שני אירועים שעשעו / עצבנו אותי מספיק כדי להחזיר אותי לכתוב.
האחד, הלא הוא הבחירות במחוז הקונגריסאלי הראשון בדרום קרלויינה, שהתקיימו אתמול. המושב של המחזו התפנה לאחר שניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה, מינתה את חבר הקונגרס טים סקוט לסנט, להחליף את הסנטור ג'ים דמינט. מצד אחד: מרק סנפורד הרפובליקאי, שהתחיל את הקררירה הפוליטית שלו במחוז אבל תפקידו האחרון היה מושל המדינה, תפקיד ממנו התפטר לאחר שנעלם לשבוע בטענה שהוא מטייל בשביל האפאלצ'ים כשלמעשה הוא נסע למאהבת שלו בארגנטינה, שערוריה שזכתה למקום של כבוד ברשימת השערוריות שמזכות נקודות על סטייל.
מצד שני: אליזבת' קולברט בוש, אשת עסקים דמוקרטית מתונה (ואחותו של הקומיקאי סטיבן קולבר).
מי ניצח? איזו שאלה, מדובר בדרום קרלויינה: סנפורד ניצח 54-45.
השני, הוא המחלף החדש ושנחנך על כביש בגין לאחרונה, הלא הוא מחלף בנציון, ע"ש פרופ' בנציון נתניהו. אתם יודעים מה, לא מפריע לי שקראו על שמו מחלף כי הוא אביו של ראש הממשלה. קוראים רחובות וחלפים על שם פויטיקאים כל הזמן, וזה ממש לא מתקרב לרחוב הראשי שמוביל לארמון הנציב, הלא הוא רחוב ינובסקי (אם אתם שואלים את עצמכם מי הוא דניאל ינובסקי, שמו של אחד הרחובות היוצאים מרח' ינובסקי יסייע לכם - רח' העסקן). מה שמעצבן אותי הוא שזה רק אפשר לחזור על המנטרה שפרופ' נתניהו היה ענק רוח שלא השתלב באקדמיה הישראלתי מסיבות פוליטיות ולכן נאלץ לעזוב לאמריקה.
אז כדאי לזכור את העובדות: נתניהו היה הסטוריון ממוצע של ספרד הימי-ביניימית. הוא ירד לאמריקה ב1940 עוד לפני הדוקטורט שלו, ואת הדוקטורט שלו עשה בקולג' אמריקאי די נידח, דרופסי קולג'. כשחזר ב49 לא פרסם עוד אף ספר - למעשה, עד שנת 66 פרסם רק ספר אחד; הוא גם לא פרסם כל כך הרבה מאמרים. את הספר המשמעותי שלו פרסם רק בסוף דרכו האקדמית, ב95. וגם ביחס לספר הזה, בואו נומר ש"עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית" הוא לא.
אז קודם כל, הירידה של נתניהו לאמריקה לא קשורה לדחייתו בידי הממסד האקדמי, הרומן שלו עם אמריקה התחיל גם קודם. ושנית, יש סכוי סביר שנתניהו לא נדחה בגלל עמדתו הפוליטית אלא כי היה הסטוריון די בינוני, עם דוקטורט ממוסד מצ'וקמק ובלי הרבה פרסומים - למה שהאוניברסיטה העברית תקבל אותו?
האחד, הלא הוא הבחירות במחוז הקונגריסאלי הראשון בדרום קרלויינה, שהתקיימו אתמול. המושב של המחזו התפנה לאחר שניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה, מינתה את חבר הקונגרס טים סקוט לסנט, להחליף את הסנטור ג'ים דמינט. מצד אחד: מרק סנפורד הרפובליקאי, שהתחיל את הקררירה הפוליטית שלו במחוז אבל תפקידו האחרון היה מושל המדינה, תפקיד ממנו התפטר לאחר שנעלם לשבוע בטענה שהוא מטייל בשביל האפאלצ'ים כשלמעשה הוא נסע למאהבת שלו בארגנטינה, שערוריה שזכתה למקום של כבוד ברשימת השערוריות שמזכות נקודות על סטייל.
מצד שני: אליזבת' קולברט בוש, אשת עסקים דמוקרטית מתונה (ואחותו של הקומיקאי סטיבן קולבר).
מי ניצח? איזו שאלה, מדובר בדרום קרלויינה: סנפורד ניצח 54-45.
השני, הוא המחלף החדש ושנחנך על כביש בגין לאחרונה, הלא הוא מחלף בנציון, ע"ש פרופ' בנציון נתניהו. אתם יודעים מה, לא מפריע לי שקראו על שמו מחלף כי הוא אביו של ראש הממשלה. קוראים רחובות וחלפים על שם פויטיקאים כל הזמן, וזה ממש לא מתקרב לרחוב הראשי שמוביל לארמון הנציב, הלא הוא רחוב ינובסקי (אם אתם שואלים את עצמכם מי הוא דניאל ינובסקי, שמו של אחד הרחובות היוצאים מרח' ינובסקי יסייע לכם - רח' העסקן). מה שמעצבן אותי הוא שזה רק אפשר לחזור על המנטרה שפרופ' נתניהו היה ענק רוח שלא השתלב באקדמיה הישראלתי מסיבות פוליטיות ולכן נאלץ לעזוב לאמריקה.
אז כדאי לזכור את העובדות: נתניהו היה הסטוריון ממוצע של ספרד הימי-ביניימית. הוא ירד לאמריקה ב1940 עוד לפני הדוקטורט שלו, ואת הדוקטורט שלו עשה בקולג' אמריקאי די נידח, דרופסי קולג'. כשחזר ב49 לא פרסם עוד אף ספר - למעשה, עד שנת 66 פרסם רק ספר אחד; הוא גם לא פרסם כל כך הרבה מאמרים. את הספר המשמעותי שלו פרסם רק בסוף דרכו האקדמית, ב95. וגם ביחס לספר הזה, בואו נומר ש"עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית" הוא לא.
אז קודם כל, הירידה של נתניהו לאמריקה לא קשורה לדחייתו בידי הממסד האקדמי, הרומן שלו עם אמריקה התחיל גם קודם. ושנית, יש סכוי סביר שנתניהו לא נדחה בגלל עמדתו הפוליטית אלא כי היה הסטוריון די בינוני, עם דוקטורט ממוסד מצ'וקמק ובלי הרבה פרסומים - למה שהאוניברסיטה העברית תקבל אותו?
ברוך השב
השבמחקא. ברוך השב. מקווה שזו לא הבלחה חד פעמית.
השבמחקב. תודה על המידע בעניין בנציון נתניהו, מעניין.