פרופ' ורד נועם - חוקרת תלמוד חשובה באונ' ת"א, בשר מבשרה של הציונות הדתית ואחותו של אורי אליצור, פרסמה מאמר מצויין במוסף "שבת" של מקור ראשון על נשים באורתודוקסיה של ימנו. מאיפה אני יודע, תשאלו, והרי אינני מנוי על מקור ראשון? טוב ששאלתם, משני מקורות: מהבלוג המצוין של תומר פרסיקו, ומהמעצבן הרשמי של הבלוג, הלא הוא הלל גרשוני. נצברו איפוא שני סימנים מעידים, אז אפשר לנחש שתהיה כאן סערונת במגזר, ולמה לא לקפוץ לתוכה בחדווה.
א. נתחיל במה שעצבן אותי בגרשוני: אם נעזוב את הויכוחים על פרטי הלכה זו או אחרת (נועם טוענת במפורש שאלה רק דוגמאות ולא עיקר העניין) הטענה שלו היא הטענה הקבועה כנגד הקריאות לשיפור מעמד האישה באורתודוקסיה, והיא טענת המניע: אין בעיה עם רפורמות בהלכה, הבעיה היא שהרפורמות האלה באות ממניעים זרים. ההנחה היא כמובן שיש מניעים פנימיים להלכה, והשנוי מתוך מניעים אלה הוא לגיטימי ומותר, בעוד השנוי מתוך מניעים חיצוניים - פמיניסטיים למשל - אסור. זו כמובן הנחה מופרכת. יכול להיות שחלק מההתפתחות של ההלכה נובע מדינמיקה פנימית אבל אלה לא בודאי כל ההתפתחויות בהלכה שגרשוני יראה כמותרות. כך למשל, גרשוני חושש שמא " ומחר תקום חברה שתטען שחוקי הקניין הם אנכרוניסטיים, ובהתאם נעדכן גם את "לא תגנוב(ו)". ובעוד שנה תקום חברה שתטען שאין בעיה להרוג אנשים מסוימים, ובהתאם לזה נעדכן את "לא תרצח""; אבל פסקים המתירים רצח וגזל של גוי יוצאים לאחרונה בהמוניהם, וגרשוני לא רואה בהם כל בעיה הלכתית, למרות שכל מי שעיניו בראשו רואה שהמניע להם הוא עמדה פוליטית לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל מעבר לכך, גם גרשוני בעצמו מודה שהמבחן להבדל בין השנויים שאותם הוא רואה ככשרים לפסולים הוא לא מתוך ההלכה עצמה: "החשש הוא שאנחנו עצמנו נהפוך לרפורמים: שנשעבד את ההלכה לאידיאלים זרים, כי זה מה שנראה לנו נכון כרגע. כמדומני שבדיוק נגד כיוונים כאלה הוקמו כל מנגנוני ה"ס'פאסט נישט"" כלומר, מבחן ה"ספסאטנישט" הוא בעיני גרשוני אינדיקציה ל"רוח ההלכה"; ואני שואל: למה בדיוק? אם כבר, אז בדיוק ההיפך: מבחן ה"ספאסטנישט" הוא בדיוק כל אותם הדברים שאין לאוחז בהם יכולת לנמקם מנימוקים מסודרים וענייניים; בדיוק לכן הם יהיו בדרך כלל אינדיקציה לאיזה מניע נסתר, וחיצוני, שנח למערכת השלטת לעמעם (למשל, במקרה של נשים - השימור של מערכת שוביניסטית).
ב. נקודה מדהימה של נעם שלא חשבתי עליה וגרשוני פספס לגמרי הוא האבדן שהמערכת הדתית עצמה מפסידה בדחיקתה את רוב הנשים החוצה: המערכת הדתית מותרת מרצונה על מרצן וכשרונותיהן של 50% מהאוכלוסיה, וכשחושבים על זה קצת לעומק זה ויתור התאבדותי ממש. איך יש סכוי לעולם הדתי להישאר רלוונטי אל מול העושר התרבותי המציף אותנו כשהוא משתמש רק בחצי מהמשאבים העומדים לרשותו?
ג. ולבסוף, הסכנה לעולם הדתי איננה רק בויתור על הנשים: הפער בין העולם הכללי בו אנו חיים לעולם הדתי המצומצם אליו אנחנו נכנסים באופן מוגדר כשנכנסים לבית הכנסת, הפער המתבטא באופן חריף במעמד האישה אבל לא רק, ואי הנחת הנובעת ממנו - כל התהליכים האלה שנועם מתארת, הם בדיוק אותו הפער שמתחיל חילון, כפי שלימדנו הלברטל. נועם רואה בפער ובהדחקה שבאה בעקבותיו סכנה רק ביצירת חברה דתית מזוייפת וקשוחה; אני חושב שיש כאן פוטנציאל (או סכנה, תלוי בעיני המתבונן) לחילון גורף אה-לה המאה ה19. (רק בקטנה, לינק שרן שלח לי - אפילו אצל החרדים יש דיבורים על הפער הזה)
א. נתחיל במה שעצבן אותי בגרשוני: אם נעזוב את הויכוחים על פרטי הלכה זו או אחרת (נועם טוענת במפורש שאלה רק דוגמאות ולא עיקר העניין) הטענה שלו היא הטענה הקבועה כנגד הקריאות לשיפור מעמד האישה באורתודוקסיה, והיא טענת המניע: אין בעיה עם רפורמות בהלכה, הבעיה היא שהרפורמות האלה באות ממניעים זרים. ההנחה היא כמובן שיש מניעים פנימיים להלכה, והשנוי מתוך מניעים אלה הוא לגיטימי ומותר, בעוד השנוי מתוך מניעים חיצוניים - פמיניסטיים למשל - אסור. זו כמובן הנחה מופרכת. יכול להיות שחלק מההתפתחות של ההלכה נובע מדינמיקה פנימית אבל אלה לא בודאי כל ההתפתחויות בהלכה שגרשוני יראה כמותרות. כך למשל, גרשוני חושש שמא " ומחר תקום חברה שתטען שחוקי הקניין הם אנכרוניסטיים, ובהתאם נעדכן גם את "לא תגנוב(ו)". ובעוד שנה תקום חברה שתטען שאין בעיה להרוג אנשים מסוימים, ובהתאם לזה נעדכן את "לא תרצח""; אבל פסקים המתירים רצח וגזל של גוי יוצאים לאחרונה בהמוניהם, וגרשוני לא רואה בהם כל בעיה הלכתית, למרות שכל מי שעיניו בראשו רואה שהמניע להם הוא עמדה פוליטית לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל מעבר לכך, גם גרשוני בעצמו מודה שהמבחן להבדל בין השנויים שאותם הוא רואה ככשרים לפסולים הוא לא מתוך ההלכה עצמה: "החשש הוא שאנחנו עצמנו נהפוך לרפורמים: שנשעבד את ההלכה לאידיאלים זרים, כי זה מה שנראה לנו נכון כרגע. כמדומני שבדיוק נגד כיוונים כאלה הוקמו כל מנגנוני ה"ס'פאסט נישט"" כלומר, מבחן ה"ספסאטנישט" הוא בעיני גרשוני אינדיקציה ל"רוח ההלכה"; ואני שואל: למה בדיוק? אם כבר, אז בדיוק ההיפך: מבחן ה"ספאסטנישט" הוא בדיוק כל אותם הדברים שאין לאוחז בהם יכולת לנמקם מנימוקים מסודרים וענייניים; בדיוק לכן הם יהיו בדרך כלל אינדיקציה לאיזה מניע נסתר, וחיצוני, שנח למערכת השלטת לעמעם (למשל, במקרה של נשים - השימור של מערכת שוביניסטית).
ב. נקודה מדהימה של נעם שלא חשבתי עליה וגרשוני פספס לגמרי הוא האבדן שהמערכת הדתית עצמה מפסידה בדחיקתה את רוב הנשים החוצה: המערכת הדתית מותרת מרצונה על מרצן וכשרונותיהן של 50% מהאוכלוסיה, וכשחושבים על זה קצת לעומק זה ויתור התאבדותי ממש. איך יש סכוי לעולם הדתי להישאר רלוונטי אל מול העושר התרבותי המציף אותנו כשהוא משתמש רק בחצי מהמשאבים העומדים לרשותו?
ג. ולבסוף, הסכנה לעולם הדתי איננה רק בויתור על הנשים: הפער בין העולם הכללי בו אנו חיים לעולם הדתי המצומצם אליו אנחנו נכנסים באופן מוגדר כשנכנסים לבית הכנסת, הפער המתבטא באופן חריף במעמד האישה אבל לא רק, ואי הנחת הנובעת ממנו - כל התהליכים האלה שנועם מתארת, הם בדיוק אותו הפער שמתחיל חילון, כפי שלימדנו הלברטל. נועם רואה בפער ובהדחקה שבאה בעקבותיו סכנה רק ביצירת חברה דתית מזוייפת וקשוחה; אני חושב שיש כאן פוטנציאל (או סכנה, תלוי בעיני המתבונן) לחילון גורף אה-לה המאה ה19. (רק בקטנה, לינק שרן שלח לי - אפילו אצל החרדים יש דיבורים על הפער הזה)
בכל ההתפלפלות של גרשוני חסרה מילה אחת - אלוהים. אם נתייחס ספציפית לנושא ההומוסקסואליות שעלתה שם בחטף, הרי שהדבר נאסר במפורש בתנ"ך, והצו שמורה עליו הוא צו אלוהי. מי שמאמין שהתנ"ך הוא דברי אלוהים חיים שהגיעו לעולם באותות ומופתים, לא יכול למצוא שום מעקף לציות להם עד שתבוא שוב התגלות אלוהית שתבטל אותם.
השבמחקאלא שלהגיד את הדבר הזה נשמע כל כך מוזר וחסר הגיון לאוזניים לא דתיות, שהדתיים נאלצים להשתמש בכל מיני פלפולים כדי לייצר טענה קוהרנטית.
נכון ולא נכון - הוא כן מתיחס ל"מסורת ונבואה"; מעבר לזה אלוהים מובלע בדברים שכן כל הטענה לעליונות הערכים ההלכתיים היא שמקורם אלוהי. אבל נכון, די מפתיע לשים לב שהמילה עצמה לא מופיעה כלל
מחקכמי שמתבונן מחוץ למגזר (עד כדי מגורים שני רחובות ממרכז הרב בגיל 12), משמח אותי לשמוע עמדה כזו אצל "בשר מבשרה של הציונות הדתית", כדבריך, ועוד יותר משמח שהוא אכן עורר הדים.
השבמחקדבר אחד שצרם לי מעט הוא העמדה כלפי הזרמים הלא-אורתודוקסים: גם אם פרופ' נעם מגחיכה את האינסטינקט לזעוק "רפורמי!" על כל ביקורת פנים-אורתודוקסית, היא עדיין רואה ברפורמים מעין איום שיש להפחית מחשיבותו, מתעלמת מהקונסרבטיבים (ומפנייתם ל"חוגים יהודיים" דומים לשלה) ורחוקה מהתמודדות כנה עם ההשפעה של שני הזרמים על רעיונותיה-היא. הלא גם לפני האורתודוקסים המודרנים של ריוורדייל היו קהילות יהודיות שומרות מצוות ללא הדרת נשים זה עשורים...
זה נכון; ומצחיק כי לא חשבתי על הזוית הזו כי אני כל כך מורגל בגישה השלילית כלפי זרמים לא אורתודוקסיים. עם זאת, נעם היא ממש מהרשעים הכי קטנים בסיפור הזה.
מחקלעומת זאת, אני לא בטוח על ההשפעה של הקהילות הלא-אורתודוקסיות על האורתודוקסיה המודרנית. בארה"ב אולי כן, בארץ ההשפעה שלהם קטנה מאוד וגם אם היא גדלה בשנים האחרונות, אני לא חושב שהיא באמת נוגעת בקהילה הציונית דתית.