בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 31 באוקטובר 2014

בחירות 2014

ביום שלישי יערכו בארה"ב בחירות אמצע הכהונה, בהן יצאו האמריקאים לבחור שליש מהסנט, את כל בית הנבחרים, 33 מושלויות ועוד שלל משרות זוטרות יותר. רוב העיתונים יכריזו בכותרת למחרת, כי הבחירות יהיו מכה קשה לדמוקרטים; סכוי סביר שהם הולכים לאבד את השליטה בסנט (המודל של נייט סילבר מעריך שלרפובליקאים סכוי של 69% לזכות ברוב בסנט). זו כותרת לגיטימית. רוב הפרשנים יציינו שזו עדות לאכזבה העמוקה של האמריקאים מאובמה ולעתיד שחור למפלגה הדמוקרטית בשנתיים הקרובות. אלה שטויות.
יש לכך שלוש סיבות:
1. הסנט כשלעצמו לא מייצג: הייצוג בסנט זהה לכל מדינה, ובכך מעניק עדיפות משמעותית למדינות קטנות: בבחירות 2012 אובמה ניצח בסך הקולות 51-47, אבל אם היו משקללים את התוצאות לפי חלוקת הסנט הוא היה מפסיד 48%-49%.
2. בנוסף, בכל שנתיים עומדים לבחירה שליש מהסנטורים, כלומר סנטורים מ33 מדינות. כך, הסנט מחולק בעצם לשלושה מחזורים. המחזור הנוכחי הוא הכי רפובליקאי: במדינות שיצביעו לסנט ביום שלישי, אובמה זכה רק  ל46% ב2012.
3. ולבסוף, השאלה היא מה נקודת המוצא. המחזור הנוכחי של סנטורים שעומד לבחירה נבחר לאחרונה ב2008, שנה מאוד טובה לדמוקרטים, ולכן במחזור זה נבחרו סנטורים דמוקרטים במדינות מאוד רפובליקאיות, למשל צפון קרוליינה ואלסקה. הישגים רפובליקאים ב2014 הם קודם כל בגדר חזרה לממוצע; אם הרפובליקאים יזכו ב5-6 מושבים, הם יזכו לרוב של 51-49, שזה פחות או יותר מייצג את התפלגות הבוחרים של 2012 ממושקלת לפי משקול הסנט; בעצם הישגים כאלה מעידים פחות או יותר על אותו קרדיט ציבורי לדמוקרטים כמו ב2012, שבהן כזכור ניצח אובמה (גם אם לא נצחון מוחץ).
כמובן, זה מצב גרוע יותר לאובמה ולדמוקרטים מאשר 2008 - שהרי אם הם היו במצב דומה ל2008, הם היו מצליחים לשחזר את הישיגיהם אז.  אבל לא הרבה יותר מזה.
---
נקודה מעניינת אחרת היא הבחירות למושלים. 33 מושלים עומדים לבחירה, רובם המכריע נבחרו ב2010, השנה הנהדת לרפובליקאים. כתוצאה מכך, כמה מושלים מאוד ימניים במדינות כחולות למדי עומדים ליפול - טום קורבט בפנסילבניה, ג'ון לה-פייג' במיין, ויתכן שגם ריק סקוט בפלורידה (שם זה סיפור משעשע - מי שמתמודד מולו, צ'ארלי קריסט - היה מושל פלורידה הרפובליקאי עד 2010. ב2010 פרש כדי לרוץ לסנט אבל מרקו רוביו ניצח אותו בפריימריז. הוא הפך לעצמאי, רץ מול רוביו בבחירות הכלליות והפסיד; לאחר מכן הפך לדמוקרט).  מאידך, סקוט ווקר מוויסקונסין - מי שזכור בשל המאבק החריף שלו כנגד ארגוני העובדים, בעיקר המורים, שהביאו לבחירות אמצע בנסיון להדיחו, שבהן ניצח - נראה כהולך לזכות בכהונה שניה; והדמוקרטים לא התאפקו מלפשל בכמה מירוצים, בראש ובראשונה במסצ'וסטס - מדינה סופר-שמאלית, אלא שהמתמודדת הדמוקרטית היא מרת'ה קוקלי, מי שזכורה כזו שהצליחה להפסיד את מושב הסנט של טדי קנדי ב2009 (השיא היה ציטוט שלה: "מה רוצים שאעשה, אעמוד מחוץ לפנווי פארק [אצטדיון בייסבול מפורסם בבוסטון] ואלחץ ידיים?"), הפסד שתקע את רפורמת הבריאות של אובמה - ונראה שהיא תצליח להפסיד גם את המירוץ למושלות. כבוד.
---
בבית הנבחרים אין הרבה עניין - כנראה שהרפובליקאים ירוויחו מעט מושבים. אין מה לצפות לשנוי דרמטי בבית הנבחרים עד 2020, לאחר שרטוט מחדש של המפות, שכן כרגע המחוזות מאוד מוטים לטובת הרפובליקאים.
---
עוד סיפור מעניין הוא בקנזס: קנזס היא מדינה סופר רפובליקאית. מאז שהפכה למדינה רק 13 מ45 מושליה לא היו רפובליקאים; הפעם האחרונה שבחרה סנטור רפובליקאי היתה ב1939. וכעת נראה שגם המושל הרפובליקאי בראונבק וגם הסנטור הרפובליקאי הותיק פט רוברטס עומדים להפסיד. מה קרה? הסיפור העיקרי הוא שבראונבק נבחר על מצע סופר סופר ימני של קיצוץ קיצוני במסים. בית הנבחרים היה גם רפובליקאי ולכן שיתף איתו פעולה. והוא ביצע. ואחרי שנתיים המדיניות התפוצצה לו בפרצוף: הגרעון של קנזס תפח למימדים מבהילים, הוא נאלץ לבצע קיצוצים כואבים ולא פופולאריים בחינוך, ואיבד אפילו את תמיכת הפלג המתון של הפלגה הרפובליקאית, כולל נציגים רשמיים לשעבר. לפעמים נצחון הוא נצחון פירוס.
---
מה  שמוביל אותי לנקודה הבאה: אני אישית חושב שדווקא טוב לדמוקרטים להפסיד את הסנט. גם אם יפסידו, זה יהיה לרוב קטן - 51-49, גג 53-47. נצחון כזה של הרפובליקאים ושליטתם בשני חלקי הרשות המחוקקת יגביר את הלחצים בקרב הימין למדיניות עימותית מול אובמה, שתביא שוב למשברים ואולי גם להשבתת הממשל. אלה יזכירו שוב לאמריקאים למה הם שונאים את המפלגה הרפובליקאית (אגב, גם היום המותג הרפובליקאי חלש יותר מהדמוקרטי; עם כל חוסר הפופולאריות של אובמה, הרפובליקאים הרבה פחות פופולאריים ממנו); ובדיוק בזמן ל2016, אז הדמוקרטים יזכו שוב בנשיאות ובסנט. הסיכון העיקרי עבור הדמוקרטים הוא ביחס לשופטים עליונים: שופטים עליונים ממונים על ידי הנשיא ומאושרים על ידי הסנט. אם רות באדר-גינזבורג השמאלית וחולת הסרטן תלך לעולמה בשנתיים הקרובות, המועמד שאובמה יוכל להעביר יהיה הרבה יותר ימני ממנה והאיזון בבית המשפט ילך עוד יותר ימינה.

3 תגובות:

  1. האבחון שלך מדויק, ונכון בהשוואה לשטויות שהתקשורת הישראלית כותבת, ומציגה זאת כחלק מאיזו "תבוסה לדמוקרטים". היית צריך להוסיף שזו אחת ממערכות הבחירות הצמודות ביותר בשנים האחרונות, ואפילו מנהיג המיעוט מיצ' מקונל, עלול להפסיד בקנטאקי למירוץ צמוד עם אליסון גריימס. הרפובליקנים נכשלו להציג זאת כ"גל מול הנשיא". אגב, כמה מהנתונים שפרסמת לא נכונים. בויסקונסין, במירוץ למושלות, המירוץ נחשב ל-Dead heat. הסקרים מראים על 50-50%, ואי אפשר לדעת מי ינצח. יש סיכוי טוב למועמדת הדמוקרטית. גם במסצ'וסטס המירוץ צמוד, אם כי ניכר שלא לטובתה של המועמדת הדמוקרטית - דבר מפתיע מאוד משום שמסצוסטס מדינה מאוד ליברלית.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה.
      ווקר מוביל לפי ממוצעי הסקרים ב2-3 אחוז, ונייט סילבר מעניק לו סכוי של 76% לנצח. סביר להניח בעיני איפוא שינצח. כנ"ל לגבי מקונל.
      אם זו היתה שנה טובה לדמוקרטים ווקר ומקונל היו מפסידים. זו לא שנה כזו, ולכן הם ינצחו; אבל זו עדיין לא שנה כל כך נוראה עבור הדמוקרטים כפי שמוצג.

      מחק
  2. ובנוסף, שכחתי לציין, שאם השנה הדמוקרטים מגנים על 21 מושבים בסנאט בעוד הרפובליקנים רק על 13 - ב-2016 המצב יתהפך לטובת הדמוקרטים, והם יהיו באותו סיכוי של הרפובליקאנים כעת בלקחת את הסנאט לשליטתם. סנאט רפובליקני בשנתיים הקרובות יקל על המירוץ של הילרי קלינטון למציאות.

    השבמחק