אפרטהייד

כנראה שג'ון קרי הצליח להטריד קצת את הימין שלנו עם הערת האפרטהייד, כי פתאום שומעים מחדש את האפולוגטיקה למה המשטר בשטחים איננו אפרטהייד, למשל מהרב חיים נבון או ממשה פייגלין (גאולה לעולם: הועדה הרוחנית הפנתה אותי אליהם). ומכיוון שזה זמן רציתי לכתוב אחת ולתמיד את הטיעון שלי על העוול המוסרי שבמשטר בשטחים, הנה הזדמנות מצויינת.

אז נתחיל בטענות העובדתיות: ההשואה לפוארטו-ריקו או לשאר הטריטוריות האמריקאיות די מטופשת. תושבי פוארטו ריקו, גואם ושאר הטריטוריות הם אזרחים אמריקאיים והם זוכים לכל הזכויות וההגנות של החוקה. נכון שהם לא יכולים להצביע לנשיאות ולקונגרס, מכיוון שפוארטו-ריקו היא במעמד של טריטוריה, אבל יש להם חופש תנועה, ואם הם יעברו לאחת המדינות הם יוכלו להצביע בה, בדומה לאזרחים ישראלים בחו"ל. בנוסף, בפוארטו ריקו יש ממשל עצמי שנבחר על ידי תושבי הטריוטריה, ולבסוף  גם התושבים נשאלו במספר משאלי עם האם הם מעוניינים להיפך למדינה מן המנין (הפוליטיקה בפוארטו ריקו מאורגנת לפי שאלת הפיכה למדינה או עצמאות, ואחת המפלגות תומכת בהפיכה למדינה) וההצעה נדחתה, בעיקר כי הפיכה למדינה תעלה מיידית את המסים. 

אבל כעת לשאלה היותר בסיסית בדבר המשטר בשטחים, והיא בכלל לגבי הגדרת האזרחות. אזרחות היא לא רק לבחור ולהבחר (גם בסין הקומוניסטית יש אזרחות ואין שם בחירות). אזרחות היא שייכות לקהילה הפוליטית, היותך חלק מהציבור שהשלטון - לפחות להלכה - מחוייב אליו. בעולם המודרני הרבה מאוד מהצרכים והזכויות של הפרט ניתנות על ידי המדינה, בתוך המדינה - שוויון בפני החוק, קידום רווחה אישית וציבורית, חינוך, תעסוקה; ומחוצה לה - היכולת לנוע בין מדינות (הדורשת דרכון), והגנה מפני רדיפה במדינות זרות. כל אלה עוד לפני שדיברנו בכלל על דמוקרטיה, אלא על עצם המושג של מדינה מודרנית; בדמוקרטיה כמובן נלווית גם הזכות להשתתף באופן משמעותי על התהליך הפוליטי, לבחור ולהבחר, וזכויות אדם כמו חופש הבטוי, ההפגנה, הליך הוגן וכו'. מכיוון שכך, בסדר העולמי המודרני ישנה זכות אדם בסיסית ל*איזושהי* אזרחות, כך למשל בסעיף 15 של הצהרת זכויות האדם של האו"ם. זה לא אומר שלאדם יש בהכרח זכות לאזרחות במקום שבו הוא כעת גר - אם היגרתי לשווייץ זה לא נותן לי מיידית זכות לאזרחות בה - אבל המצב שבו אדם ללא שום אזרחות הוא מצב לא מוסרי.

משמעותו של האפרטהייד היתה שדרום אפריקה היא מדינתו של האדם הלבן. אזרחותם של הלבנים לא היתה רק זכותם לבחור ולהבחר (למעשה, משחק עם גבולות איזורי הבחירה הפכו חלק מהקולות של הלבנים לחסרי ערך), אלא באופן בסיסי המדינה נוסדה על ידי האדם הלבן ולמענו. האדם השחור (או הצבעוני) רק "היה שם", נועד לשרת את האדם הלבן או להסתלק מהשטח, ולכן השלטון עסק בו רק כדי להבטיח סדר ורגיעה. המדינה לא היתה מחויבת אליו בשום צורה, אפילו לא בהגדרה. 

כעת, מה המצב בשטחים? בשטחים ישנו מיעוט של אזרחים ישראלים שזוכים לכל זכויות האזרח אל מול נתינים פלסטינים הנתונים לשלטון של כיבוש צבאי (המילה כיבוש כאן היא מילה תיאורית גרידא - זו הגדרתו של השלטון על הפלסטינים בשטחים), שמטרתו העיקרית היא להשליט סדר. הפלסטינים הם נתינים של השלטון הזה, הם לא אזרחים שלו. לא זו בלבד שאין להם זכות לבחור ולהבחר, אין, בהגדרה וכמובן במעשה, שום מחויבות של המדינה השולטת בהם לרווחתם, כמובן שאין להם שוויון בפני החוק (כי הם נשפטים בדין צבאי בניגוד למשפט הישראלי הדמוקרטי השורר על מתנחלים) כמו גם שוויון זכויות בתכנון, בחופש התנועה (בתוך השטחים ובכניסה וביציאה), ועוד - ואלה כבר זכויות שהן בגדר זכווית אדם, לא זכויות אזרח. בחלק זעיר מהשטח יש לפלסטינים שלטון עצמי מוגבל, שגבולות יכולותיו מעוצבות באופן בלעדי על ידי ישראל ואין לו ריבונות להחליט בתחומים מהותיים כמו יחסי חוץ, בטחון, תכנון קרקע, מסוי, סחר חוץ ועוד, והוא מוגבל לתחומי רוב השטח הבנוי של הערים הפלסטיניות. בגדול זה שלטון מוניציפלי פלוס. 

