והפעם בפינתנו "אני נזכר לעסוק בנושא שכולם כבר מזמן שכחו ועברו הלאה", נאומה הפותח של רות קלדרון בכנסת:
(http://www.youtube.com/watch?v=ktDfdxLcUtk).
הנאום כבר הספיק לחרוך את האינטרנט עם קריאות התפעלות, וליצור תגובת נגד; אני מסכים עם המתפעלים בכך שהעובדה שח"כית חילונית היא זו שדנה על התלמוד היא חידוש מרענן, ושבאופן כללי הנאום הזה הוא ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הנאומים בכנסת. גם העובדה שהמסר הוא אינקלוסיבי ראויה בסך הכל בעיני. מאידך, זה נכון שהמסר סכריני למדי, ושקלדרון קצת מחפפת בתיאור היחס ההסטורי של הציונות החילונית למקורות היהודיים שלאחר התנ"ך - לא הניחו אותם בקרן זוית כי "לא היה זמן", אלא כאמירה אידיאולוגית. גם המסר לא עמוק מאוד, אם כי כוורט לפתיחת הכנסת זה בהחלט מתאים (מה גם שבהחלט ראוי שהרב הרטמן זכה לאזכור שמו על בימת הכנסת).
אבל אני רוצה להתעכב על נקודה בקטנה בנאום. בשלב שבו קלדרון דיברה על כך שרחימי, המילה הארמית לאהבה, באה מהשורש של רחם - שהארמית מקשרת את הנשיות לאהבה, בעוד היוונים קישרו את הרחם להיסטריה. ואז מנהל הישיבה - ח"כ מש"ס, לא ברור לי מיהו - התפרץ לטעון ש"רחם" גם יוצרת את אותיות רמ"ח. קלדרון - בגדלות נפש יפה בעיני - אמרה משהו בסגנון "כל אחד מוזמן להתערב בדברי תורה", והמשיכה. אבני רוצה שניה להתעכב על זה כי זה מאיר נקודה חשובה. קלדרון השתמשה במשחק המילים כדי להבהיר נקודה, כדי לטעון שראוי - ופמניסטי - בעיניה שמקשרים נשיות לאהבה. והש"סניק התפרץ לטעון ש"רחם" הוא גם אותן אותיות כמו "רמ"ח". נכון, אז מה? מאותן אותיות אפשר גם ליצור "מחר", "מרח", "חמר" ו"חרם" (למעשה, כל 6 הפרמוטציות של האותיות האלה יוצרות מילה. בטח זה אומר משהו ...) אבל מה הפואנטה שאתה רוצה לומר בזה, מעבר לעובדה שמצאת עוד משחק מלים?
עמית פוני (כיתת ממ"ד באופק כבוד) טוען שגדולתו של הנאום בכך שהוא מערער את הדיל הבסיסי שמאחורי העיוות ביחסי דת ומדינה בישראל: שהחילונים מלאים ברגשי נחיתות מול החרדים על כך שהחרדים הם כביכול היהודים האמיתיים, שהם נותנים להם מונופול על האירועים החשובים בחייהם - חתונה, לויה וכד'; ושהנאום - כמייצג את תופעת לימוד היהדות החילוני - מייצג את חזרת החילונים לקחת בעלות על היהדות שלהם שמערערת את הדיל הזה. הוא צודק, אבל אפילו יותר מכך: כמו שההערה הקטנה הזו של הש"סניק מאירה, אם החילונים יקחו ברצינות את יהדותם, מאוד מהר יתברר להם שהיכולת והתרומה שיש להם לתת ביהדות גדולה הרבה יותר מהתרומה של לא מעט מהציבור החרדי אותו הם רגילים לראות כשומר היהדות הנאמנה (כמובן, לא כולם, אבל לא מעט מהם). וזו כבר מהפכה אמיתית.
הנאום כבר הספיק לחרוך את האינטרנט עם קריאות התפעלות, וליצור תגובת נגד; אני מסכים עם המתפעלים בכך שהעובדה שח"כית חילונית היא זו שדנה על התלמוד היא חידוש מרענן, ושבאופן כללי הנאום הזה הוא ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הנאומים בכנסת. גם העובדה שהמסר הוא אינקלוסיבי ראויה בסך הכל בעיני. מאידך, זה נכון שהמסר סכריני למדי, ושקלדרון קצת מחפפת בתיאור היחס ההסטורי של הציונות החילונית למקורות היהודיים שלאחר התנ"ך - לא הניחו אותם בקרן זוית כי "לא היה זמן", אלא כאמירה אידיאולוגית. גם המסר לא עמוק מאוד, אם כי כוורט לפתיחת הכנסת זה בהחלט מתאים (מה גם שבהחלט ראוי שהרב הרטמן זכה לאזכור שמו על בימת הכנסת).
אבל אני רוצה להתעכב על נקודה בקטנה בנאום. בשלב שבו קלדרון דיברה על כך שרחימי, המילה הארמית לאהבה, באה מהשורש של רחם - שהארמית מקשרת את הנשיות לאהבה, בעוד היוונים קישרו את הרחם להיסטריה. ואז מנהל הישיבה - ח"כ מש"ס, לא ברור לי מיהו - התפרץ לטעון ש"רחם" גם יוצרת את אותיות רמ"ח. קלדרון - בגדלות נפש יפה בעיני - אמרה משהו בסגנון "כל אחד מוזמן להתערב בדברי תורה", והמשיכה. אבני רוצה שניה להתעכב על זה כי זה מאיר נקודה חשובה. קלדרון השתמשה במשחק המילים כדי להבהיר נקודה, כדי לטעון שראוי - ופמניסטי - בעיניה שמקשרים נשיות לאהבה. והש"סניק התפרץ לטעון ש"רחם" הוא גם אותן אותיות כמו "רמ"ח". נכון, אז מה? מאותן אותיות אפשר גם ליצור "מחר", "מרח", "חמר" ו"חרם" (למעשה, כל 6 הפרמוטציות של האותיות האלה יוצרות מילה. בטח זה אומר משהו ...) אבל מה הפואנטה שאתה רוצה לומר בזה, מעבר לעובדה שמצאת עוד משחק מלים?
עמית פוני (כיתת ממ"ד באופק כבוד) טוען שגדולתו של הנאום בכך שהוא מערער את הדיל הבסיסי שמאחורי העיוות ביחסי דת ומדינה בישראל: שהחילונים מלאים ברגשי נחיתות מול החרדים על כך שהחרדים הם כביכול היהודים האמיתיים, שהם נותנים להם מונופול על האירועים החשובים בחייהם - חתונה, לויה וכד'; ושהנאום - כמייצג את תופעת לימוד היהדות החילוני - מייצג את חזרת החילונים לקחת בעלות על היהדות שלהם שמערערת את הדיל הזה. הוא צודק, אבל אפילו יותר מכך: כמו שההערה הקטנה הזו של הש"סניק מאירה, אם החילונים יקחו ברצינות את יהדותם, מאוד מהר יתברר להם שהיכולת והתרומה שיש להם לתת ביהדות גדולה הרבה יותר מהתרומה של לא מעט מהציבור החרדי אותו הם רגילים לראות כשומר היהדות הנאמנה (כמובן, לא כולם, אבל לא מעט מהם). וזו כבר מהפכה אמיתית.
אני מצטער אבל אתה מגזים... ההערה דווקא מצאה חן בעיניי, לא בגלל משחק המילים (המטופש) אלא העובדה שהבחור התייחס לנאום כדבר תורה, שבו מותר להעיר ולהוסיף. הוא למעשה נתן לגיטימציה לקלדרון לתת שיעור גמרא.
השבמחקלדעתי זה היה יפה.
כמובן שמשחקי אותיות וכד' כבר מזמן לא משחקים תפקיד אצל אנשי מספרים כמונו, אבל זה לא העניין.
ברור שההערה היתה ברוח טובה. (אם כי יש שישאלו למה הוא צריך לתת לגיטימציה לקלדרון, אבל ניחא :-) ). אני חושב שהיא פשוט מאירה נוקדה שקיימת בכל מקרה; הרבה מהso called ידע ביהדות של מי שנתפסים כבעלי סמכות בעיני החילונים רק כי הם שייכים לציבור החרדי הוא ברמה, לדעתי, נמוכה למדי. זו היתה רק דוגמה.
מחק