מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי מצרף פוסט כמתנה לחתונה, אבל הזוג הצעיר אתגר אותי לכתוב פוסט ראוי לשמו לגבי למי כדאי להצביע בבחירות בירושלים, ואין דבר משמח יותר מלמלא בקשה של זוג מתחתן. אז לעבודה.
בואו נתחיל ממה אני חושב צריכים להיות הנושאים הרלוונטיים לבחירה.
הנושא הראשון והמשמעותי מכולם הוא צביון העיר - חיזוק חלקה החילוני והדת"ל של ירושלים. (אני לא אוהב ששמים את השם "פלורליסטי". בואו לא נתחכם ונקרא לדברים מה שהם). זה נושא שראש העיר והסיעות יכולות לעשות בו הרבה - הקצאת משאבי עיריה, הקצאת קרקעות, איחוד או פיצול מנהלים קהילתיים, פתיחה או סגירה של עסקים בשבת, סגירת רחובות בשבת, כל הג'אז הזה.
אחר כך עניין השחיתות: העיריה כשלעצמה מגלגלת הרבה כסף, והחלטותיה בענייני קרקעות יכולים להפוך עני למליונר. זה פוטנציאל אדיר לשחיתות, שמשפט הולילנד המתנהל כעת מוכיח שלא נשאר רק על הנייר.
אחר כך יש נושאים שלראש העיר ולעיריה יש השפעה רבה עליהם: חינוך, נקיון, פארקים, כבישים, תרבות.
אחר כך יש נושאים שלראש העיר ולעיריה יכולה להיות השפעה עליהם, אבל אלה נושאים גדולים שחלק ניכר מההתמודדות איתם היא ברמה הממשלתית, אם בכלל, וההשפעה של ראש העיר והעיריה היא מוגבלת. אלה בעיקר תעסוקה, דיור ותחבורה ציבורית.
ואחרון העניין המדיני. את ההחלטות המדיניות על ירושלים לא יקבלו בעיריה, יקבלו בממשלה. אם רוצים להצביע למען התהליך המדיני, בשביל זה יש בחירות לכנסת, שכן שם יקבע מצבה המדיני של מזרח העיר והריבונות על תושביה. מצד שני, בתחום השירות לתושבי מזרח העיר, אין כמעט הבדל בין כל השחקנים במגרש (חוץ מהימין הקיצוני בו אגע בהמשך).
אז למה הנושא בכלל נמצא כאן ולא נעלם לחלוטין? מכיוון שיש רשימות בימין היותר קיצוני שהנושא העיקרי שלהן הוא חרחור ריב עם ערביי מזרח העיר, וזה כן פוסל אותן בעיני. אבל מעבר לכך, העניין המדיני חסר ערך בעיני בבחירות האלה.
בפתק הצהוב אני מניח שזה די ברור מאיליו. דרעיברמן, ומועמד המריונטה שלהם משה ליאון (שכמסתבר, עדיין חושב ללכת לסרטים באדיסון ולא בסמדר) הם ההגדרה המילונאית לציר הרשע בשני הנושאים הראשונים. מאידך, הגם שאני לא מסכים עם ניר ברקת בכל נושא, אני חושב שהכהונה שלו היתה הצלחה כבירה. ראשית, לפני חמש שנים, התחושה בירשולים היתה של "האחרון שעוזב שיכבה את האור". מלבד ההשיגים הברורים בתחום בשנים האחרונות - פתיחת חניון קרתא למשל, או העובדה שסגירת רחובות בשבת נשארה זכרות רחוק משנות ה90 - המספרים מדברים בעד עצמם. ההגירה השלילית הלא-חרדית נבלמה (החרדית דווקא בעליה, כי מחירי הדיור בעיר מחוץ להישג ידם של זוגות חרדים צעירים רבים), ולראשונה יש גם עליה בכמות הילדים בכיתות א' של בתי הספר הממלכתיים וממלכתיים-דתיים בעיר. הציבור מצביע ברגליים. שנית, אין ספק שהוא ישר, והוא לא מחפש כסף או מקפצה פוליטית. ושלישית, איכות החיים בירושלים - בחינוך, כבישים, נקיון ובעיקר תרבות - השתפרה משמעותית.
אז איפה כן מעניין? ברשימות למועצת העיר.
הרשימות החרדיות - מובן מאליו.
הליכוד-ביתנו היא דה פקטו רשימה של ישראל ביתנו (הליכוד כולו אצל ניר ברקת אבל נגיע לכך אחר כך), נפסל בענק על סעיף 2.
אריה קינג - נפסל על בסיס גזענות פשוטה.
הבית היהודי - רשימה די הזויה סך הכל. במשך החודשים האחרונים היתה מלחמת עולם בבית היהודי בירושלים בין המפד"ל הארצית לבין הסניף בירושלים. התוצאה היא שהרשימה הזו היא הרשימה שבנט הצניח ופעילי המפדל הירושלמים - בראשות שקדי ובתמיכה שקטה של זבולון אורלב - התאחדו עם הרשימה של קינג. התוצאה היא של זו נבלה וזו טרפה. הרשימה הישנה של המפד"ל היתה חברה משמעותית בקואליציות העירוניות של עידני אולמרט ולופוליאנסקי הקטסטרופליים, וזה כבר פוסל אותם. הרשימה החדשה היא אוסף של פעילים בלי שום נסיון או תוכנית לעיר. מסע הבחירות שלהם מדבר על חינוך, בלי שברור מה הם בכלל מתכננים לעשות בחינוך; בשלטי החוצות בכלל לא מופיעים המועמדים שלהם אלא שוב בנט ושקד (במאמר מוסגר: חברה, הגיע הזמן להרגע עם האגו-טריפ); בראשות הרשימה עומד דב קלמנוביץ, שהרקורד הציבורי העיקרי שלו הוא מאבק להעמקת תודעת הטרור ונפגעי הטרור בחברה הישראלית - ששיאו בהשוואת תנאי נפגעי טרור לחללי מלחמה - מאבק שכשלעצמו בעיני הוא שלילי ובכל מקרה לא רלוונטי למועצת העיר ירושלים; ואין בשום מקום שאני הצלחתי לראות איזשהו מצע או תוכנית.
גמלאים, עם אחד, אומץ לב, שכונות ועסקים - חבל על הקול שלכם. יום הבחירות הוא יום עבודה, אם אתם רוצים לזרוק קול, חבל להגיע לקלפי.
פסגת זאב - האמת שתתפלאו אבל יש להם נציג במועצת העיר הנוכחית. אממה - אני לא גר בפסגת זאב, ולכן הפקקים בצומת הגבעה הצרפתית הם לא הנושא שעומד בראש סדר היום שלי.
ירושלים תצליח - הרשימה של ברקת - האמת שהם לא אנשים רעים, אני לא פוסל את הרשימה. פשוט יש רשימות טובות יותר. בגדול הרשימה של ברקת מכילה בכל המקומות הראשונים אנשי ליכוד, והיא דה-פקטו רשימת הליכוד בעיר. מה שיותר בעייתי הוא שהם אנשי ניר ברקת, הם לא כח עצמאי שניר ברקת צריך להתחשב בו. ועם ההערכה שלי לניר ברקת, הוא מנסה להיות ראש עיר של קונצזוס; ומכיוון שיהיו מעל עשרה חברי מועצה חרדיים, צריך גם את הקונטרה שתמשוך את ברקת לכיוון סדר העדיפויות של הציבור הציוני, והרשימה שלו לא תעשה את זה.
נותרנו עם שלוש רשימות שבאות בחשבון: מרצ-עבודה, התעוררות וירושלמים.
מרצ-עבודה במקום השלישי בעיני. למעשה מדובר במרצ (שזה לא רע כשלעצמו, אני הצבעתי מרצ בבחירות הארציות) מכיוון שמפלגת העבודה למעשה נעלמה ברמה העירונית. מרצ היתה הכח החילוני העיקרי בשנות ה90 וה2000, אבל הם התעייפו. פפה אללו ומאיר מרגלית נמצאים שם כבר עשרות שנים, והם לא ממש הצליחו למנוע את ההדרדרות הגדולה של עידן לופוליאנסקי, ומאידך הגם שהם תרמו לרנסנס של השנים האחרונות, לא ראיתי תרומה דרמטית וייחודית. ברור שליבם במקום הנכון, ושהם שותפים למאבקים הנכונים; יש טענה - שלא יכולתי לבדוק - שחלק מהמאבקים בנושאי הדרת הנשים ניזומו ע"י לורה ורטון ואח"כ אחרים הצטרפו. ועדיין, זו העיקר נראית כמו רשימה עייפה, עם אותם פרצופים עייפים. בנוסף, ההתנהלות הפוליטית שלהם בירושלים איומה. החל בקמפיין הנפל של פפה אללו לראשות העיר, וכלה בקמפיין למועצה: הם זורקים סיסמאות של "לעצור את ההחרדות" מבלי שברור מה בכלל עשו או יעשו בנושא, והם מפיצים שקרים או לפחות חצאי אמיתות על מפלגות אחרות בטלפונים לבוחרים (למשל אלי, אבל גם לאחרים). זה כלשעצמו לא מאוד חשוב, וגם אחרים עושים את זה, אבל זה אינדיקטיבי מכיוון שאני באמת חושב שהרקורד שלהם פחות מרשים. ולבסוף ברמת המידע הכי פשוט: אין קישור פשוט באינטרנט של רשימת הישגים ושל תוכניות לעתיד. יכול להיות שיש בחומר כתוב אבל הנה אני, מצביע מתעניין, לא חיפשתי שעות אבל בכל זאת חיפשתי בשביל לכתוב את הפוסט הזה ולא מצאתי משהו ברור.
התעוררות. התעררות רצו עם ירושלמים (של רחל עזריה) בבחירות הקודמות וביחד הם היו הפתעה משמעותית (אני עדיין חייב התנצלות לניצן ששכנעתי אותה לא להצביע להם כי זה בזבוז קול, והתברר שטעיתי בענק). אחרי הבחירות הן נפרדו. יש להם הצלחות בכיס - למשל ארגון קבוצות רכישה של סטודנטים ובעיקר הם עמדו מאחורי הרבה מפעולות התרבות - אבל הם עולים על מרצ בעיני בעיקר מכיוון שיש להם מצע מסודר ומפורט, ונראה שהם השקיעו מחשבה משמעותית מה הם רוצים לעשות פה בחמש השנים הקרובות. חלק מהמצע קצת מקושקש, ובחלקו יכולת ההשפעה של חבר מועצה היא הרבה פחות ממה שהם מתארים - למשל בתעסוקה ובדיור. עם זאת חלקים לא מעטים מבוססים על דברים שהם באמת עשו בחמש שנים האחרונות. שלא לדבר על זה שהגורמים המוסמכים תומכים בהם. יש לי שלוש בעיות עיקריות איתם: האחת היא שנראה שהם קצת הגיעו משום מקום. לא שמעתי מהם הרבה בחמש השנים האחרונות, ואני צרכן חדשות יחסית מעוניין. שנית, סוציולוגית הם פונים יותר לסטודנטים וולרווקים, והם בעלי אופי חילוני מובהק יותר (בניגדו לחילוני ודתי-ליברלי). זה לגיטימי, אבל זה לא בדיוק תואם את סדר העדיפויות שלי, גם עכשיו ובעיקר בהמשך הקדנציה. ושלישית, שבתחום הכי חשוב לי - ציבון העיר - אני חושב שהם פחות אפקטיביים מהאלטרנטיבה.
ירושלמים - מכיוון שזו הסיעה שנותרה די ברור שזו הסיעה שאני תומך בה. נשים את המגרעות בהתחלה: די ברור שהסיעה היא one man show של רחל עזריה. יש בה עוד אנשים, ואנשים מרשימים למדי, אבל היא בפירוש מובילה באופן מובהק את הסיעה. מאידך, אין מי שכחיש שהיא בולדוזר. היא נכנסת לכל פרט ופרט בישיבות מועצה ובנושאים שחשובים לה מוסגלת לחמצוא את כל הפרצות והדרכים להביא לתוצאות. התוצאה היא שהסיעה עשתה רבות, אבל באוסף תחומים די אקלקטי. עניין אותה הדרת נשים, דת ועיר והגיל הרך, ולכן הם התעסקו בנושאים האלה ולא באחרים. אלא מאי? שזו רשימה שתואמת פחות או יותר את מה שחשוב לי. בתחום של דת ועיר - שהוא החשוב ביותר בעיני לבחירות האלה - אני חושב שלעזריה יש את הרקורד הכי משמעותי מבין הסיעות. היא נזרקה מהקואליציה של ברקת בגלל שהיא הדליפה לתושבי רמות על כוונה לאחד את המינהל הקהילתי (כיום יש מינהל קהילתי לרמות החילונית-ד"ל ומינהל אחר לרמות החרדית. איחוד שלהם יאיץ את ההחרדות) ובכך מנעה את האיחוד; היא הובילה בצורה די מובהקת עד בגצ את המאבק בהעלמת הנשים (כל הסיפור התחיל מהסירוב של כנען לשים תמונה שלה על אוטובוסים); והמלחמה הסיזיפית על הקצאות קרקעות ושאר מחטפים במועצת העיר, שהיא הבסיס למאבק בהתחרדות, תפורים עליה. גם הפעילות של הרב אהרון לייבוביץ' בנושאי כשרות בלי תעודה מוברכים בעיני. יש לה הישגים גם בתחום הגיל הרך - החודש ה11, צהרונים מסובסדים - אבל האמת היא שאלה נושאים שפחות חשובים לי ולכן פחות העמקתי בהם (אם כי עד סוף הקדנציה, מי יודע). יש לירושלמים גם מצע כאן, הוא פחות מפורט ונרחב מהתעוררות, אבל אם מכפילים ביחס של כוונות לביצוע של כל אחת מהתנועות, יש סכוי שיותר יתבצע על ידי ירושלמים. ולבסוף, יש עניין סוציולוגי: עזריה דתיה, אבל לא הייתם יודעים עליה מרחוק. זאת מכיוון שהיא בדיוק התוצר הקלאסי של הדתיות הירושלמית, ובדומה הרב ליבוביץ'. מלבד הקרבה האישית שלי לציבור הזה, אני חושב שהוא ציבור חיוני לשגשוג העיר. זה ציבור שירושלים היא המרכז שלו, ולכן הכוחות המובילים שלו נמצאים כאן; הרבה מהרנסנס של ירושלים בקדנציה האחרונה נבע משגשוגו של הציבור הדתי לאומי בעיר, ומחלקו הליברלי בפרט. זאת ועוד, אני חשוב שמהציבור הזה יכולות להגיע התפתחויות חיוביות ביהדות בכלל ובנושאי דת ומדינה בפרט; טרנד לימוד היהדות המשותף או החילוני התחיל בירושלים. הפמיניזם הדתי בארץ התחיל בירושלים. עזריה יכלה לצאת למאבק בהעלמתה מהאוטובוסים בדיוק מכיוון שהיא דתיה ואין לה התבטלות מול החרדים. יש תקוה שקיצוץ כנפיה של הרבנות יתחיל בירושלים. ומבחינתי ירושלמים הם כלי שיכול לקדם את התהליך הזה.
