סדנא דארעא חד הוא

1. קבוצת צעירים הרגישו שנמאס להם. המערכת הכלכלית פשוט עובדת נגדם - הם עובדים קשה, הלכו ללמוד, זכו במקצועות ראויים ועדיין הם לא גומרים את החודש, והאוברדראפט רק הולך ועולה. ובעוד הם ורוב המכריע של האזרחים יחד איתם כורע תחת הנטל, הם רואים כי האחוזונים העליונים רק הולכים ותעשרים, למעשה מתעשרים בפערים חסרי תקדים, לאחר סיוע מסיבי מהממשל. אז הם החליטו לעשות מעשה, לקחו אוהל והקימו מחשנה אוהלים בלב המרכז הפיננסי. עד מהרה, המחנה הלך וגדל, עד שמילא לחלוטין את הפארק בו הוא יושב; המחאה הלכה והתפשטה אף לערים אחרות. תגובת הימין על ערוצי התקשורת שלו היתה לצייר אותם כאנרכיסטים, א-פטריוטים, סמולנים; אבל כלל התקשורת שאלה אותם: מה אתם בעצם רוצים? אין לכם שום מסר קוהרנטי. אבל במידה מסויימת העדר המסר הוא סוד קסמה של המחאה הזו, שאיחדה כמויות אדירות של אזרחים במחאה על השיטה.

אני כמובן לא מדבר על דפני ליף וסתיו שפיר, אלא על הפגנות occupy wall street, שהתחילו כהפגנות צעירים מול וול סטריט בלב המרכז הפיננסי של מנהטן. בתחילה די התעלמו מהם אבל הפגנה גדולה שארגנו על גשר ברוקלין, ובמהכלה המשטרה מהכווינה את המפגינים אל הכביש בתחילת הגשר ובאמצעו עצרה מאות מהם (יותר מ700) בטענה שהם מפריעים לתנועה. המעצרים, שחלקם היו אלימים, עוררו את העניין התקשורתי וההפגנות הולכות ומתפשטות בניו יורק ובערים אחרות. זה עוד לא בעוצמה של ישראל בקיץ האחרון, אבל עדיין (אתם יכולים לראות סיכום טוב של לינקים על התופעה כאן)

2. פקיד בכיר באוצר עשה מעשה ואמר בתקשורת את מה שהם חושבים בחדרי חדרים: נציגי הציבור לא אמינים ולא מסוגלים יותר לנהל את הכלכלה. הרשות המחוקקת משותקת ופופוליסטית, ולכן, הוא קרא בפה מלא להעביר כמה שיותר מההכרעות הכלכליות לגופים ממונים וחיצונים. שוב, לא מדובר בבכיר באוצר הישראלי, אלא בפיטר אסוראג, לשעבר ראש הOMB, אגף התקציבים של הבית הלבן, מתחילת ממשל אובמה, שתסכולו הרב מהשיתוק המוחלט של המערכת הפוליטית האמריקאית (בעיקר הסנט) הביא אותו לקרוא, במאמר בnew republic, להוצאת כמה שיותר החלטות כלכליות לגופים ממונים. ולמעשה זה מה שקורה: הגוף המשמעותי ביותר במדיניות כלכלית ככיום הוא הפדרל רזרב, שנכנס לתחומי פעילות שהם לא באמת בסמכותו המקורית. צייטגייסט מס' 2.

3. במהלך שעורייתי, ודי מתחת לרדאר, הממשלה עומדת למכור נכסי תרבות והסטוריה, שהם בעלי מורשת גם לאומית וגם עולמית, לגורמים פרטיים. אה, לא מדובר על שערוריית חוק הגנים הלאומיים, שהיא שערוריה כשלעצמה, אלא על צעדי החירום של ממשלת איטליה לגיוס כספים, שכוללים מכירת נכסים הסטוריים כמו ארמונות בונציה וברומא במכירה פומבית. אם חיפשתם פלאצו ונציאני - זה הזמן!

4. מצב של העדר מנהיגות ואלקטורט מאוכזב ועצבני שמחפש נואשות אלטרנטיבה הביא לעלייה ונפילה מטאורית של מועמדים - אחד אחד הם עלו לבמה הציבורית, טיפסו במהירות הבזק לראש הסקרים, וכאשר החלה מעט ביקורת ציבורית עליהם התפגלו הפגמים, והם החלו לצלול הסקרים לטובת המועמד הבא. אני לא מדבר על ליפקין שחק, מרדכי וברק של סוף שנות ה90 כמובן אלא על הפריימריז הרפובליקאים בימנו - טראמפ, בקמן, פרי כולם עלו ונפלו, וכעת הכוכב החדש של הקול השמרני הוא הרמן קיין. (צ'ארלס פרנקלין מנסה לנתח למה זה קורה)

5. ומיהו הרמן קיין, תשאלו? זהו מסעדן שחור מג'ורג'יה, שמרן בטירוף, שעומד בראש רשת הפיצריות "Bug father pizza". הוא מעולם לא החזיק במשרה ציבורית, ופעם אחת רץ למשרה כזו - למושב בבית הנבחרים (ואז הפסיד). התוכנית הכלכלית שלו כוללת את מחיקת כל חוק המס האמריקאי והחלפתו בשיעור מס אחיד שהוא מכנה 9-9-9: 9% מס הכנסה (אחיד), 9% מס רכוש ו9% מס קניה, ואל תבלבלו אותו עם עובדות כמו העובדה שתוכנית כזו מכסה פחות מחצי מהתקציב הפדרלי. למעשה, קיין לא כל כך מאמין בעובדות: כאשר שאלו אותו בראיו לאחרונה מה הוא חושב על occupy wall street הוא ענה כך:

כפי שאתם יכולים להניח, "I don't have facts to back this up" הפך ללהיט בטוויטר; הטוב ביותר בעיני הוא זה:

#IDon'tHaveFactsToBackThisUp but I think #SteveJobs went to live with #Elvis and will come back to bring the #singularity.

וכמובן, יש גם כבר רינגטון. חבל שעדיין לא עשו רינגטון מראיון האימים של אנסטסיה מיכאלי בשי ודרור. סדנא דארעא חד הוא.

את פוסט האשכבה לסטיב ג'ובס אני אכתוב בהזדמנות אחרת (לא ממש התחברתי לפולחן האישיות סביבו, למרות שאין ספק שהוא היה מוכשר ברמות קיצוניות). אני כן יכול עם זאת לתרום את סיכום הפוסט הזה לזכרו, ולסכם בפסוק אחד ממגילת קהלת שנקרא השבת (הי, פרשת הבר מצוה שלי!). "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". 

חג שמח!