לפני פרוץ הגורמים המוסמכים לחיי, הבלוג היה פעיל הרבה יותר, ובצד שמאל הצבתי קופסה קטנה ובה נושאים שרציתי לכתוב עליהם בהזדמנות אבל טרם הספיקותי. ובראש הרשימה הזו עמדה דרך קבע שאלת נדידתו של המגזר לעבר הימין הכלכלי. השתהיתי והשתהיתי עד שבסוף ויתרתי ובקול ענות חלושה הבוקסה הקטנה הזו ירדה מצד הבלוג. אלא שמסתבר עם הזמן שכיוונתי לדעת גדולים, והגליון האחרון של "דעות" הוקדש כולו לתהליך שבו, כלשון אחד המאמרים "הופכת הציונות הדתית מחברה שדוגלת בערכים סוציאל-דמוקרטיים לחברה שהאליטות שלה מקדמות ערכים ניאו-ליברליים ושמרניים".
לצערי רוב המאמרים הם בתשלום ולא מצאתי את הגליון בשום חנות ספרים, כך שאחכה עד לביקור הבא בקבוצת יבנה כדי לקרוא את הגליון של חמי בשלמותו; יתכן איפוא שמה שאכתוב כאן חוזר על דברים שנכתבו בגליון. מכל מקום בשלומיאליות שמאלנית טיפוסית אחד משני המאמרים המוצעים חינם הוא המאמר האופוזיציוני של הרב חיים נבון, הרואה בחיוב את התהליך - למעשה, הוא כחלק ממוביליו - ומצדיק למה הוא נכון וראוי. המאמר הזה יכול איפוא להיות בסיס מצויין לטענות שאני רוצה לטעון בנושא.
אם ננקה קצת את המאמר מהנימה המתנשאת האופיינית לכותב (אחרי הכל, כותרת המאמר היא "להתבגר מן הסוציאליזם") ונסדר קצת, אני חושב שאפשר לזקק ארבעה טיעונים מרכזיים, חילופיים זה לזה.
1. ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אלא שסוציאליזם הוא מכניזם גרוע מכיוון שהוא גורם נזק למטרה חשובה יותר, והיא השגשוג הכללי. ובלשונו "משק ריכוזי...הוא לא עובד". זו אמירה שטחית להחריד: איזה מאפיינים בדיוק של משק ריכוזי לא עובדים: הכוונה ממשלתית של הפעילות הכלכלית? מסוי גבוה? מערובות ממשלתית ישירה ע"י בעלות על חברות? ועדים חזקים? הרב נבון מביא לכל אחד מאלה אנקדוטות של כשלון אבל כמובן שגם לכל אחד יש דוגמאות שבהם הוא עבד טוב (גרמניה של שנות ה50 וה60 וסין של ימנו; סקנדינביה; סינגפור; ארה"ב של שנות ה40 וה50). כלכלה, כפי שהרב נבון עצמו מעיד, הרבה יותר מורכבת מזה. לטעון לאמירה אמפירית על המנגנונים הכלכליים היעילים והנכונים, נניח, למדינת ישראל של ימנו באמצעות כמה אנקדוטות ומבלי התיחסות אפילו לבסיס של הספרות הכלכלית בנושא היא לעשות צחוק מהקורא.
אני גם לא כלכלן, ולכן לא אכנס בכלל לויכוח הזה; יש שלל אנשים מקצועיים ממני בנושא, החל באורי כץ או אסף צימרינג הימניים וכלה באריאל רובינשטיין השמאלי, ואף אחד מהם לא יטען את הטענה הגורפת שכל מעורבות ממשלתית מביאה לירידה בשגשוג, שאותה טוען הרב נבון (כפי שגם איש מהם לא יתמוך במשק מתוכנן באופן מלא בסגנון הקומוניסטי). אני גם לא חושב שהטיעון הזה הוא לב העניין, שכן לב הטיעון מתחבא בטיעונים האחרונים לדעתי. ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, שכן הרב נבון לא יוותר על ההזדמנות להביא נתונים שגויים או לכל הפחות מטעים. הנתון הקשה היחידי שהרב נבון מביא הוא "כל המדינות המובילות במדד החופש הכלכלי (של קרן הריטג') נהנות משפע ומשגשוג, וכל המדינות הנמוכות בדירוג זה סובלות מעוני מחפיר". אנקדוטלית, לרוסיה, במקום ה20 מהסוף, יש תל"ג לנפש גדול יותר מלצ'ילה, מקום שביעי. אבל אם נהיה קצת יותר רציניים, הנה הקשר בין הדירוג של הרטיג' לתל"ג לנפש לפי כח קניה של הבנק העולמי:
מקדם הקורלציה הוא 37%, לא 0 אבל חלש למדי. וזה עוד מבלי שדיברנו על כך שמדד החופש מודד גורמים שלא קשורים בהכרח למה שהרב נבון מגדיר כ"סוציליזם" כמו שלטון החוק ושחיתות, וש"קורלציה פירושה סיבתיות" הוא כשל לוגי די בסיסי.
2.ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אלא שהדרך לעשות זאת היא באמצעות רשויות מקומיות, יחידים וקהילות. זו כבר הנחה שלא מגובה בשום נתונים, אלא מוצגת בטענה המוכיחה את עצמה: "יחידים וקהילות עושים זאת הרבה יותר טוב מאשר המדינה". לא ברור לי למה הרב נבון מאמין שפקידי עיריה או רשות מקומית מוכשרים יותר מפקידי ממשלה; נסיון החיים שלי ואני מניח גם של רובכם לא ממש תומך בהערכה הפתאומית הזו לכשרונם של פקידי עיריה. אבל מעבר לכך ישנה בעיה אינהרטית בהצעה של הרב נבון והיא שאנשים נוטים להתכנס לקהילות יחסית הומוגניות מבחינה כלכלית. הרב נבון לא פוגש בעירו מודיעין הרבה עניים, הם נמצאים באופקים, בבני ברק ובג'סר א-זרקא. הגם שאני מסכים שמעורבות פעילה והתנדבות של כל אזרח ואזרח חשובה, והחולשה היחסית של המעורבות האישית בהתנדבות בישראל היא בעיה, אבל עדיין אין סכוי שהעמתות וקהילות יצליחו לכסות באופן מלא את כל המקרים. ארה"ב היא המדינה עם שעיור התרומות הגדול בעולם והיא עדיין מהמדינות הכי לא שוויוניות בעולם. אני לא נאיבי לחשוב שהמדינה יכולה באמת לפתור הכל, אבל יש לה לפחות את המטרה והיכולת להציע מדיניות כללית ואחידה; אותם קריטריונים להם לועג הרב נבון הם אלה שמוודאים שלכל אחד תהיה בסוף כתובת במצבים קשים, גם אם הוא לא מחובר במקרה לתורם כזה או אחר. זאת ועוד, חברת הצדקה לה כמה הרב נבון היא כזו המעמידה את העני במצב מובהק של בושה בעוניו. הדרישה לבקש בצורה ישירה מאנשים שאתה מכיר הופכת כל עני הזקוק לעזרה לקבצן.
3. ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אבל פתרונה באמצעות מנגנוני המדינה פוגע בחירות של האזרחים. הרב נבון טוען זאת בעיקר דרך ההתמרמרות על מערכת החינוך, ועל אי יכולתו לבחור את בית הספר של ילדיו. בנימוק האמפירי של הרב נבון - שזו הסיבה לכשליה של מערכת החינוך - מפוקפק למדי,שכן לא ראינו שמערכת החינוך החרדית, הפרטית והתחרותית, טובה יותר; מה גם שדוגמת מערכת החינוך בירושלים, אותה הרב נבון עצמו מביא, מראה שניתן לשלב בחירה בחינוך עם מערכת ממלכתית ואינטגרטיבית, ואפילו לא מופרטת. אבל במידה עמוקה הרב נבון צודק: סוציאליזם מגביל את החופש. במקרה של מערכת החינוך, אם היינו מעניקים חופש מוחלט להורים, היינו מקבלים בתי ספר הומוגניים לעשירים ולעניים (כפי שהחופש המוחלט בשוק הדיור מביא לשכונות הומוגניות), ומצב כזה היה פוגע באופן די ודאי בשוויון ההזדמנויות של התלמידים העניים. אני לא יודע מה הפתרון האופטימלי, זו שאלה מסובכת, אבל לב הדיון כאן הוא הדיון הערכי והמוסרי: האם נכון להגביל במידה זו או אחרת את החופש של ההורים בשם ערך שוויון ההזדמנויות (רק אחרי שמסכימים שכן, צריך לראות איך לעשות זאת בצורה שלא תהיה אדיוטית). שכן לרב נבון אין שום בעיה בהגבלת חופש של אזרחים לנסוע בשבת, לקנות חמץ בפסח, לקנות בשר חזיר או לאמץ ילדים (אם הם הומוסקסואלים). אלא שלהקטנת אי-השוויון הכלכלי, או אפילו השגת שוויון הזדמנויות, אין ערך כזה בעיניו. וכאן אנחנו מגיעים לטיעון האחרון:
4. בעצם אין ערך להקטנת אי שוויון. הרב נבון לא אומר זאת במפורש, למעשה הוא טוען ההיפך: "קפיטליסטים בשום אופן אינם אדישים לסבלם של עניים ונזקקים". אלא האמירה הזו עומדת בסתירה למה שהוא כותב בגוף המאמר. ראשית, בקטע ארוך שמנסה להסיק גישות כלכליות מודרניות מחוקי הקרקעות של חברה שבטית מתקופת הברזל (ועל הבעייתיות בלשון המעטה של נסיונות כאלה עומד יפה אריאל סרי לוי במאמר מאותו הגליון). אבל מעבר לכך במסקנתו הבסיסית שיש עוני, ככה זה. "ההכרה ריאליסטית בכך שהרבה בעיות אי אפשר לפתור.... הממשלה אינה יכולה לפתור את כל מצוקותיהם של אזרחיה". השאלה היא כמובן לא האם אפשר לפתור הכל אלא האם צריך לנסות בכלל לשאוף לכך; אם יש מאפיין כלשהו שניתן לזהות ביהדות לכל אורך ההסטוריה הוא הטענה שהמציאות כמות שהיא לא מושלמת ושצריך להשתפר. לפני כמה חודשים הוציא הרב נבון ספר על תפיסת המשפחה, ובספר וסביבו הוא מוביל מאבק בתפיסות שלדעתו מסוכנות למבנה המשפחה והחברה: הכרה במשפחה הומוסקסואלית, נישואין מאוחרים, עליית שיעור הגירושין. הרי באותה המידה ניתן לומר - הרבה מערכות יחסים לא מצליחות, ככה זה. ההכרה הריאליסטית היא שהרבה בעיות אי אפשר לפתור. אלא שזה נושא חשוב מספיק עבור הרב נבון כדי לנסות לפתור, או לצמצם, אותו (אני אגב חולק עליו לחלוטין בכך אבל זה דיון אחר). ואי-שוויון כלכלי פשוט לא חשוב מספיק.
אחד הפוסטים האהובים עלי היה הפוסט על הורדת הכיפה שלי. ושם התבססתי על הבחנה של פרופ' הלברטל, שאני חושב ששמעתי אותו מעמיק אותה בכמה מקומות אבל אין לי כרגע הפניה מדוייקת. בעיקרה הטענה היא שהתפיסות המסוריות שלנו לא מבוססות באמת על נימוקים רציונליים, הם מובססות על אינטואיציות: מה מרגיש לנו נכון, צודק וראוי אל מול מה שמרגיש לנו עוול, מכעיס, דוחה או מגעיל (תומר פרסיקו גם כתב על זה בביקורתו על ספרו של ג'ונתן הייט). אפשר לדון עד מחר על הפרטים של המדיניות הכלכלית הנכונה או המוסרית, אבל הטיעון העמוק ביותר שעולה מהמאמר של הרב נבון הוא שאי שוויון כלכלי הוא לא כזו בעיה חשובה. ביג דיל, זה קורה. ובמובן הזה, אני חושב שהרב נבון מייצג באופן עמוק חלקים לא קטנים מהציבור הדתי לאומי של היום. הם לאו דווקא יגדירו עצמם קפיטליסטים, אבל אי-שוויון כלכלי הוא לא בעיה חשובה בעיניהם. בקישקעס זה לא מרגיש כמו משהו בעייתי.
וזה נובע לדעתי משתי סיבות מאוד פשוטות עבור מציאות החיים של הציבור הדת"ל של ימנו. האחת היא, שהוא מרויח משמעותי מהשיטה הכלכלית של ימנו: מערכת החינוך שלו מסובסדת ב50% יותר מזו הכללית; הוא מקבל סבסוד דיור משמעותי בהתנחלויות; חלקים לא-פרופורציונים ממנו עובדים במערכת החינוך או בשירות המדינה. אז באמת לא נראה לו כ"כ רע. והשניה היא שעל אף הדיבורים גבוהה גבוהה על כלל ישראל, לא בכדי המגזר נשאר מגזר עד היום, המסתגר במערכת חינוך משל עצמו, ביישובים משל עצמו וכד'. את העניים הוא לא רואה אז זה לא מפריע לו. אפשר לרדת כמה שרוצים על הבועה התל-אביבית, אבל אותם שמאלנים משוקצים משלמים מסים גבוהים - ולא מתמרמרים על כך - למרות שהם יודעים שחלק לא קטן ילך למגזרים אחרים. כי יש להם סולידריות בסיסית לחברה, מה שהדתיים -לאומיים אולי אומרים שיש להם, אבל לא מגבים את זה בכסף.
לצערי רוב המאמרים הם בתשלום ולא מצאתי את הגליון בשום חנות ספרים, כך שאחכה עד לביקור הבא בקבוצת יבנה כדי לקרוא את הגליון של חמי בשלמותו; יתכן איפוא שמה שאכתוב כאן חוזר על דברים שנכתבו בגליון. מכל מקום בשלומיאליות שמאלנית טיפוסית אחד משני המאמרים המוצעים חינם הוא המאמר האופוזיציוני של הרב חיים נבון, הרואה בחיוב את התהליך - למעשה, הוא כחלק ממוביליו - ומצדיק למה הוא נכון וראוי. המאמר הזה יכול איפוא להיות בסיס מצויין לטענות שאני רוצה לטעון בנושא.
אם ננקה קצת את המאמר מהנימה המתנשאת האופיינית לכותב (אחרי הכל, כותרת המאמר היא "להתבגר מן הסוציאליזם") ונסדר קצת, אני חושב שאפשר לזקק ארבעה טיעונים מרכזיים, חילופיים זה לזה.
1. ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אלא שסוציאליזם הוא מכניזם גרוע מכיוון שהוא גורם נזק למטרה חשובה יותר, והיא השגשוג הכללי. ובלשונו "משק ריכוזי...הוא לא עובד". זו אמירה שטחית להחריד: איזה מאפיינים בדיוק של משק ריכוזי לא עובדים: הכוונה ממשלתית של הפעילות הכלכלית? מסוי גבוה? מערובות ממשלתית ישירה ע"י בעלות על חברות? ועדים חזקים? הרב נבון מביא לכל אחד מאלה אנקדוטות של כשלון אבל כמובן שגם לכל אחד יש דוגמאות שבהם הוא עבד טוב (גרמניה של שנות ה50 וה60 וסין של ימנו; סקנדינביה; סינגפור; ארה"ב של שנות ה40 וה50). כלכלה, כפי שהרב נבון עצמו מעיד, הרבה יותר מורכבת מזה. לטעון לאמירה אמפירית על המנגנונים הכלכליים היעילים והנכונים, נניח, למדינת ישראל של ימנו באמצעות כמה אנקדוטות ומבלי התיחסות אפילו לבסיס של הספרות הכלכלית בנושא היא לעשות צחוק מהקורא.
