בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 30 בדצמבר 2011

מיתוסים

תכננתי לכתוב פוסט "אז מה היה לנו ב2011", אבל הדיון השוצף על מעמד האישה בחברה הישראלית (אם אני שומע עוד פעם אחת את המילה "הדרה", אני קונה M16 בחנות רובים באריזנה ויוצא בroad rage) העלה מספר מיתוסים שחוקים שפשוט משוועים למישהו שינפץ אותם סוף סוף, שלא יכולתי לעמוד בפיתוי. לקחתי את הציטוטים מהראיון היומי ב"הארץ" עם ח"כ גפני ( (הראיון עוד לא עלה לאתר, אז אני לא יכול ללנקק; אם קורא פעיל מוצא אותו הוא מוזמן להוסיף לינק בתגובות), אבל הוא רק מייצג טיעונים שמוחזרו לעייפה השבוע.
א."הרי אמרו לנו תתערו בחברה, בצבא, באקדמיה, במקומות העבודה, הרי שם זה התחיל. עכשיו אנחנו אומרים שלא תופיע זמרת... הכל בלוף!".  אולי הרעה החולה הגדולה ביותר מועדת טל, יותר מהשחרור הסיטוני של החרדים משירות בצבא, הוא התפיסה כאילו שילובם של החרדים במעגל העבודה הוא אינטרס של הציבור הכללי, שבתמורה לו הוא אמור להתפשר על נורמות מסויימות וללכת לקראת החרדים. אז כדאי לזכור ששילובם של החרדים במעגל העבודה יועיל כמובן למשק ויגדיל את ההכנסות ממסים, אבל הוא קודם כל אינטרס של החרדים עצמם. התפיסה כאילו האופציה בין לצאת לשוק העבודה לבין להשאר בבית (או בישיבה) היא שקולה מבחינת החרדים ולכן בעצם היציאה לשוק העבודה יש ויתור, שהחברה הכללית צריכה לשלם עבורו בהתאמה לעובד החרדי, פשוט מופרכת, ומקורה רק במערכת במורכבת של תשלומי רווחה ותשלומים יעודיים שאפשרו מצב של חברה המבוססת על חוסר עבודה מלכתחילה; אמריקאי היה עונה לטענה הזו בפשטות: "לא רוצים לעבוד? לא צריך. רחובות ניו יורק מלאים בהומלסים, ואתם מוזמנים להצטרף". ואכן, ביקור קצר בניו יורק יראה שעל אף שטף הנשים בשלטי מנהטן, חרדים מסתדרים שם טוב מאוד.
ב. "גם מעובדות פרוזאיות של תקציבים וחוקים שאני מנסה להעביר לעודד חרדים לצאת לעבודה והממשלה מתנגדת, חוק של העדפה מתקנת כמו שיש לנשים, לערבים, לדרוזים, לאתיופים... הם אומרים שחרדים לא מקופחים" אומר גפני בציניות. ואני שואל בפשטות: למה מגיע לחרדים העדפה מתקנת?   במה הם מקופחים, איזו אפליה מבנית גרמה אפליה כנגד עובד חרדי? (ושוב: לא שעובד חרדי דרש מהחברה להתאים עצמה לצרכיו - זו לא אפליה, זה הגיון פשוט).
ג. "עכשיו מה קורה? נתניהו בשלטון, וכדי לפרק את הקואליציה הזו צריך להכות בציבור החרדי" - כלומר, בכל אשמה התקשורת, והתקשורת עושה זאת כי היא שונאת את נתניהו. אז כדאי לזכור שהגל הגדול הקודם של התעוררות חילונית משמעותית כנגד כפית נורמות חרדיות על הציבור, שיצר גל תקשורתי ארוך והביא בסוף להקמת שינוי היה דווקא בתקופת אהוד ברק (העברת המשחן בשבת, זוכרים? בהערת אגב - מיתרונות העבודה החדשה, אני יודע מהו בכלל משחן). מעבר לכך, הדיון החל ביציאת הצוערים מהטקס בבה"ד 1, שהם בכלל דתיים לאומיים, והעיסוק בהתנהגות הבוטה יותר כלפי נשים מצד חלקים בציבור החרדי - החל באוטובוסי המהדרין וכלה בבית שמש - החל רק לאחר מכן; רחל עזריה ניסתה לעורר את עניין הציבור בהפרדות באוטובוסים כבר חודשים, ותושבי בית שמש ניסו לעניין את הציבור על הקורה בעירם כבר שנים (גליון של "ארץ אחרת" עסק בכך כבר לפני למעלה משנה), ולא הצליחו ליצור עניין. מה שעורר את העניין היתה ההתחושה שנחצה קו אדום - דווקא בהתנהגות הצוערים בבה"ד 1, שבתורה החלה את העיסוק הכללי בנושא, בדומה לפרשת המשחן ב2000 שיצרה תחושה שנחצה קו אדום.
ד. "כל הזמן אומרים לנו ההחילונים הם אנשים נאורים. הם ליברלים, הם נותנים לכל אחד לחיות את חייו. הכל בלוף!". אין עיוות של המחשבה הליבלית שיותר מכעיס אותי מהתפיסה שהחברה הליברלית צריכה להיות סובלנית כלפי חברות לא ליברליות שתוכה. אז כדאי לזכור: הליברליזם מאמין בחירותו של כל אדם לחשוב ולנהוג כרצונו, אך רק כל עוד הוא לא פוגע באחרים. ברגע שמדובר במרחב הציבורי, ברור שצריך מערכת של כללים אחידים; הויכוח הוא אילו נורמות ישלטו במרחב הציבורי, ואין שום דבר ליברלי בתפיסה שעל המרחב הציבורי להיות מונהג על ידי דרישות לא ליברליות של תת קבוצה מהציבור. יציאה מטקס בעת שירת נשים, דחיקת נשים לאחורי האוטובוס, למדרכות נפרדות וכמובן אלימות כלפיהן - כל אלה פוגעים בנשים, ואין שום ליברל שיכול לדרוש מנשים לסבול פגיעה שכזו בשם אמונה של תת קבוצה. הדרישה "תנו לנו לחייות את חיינו" כמסווה לעוולות לא חדשה: היא מוכרת היטב כטיעון של הדרום האמריקאי, שדרש מהצפון, בשם הפדרליזם והליברליזם, להרשות לו לחיות את חייו, על העבדות, ולאחר מכן האפליה נגד שחורים, הכרוכה בהם; באמצע המאה ה19 זה נגמר במלחמה ממש, אבל השימוש בסובלנות כמפלטו של הנבל נמשך עמוק עד לאמצע המאה ה20, כאשר מנהיגו הלבנים הדרומיים טענו שהממשל הפדרלי רומס את זכויותיהם כשהוא אוסר עליהם להפריד אוטובוסים לנוסעים לבנים מקדימה ושחורים מאחורה. אגב, מאז חוק זכויות האזרח של 65, אפליה גם בתוך עסקים פרטיים אסורה בארה"ב, לא כל שכן במרחב הציבורי. זהו ליברליזם.
ה. "ללכת לצלם איזה פרחח עבריין מנטורי קרתא שיורק על ילדה" - אלה עשבים שוטים בשולי המחנה, הם לא מייצגים אף אחד. אז ראשית, תמיד קל ללכת לבודד את המקרה הקיצוני ולטעון שהוא לא מייצג, אבל האוטובוסים המופרדים למשל מוסדו בברכת כל המיינסטרים החרדי. אבל מעבר לכך, כפי שאנחנו יודעים הציבור החרדי יודע להוקיע ממנו את מי שהוא מתנגד לו. גם אם אכן זהו ציבור שולי שהחרדים מתנגדים לו, לא שמעתי את הרב אלישיב פוסק כנגדם, לא שמעתי את העיתונות החרדית מתלהמת כנגדם כשם שהיא מתלהמת כנגד החילונים; ומכאן, שהתנהגות הסיקריקים מקובלת על המיינסטרים החרדי יותר מאשר התנהגות החילונים. יריקה על ילדה פחות חמורה מחילול שבת. ולדעתי האישית, אין חילול ה' גדול מזה. (טקסט אחר בהארץ היום, מפי רב חרדי אנונימי, נותן אבחנה מאוד מדוייקת: "האם אנחנו הרבנים אשמים? בוודאי הרבנים אשמים, הם צריכים להראות את גודל השעה. הציבור הכללי לא יודע כמה שהם (הסיקריקים) מועטים, וכמה אין לציבור אומץ לצאת נגדם. קשה מאוד לרב ללחום נגד אנשים שרואים עצמם יותר חסודים ממנו")

ופטור בלא המגזר אי אפשר: לא רק רבנים חרדים לא שמענו, גם לא שמענו רבנים ציונים דתיים (חוץ מאולי הרב בני לאו, שהולך ומצטייר כקדיש לוז של הציונות הדתית.) שיצאו להגנת נשים (לא במקרה הקיצוני של בית שמש, זה קל. במקרים היותר מתונים: לא שמענו רב שפוסק שבזיון נשים ביציאה מטקס בעת שהן שרות אסור על פי ההלכה). עדכון: שמעתי בחדשות את הפסק הנחרץ של הרב רפי פרץ. מגיע לו יישר כח על כך.
ואם כבר המגזר, דווקא ידיעה אחרת, בכלל לא קשורה לנושא, היתה החשובה ביותר השבוע לדעתי, והיא הידיעה ש40 מהמתפרעים בחטמ"ר אפשרים הגיע באוטובוס מלא פחות מאשר ישיבת מרכז הרב. גם עליהם אמרו "אלה עשבים שוטים, הם לא מייצגים אף אחד". עשבים שוטים עשבים שוטים, אבל כנראה כאלה שמהווים חלק משמעותי מתלמידי ישיבת הדגל של הציונות הדתית.

2 comments:

  1. תסביר למי שלא מבין (כמוני) מה הכוונה במשל על קדיש לוז. מה איפיין את קדיש לוז ע"ה?

    השבמחק
  2. הוא היה ח"כ ממפא"י, שנחשב ישר והגון. בשיא ימי השחיתות של מפא"י, הבדיחה הידועה היתה שכאשר אומרים לתומך מפא"י שמפא"י מושחתת הוא עונה: "לא נכון, יש ח"כים ישרים במפאי".
    "מי למשל?"
    "קדיש לוז"
    "ומי עוד?"
    "אמממ... קדיש לוז כבר אמרנו?"

    השבמחק