בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

Then shut it down, take 2

כמעט חצי שנה עברה מאז שעדכנתי לאחרונה בפוליטיקה אמריקאית, ומעודד לראות שיש גורמים קבועים לא משתנים, למשל הקיצוניות עד כדי הרס עצמי של המפלגה הרפובליקאית, ונטיית חבריה להשתמש בפרוצדורות ממשל בסיסיות כדי לנסות ולהשיג הישגים חקיקתיים שהם לא מסוגלים להשיג בדרך קונבנציונאלית.
העניין הוא כזה. ביום שלישי עומד להכנס לתוקף החלק המשמעותי ביותר של חוק הבריאות מ2010 הידוע בשם אובמהקייר. ביום זה יפתחו הexchanges (התרגום המקובל הוא בורסה, אבל זה לא ממש מתאים כאן) - אתרים שמרכזים תוכניות ביטוח בריאות עבור מי שלא מבוטח דרך מקום העבודה שלו (המטרה היא להתמודד כך עם הבעיה העיקרית של ביטוח בריאות אינדיוידואלי בארה"ב והוא שלאינידיואל יש כושר מיקוח אפסי ולכן הפרמיות יקרות בטירוף); במקביל יכנסו לתוקף סובסידיות נדיבות לרכישת ביטח בריאות דרך הexchange לעניים שאינם זכאים לביטוח הבריאות הממשלתי לעניים, מדיקייד. בתחילת השנה הבאה יכנס לתוקף חלקו העיקרי השני והמשלים של אובמהקייר, הindividual mandate - החיוב על כל אזרח אמריקאי לרכוש ביטוח בריאות (אם הוא לא זכאי לביטוח שכזה מהממשלה דרך מדיקאייד או מדיקייר), או לשלם קנס. בקיצור, שני החלקים הדרמטיים והמשמעותיים ביותר בחוק, שלפי כל ההערכות עומדים להכניס עשרות מיליוני אמריקאים למעגל ביטוח הבריאות, עומדים להכנס לתוקף.
אם אתם שואלים למה רק עכשיו, זה כי בעת חקיקת החוק הגדירו תקופה של ארבע שנים להיערך אליו, לבנות את הexchanges ולאסוף מספיק כספי מסים כדי לממנו.
למרות שהחוק עדיין לא פופולארי במיוחד (הוא עדיין לא עובר את רף ה40% ברוב הסקרים) לפי כל הסקרים כאשר מציגים בפני המסוקרים את החלקים הספציפיים של החוק הם זוכים לתמיכה רבה, ולכן לפי רוב ההערכות - כולל אלה של המתנגדים החריפים ביותר לחוק - אם החוק יכנס לתוקף ויתחיל לפעול, ואופן יישומו לא יקרוס באופן פנומנלי (שזו אופציה שעלולה להתרחש אבל לא סבירה במיוחד) יהיה בלתי אפשרי פוליטית לבטלו, הוא פשוט יהפך פופולרי מדי. זה בדיוק מה שקרה עם מדיקייר, תוכנית הביטוח הממשלתית לזקנים. ולכן הרפובלקאים מסתכלים על התקופה הקרובה בתור ההזדמנות האחרונה לעכב, ולבסוף לבטל את החוק.
דא עקא, שהרפובליקאים שולטים רק בחצי מתוך אחת משלוש הרשויות - בבית הנבחרים (וגם שם, בעיקר בזכות עיוותים של מחוזות הבחירה, אבל על כך בפעם אחרת). אפשרות אחת היתה לקבל את דין הבוחר, ולהכיר בכך שאובמקייר עבר כחוק והוא היום חוק תקף שצריך לקבל אותו. תרשו לי להגיב על כך בציטוט מפי הגורמים המוסמכים: פףףףףףףףףף. הצחקתם אותי. אפשרות שנייה היא לנסות למנף הצבעות חיוניות כדי להשיג את רצונם.
ולמרבה (או לרוע) המזל, בדיוק שתי הצבעות כאלה צפויות בחודש הקרוב. הראשונה היא לגבי המימון השוטף של הממשלה. המימון הזה מסתיים בסוף החודש (כלומר, עוד יומיים). תקציב מלא ומסודר כמובן שאין, אבל הרפובליקאים מסרבים גם לאשר החלטה בדבר המשך התקצוב לפי הרמות הקיימות (כפי שקורה בארץ בצורה אוטומטית כשאין תקציב מסיבה לגיטימית כמו הקדמת בחירות)- מה שקרוי continuing resolution, או CR - אם לא יוצא מהתקציב כל מימון לאובמקייר. הסנט ואובמה כמובן מסרבים, ולכן לפי כל הסימנים אנו צפויים להשבתת הממשל הפדרלי בעוד יומיים. זה לא בדיוק כל הממשל - עובדים חיוניים עדיין ימשיכו לעבוד, והבית הלבן הבהיר שדווקא מימושו של אובמהקייר לא יתעכב - אבל זה בכל זאת יכול להיות מאוד מציק, החל בעיכובי ענק בטיסות בשל צמצום בפקחי טיסה וכלה בסגירת פארקים לאומיים.
אלא שזה עוד כסף קטן. בעוד כשלושה שבועות החוב האמריקאי עומד להגיע לתקרת החוב - סכום דולרי שרירותי שמעליו אסור לממשל יותר ללוות כסף. אחת לכמה חודשים או שנים צריך להעלות את התקרה הזו באמצעות חקיקה בקונגרס, ותמיד זה לווה בתיאטרון פוליטי ובנאומים חוצבי להבות, אבל התקרה הועלתה; לפני כשנתיים, לראשונה הרפובליקאים החליטו לעשות שימוש בהצבעה הזו כדי לסחוט ויתורים פוליטיים מהנשיא. מעבר לכך שאין בכך שום הגיון - שהרי זה לא אינטרס של הנשיא שאמריקה תשלם את חובותיה, אלא של כל גופי הממשל, מה גם שאת החוב הזה יצר מלכתחילה הקונגרס, שכן כל הוצאות הכספים מאושרות על ידיו - יש בכך סיכון כלכלי אדיר שכן אם אמריקה תפסיק לשלם את חובותיה, זה עלול להפוך את הנכס הבסיסי והבטוח ביותר במערכת הפיננסית העולמית - אג"ח של ממשלת ארה"ב - למסוכן ביותר, ולהכניס את כל המערכת הפיננסית העולמית לכאוס ברמות 2008 אם לא יותר.
המנהיגות הרפובליקאית מודעת לסיכונים הללו. היא גם יודעת שאם אחד או שניים מהאיומים - השבתת הממשל או פרעון חוב - יתממשו, הרפובליקאים הם שיואשמו על ידי הציבור והנזק שיגרם להם יכול להיות משמעותי - השבתת הממשל של 1995 נחשבת לתחילת הקמבאק של ביל קלינטון - עד כדי בלתי הפיך, במקרה של משבר פיננסי אמיתי. אבל המנהיגות הרפובליקאית של ימנו חסרת ערך. אחד מהמורשות המשמעותיות ביותר של ג'ורג' בוש הבן הוא שהמפלגה הרפובליקאית התרסקה; היא הצליחה להתאושש עם עליית הtea party ב2010, אבל התאוששות זו לוותה בריסוק של כל מנגנון מפלגתי, וכתוצאה מכך של איזושהי שליטה של המנהיגות הרפובליקאית בחברי בית הנבחרים מטעם המפלגה, שבתורם הפכו לקיצוניים יותר ויותר (זו הפתחות שהודגמה באופן בולט ביחס לסוריה, אבל על כך בפעם אחרת). כתוצאה מכך ג'ון ביינר, מנהיג בית הנבחרים ואריק קנטור, מספר שניים, פשוט לא מסוגלים לבוא לאיזשהו שולחן משא ומתן כי הם לא מסוגלים להביא את הסיעה שהם עומדים בראשה להציע כפישיתחייבו שהיא תצביע.

אז מה יקרה? אני מעריך שתהיה השבתה, ואחרי כמה ימים שמספיק רפובליקאים מתונים ירגישו את הכאב בסקרים, הם יצטרפו לדמוקרטים בבית הנבחרים, ויעבירו CR והעלאה של תקרת החוב, תוך שבירה של מה שמכונה "כלל הסטרד", שלפיו מנהיג בית הנבחרים מהמפלגה הרפובליקאית לא מביא להצעה הצעה שתעבור בכלל הבית אבל לא זוכה לרוב רפובליקאי. אבל זה גם מה שהערכתי שיקרה בפעם הקודמת, ואז הצליחו להמנע מההשבתה ברגע האחרון, אז אולי זה עוד יקרה. בכל מקרה, יהיה מעניין, ולא הייתי מתכנן טיול ליוסמיטי בסוף השבוע.

5 תגובות:

  1. מרתק ומבהיר! כמעט שחשבתי לתת לאמריקאים להתבחבש עם הבריאות שלהם בלי להבין מה קורה שם... מזל שהיית פה.

    השבמחק
  2. תודה על הפוסט! שמתי לינק לכאן בפוסט שלי על הנושא, כאן: http://marinaandnati.blogspot.com/2013/10/government-shutdown.html

    השבמחק
  3. ג'ימי קימל בחן את העניין של הפופולריות של אובמקייר. התשובה היא בורות
    http://www.youtube.com/watch?v=sx2scvIFGjE

    השבמחק