אני גם לא כלכלן, ולכן לא אכנס בכלל לויכוח הזה; יש שלל אנשים מקצועיים ממני בנושא, החל באורי כץ או אסף צימרינג הימניים וכלה באריאל רובינשטיין השמאלי, ואף אחד מהם לא יטען את הטענה הגורפת שכל מעורבות ממשלתית מביאה לירידה בשגשוג, שאותה טוען הרב נבון (כפי שגם איש מהם לא יתמוך במשק מתוכנן באופן מלא בסגנון הקומוניסטי). אני גם לא חושב שהטיעון הזה הוא לב העניין, שכן לב הטיעון מתחבא בטיעונים האחרונים לדעתי. ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, שכן הרב נבון לא יוותר על ההזדמנות להביא נתונים שגויים או לכל הפחות מטעים. הנתון הקשה היחידי שהרב נבון מביא הוא "כל המדינות המובילות במדד החופש הכלכלי (של קרן הריטג') נהנות משפע ומשגשוג, וכל המדינות הנמוכות בדירוג זה סובלות מעוני מחפיר". אנקדוטלית, לרוסיה, במקום ה20 מהסוף, יש תל"ג לנפש גדול יותר מלצ'ילה, מקום שביעי. אבל אם נהיה קצת יותר רציניים, הנה הקשר בין הדירוג של הרטיג' לתל"ג לנפש לפי כח קניה של הבנק העולמי:
מקדם הקורלציה הוא 37%, לא 0 אבל חלש למדי. וזה עוד מבלי שדיברנו על כך שמדד החופש מודד גורמים שלא קשורים בהכרח למה שהרב נבון מגדיר כ"סוציליזם" כמו שלטון החוק ושחיתות, וש"קורלציה פירושה סיבתיות" הוא כשל לוגי די בסיסי.
2.ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אלא שהדרך לעשות זאת היא באמצעות רשויות מקומיות, יחידים וקהילות. זו כבר הנחה שלא מגובה בשום נתונים, אלא מוצגת בטענה המוכיחה את עצמה: "יחידים וקהילות עושים זאת הרבה יותר טוב מאשר המדינה". לא ברור לי למה הרב נבון מאמין שפקידי עיריה או רשות מקומית מוכשרים יותר מפקידי ממשלה; נסיון החיים שלי ואני מניח גם של רובכם לא ממש תומך בהערכה הפתאומית הזו לכשרונם של פקידי עיריה. אבל מעבר לכך ישנה בעיה אינהרטית בהצעה של הרב נבון והיא שאנשים נוטים להתכנס לקהילות יחסית הומוגניות מבחינה כלכלית. הרב נבון לא פוגש בעירו מודיעין הרבה עניים, הם נמצאים באופקים, בבני ברק ובג'סר א-זרקא. הגם שאני מסכים שמעורבות פעילה והתנדבות של כל אזרח ואזרח חשובה, והחולשה היחסית של המעורבות האישית בהתנדבות בישראל היא בעיה, אבל עדיין אין סכוי שהעמתות וקהילות יצליחו לכסות באופן מלא את כל המקרים. ארה"ב היא המדינה עם שעיור התרומות הגדול בעולם והיא עדיין מהמדינות הכי לא שוויוניות בעולם. אני לא נאיבי לחשוב שהמדינה יכולה באמת לפתור הכל, אבל יש לה לפחות את המטרה והיכולת להציע מדיניות כללית ואחידה; אותם קריטריונים להם לועג הרב נבון הם אלה שמוודאים שלכל אחד תהיה בסוף כתובת במצבים קשים, גם אם הוא לא מחובר במקרה לתורם כזה או אחר. זאת ועוד, חברת הצדקה לה כמה הרב נבון היא כזו המעמידה את העני במצב מובהק של בושה בעוניו. הדרישה לבקש בצורה ישירה מאנשים שאתה מכיר הופכת כל עני הזקוק לעזרה לקבצן.
3. ישנה שאיפה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אבל פתרונה באמצעות מנגנוני המדינה פוגע בחירות של האזרחים. הרב נבון טוען זאת בעיקר דרך ההתמרמרות על מערכת החינוך, ועל אי יכולתו לבחור את בית הספר של ילדיו. בנימוק האמפירי של הרב נבון - שזו הסיבה לכשליה של מערכת החינוך - מפוקפק למדי,שכן לא ראינו שמערכת החינוך החרדית, הפרטית והתחרותית, טובה יותר; מה גם שדוגמת מערכת החינוך בירושלים, אותה הרב נבון עצמו מביא, מראה שניתן לשלב בחירה בחינוך עם מערכת ממלכתית ואינטגרטיבית, ואפילו לא מופרטת. אבל במידה עמוקה הרב נבון צודק: סוציאליזם מגביל את החופש. במקרה של מערכת החינוך, אם היינו מעניקים חופש מוחלט להורים, היינו מקבלים בתי ספר הומוגניים לעשירים ולעניים (כפי שהחופש המוחלט בשוק הדיור מביא לשכונות הומוגניות), ומצב כזה היה פוגע באופן די ודאי בשוויון ההזדמנויות של התלמידים העניים. אני לא יודע מה הפתרון האופטימלי, זו שאלה מסובכת, אבל לב הדיון כאן הוא הדיון הערכי והמוסרי: האם נכון להגביל במידה זו או אחרת את החופש של ההורים בשם ערך שוויון ההזדמנויות (רק אחרי שמסכימים שכן, צריך לראות איך לעשות זאת בצורה שלא תהיה אדיוטית). שכן לרב נבון אין שום בעיה בהגבלת חופש של אזרחים לנסוע בשבת, לקנות חמץ בפסח, לקנות בשר חזיר או לאמץ ילדים (אם הם הומוסקסואלים). אלא שלהקטנת אי-השוויון הכלכלי, או אפילו השגת שוויון הזדמנויות, אין ערך כזה בעיניו. וכאן אנחנו מגיעים לטיעון האחרון:
4. בעצם אין ערך להקטנת אי שוויון. הרב נבון לא אומר זאת במפורש, למעשה הוא טוען ההיפך: "קפיטליסטים בשום אופן אינם אדישים לסבלם של עניים ונזקקים". אלא האמירה הזו עומדת בסתירה למה שהוא כותב בגוף המאמר. ראשית, בקטע ארוך שמנסה להסיק גישות כלכליות מודרניות מחוקי הקרקעות של חברה שבטית מתקופת הברזל (ועל הבעייתיות בלשון המעטה של נסיונות כאלה עומד יפה אריאל סרי לוי במאמר מאותו הגליון). אבל מעבר לכך במסקנתו הבסיסית שיש עוני, ככה זה. "ההכרה ריאליסטית בכך שהרבה בעיות אי אפשר לפתור.... הממשלה אינה יכולה לפתור את כל מצוקותיהם של אזרחיה". השאלה היא כמובן לא האם אפשר לפתור הכל אלא האם צריך לנסות בכלל לשאוף לכך; אם יש מאפיין כלשהו שניתן לזהות ביהדות לכל אורך ההסטוריה הוא הטענה שהמציאות כמות שהיא לא מושלמת ושצריך להשתפר. לפני כמה חודשים הוציא הרב נבון ספר על תפיסת המשפחה, ובספר וסביבו הוא מוביל מאבק בתפיסות שלדעתו מסוכנות למבנה המשפחה והחברה: הכרה במשפחה הומוסקסואלית, נישואין מאוחרים, עליית שיעור הגירושין. הרי באותה המידה ניתן לומר - הרבה מערכות יחסים לא מצליחות, ככה זה. ההכרה הריאליסטית היא שהרבה בעיות אי אפשר לפתור. אלא שזה נושא חשוב מספיק עבור הרב נבון כדי לנסות לפתור, או לצמצם, אותו (אני אגב חולק עליו לחלוטין בכך אבל זה דיון אחר). ואי-שוויון כלכלי פשוט לא חשוב מספיק.
אחד הפוסטים האהובים עלי היה הפוסט על הורדת הכיפה שלי. ושם התבססתי על הבחנה של פרופ' הלברטל, שאני חושב ששמעתי אותו מעמיק אותה בכמה מקומות אבל אין לי כרגע הפניה מדוייקת. בעיקרה הטענה היא שהתפיסות המסוריות שלנו לא מבוססות באמת על נימוקים רציונליים, הם מובססות על אינטואיציות: מה מרגיש לנו נכון, צודק וראוי אל מול מה שמרגיש לנו עוול, מכעיס, דוחה או מגעיל (תומר פרסיקו גם כתב על זה בביקורתו על ספרו של ג'ונתן הייט). אפשר לדון עד מחר על הפרטים של המדיניות הכלכלית הנכונה או המוסרית, אבל הטיעון העמוק ביותר שעולה מהמאמר של הרב נבון הוא שאי שוויון כלכלי הוא לא כזו בעיה חשובה. ביג דיל, זה קורה. ובמובן הזה, אני חושב שהרב נבון מייצג באופן עמוק חלקים לא קטנים מהציבור הדתי לאומי של היום. הם לאו דווקא יגדירו עצמם קפיטליסטים, אבל אי-שוויון כלכלי הוא לא בעיה חשובה בעיניהם. בקישקעס זה לא מרגיש כמו משהו בעייתי.
וזה נובע לדעתי משתי סיבות מאוד פשוטות עבור מציאות החיים של הציבור הדת"ל של ימנו. האחת היא, שהוא מרויח משמעותי מהשיטה הכלכלית של ימנו: מערכת החינוך שלו מסובסדת ב50% יותר מזו הכללית; הוא מקבל סבסוד דיור משמעותי בהתנחלויות; חלקים לא-פרופורציונים ממנו עובדים במערכת החינוך או בשירות המדינה. אז באמת לא נראה לו כ"כ רע. והשניה היא שעל אף הדיבורים גבוהה גבוהה על כלל ישראל, לא בכדי המגזר נשאר מגזר עד היום, המסתגר במערכת חינוך משל עצמו, ביישובים משל עצמו וכד'. את העניים הוא לא רואה אז זה לא מפריע לו. אפשר לרדת כמה שרוצים על הבועה התל-אביבית, אבל אותם שמאלנים משוקצים משלמים מסים גבוהים - ולא מתמרמרים על כך - למרות שהם יודעים שחלק לא קטן ילך למגזרים אחרים. כי יש להם סולידריות בסיסית לחברה, מה שהדתיים -לאומיים אולי אומרים שיש להם, אבל לא מגבים את זה בכסף.
אור,
השבמחקרשימתך צלולה, חדה ומדויקת מאוד-מאוד.
תודה!
השבמחקכל מילה בסלע. אפשר להוסיף בהקשר של גינוי הרגולציה בידי חיים נבון, שרק מאז שהוקמה מנהלת הכנרת (רגולציה! בירוקרטיה! גוועלד!..) אפשר לנפוש שם בחופים מוסדרים אופן שפוי ובמחיר הגיוני. עד הקמת המנהלת אכן שלט בחופי הכנרת השוק החופשי - לכלוך, רעש מטורף בכל מקום, ומחירי כניסה מופקעים.
השבמחק