בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

על דתיים בארץ ויהודים באמריקה

קראתי לאחרונה שני מאמרים מעניינים - לא בדיוק מאמרים, יותר ראיון ופוסט - שיש לי מה לומר עליהם אבל לא הרבה, אז נצרף אותם ביחד לפוסט. אבל אל תנסו למצוא קשר בין השניים, כי אין.
א. ד"ר חנן מוזס מבר אילן ערך לאחרונה מחקר מקיף בו הוא ניסה למפות את עמדות תת הקבוצות השונות בציבור הסרוג בארץ בכל מיני תחומים - שמירת הלכה, יחס למדינה, יחס לסוגיות הבוערות של המגזר כמו מעמד האישה, הומוסקסואליות, מעמד הרבנים , ועוד ועוד. לא הצלחתי למצוא את המחקר עצמו באינטרנט אבל קראתי ראיון איתו ויש שם כמה דברים מאוד מעניינים: קודם כל המספרים. הוא מחלק את הציבור הדתי - לפי מאפיינים של מקום מגורים, מערכת חינוך וכד' -  ל"תורנים לאומיים" או חרד"לים, שהם 20%, בורגנות דתית שהם 70% ודתיים מודרניים - קיבוצניקים, הרטמניסטים וכדומה - שהם לא פחות מעשרה אחוזים. זה הפתיע אותי, כי לי תמיד הייתה התחושה שהדתיים המודרניים זה גטו שבין רחוב עזה לדרך חברון, וכנראה שיש כמה מאות אלפים כאלו (בחישוב מהיר, אם ציונים דתיים הם בערך 12% מהאוכלוסייה היהודית, ומתוכם 10% דתיים מודרניים - זה בערך 50,000-60,000 איש).
ומיד לאחר מכן הפתיעה אותי ההתאמה החד-חד ערכית: לכל ארוך השאלון, בכל נושא, התורניים היו יותר "ימינה" מהבורגנים שהיו יותר ימינה מהדתיים המודרניים; ואף מעבר לכך: מוזס ביקש מהנשאלים להגדיר את עצמם, באחת משבע הגדרות החל ב"חרד"לים" וכלה ב"אורתודוקסים מודרניים"; הגדרות העצמיות לא חפפו בדיוק את ההגדרה מקורית - היו אנשים שמוזס הגדיר כבורגנים דתיים שהגדירו את עצמם "תורנים לאומיים" למשל - אבל גם בתוך קבוצת האנשים שהגדירו את עצמם באותה הגדרה, באופן עקבי לכל אורך השאלון התורניים היו ימינה מהבורגנים שהיו ימינה מהדתיים המודרניים, וכן בתוך הקבוצות, מי שבחר בהגדרה עצמית "ימנית" יותר היה "ימני" יותר בכל תשובותיו. זה לא מאוד מפתיע אבל הטוטאליות של העניין בכל זאת קצת מפתיעה - אין מורכבות, אין אנשים שבתחום מסויים חושבים משהו אחד ובתחום אחר חושבים משהו אחר, יש משבצות ומשמת עצמך במשבצת זה מכריע את כל השקפתך (שלא תבינו לרגע שזו ביקורת, שהרי אני שנים ארוכות הייתי הדוגמה למשבצת של אורתודוקס מודרני. אבל זה עדיין מעניין).
גם מקומה של האובססיה המינית לא נפקד: כאשר נדרשו הנשאלים לדרג שישה ערכים: מסירות ללימוד תורה, הקפדה על קיום ההלכה, קרבת אלוהים, חופש פנימי, צניעות וערכי המשפחה, וצמיחה רוחנית - התורניים דרגו במקום הראשון שמירת ההלכה ובמקום השני (!!) "צניעות וערכי המשפחה". יותר מלימוד תורה (שהליטוואקים מבין חמשת קוראי יזדעזעו) ויותר מקרבת ה' (שהחסידים יזדעזעו).
ויש עוד פנינים כמו יחס לסירוב פקודה (לא פחות מחצי מהדתיים הימניים -כולל דתיים מודרניים - תומכים בסירוב כזה במקרה של התנתקות נוספת) הפער בין הציבור למנהיגות, ועוד ועוד. תקראו, זה מרתק לדעתי. והשיא הוא בפיקנטריה - על דבר אחד, בלבד, כולם כולם מסכימים. כולם אוהבים מנייני קרליבך (ציון 1.8 מבסולם שבין 1 ל5). הרב קרליבך - שמת בחוסר כל לאחר שנודה מהציבור הדתי בארץ - יכול להתהפך בנחת בקברו.