המצב הזה - של שטח עם מיעוט של אזרחים ורוב של נתינים חסרי זכויות - לא קיים *בשום מדינה בעולם*. לא רק בדמוקרטיות, בשום מדינה. גם סין הקומוניסטית מחוייבת כלפי אזרחיה. המקרים המקובלים כדוגמאות  - גרמניה, שוויץ, צ'כיה - הם מקרים בהם מהגרים לא זוכים בקלות (או לעולם) לאזרחות, אבל יש להם אזרחות של מדינת האם, ובמדינות עצמן יש להם את רובן המכריע של זכויות האזרח - שוויון לפני החוק, רווחה - פרט לזכות לבחור ולהבחר. בלטביה שהביא פייגלין כדוגמה, לחסרי אזרחות כתוצאה מפירוק בריה"מ- דהיינו לרוסים - אם אין להם אזרחות רוסית יש להם את כל זכויות האזרח חוץ מלבחור ולהבחר. שלא לדבר על כך שבכל המדינות האלה הלא-אזרחים הם מיעוט, מה שכמובן לא המצב ביו"ש.
איפה מצב כזה כן קיים? המצב הזה היה קיים בכל המושבות הקולוניאליות, כמו גם בארה"ב ביחס לאינדיאנים, ועד לתיקון ה14 ביחס לשחורים (גם השחורים של תקופת ג'ים קרואו זכו ליותר זכויות מהפלסטינים  ביו"ש בימנו, למשל חופש תנועה). המדינה האחרונה שהמצב הזה התקיים בה היא דרא"פ של האפרטהייד. זה גם העוול העיקרי בה, לא עצם האבחנה הגזעית - אבחנה גזעית משמשת גם למהלכים חיוביים כמו אפליה מתקנת. העוול המוסרי באפרטהייד היה העובדה שהאבחנה הגזעית היתה הבסיס לשלילת זכויות אזרח ולאפליה שיטתית כנגד הרוב במדינה. בפרט, גם אם דרא"פ של האפרטהייד היתה מעניקה אזרחות לקבוצה שרירותית של 20% מהשחורים זה לא היה הופך את האפרטהייד ליותר מוסרי או פחות מצורע.

טיעון הקש העיקרי שהרב נבון נאחז בו הוא שהאבחנה בישראל היא לא גזענית ב100%, שכן ישנם ערבים אזרחי ישראל. נקודה אמתית שמתחבאת פה היא שבאמת בתוך תחומי הקו הירוק ישראל איננה מדינת אפרטהייד, להיפך, היא דמוקרטיה למופת. אבל אנחנו מדברים על יו"ש. ושם, האבחנה הזו חסרת משמעות. אז יש קבוצה של ערבים אזרחי ישראל, אז מה? אז הקריטריון המפריד הוא גזעני עם חריג. גזעני עם כוכבית. זה לא משנה במאומה את העוול הבסיסי במצב.

ורק בשביל התרגיל הרטורי - הנה רשימת החוקים העיקריים שביססו את הפארטהייד (לפי ויקיפדיה). חוץ ממס' 2, חלקים ממס' 7 ומס' 9, כולם תקפים לחלוטין בשטחי יו"ש אם מחליפים "שחורים" ב"פלסטינים" ו"לבנים" ב"ישראלים".

1. חוק איסור נישואי תערובת (1949) – אסר על נישואים בין-גזעיים
2. חוק המוסר (תיקון משנת 1950) – אסר על יחסי מין בין לבנים לבין בני גזעים אחרים
3. חוק מרשם האוכלוסין (1950) – חייב כל אזרח להרשם כלבן, כשחור או כצבעוני
4. חוק דיכוי הקומוניזם (1950) – איפשר לממשלה לתייג כ"קומוניסטי" כל ארגון, תנועת אופוזיציה, או התאגדות שלא היו לרוחה, ולהוציאם מחוץ לחוק
5. חוק אזורי הקבוצות (1950) – הקצה את אזורי המחיה העירוניים לבני הגזעים השונים, ולמעשה אסר על לא-לבנים את המגורים בערים
6. חוק המעבר (1952) - חייב כל שחור מעל גיל 16 לשאת בכל עת תעודת מעבר, שבה הוטבעו אשרות מהמשטרה או מהמעביד המתירות או מגבילות את תנועתו
7. חוק שמירת מתקנים נפרדים (1953) – חייב הפרדה גזעית במתקני שעשועים, בגנים ציבוריים, במתקני שירותים, בחופי רחצה וכדומה, ובפועל מנע מלא-לבנים את השימוש במרביתם
8. חוק חינוך הבַּנְטוּ (1953) – קבע את רמת שירותי החינוך להם היו זכאים שחורים, שהייתה נמוכה במידה משמעותית מזו שזכו לה הלבנים
9. חוק המכרות והעבודה (1956) – מיסד את האפליה בתעסוקה וקיבע איוש תפקידים בכירים בלבנים בלבד
10. חוק עידוד שלטון עצמי שחור (1958) – תחם חבלי ארץ במדינה כ"בנטוסטנים" לשחורים, שם יכלו ליהנות מאוטונומיה לכאורה
11. חוק אזרחות ארצות המולדת השחורות (1971) – שלל את האזרחות הדרום-אפריקנית מ"אזרחי" אותם בנטוסטנים והפך אותם מבחינה טכנית לזרים במקום מושבם

עד כאן ההסבר לעוולה הבסיסית. ומה לגבי הפתרון? על כך אומר נבון:

כן, חבריי השמאלנים בפייסבוק שכנעו אותי שהיעדר זכות הצבעה לערביי יש״ע הוא מצב לא נורמלי. אך כששאלתי אותם מה הפתרונות שהם מציעים, גיליתי שהם (הפתרונות-כביכול) עוד הרבה פחות נורמליים. זהו אחד מהמקרים שבהם התרופה הרבה יותר מסוכנת מאשר המחלה. אין ברירה - צריך לחיות עם המצב הלא נורמלי. גם תושבי פוארטו ריקו אינם מצביעים לנשיאות ארה״ב. תגידו שזה לא דומה? אתם צודקים. שום דבר בחיים אינו לגמרי דומה לשום דבר אחר. מה שדומה הוא שיש בעולם גם מצבים מדיניים מורכבים ומעורפלים, שאין להם פתרונות בית-ספר פשוטים. והמצב שלנו מסובך מכולם.

 קודם כל, לא "לא נורמלי", אלא "לא מוסרי". אולי לא נעים לרב להכיר בכך, אבל נראה לי שעמוק בבטן הוא בעצם כן מבין את זה. ואז השאלה היא מה הפתרון ארוך הטווח לעוול הזה. ישנן בגדול ארבעה פתרונות: נסיגה ישראלית, גירוש הפלסטינים, הענקת זכויות אזרח לפלסטינים או קיבוע משטר אפרטהייד עוול (על בסיס גזעני עם כוכבית) כמשטר קבע. הענקת זכויות אזרח מחוץ לדיון כי היא סופה של מדינת הלאום היהודית. גירוש של 2.5 מליון פלסטינים למדינה שאינה מדינתם (ושגם בה אין להם אזרחות) לא מוסרי ולא ריאלי וגם לא פותר את הבעיה (אולי מעביר אותה לתחומו של מישהו אחר אבל ספק). נשארנו עם נסיגה או אפרטהייד.
לכן אני טוען שנסיגה מרובם המכריע של שטחי יו"ש היא אינטרס ישראלי בלי כל קשר לשלום. צריך לסגת גם אם זה לא יביא שלום - תוך הכנת כל ההכנות כדי למזער את הסיכון הבטחוני (אבל זה לא שהימין מבטיח לנו משהו אחר ממלחמה נצחית). צריך הגנה נגד טילים, צריך לבסס הרתעה, הראש היהודי מספיק חכם. לטעון ששליטה אזרחית היא הדרך היחידה לבסס בטחון זו עצלות מחשבתית מהמדרגה הראשונה (וגם לא נכון - גם בלבנון, כולל המלחמה, וגם בעזה ממוצע הנפגעים ירד מאז הנסיגה, גם בלי שלום).
לטענות הזמניות, ה"ייצוב", ה"נחכה ונראה" - הן בעצם תמיכה בפתרון האפרטהייד, גם אם לא נעים לתומכיהם להודות בכך. ה"זמניות" היתה רלוונטית אם היו עושים במקביל מהלכים כדי לקדם את הפתרון הריאלי היחיד, דהיינו נסיגה, או למצער לא מנסים לסכל אותה באמצעות פיזור עוד ועוד התנחלויות בלב אוכלוסיה פלסטינית. מותר לרב נבון לתמוך באפרטהייד, אבל שיהיה ישר מספיק לא לעטוף את עמדתו במלים יפות. זה לא "מצב לא נורמלי", זה מצב לא *מוסרי*. זה משטר שמבוסס על עוול. למשטר הזה קורא הרב נבון ראשית צמיחת גאולתנו עליה חלמו היהודים בכל הדורות.