אל נצור המלכה

הסקוטים החליטו, ברוב של 55% כנגד 45% (ועם אחוז הצבעה מדהים של 84%) לוותר על עצמאות ולהישאר במסגרת הממלכה המאוחדת. סיבה מספקת לכתוב פוסט עם התמונה הכי נדושה שניתן בנושא.
אז מי מרויח ומי מפסיד מהסיפור?
די בבירור המפלגה הסקוטית הלאומית, הSNP, יצאה מופסדת. במסגרת ביזור הסמכויות בבריטניה, לסקוטלנד יש פרלמנט בנוסף על הפרלמנט הכללי בוסטמינסטר, ששולט על נושאים מקומיים שונים. לפני שנתיים הSNP עלתה לשלטון בפרלמנט זה וכפתה למעשה על הממשל הבריטי את משאל העם של אתמול. לפני חודש, הפסד של 55%-45% היה תוצאה מצויינת עבורם, אלא שהסקרים של לפני שבועיים, שהראו על אפשרות ריאלית שמחנה ה"כן" ינצח במשאל העם, העלו את הציפיות, וכעת ההפסד נראה כמפלה למפלגה. בפרט, המפלה היא למנהיג הSNP, אלכס סלמנד, שכן בעירו, אברדין, מחנה ה"כן" הובס 58%-42%. סגניתו, ניקולה סטורג'נט, מגיעה מגלזגו, האזור המרכזי היחידי פחות או יותר בו מחנה ה"כן" זכה לנצחון, ועל כן החלו כבר דיבורים על כך שסטורגנ'ט יוצאת מחוזקת וסלמנד עלול להיאלץ לפרוש.
בתמונה רחבה יותר, התנועה הלאומית הסקוטית יצאה עם הישגים בכל מקרה, שכן במסגרת התגובה המהירה (ויש יאמרו, פאניקה) שאחזה בממסד הפוליטי הבריטי עם הסקרים על אופציה ריאלית של נצחון למחנה ה"כן" לפני שבועיים, שלוש המפלגות הגדולות, השמרנים, הלייבור והליברל-דמוקרטים הצהירו שבכל מקרה הם יקדמו סדרת צעדים לבזר עוד יותר את הכח בממלכה ולתת לסקוטלנד סמכויות נרחבות נוספות בתחום המסוי, הכלכלה והבריאות. בתמונת ראי של ההישגים לתנועה הלאומית הסקוטית, השמרנים נתפסים כמי שבכל מקרה הפסידו שכן הם המפלגה שעומדת מאחורי הרעיון של בריטניה מאוחדת; בפרט דייויד קמרון, ראש הממשלה, היה כל כך לא פופולרי בסקוטלנד שבשלב מסויים החליט להוריד פרופיל שכן הצהרות התמיכה שלו במחנה ה"לא" רק הביאו להחלשתו. אם מחנה ה"כן" היה מנצח, קמרון היה עומד בפני לחצים אדירים להתפטר.
אלא שלדעתי במבט ארוך טווח יש סכוי גבוה שדווקא השמרנים יצאו מחוזקים מהסיפור הזה. סקוטלנד באופן כללי נמצאת בצד השמאלי של המפה הפוליטית. מבין 59 הנציגים של סקוטלנד בפרלמנט בווסטמינסטר רק אחד הוא מהשמרנים, בעוד ש40 הם מהלייבור ו11 ליברל-דמוקרטים. הענקת סמכויות נרחבות חדשות לסקוטלנד, כפי שהתחייבו כל המפלגות, הביאה בימים האחרונים לתגובת נגד חריפה מחברי פרלמנט (בעיקר שמרנים) מאנגליה, שדורשים שביזור סמכויות יעניק באותה מידה סמכויות לאנגליה כמו לסקוטלנד (וגם לווילס. צפון אירלנד זוכה ממילא לאוטונומיה במסגרת הסכם "יום ששי הטוב"). הדרישה הקיצונית ביותר דורשת הקמת פרלמנט אנגלי במקביל לפרלמנט הבריטי בווסטמינסטר, כמו הפרלמנט הסקוטי והוולשי. סביר שדרישה כזו לא תתקבל, אבל הפשרה שנראית הסבירה ביותר היא הגבלת זכויות ההצבעה של חברי פרלמנט ווסטמינסטר מסקוטלנד, בנושאים שבהם הסמכות לגביהם בסקוטלנד הועברה לפרלמנט הסקוטי. זה נשמע מאוד הגיוני, וגם מאוד נח פוליטית לשמרנים, שכן הם כמעט ולא יפגעו מכך בעוד שחלק משמעותי מכוחו של הלייבור (כיום 40 מתוך 257 חברי פרלמנט, כ15%) יחלש, ולא יוכל להשתתף בחל מההצבעות. זה נושא מסובך שלא ברור אם ואיך יחקק לבסוף, אבל עדיין בהחלט ייתכן שבסופו של יום המהפכה החוקתית שבכל מקרה תגיע בעקבות משאל העם הזה, דווקא השמרנים יצאו מחוזקים.

ונקודה אחרונה לסיום: ההצבעה של היום היתה בבירור הצבעה של הראש כנגד הלב. הרוח הרווחת בעד העצמאות פרטה על נימים רגשיים - הן לאומיות סקוטית אבל אפילו יותר מכך, טינה כנגד הממשלה בווסטמינסטר, שכאמור היא ימנית יותר מרוב האוכלוסיה הסקוטית. שנוי כיוון הרוח לפני שבועיים נבע הן מההתחיבות ליורת אוטונומיה לסקוטלנד אבל בעיקר בעקבות השאלות שמחנה ה"לא" החל להעלות: מה יקרה יום אחרי עצמאות? באיזה מטבע סקוטלנד תשתמש? בנקים סקוטיים מרכזיים הודיעו שהחשש שבנק אנגליה לא יערוב לבטחונם הפיננסי יביא אותם להעתיק את מרכז פעילותם לאנגליה. ספרד - שחוששת מתנועות אוטונומיה בקטלוניה ובחבל הבאסקים - הודיעה שתטרפד קבלה סקוטית מהירה לאיחוד האירופי.  עיקר הטיעון הכלכלי של הSNP מסתמך על כך שהנפט בים הצפוני שיך טריטוריאלית לסקוטלנד, אלא שלא ברור אם באמת היא היתה זוכה לכל ההכנסות ממנו, ללא נטילת חלק מהחוב הלאומי הבריטי, ובעיקר המלאים בים הצפוני מדלדלים ובתוך 20-30 שנה צפויים להסתיים. מחנה ה"לא" העלה גם טיעונים רגשיים על הסטוריה משותפת, אבל עיקר טיעוניו היו שצריך לתכן צעד שכזה על כל משמעויותיו. והטיעון הזה ניצח. נקודה למחשבה על כל מי שקורא "למוטט את החמאס".