ב. וולטר רסל מיד מאבחן את אחת האבחנות היפות לדעתי על הכשל הלוגי שבבסיס פעילותו של ג'יי-סטריט. ג'יי סטריט הוא ארגון לובי יהודי שקם בקונטרה לאייפאק, בתפיסה שאייפאק, בתמיכתה במדיניות ימין ישראלית - לא באמת מייצגת את עמדות יהודי ארה"ב, שתפיסתם בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני שמאליות הרבה יותר. ג'יי סטריט שם לעצמו למטרה לייצג את התמיכה היהודית בתפיסה השמאלית לפתרון הסכסוך היהודי פלסטיני, כדי לחזק תמיכה בבתי הקונגרס בעמדות אוהדות לעמדתו (למשל, בלחץ על ישראל להתפשר במו"מ). בין השאר, ג'יי סטריט מפרס מדי פעם בפעם סקרים המראים כי הציבור היהודי נמצא הרבה יותר שמאלה מהארגונים המייצגים אותו - ארגון הנשיאים, אייפאק - בנושא ישראל. ומה הכשל? שמיד טוען שבניגוד לתפיסת ג'יי סטריט, הקונגרס תומך בעמדות אייפאק לא כי אייפאק חזק או היהודים תומכים בהן אלא כי הציבור האמריקאי תומך בעמדות האלה. בפשטות, זה לא שתמיכה בישראל פופולארית בארה"ב כי אייפאק חזק, זה שאייפאק חזק כי תמיכה בישראל היא עמדה פופולארית בארה"ב, וכאשר אייפאק מנסה לתמוך בעמדה לא פופולארית (למשל - בשחרור פולארד) - הוא מתגלה במלוא חולשתו. זה לא מיוחד לאייפאק, אגב, גם הNRA - שדולת הרובים, שמקובל להגדיר כשדולה החזקה ביותר בקונגרס - חזקה בשל הפופולאריות של העמדות בהן היא תומכת ולא להיפך. וכך גם שדולות אחרות (הNAMBLA - North American Man-Boy Love Association - כנראה לעולם לא יהיה חזק גם אם יתרום כסף רב להרבה מועמדים) ולכן כל הסקרים שבעולם על עמדות היהודים לא ישנו - כי עמדות היהודים במקרה זה לא רלוונטיות (למעשה, בחירות הביניים הוכיחו את התפיסה הזו בצורה יפה: ברק אובמה נקט עמדה לעומתית למדי כלפי ממשלת ישראל והציבור היהודי נשאר איתו; אמנם הנושא לא היה משמעותי ברוב המירוצים אבל במירוצים שהוא עלה - למשל בבחירות לסנט בפנסילבניה שם פאט טומי הרפבליקאי האשים את המועד הדמוקראטי ג'ו ססטאק שהוא אנטי ישראלי - זה התברר כנושא מנצח לרפובליקאים למרות שהיהודים נשארו לתמוך בדמוקראטים). זה מזכיר לי מחקר שסיפר לי עליו פרופ' אנגלרד בבית הכנסת, שעשו על אפקטיביות של ועדות חקירה ממלכתיות באנגליה. במחקר התברר שהקריטריון העיקרי לאפקטיביות של ועדת חקירה היא כמה המסקנה שאליה הגיעה ועדת החקירה היתה פופולארית בציבור ממילא: ועדות חקירה שהמליצו המלצות שהיו פופלאריות בציבור נתפסו כמשמעותיות והיה סכוי שהמלצותיהן תיושמנה; ועדות חקירה שהגישו המלצות לא פופלאריות נשכחו. וצריך רק לחשוב על ועדת אגרנט מול ועדת אור למשל כדי לראות שאנחנו לא כ"כ שונים.

3 תגובות:

  1. יש לך בעיה של סדר גודל (בבסיס 10) במספר הדתיים המודרניים, אלא אם כן האוכלוסיה בארץ גדלה פי 10 ולא סיפרו לי.

    וחוץ מזה, אחלה בלוג.

    השבמחק
  2. עכשיו נשאר רק לשנות "מאות אלפים" ל"עשרות אלפים" ואני אניח לך לבינתיים :)

    השבמחק