בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום חמישי, 17 בינואר 2013

עצה אחת לפני הבחירות

הבחירות עוד חמישה ימים; אולי אספיק לכתוב פוסט 10 מלים מסכמות של נפתלי בנט ואולי לא. אבל מכל מקום, יש לי עצה אחת עיקרית כרגע: אל תאמינו לסקרים.
נשמע די מפתיע למי שמכיר את הבלוג הזה; אין מי שחגג יותר ממני את נצחונו המוחץ של נייט סילבר, סאם וונג ודומיהם על אנשי "השטח" וה"מומנטום". למעשה, אני חושב שאני זכאי לומר את האמירה ההיפשטרית שאני הכרתי את הבלוג של סילבר עוד לפני שזה היה מקובל (באמת, עוד מלפני שנתיים). אלא שנייט סילבר בעצמו מודה, שהוא מדוייק רק עד כמה שהסקרים שהוא מתבסס עליהם מדוייקים:
(האמת שזו גם סתם סיבה טובה לאמבד את הראיון המצויין הזה). והמוניטין של הסקרים בארץ, לדאבוננו, לא משהו. ממוצע ההחטאה של רצף הסקרים האחרונים לפני בחירות 2009 היה 19 מנדטים ב2009 ו18 מנדטים ב2006. אז נכון, שלחזות בחירות בארץ הרבה יותר קשה, שכן זו מערכת עם בערך 10 דרגות חופש (לכנסת נכנסות בערך 11 מפלגות) בעוד שבארה"ב יש דרגת חופש אחת (נכון, יש מועמדים שלישיים אבל הם סדרך כלל זניחים); מכיוון שכך המספר הזה מטעה, מה שגם שאין הרבה הבדל בתוצאה הסופית עם מנדט עובר מהליכוד לבית היהודי או בחזרה, שכן הגושים הם מה שקובעים. לא עשיתי את ממוצע הטעות בין הגושים, אבל כן הלכתי לסקרים שהארץ תיאר כהכי מדוייקים ב2009 וגם בהם ממוצע הטעות ביחס לכלל מפלגות הקואליציה היה כחמישה מנדטים.
זה גם לא מאוד מפתיע אותי. שכן מעבר למורכבות של החברה הישראלית (שאותה דווקא הסוקרים מצליחים לתפוס יפה; הם סדרך כלל מדייקים דווקא במפלגות הערביות, החרדיות והדת"ל) אין סוקר ישראלי אחד שמתייחס לאחוזי ההצבעה. עד לשנות ה90, כאשר אחוזי ההצבעה היו בסביבות ה80%, זה לא מאוד השפיע שכן הלא-מצביעים לא היו מספר גדול והתפזרו באופן שווה פחות או יותר (אלה היו בעיקר מתים, אנשים בחו"ל וכד'). אבל החל משנות ה2000 אחוזי ההצבעה ירדו לרמה אמריקאית כמעט, ועדיין אף סוקר לא בונה מודל של מי שצפוי להצביע. בלשון אמריקאית, כל הסקרים שלפננו הם של registered voters ולא של likely voters (סתם להשוואה, אם סוקר אמריקאי היה מציג סקר של reigstered voters ארבעה ימים לפני הבחירות, איש לא היה מתיחס אליו).
אני לא יודע מה השפעה של אי-המצביעים. לפי סקר בהארץ השנוי בדפוסי ההצבעה ב2013 דווקא ייטיב עם המרכז-שמאל, אבל צריך להזהר מwishful thinking; ניתוחים אחרים כמו זה של רועי פלד טוענים שעלייה באחוזי ההצבעה תיטיב עם הימין דווקא. אני באמת א-גנוסטי, אני פשוט לא יודע. אבל אני גם טוען שרמת האינפורמציה שניתן ללמוד מהסקרים האחרונים מאוד מוגבלת.

ואולי אני טועה; דן מרקוס ועילי קובץ (366 כבוד) באתרם המצויין בטל בששים בנו אתר של מטא-אנליזה אה-לה-סאם וואנג, והם טוענים שמטא אנליזה כזו מצליחה להיות מדוייקת למדי גם בארץ. הם חוזים 65 מנדטים לימין ו55 למרכז-שמאל. נדע בעוד 6 ימים.

אה, וכמובן: לכו להצביע. It will make you feel good and strong. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה