בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

מירוץ שבועי לילד

עונת הפריימריז הסתיימה לפני מספר שבועות בקול תרועה רמה מבחינת הtea party. לאחר כמה מירוצים שבהם לא הלך להם כל כך, הם הצליחו לנצח שני מירוצים מפתיעים מאוד: באלסקה, ג'ו מילר, עורך דין שמעולם לא רץ למשרה נבחרת קודם לכן, ניצח בפריימריז את ליסה מרקווסקי, הסנטורית הרפובליקאית המכהנת; ובדלוור, מייק קאסל, חבר הקונגרס היחיד של דלוור (למדינה יש מושב אחד בקונגרס) שהוא מוסד בפני עצמו - הוא חבר קונגרס כבר 16 שנים וקודם לכן כיהן שתי קדנציות כמושל - והיה המועמד הרפובליקאי העיקרי שיכול לנצח את המירוץ למושב הסנט (שקודם לכן הוחזק על ידי ג'ו ביידן, סגן הנשיא) של המדינה הדמוקראטית הזו, הפסיד לקריסטין אודונל - מועמדת די ביזארית, לא אלמונית אמנם (היא רצהמטעם הרפובליקאים בשתי מערכות הבחירות האחרונות והפסידה הפסד צורב) אך עם הרבה מטען שלילי.
בהערת אגב, הtea party ביצעו השקעות מאוד אסטרטגיות במירוצים הללו. בשני המקרים מדובר במדינות מאוד קטנות, שכלל המצביעים בפרימריז הרפובליקאים בכל אחת לא עלה על 200,000, ובמקרה של אלסקה גם מדובר בשוק טלויזיה מאוד זול לפרסומות, כך שניתן היה להשקיע יחסית מעט ולקוות לנצחון, ומאידך נצחונם של מילר ואודונל גרם לגלי זעזוע אדירים במערכת הפוליטית ולכך שכל המועמדים הרפובליקאים מיישרים קו עם הtea party כי הם מפחדים מפריימריז.
מכל מקום, כבר תיארתי את המירוצים הללו בקצרה בעבר, אזלמה נזכרתי עכשיו? כי קריסטין אודונל היא סיפור טוב מדי מכדי להניח לו. כבר בעת הפריימריז היה ידוע שיש לה כאמור לטען שלילי: היו לה הסתבכויות פיננסיות (כולל טענות על כך ששילמה הוצאות פרטיות מתוך חשבון הקמפיין שלה) והיא גם תבעה מעסיק שלה לשעבר - מעשה שלא יעשה בשורות הרפובליקאים; אבל זה הולך ומשתפר: ביל מאהר, קומיקאי מצליח עם תוכנית יומית שבשנות ה90 אודונל התארחה אצלו רבות, מעוניין לראיין אותה והיא כמובן סרבה. בשל כך הוא הכריז על מצב הדומה לשל החזקת בני ערובה: יש לו המון קטעים מביכים שלה והוא הולך לפרסם קטע כזה כל שבוע עד שתסכים להתראיין. והוא בינתיים עומד במילתו: בתחילה פרסם קטע בו היא מסבירה את התנגדותה לאוננות, ושבוע לאחר מכן את התנסויותיה בתיכון שכללו כישוף.
אודונחל הבינה שהנזק מתחיל להיות גדול מדי. היא לא הלכה להתראיין אצל מאהר, אבל כן הוציאה פרסומת לטלויזיה שמתחילה תאמינו או לא, במילים: I am not a witch. הפרסומת מיד גררה פרודיות - החל באלתורים באינטרנט, וכלה בsatuday night livee  בכבודם ובעצמם. אני באמת מתקשה לחשוב איך זה יכול להשתפר, אבל היו סמוכים ובטוחים שזה ישתפר...

העצוב (לפחות מנקודת מבטם של הדמוקראטים) הוא שמועמדים כמו אודונל הם הפיקנטריה. בבחירת אודונל הרפובליקאים כנראה באמת הפסידו את המושב של דלוור בסנט אבל הם עדיין בדרך לנצח מושבים דמוקראטים לשעבר כמו פנסילבניה, צפון דקוטה, אינדיאנה, ארקנסו; הם מובילים או נותנים פייט במושבים שנראו בטוחים למדי לדמוקראטים כמו מערב וירג'יניה ווושינגטון; ואפילו חלק מהמועמדים היותר ביזאריים כמו ראנד פול בקנטקי ושרון אנגל בנוודה מובילים בסקרים על פני הדמוקראט שנגדם. נראה שיש לרפובליקאים אפשרות לזכות בכל עשרת המושבים הנדרשים כדי לזכות ברוב בסנט (וזה באמת הישג חסר תקדים) וכמובן בעשרות מושבים בבית הנבחרים, ומכיוון שהצבעה מוקדמת כבר התחילה ברוב המדינות, לא נראה שיש הרבה מה שיכול לשנות את הדינמיקה בשלב זה. נקודת האור היחידה של הדמוקראטים היא 2012: אין מומחים גדולים יותר להרוס את היכולת האלקטורלית של הרפובליקאים מאשר הרפובליקאים עצמם כאשר הם בשלטון. אבל על זה כבר דיברתי בשבוע שעבר.

והערה פפרוצדורלית לסיום: בעוד יומיים אני יוצא לחופש, אז יכול להיות שאזניח קצת את הבלוג. היו חזקים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה