השבוע התקיימה בירושלים ועידת הקונגרס היהודי העולמי וחבר שלי בקר בה (ודי סבל); כששאלתי אותו איך היה הוא ענה "שבעה אחוזים מהיהודים בארה"ב הצביעו למקיין? אז כנראה שכולם היו בועידה הזו". אין לי הרבה יותר מה לומר על הWJC אבל זה כן תירוץ לכתוב קצת על למה בעצם היהודים האמריקאים כל כך ליברלים.
זה הרי לא כל-כך הגיוני. היהודים הם המיעוט ברמה הכי גבוהה מבחינה סוציו-אקונומית, ואם הם היו מצביעים לפי מעמדם הכלכלי הם מזמן היו צריכים לעבור לימין; ישנה אימרה יודעה ש"היהודים משתכרים כמו אפוסקופלים ומצביעים כמו פורטוריקנים". גם מבחינת התמיכה בישראל - לפחות ברמה ההצהרתית - אי אפשר לטעון שהימין האמריקאי פחות תומך בישראל מהשמאל (למרות שהמציאות יותר מורכבת אבל על כך בפוסט אחר). ועדיין היהודים הם קבוצת האוכלוסיה כמעט הכי בטוחה מבחינת הדמוקראטים: אמנם "רק" 77% (ולא 94%) מהיהודים הצביעו לברק אובמה אבל עדיין זה נתון מרשים, ומבין הקבוצות הדמורגפיות השונות, רק השחורים תמכו בופן יותר נחרץ באובמה. אז בעצם למה זה?
אני לא זוכר מי הפנה אותי לגליון הזה - נראה לי שיהונתן אז ניתן לו קרדיט - של כתב העת היהודי-ימני "קומנטרי". בגליון אספו כמה פרשנים יהודיים ימניים שניסו להסביר למה בעצם יהודים עדיין ליברליים. ישנם כמה וכמה הסברים וכולם מעניינים (אני באמת ממליץ לקרוא) אבל מה שהכי שכנע אותי הוא ההסבר של מייקל מדבד. הוא טוען את הדבר הבא: הדבר היחידי שבעצם מאחד היום את כל היהודים בארה"ב הוא דחיית הנצרות. הדבר היחידי המשותף לרבי מסאטמר ולוודי אלן, לחב"דניקים מוויליאמסבורג ולאלנה קגן היא שהם לא נוצרים, ושהם בוחרים לא להשתתף בתרבות הרוב הנוצרית. התוכן החיובי שכל אחד מוצא ביהדותו שונה מאוד, ולכן ההגדרה היחידה המשותפת לכולם כיהודים היא על דרך השלילה, שהם לא נוצרים (כשאני חושב על זה עכשיו, זה קצת דומה להגדרת היהדות שמציעה חנה ארנדט בספרה על רחל וורהגן - יהודי הוא מצורע תרבותי או 'נובוריש' בתרבות, pariah או parvenu אבל לעולם לא בן בית בתרבות הרוב).
לעומת זאת, המאפיין האידיאולוגי הדומיננטי ביותר בימין האמריקאי כיום הוא המאפיין הדתי הנוצרי. התמיכה המסיבית לימין באה ממדינות הדרום הדתיות יותר, ארגונים כמו הקואליציה הנוצרית הם בעלי השפעה רבה במפלגה הרפובליקאית, בנושאים תרבותיים-חברתיים הרפובליקאים תומכים בעמדות שניתן לנמק אותן כמעט רק בנימוק דתי נוצרי כמו התנגדות לנישואים חד מיניים או לכל הפלה שהיא, והמאפיין המובהק ביותר שמנבא למי יצביע אמריקאי מסוים הוא האם אותו אמריקאי הולך לכנסיה (או בית כנסת, על כך בהמשך) פעם בשבוע או יותר (ואז סכוי גבוה שהוא רפובליקאי), או לא (ואז סכוי גבוה שהוא דמוקראט; ראו למשל כאן). וכל עוד זה המצב, יהודים יתקשו להצביע לימין מכיוון שהוא מונע ותומך באופן גלוי ומובהק בנצרות, שהיא הדבר היחידי שהם אינם.
אבל יש כאן יוצא מן הכלל, שיהונתן הסב את תשומת ליבי אליו, והוא היהודים האורתודוקסים. לא הצלחתי למצוא סקרים ממש, כנראה כי היהודים האורתודוקסים הם בכל זאת שבריר מאוד קטן מהאוכלוסייה הכללית בארה"ב (המספר המקובל הוא כ10% מהיהודים, כלומר כחצי מיליון, שזה שישית האחוז מהאוכלוסייה), אבל המקובלה היא שהיהודים האורתודוקסים נוטים להצביע הרבה יותר לרפובליקאים. זה לכאורה מפתיע, הרי לאורתודוקסים צריכה להיות הכי הרבה רגישות לגילויי נצרות; לתלמיד אורתודוקסי למשל תהיה הרבה יותר בעיה אם יגידו תפילות נוצריות בבית הספר הציבורי בו הוא לומד. אלא שזה בדיוק ההבדל; תלמיד אורתודוקסי לא ילמד (ברוב המקרים) בבית ספר ציבורי. האורתודוקסים נבדלים מספיק מהחברה הכללית כדי שמאבקים על הצביון היותר או פחות דתי שלה לא כל כך יפריעו להם - החינוך הוא הדוגמה הטובה ביותר (פשוט, אורתודוקסים שלוחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים אורתודוקסיים) ומאידך נסיונות של הימין האמריקאי לטשטש את הקו המפריד בין דת ומדינה (למשל, במימון פדרלי של בתי ספר פרטיים וגם דתיים, או של תכניות צדקה המופעלות דרך כנסיות או בתי כנסת) יועילו להם. ברמה מסויימת, האורתודוקסים רואים את עצמם מספיק בגלות כדי שלא כל כך יפריע להם שהחברה מסביבם נראית נוצרית - זה מה שהם רגילים לצפות לו ואת התוכן היהודי של חייהם הם בונים בחברה נפרדת.
ושלושה אגבים לסיום:
א. כשניסיתי לחשוב למה אני כל כך נרתע מהימין האמריקאי אני חושב שזו אולי הסיבה העיקרית; אני יכול להסכים עם חלק מהמדיניות שהם מציעים, ואמנם הם דמגוגים אבל ברוך השם יש מספיק דמגוגים גם אצל הדמוקראטים. זו הנימה הדתית הנוצרית, כמעט עד כדי מלחמה במודרנה עצמה (תחשבו למשל על המאבק ללימוד בריאתנות בבית הספר) שאני פשוט לא יכול לקבל.
ב. לא תמיד המפלגה הרפובליקאית היתה כל כך דתית. למעשה חלק ממלחמת האזרחים שמתרחשת בתוך המפלגה הרפובליקאית כימים אלה הוא סיום תהליך הפיכתה למפלגה דתית כל כך. אבל על כך בפוסט נפרד.
ג. ואנקדוטה לסיום: לפני כחודש הושבעה אלנה קגן - אז דיקנית בית הספר למשפטים של הרוורד, יהודיה כמובן - לשופטת בבית המשפט העליון האמריקאי. תהליך הבחירה שלה כלל שימוע בועדת המשפט של הסנט, ומאז ששימוע כזה הצליח לטרפד את מועמדותו של רוברט בורק בתחילת שנות השמונים שופטים פוטנציילים נזהרים לא לומר שום דבר שיכול להתפס כמעורר מחלוקת ולתת אפשרות לנציגי האופוזיציה לנשיא בסנט להביך אותם. במקרה של קגן המצב היה קיצוני שכן היא הצליחה במשך כ40 שנים של קריירה אקדמית משפטית מזהירה לא לפרסם הרבה ככלל, ולא לפרסם שום דעה או משהו שיכול להתפרש כדעה ועלול לטרפד את מנויה בפרט (תחשבו איזה תכנון מרשים זה). מכיוון שכך לא נותר לרפובליקאים הרבה על מה לתקוף אותה ולכן חלקם התחילו לרמוז ליהדותה; לא בצורה מפורשת - זה בכל זאת לא פוליטיקלי קורקט - אלא לתהות האם העובדה שהיא גדלה בניו-יורק, התחנכה בניו-יורק ומעולם לא יצאה ל"אמריקה האמתית" היא לא בעייתית - שזה כמובן יופומיזם ל"היא יהודיה מניו-יורק ולכן לא אמריקאית אמיתית". זה לא כל כך תפס; אבל יהדותה של קגן דווקא כן עלתה באופן מפורש בשימוע: הסנטור לינדזי גרהם (רפובליקאי) רצה לשאול אותה לגבי עמתה ופעולותיה ביחס למחבל שנתפס על מטוס בדרכו מאמסטרדם לדטרויט. המקרה קרה בחג המולד ולכן למחבל קוראים עד היום chrismass day bomber. גראהם התחיל את שאלותיו ב"איפה היית בערב חג המולד?" ועל כך ענתה קגן בלי להתבלבל: "כמו כל יהודיה טובה, כנראה שאכלתי במסעדה סינית".
זה הרי לא כל-כך הגיוני. היהודים הם המיעוט ברמה הכי גבוהה מבחינה סוציו-אקונומית, ואם הם היו מצביעים לפי מעמדם הכלכלי הם מזמן היו צריכים לעבור לימין; ישנה אימרה יודעה ש"היהודים משתכרים כמו אפוסקופלים ומצביעים כמו פורטוריקנים". גם מבחינת התמיכה בישראל - לפחות ברמה ההצהרתית - אי אפשר לטעון שהימין האמריקאי פחות תומך בישראל מהשמאל (למרות שהמציאות יותר מורכבת אבל על כך בפוסט אחר). ועדיין היהודים הם קבוצת האוכלוסיה כמעט הכי בטוחה מבחינת הדמוקראטים: אמנם "רק" 77% (ולא 94%) מהיהודים הצביעו לברק אובמה אבל עדיין זה נתון מרשים, ומבין הקבוצות הדמורגפיות השונות, רק השחורים תמכו בופן יותר נחרץ באובמה. אז בעצם למה זה?
אני לא זוכר מי הפנה אותי לגליון הזה - נראה לי שיהונתן אז ניתן לו קרדיט - של כתב העת היהודי-ימני "קומנטרי". בגליון אספו כמה פרשנים יהודיים ימניים שניסו להסביר למה בעצם יהודים עדיין ליברליים. ישנם כמה וכמה הסברים וכולם מעניינים (אני באמת ממליץ לקרוא) אבל מה שהכי שכנע אותי הוא ההסבר של מייקל מדבד. הוא טוען את הדבר הבא: הדבר היחידי שבעצם מאחד היום את כל היהודים בארה"ב הוא דחיית הנצרות. הדבר היחידי המשותף לרבי מסאטמר ולוודי אלן, לחב"דניקים מוויליאמסבורג ולאלנה קגן היא שהם לא נוצרים, ושהם בוחרים לא להשתתף בתרבות הרוב הנוצרית. התוכן החיובי שכל אחד מוצא ביהדותו שונה מאוד, ולכן ההגדרה היחידה המשותפת לכולם כיהודים היא על דרך השלילה, שהם לא נוצרים (כשאני חושב על זה עכשיו, זה קצת דומה להגדרת היהדות שמציעה חנה ארנדט בספרה על רחל וורהגן - יהודי הוא מצורע תרבותי או 'נובוריש' בתרבות, pariah או parvenu אבל לעולם לא בן בית בתרבות הרוב).
לעומת זאת, המאפיין האידיאולוגי הדומיננטי ביותר בימין האמריקאי כיום הוא המאפיין הדתי הנוצרי. התמיכה המסיבית לימין באה ממדינות הדרום הדתיות יותר, ארגונים כמו הקואליציה הנוצרית הם בעלי השפעה רבה במפלגה הרפובליקאית, בנושאים תרבותיים-חברתיים הרפובליקאים תומכים בעמדות שניתן לנמק אותן כמעט רק בנימוק דתי נוצרי כמו התנגדות לנישואים חד מיניים או לכל הפלה שהיא, והמאפיין המובהק ביותר שמנבא למי יצביע אמריקאי מסוים הוא האם אותו אמריקאי הולך לכנסיה (או בית כנסת, על כך בהמשך) פעם בשבוע או יותר (ואז סכוי גבוה שהוא רפובליקאי), או לא (ואז סכוי גבוה שהוא דמוקראט; ראו למשל כאן). וכל עוד זה המצב, יהודים יתקשו להצביע לימין מכיוון שהוא מונע ותומך באופן גלוי ומובהק בנצרות, שהיא הדבר היחידי שהם אינם.
אבל יש כאן יוצא מן הכלל, שיהונתן הסב את תשומת ליבי אליו, והוא היהודים האורתודוקסים. לא הצלחתי למצוא סקרים ממש, כנראה כי היהודים האורתודוקסים הם בכל זאת שבריר מאוד קטן מהאוכלוסייה הכללית בארה"ב (המספר המקובל הוא כ10% מהיהודים, כלומר כחצי מיליון, שזה שישית האחוז מהאוכלוסייה), אבל המקובלה היא שהיהודים האורתודוקסים נוטים להצביע הרבה יותר לרפובליקאים. זה לכאורה מפתיע, הרי לאורתודוקסים צריכה להיות הכי הרבה רגישות לגילויי נצרות; לתלמיד אורתודוקסי למשל תהיה הרבה יותר בעיה אם יגידו תפילות נוצריות בבית הספר הציבורי בו הוא לומד. אלא שזה בדיוק ההבדל; תלמיד אורתודוקסי לא ילמד (ברוב המקרים) בבית ספר ציבורי. האורתודוקסים נבדלים מספיק מהחברה הכללית כדי שמאבקים על הצביון היותר או פחות דתי שלה לא כל כך יפריעו להם - החינוך הוא הדוגמה הטובה ביותר (פשוט, אורתודוקסים שלוחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים אורתודוקסיים) ומאידך נסיונות של הימין האמריקאי לטשטש את הקו המפריד בין דת ומדינה (למשל, במימון פדרלי של בתי ספר פרטיים וגם דתיים, או של תכניות צדקה המופעלות דרך כנסיות או בתי כנסת) יועילו להם. ברמה מסויימת, האורתודוקסים רואים את עצמם מספיק בגלות כדי שלא כל כך יפריע להם שהחברה מסביבם נראית נוצרית - זה מה שהם רגילים לצפות לו ואת התוכן היהודי של חייהם הם בונים בחברה נפרדת.
ושלושה אגבים לסיום:
א. כשניסיתי לחשוב למה אני כל כך נרתע מהימין האמריקאי אני חושב שזו אולי הסיבה העיקרית; אני יכול להסכים עם חלק מהמדיניות שהם מציעים, ואמנם הם דמגוגים אבל ברוך השם יש מספיק דמגוגים גם אצל הדמוקראטים. זו הנימה הדתית הנוצרית, כמעט עד כדי מלחמה במודרנה עצמה (תחשבו למשל על המאבק ללימוד בריאתנות בבית הספר) שאני פשוט לא יכול לקבל.
ב. לא תמיד המפלגה הרפובליקאית היתה כל כך דתית. למעשה חלק ממלחמת האזרחים שמתרחשת בתוך המפלגה הרפובליקאית כימים אלה הוא סיום תהליך הפיכתה למפלגה דתית כל כך. אבל על כך בפוסט נפרד.
ג. ואנקדוטה לסיום: לפני כחודש הושבעה אלנה קגן - אז דיקנית בית הספר למשפטים של הרוורד, יהודיה כמובן - לשופטת בבית המשפט העליון האמריקאי. תהליך הבחירה שלה כלל שימוע בועדת המשפט של הסנט, ומאז ששימוע כזה הצליח לטרפד את מועמדותו של רוברט בורק בתחילת שנות השמונים שופטים פוטנציילים נזהרים לא לומר שום דבר שיכול להתפס כמעורר מחלוקת ולתת אפשרות לנציגי האופוזיציה לנשיא בסנט להביך אותם. במקרה של קגן המצב היה קיצוני שכן היא הצליחה במשך כ40 שנים של קריירה אקדמית משפטית מזהירה לא לפרסם הרבה ככלל, ולא לפרסם שום דעה או משהו שיכול להתפרש כדעה ועלול לטרפד את מנויה בפרט (תחשבו איזה תכנון מרשים זה). מכיוון שכך לא נותר לרפובליקאים הרבה על מה לתקוף אותה ולכן חלקם התחילו לרמוז ליהדותה; לא בצורה מפורשת - זה בכל זאת לא פוליטיקלי קורקט - אלא לתהות האם העובדה שהיא גדלה בניו-יורק, התחנכה בניו-יורק ומעולם לא יצאה ל"אמריקה האמתית" היא לא בעייתית - שזה כמובן יופומיזם ל"היא יהודיה מניו-יורק ולכן לא אמריקאית אמיתית". זה לא כל כך תפס; אבל יהדותה של קגן דווקא כן עלתה באופן מפורש בשימוע: הסנטור לינדזי גרהם (רפובליקאי) רצה לשאול אותה לגבי עמתה ופעולותיה ביחס למחבל שנתפס על מטוס בדרכו מאמסטרדם לדטרויט. המקרה קרה בחג המולד ולכן למחבל קוראים עד היום chrismass day bomber. גראהם התחיל את שאלותיו ב"איפה היית בערב חג המולד?" ועל כך ענתה קגן בלי להתבלבל: "כמו כל יהודיה טובה, כנראה שאכלתי במסעדה סינית".
עוד הסבר אלטרנטיבי
השבמחקhttp://rubinreports.blogspot.com/2010/08/explaining-jewish-political-behavior.html
עוד הסבר אלטרנטיבי
השבמחקhttp://rubinreports.blogspot.com/2010/08/explaining-jewish-political-behavior.html
עוד משהו: רוב האמריקנים הם נוצרים ואמריקה היא ארץ נוצרית, love it or leave it
השבמחקכמו שאומרים.
נתקלתי בתופעה מעניינת אם כי מובנת והיא חוסר יושר אינטלקטואלי ביחס לנוצרים. (אני אישית מכיר כמה כאלה)
אם זה שליש מהעם האמריקני הרי שיש בקרבו כל מיני
מגמות וחלוקות בדומה לזרמים בתוך הדתיים-לאומיים אצלנו. כלל הנוצרים האוונגליסטים מוצגים כקריקטורה חשוכה. מבחינה מקצועית אני עוסק בזרמים פונדמנטליסטיים אסלאמיים ואני עד לתופעה מעניינת משהו בכנסים אקדמיים: אסור , רחמנא ליצלן'לטעות ולחטוא בהכללות כשמדובר בתת זרמים של האחים המוסלמים למינים, אולם כשמדובר בשליש העם האמריקרני הרי שם אין ניואנסים וכולם שונאי הפלות ואם הם בעלי הברית של ישראל הרי הם בעצם אנטישמים ומחרחרי מלחמה ושוחרי פיצוצים בהר הבית.
זה היה ממש מעניין! אבל יש לי תחושת בטן (לא מבוססת לחלוטין) שעל ריכוזים יהודיים אחרים הטיעון הזה אולי לא יעבוד (נגיד יהדות צרפת או אנגליה), כלומר שהיהודים יותר "ימניים" למרות שהימין יותר "נוצרי". יש לך מושג מה קורה באמת בארצות אחרות?
השבמחקאני לא מכיר לעומק במדינות אחרות אבל גם תחושת הבטן שלי דומה, לפחות ביחס לאירופה; הידע שלי די אנקדוטלי אבל מה שאני מכיר הוא שבאנגליה היהודים היו מצביעי לייבור אדוקים אבל מאז שנות ה70 כבר לא למעשה מחוז הבחירה של מרגרט תאצ'ר עצמה, פינצ'לי, הכיל חלק מהריכוז היהודי הגדול של צפון לונדון ושבבלגיה היהודים כבר מזמן לא מצביעי שמאל אדוקים (חלקם אפילו הצביעו לואלמס בלאנג), ואני לא יודע ממש על מדינות אחרות.
השבמחקאבל באירופה הימין והשמאל שונים מבאמריקה. הימין הרבה הרבה פחות דתי (כמו שאירופה בכללה הרבה פחות דתית); אין סכוי שבעולם שאדם כמו סרקוזי או ברלוסקוני היו מנהיגים מפלגת ימין באמריקה המוסרנית, והימין האירופאי גם לא נלחם את מלחמות הדת, למשל בנושאי הפלות, נישואים חד מיניים, תפילות ציבוריות וכו'. כך שהנצרות של הימין פחות מורגשת ובולטת באירופה. ומאידך, השמאל האירופאי אנטי ישראלי בצורה משמעותית, אידיאולוגית, דבר שלא ממש קיים בשמאל האמריקאי (למעט בשוליים) כך שהרבה יותר קשה ליהודים באירופה להשאר בשמאל. אבל גם לנושא הזה מגיע פוסט נפרד...
ספציפית בבגליה תלוי בקהילה: הקהילה בבריסל היא פרנקופונית וחילונית, אבל גם היא לא שמאלנית בגלל נטייתו האנטי -ישראלית הגלויה של השמאל הבלגי.
השבמחקבאנטוורפן, בירת פלאנדריה, רוב היהודים הם מסורתיים, דתיים וחרדים ודוברי פלמית ולא צרפתית. והם הצביעו VB, חלקית מאותן סיבות שהאורתודוקסים בארה"ב מצביעים לימין. החרדים לא לומדים בבתי ספר פלמיים, דוברי יידיש אם לא פלמית והסכסוך עם הוולונים הפרנקופונים מהם והלאה. נכון שפלאמס בלאנג היא מפלגה כמעט פשיסטית בלי הרבה התחכמויות, אבל גם המוסלמים בבלגיה אלימים ואנטישמים במיוחד, מה שמסביר את ההצבעה החרדית לטובת VB.
בצרפת זהו סיפור אחר. כפי שצינת, הימין שם לא כל כך נוצרי וההבדלים בין הימין לשמאל הם אל כל כך גדולים.
בצרפת יש עוד גורם עומק שלא נחקר אבל נדמה לי נכון: רוב יהודי צרפת הם ספרדים יוצאי אפריקה. ההיסטוריה שלהם בצרפת מתחילה מסוף שנות החמישים. אין להם שום סיבות (אולי אפילו תסביכים) של אשכנזים וכתוצאה מכך אין שום רתיעה להצביע ימין. גם היום בצרפת אם יש יהודים מצביעי שמאל בצרפת, הם בעיקר אשכנזים. הימין בצרפת עבר תמורות עצומות מאז המלחמה. לא רק יהודי אלא בן אדם מוסרי לא יכול היה להצביע עבור הימין הצרפתי של שנות ה-30.