Driving down the 101

הכותרת היא על קליפורניה, בשל חיבתי הרבה אליה, אבל בעצם הפוסט הוא לכבור סיום תהילך הפריימריז בכללו: למרות שברני סנדרס לא יודע להפסיד בכבוד ולכן לא פרש הערב, עדיין הפריימריז הדמוקרטים הסתיימו אתמול כאשר הילרי קלינטון ניצחה, ואף בהישגים גבוהים מעל למצופה: הפרש דרמטי של 17% 27% (תודה לדורון על התיקון) בניו-ג'רזי; נצחון מפתיע בדרום דקוטה (שם נערכו פריימריז; בצפון דקוטה השכנה עם מאפיינים דמוגרפיים זהים אבל עם קאוקוס, סנדרס ניצח); וספירת הקולות בקליפורניה לא הסתיימה (היא תיקח כמה ימים שכן ניתן להצביע בדואר, וכל קול שיש עליו חותמת דואר של עד יום הבחירות תקף, ולכן יכול לקחת לקולות אלה קצת זמן) אבל עם 60% מהקלפיות קלינטון מנצחת ב17%. זה יצטמצם, מכיוון שרוב הקולות שנספרו עד כה הם של של מצביעים מוקדמים ואלה נוטים להיות מבוגרים שנוטים בתורם להיות מצביעי קלינטון, אבל עדיין סביר שקלינטון תנצח ובהפרש נאה בקליפורניה. חשוב מכך: אלה המדינות האחרונות להצביע (פרט לוושינגטון די.סי., שלא יכולה להשפיע ממש על התוצאות וגם סביר שתצביע לקלינטון ברוב מוחץ כי רוב האוכלוסיה היא שחורה או לבנה עשירה, שתי אוכלוסיות אוהדות קלינטון), ובכל פרמטר שניתן לחשב, קלינטון הגיע לרוב מוחלט: רוב של 3 מליון קולות, רוב של נציגים נבחרים, רוב של כלל הנציגים. נכון שתיאורטית נציגי העל יכולים לשנות את דעתם ולהצביע לסנדרס בועידה, אבל למה שיעשו זאת, כאשר רוב מובהק של המצביעים הדמוקרטים בחרו בקלינטון, וגם נציגי העל תומכים בה?

כל אלה סוגרים את המירוץ, וגם השחקנים הראשיים - חוץ כאמור מסאנדרס, שנאם נאום די פתטי הלילה - מבינים זאת; ברק אובמה למשל הוציא הודעה שמברכת את קלינטון על השגת מספר הנציגים הדרוש להיות מועמדת, ומביע תמיכה בה. זו הזדמנות טובה לציין כמה נקודות שאני חושב עליהן כבר זמן.

1. רק הערב עלתה לראשונה בדיון הציבורי בצורה משמעותית המשמעות ההיסטורית של בחירת קילנטון כאשיה הראשונה שנבחרה למועמדות לנשיאות של מפלגה גדולה. אז מעבר כמובן לברכות, זו הזדמנות לדון בכמה המגדר של קלינטון פגע בה, בדרכים קצת נסתרות מהעין. כולם מציינים כיום כמה קלינטון לא פופולרית אבל סיידי דויל מזכירה שקלינטון היתה מזכירת מדינה מאוד מאוד פופולרית; באופן דומה לפני הבחירה שלה לסנט היא היתה שוב לא פופולרית אבל בתור סנטורית היתה מאוד אהודה. קלינטון בבירור מתקשה בקמפיין, בניגוד לממשל (בניגוד לאובמה, שעושה קמפיין מצויין אבל יותר התקשה בממשל, לפחות בשנים הראשונות). אז נכון, שיתכן שזה נובע מתכונות אישיות שלה (אליזבת' וורן למשל היא קמפיינרית טובה יותר). אבל ישנן שתי אפשרויות מאוד תלויות-מגדר שעוזרות להסביר הרבה מהפער הזה. אפשרות אחת, שדויל טוענת, לדעתי בצדק, שיש בכך דוגמה לבעיה שמוצבת עבור נשים באופן כללי - אוהבים את העבודה שהן עושות, אבל לא אוהבים לראות אותן מקדמות את עצמן, מחפשות קידום או הכרה. אז הן נחשבות בי'ציות, אגרסיביות, וורקוהוליקיות וכו'. קלינטון הואשמה אינסוף פעמים שהיא לא "מתחברת" ו"אנושית" מספיק, כאשר ברור שכל סימן של רגשנות מיד יתייג אותה כאישה רגשנית שלא מסוגלת להנהיג. אפשרות שניה, שעזרא קליין מציע, הוא שהקמפיין המודרני מוכוון להעריך תכונות שאנחנו מזהים כטובות אצל גברים ופחות אצל נשים. סנדרס וטראמפ נחשבים כריזמטיים כי הם מתלהבים וצועקים בעצרות שלהם; כאשר הילרי קלינטון צועקת זה נחשב גס רוח. מאידך, קשריה המעולים של קלינטון עם כל הגורמים המשמעותיים במפלגה הדמוקרטית, שאותן בנתה לאורך שנים, לא נתפסים כעדות ליכולת לבנות קואליציות אלא לממסדיות שנואה. כך או כך, אני חושב שיש הערכת חסר משמעותית להישג של קלינטון להתגבר על הקשיים המאוד משמעותיים הללו. במידה מסויימת יש בכך אולי תקוה לשלי יחימוביץ', שלא מעט מהאנטגוניזם שהיא ספציפית גורמת קשור לתכונות שנתפסות שליליות אצל נשים - אסרטיביות, דעתנות, וכד'. 

2. נקודה שניה היא בצד המצביעות: בסקרים לקראת הבחירות הכלליות יש לקלינטון יתרון גורף בקרב נשים, אבל בדרך כלל יש לדמוקרטים יתרון בקרב נשים וטראמפ הוא מיזוגן די בוטה, כך שלא ברור שמגדרה של קלינטון הוא הגורם לפער. בפריימריז, מכל מקום, מגדרה של קלינטון לא עזר לה בקרב נשים: לא היה הבדל משמעותי בתמיכה לה זכתה בין המגדרים, בניגוד לקוי השבר האחרים שהבדילו בין הקלואיציות - לבנים מול שחורים והיספאנים וצעירים מול מבוגרים. זה ניגוד בולט ל2008, שם צבעו של ברק אובמה בפירוש עזר לו לסחוף את הקהילה השחורה מאחוריו, למרות קשריה הטובים של קלינטון עם הקהילה, שהתבטאו בתמיכה הגורפת לה זכתה בקרב השחורים השנה. זה מעלה אבחנה מעניינת בין סוגי מיעוטים: שחורים או היספאניים בארה"ב הם קהילה. יש להם מוסדות, קשרים עמוקים שמאחדים את כולם, וכו', ואלה מתרגמים לעוצמה פוליטית. למעשה הקהילה השחורה היא אחד מגורמי הכח המשמעותיים ביותר במפלגה הדמוקרטית, והם אולי הגורם העיקרי שהביא לנצחון של קלינטון בפריימריז. נשים אינן קהילה, והזהות הנשית מתבטאת הרבה פחות בפוליטיקה: הזהוי המפלגתי יותר חשוב. הסכוי שנשים רפובליקאיות יצביעו למועמדת דמוקרטית כי היא אישה הוא נמוך. כך בארץ, ההבדל בין חרדים ודתיים לאומיים - שהקהילה שלהן מתבטאת בכח פוליטי - לבין נשים או להט"בים, שמתפלגים על פני כל המפה. ולכן כל כך קשה לקדם נושאים שחשובים לציבורים האלה כציבורים (למשל, בדיני אישות).

3. ולבסוף, לגבי התהליך. שני ההישגים הגדולים שכולם מציינים עבור סנדרס הוא היכולת שלו למשוך עד לסוף התהליך והשגת  40% מהקולות. ההישג השני הוא משמעותי, אבל בהינתן רמת התמיכה הזו, ההישג הראשון לא צריך להפתיע. אסביר: עד 2008, שני מנגנונים סייעו לקצר את תהליך הפריימריז בדרך כלל לכחודש - אחרי סופר טיוזדיי כבר היה מועמד פחות או יותר. שני המנגנונים האלה הם חוקי ההצבעה, והכסף. חוקי ההצבעה תקפים יותר בצד הרפובליקאי, שם ישנן הרבה מדינות שמחלקות את נציגיהן בצורה כזו או אחרת של "המנצח לוקח הכל". הצורה הזו גרמה להעצמה מלאכותית של רוב קטן, ולכך שמי שמוביל גם במעט קולות הוביל בכמות גדולה של נציגים. העובדה שרוב המדינות הראשונות בצד הרפולביקאי הקצו נציגים בצורה יחסית הביאה לכך שהמירוץ התארך עד מעבר אליהן; כאשר אחרי סופר-טיוזדיי התחילו להצביע מדינות עם שיטות שונות של המנצח לוקח הכל טראמפ הצליח לתרגם את היתרון שלו, שלא עלה על 35% בשלב זה, ליתרון עצום בנציגים, שהביא לכך שהנצחון שלו בניו-יורק סגר את הסיפור. בצד הדמוקרטי השיטה היא יחסית בכל המדינות, ומאז 1972, ולכן המנגנון הזה לא ממש עובד. המנגנון השני הוא כסף: קמפיינים צריכים כסף. עד אובמה ב2008, המקור העיקרי היה תורמים גדולים, שתרמו סכומים גדולים, ורצו לראות שהכסף שלהם לא סתם נזרק לפח ושהמועמד שלהם יכול לנצח. לכן, מועמדים שהתחילו לפגר בכמות הנציגים התקשו יותר ויותר בגיסו כספים עד שנאלצו לפרוש. אובמה, וביתר שאת ברני סנדרס, גילו את עוצמת גיוס ההמונים. גיוס ההמונים מאפשר קמפיין יותר נקי מכסף גדול - אם כי יש לו את הבעיות שלו, שכן המועמד מחוייב לפופוליזם טוקבקיסטי כדי להשאר בתודעה כל הזמן - אבל בכל מקרה, הוא מאפשר הרבה יותר אויר לנשימה לקמפיינים מפסידים. תורם גדול לא ירצה לתרום מליון דולר למועמד מפסיד, גם אם הוא מחבב אותו (אדלסון עשה את זה לניוט גינגריץ, ב2012, אבל נכווה ולאחר מכן לא נכנס לקמפיינים מפסידים). לעומת זאת, אם אני כתורם קטן מתבקש לתרום $27 למועמד שאני אוהב, יש סיכוי גדול שאעשה את זה גם אם אני יודע שהמועמד יפסיד - זה לא הפסד כלכלי גדול וזו הצהרה פוליטית (בדומה לקמפיין יהודה הישראלי - רוב התורמים לא באמת חיפשו לעזור כלכלית, שכן הקמפיין התארך הרבה מעבר לסכום הנדרש לשיפוץ, אלא כדי לטעון טענה פוליטית). מה שאומר לדעתי, שאם מועמד מצליח ליצור קואליציה משמעותית, אין סיבה שלא נראה מעתה באופן קבע קמפיינים מתארכים לכל אורך הפריימריז.

ולבסוף, קצת על מה שקרה ומה שקורה. בפעם האחרונה שכתבתי, קלינטון הובילה ב7% על טראמפ. מאז הפער הצטמצם ליתרון של 1-2%, אבל בשבועיים האחרונים שוב החל להתרחב, והוא כעת כ4-5%. זה יכול להיות מוסבר בשני הסברים. הראשון הוא שבוע מאוד קשה שעבר על טראמפ. מזה כמה חודשים מתנהל משפט כנגד טראמפ על "אוניבריסטת טראמפ" - סדרת סמינרים וקורסים בנדל"ן שטראמפ שיווק כאוניבריסטה והתבררו כהונאה די גדולה. כעת מתנהל משפט כנגדו, כאשר השופט הוא אמריקאי שנולד באינדיאנה, ממוצא מקסיקני. טראמפ בשבוע שעבר החל להתגולל על השופט שהוא צריך להשעות עצמו מכיוון שהוא מקסיקאי, ולכן בבירור מוטה כנגד טראמפ. בסטנדרנטים של ההגנה המשפטית המטורללת של שרה נתניהו זה לא נשמע חידוש, אבל כזו גזענות בוטה עדיין נשמעת בעייתית בעיני חלקים לא קטנים בארה"ב, ובפרט בעיני הרפובליקאים המיינסטרימיים - אלה מצאו עצמם (שלא בהפתעה יש לומר) מקושרים לאמירות גזעניות כאלה. כך, פול ראיין יצא כנגד האמירה של טראמפ, בטענה שהיא גזענית בפירוש, אבל כשנשאל אמר שעדיין יצביע עבורו. זה הביא לכותרות כמו זו, בטבלואיד הניו-יורקי New York Daily News:

ראיין לא לבד בבעיה הזו, ויש מלמולים של כל מיני רפובליקאים בכירים לסגת מהתמיכה בטראמפ. זה לא בהכרח ישנה הרבה עבור הבוחרים שלהם, אבל זה כן משפיע על כמה אחוזים מהאלקטורט, שתזוזה שלהם הופכת מירוץ צמוד לכזה עם הובלה ברורה. אפשרות שניה לעליה בסקרים היא שהצמצום בפער במירוץ היתה תוצאה של התכנסות של המפלגה הרפובליקאית סביב טראמפ בעוד שהפריימריז הדמוקרטים עדיין התנהלו. בשבועיים האחרונים, כאשר הפריימריז הדמוקרטים מגיעים לידי סיום, בוחרי סנדרס מתחילים לחזור לתמוך בקלינטון. לא ברור שזה באמת קורה - כאמור, סנדרס עצמו עוד לא הודה בהפסדו ופרש - אבל העליה פער בסקרים, כמו גם ההישג הגבוה מהמצופה של קלינטון הערב, יכולים להעיד על כך שהבוחרים בדמוקרטים מחפשים אחדות כנגד טראמפ. 

האם סנדרס באמת יפרוש? אין לדעת. אין ספק שכל יום שעובר הוא יהפוך יותר ויותר פתטי, אבל הוא פוליטיקאי זקן, לא מקושר במיוחד למפלגה הדמוקרטית שעתידו די מאחוריו, כך שיתכן שלא מפריע לו להתבזות. אבל גם אם ישאר, בהחלט סביר שרוב בוחריו יתמכו בסוף בקלינטון אל מול האופציה של טראמפ.

והערה אחרונה: אמנם קלינטון מובילה בהפרש לא זניח, אבל יש כמות חריגה של מתלבטים. בדרך כלל בשלב הזה יש 5-10% מתלבטים בעוד שברוב הסקרים כרגע יש כ20%. אלה לא באמת מתלבטים כנראה כמו אנשים שלא אוהבים את שני המועמדים, אבל הם כן מוסיפים מימד מסויים של אי-ודאות.