מקבץ מגזרי

העבודה החדשה, החגים או סתם העונה הביאו לכך שאין לי פוסט ארוך לכתוב, אבל זו הזמנות לאסוף כמה עניינים שהיו חומקים להם מתחת לרדאר. והפעם אפוא מקבץ בענייני המגזר

1. תומר פרסיקו הסב את תשומת לבי לשנתון הסטטיסטי לשנת תשע"א, שפורסם לפני ראש השנה, ובעיקר לממצאיו בנושאי דת. הוא יותר התרכז בכמה אנשים הצהירו שנהיו דתיים יותר וכמה הצהירו שנהיו דתיים פחות; אבל לי תפסה את העין ההתפלגות נכון ל2011 - 8.1% חרדים, 11.7% דתיים, 38% מסורתיים ו41% חילוניים. מה שבעיקר הרשים אותי זה שאלה המספרים שאני זוכר כבר שנים; לא הצלחתי למצוא נתונים אחורה אז אם יש לכם האירו את עיני, אבל זה הזכרון שלי ואם זה המצב אז מה קרה לאיום הדמורגפי החרדי? נכון, שבגילאים צעירים אחוז החרדים גבוה יותר אבל פער הילודה קיים כבר שנים, ואחוז החרדים היה צריך לגדול. קשיא.
ואם כבר בענייני מיתוסים דמוגראפיים, תודו שהגרף הבא, המציין את אחוז החרדים, דתיים וחילונים בירושלים, יפתיע אתכם (מתוך השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011):

  ובכן, בניגוד למיתוס, אחוז החרדים בירושלים נשאר יציב בעשור האחרון; אחוז החילונים יורד במקצת אבל זה לטובת דתיים לאומיים. ובניגוד לסעיף הקודם, כאן דגווקא מאוד ברור לי מה קרה: פרט לרכס שוופאט, לא נבנתה אף שכונה חרדית בירושלים ב20 שנה האחרונות; אמנם חרדים נכנסו לשכונות שהיו בעבר חילוניות (רמות אשכול וחלקים מרמות) אבל במקביל לאוכלוסיה החילונית והדתית לאומית נבנו שכונות לא מעטות - מלחה, גבעת משואה, הר חומה, חלקים גדולים מפסגת זאב - וכתוצאה מחירי הדירות הגבהוים הבריחו גם - והרבה - זוגות חרדים צעירים; כמו שיש מושבת ירושלמים לשעבר במודיעין, יש כזו במודיעין עלית ובביתר עלית.
2. ולנושא לא ממש קשור, בהתחלה ממש התעצבנתי על מאמרו של ידידה מאיר בתגובה להתבטאותו של פרופ' שכטמן על החינוך החרדי (באחד הראיונות לאחר זכייתו בפרס נובל, פרופ' שכטמן אמר: "אני חושב שבמדינה מערבית-תרבותית, שבו יש חוק וסדר, אם הורה לא שולח את בנו ללמוד לימודים תקניים בבית-ספר תקני – הוא יושב בבית-סוהר"). אחרי זה קצת נרגעתי, כי בכל זאת, ידידיה מאיר הוא לא ממש אוטוריטה אינטלקטואלית ששוה להתעצבן ממנה. אבל בכל זאת כתרגיל דיבייט, יהיה חביב להתיחס קצת למאמר:
     א. מרשים איך שלא פחות מפסקה לאחר שמאיר מאשים את פרופ' שכטמן בחשיבה "רדודה ומיקרוסקופית" הוא מגיע למסקנה שמאמירתו על החינוך החרדי הוא יכול להסיק את דעותיו של פרופ' שכטמן ב"כל נושא שרק תרצו":

מהטקסט הקצר הזה אפשר הרי גם לנחש מה דעתו של החתן דנן בכל נושא שרק תרצו: ההתנתקות (מעשה נפלא, רק למה לתת להם פיצויים?!), שילוב חרדים במעגל התעסוקה (חוק וסדר: עבודה או מעצר מנהלי!) והנפת שלטים בטקס סיום של חטיבת כפיר (כיסא חשמלי!).

אם יורשה לי: איך בדיוק אפשר לנחש? אולי פרופ' שכטמן לאומן קיצוני שהתנגד להתנתקות בכל ליבו ועדיין מתנגד לחינוך החרדי? אולי הוא ליברל שמאמין בחופש המצפון, ובכללו בחופש המצפון של חיילי חטיבת כפיר? (אני כמובן מאוד אתנגד לדעותיו של פרופ' שכטמן אם אלה דעותיו, אבל זו לא הנקודה). מאוד אשמח לדעת את הייחודים והסיגופים שמאיר עשה כדי לזכות ברוח הקודש לדעת מה בדיוק חושב פרופ' שכטמן "בכל נושא שרק תרצו", לא פחות.
    ב. אם הצלחתי לברור מתוך הרטוריקה המתלהמת, יש למאיר שני טיעונים בזכות החינוך הדתי: האחד הוא, שזהו אוצר תרבותי שאי אפשר להשאיר אותו רק לחוג של אחרי הצהרים; בכך אני נוטה להסכים איתו למרות שקצת עגום בעיני שמאיר רואה לנכון לשים את יממה מזרחי ביחד עם הרב קוק והרבי מבריסק, אבל מילא. מכל מקום, יהיה נחמד אם מאיר ינקוט בכלל היוע של "'וט עצמך ואחר קשוט אחרים" וידרוש גם מהמערכת החרדית ללמד אוצרות תרבות החל בברית החדשה דרך שייקספיר וכלה באלבר קאמי. אבל הטיעון השני הוא הפנינה ממש: החינוך הדתי הוא הוא שהביא לפרסי הנובל, שכן ליהודים יש אחוז השתתפות מרשים בקרב חתני פרסי נובל; ועל כן, שואל מאיר: "לכבוד הפרופסור יש הסבר לנתון המדהים הזה? מה סוד "המוח היהודי" אם לא תרבות בת אלפי שנים של לימוד, שינון ופלפול בלתי פוסקים?"
אה, הכשל הלוגי החביב עלי: post hoc, ergo propter hoc. היהודים למדו במשך מאות שנים לימודי דת, ובמאה וחמישים השנה האחרונות יש להם אחוז השתתפות חריג בפרסי הנובל. אלה שתי עובדות, אבל אין שום דבר שמוכיח את הקשר הסיבתי שביניהן: יכול להיות שהסיבה שיהודים זכו הפרסי נובל היא הערכה כללית להשכלה, שלא קשורה דווקא להשכלה דתית; יכול להיות שהוא בא ממוטיבציה חריגה של המיעוט היהודי שרצה לנצל את האמנסיפציה ולהשתלב בחברת הרוב; יכולות להיות סיבות נוספות. אני פטריוט יהודי גדול ואין גאה ממני באחוז הגבוה של יהודי מקבלי פרס נובל, אבל אני סקפטי אם ניתן ליחס אותו לחינוך יהודי דתי אורתודוקסי בעיקר של ימנו, ולו מהסיבה שאמנם כרבע ממקבלי פרס נובל הם יהודים, אבל בכל ההסטוריה של הפרס למיטב יהודי רק יהודי אורתודוקסי אחד זכה בו (אולי שניים, אם מכלילים גם את ש"י עגנון).
ג. ולבסוף, מאיר מתרעם על האמירה על "לימודים תקניים בבית ספר תקני", אלא שזה בדיוק משמעותו של חוק חינוך חובה (הוא קורא לכך "מוסד חינוך מוכר", ולא "תקני" - אבל אילו מלים נרדפות; זה גם המצב ברבות ממדינות אירופה). הממשלה בחרה ליישם את החוק כך שהיא מכירה גם בחניוך החרדי כמוכר ואפוא כתקני, אבל פרופ' שכטמן טוען שמשיקולים קואליציוניים בלבד; מילא אני מסכים איתו, אבל כנראה גם ידידה מאיר מסכים איתו אחרת הוא לא היה כל כך נבהל מהדרישה שתלמידים ילמדו לימודים "תקניים".

3. ושני קצרצרים לא קשורים:
א. עקיבא מילר מבחין שתי אבחנות יפות בעיני על גלעד שליט
ב. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון: הרמן קיין, מנהל רשת הפיצריות שכרגע הוא המועמד המוביל בפריימריז הרפובליקאים, משווק באופן אגרסיבי את תוכנית ה9-9-9 שלו: 9% מס הכנסה (אחיד), 9% מס קניה ו9% מס תאגידים; מעבר לכך שיש הרבה בעיות עם התוכנית הפשטנית הזו, התיאוריה הרווחת כרגע היא שההשראה לה באה מלא פחות ממשחק המחשב הננינטינזי סים סיטי, שכילה כה הרבה משעותי בתיכון. כן כן, גם בעיר הפיקטיבית של סים-סיטי יש שלושה סוגי מס, וערך הדיפולט של כל אחד מהם הוא 9%.

המשך מועדים לשמחה!