עצמי מחויב למערכת שכל כך מפלה נשים? שמתעללת בלהט"בים? למה אני מחויב לפרקטיקה כל כך לא נכונה של התבגרות מינית, כולל שלל איסורי הנגיעה והאוננות? ולמה בעצם מקדישים כל כך הרבה מאמץ למצוות פולחניות שבינן לבין מוסר אין דבר? אפשר להרחיב רבות אבל הרחבתי בזמנו בפוסט הדתל"שות, ובכל זאת החג בפתח. 
כעת, צודק צדיק שבעיות בתחום עיקרי אמונה הן פחות בעייתיות עבור היהדות - מה שאין כן לגבי הנצרות למשל, ולכן היא הקדישה כל כך הרבה מאמץ החל בחיבורים פילוסופיים וכלה במלחמות דת רוויות דם בדיונים כריסטולוגים. כי היהדות היא דת של פראקסיס. אבל כאשר הבעיות עצמן הן בתחום הפראקסיס - למה מפלים נשים, למה אוסרים על אוננות, וכו' - זו בעיה הרבה יותר חמורה מבחינת מחויבות לדת היהודית. ואת זה צדיק מפספס לגמרי.
ג. לבסוף, בקטנה: אחרי שצדיק פורס את גישת הרמב"ם מול שפינוזה לגבי התועלת הפוליטית שבדת הוא מרמז שהוא היה מכריע כשיטת הרמב"ם (אם כי אני לא יודע אם הוא אישית באמת דוגל בשמירת מצוות רק בשל התועלת הפוליטית שבהן), דהיינו שלדת יש ערך חיובי בשמירת החברה, מכיוון שחילונות מביאה להדרדרות בערך המשפחה ולירידה בילודה, שמחייבת הגירה המונית. זה טיעון רווח בקרב כותבים דתיים שמרנים כמו הרב חיים נבון, ואני מוכרח לציין שהוא מעט מטופש בעיני. ראשית, ההנחה שירידה בילודה מחייבת הגירה המונית לא מוכחת, ולמעשה יפן מפריכה אותה. אבל מעבר לכך, מה בעצם כל כך נורא במצב הילודה כעת? במדינות המערב החילוניות הילודה לרוב מעט מתחת לשיעור החלפת האוכלוסיה; לאורך רובה המכריע של ההסטוריה האוכלוסיה האנושית בקושי גדלה מסיבות מלתוסיאניות ורק מאז המהפכה התעשייתית יש גידול מטורף באוכלוסיית העולם. בפרספקטיבה הזו הירידה בילודה היא בקושי בגדר חזרה לממוצע.ומכל מקום,אם אנחנו באמת משווים את חוסנה של החברה האם תרצו לטעון שחברות מערב אירופה החילוניות מתפוררות, אל מול החברות הערביות הדתיות כ"כ, השרויות במלחמות אזרחים, שחיתות שלטונית, עוני, שבטיות וחמולתיות? אחרי הכל, הפליטים בורחים מהעולם הערבי הדתי למדינות אירופה החילוניות, ואמריקאים מעדיפים לגור בסן פרנסיסקו מאשר בקהילה כפרית דתית במיסיסיפי. אתמהה.