אין פוסט ארוך, אבל גם הדברים הקטנים יוצאים די גדולים השבוע. אז בינתיים:
1. קצת שמחה לאיד של אוהדי הילרי קלינטון בפריימריז לקראת הבחירות לנשיאות ב2008... אל הפריימריז האלה הגיעה הילרי קלינטון בתור הפיבוריטית, אבל אובמה שבה את דמיון הבוחרים - בעיקר השחורים והצעירים - והתקשורת נשבתה בקסמו, עד כדי כך שטיעוני הביקורת של מחנה קלינטון על אובמה - חוסר הנסיון שלו, העובדה שנאומיו אוויריריים אבל חסרי תוכן ממשי, העובדה שהוא מעולם לא נכנס באמת למאבקים - זכו לביקורת חריפה של התקשורת שראתה בהם חמיצות פנים ונסיון הכפשה פוליטי מבלי להתייחס לתוכנם. דוגמה טובה לכך היא הנאום הזה של טום בפנברגר - פעיל של האיגודים המקצועיים ומאוהדי קלינטון, שטען שאובמה טוב בדיבורים אבל לעולם לא באמת מוכן להכנס לעימותים פוליטיים כדי לנצח. בזמנו הנאום הזה נתפס כקטנוני ומרושע, והתקשורת הפכה אותו ליותר מזיק לקלינטון מאשר לאובמה. חלפו חודשים, אובמה ניצח בפריימריז ובבחירות, השנה הפסיד את הרוב בבית הנבחרים, והשבוע חתם על עסקה עם הרפובליקאים ביחס להארכת קיצוצי המסים של בוש. העסקה הזו מאוד הכעיסה הרבה מהדמוקרטים, כי הם טוענים שאובמה ויתר יותר מדי (אחרי הכל, במקרה הזה הזמן היה לטובתו - כי קיצוצי המסים עמדו לפקוע בתחילת השנה האזרחית, והרפובליקאים ממש ממש ממש רצו להאריך אותם, והציבור היה לטובתו - רוב אדיר של הציבור תמך בעמדתו אובמה, שיש להאריך את קיצוצי המסים רק למעמד הבינוני, בפרט רק למי שמשתכר עד 200,000$ לשנה). עם הויתור, פתאום התחילו חלקם להזכר ולשים לב שזה בדיוק מה שבמברגר אמר. אין כל כך פואנטה לנקודה הזו, אולי רק קצת שמחה לאיד בדיעבד של תומך הילרי מתוסכל...
2. העסקה של אובמה עם הרפובליקאים הכילה כמובן גם התפשרות מצידם - בעיקר הארכת תקופת דמי הזכאות לדמי אבטלה ל99 שבועות. את חלק מהרפובליקאים הימניים זה מאוד הכעיס, עד כדי כך שהפשרה הזו - ביחד עם מותה של אליזבת אדוארדס, אשתו של המועמד לנשיאות ג'ון אדוארדס וגיבורה דמוקרטית, מסרטן, הביא את קריסטין אודונל - הלא מכשפה חביבת המדור מדלוור- להצהיר את אמרת השפר:
4. אנשים כנראה מאוד מאוד אוהבים את האנטי-וירוס של אווסט. עד כדי כך שרשיון אחד שלו מוחזר לשימוש יותר מ700,000 פעם.
5. כבר כתבתי על זה בעבר, אבל תמיד משעשע לראות שיוצא עוד דירוג של הנשיאים האמריקאים, ושוב ג'ורג' וו. בוש במקום האחד לפני אחרון.
6. בין שאר החוקים שהדמוקרטים רצו להעביר במושב האחרון של הקונגרס הוא חוק לפיצוי כספי על נזקי בריאות של כבאים, שוטרים ודומיהם שחשו לעזרה ב11/9. מכיוון שלפי כללי הpay-go של הסנט, לכל הוצאה חדשה חייבים למצוא או הכנסה תואמת או קיצוץ במקום אחר, החוק גם כלל סגירת פרצות מס לתאגידים, ולכן הרפובליקאים כמובן מתנגדים (בהתחלה הם התנגדו כי הם לא היו מוכנים לעשות שום דבר עד שלא יפטרו ממס את האמריקאים העשירים ביותר על ידי הארכת כל קיצוצי המסים של בוש, ולאחר מכן סתם כדי למנוע הישג מהדמוקרטים). בכך הם הביאו את הציניות הפוליטית באמת לרמות חדשות - בכל זאת, חוק לכסוי הוצאות בריאות של מחלות ופגעים שקרו לגיבורי ה11/9, בשל פעולותיהם ב11/9 - זה צריך להיות די המובן מאליו, או כמו שג'ון סטוארט קורא לכך - לחוק היה צריך לקרוא The "the very least we can do" no brainer act of 2010. סטוארט התייחס בתוכניתו לנושא כמה פעמים - השיא מבחינתי היה כשהוא הסביר שהרפובליקאים משתמשים ב11/9 שימוש פוליטי כל-כך רב שהם היו צריכים לאשר את החוק אם לא כדי לפצות את גיבורי ה11/9, אז כי הם חייבים לתת להם תמלוגים - אבל הציניות הפוליטית הקיצונית הביאה גם אותו לתגובה קיצונית ואת תוכניתו האחרונה של השנה הוא הקדיש לדיון בנושא בצורה רצינית, בין השאר על ידי שהביא לאולפן ארבעה מנפדעי ה11/9 שזקוקים לאישור החוק ופשוט נתן להם להשמיע את דבריהם נגד אי אישורו. זה קטע חזק, וללא ספק אחד האישומים הכי חזקים שראיתי נגד המפלגה הרפובליקאית מזה הרבה זמן. וכל מי שמוצא קשר בין זה לבין מפלגות ישראליות שמוצאות לנכון לתפוס עמדות ניציות אך להלחם בכל מחיר על כך שבניהם לא יחויבו לשאת בתוצאות העמדות הללו על ידי שירות מלא בצבא - הקשר על אחריותו האישית בלבד.
7. וקצת כדי לשפר את מצב הרוח, אין לי סיבה מיוחדת ללנקק לשיר הזה חוץ מזה שהוא פשוט עושה לי - ובתקוה גם לכם - מצב רוח טוב לקראת השבוע החדש.
שבוע טוב!
2. העסקה של אובמה עם הרפובליקאים הכילה כמובן גם התפשרות מצידם - בעיקר הארכת תקופת דמי הזכאות לדמי אבטלה ל99 שבועות. את חלק מהרפובליקאים הימניים זה מאוד הכעיס, עד כדי כך שהפשרה הזו - ביחד עם מותה של אליזבת אדוארדס, אשתו של המועמד לנשיאות ג'ון אדוארדס וגיבורה דמוקרטית, מסרטן, הביא את קריסטין אודונל - הלא מכשפה חביבת המדור מדלוור- להצהיר את אמרת השפר:
Tragedies come in threes: Pearl Harbor, Elizabeth Edward's passing and Barack Obama's announcement of extending tax cuts, which is good, but also extending the unemployment benefits3. מסתבר שיש גם אקדמיה ללשון הספרדית, שהחודש החליטה, בלי בושה, לבטל שתי אותיות. וזו היתה הזדמנות מצויינת ליואב קרני לכתוב מאמר ארסי אך מצוין (ואת איתמר קסטנר להרחיב) נגד תיאורית ה"ישראלית" של גלעד צוקרמן, אחד האנשים המעצבנים בתבל. מה שמזכיר לי טענה שקראתי בזמנו, אני לא זוכר איפה, על כך שאקדמיות ממונות על השפה קיימות במדינות קתוליות - צרפת, ספרד, פורטוגל - בעלות מסורת של ניהול ריכוזי, בעוד במדינות פרוטסטנטיות - הדוגמה הידועה היא שאין "אקדמיה לשפה האנגלית" - אין. אני לא בדקתי אם זה אכן נכון, אבל אם כן, זה מעניין.
4. אנשים כנראה מאוד מאוד אוהבים את האנטי-וירוס של אווסט. עד כדי כך שרשיון אחד שלו מוחזר לשימוש יותר מ700,000 פעם.
5. כבר כתבתי על זה בעבר, אבל תמיד משעשע לראות שיוצא עוד דירוג של הנשיאים האמריקאים, ושוב ג'ורג' וו. בוש במקום האחד לפני אחרון.
6. בין שאר החוקים שהדמוקרטים רצו להעביר במושב האחרון של הקונגרס הוא חוק לפיצוי כספי על נזקי בריאות של כבאים, שוטרים ודומיהם שחשו לעזרה ב11/9. מכיוון שלפי כללי הpay-go של הסנט, לכל הוצאה חדשה חייבים למצוא או הכנסה תואמת או קיצוץ במקום אחר, החוק גם כלל סגירת פרצות מס לתאגידים, ולכן הרפובליקאים כמובן מתנגדים (בהתחלה הם התנגדו כי הם לא היו מוכנים לעשות שום דבר עד שלא יפטרו ממס את האמריקאים העשירים ביותר על ידי הארכת כל קיצוצי המסים של בוש, ולאחר מכן סתם כדי למנוע הישג מהדמוקרטים). בכך הם הביאו את הציניות הפוליטית באמת לרמות חדשות - בכל זאת, חוק לכסוי הוצאות בריאות של מחלות ופגעים שקרו לגיבורי ה11/9, בשל פעולותיהם ב11/9 - זה צריך להיות די המובן מאליו, או כמו שג'ון סטוארט קורא לכך - לחוק היה צריך לקרוא The "the very least we can do" no brainer act of 2010. סטוארט התייחס בתוכניתו לנושא כמה פעמים - השיא מבחינתי היה כשהוא הסביר שהרפובליקאים משתמשים ב11/9 שימוש פוליטי כל-כך רב שהם היו צריכים לאשר את החוק אם לא כדי לפצות את גיבורי ה11/9, אז כי הם חייבים לתת להם תמלוגים - אבל הציניות הפוליטית הקיצונית הביאה גם אותו לתגובה קיצונית ואת תוכניתו האחרונה של השנה הוא הקדיש לדיון בנושא בצורה רצינית, בין השאר על ידי שהביא לאולפן ארבעה מנפדעי ה11/9 שזקוקים לאישור החוק ופשוט נתן להם להשמיע את דבריהם נגד אי אישורו. זה קטע חזק, וללא ספק אחד האישומים הכי חזקים שראיתי נגד המפלגה הרפובליקאית מזה הרבה זמן. וכל מי שמוצא קשר בין זה לבין מפלגות ישראליות שמוצאות לנכון לתפוס עמדות ניציות אך להלחם בכל מחיר על כך שבניהם לא יחויבו לשאת בתוצאות העמדות הללו על ידי שירות מלא בצבא - הקשר על אחריותו האישית בלבד.
7. וקצת כדי לשפר את מצב הרוח, אין לי סיבה מיוחדת ללנקק לשיר הזה חוץ מזה שהוא פשוט עושה לי - ובתקוה גם לכם - מצב רוח טוב לקראת השבוע החדש.
שבוע טוב!
לגבי מה שכתבת על שפות במדינות פרוטסטנטיות, עלו לי בראש שתי דוגמאות נגד: שבדית, שהאקדמיה האחראית עליה נתנה לפני כמה שנים ל-w מעמד של אות עצמאית (ולא וריאציה של v), ואיסלנדית, שהיא שפה מאוד טהרנית בזכות המכון ללימודים איסלנדיים ברייקיאויק השוקד יומם ולילה על כך שהיא חס וחלילה לא תזדהם משורשים שאריק האדום בעצמו לא השתמש בהם...
השבמחקנורבגית זה סיפור מוזר בפני עצמו: גם אם יש לה גוף רשמי לרגולציה, קשה להגדיר אותה כבעלת מסורת של ניהול ריכוזי - בכל זאת יש שתי צורות רשמיות לכתוב את השפה הזו, וחופש מוחלט של כל מוסד נורבגי להשתמש באחת משתיהן...