די מעציב שפרשת בן זייגר/אלן נעלמה מחיינו בכזו מהירות, ועוד יותר מעציב שכל כך בקלות מי שפישלו כאן הצליחו להפוך את העניין למאבק של הימין הפטריוטי בסמלונים הבוגדים, מה שמוכיח שההתנהגות ההסטרית של נתניהו עם ועדת העורכים הצליחה. לא כי היא הצליחה למנוע את הפרסום, אלא כי היא הצליחה למנוע את הדיון הציבורי בסדרת פשלות די דרמטיות שהתרחשו כאן:
לפי הניתוח שלי, יש שתי אפשרויות: האחת, שזייגר באמת עשה (או חשוד) במעשים מאוד מאוד מאוד מסוכנים לבטחון המדינה, מעשים שמצדיקים התנהגות מאוד חריגה של מערכת המשפט כלפיו (הוא אמנם ראה עורך דין אבל לא יכל לבחור את עורך הדין, עצם קיומו של ההליך הוסתר, והיתה אמנם בקרה שיפוטית אבל די מינימלית על ההליך הזה). אם הוא אכן עשה מעשים כאלה, אני חושב שהתנהגות מערכת המשפט סבירה. אבל אז צריך לשאול מי במוסד פישל ככה שהתאפשר לזייגר לעשות מעשים כאלה? מי גייס אותו? איך הגיעו לסכנה כזו?
האפשרות השניה היא כמובן שמעשיו של זייגר לא כה חמורים ולא מצדיקים הליך כל כך קיצוני. ואז נשאלת השאלה למה ביצעו הליך כזה.
עכשיו בואו נסתכל על המידע שכן פורסם: שזייגר חשוד במעשים חמורים נגד בטחון המדינה, שמתנהל נגדו משפט ולאחר מכן שהתאבד בכלא. לא נגרם כל נזק לבטחון המדינה או אפילו לתדמיתה כתוצאה מהידיעה הזו. אם היא היתה מתפרסמת מלכתחילה, גם לא היה נגרם נזק לבטחון המדינה; מה שכן היה קורה זה שאולי היתה יותר accountability עבור הגורם במוסד שפישל - כמו גם הבקרה עליו שפישלה (כאמור, העובדה שזייגר הגיע למצב שהוא יכול לגרום כזה נזק היא כשלעצמה כבר פשלה; מה אם לא היו תופסים אותו מבעוד מועד?)
אלא מה - בשמירה על החשאיות, ולאחר מכן בכינוס המבוהל של ועדת העורכים, תוך רמיזה למבוכה בינלאומית, נתניהו הצליח ליצור את הרושם שעצם הפרסום יגרום לנזק לישראל. עם רמיזות לתפקידה של אוסטרליה וכד' כולם כבר חושבים בראש שבטח מדובר שוב פעם בשימוש בדרכונים או משהו בסגנון זה - פעילות שהרוב מסכים שכדאי לעשות אותה - ושכנראה מדינות אחרות עושות אותה גם כן - אבל פרסום שלה עלול להיות מביך בינלאומית. ואז מיד *עצם הפרסום* הופך למחלוקת ימין/שמאל, כולם חוזרים לתגובות הפבלוביות שלהם, בעיני הימין מרצ וטיבי בוגדים, בעיני שמאל הממסד הבטחוני פרנואידי ומשוגע, ובא לציון גואל.
ומי יצאה נפסדת? מדינת ישראל. מכיוון שהפרסום עצמו, כאמור, לא גרם שום נזק. אבל הפשלה טואטאה כראוי מתחת לשטיח, מי שאמור לתת דין וחשבון נשאר בחסות החשכה, ואנחנו נשארנו עם מערכת בטחון טובה פחות כתוצאה מכך. אז מה בדיוק פטריוטי בזה?
----
ועוד תהיה קטנה. יעקב נאמן טען בתשובה לשאילתא של זהבה גלאון כי "הנושא אינו בסמכות שר המשפטים. אבל אין ספק שאם הטענות האלה נכונות, הדבר טעון בדיקה". מאידך, בהודעת פרקליטות מחוז מרכז נאמר כי "הנשיאה העבירה את התיק לבדיקת פרקליטות המדינה, לצורך בחינת היבטים של רשלנות.... האסיר הוחזק בכלא מכוח פקודת מעצר שהוציא בית המשפט ומשפחתו קיבלה הודעה מידית על דבר מעצרו. ההליכים בעניינו לוו על ידי הגורמים הבכירים ביותר במשרד המשפטים, וזכויות הפרט שלו נשמרו. כמו כן, ניתן לו ייצוג משפטי על ידי כמה עורכי דין.". אחד מבין השניים משקר.
