גראפים גראפים

אתמול פרסם הראל את פוסט האורח שלו, והוא הביא לבלוג כמויות טראפיק שלא הכרתי קודם. בתוך יומיים הפוסט טיפס למקום השני בפוסטים הנצפים בכל הזמנים, כשהוא כבר מאוד קרוב להדיח מהמקום הראשון את פוסט "המוסד המיוחד".

האמת, שבצדק: הניתוח והויזואליזציה ממש מאירי עיניים. אז שאפו להראל. בנוסף, לכל מי שמבקר כאן בפעם הראשונה - ברוכים הבאים, נעים מאוד. תרגישו חופשי להסתובב ולקרוא.

כל זה לא סותר את הועבדה שהבטחתי (או שמא איימתי) עוד קצת ממה שאני חושב על הבחירות, ואם יש משהו שלמדתי מהטראפיק שמאיים להטביעני הוא שהעם רוצה גראפים. ואת זה העם יקבל. ואם הם מעייפים אתכם, קפצו לסוף, יש שם קטע משעשע של ג'ון סטוארט.

אבל קודם הערה אחת על הפוסט הקודם: מערכת הצירים של הגראפים של הראל היא כמובן מערכת מלאכותית - אלה שני הצירים שהאלגוריתם מצא שאם מטילים את המרחב ה32-מימדי על המישור הנפרש מהם, הכי פחות אינפורמציה הולכת לאיבוד. אבל הם בכל זאת יכולים לדעתי לומר לנו משהו, במיוחד כשמסתכלים איך מתפזרות הקבוצות בגראף. ציר הX (ימין-שמאל - לא פוליטי אלא במסך) נותן לדעתי אינדיקציה על מידת הבידוד או מעורבות בחברה הכללית; קלפיות שנמצאות בקצה היותר שמאלי הן של ציבורים שנמצאים בבידוד יחסי מהחברה הכללית (חרדים וערבים) בעוד שבקצה ימני מתרכזות קלפיות של הליכוד, שהוא (כפי שנגיע בהמשך) מפלגה שמתפזרת יחסית בכל הארץ. ציר הY, למעלה-למטה, קצת יותר טריקי אבל הוא נותן אינדיקציה לגבי עמדה ימנית או שמאלית בענייני בטחון ודת ומדינה (שהם נושאים די קרובים מבחינת התפלגות הציבור ביחס עליהם -  ימניים נוטים להיות פרו-דתיים או דתיים ולהיפך). זה ציר קצת פחות מובהק - הציבור הדתי-לאומי לא יושב בו בצורה אופטימלית - אבל הוא עדיין אינדיקטיבי. זו כמובן פרשנות שלי, שני הצירים האלה לא יכולים לאפיין לחלוטין כל קלפי, ויש אינפורמציה שהולכת לאיבוד (הראל טוען בשם יובל בנימיני שצורת עפיפון כזו היא שכיחה במקרים שההטלה מאבדת אינפורמציה משמעותית) אבל עדיין יש כאן אינדיקציה.

מכל מקום, כאמור, הנתונים נמצאים באתר ועדת הבחירות המרכזית ופשוט מבקשים שיחפרו בהם. ומכיוון שאני פחות עוסק באלגוריתמי למידה בימים אלה, הלכתי על השיטה הבדוקה של carbon based algorithms. לקחתי את המידע של כל היישובים, ואת היישובים חילקתי לפי איזורים (גוש דן ליבה וחיצוני; גוש חיפה, גוש ירושלים, צפון, מרכז ודרום, וביו"ש הבקעה, גב ההר, עוטף ירושלים והכוכבים); לפי סוג אוכלוסיה (כללית; ערים מעורבות (באופן מובהק, כמו עכו ולוד, לא כולל חיפה או ת"א); ערבים, דרוזים ובדואים; ישובים חרדיים ודתיים לאומיים (כמובן, שחרדים ודתיים לאומיים גרים גם בערים של אוכלוסיה כללית, כמו ירושלים. כאן הכנסתי רק ישובים הומוגניים מה שכמובן מוריד חלק מהאוכוסליה הרלוונטית)); ולפי סוג התישבות (קיבוצים; מושבים; ישובים קהילתיים; ערים גדולות, קטנות ועיירות ופרברים). יש כמה דברים מובנים מאליהם: מרצ והעבודה חזקות בקיבוצים, בירושלים יש הרבה חרדים ודתיים לאומיים וכד'). אבל יש כמה הפתעות.

אז קודם כל, רק כדאי להזכיר כנגד הטענה הקבועה על התל-אביבים המרוכזים בעצמם שלא יוצאים החוצה אל ישראל האמתית: ישראל האמיתית היא גוש דן, או אם יותר נדייק, חצי מהקולות הכשרים באו מאיזור חדרה-גדרה:

וכפי שאפשר להניח, זוהי ממלכת יאיר לפיד:

או, אם נדייק, יאיר לפיד שולט בפרברים הקרובים - הרצליה, פתח תקוה, ראשל"צ. בבורגנות. טוב, אבל זה באמת טריוויאלי. בואו נעבור לפטיש שלי:

1. ירושלים:

כאן כללתי בירושלים את הפרברים הצמודים גם בתחומי הקו הירוק (מבשרת, אורה, עמינדב) וגם מחוץ לו (מעלה אדומים, גבעת זאב, גבעון החדשה, כוכב יעקב). אז יש כמובן אחוז חרדי גבוה - אם כי לא בצורה קיצונית; האגודה וש"ס מסתכמות ל35%, שזה די מתאים ל40% שפורוש קיבל בבחירות המוניציפליות ב2008 (אם משקללים החוצה את הפרברים שהם כולם כמעט חילונים).  מה שמפתיע הוא מאיפה האחוזים האלה הולכים: לא מהשמאל ממש אלא מהמרכז: מיאיר לפיד, ובמידה פחותה מהעבודה ומהליכוד (!). מרצ לעומת זאת מקבלת בירושלים אחוז זהה לאחוז הארצי. הנה כל הירושלמיות על רגל אחת: אנחנו רציניים ואידיאולוגיים. כאן לא תראו יאיר לפידים חסרי אופי. 

עוד הפתעה בירושלים היא שהבית היהודי לא זוכה לאחוז דרמטית יותר גבוה מהאחוז הארצי, למרות שחלקה של האוכולוסיה הדתית לאומית בירושלים גדול משמעותית מהאחוז הארצי. זה בגלל שכאן מולדת הדתיים והשמאלנים, ואלה מצביעים למפלגות כלליות, או למתחכמות כמו אמסלם (שמקבל קצת יותר בירושלים). וכן, יש בירושלים גם קצת יותר הארד-קור כהניסטים, מה שמתבטא באחוז קצת יותר גבוה לנץ. 

ואם רוצים את כל הסיפור של ירושלים הלא חרדית על רגל אחת, אפשר להסתכל על הקלפי שלי בבי"ס חורב בקטמון הישנה. דתיים ימנים (מפד"ל, ליכוד, נץ), דתיים מתחכמים (אמסלם) או שמאלנים (עבודה, מרצ, אפילו חד"ש):

2. התנחלויות:

נתחיל בכך שיש לי בעיית סיווג למודיעין עילית - היא לכאורה יישוב מיישובי הכוכבים אבל מאוד שונה מכל השאר. זה ההסבר לאחוז החרדי הגבוה ביישובי הכוכבים. מעבר לכך, שני דברים הפתיעו אותי: א. שהמפלגות הדתיות קיבלו רק 50% גם בגב ההר. ב. דפוס ההצבעה של הבקעה כמעט זהה לחלוטין לזה של גב ההר (בגב ההר יש קצת חרדים בעמנואל וביתר עלית, ובבקעת הירדן יש עוד קצת שאריות הצבעה לעבודה מקיבוצניקים); למרות שמלכתחילה אלה היו אוכלוסיות שונות לחלוטין, ההוויה מעצבת את התודעה. יו"ש מחולקת לחלוטין ע"י גדר ההפרדה, גם בדפוסי ההצבעה.
3. הראל הראה יפה שהקלפיות הלא-יהודיות גם הן מתחלקות בשלב מסויים, אז עניין אותי לבדוק אם אפשר למצוא את ההבדל הזה בישובים. אני לא מבין מספיק בחברות הלא-יהודיות בארץ, אבל כן אפשר להבחין בין דרוזים, בדואים וערבים יראלים אחרים. התוצאות די מרשימות:

קודם כל, דרוזים בכלל לא מצביעים למפלגות ערביות. זה חדש לי. מעבר לכך, אפשר לראות שרע"ם תע"ל הרבה יותר חזקה אצל הבדואים מאשר אצל הערבים יושבי הקבע, ולהיפך עבור חד"ש. בל"ד די אחידה. (מדובר כאן רק בישובים הומוגנים; ערים מעורבות לא נכנסו לסיפור).
4. קיבוצים דתיים. אלה נחשבו פעם עוד מעוז של שמאלנות דתית, אבל מאידך גם מצביעי מפד"ל מסורתיים, מה גם שהשמאלנות שלהם נשחקה בשנים האחרונות (ומקרה יונתן בשיא יעיד). אז מעניין לראות איך הם הצביעו:

למעלה מ60% מפד"ל! אפילו יותר מהאחוז הכללי בקרב יישובים דתיים הומוגניים.
5. ובפינת הקוריוז: יש חיל אחד בצה"ל שיש בבסיסיו מגורי משפחות, וזה כמובן חיל האויר. בבסיסים אלה מוצבות איפוא קלפיות אזרחיות עבור המשפחות, שמאפשרות לנו לראות בדיוק איך הצביעו נשות הטייסים:

סססססססמולנים.
6. אם כבר ביאיר לפיד עסקינן, השאלה המתבקשת היא "מה ישראלי בעיניך", או בהתאמה לענייננו, איזה ישוב מדמה בצורה הכי טובה את ההצבעה הכללית. חיים לוינסון כבר קרא לרחובות "אוהיו הישראלית", והוא צודק: הן בנורמת L1 (שנותנת ערך שווה לכל הבדל), בנורמת L2 (המקובלת) ובנורמת Lmax (המתיחסת רק לערך עם ההבדל הגדול ביותר) רחובות הכי קרובה לתוצאה הארצית. המקום השני משתנה עם זאת: בL1 וL2 מסתובבות במקום השני והשליש פתח תקוה וחיפה (בסדר משתנה). בLmax אלה מושבים די זניחים - אורה, מגדים.
7. לבסוף, בואו נסתכל בכיוון ההפוך: מאיפה שואבת כל מפלגה את מצביעיה:

יש עתיד היא בבירור מפלגה של איזור המרכז; היא שואבת למעלה מ60% ממצביעיה בין חדרה לגדרה. מרצ שואבת כ30% מקולותיה מת"א והערים הקרובות, אבל גם מהפריפריה - בעיקר בגלל הקיבוצים. הבית היהודי נסמכת על ההתנחלויות, אבל ללא יותר מ10% מהקולות שלה שזה די מעט. הליכוד יחסית מפוזר בכל האיזורים ואכן בשלוש הנורמות הליכוד הוא הכי קרוב להתפלגות הקולות הכללית בין הישובים, כלומר הוא הכי קרוב לשאוב את קולותיו באופן שווה מכל הארץ.
ומה לגבי הסתמכות על קולות המיעוטים? הנה כל המפלגות שמסתמכות על מיעוטים ליותר מ4% מקולותיהן:

ש"ס נסמכת על ממש מעט קולות ערביים בניגוד למיתוס. דווקא קדימה היא המפלגה היהודית שהכי נזקקת לקולות אלה, ולמעשה לולא קולות הערבים והדרוזים היא לא היתה נכנסת לכנסת. המיתוס על המנדט היהודי של חד"ש נראה נכון.

טוב, עד כאן להפעם. קורלציות עם נתוני למ"ס בהשמך השבוע (אם יעמוד לי כוחי)
ולסיום, הנה מה שיש לג'ון סטוארט לומר על הבחירות שלנו:

The Daily Show with Jon Stewart
Get More: Daily Show Full Episodes,Political Humor & Satire Blog,The Daily Show on Facebook

ובוחן למתקדמים: היכן מתחבא מר"ן בקטע?