מ"גדל אשר באך" עד "איפה העוגה"

ועוד שאר זוטות שהצטברו בשולחני:
1. מיט רומני צבר לעצמו כבר מוניטין כזגזגן (שלא לומר שקרן פתולוגי). הוא עצמו התיחס לכך בקיץ, כאשר אמר ש"במגזר הפרטי, אם אתה לא משנה את דעתך אתה עקשן או טיפש" (מין גרסה שלו ל"רק חמור לא משנה את דעתו" של משה דיין). שבוע שעבר, לעומת זאת, בראיון עם ניל קבוטו טען רומני שהוא לא משנה את עמדתו (במשתמע, בניגוד לאובמה) אלא דבק בה: "You don't change your position to win states or certain subgroups of Americans; you have the positions you have" (למשל כאן, דקה 1:58). שזה יפה; רומני מזגזג על עצם הזגזוג. מטא-זגזוג, או שמא זגזוג רפלקסיבי. ממש "גדל אשר באך".
2. ניק האנובר, יזם מאוד מצליח (בין השאר,אחד המשקיעים הראשונים באמזון) העביר לאחרונה הרצאת TED בנושא מסים. הרצאה מוצלחת למדי (אם כי היו טובות יותר), שהרעיון העיקרי שלה הוא שהתפיסה הרווחת בציבוריות האמריקאית - בעיקר מהצד הרפובליקאי אבל הדמוקרטים לא מערערים עליה יותר מדי - הוא שהעשירים הם יצרני מקומות עבודה. בעלי העסקים לא מייצרים מקומות עבודה, טוען הנובר, שכן אם אין לקוחות למוצר, העסק לא יגייס וגם יתחיל לפטר מהר מאוד. מקומות עבודה נוצרים ממעגל פידבק - בדומה לפידבק ביולוגי - בין העסקים לצרכנים, מעגל שמתבסס על מעמד בינוני חזק שיכול לתמוך בצריכה. הקרדיט שבעלי עזקים לוקחים על ייצור מקומות עבודה דומה לכך שסנאי יקח קרדיט על אבולוציה. המשמעות הפוליטית, כמובן, ברורה, בעיקר בתקופה שבה נושא המסוי על עשירים הוא בראש הויכוח הפוליטי, וTED נבהלו ולא פרסמו את הרצאות באתר, מכיוון שהיא חד צדדית מבחינה פוליטית. כמובן, שהצעד הזה השיג את התוצאה ההפוכה: הרעש הציבורי גרר את TED לפרסם בסוף את ההרצאה, והיא זכתה לפופולאריות הרבה יותר גבוהה מאשר היתה זוכה ללא השערוריה. אז כדי לתרום את חלקי, קבלו:

(http://www.youtube.com/watch?v=bBx2Y5HhplI)
3. איזה איור יפה להסביר את המלון בעל אינסוף החדרים של הילברט (או למה קבוצת כל הזוגיים וכל הטבעיים שוות בגודלן):

(מ"לא מדויק")
4. הטבלה הבאה, שמסכת את השכיחות הלידות בארה"ב לפי ימות השנה, מסתובבת באינטרנט לאחרונה:

ראיתי אותה לפחות בשלושה מקומות (למשל, ב"חורים ברשת"). מעבר לתופעות הנראות בבירור לעין - הרבה יותר ילדים נולדים בקיץ - כמה אנשים שמו לב לכך שבימים ספציפיים יש מספר נמוך במיוחד של לידות, בהשוה לימים שלידם - למשל, ב13 בכל חודש, ב4 ביולי, בימים סביב חג המולד. זה נשאר ברחבי הרשת כתעלומה, אבל הרשו לי להציע פתרון פשוט: בארה"ב, אחוז ניכר מהלידות מתבצע בניתוח קיסרי (32% ב2010 למשל). וניתוח קיסרי אפשר לקבוע מראש, ולכן לא מבצעים אותו בחגים, או ב13 בכל חודש. בקיצור, אם אחת מחמש קוראות הבלוג בהריון, בארה"ב, ועמודת בצע ניתוח קיסרי סביב ה13 לחודש - לכי על ה13, סביר להניח שיהיה הרבה פחות צפוף במחלקה.
5. אמט בונדורנט, אחד מעורכי הדין המוערכים בארה"ב, עתר לביהמ"ש העליון האמריקאי בטענה - המתבססת על מאמרו הזה - שהפיליבסטר בסנאט לא חוקתי. מעניין אם זה בכלל ידון, ואם כן מה תהיה התוצאה.
6. הביטוח הלאומי האמריקאי פרסם את רשימת השמות הפופולאריים ביותר לתינוקות ב2011. בניגוד לתחזית מחברי פריקונומיקס, שמות כמו אביבה ואילנה לא התרוממו. השמות שמרניים פחות משציפיתי: הפופולאריים ביותר לבנים הם ג'ייקוב, מייסון, וויליאם, ג'יידן ונואה, ולבנות סופיה, איזבלה, אמה, אוליביה ואמה; בפרט הפתיע אותי לראות שהשמות הכי פופולאריים לבנות  כמעט כולם בעלי צליל זר ולא אנגלי. מדיסון מופיע כשם לבנות במקום השמיני, די מדהים לאור העובדה שהוא הפך לשם לבנות רק בעקבות הסרט "ספלאש" מ84. ובלי קצת פוליטיקה אי אפשר: אלן גרינבלט חקר קצת ומצא שבניגוד למצופה, במדינות ליברליות רווחים שמות שמרניים ובמדינות שמרניות רווחים שמות יצירתיים - הוא מסביר זאת בכך שבמדניות שמרניות בדרך כלל האמהות צעירות הרבה יותר ולכן נוטות יותר להתפרע עם השם, בעוד שבמדינות ליברליות נשים יולדות בגיל מאוחר יותר כשראשן מיושב יותר.
7. בחיים לא תנחשו מהו מסלול הטיסה הכי פופולארי בעולם (הכוונה למסלול טיסה שהוא לא חלק מקונקשן, אלא מסלול מנקודת המוצא לנקודת היעד של הנוסע - אם נסעתי לסאן פרנסיסקו דרך ניו יורק, זה נחשב כמסלול תל-אביב - סן פרנסיסקו, ולא שני מסלולים תל אביב-ניו יורק וניו יורק-סן פרנסיסקו): לפי נתוני האוקנומיסט, זהו המסלול מסיאול לאי החופשה ג'ג'ו ליד קוריאה (כן, גם אני מעולם לא שמעתי עליו), בו נסעו לא פחות מ10 מליון נוסעים ב2011. מדהים אף יותר: בכל עשרת המסלולים הפופולאריים ביותר אין אחד מאמריקה הצפונית או מאירופה.
8. סרטון הפתיחה של "משחקי הכס" - בלגו.

(http://www.youtube.com/watch?v=cAnsW06v5t4#!)
9. כוכבי "הבית הלבן" מתאחדים בwalk and talk אחד אחרון, בפרסומת לעידוד פעילות גופנית
10. תרמו גם אתם כותרת אפשרית לספר של "רסלינג". (אני אהבתי את "איפה איפה איפה איפה העוגה? - הצגת האלצהיימר בתרבות העכשית כקטליזטור לשאלת האני")