לפי הניתוח שלי, יש שתי אפשרויות: האחת, שזייגר באמת עשה (או חשוד) במעשים מאוד מאוד מאוד מסוכנים לבטחון המדינה, מעשים שמצדיקים התנהגות מאוד חריגה של מערכת המשפט כלפיו (הוא אמנם ראה עורך דין אבל לא יכל לבחור את עורך הדין, עצם קיומו של ההליך הוסתר, והיתה אמנם בקרה שיפוטית אבל די מינימלית על ההליך הזה). אם הוא אכן עשה מעשים כאלה, אני חושב שהתנהגות מערכת המשפט סבירה. אבל אז צריך לשאול מי במוסד פישל ככה שהתאפשר לזייגר לעשות מעשים כאלה? מי גייס אותו? איך הגיעו לסכנה כזו?
האפשרות השניה היא כמובן שמעשיו של זייגר לא כה חמורים ולא מצדיקים הליך כל כך קיצוני. ואז נשאלת השאלה למה ביצעו הליך כזה.
עכשיו בואו נסתכל על המידע שכן פורסם: שזייגר חשוד במעשים חמורים נגד בטחון המדינה, שמתנהל נגדו משפט ולאחר מכן שהתאבד בכלא. לא נגרם כל נזק לבטחון המדינה או אפילו לתדמיתה כתוצאה מהידיעה הזו. אם היא היתה מתפרסמת מלכתחילה, גם לא היה נגרם נזק לבטחון המדינה; מה שכן היה קורה זה שאולי היתה יותר accountability עבור הגורם במוסד שפישל - כמו גם הבקרה עליו שפישלה (כאמור, העובדה שזייגר הגיע למצב שהוא יכול לגרום כזה נזק היא כשלעצמה כבר פשלה; מה אם לא היו תופסים אותו מבעוד מועד?)
אלא מה - בשמירה על החשאיות, ולאחר מכן בכינוס המבוהל של ועדת העורכים, תוך רמיזה למבוכה בינלאומית, נתניהו הצליח ליצור את הרושם שעצם הפרסום יגרום לנזק לישראל. עם רמיזות לתפקידה של אוסטרליה וכד' כולם כבר חושבים בראש שבטח מדובר שוב פעם בשימוש בדרכונים או משהו בסגנון זה - פעילות שהרוב מסכים שכדאי לעשות אותה - ושכנראה מדינות אחרות עושות אותה גם כן - אבל פרסום שלה עלול להיות מביך בינלאומית. ואז מיד *עצם הפרסום* הופך למחלוקת ימין/שמאל, כולם חוזרים לתגובות הפבלוביות שלהם, בעיני הימין מרצ וטיבי בוגדים, בעיני שמאל הממסד הבטחוני פרנואידי ומשוגע, ובא לציון גואל.
ומי יצאה נפסדת? מדינת ישראל. מכיוון שהפרסום עצמו, כאמור, לא גרם שום נזק. אבל הפשלה טואטאה כראוי מתחת לשטיח, מי שאמור לתת דין וחשבון נשאר בחסות החשכה, ואנחנו נשארנו עם מערכת בטחון טובה פחות כתוצאה מכך. אז מה בדיוק פטריוטי בזה?
----
ועוד תהיה קטנה. יעקב נאמן טען בתשובה לשאילתא של זהבה גלאון כי "הנושא אינו בסמכות שר המשפטים. אבל אין ספק שאם הטענות האלה נכונות, הדבר טעון בדיקה". מאידך, בהודעת פרקליטות מחוז מרכז נאמר כי "הנשיאה העבירה את התיק לבדיקת פרקליטות המדינה, לצורך בחינת היבטים של רשלנות.... האסיר הוחזק בכלא מכוח פקודת מעצר שהוציא בית המשפט ומשפחתו קיבלה הודעה מידית על דבר מעצרו. ההליכים בעניינו לוו על ידי הגורמים הבכירים ביותר במשרד המשפטים, וזכויות הפרט שלו נשמרו. כמו כן, ניתן לו ייצוג משפטי על ידי כמה עורכי דין.". אחד מבין השניים משקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה