פרידה (לבינתיים)

זה כנראה פוסט פרידה לתקופה הקרובה; בעצם די עזבתי את הבלוג כבר לפני כמה שנים וחזרתי רק לכבוד הבחירות. כמות הדלק שנדרשת כדי לייצר חשמל להחזיק את הסרברים שמחזיקים את הררי המלים שנכתבו ועוד יכתבו על תוצאות הבחירות יכולים לקנות לאיראנים עוד צי שלם של אוניות נגד צוללות (ואז אולי באמת תהיה הצדקה לקנות עוד כמה צוללות לצה"ל) ולכן לא נראה לי שיש לי הרבה מה להוסיף. בכל זאת כמה נקודות קטנות ואחת גדולה יותר.

1. אני חושב שנעשה עוול גדול מאוד לנייט סילבר. בימים האחרונים לפני הבחירות הוא הבהיר שתי נקודות: האחת, שבמצב של מרוץ צמוד, מצבה של קלינטון בחבר האלקטורים מאוד בעייתי, בניגוד לאובמה ב2012, שמצבו בחבר האלקטורים היה טוב ממצבו בקרב הציבור הכללי, והשניה, שטעות של שלושה אחוזים, לכאן או לכאן, היא בגדר אופציה מאוד סבירה לאור ההסטוריה. לכן הוא נתן לטראמפ סכוי של כשליש להבחר. סכוי של שליש הוא סכוי בכלל לא קטן, ובמאורע יחיד, העובדה שקרה אירוע בסכוי של שליש ממש לא צריכה להפתיע. מי שעשו עוול היו מי שהניחו שאם קלינטון מובילה, בכל אחוז, זה סימן שהיא בודאות מנצחת.

2. זו נקודה מאוד קשה בהיסטוריה האמריקאית, אבל היו כבר נקודות קשות. היתה עבדות, היתה מלחמת אזרחים, היה כינונו של משטר ג'ים קרואו אחרי המלחמה, היה המקרתיזם. מאידך, יש לנו "הטיית השרידות": העובדה שאנחנו רואים את המוסדות, המדינות וכו' ששרדו מטה אותנו לחשוב שהם גם תמיד ישרדו, אבל גם האימפריה הרומית עברה תקופות קשות והתאוששה, ואז הפסיקה להתאושש. האמת היא שאין לדעת.

3. ליברלים אומרים "ההסטוריה תמיד הולכת לקדמה, גם אם עכשיו זו נקודת שפל, בסוף ננצח"; לאומנים אומרים "האינסטיקנטים של הלאום חזקים ובסוף הוא ינצח", שמרנים אומרים "האדם מחפש מסורת, בסוף המסורת תנצח" האמת היא שההסטוריה לא מובטחת לאף אחד. והעובדה שצד אחד "מנצח" - או גם מפסיד - לא הופכת עמדתו למוסרית. האירופאים השמידו במאות ה15-18 השמדת עם את האוכלוסיה הילידית באמריקות, במימדים דומים לשואה. מאו, רוצח ההמונים הגדול בהסטוריה כנראה, עדיין נערץ בסין ותמונתו עדיין מתנוססת מעל כיכר טיינאנמן. הליברליזם, העצמת המיעוטים, קידום שוויון הזכויות ומשטר זכויות האדם שהעמיקו בעשרות השנים האחרונות היו מוסריים מכיוון שאלה כיוונים מוסריים. אני חושב, ומקווה, שהם גם ימשיכו ויעמיקו, אבל גם אם תחול בהם נסיגה מוסריותם בעינה עומדת.

4. הנורמליזציה של ממשלת ישראל את כלל חלקי משטר טראמפ החדש, כולל סטיב באנון - שהאתר שלו מפרסם מאמרים של אנשים ששולחים איחולים לעיתונאים יהודיים שהמשרפות מחכות להם, שהעיד שהוא בעצמו לא מעוניין שילדיו ילמדו עם יהודים, וכו', מעיד כאלף עדים על השנוי בתפיסתה העצמית את ישראל כמדינת היהודים: אנטישמיות כבר איננה שנאת יהודים כיהודים, אלא ביקורת על השלטון הישראלי ביו"ש. גם יהודים, כיהודים, לא ראויים להגנה מצד ממשלת ישראל - החרדה העמוקה והביקורת הנוקבת של רובם המכריע של יהודי אמריקה על מנויו של באנון לא מנעו מנפתלי בנט ומרון דרמר ללכת לאירוע לכבודו, כי בסך הכל אלה יהודים שמאלנים, הם לא באמת רלוונטים. מצד שני, כפי שכתב חמי שלו, בעצם זו לא עמדה מאוד חדשה. בזמן המלחמה המלוכלכת של החונטה בארגנטינה, "נעלמו" אלפי יהודים, כ10% מכלל ה"נעלמים", אחוז גבוה בהרבה מהאחוז הכללי של יהודים בארגנטינה (כ1%). לא רק שממשלת ישראל התעלמה, היא אף מכרה נשק בהיקפים גדולים לחונטה. אחרי הכל, אלה היו יהודים מרקסיסטים ושמאלנים ברובם, אז למי אכפת. ביושר יש לומר שלעוול הזה היו שותפות הן ממשלת רבין הראשונה והן ממשלות בגין.

הנקודה שרציתי יותר להעמיק בה היא חזרה לנושא הפוליטקלי קורקט, שהימין הישראלי - כמו גם האמריקאי - חוגג את מותו עם הבחרו של דונלד טראמפ. הגיע הזמן להפסיק עם הטרלול הזה של "מרחבים בטוחים" באוניבסטיאות שבהם ללבן אסור להכנס; שאסור לומר כבר דברים, גם אם הם אמת, מחשש שיעליבו מיעוט כזה או אחר; מהפירוק הפוסט-מודרני, שמרדד כל דבר ליחסי כח.

אבל אז נתקלתי בעימותון האחרון בין נפתלי בנט ל"גב האומה". במונולוג חביב ב"גב האומה", ליאור שליין לעג לסרטון של בנט על צידוק ישיבתנו בארץ בהבטחת ה' לאברהם, והתעלמותו מקיומם של ערבים. בגדול, עובדתית הדברים שאמר שליין, גם אם הם בוטים ומעליבים, הם אמת: אברהם אבינו הוא דמות פיקטיבית, והיחידים שמאמינים ברלוונטיות הסיפור הזה למציאות ימנו הם כמה מליוני יהודים מתוך 7 מיליארד תושבי העולם. בנט התרעם על שליין כהאי לישנא:

ליאור שליין,
זכותך לא להאמין בתנ״ך ולא להאמין שהייתה דמות כזו, אברהם אבינו, כפי שהצהרת אמש (וזה עוד הדבר הפחות בוטה שאמרת כנגד סיפורי התנ״ך).
אבל הדרך בה אתה מתגרבז על מיליוני ישראלים שומרי מסורת היא דוחה.
זלזלת במזרחיים ובמשורר ארז ביטון, שהעיד כי נפגע ממך עד עמקי נשמתו.
אתה מזלזל בקביעות ביהודים מאמינים כמוני ובשומרי מסורת בפריים טיים,
ושום מכונת צחוקים מוקלטים לא תהפוך את ההתנשאות הפריווילגית הזו ל״סאטירה״.

שימו לב: הטענה היא אפילו לא לויכוח עובדתי, אלא לכך ששליין מזלזל באוכלוסיה גדולה בסטירה שלו. בנט אפילו משתמש במילה האסורה "פריוילגי". כך שבעולם של הימין הישראלי יש אוכלוסיות שאסור לזלזל בהן - דתיים, מזרחיים - ויש שמותר: פליטים אפריקאים ("סרטן", בלשון מירי רגב, התבטאות שלא הפריעה לאף אחד), או ערבים, אותו רסיס בישבן של בנט, וכו'. מה ההבדל? ההבדל הוא לדתיים ומזרחיים מצביעים. יש להם כח פוליטי. וכאן מרים מישל פוקו את ראשו: הכל כאן, שוב, חוזר ליחסי כח. אסור לזלזל במי שיש לו כח פוליטי, מותר לזלזל - או גרוע מכך, לשלול זכויות - במי שאין.
זו פרשנות סבירה גם להבחרו של טראמפ: הקואליציה של טראמפ איננה רק לבנים אבל היא ברובה לבנים, שמעוניינים להשיב לעצמם את הכח העודף שהיה להם בחברה על פני מיעוטים אחרים.אני לא יכול להתווכח עם הנכונות הפוליטית של העמדה הזו. באמת מבחינה פוליטית, לא כדאי לזלזל בציבור עם כח פוליטי שאתה זקוק לו, ואין בעיה לזלזל בציבור בלי כח כזה.אבל זו עמודה לא מוסרית בעליל, אירוני מצד מנהיגי ציבור שטוענים שיש להם עומק מוסרי. לטעון שזכויות מגיעות רק למי שיש לו כח, זו עמדה אנטי מוסרית בעליל.