על השיעורים שלאחר ההרשעה

קצת פובליציסטים ואישי ציבור דתיים על פרשת מוטי אלון:

אורי אורבך:

גועל. הרב אלון, והערב-רב דרוקמן שלא מבין את הבעיה בלתת לו ללמד כאילו כלום, והקהל שמוחא כפיים, וכל תרבות הרבנים הזו שבטוחה כי הכל סחיר והכל מותר, ובלבד שזה "בהסכמה" וחוקי, וכל עוד לא הוכחה וכד'... כאילו כל המוסר והנורמות התרבותיות והאנושיות שלנו נקבעים רק על ידי החוק והתקנות ובשם החופש, ולא על ידי הגינות, צניעות ושכל ישר".

 הרב ישראל רוזן:

אישית אינני מתעניין בשיעורים גמרא וחסידות, ואפילו לא בשיחות מוסר. ואעפי"כ, למרות היותי 'מבחוץ', אני נוטל לעצמי את זכות הבעת עמדה כלפי האלילות הבל-תאומן הנרקמת בזירות אלו. מילא התלהבות של הזדהות תוך-כדי השיעור- המתבטאת בנפנופי ידים בעוז וצרחות בוקעות-שמים - אפשר עוד להכיל (ויש אומרים: גם להבין), אבל הערצה עד כדי סגידה וכריעת ברך, התמכרות, התמסרות ואף גרוע מכך - זה נשמע באזניי טירוף אלילי. משהו פרוע, מעין המתואר בתורה בקשר למחולות ופרכוסים סביב עגל הזהב: "וירא משה את העם כי פרוע הוא... לשמצה (שמות לב,כה)....מה שמתרחש כיום, גם במחוזותינו, מעלה אסוציאציות של אלילות 'בעל פעור' - "שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו" (רש"י במדבר כה,ג). מפעור-פרוע זה קצרה הדרך לחטא ההיצמדות נטולת הבושה לבנות מדין, שהרי אלילות ומין פרוע מהלכים יחדו.

 ח"כ שולי מועלם:

בעקבות פרסום גזר הדין של הרב מוטי אלון, פנתה היום ח"כ שולי מועל רפאלי לשר החינוך שי פירון, בבקשה למנוע מרבנים החשודים בפלילים ללמד במימון כספי ציבור.
"אני מוצאת לנכון לפנות אליך בנושא המטריד אותי ואת הציבור בישראל בכלל . בחודשים האחרונים מפורסמות חדשות לבקרים  ידיעות בתקשורת על רבנים החשודים בעבירות שונות מהעלמות מס, איום וסחיטה ועד לפגיעוות מיניות תוך ניצול יחסי מרות", כתבה מועלם.
היא כתבה כי "התופעה מטרידה שלא לומר מטרידה מאוד". מועלם ציינה כי היא "סומכת את ידי על גורמי האכיפה שיעשו את עבודתם נאמנה וכמובן שכל עוד אדם לא מורשע בדין עומדת לזכותו חזקת החפות". יחד עם זאת, מועלם קראה לפירון "להוציא הנחייה מפורשת ממשרדו אל הישיבות המקבלות מימון מתקציב המדינה ולקבוע  כי כל רב החשוד, לא כל שכן שהורשע, בעבירה קטנה כגדולה לא ימומנו שיעוריו מכספי הציבור הרחב. שכן, לא יתכן ובלתי נסבל שכספי המדינה יממנו שיעורים של רבנים החשודים בעבירה על חוקיה".

הרב שי פירון:

החברה הישראלית, ובעיקר הדתית לאומית, צריכה לעשות חשבון נפש בשאלה מי הם המודלים לחיקוי בחברה שלנו.
אני חושב שאתם ההורים צריכים לעזור לי להפוך את גיבורי התרבות שלנו לסופרים ואנשי רוח, לאנשים שמביאים איתם תוכן. הייתי שמח לשאול תלמידי ישיבה בני 17 האם הם מכירים את זוכי פרס הנובל דן שכטמן ועדה יונת ואהרון צ'חנובר. מערכת החינוך והחברה כולה צריכה לשאול מי אנחנו רוצים שיהיה מושא ההערצה של בנים ובנות בגיל כזה.

הרב פירון ציין כי הנחה את המורים בכל בתי הספר לעסוק בסוגיות מגדר, גבולות ויחסים:

הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי בתכנית ארוכה יותר. אני לא מתחמק מאחריות - זו אחריותי לדאוג לחברה מוסרית, ליברלית ויהודית יותר, ואני לוקח את האחריות במלוא הרצינות. זו המדינה שלנו והעתיד שלנו - אם נדבר אחרת, הילדים יהיו אחרת

דר לאה ויזל:

אולם, בהקשר חברתי – חינוכי רחב יותר, אין ספק שהפרשייה דורשת התייחסות. אין צורך להתייחס לפרטי המקרה הספציפי אף שבני הנוער שמעו אודותיו. יש להתרחק ממנו ולפתוח שיח בשאלה מי הן הדמויות להערצה? מה אנחנו מעריצים והאם אנחנו יודעים לשמור על חוש בקורת גם תחת 'שטיפת מוח' תרבותית? מי מעצב עבורנו את הדמויות לחיקוי? מה בדיוק גורם לבני נוער כה רבים לנהות אחרי רב זה או אחר? אלו צדדים באישיותו?עם אילו רבנים ראוי שנתיעץ? איזו אווירה מתאימה לנו ואיזו פחות? איפה אנו חשים נוח שיראו אותנו ואיפה לא? מדוע?  ועוד.  

----
כמובן, שיקרתי לכם קצת. כל נציגי הציבור המכובדים הללו ממלאים את פיהם מים לנוכח החרפה המוסרית בישית אור עציון, בה ממשיך ללמד הרב מוטי אלון, עברין מין סדרתי מורשע. הציטוטים האלה הם מפרשה אחרת, פרשת אייל גולן (שכשחושבים עליה יש בה קוי דמיון מדהימים למוטי אלון), בשנויים המתבקשים.
---
עדכון: אורי אורבך הואיל לדבר בנושא: "אני מאוד מכבד ומוקיר את הרב חיים דרוקמן, אבל אני סבור כי אין לאפשר לקיים שיעור במוסד חינוכי של מי שהורשע בעבירה כה חמורה". לא קרוב למלים הקשות שאמר על פרשת אייל גולן, אבל יותר טוב מכלום, שזה מה שאמרו כמעט כל שאר אישי הציבור מהמגזר.