------------
עדכון 13.10:
קיבלתי כל מיני השלמות על הישגים שלא ציינתי. אני מוריד מתוכם את ההישגים מסוג "השגנו העלאת תקציב הX, התיק שהיינו ממונים עליו" מכיוון שראשית חלוקת התקציבים היא ברמת ראש העיר, ושנית בעיני חברת מועצה צריכה לדאוג לחלוקת התקציבים לפי סדר העדיפויות הראוי בעיניה, לאו דווקא להעלאת התקציב לתיק מסויים מכיוון שהיא ממונה עליו.
אז ככה:
התעוררות הביאה להכפלת הארנונה על דירות רפאים והעלאת ההשתתפות בתנועות נוער. הרשימה של התעוררות גם פחות חילונית מהרושם שיצרתי, חברים בה חנן רובין (במקום השני, כבוד לגדוד ארד) ואורלי ג'קסון כהן (במקום הששי, כבוד לאלומה) ששניהם דתיים. עדיין מהתרשמותי האשיית נושאי דת ועיר פחות מרכזיים באג'נדה שלהם.
רחל עזריה כשהיתה אחראית על המנהלים הקהילתיים פתחה לראשונה פעילויות למשפחות במנהלים בשבת (למרות שהיא אישית דתיה - שזה חוזר לנקודה שלי על דת ועיר ועל דתיים ליברלים.)
אם יש עוד עדכונים שהזנחתי - אשמח לתיקונים.
------------
בכל מקרה, לכו להצביע.
בואו נתחיל ממה אני חושב צריכים להיות הנושאים הרלוונטיים לבחירה.
הנושא הראשון והמשמעותי מכולם הוא צביון העיר - חיזוק חלקה החילוני והדת"ל של ירושלים. (אני לא אוהב ששמים את השם "פלורליסטי". בואו לא נתחכם ונקרא לדברים מה שהם). זה נושא שראש העיר והסיעות יכולות לעשות בו הרבה - הקצאת משאבי עיריה, הקצאת קרקעות, איחוד או פיצול מנהלים קהילתיים, פתיחה או סגירה של עסקים בשבת, סגירת רחובות בשבת, כל הג'אז הזה.
אחר כך עניין השחיתות: העיריה כשלעצמה מגלגלת הרבה כסף, והחלטותיה בענייני קרקעות יכולים להפוך עני למליונר. זה פוטנציאל אדיר לשחיתות, שמשפט הולילנד המתנהל כעת מוכיח שלא נשאר רק על הנייר.
אחר כך יש נושאים שלראש העיר ולעיריה יש השפעה רבה עליהם: חינוך, נקיון, פארקים, כבישים, תרבות.
אחר כך יש נושאים שלראש העיר ולעיריה יכולה להיות השפעה עליהם, אבל אלה נושאים גדולים שחלק ניכר מההתמודדות איתם היא ברמה הממשלתית, אם בכלל, וההשפעה של ראש העיר והעיריה היא מוגבלת. אלה בעיקר תעסוקה, דיור ותחבורה ציבורית.
ואחרון העניין המדיני. את ההחלטות המדיניות על ירושלים לא יקבלו בעיריה, יקבלו בממשלה. אם רוצים להצביע למען התהליך המדיני, בשביל זה יש בחירות לכנסת, שכן שם יקבע מצבה המדיני של מזרח העיר והריבונות על תושביה. מצד שני, בתחום השירות לתושבי מזרח העיר, אין כמעט הבדל בין כל השחקנים במגרש (חוץ מהימין הקיצוני בו אגע בהמשך).
אז למה הנושא בכלל נמצא כאן ולא נעלם לחלוטין? מכיוון שיש רשימות בימין היותר קיצוני שהנושא העיקרי שלהן הוא חרחור ריב עם ערביי מזרח העיר, וזה כן פוסל אותן בעיני. אבל מעבר לכך, העניין המדיני חסר ערך בעיני בבחירות האלה.
בפתק הצהוב אני מניח שזה די ברור מאיליו. דרעיברמן, ומועמד המריונטה שלהם משה ליאון (שכמסתבר, עדיין חושב ללכת לסרטים באדיסון ולא בסמדר) הם ההגדרה המילונאית לציר הרשע בשני הנושאים הראשונים. מאידך, הגם שאני לא מסכים עם ניר ברקת בכל נושא, אני חושב שהכהונה שלו היתה הצלחה כבירה. ראשית, לפני חמש שנים, התחושה בירשולים היתה של "האחרון שעוזב שיכבה את האור". מלבד ההשיגים הברורים בתחום בשנים האחרונות - פתיחת חניון קרתא למשל, או העובדה שסגירת רחובות בשבת נשארה זכרות רחוק משנות ה90 - המספרים מדברים בעד עצמם. ההגירה השלילית הלא-חרדית נבלמה (החרדית דווקא בעליה, כי מחירי הדיור בעיר מחוץ להישג ידם של זוגות חרדים צעירים רבים), ולראשונה יש גם עליה בכמות הילדים בכיתות א' של בתי הספר הממלכתיים וממלכתיים-דתיים בעיר. הציבור מצביע ברגליים. שנית, אין ספק שהוא ישר, והוא לא מחפש כסף או מקפצה פוליטית. ושלישית, איכות החיים בירושלים - בחינוך, כבישים, נקיון ובעיקר תרבות - השתפרה משמעותית.
אז איפה כן מעניין? ברשימות למועצת העיר.
הרשימות החרדיות - מובן מאליו.
הליכוד-ביתנו היא דה פקטו רשימה של ישראל ביתנו (הליכוד כולו אצל ניר ברקת אבל נגיע לכך אחר כך), נפסל בענק על סעיף 2.
אריה קינג - נפסל על בסיס גזענות פשוטה.
הבית היהודי - רשימה די הזויה סך הכל. במשך החודשים האחרונים היתה מלחמת עולם בבית היהודי בירושלים בין המפד"ל הארצית לבין הסניף בירושלים. התוצאה היא שהרשימה הזו היא הרשימה שבנט הצניח ופעילי המפדל הירושלמים - בראשות שקדי ובתמיכה שקטה של זבולון אורלב - התאחדו עם הרשימה של קינג. התוצאה היא של זו נבלה וזו טרפה. הרשימה הישנה של המפד"ל היתה חברה משמעותית בקואליציות העירוניות של עידני אולמרט ולופוליאנסקי הקטסטרופליים, וזה כבר פוסל אותם. הרשימה החדשה היא אוסף של פעילים בלי שום נסיון או תוכנית לעיר. מסע הבחירות שלהם מדבר על חינוך, בלי שברור מה הם בכלל מתכננים לעשות בחינוך; בשלטי החוצות בכלל לא מופיעים המועמדים שלהם אלא שוב בנט ושקד (במאמר מוסגר: חברה, הגיע הזמן להרגע עם האגו-טריפ); בראשות הרשימה עומד דב קלמנוביץ, שהרקורד הציבורי העיקרי שלו הוא מאבק להעמקת תודעת הטרור ונפגעי הטרור בחברה הישראלית - ששיאו בהשוואת תנאי נפגעי טרור לחללי מלחמה - מאבק שכשלעצמו בעיני הוא שלילי ובכל מקרה לא רלוונטי למועצת העיר ירושלים; ואין בשום מקום שאני הצלחתי לראות איזשהו מצע או תוכנית.
גמלאים, עם אחד, אומץ לב, שכונות ועסקים - חבל על הקול שלכם. יום הבחירות הוא יום עבודה, אם אתם רוצים לזרוק קול, חבל להגיע לקלפי.
פסגת זאב - האמת שתתפלאו אבל יש להם נציג במועצת העיר הנוכחית. אממה - אני לא גר בפסגת זאב, ולכן הפקקים בצומת הגבעה הצרפתית הם לא הנושא שעומד בראש סדר היום שלי.
ירושלים תצליח - הרשימה של ברקת - האמת שהם לא אנשים רעים, אני לא פוסל את הרשימה. פשוט יש רשימות טובות יותר. בגדול הרשימה של ברקת מכילה בכל המקומות הראשונים אנשי ליכוד, והיא דה-פקטו רשימת הליכוד בעיר. מה שיותר בעייתי הוא שהם אנשי ניר ברקת, הם לא כח עצמאי שניר ברקת צריך להתחשב בו. ועם ההערכה שלי לניר ברקת, הוא מנסה להיות ראש עיר של קונצזוס; ומכיוון שיהיו מעל עשרה חברי מועצה חרדיים, צריך גם את הקונטרה שתמשוך את ברקת לכיוון סדר העדיפויות של הציבור הציוני, והרשימה שלו לא תעשה את זה.
נותרנו עם שלוש רשימות שבאות בחשבון: מרצ-עבודה, התעוררות וירושלמים.
מרצ-עבודה במקום השלישי בעיני. למעשה מדובר במרצ (שזה לא רע כשלעצמו, אני הצבעתי מרצ בבחירות הארציות) מכיוון שמפלגת העבודה למעשה נעלמה ברמה העירונית. מרצ היתה הכח החילוני העיקרי בשנות ה90 וה2000, אבל הם התעייפו. פפה אללו ומאיר מרגלית נמצאים שם כבר עשרות שנים, והם לא ממש הצליחו למנוע את ההדרדרות הגדולה של עידן לופוליאנסקי, ומאידך הגם שהם תרמו לרנסנס של השנים האחרונות, לא ראיתי תרומה דרמטית וייחודית. ברור שליבם במקום הנכון, ושהם שותפים למאבקים הנכונים; יש טענה - שלא יכולתי לבדוק - שחלק מהמאבקים בנושאי הדרת הנשים ניזומו ע"י לורה ורטון ואח"כ אחרים הצטרפו. ועדיין, זו העיקר נראית כמו רשימה עייפה, עם אותם פרצופים עייפים. בנוסף, ההתנהלות הפוליטית שלהם בירושלים איומה. החל בקמפיין הנפל של פפה אללו לראשות העיר, וכלה בקמפיין למועצה: הם זורקים סיסמאות של "לעצור את ההחרדות" מבלי שברור מה בכלל עשו או יעשו בנושא, והם מפיצים שקרים או לפחות חצאי אמיתות על מפלגות אחרות בטלפונים לבוחרים (למשל אלי, אבל גם לאחרים). זה כלשעצמו לא מאוד חשוב, וגם אחרים עושים את זה, אבל זה אינדיקטיבי מכיוון שאני באמת חושב שהרקורד שלהם פחות מרשים. ולבסוף ברמת המידע הכי פשוט: אין קישור פשוט באינטרנט של רשימת הישגים ושל תוכניות לעתיד. יכול להיות שיש בחומר כתוב אבל הנה אני, מצביע מתעניין, לא חיפשתי שעות אבל בכל זאת חיפשתי בשביל לכתוב את הפוסט הזה ולא מצאתי משהו ברור.
התעוררות. התעררות רצו עם ירושלמים (של רחל עזריה) בבחירות הקודמות וביחד הם היו הפתעה משמעותית (אני עדיין חייב התנצלות לניצן ששכנעתי אותה לא להצביע להם כי זה בזבוז קול, והתברר שטעיתי בענק). אחרי הבחירות הן נפרדו. יש להם הצלחות בכיס - למשל ארגון קבוצות רכישה של סטודנטים ובעיקר הם עמדו מאחורי הרבה מפעולות התרבות - אבל הם עולים על מרצ בעיני בעיקר מכיוון שיש להם מצע מסודר ומפורט, ונראה שהם השקיעו מחשבה משמעותית מה הם רוצים לעשות פה בחמש השנים הקרובות. חלק מהמצע קצת מקושקש, ובחלקו יכולת ההשפעה של חבר מועצה היא הרבה פחות ממה שהם מתארים - למשל בתעסוקה ובדיור. עם זאת חלקים לא מעטים מבוססים על דברים שהם באמת עשו בחמש שנים האחרונות. שלא לדבר על זה שהגורמים המוסמכים תומכים בהם. יש לי שלוש בעיות עיקריות איתם: האחת היא שנראה שהם קצת הגיעו משום מקום. לא שמעתי מהם הרבה בחמש השנים האחרונות, ואני צרכן חדשות יחסית מעוניין. שנית, סוציולוגית הם פונים יותר לסטודנטים וולרווקים, והם בעלי אופי חילוני מובהק יותר (בניגדו לחילוני ודתי-ליברלי). זה לגיטימי, אבל זה לא בדיוק תואם את סדר העדיפויות שלי, גם עכשיו ובעיקר בהמשך הקדנציה. ושלישית, שבתחום הכי חשוב לי - ציבון העיר - אני חושב שהם פחות אפקטיביים מהאלטרנטיבה.
ירושלמים - מכיוון שזו הסיעה שנותרה די ברור שזו הסיעה שאני תומך בה. נשים את המגרעות בהתחלה: די ברור שהסיעה היא one man show של רחל עזריה. יש בה עוד אנשים, ואנשים מרשימים למדי, אבל היא בפירוש מובילה באופן מובהק את הסיעה. מאידך, אין מי שכחיש שהיא בולדוזר. היא נכנסת לכל פרט ופרט בישיבות מועצה ובנושאים שחשובים לה מוסגלת לחמצוא את כל הפרצות והדרכים להביא לתוצאות. התוצאה היא שהסיעה עשתה רבות, אבל באוסף תחומים די אקלקטי. עניין אותה הדרת נשים, דת ועיר והגיל הרך, ולכן הם התעסקו בנושאים האלה ולא באחרים. אלא מאי? שזו רשימה שתואמת פחות או יותר את מה שחשוב לי. בתחום של דת ועיר - שהוא החשוב ביותר בעיני לבחירות האלה - אני חושב שלעזריה יש את הרקורד הכי משמעותי מבין הסיעות. היא נזרקה מהקואליציה של ברקת בגלל שהיא הדליפה לתושבי רמות על כוונה לאחד את המינהל הקהילתי (כיום יש מינהל קהילתי לרמות החילונית-ד"ל ומינהל אחר לרמות החרדית. איחוד שלהם יאיץ את ההחרדות) ובכך מנעה את האיחוד; היא הובילה בצורה די מובהקת עד בגצ את המאבק בהעלמת הנשים (כל הסיפור התחיל מהסירוב של כנען לשים תמונה שלה על אוטובוסים); והמלחמה הסיזיפית על הקצאות קרקעות ושאר מחטפים במועצת העיר, שהיא הבסיס למאבק בהתחרדות, תפורים עליה. גם הפעילות של הרב אהרון לייבוביץ' בנושאי כשרות בלי תעודה מוברכים בעיני. יש לה הישגים גם בתחום הגיל הרך - החודש ה11, צהרונים מסובסדים - אבל האמת היא שאלה נושאים שפחות חשובים לי ולכן פחות העמקתי בהם (אם כי עד סוף הקדנציה, מי יודע). יש לירושלמים גם מצע כאן, הוא פחות מפורט ונרחב מהתעוררות, אבל אם מכפילים ביחס של כוונות לביצוע של כל אחת מהתנועות, יש סכוי שיותר יתבצע על ידי ירושלמים. ולבסוף, יש עניין סוציולוגי: עזריה דתיה, אבל לא הייתם יודעים עליה מרחוק. זאת מכיוון שהיא בדיוק התוצר הקלאסי של הדתיות הירושלמית, ובדומה הרב ליבוביץ'. מלבד הקרבה האישית שלי לציבור הזה, אני חושב שהוא ציבור חיוני לשגשוג העיר. זה ציבור שירושלים היא המרכז שלו, ולכן הכוחות המובילים שלו נמצאים כאן; הרבה מהרנסנס של ירושלים בקדנציה האחרונה נבע משגשוגו של הציבור הדתי לאומי בעיר, ומחלקו הליברלי בפרט. זאת ועוד, אני חשוב שמהציבור הזה יכולות להגיע התפתחויות חיוביות ביהדות בכלל ובנושאי דת ומדינה בפרט; טרנד לימוד היהדות המשותף או החילוני התחיל בירושלים. הפמיניזם הדתי בארץ התחיל בירושלים. עזריה יכלה לצאת למאבק בהעלמתה מהאוטובוסים בדיוק מכיוון שהיא דתיה ואין לה התבטלות מול החרדים. יש תקוה שקיצוץ כנפיה של הרבנות יתחיל בירושלים. ומבחינתי ירושלמים הם כלי שיכול לקדם את התהליך הזה.
------------
עדכון 13.10:
קיבלתי כל מיני השלמות על הישגים שלא ציינתי. אני מוריד מתוכם את ההישגים מסוג "השגנו העלאת תקציב הX, התיק שהיינו ממונים עליו" מכיוון שראשית חלוקת התקציבים היא ברמת ראש העיר, ושנית בעיני חברת מועצה צריכה לדאוג לחלוקת התקציבים לפי סדר העדיפויות הראוי בעיניה, לאו דווקא להעלאת התקציב לתיק מסויים מכיוון שהיא ממונה עליו.
אז ככה:
התעוררות הביאה להכפלת הארנונה על דירות רפאים והעלאת ההשתתפות בתנועות נוער. הרשימה של התעוררות גם פחות חילונית מהרושם שיצרתי, חברים בה חנן רובין (במקום השני, כבוד לגדוד ארד) ואורלי ג'קסון כהן (במקום הששי, כבוד לאלומה) ששניהם דתיים. עדיין מהתרשמותי האשיית נושאי דת ועיר פחות מרכזיים באג'נדה שלהם.
רחל עזריה כשהיתה אחראית על המנהלים הקהילתיים פתחה לראשונה פעילויות למשפחות במנהלים בשבת (למרות שהיא אישית דתיה - שזה חוזר לנקודה שלי על דת ועיר ועל דתיים ליברלים.)
אם יש עוד עדכונים שהזנחתי - אשמח לתיקונים.
------------
בכל מקרה, לכו להצביע.
(גילוי נאות: הכותב הוא חבר הועד המנהל של התעוררות) לא מסכים, בעיקר כי בחמש השנים האחרונות ההישגים של התעוררות פשוט משאירים את כולם מאחור. אין לי תלונות לרחל עזריה שאכן התמקדה בנושא אחד ועשתה בו כמה דברים מאד יפים, אבל התעוררות זו תנועה של מאות אנשים שפשוט השיגה הרבה יותר הישגים: תכנית לעידוד יזמות שקיבלה 7 מיליון שקלים מהרל"י, השפעה ברמה הלאומית בנושא של מחיר למשתכן ועוד יותר בהקשר של הכפלת ארנונה על דירות רפאים, בתחום הנוער (התיק שהחזיקו בו עופר ברקוביץ' ומירב כהן) ההישג פשוט חסר תקדים (הכפלת התקציב, הגדלת היקף המשתתפים בפעילויות תנועות נוער מ-8,000 ל-50,000, ובוא נסכים שתחום הנוער הוא רחוק מהדימוי הסטודנטיאלי של התעוררות ומאד רלוונטי למשפחות), ועוד הרבה.
השבמחקבאשר לאופי החילוני המובהק של התעוררות, רק מזכיר שמס' 2 ומס' 4 ברשימה הם חובשי כיפה, ובשנתיים האחרונות מצטרפים לתנועה יותר ויותר דתיים (אפילו הייתה מועמדת חרדית שלצערנו פרשה עקב לחצים קשים). ההבדל הוא כנראה בעיקר בזה שרחל עזריה היא אישה דתיה בעוד שעופר ברקוביץ' עצמו הוא לא דתי.
אז כן, אם חשוב לך מאד הנושא של משפחות צעירות שרחל עזריה עשתה בו לא מעט בחמש השנים האחרונות, וזה כל מה שחשוב לך - היא הבחירה הנכונה. אבל אני חושב שהקבלות של התעוררות בכל התחומים של המצע (מצע שהוא כולו המשך של עשייה קיימת) פשוט משאירות מאחור את כולם מלבד, אולי, את ראש העיר עצמו. גם בנושא צביון העיר.
קודם כל לכבוד הוא לי על התגובה.
מחקמהאיך שנראה הוול של תומר פרסיקו הגעתי למסקנה שלא אנסה להגיב על כל תגובה כי זה עלול להגרר לויכוחים אינסופיים. רק אומר כמה דברים בגדול. ראשית, אני לא חושב שעשיתי עוול משמעותי להתעוררות מאיך שייצגתי - בגדול הטיעונים שהבאת נמצאים גם בגוף הפוסט. יש הישגים של התעוררות שפספסתי, ואני שמח שהעלית אותם. שנית, אני לא חושב שעזריה מתעסקת רק בגיל הרך, למעשה התמיכה העיקרית שלי בה היא בגלל נושאי צביון העיר. שלישית, אם הייתי צריך להמליץ הייתי ממליץ בין התעוררות לירושלמים, אני חושב שטוב ששתיהן תהיינה במועצת העיר ואני חושב שבעיקר הדגש שלהן שונה.
תודה רבה! לכבוד הוא לנו!
השבמחקאני הולך להפיץ את הפוסט הזה לכל החברים הירושלמים שלי.
השבמחקאגב, אני חושב שאתה גם לא מעריך מספיק את התעוררות בתחום הדתי. לפחות ברמה האוניברסיטאית. הם ניסו (והצליחו) ליצור דיאלוג פורה בין סטודנטים חרדים לחילונים, הקימו בתי מדרש חילוניים וקידמו את נושא הקהילה הלהט"בית בשטח, גם אלה הדתיים. דתיות נאורה היא לא מנת חלקן הבלעדית של בקעה ורחביה, אלא גם אצל אוכלוסיית הסטודנטים הכללית, שהיא כידוע עתידה של המדינה.
כתבת יפה ומשכנע מאוד, במיוחד בשביל מה שההתלבטות שלה, באופן טבעי, דומה מאוד.
השבמחקעם זאת אני לא מסכימה איתך בכל מיני נקודות.
לגבי התעוררות כבר כתבו לך שפספסת לא מעט מהעשייה שלהם. בין השאר, המאבק למען פתיחת הסינמה סיטי בשבת שהם ממוביליו (חשוב לך צביון העיר, לא?), ומאידך פעילות משמעותית לקירוב בין דתיים, חילוניים וחרדים (אני מכירה לפחות שני פרויקטים של התעוררות או של אנשי התעוררות בתחום הזה).
לגבי מרצ-עבודה - מסכימה איתך לגבי עייפות החומר, בעיקר של פפה. עם זאת, פספסת לגמרי שיש להם מצע ארוך ומפורט כאן: http://www.meretz.org.il/mini/jerusmain/
ומעל הכל, אני מנצלת את ההזדמנות כדי לקדם את הפרויקט שאני מעורבת בו באופן אישי (כמתנדבת שגויסה ונשאבה, לא כיוזמת) - פרויקט שאלות ותשובות למועמדים בבחירות המקומיות. מוזמנים להיכנס ולהעלות את השאלות שרלבנטיות לכם, ולעיין בתשובות שכבר נתנו המועמדים עד כה: http://localshot.org.il/55/qna/
תודה!
מחקנראה באמת פרוייקט מאוד מוצלח...
הי אור,
השבמחקכתבת יפה, מאוזן מאוד. מעבר לעבודתה המדהימה באמת של רחל, בכך שהציבה את המשפחות ואת צביונה הפלורליסטי של העיר במרכז, ועזרה לייצר שיח מעבר ל"חילונים נגד דתיים", אלא של שדולה פלורליסטית, חשוב לציין שהרשימות גם כן משמעותיות מאוד, והרשימה של ירושלמים מרשימה במיוחד. בייחוד ביחס לרשימות מקבילות בהן כל מה שנכתב על אנשים במיקומים ריאליים זה " סטודנט ל..". לירושלמים יש את הרשימה המאוזנת ביותר (דתיים חילוניים, דתלשים ועוד) והמנוסה ביותר בעבודה במגזר הציבורי. אלה האנשים שתרצו שייצגו אתכם במועצת העיר.